1א

Explore with your partner the meaning of Yaakov's names
1)The naming of Yaakov & Esau at Birth (Bereishis 25:25-26)

2)The meaning Esau gave to Yaakov's name (Bereishis 27:36)

3)The meaning the Angel gives to Yisrael (Breishis 32:29)
4)The meaning G-d gives to the name Yisrael (Breishis 35:10) (trick question)

How does the Torah view the relationship of a name to the named?
Can a name predict something that will happen in the future?

What does it mean to change a name?
What does it mean to add a name?

2ב
(לו) וַיֹּ֡אמֶר הֲכִי֩ קָרָ֨א שְׁמ֜וֹ יַעֲקֹ֗ב וַֽיַּעְקְבֵ֙נִי֙ זֶ֣ה פַעֲמַ֔יִם אֶת־בְּכֹרָתִ֣י לָקָ֔ח וְהִנֵּ֥ה עַתָּ֖ה לָקַ֣ח בִּרְכָתִ֑י וַיֹּאמַ֕ר הֲלֹא־אָצַ֥לְתָּ לִּ֖י בְּרָכָֽה׃

(36) [Esau] said, “Was he, then, named Jacob that he so that he could turn me away/trick/outwit/hold me back/ ambush/take my reward/ these two times? First he took away my birthright and now he has taken away my blessing!” And he added, “Have you not reserved a blessing for me?”

3ג

Ramban on Deut. 7:12 – Onkelos… translated it to mean something twisted, derived from “And the crooked path [העקוב] shall be made level” (Is. 40:4) – the twisted road going this way and that. .. Similar is “Because of [בגלל] this thing” (Deut.15:10) – for this reason; the word בגלל is related to: “and they rolled [גללו] the stone from the well’s mouth” (Gen. 29:3) – an indirect, circuitous result. It is further my opinion that any usage of ‘עקב’ involves a turning or rolling, as in “The heart is deceitful [עקוב] above all things” (Jer. 17:9), “he has deceived me [ויעקבני] these two times” (Gen. 27:36), “But Jehu did it in cunning [בעקבה]” (II Kings 10:19) – all of these indicate something twisted and roundabout. That is why Jacob [יעקב] is called Yeshurun [root ‘ישר’ denoting straight], because the opposite of “twisted” העקוב is the straight/level מישור. And the back part of the foot is called עקב: “his hand grasped Esau’s heel [עקב]” (Gen. 25:26), so- called because it is rounded.

4ד

The letter "yud" as a prefix, designates the third person singular (or plural, with a Vav as a suffix) in the future tense.

Meanings of the word עקב

Heel, end, reward, twist & turn, crooked, deceitful, ambush, hold back

Also Your servant was careful with them; for in observing them there is great reward. (Psalms 19:12)גַּם־עַ֖בְדְּךָ נִזְהָ֣ר בָּהֶ֑ם בְּ֜שָׁמְרָ֗ם עֵ֣קֶב רָֽב
5ה

Avraham had a changed name.
Yaakov has an added name not a changed name.

6ו
לא שיעקר יעקב ממקומו אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לו וכן הוא אומר אל תזכרו ראשנות וקדמניות אל תתבננו אל תזכרו ראשנות זה שעבוד מלכיות וקדמניות אל תתבננו זו יציאת מצרים הנני עשה חדשה עתה תצמח תני רב יוסף זו מלחמת גוג ומגוג משל למה הדבר דומה לאדם שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו והיה מספר והולך מעשה זאב פגע בו ארי וניצל ממנו והיה מספר והולך מעשה ארי פגע בו נחש וניצל ממנו שכח מעשה שניהם והיה מספר והולך מעשה נחש אף כך ישראל צרות אחרונות משכחות את הראשונות: אברם הוא אברהם בתחלה נעשה אב לארם ולבסוף נעשה אב לכל העולם כולו שרי היא שרה בתחלה נעשית שרי לאומתה ולבסוף נעשית שרה לכל העולם כולו: תני בר קפרא כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה שנאמר והיה שמך אברהם רבי אליעזר אומר עובר בלאו שנאמר ולא יקרא עוד [את] שמך אברם אלא מעתה הקורא לשרה שרי הכי נמי התם קודשא בריך הוא אמר לאברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה אלא מעתה הקורא ליעקב יעקב הכי נמי שאני התם דהדר אהדריה קרא דכתיב ויאמר אלקים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב מתיב רבי יוסי בר אבין ואיתימא רבי יוסי בר זבידא אתה הוא ה׳ האלקים אשר בחרת באברם אמר ליה התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא מאי דהוה מעיקרא:

הדרן עלך מאימתי

מתני׳ היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כוון לבו יצא בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם אלו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשניה בין שניה לשמע בין שמע לוהיה אם שמוע בין והיה אם שמוע לויאמר בין ויאמר לאמת ויציב רבי יהודה אומר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק אמר רבי יהושע בן קרחה למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך מקבל עליו עול מצות והיה אם שמוע לויאמר שוהיה אם שמוע נוהג בין ביום ובין בלילה ויאמר אינו נוהג אלא ביום בלבד: גמ׳ שמע מינה מצות צריכות כוונה מאי אם כוון לבו לקרות לקרות והא קא קרי בקורא להגיה: תנו רבנן קריאת שמע ככתבה דברי רבי וחכמים אומרים בכל לשון מאי טעמא דרבי אמר קרא והיו בהוייתן יהו ורבנן מאי טעמייהו אמר קרא שמע בכל לשון שאתה שומע ולרבי נמי הא כתיב שמע ההוא מבעי ליה השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך ורבנן סברי להו כמאן דאמר לא השמיע לאזנו יצא ולרבנן נמי הא כתיב והיו ההוא מבעי להו שלא יקרא למפרע ורבי שלא יקרא למפרע מנא ליה נפקא ליה מדברים הדברים ורבנן דברים הדברים לא דרשי למימרא דסבר רבי דכל התורה כולה בכל לשון נאמרה דאי סלקא דעתך בלשון הקודש נאמרה והיו דכתב רחמנא למה לי איצטריך משום דכתיב שמע למימרא דסברי רבנן דכל התורה כולה בלשון הקודש נאמרה דאי סלקא דעתך בכל לשון נאמרה שמע דכתב רחמנא למה לי איצטריך משום דכתיב והיו: תנו רבנן והיו שלא יקרא למפרע הדברים על לבבך יכול תהא כל הפרשה צריכה כוונה תלמוד לומר האלה עד כאן צריכה כוונה מכאן ואילך אין צריכה כוונה דברי רבי אליעזר אמר ליה רבי עקיבא הרי הוא אומר

not that the name Jacob will be entirely uprooted from its place, but that the name Israel will be the primary name to which the name Jacob will be secondary, as the Torah continues to refer to him as Jacob after this event....., bar Kappara taught: Anyone who calls Abraham Abram transgresses a positive mitzva, as it is stated: “And your name will be Abraham” (Genesis 17:5). This is a positive mitzva to refer to him as Abraham. Rabbi Eliezer says: One who calls Abraham Abram transgresses a negative mitzva, as it is stated: “And your name shall no longer be called Abram, and your name will be Abraham, for I have made you the father of a multitude of nations” .... But if that is so, one who calls Jacob Jacob, about whom it is written: “Your name shall no longer be Jacob, but Israel” (Genesis 32:29), also transgresses a mitzva. The Gemara answers: It is different there, as the verse reverts back and God Himself refers to Jacob as Jacob, as it is written before his descent to Egypt: “And God said to Israel in the visions of the night, and said, Jacob, Jacob, and he said, ‘Here I am’” (Genesis 46:2).

7ז

What is the reason for the difference between Avraham & Yaakov?

Three approaches Abarbanel (Jewish names), Yosef Bchor Shor (changing vs adding), Avraham Ben Harambam (title, honorific) Chizkuni (see next)

8ח
שמך יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב לבד כי שני שמות יהיו לך יעקב וישראל, שאם יעקר מכל וכל את יעקב שמך יאמרו, כי בשביל עוקבה נקרא שמך יעקב כדכתיב הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים, ויקראו שמך פעמים כך ופעמים כך אבל באברהם לא נאמר שמך אברם לפיכך הקורא לאברהם אברם עובר בעשה.

“your name is Yaakov; it will no longer be Yaakov;” The Torah means that henceforth his name would no longer only be “Yaakov,” but the name “Yisrael” would be added to it. If the name “Yaakov” were to be eliminated completely, this would be interpreted as having been a name describing a person with negative character traits up to now. (Compare Esau’s comment in Genesis 27,36) Henceforth the Torah will refer to YaakovYisrael sometimes by his original name and sometimes only by his additional name.

9ט

To understand the wrestling match Yaakov has with the "Ish"
we have to look at the prophet Hoshea

10י
(ג) וְרִ֥יב לַֽה' עִם־יְהוּדָ֑ה וְלִפְקֹ֤ד עַֽל־יַעֲקֹב֙ כִּדְרָכָ֔יו כְּמַעֲלָלָ֖יו יָשִׁ֥יב לֽוֹ׃

(3) Now the Lord has a contention with Judah, and to visit upon Jacob according to his ways; according to his deeds He shall recompense him.

11יא

(ד) בַּבֶּ֖טֶן עָקַ֣ב אֶת־אָחִ֑יו וּבְאוֹנ֖וֹ שָׂרָ֥ה אֶת־אֱלֹקִֽים׃

(ה) וָיָּ֤שַׂר אֶל־מַלְאָךְ֙ וַיֻּכָ֔ל בָּכָ֖ה וַיִּתְחַנֶּן־ל֑וֹ בֵּֽית־אֵל֙ יִמְצָאֶ֔נּוּ וְשָׁ֖ם יְדַבֵּ֥ר עִמָּֽנוּ׃

(4) In the womb, he seized his brother's heel, and with his strength he strove with an angel.

(5) He strove with an angel and prevailed; he wept and beseeched him; In Bethel he shall find Him, and there He shall speak with us.

12יב
(ו) וַֽה' אֱלֹקֵ֣י הַצְּבָא֑וֹת ה' זִכְרֽוֹ׃
(6) Yet the LORD, the God of Hosts, Must be invoked as “LORD.”
13יג
(הושע יב, ה) וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו איני יודע מי נעשה שר למי כשהוא אומר (בראשית לב, כט) כי שרית עם אלקים הוי אומר יעקב נעשה שר למלאך

The Gemara continues to discuss Jacob wrestling with the angel. The prophet states: “So he strove [vayyasar] with an angel, and prevailed; he wept, and made supplication to him; at Beth El he would find him, and there he would speak with us” (Hosea 12:5). From this verse I do not know who became master [sar], i.e., was victorious, over whom. When another verse states: “And he said: Your name shall no longer be called Jacob, but Israel; for you have striven with angels and with men, and have prevailed” (Genesis 32:29), you must say that Jacob became master over the angel.

The verse in Hosea states: “He wept, and made supplication to him.” From this verse I do not know who cried to whom. When another verse states: “And he said: Let me go, for the dawn has risen” (Genesis 32:27), you must say that the angel cried to Jacob.

14יד

Rashi's approach to the names of Yaakov

15טו
(ב) בעקב עשו. סִימָן שֶׁאֵין זֶה מַסְפִּיק לִגְמֹר מַלְכוּתוֹ עַד שֶׁזֶּה עוֹמֵד וְנוֹטְלָהּ הֵימֶנּוּ: (ג) ויקרא שמו יעקב. הַקָּבָּ"ה; דָּ"אַ אָבִיו קָרָא לוֹ יַעֲקֹב עַל שֵׁם אֲחִיזַת הֶעָקֵב:
(2) בעקב עשו ESAU’S HEEL — a sign that this one (Esau) will hardly have time to complete his period of domination before the other would rise and take it (his power) from him (3) ויקרא שמו יעקב AND HE CALLED HIS NAME JACOB — The Holy One, blessed be He, thus named him (Midrash Tanchuma, Shemot 4). [Some versions add: He said to them (to those who gave Esau that name cf. Genesis 5:25): You have given your first-born a name, I, too, will give my son, my firstborn, (cf. Exodus 4:23) a name. That is what is written, “And He called his name, Jacob” (Genesis 26:26). Another explanation is: his father called him Jacob because he was grasping Esau’s heel
16טז
(א) הכי קרא שמו. לְשׁוֹן תֵּמַהּ הוּא, כְּמוֹ הֲכִי אָחִי אַתָּה, שֶׁמָּא לְכָךְ נִקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב עַל שֵׁם סוֹפוֹ שֶׁהוּא עָתִיד לְעָקְבֵנִי? תַּנְחוּמָא. לָמָּה חָרַד יִצְחָק? אָמַר שֶׁמָּא עָוֹן יֵשׁ בִּי שֶׁבֵּרַכְתִּי קָטָן לִפְנֵי גָּדוֹל וְשִׁנִּיתִי סֵדֶר הַיַּחַס, הִתְחִיל עֵשָׂו מְצָעֵק וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם, אָמַר לוֹ אָבִיו מֶה עָשָׂה לְךָ? אָמַר לוֹ אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח, אָמַר בְּכָךְ הָיִיתִי מֵצֵר וְחָרֵד שֶׁמָּא עָבַרְתִּי עַל שׁוּרַת הַדִּין, עַכְשָׁו לַבְּכוֹר בֵּרַכְתִּי, גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה: (ב) ויעקבני. כְּתַרְגּוּמוֹ וּכְמַנִי – אֲרָבַנִי; וְאָרַב – וּכְמַן. וְיֵשׁ מְתַרְגְּמִין וְחַכְּמַנִי, נִתְחַכֵּם לִי:

(1) הכי קרא שמו IS IT BECAUSE HE HAS BEEN CALLED [JACOB]—This is a question, like (29:15) “Is it because (הכי) thou art my brother?” Perhaps that is why they have given him the name Jacob — in reference to what was to happen in the future — that he would some time or other supplant me (יעקבני)? (Tanchuma). ....

(2) ויעקבני THAT HE HATH SUPPLANTED ME — Explain it as the Targum renders it, וכמני which means “and he lay in wait for me.” The word (Deuteronomy 19:11) וארב “and he lies in wait” is rendered by the Targum וכמי. There are some who read in the Targum not וכמני but וחכמני which means “he showed himself clever against me” (outwitted me).

17יז
Deuteronomy 19:11
But if a man hates his fellow, lies in wait for him, rises up against him, and strikes him mortally, and he flees to one of these cities,
וְכִי־יִֽהְיֶ֥ה אִישׁ֙ שׂנֵ֣א לְרֵעֵ֔הוּ וְאָ֤רַב לוֹ֙ וְקָ֣ם עָלָ֔יו וְהִכָּ֥הוּ נֶ֖פֶשׁ וָמֵ֑ת וְנָ֕ס אֶל־אַחַ֖ת הֶֽעָרִ֥ים הָאֵֽל:
18יח
(ב) ברכתני. הוֹדֵה לִי עַל הַבְּרָכוֹת שֶׁבֵּרְכַנִי אָבִי, שֶׁעֵשָׂו מְעַרְעֵר עֲלֵיהֶן: (א) לא יעקב. לֹא יֵאָמֵר עוֹד שֶׁהַבְּרָכוֹת בָּאוּ לְךָ בְעָקְבָּה וּרְמִיָּה כִּי אִם בִשְׂרָרָה וְגִלּוּי פָּנִים, וְסוֹפְךָ שֶׁהַקָּבָּ"ה נִגְלֶה אֵלֶיךָ בְּבֵית אֵל וּמַחֲלִיף שִׁמְךָ וְשָׁם הוּא מְבָרֶכְךָ, וַאֲנִי שָׁם אֶהְיֶה וְאוֹדֶה לְךָ עֲלֵיהֶן, וְזֶה שֶׁכָּתוּב וַיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ (הושע י"ב) – בָּכָה הַמַּלְאָךְ וַיִּתְחַנֶּן לוֹ, וּמַה נִּתְחַנֵּן לוֹ? בֵּית אֵל יִמְצָאֶנּוּ וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ, הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁיְּדַבֵּר עִמָּנוּ שָׁם; וְלֹא רָצָה יַעֲקֹב, וְעַל כָּרְחוֹ הוֹדָה לוֹ עֲלֵיהֶן, וְזֶהוּ וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם, שֶׁהָיָה מִתְחַנֵּן לְהַמְתִּין לוֹ וְלֹא רָצָה: (ב) ועם אנשים. עֵשָׂו וְלָבָן: (ג) ותוכל. לָהֶם: (א) למה זה תשאל. אֵין לָנוּ שֵׁם קָבוּעַ, מִשְׁתַּנִּים שְׁמוֹתֵנוּ, הַכֹּל לְפִי מִצְוַת עֲבוֹדַת הַשְּׁלִיחוּת שֶׁאָנוּ מִשְׁתַּלְּחִים (בראשית רבה): (א) ויזרח לו השמש. לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם הוּא כְּשֶׁהִגַּעְנוּ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי הֵאִיר לָנוּ הַשַּׁחַר, זֶהוּ פְשׁוּטוֹ; וּמִ"אַ ויזרח לו לְצָרְכּוֹ – לְרַפְּאוֹת אֶת צָלַעְתּוֹ, כְּמָה דְּתֵימָא שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ (מלאכי ג'); וְאוֹתָן שָׁעוֹת שֶׁמִּהֲרָה לִשְׁקֹעַ בִּשְׁבִילוֹ כְּשֶׁיָּצָא מִבְּאֵר שֶׁבַע מִהֲרָה לִזְרֹחַ בִּשְׁבִילוֹ: (ב) והוא צלע. הָיָה צוֹלֵעַ כְּשֶׁזָּרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ: (א) גיד הנשה. לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ גִּיד הַנָּשֶׁה? לְפִי שֶׁנָּשָׁה מִמְּקוֹמוֹ וְעָלָה, וְהוּא לְשׁוֹן קְפִיצָה, וְכֵן נָשְׁתָה גְבוּרָתָם (ירמיהו נ"א), וְכֵן כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹקִים אֶת כָּל עֲמָלִי (בראשית מ"א):

35:25 ...Our Rabbis of blessed memory explained that he was Esau’s guardian angel (Genesis Rabbah 77:3).

ברכתני [EXCEPT] THOU BLESS ME — admit my right to the blessings which my father gave me and to which Esau lays claim.

לא יעקב [THY NAME SHALL] NO MORE BE CALLED JACOB [BUT ISRAEL] (literally, “not Jacob — supplanting — shall any more be said to thee”) — It shall no longer be said that the blessings came to you through supplanting and subtlety but through noble conduct (שררה) and in an open manner.

Because later on the Holy One, blessed be He, will reveal Himself to you at Bethel and will change your name. There He will bless you, and I shall be there and admit your right to them (the blessings).

It is to this that the passage refers (Hosea 12:5), “And he strove with an angel and prevailed; he wept and made supplication unto him” — it means the angel wept and made supplication unto him (Jacob). What was the subject of his supplication? This is stated in the next verse: “At Bethel He will meet us and there He will speak with us — implying the request. “Wait until he will speak with us there, and then I will admit your right to the blessings.”

Jacob, however, would not agree to this, and against his own wish he had to admit his right to the blessings. That is what is meant when it states (v. 30) “And he declared him blessed there”, that he begged him to wait and he did not agree to do so (cp. Genesis Rabbah 78:2).

(2) ועם אנשים AND WITH MEN —Esau and Laban. (3) ותוכל AND HAST PREVAILED over them.

19יט
(א) לא יקרא שמך עוד יעקב. לְשׁוֹן אָדָם הַבָּא בְּמַאֲרָב וְעָקְבָּה, אֶלָּא לְשׁוֹן שַׂר וְנָגִיד:
(1) לא יקרא שמך עוד יעקב THY NAME SHALL NOT BE CALLED ANY MORE JACOB— which means a man who comes as a lurker and trickster, but it shall be Israel (ישראל), which signifies Prince and Chief.
20כ

Sforno on the names of Yaakov & Yisrael

21כא

ויקרא שמו יעקב ישאר בעקב ובסוף כי זה הורה היות ידו אוחזת בעקב אחיו שכבר אמרו ז''ל האל ית' קרא לו כן:

ויקרא שמו יעקב. The word means he will remain at end.This was indicated by the fact that his hand held on to his brother's heel. This is based on the future mode of the word יעקב. He will survive after the destruction of the other nations (Jeremiah 46,28 אעשה כלה בכל הגויים...ואותך לא אעשה כלה, “I will make an end of all nations…but I will not make an end of you.”)

22כב

לא יעקב יאמר עוד שמך, a reference to the end of days when Israel will have survived the destruction of the gentile nations When that time comes no one ever will again use the name Yaakov for the Jewish people [and the stigma that used to be associated with that name. Ed.] The very word יעקב already contained within this message that the bearer of this name will triumph at the end. Once he has triumphed there is no more point in having a name which alludes to something which will be realised only in the future.

23כג
כי אם ישראל כי שרית אבל יקראו לך בשם ישראל בלבד להורות שאז כבר שרית עם אלקים כו' כענין יפקוד ה' על צבא המרום במרום:

כי אם ישראל כי שרית, they will only refer to as “Israel.” This new name is to confirm that שרית עם אלוקים ועם אנשים, this is analogous to Isaiah 24,21 יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה, “in that day the Lord will punish the host of heaven in heaven and the kings of the earth on earth.”

24כד
ונוהג אסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, והעובר על זה ועשה עצמו קוסם על דרך אחד מכל הענינים שזכרנו או בענין אחר ויגיד לבני אדם הדברים שיראה בקסמיו חיב מלקות, והוא שעשה שום מעשה בדבר, שאין לוקין עליו מבלי מעשה, אבל השואל מן הקוסם איננו בחיוב מלקות, ואמנם הוא מגנה מאד כל הקובע מחשבותיו ומוציא עתיו בהבלים אלה, כי לאשר חננו האל דעה והנחילו דת האמת לא יאות לו לחשב בהבלים אלו, רק שיקבע מחשבותיו בעבודת הבורא יתעלה, ולא יירא מדברי קוסם, כי השם בחסדיו ישנה מערכת הכוכבים ויבטל כח המזלות להטיב לחסידיו, וידוע שאנחנו עם הקדש, שאין אנו תחת כוכב ומזל, ה' הוא נחלתנו כאשר דבר אלינו, וכענין שמצינו באבות ששם האל מעלתם למעלה משרי מעלה, כענין שכתוב ביעקב (בראשית לב, כט) כי אם ישראל יהיה שמך כי שרית עם אלקים וגו'. כלומר, שעשאו האל שר על השרים וכן יצחק נקרא ישראל, שנאמר (בראשית מו, ח) אלה בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו. וכן אברהם נקרא ישראל, כמו שכתבתי בפתיחת הספר, וזהו מה שכתוב בענין מחלקת הנביא אליהו עם נביאי הבעל שאמר כמספר שבטי בני יעקב אשר נקרא שמו ישראל (מלכים א, יח לא), שהוא היה מוכיחם למה היו פונים לעבד הכחות ומניחין עבודת האדון ה' צבאות אשר בידו לבטל כל פעלות הכחות והמזלות, וכענין שעשה באבות ששם המזלות תחת ידם, וזהו אמרו במקום ההוא (מלכים שם) כמספר שבטי בני יעקב אשר היה דבר ה' אליו לאמר ישראל יהיה שמך, כלומר שעשאו שר על השרים לשנות מערכתם וכחם בזכותו, כלומר וישראל, שהם בני יעקב, גם הם שרים על שרי מעלה, ועל כן היה ראוי להם שלא לעבד בלתי לשם לבדו, וכן מצינו ביהושע שגזר על השמש והירח לעמד, כמו שכתוב ביהושע (י, יב) שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון, ועמדו, וכן כמה חסידים מישראל שנשתנו מערכת המזלות [וכחם] בזכותם, יאריך הענין להביא כמה מעשים שנעשו בישראל בענין זה.

י שר א-ל Sar-Keil A prince over the angels

.... And one who transgresses it and makes himself a clairvoyant in one of the ways from all the matters we have mentioned or in another matter, and tells people things that he sees through his clairvoyance, is liable for lashes - and that is when he does some act in the thing, as we do not administer lashes without an act.

But one who asks [something] from a clairvoyant is not under the liability of lashes. Nonetheless, very disgusting is anyone who fixes his thoughts or expends his time on these vanities. As it is not appropriate for one whom God has graced with knowledge and given the true religion as an inheritance to think about these vanities.

Rather, he should fix his thoughts on the service of the Creator, may He be elevated, and not fear the words of the clairvoyant; since God, in His kindnesses will change the system of the stars, and nullify the power of the constellations, [so] as to do good to His pious ones.

And it is known that we are the holy people, such that we are not under [the power of] a star or constellation - 'the Lord is our inheritance, as He spoke to us.' And [it is] like the matter that we found with the forefathers, that God placed their stature above the ministers above: Like that which is written about Yaakov, "but rather Yisrael will be your name" (Genesis 35:10), "for you have dominated (sarita) with powers, etc." (Genesis 32:29); meaning that God made him a minister (sar) over the [celestial] ministers. And so [too,] is Yitschak called Yisrael, as it is stated (Genesis 46:8), "these are the Children of Israel that were coming to Egypt, Yaakov and his children."

... And this is [the meaning of] what is written about the matter of the disagreement of the prophet, Eliyahu, with the prophets of Baal, as it stated (I Kings 18:31), "like the number of tribes of the children of Yaakov," whose name was called Yisrael: As he was rebuking them [about] why they were leaving the service of the Master, the Lord of Hosts, who has in His hand to nullify all the actions of the powers and the constellations; and like the matter that He did with the forefathers, such that He put the constellations under their hand.

And that is [the meaning] of its stating in that place (I Kings 18:31), "like the number of tribes of the children of Yaakov, to whom was the word of the Lord, saying, 'Yisrael will be your name,'" - meaning to say, that He made him a minister over the [celestial] ministers, to change their system and their power with his merit. [This is] meaning to say, Israel, who are the children of Yaakov, are also ministers over the celestial ministers; and hence it would be fitting for them to not worship anything besides God alone.

And so did we find with Yehoshua, who decreed to the sun and the moon to stand - as it is written in Joshua 10:12, "Sun, be still in Giveon, moon in the Ayalon Valley" - and they stood. And so [too,] several pious ones of Israel who changed the system of the constellations [and their power] with their merit. The matter would [take too] long, to bring [the] several stories that happened in Israel about this matter.

25כה
ואולי כי לצד ששינה ה' דברו הטוב האמור ביעקב מהאמור באברהם במה שאמר שמך יעקב כי לא היה צריך לומר כן כי מה חידש בזה באמרו שמך יעקב אלא ודאי שנתכוין לומר שם קבוע הוא לך, אלא שצריך לדעת טעמו של הקב"ה למה באברהם הקפיד על אברם ועל יעקב לא הקפיד. ויראה כי יש טעם נכון, והוא למה שקדם לנו כי שמות בני האדם הם שמות נפשותם וה' שם שמות בארץ ודרשו ז"ל (שם ז.) וכו'. והנה יעקב יהיה שם נפש שהיתה לו ולזה הגם שניתוסף בו רוח אלקים הנקרא ישראל לא מפני זה אבד הראשון והרי ישנם לראשון גם שני ויכול הוא ליקרא יעקב ואין ראוי שיעקר שמו הראשון לחלוטין, מה שאין כן אברהם כי גם אחר שינוי שמו לעילוי לא נעקר שם הראשון כי יש בכלל אברהם אברם ולזה יצו האל לקרות לו בתמידות אברהם ואין עקירה לראשון כי בכלל אברהם אברם. ואולי כי זה רמז הכתוב בדברי הימים (א' א') אברם הוא אברהם, וכפי זה אומרו לא יקרא שמך עוד וגו' פירוש לבד אלא גם ישראל. גם דייק באומרו לא יקרא שמך עוד ולא אמר לא יקרא עוד שמך כמו שאמר באברהם (לד י"ז ה') והבן:

Yisrael in a state of Ruach Hakodesh-Divine inspiration resting on him.

Perhaps the very fact that G'd limited the good news when He renamed Jacob by saying: "your name is Jacob," made this change of name qualitatively different from that of Abraham at the time. There had been no need for G'd to repeat "your name is Jacob." Who did not know this? Surely what G'd meant by this was that Jacob's permanent name would remain Jacob, but that on some occasions he would be referred to by an additional name, i.e. Israel. Why would it bother G'd that we should not refer to Abraham's original name? I believe there is a very good reason. We have to remember that names describe the nature of its bearers' souls, their essence. The Talmud Berachot 7 illustrates this point. Jacob's essence then is described by the name Jacob. Whenever he enjoyed a large measure of Holy Spirit he was referred to as "Israel." There is certainly no reason why Jacob should be deprived of his original name on account of an occasional infusion of רוח הקודש. It was quite different in the case of Abraham who retained all the letters of his original name in his expanded name also. This is why G'd commanded to call him only by his new and expanded name Abraham. By doing so one did not deny his original name at all. Perhaps Chronicles I,1 26 refers to this when it states: "Abram is Abraham." When the Torah said: "your name shall not be called, etc," the meaning is that it should not be called exclusively Jacob but also Israel. This is exactly parallel to Genesis 17,5 where Abraham's name was changed.

26כו
וע"ד השכל מה שהזכירו הכתובים בפרשה זו פעם יעקב פעם ישראל הכל בהשגחה ובכונה ידועה. כי שם יעקב נאמר על מדות הגוף בעניני הגוף בעוה"ז, כי מה שנקרא יעקב על שם (בראשית כה) וידו אחזת בעקב עשו, ושם ישראל נאמר על מדות הנפש הוא שכתוב (בראשית לב) כי שרית עם אלקים.

Yaakov: Matters of the Body-Yisrael: Matters of the Soul

(After explaining some mystical ideas in the names)..From a more rational point of view we may detect a distinct pattern in the Torah sometimes choosing to refer to Yaakov by his original name and sometimes by his additional name. The name Yaakov applies to the physical part of Yaakov’s personality, matters connected to his terrestrial existence, whereas the name Yisrael refers to spiritual aspects of his personality, matters connected to his eternal existence in celestial regions. When Yaakov had first been given the name “Yaakov” the Torah stated that this reflected his holding on to the heel of his brother Esau (Genesis 25,26). We find the name Yisrael first used in connection with Yaakov having successfully contended with the celestial force representing his brother Esau (Genesis 32,29). It is therefore clear that the additional name Yisrael was intended principally to reflect Yaakov’s spiritual accomplishments.

27כז
וידוע כי עיקר הכונה במדות הנפש ולא במדות הגוף. מ"מ א"א לו לאדם לעקור לגמרי מדות הגוף ושלא ישתמש בהם כי לא יוכל לחיות זולתם, אבל הכונה להיות הנפש עיקר ומדות הגוף טפל. וזהו שאמרו ז"ל לא שיעקר שם יעקב ממקומו אלא שיהא ישראל עיקר ויעקב טפל לו. וכל מי שעושה מדות הגוף עיקר ומדות הנפש טפל שהיא עבודת ה' יתברך הנה הוא ממית את נפשו. ומזה אמר דוד (תהלים כב) אכלו וישתחוו כל דשני ארץ לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה. קרא דשני ארץ הנמשכים אחר התאות כי הם המחזיקים במדת הגוף ועושים אותם עיקר ועושים עבודת הש"י טפל. ומזה הזכיר תחלה אכלו ואחר כך וישתחוו, לפניו יכרעו כל יורדי עפר אין כריעה זו לשון השתחויה אלא לשון השפלה מלשון (תהלים כ ט) כרעו ונפלו, כלומר יענשו וירדו לעפר לפי שאין אחד מהם משתדל להחיות את נפשו. וכן דרך הכתובים להזכיר יעקב אצל הענינים החומרים, הדברים המורכבים הגופניים, וישראל אצל הדברים הפשוטים הדקים הזכים והרוחניים. וזהו לשון הנביא שאמר (ישעיה מג) בוראך יעקב ויוצרך ישראל. הזכיר אצל יעקב בריאה ואצל ישראל יצירה. וכן הכתובים מיחסים הבריאה לחשך והיצירה לאור, הוא שכתוב (ישעיה מה) יוצר אור ובורא חשך. וכן מיחסים האנשים לישראל והנשים ליעקב, הוא שכתוב (שמות יט) כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל. וזהו מאמר הנביא (ישעיה מג) ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל. יאמר כשאתה יעקב ונמשך אחר החומר ועסקי הגוף לא אותי קראת, אבל כי יגעת בי והשתדלת בעסקי הנפש אתה נקרא ישראל. ועל כן התחילה הפרשה ויחי יעקב ואמר ויהי ימי יעקב כי אצל חיי הגוף בעולם הזה הוצרך שם יעקב בהכרח, והזכיר שם ישראל אצל המיתה כי מיתת הגוף בעוה"ז הוא חיי הנפש לעוה"ב. וכן ויאמר ישראל אל יוסף הנה אנכי מת וכן וישתחו ישראל ויתחזק ישראל כשיזכיר המטה שמת בה יזכירנו בשם ישראל. וכן בסוף הפרשה התחיל לענינו הראשון והזכיר יעקב הוא שאמר ויכל יעקב לצוות את בניו, ואחר שהזכיר ויאסוף רגליו אל המטה הזכירו בשם ישראל ויחנטו הרופאים את ישראל. ומה שכתוב ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף, כי תולדות יעקב יוסף וכשנולד יוסף יעקב היה שמו ולא נקרא עדיין בשם ישראל. וכן ויאמר יעקב אל יוסף אל שדי וגו' כי בתחלת המראה הזאת שהיה בלוז יעקב היה שמו כי כן כתוב (בראשית לה) ויבא יעקב לוזה. ומשם ואילך מזכיר ישראל בכל פעם. ומה שהזכיר ויקרא יעקב אל בניו ולא אמר ויקרא ישראל אל בניו מפני שנסתלקה ממנו שכינה. כי השררה העצומה במעלת הנפש היא ראית פני השכינה.

Seeing that it is impossible for a human being while part of a body to divest himself totally of bodily needs and concerns, we can appreciate what our sages said that contrary to the name Avraham which replaced the name Avram, the name Yisrael did not replace the name Yaakov. It reflected the fact that this Yaakov had attained an additional dimension in his personality development (compare Berachot 13). The name Yaakov henceforth became subordinate to that of Yisrael.

The use of these names teaches amongst other matters that if someone makes his spiritual dimension subordinate to his physical, terrestrial concerns this “kills” him, leads to his death sooner or later. This is what David had in mind when he said in Psalms 22,30: “all those who in full vigor shall eat and prostrate themselves, all those at death’s door whose spirit lag, shall bend the knee before Him.” David refers to people who make a point of first tasting all the pleasures of terrestrial life before prostrating themselves before G’d as having their priorities reversed. As a result, such people experience death in a very real sense of the word. In the verse we just quoted the word יכרעו, “they will bend the knee” does not refer to something similar to השתחוה, “prostrating” oneself (before G’d). Rather, it is similar to Psalms 20,9. In that psalm it is used as meaning falling down and not rising up again. This is the punishment for having had one’s priorities mixed up. ...


Upon closer examination you will find that when the Torah employs the name Yaakov to describe our patriarch it refers to his terrestrial concerns, concerns which are indispensable for any human being, whereas when it switches by calling him Yisrael it refers to his spiritual concerns, matters which are largely abstract...


When our Parshah commences by referring to Yaakov’s existence on earth by calling him Yaakov (twice in 47,28), this is in keeping with what we have explained. In 47,29 however, when the Torah commences to speak of “death” of the body, it switches to using the name “Yisrael” seeing that the death of a righteous person is but the necessary preamble to his taking his place in eternal life in the celestial spheres. Whenever preparations for death are described, including the very mention of the bed on which Yaakov lay sick, the Torah describes him as Yisrael. As soon as the Torah finishes describing his preparations for the life in the hereafter by blessing Joseph and his brothers, it reverts to the use of the name Yaakov.

The Torah never describes Yaakov as having died. Only Yisrael is described as having died. The embalmers are described as embalming Yisrael (50,1). As soon as Yaakov had made the physical preparations for death, i.e. “he gathered in his feet to the bed,” the Torah calls him Yisrael again. As of that moment he had entered eternal life. When we find in 49,1 that the Torah refers to Yaakov suddenly again as Yaakov, the reason is that at that moment G’d withheld from him the visions of the redemption and what precedes it which he had intended to reveal to his sons. In other words, at that moment he had become primarily physical, his spiritual dimension having temporarily become subordinate.

There is another instance where we could question why the Torah suddenly reverts to the use of the name Yaakov. This is in 48,3 where he explains to Joseph where and when he had his first communication from G’d, i.e. at Luz. The reason that the Torah calls him Yaakov at that point in our chapter is because he referred to a time in his life prior to his having the name Yisrael added to his regular name. in other words, we detect the following pattern. When the Torah indicates that Yaakov had not yet established mutual communication with G’d he is called Yaakov. When, even after he had established such communication, this channel of communication had been interrupted, he is also called Yaakov instead of Yisrael.