שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' ׀ אֶחָֽד׃
Hear, O Israel! The LORD is our God, the LORD alone.
(א) ה' אלקינו ה' אחד. ה' שֶׁהוּא אֱלֹקֵינוּ עַתָּה, וְלֹא אֱלֹקֵי הָאֻמּוֹת, הוּא עָתִיד לִהְיוֹת ה' אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (צפ' ח') כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה', וְנֶאֱמַר (זכריה י"ד) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד (ע' ספרי):
(1) ה׳ אלהינו ה' אחד means, The Lord who is now our God and not the God of the other peoples of the world, He will at some future time be the One (sole) ה׳, as it is said, (Zephaniah 3:9) “For then I will turn to the peoples a clear language that they may all call in the name of the Lord", and it is further said, (Zechariah 14:9) “In that day shall the Lord be One (אחד) and His name One".
וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל־מְאֹדֶֽךָ׃
You shall love the LORD your God with all your heart and with all your soul and with all your might.
(א) ואהבת. עֲשֵׂה דְּבָרָיו מֵאַהֲבָה, אֵינוֹ דוֹמֶה הָעוֹשֶׂה מֵאַהֲבָה לָעוֹשֶׂה מִיִּרְאָה, הָעוֹשֶׂה אֵצֶל רַבּוֹ מִיִּרְאָה, כְּשֶׁהוּא מַטְרִיחַ עָלָיו מַנִּיחוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ (שם):
(ב) בכל לבבך. בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ (ספרי; ברכות נ"ד); דָּבָר אַחֵר בכל לבבך שֶׁלֹּא יִהְיֶה לִבְּךָ חָלוּק עַל הַמָּקוֹם (ספרי):
(ג) ובכל נפשך. אֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ (ספרי; ברכות נ"ד):
(ד) ובכל מאדך. בְּכָל מָמוֹנְךָ, יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁמָּמוֹנוֹ חָבִיב עָלָיו מִגּוּפוֹ (ספרי), לְכָךְ נֶאֱמַר בְּכָל מְאֹדֶךָ. דָּ"אַ — ובכל מאדך בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁמּוֹדֵד לְךָ, בֵּין בְּמִדָּה טוֹבָה בֵּין בְּמִדַּת פֻּרְעָנוּת, וְכֵן דָּוִד הוּא אוֹמֵר (תהלים קט"ז) כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא וְגוֹ' (ע' ספרי):
(1) ואהבת You shall love Perform His words out of love, for one who acts out of love is not like one who acts out of fear/awe. One who serves his master out of fear, once (the master) overburdens him, leaves and goes away (Sifrei Devarim 32:1).
(2) בכל לבבך with all your heart — with your two inclinations (the יצר הטוב and the יצר הרע) (Sifrei Devarim 32:3; Berakhot 54a). Another explanation: בכל לבבך, with all your heart — your heart should not be divided about the Omnipresent (Sifrei Devarim 32:4).
(3) ובכל נפשך with all your soul — even if He takes your soul (Sifrei Devarim 32:5; Berakhot 54a).
(4) ובכל מאדך with all your might — with all your property. You have a person whose property is dearer to him than his body, and so it says, “and with all your property" (Sifrei Devarim 32:6). — Another explanation: ובכל מאדך — You shall love Him with each measure (מדה) that He measures out to you, whether the measure of good or the measure of calamity. Thus also did David say, (Psalms 116:13 and 3) "If I lift up the cup of salvation, [I will call upon the name of the Lord]; If I find trouble and sorrow, [I will call upon the name of the Lord]”.
וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל־לְבָבֶֽךָ׃
These words that I command you today shall be upon your heart.
(א) והיו הדברים האלה. וּמַהוּ הָאַהֲבָה? והיו הדברים האלה, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אַתָּה מַכִּיר בְּהַקָּבָּ"ה וּמְדַּבֵּק בִּדְרָכָיו (ספרי):
(ב) אשר אנכי מצוך היום. לֹא יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כִדְיוּטְגְּמָא יְשָׁנָה שֶׁאֵין אָדָם סוֹפְנָהּ, אֶלָּא כַּחֲדָשָׁה שֶׁהַכֹּל רָצִין לִקְרָאתָהּ; דְּיוּטְגְּמָא – מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הַבָּאָה בְּמִכְתָּב (ספרי):
(1) והיו הדברים האלה — What is the “love”? והיו הדברים האלה These words shall be upon your heart — for as a result, you will know the Holy One, blessed be He, and attach yourself to His ways (Sifrei Devarim 33:1).
(2) אשר אנכי מצוך היום which I command you today — they should not be in your eyes as an antiquated דיוטגמא/edict to which no one pays attention, but as one newly given, towards which everyone runs in greeting (Sifrei Devarim 33:2). — The word דיוטגמא: a royal command which comes in writing.
וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּֽבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶֽךָ׃
Teach them to your children. Speak of them while you sit in your home and when you walk on the way, when you lie down and when you get up.
(א) ושננתם. לְשׁוֹן חִדּוּד הוּא, שֶׁיִּהְיוּ מְחֻדָּדִים בְּפִיךָ, שֶׁאִם יִשְׁאָלְךָ אָדָם דָּבָר לֹא תְהֵא צָרִיךְ לְגַמְגֵּם בּוֹ אֶלָּא אֱמֹר לוֹ מִיָּד (ספרי; קידושין ל'):
(ב) לבניך. אֵלּוּ הַתַּלְמִידִים, מָצִינוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהַתַּלְמִידִים קְרוּייִם בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י"ד) בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם, וְאוֹמֵר (מלכים ב ב') בְּנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בֵּית אֵל, וְכֵן בְּחִזְקִיָּהוּ, שֶׁלִּמֵּד תּוֹרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל, וּקְרָאָם בָּנִים שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב' כ"ט) בָּנַי עַתָּה אַל תִּשָּׁלוּ. וּכְשֵׁם שֶׁהַתַּלְמִידִים קְרוּיִים בָּנִים. כָּךְ הָרַב קָרוּי אָב, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ב') אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' (ספרי):
(ג) ודברת בם. שֶׁלֹּא יְהֵא עִקַּר דִּבּוּרְךָ אֶלָּא בָּם – עֲשֵׂם עִקָּר וְאַל תַּעֲשֵׂם טָפֵל (ספרי):
(ד) ובשכבך. יָכוֹל אֲפִלּוּ שָׁכַב בַּחֲצִי הַיּוֹם, תַּ"ל ובקומך, יָכוֹל אֲפִלּוּ עָמַד בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, תַּ"ל בשבתך בביתך ובלכתך בדרך – דֶּרֶךְ אֶרֶץ דִּבְּרָה תוֹרָה, זְמַן שְׁכִיבָה וּזְמַן קִימָה (ספרי):
(1) ושננתם You shall teach them— This word expresses sharpness. that the words should be sharp in your mouth; so that if a person asks you anything (of Torah), you will not need to stammer (hesitate) about it, but tell him immediately (Sifrei Devarim 34:1; Kiddushin 30a)
(2) לבניך to your children — These are the disciples. We find everywhere that disciples are called בנים, as it is said, (Deuteronomy 14:1) “You are children (בנים) of the Lord your God”; and it says, (2 Kings 2:3), “The sons of (בני) the prophets who were in Bethel”. So. too, do we find in the case of Hezekiah that he taught Torah to all Israel and called them בנים, as it is said, (II Chronicles 29:11), “My sons (בני) be not now negligent". And even as disciples are termed בנים, “children", so the teacher is termed אב, "father", as it is said, (2 Kings 2:12), "My father, my father, the chariot of Israel, etc." (Sifrei Devarim 34:4).
(3) ודברת בם and you shall speak of them — i.e. that your principal topic of conversation should be only about them: make them the main thing, and do not make them secondary (Sifrei Devarim 34:6).
(4) ובשכבך and when you lie down — One might think: even if one lies down in the middle of the day, so (the Torah says) ובקומך and when you rise up; one might think: even if you rise up in the middle of the night. Instead, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך When you sit in your house and when you walk by the way: The Torah speaks of the usual way of living, the usual time of lying down and rising up (Sifrei Devarim 36:9).
וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל־יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶֽיךָ׃
Bind them as a sign on your hand and let them serve as a symbol on your forehead;
(א) וקשרתם לאות על ידך. אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבַּזְּרוֹעַ:
(ב) והיו לטטפת בין עיניך. אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ, וְעַל שֵׁם מִנְיַן פָּרָשִׁיּוֹתֵיהֶם נִקְרְאוּ טֹטָפוֹת, טט בְּכַתְפִּי שְׁתַּיִם פת בְּאַפְרִיקֵי שְׁתַּיִם (סנהדרין ד'):
(1) וקשרתם and you shall bind them — These are the Tefillin on the arm,
(2) לטטפות בין עיניך they shall be for frontlets between your eyes — these are the Tefillin on the head. Because of the number of the (Torah) sections they contain they are called טטפת, for טט means "two" in Katpi and פת in Afriki means "two" (Sanhedrin 4b).
וּכְתַבְתָּם עַל־מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ׃
Write them on the doorposts of your house and on your gates.
(א) מזזות ביתך. מזזת כְּתִיב, שֶׁאֵין צָרִיךְ אֶלָּא אַחַת:
(ב) ובשעריך. לְרַבּוֹת שַׁעֲרֵי חֲצֵרוֹת וְשַׁעֲרֵי מְדִינוֹת וְשַׁעֲרֵי עֲיָרוֹת (יומא י"א):
(1) מזזות ביתך the doorposts of your house — The word is written מזזת, to indicate that it is necessary to fix only one מזוזה to a door (cf. Menachot 34a).
(2) ובשעריך and on your gates — to include gates of courtyards and gates of countries and gates of cities (Yoma 11a).