מתני׳ רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפלה קצרה אמרו לו מה מקום לתפלה זו אמר להם בכניסתי אני מתפלל שלא יארע דבר תקלה על ידי וביציאתי אני נותן הודאה על חלקי:
MISHNA: In addition to the halakhot relating to the fixed prayers, the Gemara relates: Rabbi Neḥunya ben Hakana would recite a brief prayer upon his entrance into the study hall and upon his exit. They said to him: The study hall is not a dangerous place that would warrant a prayer when entering and exiting, so what room is there for this prayer? He said to them: Upon my entrance, I pray that no mishap will transpire caused by me in the study hall. And upon my exit, I give thanks for my portion.
תנו רבנן כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו אמרו לו רבינו למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא אמר להם הזהרו בכבוד חבריכם ומנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו כיון שראה אותם התחיל לבכות אמרו לו תלמידיו נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק מפני מה אתה בוכה אמר להם אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי שהיום כאן ומחר בקבר שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון אף על פי כן הייתי בוכה ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים שאם כועס עלי כעסו כעס עולם ואם אוסרני איסורו איסור עולם ואם ממיתני מיתתו מיתת עולם ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים אחת של גן עדן ואחת של גיהנם ואיני יודע באיזו מוליכים אותי ולא אבכה אמרו לו רבינו ברכנו אמר להם יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם אמרו לו תלמידיו עד כאן אמר להם ולואי תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם בשעת פטירתו אמר להם פנו כלים מפני הטומאה והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא:
On a similar note, the Gemara recounts related stories with different approaches. The Sages taught: When Rabbi Eliezer fell ill, his students entered to visit him. They said to him: Teach us paths of life, guidelines by which to live, and we will thereby merit the life of the World-to-Come. He said to them: Be vigilant in the honor of your counterparts, and prevent your children from logic when studying verses that tend toward heresy (ge’onim), and place your children, while they are still young, between the knees of Torah scholars, and when you pray, know before Whom you stand. For doing that, you will merit the life of the World-to-Come. A similar story is told about Rabbi Eliezer’s mentor, Rabban Yoḥanan ben Zakkai: When Rabbi Yoḥanan ben Zakkai fell ill his students entered to visit him. When he saw them, he began to cry. His students said to him: Lamp of Israel, the right pillar, the mighty hammer, the man whose life’s work is the foundation of the future of the Jewish people, for what reason are you crying? With a life as complete as yours, what is upsetting you? He said to them: I cry in fear of heavenly judgment, as the judgment of the heavenly court is unlike the judgment of man. If they were leading me before a flesh and blood king whose life is temporal, who is here today and dead in the grave tomorrow; if he is angry with me, his anger is not eternal and, consequently, his punishment is not eternal; if he incarcerates me, his incarceration is not an eternal incarceration, as I might maintain my hope that I would ultimately be freed. If he kills me, his killing is not for eternity, as there is life after any death that he might decree. Moreover, I am able to appease him with words and even bribe him with money, and even so I would cry when standing before royal judgment. Now that they are leading me before the supreme King of Kings, the Holy One, Blessed be He, Who lives and endures forever and all time; if He is angry with me, His anger is eternal; if He incarcerates me, His incarceration is an eternal incarceration; and if He kills me, His killing is for eternity. I am unable to appease Him with words and bribe him with money. Moreover, but I have two paths before me, one of the Garden of Eden and one of Gehenna, and I do not know on which they are leading me; and will I not cry? His students said to him: Our teacher, bless us. He said to them: May it be His will that the fear of Heaven shall be upon you like the fear of flesh and blood. His students were puzzled and said: To that point and not beyond? Shouldn’t one fear God more? He said to them: Would that a person achieve that level of fear. Know that when one commits a transgression, he says to himself: I hope that no man will see me. If one was as concerned about avoiding shame before God as he is before man, he would never sin. The Gemara relates that at the time of his death, immediately beforehand, he said to them: Remove the vessels from the house and take them outside due to the ritual impurity that will be imparted by my corpse, which they would otherwise contract. And prepare a chair for Hezekiah, the King of Judea, who is coming from the upper world to accompany me.
בגמרא ת"ר כשחלה ר"א כו' אמר להם הזהרו בכבוד חבריכם כו'. נראה שהזהירם בשלשה דברים הללו שהם ענינים כוללים ביותר לארחות חיים ולחיי העולם הבא והם שלשה עמודי התוך שהעולם נשען עליהם כמו ששנו חכמים במשנתינו בפ"ק דאבות על ג' דברים העולם עומד והם תורה ועבודה וג"ח ובאמת שבענין ג"ח היסוד הכולל נלמד מפסוק ואהבת לריעך כמוך כמו שאמר הלל הזקן לאותו הגר בפרק במה מדליקין ואהבת לריעך כמוך זה הוא כל התורה כולה והדבר ידוע דסתם לשון ואהבת לרעך היינו רעך כמותך דדרשינן בלשון עמיתך עם שאתך בתורה כו' נמצא לפ"ז מה שאמר הזהרו בכבוד חבריכם הוא ענין ואהבת לריעך כמוך שהוא יסוד עמוד ג"ח כדפרישית וממילא נכלל בו ג"כ ענין עמוד התורה שמתוך כך ילמדו לשמה ולא לשם קנטור ומה שאמר להם מנעו בניכם מן ההגיון והושיבם בין ברכי ת"ח הוא עיקר עמוד התורה כדכתיב ולמדתם אותם את בניכם והרבה פסוקים כיוצא בו ובמה שאמר כשאתם מתפללים דעו לפני מי כו' הוא נגד עמוד העבודה שהרי התפלה במקום עבודה כן נ"ל:
ולכן נאסר החקירה והתבוננות במהות ענין הצמצום כמ''ש האריז''ל כמש''ל שלא הורשינו להתבונן כלל לידע ולהשיג מהות ענין מקומו של עולם איך שהכל מלא רק אחדותו הפשוט ית'. ואין עוד מלבדו כלל לגמרי מצדו יתב' והאמת שהוא בכלל שאל' וחקיר' מה לפנים שלמדוהו ז''ל (בר''פ אין דורשין) מכתוב כי שאל נא לימים ראשונים למן היום אשר ברא אלהים אדם וכו' ואי אתה שואל וכו' והאריז''ג אשר הורשה והפליא לגלות סודות עמוקים ורמים. כבר פי' הוא ז''ל שפנימיות כוונת הכתוב למן היום אשר ברא אלהים אדם וכו' הוא על עולם אדם קדמאה. וגם בענין א''ק כתב שאין אנחנו רשאין לדבר ולחקור בענין עצמות פנימיותו. רק באורות היוצאים ממנו לבד וגם זאת רק מאורות דס''ג שבו ואילך ולא באורות ע''ב שבו. כ''ש שלא הורשינו להתבונן חלילה במהות ענין הצמצום כפי אשר הוא מצדו יתב' ורק בענין הקו היינו בהשתלשלות העולמות שכפי השגתנו בזה הוא שהעמיק הרחיב הדבור. אבל בענין הצמצום דבר בו ברצוא ושוב ולא דיבר במהות ענינו בפרטות. ועי' בריש ספר אוצרות חיים ד' ב' ריש ע''ג. ולא גילהו רק מציאותו דרך כלל לבד לחכם ומבין מדעתו. מטעם שודאי ראוי להאדם הישר חכם לבב הקבוע כל הימים בת''ת ומצות אשר נאמנה את אל רוחו לידע מציאות זה הענין הנורא דרך כלל שאדון יחיד ית''ש מלא את כל ואין עוד מלבדו ית' להלהיב מזה טוהר קדושת מחשבתו לעבודת התפלה לכוין לבו באימה ויראה ורתת למקום הוא מקומו של עולם. (ומקומו של עולם הוא הוא כוונת ענין הצמצום. והוא מבואר כנ''ל). כמאמרם ז''ל שהמתפלל צריך שיכוין לבו למקום וכן אמרו וכשאתה מתפלל אל תעש וכו' אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ב''ה וכענין שאמר ר''א לתלמידיו (ברכות כ''ח ב') דעו לפני מי אתם מתפללים. וכן ביחוד פסוק ראשון דק''ש בתיבת אחד ראוי להעובד אמתי לכוין בקדושת מחשבתו שהוא ית''ש מצידו הוא א' כמשמעו גם בכל הברואים כולם אחדות פשוט לבד כקודם הבריאה וכמ''ש אי''ה להלן: גם להיות ירא וחרד מזה מלעבור ח''ו על אחת ממצותיו יתברך כי מלא כה''כ כמש''ה (ירמיה כ''ג) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו כו' הלא את השמים ואת הארץ אני מלא וכעין שאמר דוד המע''ה שויתי ה' לנגדי תמיד: והוא ענין חילול ה' הנא' בכ''מ כעין שפי' בזוהר פסוק מחלליה וכו' שהוא לשון חלל ופניית מקום. כן הענין כאן שמראה ח''ו כאלו המקום שעומד בו הוא חלול פנוי ממנו ית' ואינו חושש מלעבור על מצותיו יתב' וכענין זה מאמרם ז''ל (ספ''ק דקדושין) כל העובר עבירה בסתר כאלו דוחק רגלי השכינה: (ובזה יתישב מאי דקשיא טובא ובעיני כל חכם לב יפלא. מאין התיר האריז''ל לעצמו לדבר ולהזכיר כלל ענין הצמצום כיון שהתבוננות בו אסורה. ולפמ''ש ענין הצמצום. באמת הענין נוהג בכל מקום וזמן גם בזה העולם לשרידים אשר ה' קורא לידע מציאות זה הענין הנורא מטעמים הנ''ל וכן ברע''מ ותקונים וקדוש ה' רבינו שמואל בעל שיר היחוד הנ''ל והרוקח ז''ל שהזכירו הענין ברמז למבין הכל מאל''ו הטעמים הנזכרים וכמבואר למבין ברוקח שם בשורש קדושת היחוד ע''ש). אמנם הזהר מאד בנפשך. זכור ואל תשכח אשר נתבאר למעלה שאין הדבר אמור אלא לדעת הענין ידיעת הלב דרך כלל בשיעורא דלבא לבד אבל לא לחקור ולהתבונן ח''ו במהות הענין וגם להזהר מאד' שלא יהא ממשכא לבא לקבוע כל סדר ההנהגה במעשה עפ''י זה הענין הנורא כי בקל יוכל להולד מזה להתנהג בכמה דברים גם נגד חוקי ויסודי תוה''ק ולא יעבור כתיב וכמש''ה וידעת היום והשבת אל'. לבבך כי ה' נו'. בשמים ממעל וכו' אין עוד. אל לבבך דוקא היינו רק באובנתא דלבא ושעורא דלבא לבד וכעין שאמרו בתפלה יכוין לבו למקום:
אופן קיא
הנה הקב"ה בתחלת שליחותו של משה, הראה לו גדולת מטטרו"ן שהוא שר עולם יציר"ה, שהיה מתחלה חנוך בן ירד, וגם הראה לו גדולת סנדלפון, שהוא שר של עולם העשייה, שזכה לשם אליהו הוא פינחס. וסוד אלו השנים נרמזין שם, כמו שנאמר וירא אליו מלאך ה' (שמות ג ב), שזה היה מטטרון, כדמתרגמינן בתרגום יהונתן זגנזגאל, שהוא שם ראשון של מטטרון. ומלת בלב"ת, בגימטריא מטטרו"ן אלי"הו הנב"יא, ששניהם עלו בלבת אש וסוסי אש (מלכים ב' ב יא), ז"ש (שם) בלבת אש, וכן אמר (שמות ג ד) וירא ה' כי ס"ר לראות, נוטרייקון "סוס "רכב, ס"ר בגימטריא אליה"ו פינחס, אשר עליו קאמר (שמות ד יג) שלח נ"א ביד תשלח, דמתרגמינן ביד פנחס שהוא אליהו, (ורמז במלת נ"א שהוא נשמתו של פנחס מנשמת "נדב "אביהו), והוא קריינא דאגרתא (כדאיתא בסנהדרין פ"ב.), דלהוי פרוונקא לעתיד לבא. והנה לקח הקב"ה שלשה בני אדם מזה העולם להעיד על מעשה בני אדם, לקח את חנוך מזה העולם והעלהו למעלה מכל המלאכים, כדי להעיד על כל נשמות העולין למעלה כדאיתא בריש מסכת דרך ארץ (זוטא פ"א), ולכן נקרא שר העולם (כדאיתא ביבמות ט"ז:) על שנלקח מזה העולם (בראשית ה כד), ולקח את קרח והורידוהו למטה בשאול (במדבר טז לג), להעיד על כל הנשמות שיורדין למטה, (ז"ש ישעיה ז' יא) העמק שאלה או הגבה למעלה. ועל זה אמר הכתוב אנא אלך מרוחך אנא מפניך אברח (תהלים קלט ז), ר"ל הנה שני דרכים יש לפני בני אדם, כמ"ש ר' יוחנן בן זכאי לתלמידיו בפרק תפילת השחר (ברכות דף כ"ח:), ולא עוד אלא שיש שני דרכים לפני וכו'. והענין שב' דרכים יש לגן עדן, האחד דרך גיהנם, כמ"ש מוריד שאול ויעל (שמואל א' ב ו), שמשם עולין לגן עדן, כמ"ש יש דרך ישר לפני איש (משלי יד יב), שהוא הולך לגן עדן, אבל אבל אחרית דרכי מות שצריך לילך דרך גיהנם, אשר על זה אמר דוד (תהלים טז י) כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת, תפלתו היתה שלא ילך בזה הדרך, וז"ש אחר כך (תהלים טז יא) תודיעני אורח חיים. ודרך שני יש שעולין למעלה מיד, ועל זה אמר שלמה (קהלת ג כא) מי יודע רוח בני האדם העולה הוא למעלה מיד, או אם היא רוח הבהמה שהיא יורדת למטה שהוא דרך שאול. והנה בכל מקום שתלך הנשמה, העמיד הקב"ה אדם אחד מזה העולם, ועל זה אמר אנא אלך מרוחך כנגד קרח ועדתו שהוא ממונה על רוחות, ואנא מפניך הוא אתמר על שר הפנים שלמעלה שהיה גם כן בן אדם מעולם הזה, ואחר כך מפרש (תהלים קלט ח) אם אסק שמים, ר"ל שיעלה הרוח דרך מעלה שם אתה, ר"ל שם העמדת בן אדם אחד מזה העולם שהוא חנוך, כמו שאמר (איוב טז יט) בשמים עד"י, בגימטריא חנו"ך. אציע שאול, ר"ל כשאני הולך דרך שאול והנך, כי גם שם העמיד עד שהוא קרח להעיד על מעשה בני אדם. וזה סוד על פי שני עדים יומת המת (דברים יז ו), שרמז על אלו ב' עדים שהם חנוך ואליהו, ואמר על פי שלשה כשחושבים גם כן לשאול למטה, ר"ל קרח שלקחו גם כן הקב"ה והורידו בשאול להעיד על מעשה בני אדם. והנה על אלו שני עדים אמר אתה החלות להראות את עבדך, על מטטרון שהוא עבד נאמן כדאיתא בזוהר פרשת פנחס ברעיא מהימנא שצ"ד (זוהר ח"ג רט"ו ע"א), את גדלך כנגד מטטרון שהוא מצד החסד, ואת ידך החזקה על מדת הדין הקשה שפגעה בקרח, וטעם שניהם אלו שהעלה הקב"ה את מטטרון למעלה מן השמים, ואת קרח הוריד למטה בשאול להעיד לכל באי עולם אשר מי אל בשמים ובארץ, מטטרון מעיד על השמים חסדך, וקרח מעיד למטה מתחת הארץ, אשר יעשה כמעשך לקביל מטטרון מעשה ה' כי נורא הוא, וכגבורתך על דין של גיהנם למטה שמעיד עליו קרח. או אמר על אלו השנים שאמר הכתוב בשמים עדי, זה מטטרון, ובמרומים סהדי, זה אליהו, אשר אמרתי עליהם דבר שזה סוד הפסוק (זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה)(תהלים כה ו), והדפסתי אותה בסליחה שלי שחברתי על הקדוש ר' אנש"יל (בשנת "א"נ"ש"י"ל בק"ק קראקא), הכוונה שני כרובים הם ברקיע, שהם מליצי יושר שבידם מעילי ישראל בכל יום ויום, (ושני כרובים אלו הם סוד מגדל עוז ש"ם ה' (משלי יח י), שהם הם רצו"ע בקדושה לאלקא, הצרו"ע סיטרא אחרא שהם שמח"זאי עז"אל, שהם סוד נ"גע, שהוא "נופל "גלוי "עינים (במדבר כד טז), שממנו בא ש"ם טומ"אה, שכן "נופל ו"גלוי "עינים הכי הוי. ועל זה אמר (שמות יב כא) משכ"ו וקחו לכם, אמרו רז"ל (מכילתא) משכ"ו מעבודה זרה שהוא סיטרא אחרא, וזה סוד (במדבר כא כח) כי אש יצאה מחש"בון וגומר אבדת עם כמו"ש (במדבר כא כט), אשר עליהם אנו מתפללים (נפילת אפים) רחום וחנון חטאתי לפניך, והן הן מטטר"ון וסנדלפו"ן, אליהו הוא בעולם העשייה והוא סוד רחו"ם, שכבר ידוע מ"ש בזוהר (זוהר ח"ג רל"ו ע"ב) על פסוק (תהלים קו ל) ויעמוד פנחס ויפלל, דאתכלל פנחס ביצחק דאתוסף לו י' בשמו שהוא כלול ר"ח, ואחר כך כשבא אליו תרין אורזילין דאילתא, והם תרין נשמות של נדב ואביהו, זכה להוריד ו"מ מן מו"ת שגרם בלעם בן בעור בעצתו, שגברה חמת מלך מלאכי מות (משלי טז יד) שהורידו אותיות מות לעולם, אבל איש חכם שהוא פנחס שהוא נקרא ב"ן חכ"ם, בגימטריא אליה"ו הנבי"א, ב"ן בגימטריא אליה"ו, חכ"ם בגימטריא הנביא יכפרנה, כמ"ש השיב את חמתי ויכפר על בני ישראל (במדבר כה יג), וזה סוד רומח שלקח בידו כמ"ש ברעיא מהימנא (שם), ואם כן כשתצטרף ו"מ שהוריד פנחס לשמו, הרי רחו"ם, וכנגד חנוך אנו אומרים חנון, וכן אנו מבקשים (מוסף לר"ה) אם כבנים אם כעבדים, מסטרא דאלי"הו שהוא בגימטריא ב"ן, אנו אומרים כבנים. מסטרא דחנוך שהוא עבד נאמן, אנו אומרים כעבדים. וכן אנו אומרים אבינו מלכנו חטאנו לפניך, שאנו אומרים ממטה למעלה, מסיטרא דאליהו שהוא בן, אבינו. מסטרא דחנוך שהוא עבד, מלכנו. אם כבנים רחמינו שהוא אליהו, לכן רחמינו מסטרא דיליה רחו"ם, ואם כעבדים מסטרא דמטטר"ון, עינינו לך תלויות עד שתחננו שהוא מסטרא דחנוך. ועל זה אמר הפסוק זכור רחמיך ה' מסטרא דאליהו, וחסדיך מסטרא דחנוך שהוא עב"ד אברה"ם בגימטריא מטטרו"ן שמדתו מדת חסד עבד מלך מלך, לכן אמר עליו וחסדיך. חוזר ומפרש הטעם שיזכור לנו חסד ורחמים, כי מעולם המה, הרי אלו שני בני אדם שהם חנוך ואליהו בזה העולם כשאר בני אדם, ולקחת אותם ומסרת בידם שני עולמות שהם עשייה ויצירה. והנה על זה פתח משה במלת ואתחנן, שהוא מלשון (שמות לג יט) וחנותי את אשר אחון לקביל חנוך, ורחמתי את אשר ארחם לקביל אליהו, ועליהם אמר אתה החלות להראות, ר"ל בתחלת שליחותו במראה הסנה שרמז הקב"ה למשה במלת בלבת אש על שני כרובים אלו, שכן בלב"ת בגימטריא מטטרו"ן אליה"ו הנבי"א, כנגד מטטרון אמר את גדלך שהוא מצד החסד, ועליו קאמר וחנותי את אשר אחון, (וכן במלת את נרמז תרין שמהון שלו, כי א"ת עולה מנין מיטטרו"ן חנ"ך עם הכולל), וכנגד אליהו שנקרא אמת, כמ"ש דבר ה' בפיך אמת (מלכים א יז כד), וכן נקרא יונה שהוא משיח בן יוסף, בן אמיתי (כדאיתא בזוהר שמות עמוד שמ"ה (זוהר ח"ב קצ"ז ע"א)) שהוא בן אליהו שנקרא אמת, כי יונה מחיל' דאליהו קאתי. ז"ש וא"ת יד"ך שהוא בגימטריא אמ"ת, חזק"ה בגימטריא אליה"ו הנבי"א, ובמלת מ"י רמז נוטריקון "מליצי "יושר "מעילי "ישראל, רצה לומר שהם שני מליצי יושר שעושין העטרות נקראים "מעילי "ישראל, ועליהם אמר אעבר"ה בגימטריא כרובים, (ועל זה אמר בני שלמה שיחיה, שהתפלל משה שיהיה גם הוא כאחד מהם, ורמז במלת נ"א, נוטרייקון "נער "אליהו, ר"ל שתפלת משה היה כשאעבור לארץ ישראל, אזכה גם כן למדרגת כרובים שלמעלה שביצירה חנוך לנער (משלי כב ו), נ' של נ"א נע"ר, ובעשייה דאליהו שהוא א' של נ"א, וכן כשתמלא אותיות נא כזה נו"ן אל"ף, ומילוי המילוי כזה נון וי"ו נו"ן אלף למד פא, עולה מניין מטטרו"ן חנו"ך נע"ר, ונ"א כפשוטו עולה עם הכולל אליהו. הרי שבמלת נ"א נרמז תרין כרובים אלו, עד כאן). ולזה צריך אני להיות בארץ ישראל, ז"ש ואראה את הארץ, שם אזכה למדרגה זו. והשיב הקב"ה רב לך, ר"ל הלא על פי שני עדים יומת המת, וכבר העמדתי שני עדים נאמנים ואין צריך לך יותר, ואל תוסף עוד, כי על פי שנים יומת. ולפי שאמרתי שהעמיד הקב"ה עוד עד אחד למטה בשאול להעיד על מעשה בני אדם, כי על פי שלשה עדים יומת המת, יהיו הג' אלו מבוארין בפסוק שאמרנו, עבדיך זה מטטרון שהוא עבד נאמן, את גדל"ך שהוא בגימטריא הב"ן זה אלי"הו, כי חנוך הוא מדרגת עבד, ואליהו הוא ממדרגת הבן, וכנגד קרח ידך החזקה דין הקשה. וגם על זה השיב הקב"ה רב לך, כבר נתקיים קרא אז על פי שלשה עדים, ואל תוסף:
הנה הקב"ה בתחלת שליחותו של משה, הראה לו גדולת מטטרו"ן שהוא שר עולם יציר"ה, שהיה מתחלה חנוך בן ירד, וגם הראה לו גדולת סנדלפון, שהוא שר של עולם העשייה, שזכה לשם אליהו הוא פינחס. וסוד אלו השנים נרמזין שם, כמו שנאמר וירא אליו מלאך ה' (שמות ג ב), שזה היה מטטרון, כדמתרגמינן בתרגום יהונתן זגנזגאל, שהוא שם ראשון של מטטרון. ומלת בלב"ת, בגימטריא מטטרו"ן אלי"הו הנב"יא, ששניהם עלו בלבת אש וסוסי אש (מלכים ב' ב יא), ז"ש (שם) בלבת אש, וכן אמר (שמות ג ד) וירא ה' כי ס"ר לראות, נוטרייקון "סוס "רכב, ס"ר בגימטריא אליה"ו פינחס, אשר עליו קאמר (שמות ד יג) שלח נ"א ביד תשלח, דמתרגמינן ביד פנחס שהוא אליהו, (ורמז במלת נ"א שהוא נשמתו של פנחס מנשמת "נדב "אביהו), והוא קריינא דאגרתא (כדאיתא בסנהדרין פ"ב.), דלהוי פרוונקא לעתיד לבא. והנה לקח הקב"ה שלשה בני אדם מזה העולם להעיד על מעשה בני אדם, לקח את חנוך מזה העולם והעלהו למעלה מכל המלאכים, כדי להעיד על כל נשמות העולין למעלה כדאיתא בריש מסכת דרך ארץ (זוטא פ"א), ולכן נקרא שר העולם (כדאיתא ביבמות ט"ז:) על שנלקח מזה העולם (בראשית ה כד), ולקח את קרח והורידוהו למטה בשאול (במדבר טז לג), להעיד על כל הנשמות שיורדין למטה, (ז"ש ישעיה ז' יא) העמק שאלה או הגבה למעלה. ועל זה אמר הכתוב אנא אלך מרוחך אנא מפניך אברח (תהלים קלט ז), ר"ל הנה שני דרכים יש לפני בני אדם, כמ"ש ר' יוחנן בן זכאי לתלמידיו בפרק תפילת השחר (ברכות דף כ"ח:), ולא עוד אלא שיש שני דרכים לפני וכו'. והענין שב' דרכים יש לגן עדן, האחד דרך גיהנם, כמ"ש מוריד שאול ויעל (שמואל א' ב ו), שמשם עולין לגן עדן, כמ"ש יש דרך ישר לפני איש (משלי יד יב), שהוא הולך לגן עדן, אבל אבל אחרית דרכי מות שצריך לילך דרך גיהנם, אשר על זה אמר דוד (תהלים טז י) כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת, תפלתו היתה שלא ילך בזה הדרך, וז"ש אחר כך (תהלים טז יא) תודיעני אורח חיים. ודרך שני יש שעולין למעלה מיד, ועל זה אמר שלמה (קהלת ג כא) מי יודע רוח בני האדם העולה הוא למעלה מיד, או אם היא רוח הבהמה שהיא יורדת למטה שהוא דרך שאול. והנה בכל מקום שתלך הנשמה, העמיד הקב"ה אדם אחד מזה העולם, ועל זה אמר אנא אלך מרוחך כנגד קרח ועדתו שהוא ממונה על רוחות, ואנא מפניך הוא אתמר על שר הפנים שלמעלה שהיה גם כן בן אדם מעולם הזה, ואחר כך מפרש (תהלים קלט ח) אם אסק שמים, ר"ל שיעלה הרוח דרך מעלה שם אתה, ר"ל שם העמדת בן אדם אחד מזה העולם שהוא חנוך, כמו שאמר (איוב טז יט) בשמים עד"י, בגימטריא חנו"ך. אציע שאול, ר"ל כשאני הולך דרך שאול והנך, כי גם שם העמיד עד שהוא קרח להעיד על מעשה בני אדם. וזה סוד על פי שני עדים יומת המת (דברים יז ו), שרמז על אלו ב' עדים שהם חנוך ואליהו, ואמר על פי שלשה כשחושבים גם כן לשאול למטה, ר"ל קרח שלקחו גם כן הקב"ה והורידו בשאול להעיד על מעשה בני אדם. והנה על אלו שני עדים אמר אתה החלות להראות את עבדך, על מטטרון שהוא עבד נאמן כדאיתא בזוהר פרשת פנחס ברעיא מהימנא שצ"ד (זוהר ח"ג רט"ו ע"א), את גדלך כנגד מטטרון שהוא מצד החסד, ואת ידך החזקה על מדת הדין הקשה שפגעה בקרח, וטעם שניהם אלו שהעלה הקב"ה את מטטרון למעלה מן השמים, ואת קרח הוריד למטה בשאול להעיד לכל באי עולם אשר מי אל בשמים ובארץ, מטטרון מעיד על השמים חסדך, וקרח מעיד למטה מתחת הארץ, אשר יעשה כמעשך לקביל מטטרון מעשה ה' כי נורא הוא, וכגבורתך על דין של גיהנם למטה שמעיד עליו קרח. או אמר על אלו השנים שאמר הכתוב בשמים עדי, זה מטטרון, ובמרומים סהדי, זה אליהו, אשר אמרתי עליהם דבר שזה סוד הפסוק (זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה)(תהלים כה ו), והדפסתי אותה בסליחה שלי שחברתי על הקדוש ר' אנש"יל (בשנת "א"נ"ש"י"ל בק"ק קראקא), הכוונה שני כרובים הם ברקיע, שהם מליצי יושר שבידם מעילי ישראל בכל יום ויום, (ושני כרובים אלו הם סוד מגדל עוז ש"ם ה' (משלי יח י), שהם הם רצו"ע בקדושה לאלקא, הצרו"ע סיטרא אחרא שהם שמח"זאי עז"אל, שהם סוד נ"גע, שהוא "נופל "גלוי "עינים (במדבר כד טז), שממנו בא ש"ם טומ"אה, שכן "נופל ו"גלוי "עינים הכי הוי. ועל זה אמר (שמות יב כא) משכ"ו וקחו לכם, אמרו רז"ל (מכילתא) משכ"ו מעבודה זרה שהוא סיטרא אחרא, וזה סוד (במדבר כא כח) כי אש יצאה מחש"בון וגומר אבדת עם כמו"ש (במדבר כא כט), אשר עליהם אנו מתפללים (נפילת אפים) רחום וחנון חטאתי לפניך, והן הן מטטר"ון וסנדלפו"ן, אליהו הוא בעולם העשייה והוא סוד רחו"ם, שכבר ידוע מ"ש בזוהר (זוהר ח"ג רל"ו ע"ב) על פסוק (תהלים קו ל) ויעמוד פנחס ויפלל, דאתכלל פנחס ביצחק דאתוסף לו י' בשמו שהוא כלול ר"ח, ואחר כך כשבא אליו תרין אורזילין דאילתא, והם תרין נשמות של נדב ואביהו, זכה להוריד ו"מ מן מו"ת שגרם בלעם בן בעור בעצתו, שגברה חמת מלך מלאכי מות (משלי טז יד) שהורידו אותיות מות לעולם, אבל איש חכם שהוא פנחס שהוא נקרא ב"ן חכ"ם, בגימטריא אליה"ו הנבי"א, ב"ן בגימטריא אליה"ו, חכ"ם בגימטריא הנביא יכפרנה, כמ"ש השיב את חמתי ויכפר על בני ישראל (במדבר כה יג), וזה סוד רומח שלקח בידו כמ"ש ברעיא מהימנא (שם), ואם כן כשתצטרף ו"מ שהוריד פנחס לשמו, הרי רחו"ם, וכנגד חנוך אנו אומרים חנון, וכן אנו מבקשים (מוסף לר"ה) אם כבנים אם כעבדים, מסטרא דאלי"הו שהוא בגימטריא ב"ן, אנו אומרים כבנים. מסטרא דחנוך שהוא עבד נאמן, אנו אומרים כעבדים. וכן אנו אומרים אבינו מלכנו חטאנו לפניך, שאנו אומרים ממטה למעלה, מסיטרא דאליהו שהוא בן, אבינו. מסטרא דחנוך שהוא עבד, מלכנו. אם כבנים רחמינו שהוא אליהו, לכן רחמינו מסטרא דיליה רחו"ם, ואם כעבדים מסטרא דמטטר"ון, עינינו לך תלויות עד שתחננו שהוא מסטרא דחנוך. ועל זה אמר הפסוק זכור רחמיך ה' מסטרא דאליהו, וחסדיך מסטרא דחנוך שהוא עב"ד אברה"ם בגימטריא מטטרו"ן שמדתו מדת חסד עבד מלך מלך, לכן אמר עליו וחסדיך. חוזר ומפרש הטעם שיזכור לנו חסד ורחמים, כי מעולם המה, הרי אלו שני בני אדם שהם חנוך ואליהו בזה העולם כשאר בני אדם, ולקחת אותם ומסרת בידם שני עולמות שהם עשייה ויצירה. והנה על זה פתח משה במלת ואתחנן, שהוא מלשון (שמות לג יט) וחנותי את אשר אחון לקביל חנוך, ורחמתי את אשר ארחם לקביל אליהו, ועליהם אמר אתה החלות להראות, ר"ל בתחלת שליחותו במראה הסנה שרמז הקב"ה למשה במלת בלבת אש על שני כרובים אלו, שכן בלב"ת בגימטריא מטטרו"ן אליה"ו הנבי"א, כנגד מטטרון אמר את גדלך שהוא מצד החסד, ועליו קאמר וחנותי את אשר אחון, (וכן במלת את נרמז תרין שמהון שלו, כי א"ת עולה מנין מיטטרו"ן חנ"ך עם הכולל), וכנגד אליהו שנקרא אמת, כמ"ש דבר ה' בפיך אמת (מלכים א יז כד), וכן נקרא יונה שהוא משיח בן יוסף, בן אמיתי (כדאיתא בזוהר שמות עמוד שמ"ה (זוהר ח"ב קצ"ז ע"א)) שהוא בן אליהו שנקרא אמת, כי יונה מחיל' דאליהו קאתי. ז"ש וא"ת יד"ך שהוא בגימטריא אמ"ת, חזק"ה בגימטריא אליה"ו הנבי"א, ובמלת מ"י רמז נוטריקון "מליצי "יושר "מעילי "ישראל, רצה לומר שהם שני מליצי יושר שעושין העטרות נקראים "מעילי "ישראל, ועליהם אמר אעבר"ה בגימטריא כרובים, (ועל זה אמר בני שלמה שיחיה, שהתפלל משה שיהיה גם הוא כאחד מהם, ורמז במלת נ"א, נוטרייקון "נער "אליהו, ר"ל שתפלת משה היה כשאעבור לארץ ישראל, אזכה גם כן למדרגת כרובים שלמעלה שביצירה חנוך לנער (משלי כב ו), נ' של נ"א נע"ר, ובעשייה דאליהו שהוא א' של נ"א, וכן כשתמלא אותיות נא כזה נו"ן אל"ף, ומילוי המילוי כזה נון וי"ו נו"ן אלף למד פא, עולה מניין מטטרו"ן חנו"ך נע"ר, ונ"א כפשוטו עולה עם הכולל אליהו. הרי שבמלת נ"א נרמז תרין כרובים אלו, עד כאן). ולזה צריך אני להיות בארץ ישראל, ז"ש ואראה את הארץ, שם אזכה למדרגה זו. והשיב הקב"ה רב לך, ר"ל הלא על פי שני עדים יומת המת, וכבר העמדתי שני עדים נאמנים ואין צריך לך יותר, ואל תוסף עוד, כי על פי שנים יומת. ולפי שאמרתי שהעמיד הקב"ה עוד עד אחד למטה בשאול להעיד על מעשה בני אדם, כי על פי שלשה עדים יומת המת, יהיו הג' אלו מבוארין בפסוק שאמרנו, עבדיך זה מטטרון שהוא עבד נאמן, את גדל"ך שהוא בגימטריא הב"ן זה אלי"הו, כי חנוך הוא מדרגת עבד, ואליהו הוא ממדרגת הבן, וכנגד קרח ידך החזקה דין הקשה. וגם על זה השיב הקב"ה רב לך, כבר נתקיים קרא אז על פי שלשה עדים, ואל תוסף:
דין השכמת הבוקר ובו ט סעיפים:
יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו שיהא הוא מעורר השחר: הגה ועכ"פ לא יאחר זמן התפלה שהצבור מתפללין. (טור) הגה שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו כדבורו במושב המלך כ"ש כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו כמו שנאמר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה' מיד יגיע אליו הירא' וההכנעה בפחד הש"י ובושתו ממנו תמיד (מורה נבוכים ח"ג פ' כ"ב) ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת הש"י גם בהצנע לכת ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב ומיד כשיעור משנתו יקום בזריזות לעבודת בוראו יתברך ויתעלה (טור):
יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו שיהא הוא מעורר השחר: הגה ועכ"פ לא יאחר זמן התפלה שהצבור מתפללין. (טור) הגה שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו כדבורו במושב המלך כ"ש כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו כמו שנאמר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה' מיד יגיע אליו הירא' וההכנעה בפחד הש"י ובושתו ממנו תמיד (מורה נבוכים ח"ג פ' כ"ב) ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת הש"י גם בהצנע לכת ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב ומיד כשיעור משנתו יקום בזריזות לעבודת בוראו יתברך ויתעלה (טור):
One should strengthen himself like a lion to get up in the morning to serve his Creator, so that it is he who awakens the dawn. Rem"a: At least, one should not delay beyond the time when the congregation prays (Tur). Rem"a: "I have set the Lord before me constantly" (Psalms 16:8); this is a major principle in the Torah and amongst the virtues of the righteous who walk before God. For a person's way of sitting, his movements and his dealings while he is alone in his house are not like his way of sitting, his movements and his dealings when he is before a great king; nor are his speech and free expression as much as he wants when he is with his household members and his relatives like his speech when in a royal audience. All the more so when one takes to heart that the Great King, the Holy One, Blessed Is He, Whose glory fills the earth, is standing over him and watching his actions, as it is stated: "'Will a man hide in concealment and I will not see him?' - the word of God" (Jeremiah 23:24), he immediately acquires fear and submission in dread of God, May He Be Blessed, and is ashamed of Him constantly (Guide for the Perplexed III 52). And one should not be ashamed because of people who mock him in his service of God, and should also go modestly. And when he lies on his bed he should know before Whom he lies, and as soon as he wakes up from sleep he should rise eagerly to the service of his Creator, May He Be Blessed and Exalted (Tur).
ומ"ש והתחיל בעז כנמר לפי שהוא כלל גדול בעבודת הבורא יתב' משום דקשה דלפי מה שמפרש קל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי על האיברים אלו היה לו להקדים ואח"כ הל"ל עז כנמר שאינו רומז לאבר מיוחד ועוד שלא היה ראוי להתחיל במדת עז אע"פ שהוא בעבודת הבורא יתברך לכך כתב שהטעם שהקדימו לפי שהוא כלל גדול בעבודת הבורא יתברך לפי שפעמים אדם חפץ לעשות מצוה ונמנע מלעשותה מפני בני אדם שמלעיגין עליו וכו' ומשום דקשה היאך אפשר שיתבייש האדם מבני אדם לא יתבייש מהשי"ת שאתה אומר שימנע אדם לפעמים מלעשות מצוה מפני שלא ילעיגו עליו לכך אמר אל תתמה שהרי ריב"ז אמר לתלמידיו יהי רצון שתהא מורא שמים עליכ' וכו' כדאיתא בפרק תפלת השחר (ברכות דף כח:) וכיון שמצינו שלפעמים אדם ירא מעשות עבירה מפני ב"ו יותר ממה שהוא ירא מפני השי"ת משם נלמוד לענין עשיית מצוה שלפעמים אדם מניח מלעשותה מפני שהוא מתבייש מבני אדם יותר ממה שמתבייש מהשם יתברך שמניח מלעשות מצותו וזהו שכתב וכן הוא לענין הבושה וכו':
אמר להם פנו כלים מפני הטומאה. כשהרגיש שנשמתו רוצה לצאת אמר להם הוציאו הכלים מן הבית שלא יטמאו, והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא ללוותני. ושבע כתות בג"ע וחזקיה הוא מכת שלישית ובא ללוות את רבן יוחנן בן זכאי שהיה מזומן לכת שלישית דהכי אמרינן בחגיגה על ר' יוחנן בן זכאי שיצתה בת קול ואמרה להם אתם ותלמידיכם ותלמידי תלמידיכם מזומנים לכת שלישית:
מתני׳ רבן גמליאל אומר בכל יום ויום מתפלל אדם שמנה עשרה רבי יהושע אומר מעין שמונה עשרה רבי עקיבא אומר אם שגורה תפלתו בפיו מתפלל שמונה עשרה ואם לאו מעין שמונה עשרה רבי אליעזר אומר העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים רבי יהושע אומר ההולך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה ואומר הושע ה׳ את עמך את שארית ישראל בכל פרשת העבור יהיו צרכיהם לפניך ברוך אתה ה׳ שומע תפלה היה רוכב על החמור ירד ויתפלל ואם אינו יכול לירד יחזיר את פניו ואם אינו יכול להחזיר את פניו יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים היה מהלך בספינה או באסדא יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים:
MISHNA: The mishna cites a dispute with regard to the obligation to recite the Amida prayer, also known as Shemoneh Esreh, the prayer of eighteen blessings, or simply as tefilla, prayer. Rabban Gamliel says: Each and every day a person recites the prayer of eighteen blessings. Rabbi Yehoshua says: A short prayer is sufficient, and one only recites an abridged version of the prayer of eighteen blessings. Rabbi Akiva says an intermediate opinion: If he is fluent in his prayer, he recites the prayer of eighteen blessings, and if not, he need only recite an abridged version of the prayer of eighteen blessings. Rabbi Eliezer says: One whose prayer is fixed, his prayer is not supplication and is flawed. The Gemara will clarify the halakhic implications of this flaw. Rabbi Yehoshua says: One who cannot recite a complete prayer because he is walking in a place of danger, recites a brief prayer and says: Redeem, Lord, Your people, the remnant of Israel, at every transition [parashat ha’ibur], the meaning of which will be discussed in the Gemara. May their needs be before You. Blessed are You, Lord, Who listens to prayer. While praying, one must face toward the direction of the Holy Temple. One who was riding on a donkey should dismount and pray calmly. If he is unable to dismount, he should turn his face toward the direction of the Temple. If he is unable to turn his face, it is sufficient that he focus his heart opposite the Holy of Holies. Similarly, one who was traveling in a ship or on a raft [asda] and is unable to turn and face in the direction of Jerusalem, should focus his heart opposite the Holy of Holies.
רבן גמליאל אומר בכל יום אדם מתפלל י"ח. בתלמוד ארץ ישראל הזכירו עוד טעמים אחרים (כעין) [אולי צ"ל על שתקנו] י"ח תוספת על מה שיש בתלמודינו דאמרינן ר' חנניה בשם ר' פינחס כנגד י"ח פעמים שאבות כתובין בתורה אברהם יצחק ויעקב אם יאמר לך אדם י"ט הן אמור לו והנה ה' נצב עליו לית הוא מינהון אם יאמר לך אדם י"ז הן אמור לו ויקרא בהן שמי ושם אבותי מינהון הוא ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן כנגד י"ח ציוויים שכתב בפרשת משכן שני אמר ר' חייא בר אדא ובלבד מן ואתו אהליאב בן אחיסמך עד סופיה דסיפרא: היה יושב בספינה או באסדא. בגמ' דבני מערבא גרסי היא אסדא היא רפסודות דכתיב (דברי הימים ב ב) ונביאם לך רפסודות על ים יפו:
(א) רבן גמליאל אומר בכל יום ויום מתפלל אדם י"ח כו': פירוש מעין שמנה עשרה ובארו ענין זה ואמרו [כ"ה לשון הירושלמי אליבא דרב] סוף כל ברכה וברכה על דמיון שאומר לך אתה חונן לאדם דעת ברוך אתה ה' חונן הדעת סלח לנו אבינו בא"י חנון המרבה לסלוח וכן עד סופם לבד משלש ראשונות ושלש אחרונות לא יוסיף בהם ולא יגרע מהם ופירוש שגורה שלא נתבלבל לשונו אבל אומר אותה במהירות ורגילות והלכה כרבי עקיבא:
(א) רבי אליעזר אומר העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים כו': ר"ל בענין קבע שישים תפלתו כמי שיש לו עסק שהוא מצווה לעשותו וישלימהו כדי שינוח מעבודתו ויסיר מעליו טרחו ומשאו ומה שאמר ואומר הושע ה' את עמך וכו' אין הדבר הזה ענין נוסף על תפלה קצרה אבל הוא באור ענין תפלה קצרה מה היא ומה שאמר פרשת העבור בארו בגמרא [דף כ"ט ע"ב לחד לישנא] שהוא גזור מעברה ענינו אפילו בשעת העברה הושע ה' את עמך ותרצה אותם ותשלים שאלותיהם ואין הלכה כרבי יהושע אבל דברי התפלה שיתפלל אדם בשעת טרדת הלב והמרוצה כך היא [שם] צרכי עמך ישראל מרובים ודעתם קצרה יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה והטוב בעיניך עשה בא"י שומע תפלה ויכול להתפלל אותה הולך או רוכב או כמו שיזדמן לו ואין בה השתחויה וכשיגיע לישוב ונשאר זמן שאפשר בו למלאת חסרון התפלה יתפלל אותה כראוי:
(א) היה רוכב על החמור ירד ויתפלל כו': מה שאמר ירד אינה הלכה (דף ל) ואע"פ שיוכל לירד ויהיה לו מי שישמור בהמתו אינו חייב לרדת מבהמתו אבל יתפלל והוא רוכב שמא יהיה לו טרדת לב ופי' יכוון לבו יפנה לבו ורעיוניו ויחשוב בלבו שפניו כנגד קדשי הקדשים:
(א) היה יושב בספינה או בקרון או באסדא כו': קרון מין ממיני העגלות ואסדא ספינה קטנה מאד יעברו בה בנחלים הגדולים ושמה המפורסם בלשון ערב אצל בני אדם מעד"ה:
גמ׳ הני שמונה עשרה כנגד מי אמר רבי הלל בריה דרבי שמואל בר נחמני כנגד שמונה עשרה אזכרות שאמר דוד בהבו לה׳ בני אלים רב יוסף אמר כנגד שמונה עשרה אזכרות שבקריאת שמע אמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה ואמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי המתפלל צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה עולא אמר עד כדי שיראה איסר כנגד לבו רבי חנינא אמר כיון שנענע ראשו שוב אינו צריך אמר רבא והוא דמצער נפשיה ומחזי כמאן דכרע הני תמני סרי תשסרי הווין אמר רבי לוי ברכת המינים ביבנה תקנוה כנגד מי תקנוה אמר רבי לוי לרבי הלל בריה דרבי שמואל בר נחמני כנגד אל הכבוד הרעים לרב יוסף כנגד אחד שבקריאת שמע לרבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי כנגד חוליא קטנה שבשדרה: תנו רבנן שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה אמר להם רבן גמליאל לחכמים כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים עמד שמואל הקטן ותקנה לשנה אחרת שכחה
GEMARA: Since the mishna deals with the fundamental obligation to recite the Amida prayer, the Gemara seeks to resolve fundamental problems pertaining to this prayer. Corresponding to what were these eighteen blessings instituted? When the Shemoneh Esreh was instituted by the Sages, on what did they base the number of blessings? Rabbi Hillel, son of Rabbi Shmuel bar Naḥmani, said: Corresponding to the eighteen mentions of God’s name that King David said in the psalm: “Give unto the Lord, O you sons of might” (Psalms 29). Rav Yosef said: Corresponding to the eighteen mentions of God’s name in Shema. Rabbi Tanḥum said that Rabbi Yehoshua ben Levi said: Corresponding to the eighteen vertebrae in the spine beneath the ribs. Since Rabbi Yehoshua ben Levi’s opinion based the Amida prayer on the spinal vertebrae, the Gemara cites another statement of his that connects the two: Rabbi Tanḥum said that Rabbi Yehoshua ben Levi said: In those blessings where one is required to bow, one who prays must bow until all the vertebrae in the spine protrude. Establishing a different indicator to determine when he has bowed sufficiently, Ulla said: Until he can see a small coin [issar], on the ground before him opposite his heart (Rav Hai Gaon). Rabbi Ḥanina said: There is room for leniency; once he moves his head forward, he need not bow any further. Rava said: But that applies only if he is exerting himself when doing so, and he appears like one who is bowing. However, if he is able, he should bow further. Until now, the prayer of eighteen blessings has been discussed as if it was axiomatic. The Gemara wonders: Are these eighteen blessings? They are nineteen. Rabbi Levi said: The blessing of the heretics, which curses informers, was instituted in Yavne and is not included in the original tally of blessings. Nevertheless, since the number of blessings corresponds to various allusions, the Gemara attempts to clarify: Corresponding to what was this nineteenth blessing instituted? Rabbi Levi said: According to Rabbi Hillel, son of Rabbi Shmuel bar Naḥmani, who said that the eighteen blessings correspond to the eighteen mentions of God’s name that King David said in the psalm, the nineteenth blessing corresponds to a reference to God in that psalm, where a name other than the tetragrammaton was used: “The God of glory thunders” (Psalms 29:3). According to Rav Yosef, who said that the eighteen blessings correspond to the eighteen mentions of God’s name in Shema, the additional blessing corresponds to the word one that is in Shema. Although it is not the tetragrammaton, it expresses the essence of faith in God. According to what Rabbi Tanḥum said that Rabbi Yehoshua ben Levi said, that the eighteen blessings correspond to the eighteen vertebrae in the spine, the additional blessing corresponds to the small vertebra that is at the bottom of the spine. In light of the previous mention of the blessing of the heretics, the Gemara explains how this blessing was instituted: The Sages taught: Shimon HaPakuli arranged the eighteen blessings, already extant during the period of the Great Assembly, before Rabban Gamliel, the Nasi of the Sanhedrin, in order in Yavne. Due to prevailing circumstances, there was a need to institute a new blessing directed against the heretics. Rabban Gamliel said to the Sages: Is there any person who knows to institute the blessing of the heretics, a blessing directed against the Sadducees? Shmuel HaKatan, who was one of the most pious men of that generation, stood and instituted it. The Gemara relates: The next year, when Shmuel HaKatan served as the prayer leader, he forgot that blessing,