Guiding Questions:
- What is the nature of Shabbat?
- What is its relationship to the days of the week that precede and follow it?
- Why does the Torah say both "ויברך" and "ויקדש?"
- What is the meaning of the seemingly superfluous word "לעשות?"
- Is there a relationship between Shabbat and the Messianic Redemption?
(1) And the heaven and the earth were finished, and all the host of them. (2) And on the seventh day God finished His work which He had made; and He rested on the seventh day from all His work which He had made. (3) And God blessed the seventh day, and hallowed it; because that in it He rested from all His work which God in creating had made.
(א) ויברך ויקדש. ברכו במן שכל ימות השבת היה יורד להם עמר לגלגלת ובששי לחם משנה, וקדשו במן שלא ירד בו מן כלל והמקרא כתוב על שם העתיד:
He blessed it with manna, for on all the days of the week, it descended for them [in the amount of] an omer per person, whereas on the sixth day,[each one received] a double portion. And He hallowed it with manna, that it did not descend at all on the Sabbath. This verse is written with reference to the future. — [from Gen. Rabbah 11:2] (Chabad.org).
(א) ויברך אלהים. פי' ברכה תוספות טובה וביום הזה תתחדש בגופות דמות כח בתולדות ובנשמות כח ההכרח והשכל
(ב) ויקדש אותו. שלא נעשתה בו מלאכה כמו חבריו
(1) ויברך, this refers to the addition of something beneficial. The seventh day is distinguished by the fact that it enjoys additional good, i.e. additional Divine blessings. These consist of the fact that the Jew is afforded an opportunity to study Torah in a quiet unhurried setting, allowing him to derive the maximum benefit from such study. G’d extended this blessing at the time when He commanded the Jewish people to observe this day as a day of “rest” by sanctifying that day.
(2) ויקדש אותו, the day was to be sacred in the sense that it is set apart from other days precisely because the Jewish people treat it as such. In other words, its sanctity is due to the way the Jewish people relate to it. This day constitutes a visible sign linking G’d and His people, i.e. that they, just as He, are holy through observing the Sabbath which by itself is testimony to the fact that G’d created the universe. It is a statement aimed at all of mankind announcing that the existence of the universe did not precede the existence of G’d. A researcher has stated that there is a fish in the ocean which does not swim on the Sabbath, spending the entire day resting near the beach or near a rock.
Our sages (Sanhedrin 65) describe the river Sambatyon as carrying huge stone down from the mountain every day of the week except on the Sabbath. This is why it is called Sabbatyon. They report further (Bereshit Rabbah Albeck edition pages 92-93) that the hostile Roman governor Turnusrufus asked Rabbi Akiva (in a sarcastic manner) how the Sabbath was different from the other days of the week. He answered: “what makes one warrior greater than another warrior?” Thereupon he told him that G’d had made it such. Turnusrufus enquired how Rabbi Akiva could prove this. Rabbi Akiva then told him about the strange phenomenon of the river Sambatyon resting on that day and not hurling stones down from the mountain. This simply proves that G’d, the Creator, has equipped His creatures with a sign indicating to them that the universe is the product of His creative activity, and had not preceded His existence. Our sages (Bereshit Rabbah 11,1) also explain the sequence of ויברך...ויקדש in our verse in this fashion when they say ברכו וקדשו במן, “He blessed it and sanctified it by means of the manna,” i.e. by the fact that on that day the manna did not descend from the celestial regions, seeing that G’d already provided a double portion on the previous day.
(3) אשר ברא אלוקים לעשות, He had created them, whereas it was now up to the plants, animals, etc., to continue the process G’d had begun and to perfect the earth as well as themselves, each species according to its potential.
(א) וַיְבָרֶךְ וַיְקַדֵּשׁ ברכו במן וקדשו במן והמקרא כתוב על העתיד לשון רבינו שלמה מבראשית רבה (יא ב) ובשם הגאון רב סעדיה אמרו שהברכה והקידוש על השומרים שיהיו מבורכים ומקודשים ואין משמע הכתוב שידבר על העתיד ורבי אברהם אמר כי הברכה תוספת טוב שיתחדש הגופות יתרון כח בתולדות ובנשמה יתרון השכל וַיְקַדֵּשׁ אותו שלא עשה בו מלאכה כשאר הימים ודברו בזה נכון למאמינים בו כי אין זה מושג בהרגש לאנשים והאמת כי הברכה ביום השבת היא מעין הברכות והוא יסוד עולם וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כי ימשוך מן הקדש ואם תבין דברי זה תדע מה שאמרו בבראשית רבה (יא ח) לפי שאין לו בן זוג ומה שאמרו עוד כנסת ישראל תהא בן זוגך ותשכיל כי בשבת נפש יתירה באמת
"אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" - מלאכה שהיתה ראויה לעשות בשבת כפל ועשה בששי כמו שמפורש בבראשית רבה (יא ט) לשון רש"י אבל רבי אברהם אמר כפשוטו כי מְלַאכְתּוֹ "השרשים בכל המינים שנתן בהם כח לעשות כמותן" ולי נראה פירושו ששָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא יש מאין לעשות ממנו כל המעשים הנזכרים בששת הימים והנה אמר כִּי שָׁבַת מבריאה וממעשה מן הבריאה שברא ביום הראשון ומן המעשה שעשה בשאר הימים ויתכן שיהיה "לַעֲשׂוֹת" נמשך למעלה כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא מלעשות וכמהו כִּי חָדַל לִסְפֹּר (להלן מא מט) וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר (שם יא ח) הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר (שמות יט יב) וְלֹא סָרוּ מִצְוַת הַמֶּלֶךְ (דהי"ב ח טו) וכן רבים ודע כי נכלל עוד במלת "לַעֲשׂוֹת" כי ששת ימי בראשית הם כל ימות עולם כי קיומו יהיה ששת אלפים שנה (ר"ה לא) שלכך אמרו (ב"ר יט ח) יומו של הקב"ה אלף שנים והנה בשני הימים הראשונים היה העולם כולו מים ולא נשלם בהם דבר והם רמז לשני אלפים הראשונים שלא היה בהם קורא בשם ה' וכך אמרו (ע"ז ט) שני אלפים תהו אבל היתה הבריאה ביום הראשון האור כנגד האלף של ימות אדם שהיה אורו של עולם מכיר את בוראו ואולי לא עבד אנוש עבודה זרה עד שמת אדם הראשון ביום השני יְהִי רָקִיעַ וִיהִי מַבְדִּיל שבו היו מובדלין נח ובניו הצדיקים מן הרשעים שנדונו במים ביום השלישי נראית היבשה והצמיחה ועשתה פירות הוא האלף השלישי המתחיל בהיות אברהם בן מ"ח שנה (ב"ר סד ד) ואָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה' (להלן ד כו) וצמח צמח צדיק כי משך רבים לדעת את ה' כמו שדרשו וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן (שם יב ה) וצוה את ביתו ואת בניו אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט (יח יט) ועלה הענין עד שקבלו זרעו את התורה בסיני ונבנה הבית ביום ההוא ואז נתקיימו כל המצות שהם פירות העולם ודע כי מעת היות בין השמשות יחשב כיום מחר ועל כן יתחיל ענין כל יום קודם לו מעט כאשר נולד אברהם באלף השני וכן תראה בכל יום ויום והיום הרביעי נבראו בו המאורות הגדול והקטן והכוכבים יומו ירמוז באלף הד' הוא החל כאשר נבנה בית ראשון ע"ב שנה אחרי בניינו עד אחרי הבית השני קע"ב שנה והנה ביום הזה לכל בני ישראל היה אור כי מלא כבוד ה' את בית ה' והיה אור ישראל לאש על גבי המזבח רבוץ שם כארי אוכל הקרבנות ואחרי כן הקטין אורם וגלו כאשר יעדר במולד הלבנה וזרחה להם כל ימי בית שני והאש על גבי המזבח רבוץ ככלב ושקעו שני המאורים בערב היום וחרב הבית ביום החמישי שרצו המים נפש חיה ועוף יעופף על הארץ רמז לאלף החמישי המתחיל קע"ב שנה אחר חרבן הבית כי בו ימשלו האומות ויעשה אדם כדגי הים כרמש לא מושל בו כלו בחכה העלה יגורהו בחרמו ויאספהו במכמרתו ואין דורש את ה' ביום הששי בבקר "תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה" והיתה בריאתה קודם זרוח השמש כענין שכתוב (תהלים קד כב) תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וְאֶל מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן ואז נברא האדם בצלם אלהים והוא זמן ממשלתו שנאמר (שם כג) יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב והוא האלף הששי כי בתחלתו ימשלו בו החיות הם המלכיות אשר לא ידעו את ה' ואחרי עשיריתו כשעור הנץ החמה ליום (עיין פסחים צד) יבא הגואל שנאמר בו (תהלים פט לז) וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי זהו בן דוד הנעשה בצלם אלהים כדכתיב (דניאל ז יגיד) וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָה וְעַד עַתִּיק יוֹמַיָּא מְטָה וּקְדָמוֹהִי הַקְרְבוּהִי וְלֵהּ יְהִיב שָׁלְטָן וִיקָר וּמַלְכוּ ויהיה זה קי"ח אחר חמשת אלפים לכלות דבר ה' מפי דניאל (שם יב יא) וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם יָמִים אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים ונראה משנוי הימים משרץ המים והעוף לחית הארץ כי בתחלת האלף הששי תתחדש מלכות אומה שלטת ואימתני ותקיפא יתירא ומתקרבת אל האמת יותר מן הראשונות היום השביעי שבת רמז לעולם הבא שכולו שבת ומנוחה לחה' העולמים והאל ישמרנו בכל הימים וישים חלקינו עם עבדיו התמימים
(ב) ויקדש אותו - כי ימשוך מן הקדש. ואם תבין דברי זה תדע מה שאמרו בבראשית רבה (יא ח): לפי שאין לו בן זוג, ומה שאמרו עוד כנסת ישראל תהא בן זוגך, ותשכיל כי בשבת נפש יתירה באמת:
- What does it mean when the Torah says, "אשר ברא אלקים לעשות?"
(ב) אשר ברא אלהים לעשות. המלאכה שהיתה ראויה לעשות בשבת כפל ועשאה בששי, כמו שמפורש בבראשית רבה (יא י) :
that God created to do: The work that was fit to be done on the Sabbath, He doubled up and did it on the sixth [day], as is explained in Genesis Rabbah (11:9) (Chabad.org).
מיניה מתברכין כולהו יומין (זח"ב סג, ב. פח, א)
Zohar
From it are blessed all the days [of the week].
אמר להן הקב"ה שוטים שבעולם מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת מי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת
(לז) פרק לז - "והנה תכלית השלימות הזה של ימות המשיח ותחיית המתים שהוא גילוי אור א"ס ב"ה בעו"הז הגשמי תלוי במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות"
Now this ultimate perfection of the Messianic era and [the time of] the resurrection of the dead, meaning the revelation of Ein Sof -light in this physical world, is dependent on our actions and [divine] service throughout the period of exile (Chabad.org).
In Conclusion:
If Shabbat = הגאולה העתידה,
then the six days of the week = The years of Galut.
The above passage from Tanya teaches that the גאולה and גלות are not completely independent things; on the contrary, the complete and final redemption will come as a result of our עבודה during גלות.
Similarly, the blessings of Shabbat are only bestowed upon us when we toil during the days of the week.