Halachos of Kedushah and Bircas Kohanim

(ג) אין פורסין את שמע, ואין עוברין לפני התבה, ואין נושאין את כפיהם, ואין קורין בתורה, ואין מפטירין בנביא, ואין עושין מעמד ומושב, ואין אומרים ברכת אבלים ותנחומי אבלים וברכת חתנים, ואין מזמנין בשם פחות מעשרה. ובקרקעות תשעה וכהן, ואדם כיוצא בהן.

(3) The Shema may not be repeated, nor may any one go before the ark, nor may priests raise their hands [to say the priest's blessing], nor may they read in the Torah, nor read a section from the Prophets; nor may they perform the funeral halts , nor may the blessing for mourners be said, nor the seven blessings said on the celebration of a marriage, neither may the the [Divine] name mentioned, when less than ten [men] are present. And on an occasion of redeeming land that has been consecrated, it is necessary that at least nine Israelites and a Cohen [priest] shall be present, and the same also at the valuation of a man.

וכן אמר רב אדא בר אהבה מנין שאין היחיד אומר קדושה שנאמר (ויקרא כב, לב) ונקדשתי בתוך בני ישראל כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה מאי משמע דתני רבנאי אחוה דרבי חייא בר אבא אתיא תוך תוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם (במדבר טז, כא) הבדלו מתוך העדה הזאת מה להלן עשרה אף כאן עשרה

And similarly said Rab Adda b. Ahabah : Whence is it that the individual does not say the "Sanctification"? As it is said, "But I will be hallowed among the children of Israel" (Lev. xxii. 32) — i.e. anything which comes under the heading of "Sanctification" cannot be without a minimum of ten. How is this implied? As Rabbanai, the brother of R. Hiyya b. Abba, taught : We draw an analogy from the occurrence of the word "among[7]." It is written here, "But I will be hallowed among the children of Israel" and it is written elsewhere "Separate yourselves from among this congregation" (Num. xvi. 21). As in the latter circumstance there were ten[8], so here also there must be ten.

(לב) וְלֹ֤א תְחַלְּלוּ֙ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֔י וְנִ֨קְדַּשְׁתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם׃

(32) And ye shall not profane My holy name; but I will be hallowed among the children of Israel: I am the LORD who hallows you,

(ד) (ד) לכוין רגליו - כמ"ש בסימן צ"ה. וצריך לכוין ביותר בקדושה לקדש את השם ית' ובזכות זה ישרה עליו הש"י קדושה מלמעלה ויכוין לקיים הפסוק ונקדשתי בתוך בני ישראל והאר"י ז"ל היה מזהיר מאוד ע"ז. הנוסח שמקדישים ולא שמקדישין. גם יפריש קצת בין תיבת שמקדישים לתיבת אותו שכתוב אח"כ וכדלעיל בסימן ס"א לגבי ק"ש. [אחרונים]:

...and one should have Kavanah to fulfill the pasuk that says "but I will be hallowed among the children of Israel

(ג) וְקָרָ֨א זֶ֤ה אֶל־זֶה֙ וְאָמַ֔ר קָד֧וֹשׁ ׀ קָד֛וֹשׁ קָד֖וֹשׁ יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת מְלֹ֥א כָל־הָאָ֖רֶץ כְּבוֹדֽוֹ׃
(3) And one called unto another, and said: Holy, holy, holy, is the LORD of hosts; The whole earth is full of His glory.
(יב) וַתִּשָּׂאֵ֣נִי ר֔וּחַ וָאֶשְׁמַ֣ע אַחֲרַ֔י ק֖וֹל רַ֣עַשׁ גָּד֑וֹל בָּר֥וּךְ כְּבוֹד־יְהוָ֖ה מִמְּקוֹמֽוֹ׃
(12) Then a spirit lifted me up, and I heard behind me the voice of a great rushing: ‘Blessed be the glory of the LORD from His place’;
(י) יִמְלֹ֤ךְ יְהוָ֨ה ׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃
(10) The LORD will reign for ever, Thy God, O Zion, unto all generations. Hallelujah.

(ג) לקדיש ולקדושה ולברכו מפסיק אפילו באמצע הפסוק וכן למודים אבל לא יאמר אלא תיבת מודים בלבד.

...For Kaddish and Kedusha and Borchu one may interrupt, even in the middle of a verse (Shema)

(יז) (יז) לקדיש -...ולקדושה יאמר רק קדוש וברוך שזהו עיקר קדושה ולא ימלוך וכ"ש שלא יאמר נקדש ושאר דברים שמוסיפין בשבת וכל זה אפילו בין הפרקים לא יאמר:

...and for Kedushah, one should say only Kadosh and Baruch because this is the main part of the Kedushah and not Yimloch. And all the more so that one should not say Nekadesh and the other things that are added on shabbos and all this even between chapters (i.e. brachos of Shema) one should not say it.

(ו) לקדיש ולקדושה ול"ברכו" מפסיק אפילו באמצע הפסוק. דאם מפני כבוד בשר ודם מפסיקים, קל וחומר כבוד שמים...וגם בקדושה יש אומרים שלא יענה רק "קדוש" ו"ברוך", ולא "ימלוך" שאין זה מעיקר הקדושה. וכן משמע בתוספתא. ויש אומרים שיענה גם "ימלוך". ואין הכרעה בזה, ויכול לעשות כרצונו. מיהו זהו וודאי ד"נקדש" או "נקדישך" או "כתר" לא יאמר כלל, ורק יתחיל מ"קדוש". וכן בשבת ויום טוב שמוסיפין "אז בקול", "ממקומך", ובמוסף "כבודו מלא עולם", "ממקומו...", ו"שמע ישראל" – לא יענה, שאינם מעיקר הקדושה. אך "שמע ישראל" נראה לי שיענה, כיון שכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים. ויענה עד "אחד".

For Kaddish and Kedushah and for Borchu one may interrupt even in the middle of a pasuk. Because if out of respect for flesh and blood we interrupt, Kal V'Chomer out of respect for heaven...And also in Kedushah there are those who say that one should only answer only "Kadosh" and "Baruch" but not "Yimloch" because this is not the main part of Kedushah. And this is taught in a Tosefta. And there are those who say also "Yimloch. And there is no matter in this, and one may do whatever he desires. However, it is clear that "Nekadesh" or "Nakdishcha" or "Keter" one should not say at all, rather one should begin from Kadosh. And also on Shabbos and Yom Tov that you add "Az B'Kol" and "Mimkomcha" and in Mussaf "Kivodo Maleh Olam", "Mimkomo" and "Shema Yisrael" one should not answer because these are not the main part of Kedushah. Although "Shema Yisrael" it appears to me that one should answer, since everyone is accpeting the yoke of heaven upon them. And one should answer until "Echad."

(יא) אלו ברכות ששוחין בהן ברכה ראשונה תחלה וסוף ובמודים תחלה וסוף והשוחה בכל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישחה ואין עונים עם המברך רבי יהודה היה עונה עם המברך (ישעיהו ו) קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל [הארץ כבודו] (יחזקאל ג) וברוך כבוד ה' ממקומו כל אלו היה ר' יהודה אומר עם המברך.

(11) In these Berachot (blessings) we bow down: the first Beracha (blessing) [of Shemoneh Esreh], in the beginning and at the end, and in [the paragraph of] Modim [in Shemoneh Esreh], in the beginning and at the end. And [as for] one who bows down in every [single] Beracha [of Shemoneh Esreh], we teach him that he should not bow down [in them]. We do not say [the Beracha] together with the one that says the Beracha [for you]. Rebbi Yehudah would say together with the one that made the Beracha, Kadosh Kadosh Kadosh Hashem Tzevaot Melo Kol Haaretz Kevodo (Isaiah 6:3) (Holy, Holy, Holy, Hashem Tzevaot, the earth is full with His glory) and Baruch Kevod Hashem Mimkomo (Ezekiel 3:12) (Blessed be the glory of Hashem from His place). All of these Rebbi Yehudah would say together with the one that made the Beracha.

(א) אין הצבור אומרים עם שליח ציבור נקדישך אלא שותקין ומכונין למה ששליח ציבור אומר עד שמגיע לקדושה ואז עונים הציבור קדוש:

The congregation does not say "Nakdishach" with the Chazan rather they are quiet and they pay attention to what the Chazan is saying until he gets to Kedushah and the congregation says "Kadosh" with the Chazan.

חיי אדם ל:ט

ישמע מהש״ץ נקדש עד קדוש כו׳ ואז יענה קק״ק ואח״כ ישמע מהש״ץ לעומתם וכשמסיים יאמרו עונה ברוך כו׳ ואח״ב יאמר הש״ץ ובדברי כו׳ עד לאמר ואז יענה - ימלוך"כן הוא המנהג הנכון וכן נהג הגר״א אך לא נוהגץ כן

Chayei Adam 30:9

One should hear from the Chazan Nekadesh until Kadosh and then should answer Kadosh Kadosh Kadosh and afterward should hear from the Chazan Le'umatam and when he finished one should answer Baruch and afterward the Chazan should say U'Vdivrei until Leimor and then one should answer Yimloch. This is the right minhag and such was the custom of the Gra even though this is not the minhag of our time.

טורי זהב קכ’ה:א׳ ד’ה אין הציבור אומרים

וק׳ל ממ׳ש בסי׳ ק׳ט דאם התחיל יאמר עם הש׳צ מלה במלה נעריצך ונקדישך וע׳כ לומר דמה שהוא אומר עם החזן לא מקרי יחיד בזה ונ׳ל שאין חילוק בזה בין אם התפלל כבר או לא...מה איסור יש ליחיד לומר דבר זה שמספר מה שכתוב בפסוק.

Turei Zahav 125:1

And I have a problem with what is written in Siman 109 that if one began (with the Chazan) one should say with the Chazan word for word Na'aritzch V'Nakdisach and against your will that which you say with the chazan is not considered private and it appears to me that there is no difference in this whether you have already davened or not...What problem is there for an individual to say this thing that explains what is written in the pasuk.

(ב) (ב) אלא שותקין וכו' - ויש מקילין שיוכל לאמר עם הש"ץ והמנהג הנכון כמו שכתב השו"ע כי עמו נמשכו האחרונים וכן נהג הגר"א ומ"מ המנהג בימינו שאומרים הקהל ג"כ נקדש.

And there are those who are lenient that one is able to say it (Nekadesh) with the Chazan But the right minhag is like what the Shulchan Aruch wrote because the Achronim agreed with him and such was the minhag of the Gra and everywhere the Minhag in our days that the congregation says also Nekadesh.

(ז) אינו פוסק לא לקדיש ולא לקדושה אלא ישתוק ויכוין למה שאומר שליח ציבור ויהא כעונה.

One should not interrupt Kaddish or Kedushah rather one should be quiet and pay attention to what the Shaliach Tzbiur is saying and be like an answerer.

(ב) טוב לכוין רגליו בשעה שאומר קדושה עם שליח ציבור. הגה: ויש לישא העינים למרום בשעה שאומרים קדושה וכן מנענעים גופן ונושאין אותו מן הארץ...ומי שאמר סדר קדושה ובא לבית הכנסת ומצא צבור עונין קדושה חוזר ועונה עמהם (תשובת הרשב"א סימן רמ"ט):

It is good to put your feet together in the time that you say Kedushah with the Chazan. Ramah: And there are those that lift up their eye to the heavens in the hour that they Kedushah and they shake their bodies and lift up from the ground...(The Rashbah says) one who already said Kedushah and came to a Shul and found the congregation saying Kedushah should return and answer with them.

(א) אין נשיאת כפים בפחות מי' והכהנים מהמנין (ואין לזר לישא כפיו אפילו עם כהנים אחרים) (בפרק ב' דכתובות, דזר עובר בעשה. ותוספות פרק כל כתבי, לא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה, ואפשר עם כהנים אחרים שרי, וצריך עיון):

(ב) כל כהן שאין בו אחד מהדברים המעכבים אם אינו עולה לדוכן אף על פי שביטל מצות עשה אחת הרי זה כעובר בג' עשה אם היה בבית הכנסת כשקראו כהנים או אם אמרו לו לעלות או ליטול ידיו:

(ג) אם עלה פעם אחת ביום זה שוב אינו עובר אפילו אמרו לו עלה:

(ד) כשהכהנים אינם רוצים לעלות לדוכן אינם צריכים לשהות חוץ מבית הכנסת אלא בשעה שקורא החזן כהנים אבל כדי שלא יאמרו שהם פגומים נהגו שלא ליכנס לבית הכנסת עד שיגמרו ברכת כהנים:

(1)

(2) There is no Birkat Kohanim when there is less than ten men, including the Kohanim in the minyan. (And a non-Kohain does not say Birkat Kohanim even if there are Kohanim present.)(second chapter in Ketubot, the non-Kohain annuls a positive commandment.)

(3) Any Kohain to whom one of the inhibiting factors does not apply who does not go up to the duchan, even though he has annulled one positive commandment, it is as if he has annulled three if it was when, in the Beit Hakeneset, they called, "Kohanim," said to go up, or told them to wash their hands.

(4) If he had gone up once already that day, he has not annulled even if they told him, "Go up."

(ו) אף על פי שנטלו הכהנים ידיהם שחרית חוזרים ונוטלים ידיהם עד הפרק שהוא חבור היד והזרוע והלוי יוצק מים על ידיהם וקודם לכן יטול הלוי ידיו. ולא נהגו הלוים ליטול ידיהם תחלה רק סמכו על נטילתן שחרית:

(כ) (כ) חוזרים ונוטלים וכו' - ואם אין לו מים כתבו האחרונים דנוכל לסמוך על שיטת הרמב"ם דס"ל דיוצא בנט"י שנטל בשחרית כל שלא הסיח דעתו ויודע שלא נגע במקום מטונף:

(ה) לא יעלו הכהנים לדוכן במנעלים אבל בבתי שוקים שרי. ויש מחמירין אם הם של עור (אגודה פרק הקורא את המגילה), (ונהגו להקל בקצת מקומות):

(ח) כשמתחיל שליח ציבור רצה כל כהן שבבית הכנסת נעקר ממקומו לעלות לדוכן ואף אם לא יגיע שם עד שיסיים שליח ציבור רצה שפיר דמי אבל אם לא עקר רגליו ברצה שוב לא יעלה:

(י) עומדים בדוכן פניהם כלפי ההיכל ואחוריהם כלפי העם ואצבעותיהם כפופים לתוך כפיהם עד ששליח ציבור מסיים מודים ואז אם הם שנים קורא להם (השליח ציבור) כהנים. הגה:ולא יאמר אלהינו ואלהי וכו' ויש אומרים שאומרים אותו בלחש עד מלת כהנים ואז יאמרו בקול רם (טור בשם ר"י ור"מ מרוטנבורג) וחוזר ואומר עם קדושך כאמור בלחש (וכן נוהגין במדינות אלו). ומחזירים פניהם כלפי העם ואם הוא אחד אינו קורא לו אלא הוא מעצמו מחזיר פניו:

(יא) כשמחזירין פניהם כלפי העם מברכין אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה:

(יג) הגה:ויש אומרים שגם מלת יברכך יקרא אותו שליח ציבור תחלה (טור ור"ן פרק הקורא והגהות מיימוני) וכן נוהגים בכל מדינות אלו.

(כג) בשעה שהכהנים מברכים העם לא יביטו ולא יסיחו דעתם אלא יהיו עיניהם כלפי מטה כמו שעומד בתפלה והעם יכוונו לברכה ויהיו פניהם כנגד פני הכהנים ולא יסתכלו בהם. הגה: וגם הכהנים לא יסתכלו בידיהם על כן נהגו לשלשל הטלית על פניהם וידיהם חוץ לטלית. ויש מקומות שנהגו שידיהם בפנים מן הטלית שלא יסתכלו העם בהם (בית יוסף):

(א) אין נשיאת כפים אלא בשחרית ומוסף ובנעילה ביום שיש בו נעילה כמו בי"ה אבל לא במנחה משום דשכיחא שכרות באותה שעה שמא יהא הכהן שכור וגזרו במנחה של תענית אטו מנחת שאר ימים אבל בתענית שאין בו נעילה הואיל ותפלת מנחה סמוך לשקיעת החמה היא דומה לתפלת נעילה ואינה מתחלפת במנחה של שאר ימים הלכך יש בה נשיאת כפים (והמנהג שלנו כבר נתבאר לעיל סי' קכ"ח):

(ו) (ו) ואינו נראה - ומ"מ אם אמר אין מחזירין אותו וגם אין למחות ביד האומרים אותו. אין לומר אלהינו ואלהי אבותינו בבית האבל כ"כ הבה"ט והוא בשכנה"ג בשם ספר תניא וע"כ אף שבדגול מרבבה חלק ע"ז יש לחוש לדברי ראשונים [מגן גבורים]:

(מד) הגה:ויש אומרים דאינו נושא כפיו דהשרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה והמברך יש לו להיות בשמחה (מרדכי פרק הקורא עומד). ונהגו שנושא כפיו אף על פי שאינו נשוי ומכל מקום הרוצה שלא לישא כפיו אין מוחין בידו רק שלא יהא בבית הכנסת בשעה שקורין כהנים או אומרים להם ליטול ידיהם. נהגו בכל מדינות אלו שאין נושאים כפים אלא ביום טוב משום שאז שרויים בשמחת יום טוב וטוב לב הוא יברך מה שאין כן בשאר ימים אפילו בשבתות השנה שטרודים בהרהורים על מחייתם ועל ביטול מלאכתם ואפילו ביום טוב אין נושאין כפים אלא בתפלת מוסף שיוצאים אז מבית הכנסת וישמחו בשמחת יום טוב (דברי עצמו). וכל שחרית ומוסף שאין נושאין בו כפים אומר השליח ציבור אלהינו ואלהי אבותינו וכו' כדלעיל סוף סימן קכ"ו ויום הכפורים נושאים בו כפים כמו ביום טוב ויש מקומות שנושאים בו כפים בנעילה ויש מקומות אפילו בשחרית: