How to Lobby a Pharaoh

(יח) וַיִּגַּ֨שׁ אֵלָ֜יו יְהוּדָ֗ה וַיֹּאמֶר֮ בִּ֣י אֲדֹנִי֒ יְדַבֶּר־נָ֨א עַבְדְּךָ֤ דָבָר֙ בְּאָזְנֵ֣י אֲדֹנִ֔י וְאַל־יִ֥חַר אַפְּךָ֖ בְּעַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י כָמ֖וֹךָ כְּפַרְעֹֽה׃ (יט) אֲדֹנִ֣י שָׁאַ֔ל אֶת־עֲבָדָ֖יו לֵאמֹ֑ר הֲיֵשׁ־לָכֶ֥ם אָ֖ב אוֹ־אָֽח׃ (כ) וַנֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֲדֹנִ֔י יֶשׁ־לָ֙נוּ֙ אָ֣ב זָקֵ֔ן וְיֶ֥לֶד זְקֻנִ֖ים קָטָ֑ן וְאָחִ֨יו מֵ֜ת וַיִּוָּתֵ֨ר ה֧וּא לְבַדּ֛וֹ לְאִמּ֖וֹ וְאָבִ֥יו אֲהֵבֽוֹ׃ (כא) וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־עֲבָדֶ֔יךָ הוֹרִדֻ֖הוּ אֵלָ֑י וְאָשִׂ֥ימָה עֵינִ֖י עָלָֽיו׃ (כב) וַנֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֲדֹנִ֔י לֹא־יוּכַ֥ל הַנַּ֖עַר לַעֲזֹ֣ב אֶת־אָבִ֑יו וְעָזַ֥ב אֶת־אָבִ֖יו וָמֵֽת׃ (כג) וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־עֲבָדֶ֔יךָ אִם־לֹ֥א יֵרֵ֛ד אֲחִיכֶ֥ם הַקָּטֹ֖ן אִתְּכֶ֑ם לֹ֥א תֹסִפ֖וּן לִרְא֥וֹת פָּנָֽי׃ (כד) וַיְהִי֙ כִּ֣י עָלִ֔ינוּ אֶֽל־עַבְדְּךָ֖ אָבִ֑י וַנַּ֨גֶּד־ל֔וֹ אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י אֲדֹנִֽי׃ (כה) וַיֹּ֖אמֶר אָבִ֑ינוּ שֻׁ֖בוּ שִׁבְרוּ־לָ֥נוּ מְעַט־אֹֽכֶל׃ (כו) וַנֹּ֕אמֶר לֹ֥א נוּכַ֖ל לָרֶ֑דֶת אִם־יֵשׁ֩ אָחִ֨ינוּ הַקָּטֹ֤ן אִתָּ֙נוּ֙ וְיָרַ֔דְנוּ כִּי־לֹ֣א נוּכַ֗ל לִרְאוֹת֙ פְּנֵ֣י הָאִ֔ישׁ וְאָחִ֥ינוּ הַקָּטֹ֖ן אֵינֶ֥נּוּ אִתָּֽנוּ׃ (כז) וַיֹּ֛אמֶר עַבְדְּךָ֥ אָבִ֖י אֵלֵ֑ינוּ אַתֶּ֣ם יְדַעְתֶּ֔ם כִּ֥י שְׁנַ֖יִם יָֽלְדָה־לִּ֥י אִשְׁתִּֽי׃ (כח) וַיֵּצֵ֤א הָֽאֶחָד֙ מֵֽאִתִּ֔י וָאֹמַ֕ר אַ֖ךְ טָרֹ֣ף טֹרָ֑ף וְלֹ֥א רְאִיתִ֖יו עַד־הֵֽנָּה׃ (כט) וּלְקַחְתֶּ֧ם גַּם־אֶת־זֶ֛ה מֵעִ֥ם פָּנַ֖י וְקָרָ֣הוּ אָס֑וֹן וְהֽוֹרַדְתֶּ֧ם אֶת־שֵׂיבָתִ֛י בְּרָעָ֖ה שְׁאֹֽלָה׃ (ל) וְעַתָּ֗ה כְּבֹאִי֙ אֶל־עַבְדְּךָ֣ אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶ֣נּוּ אִתָּ֑נוּ וְנַפְשׁ֖וֹ קְשׁוּרָ֥ה בְנַפְשֽׁוֹ׃ (לא) וְהָיָ֗ה כִּרְאוֹת֛וֹ כִּי־אֵ֥ין הַנַּ֖עַר וָמֵ֑ת וְהוֹרִ֨ידוּ עֲבָדֶ֜יךָ אֶת־שֵׂיבַ֨ת עַבְדְּךָ֥ אָבִ֛ינוּ בְּיָג֖וֹן שְׁאֹֽלָה׃ (לב) כִּ֤י עַבְדְּךָ֙ עָרַ֣ב אֶת־הַנַּ֔עַר מֵעִ֥ם אָבִ֖י לֵאמֹ֑ר אִם־לֹ֤א אֲבִיאֶ֙נּוּ֙ אֵלֶ֔יךָ וְחָטָ֥אתִי לְאָבִ֖י כָּל־הַיָּמִֽים׃ (לג) וְעַתָּ֗ה יֵֽשֶׁב־נָ֤א עַבְדְּךָ֙ תַּ֣חַת הַנַּ֔עַר עֶ֖בֶד לַֽאדֹנִ֑י וְהַנַּ֖עַר יַ֥עַל עִם־אֶחָֽיו׃ (לד) כִּי־אֵיךְ֙ אֶֽעֱלֶ֣ה אֶל־אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶ֣נּוּ אִתִּ֑י פֶּ֚ן אֶרְאֶ֣ה בָרָ֔ע אֲשֶׁ֥ר יִמְצָ֖א אֶת־אָבִֽי׃

Genesis 44:18-34

(18) Then Judah went up to him and said, “Please, my lord, let your servant appeal to my lord, and do not be impatient with your servant, you who are the equal of Pharaoh. (19) My lord asked his servants, ‘Have you a father or another brother?’ (20) We told my lord, ‘We have an old father, and there is a child of his old age, the youngest; his full brother is dead, so that he alone is left of his mother, and his father dotes on him.’ (21) Then you said to your servants, ‘Bring him down to me, that I may set eyes on him.’ (22) We said to my lord, ‘The boy cannot leave his father; if he were to leave him, his father would die.’ (23) But you said to your servants, ‘Unless your youngest brother comes down with you, do not let me see your faces.’ (24) When we came back to your servant my father, we reported my lord’s words to him. (25) “Later our father said, ‘Go back and procure some food for us.’ (26) We answered, ‘We cannot go down; only if our youngest brother is with us can we go down, for we may not show our faces to the man unless our youngest brother is with us.’ (27) Your servant my father said to us, ‘As you know, my wife bore me two sons. (28) But one is gone from me, and I said: Alas, he was torn by a beast! And I have not seen him since. (29) If you take this one from me, too, and he meets with disaster, you will send my white head down to Sheol in sorrow.’ (30) “Now, if I come to your servant my father and the boy is not with us—since his own life is so bound up with his— (31) when he sees that the boy is not with us, he will die, and your servants will send the white head of your servant our father down to Sheol in grief. (32) Now your servant has pledged himself for the boy to my father, saying, ‘If I do not bring him back to you, I shall stand guilty before my father forever.’ (33) Therefore, please let your servant remain as a slave to my lord instead of the boy, and let the boy go back with his brothers. (34) For how can I go back to my father unless the boy is with me? Let me not be witness to the woe that would overtake my father!”

רש"י על בראשית מ״ד:י״ח:א׳

(א) ויגש אליו וגומר … דבר באזני אדני. יִכָּנְסוּ דְּבָרַי בְּאָזְנֶיךָ:

Rashi on Genesis 44:18:1

(1) ויגש אליו וגו' . . . דבר באזני אדני THEN JUDAH CAME NEAR TO HIM etc. [LET THY SERVANT SPEAK] A WORD IN MY LORD S EARS etc. May my words penetrate into your ears (Genesis Rabbah 93:6).

רש"י על בראשית מ״ד:י״ח:ג׳

(ג) כי כמוך כפרעה. חָשׁוּב אַתָּה בְעֵינַי כְּמֶלֶךְ, זֶהוּ פְשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ סוֹפְךָ לִלְקוֹת עָלָיו בְּצָרַעַת כְּמוֹ שֶׁלָּקָה פַרְעֹה עַל יְדֵי זְקֵנָתִי שָׂרָה עַל לַיְלָה אַחַת שֶׁעִכְּבָהּ (בראשית רבה). דָּבָר אַחֵר מַה פַּרְעֹה גוֹזֵר וְאֵינוֹ מְקַיֵּם, מַבְטִיחַ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה, אַף אַתָּה כֵן; וְכִי זוֹ הִיא שִׂימַת עַיִן שֶׁאָמַרְתָּ לָשׂוּם עֵינְךָ עָלָיו? דָּבָר אַחֵר, כִּי כָּמוֹךָ כְּפַרְעֹה, אִם תַּקְנִיטֵנִי אֶהֱרֹג אוֹתְךָ וְאֶת אֲדוֹנֶךָ (בראשית רבה):

Rashi on Genesis 44:18:3

(3) כי כמוך כפרעה FOR THOU ART EVEN AS PHARAOH — In my sight you are as important as the king. This is the literal meaning, but a Midrashic explanation is: You will ultimately be stricken with leprosy for detaining Benjamin even as your ancestor Pharaoh was stricken because he detained my ancestress Sarah one night. Another explanation is: you are as unreliable as Pharaoh — just as Pharaoh issues decrees and does not carry them out, makes promises and does not fulfil them, so also do you. Is this what you meant by “setting your eyes” upon him when you said (Genesis 44:21) “Bring him down and I will set mine eyes upon him”? Still another interpretation of כי כמוך כפרעה FOR THOU SHALT BECOME EVEN AS PHARAOH: if you provoke me I will slay you and your master (Genesis Rabbah 93:6).

רשב"ם על בראשית מ״ד:י״ח:א׳

(א) כי כמוך כפרעה - הרי אתה כמלך ויראתי מחרון אפך.

Rashbam on Genesis 44:18:1

(1) כי כמוך כפרעה, seeing that Your position is one equivalent to that of king, I am afraid of your anger.

רשב"ם על בראשית מ״ד:כ״א:א׳

(א) ואשימה עיני עליו - אפילו פשע גנאי הוא למושל הארץ להכרית דבריו.

Rashbam on Genesis 44:21:1

(1) ואשימה עיני עליו, it is a severe wrong for a ruler not to keep his word. (you claimed you only wanted to be convinced of his existence.)

רשב"ם על בראשית מ״ד:ל״ב:א׳

(א) כי עבדך - לכך אני מדבר יותר מכל אחי. ואהיה עבד תחתיו.

Rashbam on Genesis 44:32:1

(1) כי עבדך, the reason why I speak up more than my brothers is that I guaranteed his safety. Therefore I will take his place as your slave.

קדושת לוי, בראשית, ויגש א׳

(א) ...וזה נראה פירוש הפסוק דאיתא בזוהר הקדוש, כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו (תהלים מח, ה) זה יהודה ויוסף יוסף נקרא הקדוש ברוך הוא ויהודה נקרא כנסת ישראל. וזה פירוש הפסוק ויגש אליו יהודה, שהכנסת ישראל נגשים להקדוש ברוך הוא. ויאמר בי אדוני, כביכול בי האדנות והממשלה דמי מושל בי צדיקים בתפילתם מבטלים כל גזירות קשות וממשיכים לישראל שפע טוב וברכות.

Kedushat Levi, Genesis, Vayigash 1

(1) ...This also appears to be the meaning of the verse (psalms 48,5) ‎כי הנה המלכים נועדו‎, “see the kings joined forces,” (strove against ‎one another) quoted by the Zohar I, 206. The “kings” in our ‎verse are understood as being Joseph and Yehudah respectively; ‎Joseph is called there ‎קדוש ברוך‎, whereas Yehudah is called ‎כנסת ‏ישראל‎, “the collective soul of the Jewish people.” In our verse the ‎Torah describes the confrontation on a spiritual level of the ‎collective soul of the Jewish people and the individual ruler ‎represented by Joseph. The collective soul of the Jewish people, ‎Yehudah, confronts G’d represented by Joseph. This collective ‎soul of the Jewish people seeks to overturn an evil decree issued ‎by G’d by prayer (concerning the detention of Binyamin in Egypt ‎as a slave)...

משנה אבות ה׳:י״ז

(יז) כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ:

Pirkei Avot 5:17

(17) Every argument that is for [the sake of] heaven's name, it is destined to endure. But if it is not for [the sake of] heaven's name -- it is not destined to endure. What is [an example of an argument] for [the sake of] heaven's name? The argument of Hillel and Shammai. What is [an example of an argument] not for [the sake of] heaven's name? The argument of Korach and all of his congregation.