(11) You may eat any clean bird. (12) The following you may not eat: the eagle, the vulture, and the black vulture; (13) the kite, the falcon, and the buzzard of any variety; (14) every variety of raven; (15) the ostrich, the nighthawk, the sea gull, and the hawk of any variety; (16) the little owl, the great owl, and the white owl; (17) the pelican, the bustard, and the cormorant; (18) the stork, any variety of heron, the hoopoe, and the bat. (19) All winged swarming things are unclean for you: they may not be eaten. (20) You may eat only clean winged creatures.
(ו) סִימָנֵי בְהֵמָה וְחַיָּה נֶאֶמְרוּ מִן הַתּוֹרָה, וְסִימָנֵי הָעוֹף לֹא נֶאֱמָרוּ. אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל עוֹף הַדּוֹרֵס, טָמֵא. כֹּל שֶׁיֶּשׁ לוֹ אֶצְבַּע יְתֵרָה, וְזֶפֶק, וְקֻרְקְבָנוֹ נִקְלָף, טָהוֹר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר, כָּל עוֹף הַחוֹלֵק אֶת רַגְלָיו, טָמֵא:
(6) The signs of cattle and a wild animal are stated from the Torah, but the signs of a bird are not stated. But the Sages said, "Any bird which attacks [prey] is prohibited. Any that has an extra digit, a crop, and gizzard that peels [away] is permitted." Rabbi Eliezer ben Rebbi Tzadok says, "Every bird which parts its toes is prohibited."
Dores- That which grabs with its talons and lifts from the ground that which it eats
הדורס - פי' בקונטרס שאוחז בצפורניו ומגביה מן הקרקע מה שאוכל וקשה לר"ת דהא אפילו תרנגולת עושה כן ומפרש ר"ת דורס ואוכל מחיים ואינו ממתין לה עד שתמות כי ההיא דפרק אלו עוברין (פסחים מט:) ... מה ארי דורס ואוכל ואינו ממתין עד שתמות
Rashi explains that a dores is that which grabs with its talons and lifts from the ground that which it eats. This is a difficulty for Rabbeinu Tam, since even a chicken does this! Thus R. Tam explains that a dores is one that rips into and eats its prey alive without waiting for it to die, just as a lion rips (dores) into its prey and does not wait for it to die
Extra Toe- this is the toe that is higher than the rest and behind the other toes
Splits its feet- The gemara explains that when it stands on a string it places 2 toes on one side and two on the other
רשב"ג אומר כל שיש לו אצבע יתירה בעוף טהור כל העוף הדורס טמא רשב"א אומר כל הקולט באויר ואין קרקבנו נקלף ר"א בר צדוק אומר כל הנותן על גבי משיחה החולק שתים לפניו ושתים לאחריו טמא אחרים אומרים השוכן בין הטמאין ודומה לטמאין טמא השוכן בין הטהורים ודומה לטהורין טהור. אנשי איש כפר תמרתא שביהודה היו אוכלין את הזרזירין מפני שיש להן זפק. אנשי שוק העליון שבירושלים היו אוכלין את סינוניא לבנה מפני שקרקבנה נקלף.
R. Shimon ben Gamliel says any birds that have an extra toe are of a pure species. Any bird which tears (dores) is of an impure species. R. Shimon ben Elazar says any bird which catches prey in the air and its gizzard does not peel (is an impure species). R. Elazar bar Zadok says all that split their toes, when perched on a strand, two on one side and two on the other side are impure. Others say those that live among the (known) impure species and are similar to them are impure. Those that live among the pure species and are similar to them are pure. The inhabitants of Kefar Temarta in Judea would eat starlings because they have a crop. The people of the upper market of Jerusalem would eat the white Sinunya because one could peel its gizzard.
חולין סב:
עופות טהורים קורקבנן נקלף וטמאין אין קורקבנן נקלף והני קורקבנן נקלף בסכינא והא ההיא בר אווזא דהוה בי מר שמואל דלא הוה קא מקלף קורקבניה ואותביה בשימשא וכיון דרפי איקליף התם כי רפי איקליף בידא הכא אע"ג דרפי לא מקליף אלא בסכינא אמר אביי תרנגולא דאגמא חד משמונה ספיקות הוא והיינו מרדו אמר רב פפא תרנגולא דאגמא אסירא תרנגולתא דאגמא שריא וסימניך עמוני ולא עמונית דרש מרימר תרנגולתא דאגמא אסירא חזיוה דדרסה ואכלה והיינו גירותא
Chulin 62b
R. Assi said: There are eight birds regarding which there is a doubt, viz., Huba, huga, suga, harnuga, tushlami, marda, kohilna, and bar nappaka.16 What is the doubt about them? — [It is this]. One of the characteristics of clean birds is that the gizzard can be peeled, and one of the characteristics of unclean birds is that the gizzard cannot be peeled, but in the case of these [eight] the gizzard can only be peeled with a knife.17 But was there not a case of a duck belonging to Mar Samuel, the gizzard of which could not be peeled, so it was left in the sun, and as soon as it became soft it peeled easily?18 — In that case as soon as it became soft it peeled easily with the hand, but here even after it has been softened it can only be peeled with a knife. Abaye said: The moor-cock is one of the eight cases of doubt, for it is the mardu.19 R. Papa said: The moor-cock is forbidden but the moor-hen is permitted, and in order to remember this think of the rule, ‘An Ammonite [is debarred] but not an Ammonitess’.20 Meremar stated in an exposition: The moor-hen is forbidden because it was seen to seize prey and eat it, and this is girutha.
חזיוה דדרסה ואכלה - ראוה חכמים שדורסת ואוכלת והיינו גירותא דאמרי' לקמן בפ' כל הבשר (דף קט:) אסר לן גירותא שרא לן לישנא דכוורא שטעמו כטעמו. ומתוך שאין אנו בקיאין בהם נראה לי דעוף הבא לפנינו יש לומר שמא ידרוס דהא הך תרנגולתא דאגמא היו מחזיקין בטהורה ולאחר זמן ראוה שדורסת ואין עוף נאכל לנו אלא במסורת עוף שמסרו לנו אבותינו בטהור ושלא מסרו לנו יש לחוש ובמסורת יש לנו לסמוך כדאמר לקמן (דף סג:) שעוף טהור נאכל במסורת:
"It was seen to seize prey and eat it"- The Sages saw that it ripped into its prey and ate it and that it is the girutha about which is said ahead (Chullin 109b): "(God) forbade the girutha but permitted the tongue of the fish, which has similar flavor." And because we are not experts in identifying birds, it would seem to me that a bird which comes before us, one can be worried that it might be a dores (predator) because this swamp chicken was thought to be pure and after some time was seen to be predatory. Therefore we do not eat a bird unless we have a tradition from our forefathers that it is pure. That which we have no mesorah (tradition) for is we are concerned about and with a mesorah we can rely on it, as it says on 63b: "A pure species is eaten with a tradition."
תניא: רבי אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבהמה טמאה מרובה מן הטהורות לפיכך מנה הכתוב בטהורה. גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעופות טהורין מרובין על הטמאין לפיכך מנה הכתוב בטמאין. מאי קמ"ל? כדרב הונא אמר רב ואמרי לה אמר רב הונא אמר רב משום ר' מאיר: לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה. א"ר יצחק: עוף טהור נאכל במסורת. נאמן הצייד לומר "עוף זה טהור מסר לי רבי." א"ר יוחנן: והוא שבקי בהן ובשמותיהן. בעי ר' זירא: רבו חכם או רבו צייד? ת"ש דא"ר יוחנן והוא שבקי בהן ובשמותיהן. אי אמרת בשלמא רבו צייד, שפיר. אלא אי אמרת רבו חכם, בשלמא שמייהו גמיר להו. אלא אינהו מי ידע להו? אלא לאו ש"מ רבו צייד ש"מ.
Chulin 63b
It was taught: Rabbi says. It is well known to Him who spake and the world came into being that the unclean animals are more numerous than the clean, therefore did Scripture enumerate the clean. It is also well known to Him who spake and the world came into being that the clean birds are more numerous than the unclean, therefore did Scripture enumerate the unclean. What is the point of this teaching? — It sets forth the idea, also expressed by R. Huna in the name of Rab (others say: R. Huna in the name of Rab on the authority of R. Meir), viz., A teacher should always teach his pupil succinctly.11 R. Isaac said: For the eating of clean birds we rely upon tradition.12 A hunter is believed when he says. ‘My master transmitted to me that this bird is clean’. R. Johanan added. provided he was familiar with birds and their nomenclature. R. Zera enquired: Does ‘master’ mean a master in learning or in hunting? — Come and hear, for R. Johanan added: ‘provided he was familiar with birds and their nomenclature’. Now if it means a master in hunting it is well, but if it means a master in learning, I grant you that he would have learnt their nomenclature, but would he actually know them [so as to recognize them]? You must therefore say it means a master in hunting; this is proved.
שיטת בעל המאור
וה"ר זרחיה הלוי ז"ל כתב קבלנו מסורת מאבותינו ומזקנינו הקדמונים שכל עוף שחרטומו רחב או שכף רגלו רחבה כשל אוז בידוע שאינו דורס וכן מסתבר. וראי לאכלו אם ימצאו שלש סימנים בגופות ואין לחוש שמא דורס
Opinion of the Baal Hamaor as quoted in Piskei HaRosh on Chulin 3:60:1
R. Zerachiah HaLevy writes: We have a tradition from our forefathers that any bird with a wide bill or a webbed foot like a goose is known to not be a predator. And this makes sense. Therefore it is permissible to eat them if one finds three signs on its body and there is no need to worry that it is a predator.
ושמעי' השתא דהיכ' דאיכ' ד' סי' טהרה ג' בגופו ואינו דורס טהור וא"צ מסורת והיכא דאיכא ג' סימני טומאה ואינו דורס טהור בין לפירושינו בין לפירו' ר"ת ז"ל ואין מסורת הגאונים ז"ל נמי חולק בזה שהרי אין לחוש אלא לפרס ועזניה ולא שכיחי בישוב ולא באו הם אלא לאסור הבא בסי' א' שיש לחוש לעורב וכמו שפירשנו.
כללו של דבר אין לחוש לעוף שידוע שאינו דורס בין שבא בלא סי' א' בין שבא בסי' א' בגופו או בבא בג' סימן ולחוש לדברי הגאונים צריך שיהא קרקבנו נקלף.
Opinion of the Rambi
(טו) כָּל מִי שֶׁהוּא בָּקִי בְּמִינִין אֵלּוּ וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן הֲרֵי זֶה אוֹכֵל עוֹף שֶׁאֵינוֹ מֵהֶם וְאֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה. וְעוֹף טָהוֹר נֶאֱכַל בְּמָסֹרֶת. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה דָּבָר פָּשׁוּט בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁזֶּה עוֹף טָהוֹר. וְנֶאֱמָן צַיָּד לוֹמַר עוֹף זֶה הִתִּיר לִי רַבִּי הַצַּיָּד. וְהוּא שֶׁיֻּחְזַק אוֹתוֹ צַיָּד שֶׁהוּא בָּקִי בְּמִינִין אֵלּוּ וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן:
(טז) מִי שֶׁאֵינוֹ מַכִּירָן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ שְׁמוֹתֵיהֶן בּוֹדֵק בְּסִימָנִין אֵלּוּ שֶׁנָּתְנוּ חֲכָמִים. כָּל עוֹף שֶׁהוּא דּוֹרֵס וְאוֹכֵל בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מֵאֵלּוּ הַמִּינִין וְטָמֵא. וְשֶׁאֵינוֹ דּוֹרֵס וְאוֹכֵל אִם יֵשׁ בּוֹ אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה סִימָנִין אֵלּוּ הֲרֵי זֶה עוֹף טָהוֹר. וְאֵלּוּ הֵן. אֶצְבַּע יְתֵרָה. אוֹ זֶפֶק וְהִיא הַמֻּרְאָה. אוֹ שֶׁהָיָה קֻרְקְבָנוֹ נִקְלַף בְּיָד:
(יז) לְפִי שֶׁאֵין בְּכָל אֵלּוּ הַמִּינִין הָאֲסוּרִין מִין שֶׁאֵינוֹ דּוֹרֵס וְיֵשׁ בּוֹ אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה סִימָנִין אֵלּוּ חוּץ מִפֶּרֶס וְעָזְנִיָּה וּפֶרֶס וְעָזְנִיָּה אֵינָן מְצוּיִין בְּיִשּׁוּב אֶלָּא בְּמִדְבָּרוֹת אִיֵּי הַיָּם הָרְחוֹקוֹת עַד מְאֹד שֶׁהֵן סוֹף הַיִּשּׁוּב:
(יח) הָיָה הַקֻּרְקְבָן נִקְלָף בְּסַכִּין וְאֵינוֹ נִקְלָף בְּיָד וְאֵין בּוֹ סִימָן אַחֵר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ דּוֹרֵס הֲרֵי זֶה סָפֵק. הָיָה חָזָק וְדָבֵק וְהִנִּיחוֹ בַּשֶּׁמֶשׁ וְנִתְרַפָּה וְנִקְלָף בְּיָד הֲרֵי זֶה מֻתָּר:
(יט) אָמְרוּ הַגְּאוֹנִים שֶׁמָּסֹרֶת הִיא בִּידֵיהֶם שֶׁאֵין מוֹרִין לְהַתִּיר עוֹף הַבָּא בְּסִימָן אֶחָד אֶלָּא אִם הָיָה אוֹתוֹ סִימָן שֶׁיִּקָּלֵף קֻרְקְבָנוֹ בְּיָד. אֲבָל אִם אֵינוֹ נִקְלָף בְּיָד אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ זֶפֶק אוֹ אֶצְבַּע יְתֵרָה מֵעוֹלָם לֹא הִתִּירוּהוּ:
(כ) כָּל עוֹף שֶׁחוֹלֵק אֶת רַגְלָיו כְּשֶׁמּוֹתְחִין לוֹ חוּט שְׁתַּיִם לְכָאן וּשְׁתַּיִם לְכָאן. אוֹ שֶׁקּוֹלֵט מִן הָאֲוִיר וְאוֹכֵל בָּאֲוִיר. הֲרֵי זֶה דּוֹרֵס וְטָמֵא. וְכָל הַשּׁוֹכֵן עִם הַטְּמֵאִים וְנִדְמֶה לָהֶם הֲרֵי זֶה טָמֵא:
סימני העוף כיצד... ועיקר מה שראיתי בזה הם דברי הרב ר' משה בר' יוסף ז"ל וגרסתו והוא שמשנתינו זו כללים נאמרה כל עוף הדורס ואוכל בידוע שהוא טמא שאין לך דורס בכל הטהורין. וכל שיש לו אצבע יתרה וזפק וקרקבנו נקלף שלא בסכין טהור בידוע שאינו דורס וכדתניא בברייתא ר"ג אומר דורס ואוכל בידוע שהוא טמא יש לו אצבע יתרה וזפק וקרקבן נקלף בידוע שהוא טהור... ותרנגולתא דאגמא שהיתה מוחזקת בידם דטהורה ואחר כך אסרה אמימר ואמר חזינן דדרסה ואכלה לפי פירוש זה נראה לפרש שלא היה לה סימן טהרה בגופה אלא שהיתה מוחזקת בידם שאינה דורסה . ומכל מקום מתוך היפוך הגרסאות שנתחלפו בשמועה הסברות והפירושין אין לסמוך בעוף הבא לפנינו בלי ארבעה סימני טהרה לאוכלו אלא במסורת. וכ"כ רש"י ז"ל וזה לשונו: מתוך שאין אנו בקיאין בהם נראה לי שעוף הבא לפנינו י"ל שמא דורס הוא דהא הך תרנגולתא דאיגמא היו מח..... בה בטהורה ולאחר מיכן ראוה שדורסת ואין עוף נאכל אלא במסורת עוף שמסרו לנו אבותינו בטהור טהור ושלא מסרו לנו יש לחוש ובמסורת יש לנו לסמוך כדאמרינן לקמן עוף טהור נאכל במסורת ע"כ. וכתב הר"ז הלוי קבלנו במסותר מאבותינו מזקנינו הקדמונים כי כל שחרטומו רחב או שיש לו כף הרגל רחבה שקורין פוטא כמו שיש לאווז אין להסתפק בדריסתו כי בידוע שאינו דורס. ויש לדקדק גם בענין המסורת לפי שיש עופות נאכלין במקום אחד במסורת ובמקום אחר אין אוכלין אותו גם בזמננו זה יש הרבה שאין נאכלין במקומו ונאכלין במקום אחר. ונראה שסומכין על אותן מקומות שפשט היתרן בהם שכיון שהם אוכלין אותן בודאי קבלו מסורת מאובתיהן שהן מותרין ואין מביאין ראיה מן המקומות שאין אוכלין אותו שמניעת אכילתן אינה ראיה על איסורן אלא שלא קבלו מסורת בהיתרן מאבותיהם וכל שזה קבל זה לא קבל לאלו שיש מסורת להם מאבותיהן שומעין אלא אם כן ראו אותו דורס כמעשה דתרנגול דאיגמא דחזיוא דדרסה ואסרוה.
והקשו הרשב"א והר"ן על פרש"י קושיות רבות ועצומות והכחישו דבריו בדברים הנראים לעין וכתבו שהרבה פשורים נאמרו בשמועה זו ואין א' מהם עולה כהוגן אלא עיקרן של דברים כמו שפירש ה"ר משה ברבי יוסף שכ"ד עופות טמאים לעשרים מהם יש סימן של טהרה בגופו וכולם דורסים והעורב ג"כ דורס ויש לו ב' סימנין בגופו אצבע יתירה וקורקבן נקלף ופרס ועזניה אית להו חד חד אלא שהאחד מהם סימן שלו קוא שאינו דורס והאחד יש לו סימן טהרה בגופו ונמצא שאין לאחדמן העופות הטמאים ג' סימני טהרה בגופן והיינו דתנן במתני' כל עוף הדורס טמא וכל שיש לו אצבע יתירה וכו' ותרי כללי נינהו ולא קאי חד אחבריה אלא ה"ק כל עוף הדורס טמא שאין לך בטהורים דורס וכל שיש לו אנבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף בידוע שאינו דורס וטהור לפי שאין לאחד מן הטמאים יותר מב' סימני טהרה וזה כיון שיש לו ג' עוף טהור הוא... וכתבו הגהות מיימון בפ"א מהמ"א שר"ת סובר שכל שיש לו הג' סימנין ודאי אינו דורס וא"צ לבדוק בסימן של דורס וזה כדברי שיטה זו וכ"פ הרשב"א בת"ה וכתב ה"ה שכן דעת רובי המפרשים וזה דעת הרמב"ן ואף ע"פ שרש"י חולק על זה דברי האחרים עיקר ומתבררת סתירת פי' רש"י בראיות ברורות מן המורגש כמו שהאריכו בזה עכ"ל
וכל השוכן עם וכו'. מסקנא דגמרא שם (דף ס"ה) דלכ''ע שוכן ונדמה טמא. ודע שנראה מן המשנה והגמרא שכל עוף שיש לו ג' סימני טהרה אע''פ שאין ידוע אם דורס אם לאו טהור שאין להסתפק שמא דורס הוא דודאי לא דריס וזה דעת רובי המפרשים ז''ל וכן העלה הרשב''א ז''ל בספרו הקצר. וזה דעת הרמב''ן ז''ל. ואע''פ שרש''י ז''ל חלוק על זה דברי האחרים עיקר ומתבררת סתירת פירש''י ז''ל בראיות ברורות מן המורגש כמו שהאריכו בזה ז''ל. וכתב רבינו זרחיה ז''ל קבלנו במסורה מאבותינו ומזקנינו הקדמונים כי כל עוף שחרטומו רחב או שיש לו כף הרגל כרגלי האווז בידוע שאינו דורס וסמך עליו הרשב''א ז''ל:
(א) ששאלת על החסידה כבר השבתיך על שאלתך ולא בא אדם בשביל השאלה והנני משיב לך שנית דע כי בארצנו ובספרד אין אוכלין עוף המקנן על הבתים ואומרים שהוא מעש' אפרוחים ומאכלו צפרדעים ולועזין קורין אותו סיגוניא ואנו קורין לו חסידה כך אנו מקובלין בארצנו ומה נעשה למקומות שאוכלין אותו הם יאמרו לך עוף טהור נאכל במסורת ואנו מקובלין שהוא טהור אבל טוב לחקור אחר קבלתם שמא אדם אחד סמך על חכמתו ובדק בסימניו והכשירו ואין לסמוך על זה כי שמא דורס הוא ועוד כי יש תשע עשרה מיני עופות טמאים שיש לכל אחד ג' סימני טהרה ושני מיני עופות טמאים שיש לכל אחד ב' סימני טהרה הילכך אין לסמוך על עופות על בדיקת סימני טהרה וכן מצינו בחכמי התלמוד (חולין ס"ב) שהיו אוכלין עוף והיו סבורין שהוא טהור כי מצאו לו סימני טהרה ואחר כך אסרוהו וכל שכן בדורות הללו שאין לסמוך על בדיקת עופות ודע כי אני לא הייתי אוכל על פי המסורת שלהם כי אני מחזיק את המסורת שלנו וקבלת אבותינו ז"ל חכמי אשכנז שהיתה התורה ירושה להם מאבותיהם מימות החרבן וכן קבלת אבותינו רבותינו בצרפת יותר מקבלת בני הארץ הזאת והא דאמרינן (חולין ס"ג) עוף טהור נאכל במסורת היינו בעוף שאין אדם מכיר אותו ואם יבא למקום שאוכלין אותו ויאמרו לו מקובלין אנו שהוא טהור יסמוך עליהם ויאכל עמהם אבל בעוף המקובל מחכמי ישראל שהוא טמא לא יאכלנו על פי מסורת אחרים הפחותים מהם.
(א) סימני עוף וביציהם
סימני העוף לא נתפרשו אלא שפירש הכתוב עופות טמאין וטהורין ובמה שחלוקין טהורים מהטמאים עשו חכמים סימני טהרה והם ד' דברים הטהור אינו דורס פירוש אינו אוכל העוף מחיים ויש לו זפק ואצבע יתירה וקורקבנו נקלף ביד ואפי' אם אינו נקלף אא"כ יתנו אותו בשמש להתחמם חשיב שפיר נקלף אבל אם אינו נקלף אלא בסכין לא חשיב נקלף לפיכך מי שמכיר כ"ד עופות הטמאין המפורשין בפסוק ומיניהן מותר לאכול כל עוף שאינו מהן וכל מי שאינו מכיר אם רואה עוף דורס ודאי טמא ואם אינו יודע אם דורס אם לאו אם כשמעמידין אותו על חוט חולק את רגליו ב' אצבעות לכאן וב' אצבעות לכאן או שקולט מן האויר ואוכל בידוע שהוא דורס ואם הוא בחזקת שאינו דורס ויש לו עוד אחד מג' הסימנים איזה שיהיה כתב הרמב"ם שהוא טהור אבל ר"ח כתב שאין להתירו בסימן אחד אלא שקורקבנו נקלף אבל אם אינו נקלף אפי' יש בו זפק ואצבע יתירה טמא ורש"י כתב שאין לסמוך ולאכול כל עוף אלא במסורת שמסרו לנו אבותינו שהוא טהור שיש לחוש שמא דורס והר"ז הלוי כתב וקבלנו מסורת מאבותינו ומזקנינו הקדמונים שכל עוף שחוטמו רחב וכף רגל רחבה כשל אווז בידוע שאינו דורס וכתב א"א הרא"ש ז"ל וכן מסתבר ויש לאוכלו אם ימצא לו ג' סימנים בגופו ואין לחוש שמא הוא דורס: נאמן הצייד לומד עוף זה התיר לי פלוני הצייד והוא שיהא אותם שאומר שהתירם לו בקי בהם ובשמותיהם כתב א"א הרא"ש ז"ל מי שהוא במקום שנוהגין איסור בעוף אחד מפני שאין להם מסורת והלך למקום שיש להם בו מסורת שיכול לאוכלו במקום שהלך שם ואפי' דעתו לחזור ולא עוד אלא אפילו בכל המקומות יכולים לסמוך על אותו המקום שקבלו בו שהוא מותר כל זמן שאין יכולין להכיר שהוא טמא: ביצי עוף טמא אסורים כמותו:
(א) ומ"ש רבינו "ורש"י כתב שאין לסמוך ולאכול כל עוף אלא במסורת וכו'" שם (סב:) אהא דאמרינן תרנגולא דאגמא אסירא חזיוה דדרסה ואכלה כתב מתוך שאין אנו בקיאין בהם נ"ל דעוף הבא לפנינו י"ל שמא ידרוס דהא הך תרנגולתא דאגמא היו מחזיקין בטהורה ולאחר זמן ראוה שדורסת ואין עוף נאכל לנו אלא במסורת עוף שמסרו לנו בטהור ושלא מסרו לנו יש לחוש ובמסורת יש לנו לסמוך כדאמרינן לקמן עוף טהור נאכל במסורת ונראה מדברי הרא"ש שכך יש להורות וכ"כ בתשובה כלל כ' סימן נ"ב וגם רבינו ירוחם כתב שכן עיקר וז"ל הרשב"א בת"ה כל עוף שיש לו אצבע יתירה וזפק וקרקבנו נקלף ביד בידוע שאינו דורם שאר עופות הבאים במקצת סימנים אלו יש מהם מותרים ויש מהן אסורים ולפיכך אין נאכלין אלא במסורת. ומה שכתב רבינו בשם הרז"ה כתבוהו הרא"ש והרשב"א והר"ן וה"ה ונראה שכולם מסכימים לקבלתו וכ"פ הרשב"א בת"ה וכולם כתבו או כף רגלו רחב דמשמע דבחד מהני תרי סימנים סגי ולפי זה יש לתמוה למה כתב רבינו וכף רגלו דמשמע דתרוייהו בעינן אח"כ מצאתי כתוב על שם תשובת הרשב"א (סימן רי"ב) מה שאמרת שאמר הגאון ז"ל דכל עוף שחרטומו רחב ויש לו פאטה אינו דורס וטהור ושאלת אי סגי חד מהני ב' סימנים או בעינן שיהא לו שניהם זה לא ראיתי לגאון אלא שהרז"ה כתב שכך היתה קבלה מהזקנים ולא מצאתי לו עיקר משום מקום ומה שאין לו מקום מה אדון עליו עד שנשמע מפי המקובל במה היתה קבלתו עכ"ל ונראה מתשובה זו שעיקר הגירסא היא וכף רגליו בוי"ו וכמ"ש רבינו וכתב רבינו ירוחם ולפי זה הסי"ג ואיניה המקוננות בבתים הגבוהים היא טהורה שיש לה כל סימני טהרה כמו אווז ממש וגם כף רגלה רחב כמו אווז וידוע שאינו דורס וקבלתי שהוא עוף טהור וראיתי כמה מקומות שנוהגים בו היתר ויש מקומות שנוהגים בו איסור שסוברים שהיא חסידה הכתובה בתורה ואין זה טעם כי גם אותו שאנו קורין עורב אין בו סימנים שאז"ל שנראה מן ההלכה שאין לו זפק וזה יש לו זפק וכן נשר שקורין אגיל"א יש לה אצבע יתירה ולפי חז"ל נשר הכתוב בתורה אין לו שום סימן טהרה וכן עוף שיש לו לסתות כמו אדם אנו סוברים שהוא קריא וקיפופא הכתוב בתורה ואנו מוציאין לו אצבע יתירה ולא סימן טהרה אחר ולפי סוגית הגמרא נראה דכ"א עופות טמאים יש להם ג' סימני טהרה וכן נץ שאנו קורין אישפרו"יר איגאו"ילן אין לו כי אם אצבע יתירה ולא סימן אחר וע"כ אין לנו לסמוך על השמות שאין אנו בקיאים בשם העופות עכ"ל והרא"ש כתב בתשובה כלל ך' דין ך' על הסיגוא"יניא שאוכלים אותו במקצת מקומות טוב לחקור אחר קבלתם שמא אדם אחד סמך על חכמתו ובדק בסימנים והכשירו ואין לסמוך על זה כי שמא דורס הוא ועוד שיש מיני עופות טמאים שיש להם סימני טהרה הלכך אין לסמוך בעופות על בדיקת סימני טהרה שמצינו בחכמי התלמוד שהיו אוכלים עוף והיו סבורים שהוא טהור שמצאו לו סימני טהרה ואח"כ אסרוהו ודע כי אני לא הייתי אוכל ע"פ מסורת שלהם כי אני מחזיק המסורת שלנו וקבלת אבותינו חכמי אשכנז שהיתה התורה ירושה להם מאבותיהם מימות החרבן וכן קבלת אבותינו רבותינו שבצרפת יותר מקבלת בני הארץ הזאת והא דאמרינן עוף טהור נאכל במסורת בעוף שאין אדם מכיר אותו אבל עוף המקובל מחכמי ישראל שהוא טמא לא יאכל ע"פ מסורת אחרים הפחותים מהם עכ"ל: מסקינן בגמרא (סב.) דסנונית לבנה אי ירוקא כריסה אסירא ואי חיוורא כריסה שריא וכתב הרשב"א בת"ה סנונית הדרה בבתים אם כריסה לבנה מותרת ואם לאו אסורה ובמקומות האלו לא ראינו מי שנהג בה היתר אף בכריסה לבנה וגם רבינו ירוחם כתב סנונית הדרה בבתים טהורה והוא שכריסה לבנה והיא הגילונדרינ"א והעם נהגו בה איסור:
(א) סִימָנֵי עוֹף טָהוֹר לֹא נִתְפָּרֵשׁ מִן הַתּוֹרָה, אֶלָּא מָנָה מִינִים טְמֵאִים בִּלְבַד, וּשְׁאַר מִינֵי הָעוֹף, מֻתָּרִים. וְהַמִּינִים הָאֲסוּרִים, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה (ל' הַרַמְבַּ''ם פֶּרֶק א' מהמ''א די''ד).
(ב) כָּל מִי שֶׁהוּא בָּקִי בְּאוֹתָם מִינִים וּבִשְׁמוֹתֵיהֶם, הֲרֵי זֶה אוֹכֵל כָּל עוֹף שֶׁאֵינוֹ מֵהֶם, וְאֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה (שָׁם). וְעוֹף טָהוֹר נֶאֱכָל בְּמָסֹרֶת, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה דָּבָר פָּשׁוּט בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁזֶּה עוֹף טָהוֹר. וְנֶאֱמָן צַיָּד לוֹמַר: עוֹף זֶה הִתִּיר לִי רַבִּי הַצַּיָּד, וְהוּא שֶׁיֻּחְזַק אוֹתוֹ צַיָּד שֶׁהוּא בָּקִי בַּמִּינִים הַטְּמֵאִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה וּבִשְׁמוֹתֵיהֶם. מִי שֶׁאֵינוֹ מַכִּירָם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ שְׁמוֹתֵיהֶם, בּוֹדֵק בַּסִימָנִים: כָּל עוֹף שֶׁהוּא דּוֹרֵס וְאוֹכֵל, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מִמִּינִים הַטְּמֵאִים. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם דּוֹרֵס אִם לָאו, אִם כְּשֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתוֹ עַל חוּט חוֹלֵק אֶת רַגְלָיו, שְׁנֵי אֶצְבְּעוֹתָיו לְכָאן וּב' אֶצְבְּעוֹתָיו לְכָאן, אוֹ שֶׁקּוֹלֵט מִן הָאֲוִיר וְאוֹכֵל, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא דּוֹרֵס. וְאִם יָדוּעַ שֶׁאֵינוֹ דּוֹרֵס, יֵשׁ שְׁלֹשָׁה סִימָנֵי טָהֳרָה: אֶצְבַּע יְתֵרָה, וְזֶפֶק, וְקֻרְקְבָנוֹ נִקְלָף בַּיָּד, לַאֲפוּקֵי אִם אֵינוֹ נִקְלָף אֶלָּא בְּסַכִּין. (ל' הַמְחַבֵּר) הָיָה חָזָק וּמְדֻבָּק, וְהִנִּיחוֹ בַּשֶּׁמֶשׁ וְנִתְרַפָּה וְנִקְלַף בַּיָּד, הֲרֵי זֶה סִימַן טָהֳרָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ ג' סִימָנִים אֵלּוּ, אֵין לְאָכְלוֹ, לְפִי שֶׁאָנוּ חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא הוּא דּוֹרֵס, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לָהֶם מָסֹרֶת שֶׁמָּסְרוּ לָהֶם אֲבוֹתֵיהֶם שֶׁהוּא טָהוֹר. (ל' הַרַמְבַּ''ם שָׁם די''ח).
(ג) יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל עוֹף שֶׁחַרְטוֹמוֹ רָחָב וְכַף רַגְלוֹ רְחָבָה כְּשֶׁל אַוָּז, בְּיָדוּעַ שֶׁאֵינוֹ דּוֹרֵס, וּמֻתָּר בַּאֲכִילָה אִם יֵשׁ לוֹ שְׁלֹשָׁה סִימָנִים בְּגוּפוֹ. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לִסְמֹךְ אֲפִלּוּ עַל זֶה, וְאֵין לֶאֱכֹל שׁוּם עוֹף אֶלָּא בַּמָּסֹרֶת שֶׁקִּבְּלוּ בּוֹ שֶׁהוּא טָהוֹר (בְּאָרֹךְ כְּלָל נ''ו ובתא''ו נט''ו), וְכֵן נוֹהֲגִין, וְאֵין לְשַׁנּוֹת.
(ד) מִי שֶׁהוּא מִמָּקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִין אִסוּר בְּעוֹף אֶחָד מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶם מָסֹרֶת, וְהָלַךְ לְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בּוֹ מָסֹרֶת, יָכוֹל לְאָכְלוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁהָלַךְ שָׁם, וַאֲפִלּוּ דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר. וְאִם יָצָא מִמָּקוֹם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מָסֹרֶת וְהָלַךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין לָהֶם מָסֹרֶת, מֻתָּר לְאָכְלוֹ.
(1) The signs of a kosher bird are not explained from the Torah, rather it only enumerated the non-kosher types, and the permitted types of birds. And the prohibited types, 24 were mentioned in the Torah (See: Rambam Forbidden Foods 1:14)
(2) Anyone who is an expert in those types and their names, behold he eats all of the birds that are not from them, and he doesn't need checking. (Ibid.) And a kosher bird is eaten according to tradition, and that is the clear thing in that place that it is a kosher bird. And the hunter is believed saying: This bird, my hunting rabbi permitted for me, since that hunter is known to be in an expert in non-kosher types that are mentioned in the Torah and their names. Someone who does not know them and does not know their names, he should check the signs: every bird that is a bird of prey and he eats [it], and it is known that it is of non-kosher types. And if he does not know if it is a bird of prey or not, if, when they stand it up with wire, split along its legs, two fingers here and two fingers here, or it is [a bird that] clutches from the air and he eats [it], it is known that it is a bird of prey. If it is known that it is not a bird of prey, there are three signs of [its] kosher [status]: an extra finger, a crop [digestive pouch near gullet], and its gizzard is peeled by hand, excluding if it was only peeled with a knife. (See the Mechaber) If it hardened and was attached, and he placed it in the sun and it healed and then it was peeled by hand, behold this is a sign of [it being] kosher. And even though it has these three signs, it should not be eaten, because we are concerned lest it is a bird of prey, rather, unless they have a tradition that was transmitted to them by their ancestors that it is kosher. (See Rambam Forbidden Foods 1:18).
(3) There are those who say that all birds that have a wide beak and the palm of its foot is wide like a goose, and it is known that it is not a bird of prey, and is permitted to eat if it has the three signs on its body. Gloss: And there are those who say that we don't rely even on this, and one should only eat a bird with an accepted tradition that it is kosher (in the Arukh...) and we are accustomed to this and it should not be changed.
(4) One who is from a place that they are accustomed to a prohibition with a single bird because they do not have a tradition, and he went to a place where they do have a tradition, he is able to eat it in the place where he went, even if his intention to return. And if he went from a place that does have a tradition and he went to a place that does not have a tradition, it is permitted for him to eat it.
Part 2: the case of the Muscovy Duck
Wild and domesticated mallard ducks
Wild and domesticated muscovy ducks
Letter by R. Issachar Illowy to R. Samson Rephael Hirsh of Frankfurt and R. Nathan Adler, Chief Rabbi of England, regarding the Muscovy Duck, as recorded in the book Milchamot Elohim by his son. Letter from New Orleans, 1862
It has been almost 8 months since I arrived in New Orleans to serve the holy congregation of Sharei Chessed, to sit on the chair of teaching and to teach the house of Jacob what God has asked of them and the Lord God of my father was standing next to me and made me successful and guided me in blessing for after I asked the first time, more than 40 of my congregants close their shops on the Sabbath and they do not continue doing work on the holidays and more than 10 families who had previously eaten non-kosher meat and other foods have kashered their houses to the point that any God-fearing Jew would be able to eat by them. And behold it was on the third day of my arrival and I was invited to eat bread with one of my supporters and when I arrived at his property I saw ducks with a strange shape and appearance and a body build different than any duck that we eat. They are called Muscovie ducks and I have not seen this species in all my days in all the lands I have lived in. I asked this man what he planned to do with these ducks and he responded to me that he intend to eat them. I continued asking him: “Who allowed you to eat such ducks?” He responded to me that he never asked about the permissibility of these ducks. Rather, he has seen many other people eating them, the town shochet slaughters them, and the chazan of another congregation in the city eats them with certainty that they are permissible to eat. I did further research and asked others on what did they rely on to eat this duck and no one was able to respond anything other than they have seen their friends eating it. This is how it became permissible in their opinion. I immediately commanded the shochet of my community not to slaughter these ducks from this day forward and in my synagogue I expounded on this and forbade the consumption of these ducks.
Now some congregants have come to me and asked me on what basis did I forbid this species of duck after it has all the signs of being kosher. Also the chazan of the other congregation eats it! I responded that he is ready to slaughter that which he wants to eat and I told them that the signs on their own are not enough to permit a species when we don’t know about it and we do not have a tradition from ancient times that it is kosher. A number of days later the chazan in question came in “all his glory and his own person” and said that here we have a tradition of eating this bird because the chazan who had preceded him in his congregation would eat them and also the Jews in the city of Charleston and on the island of Jamaica eat them from the days of old without any question. I responded to him that this tradition in no way permits the eating of these birds because a) there had never been in any of these congregations a rabbi with certification from a qualified panel of rabbis or even from one qualified rabbi and b) less than 30 years ago these aforementioned congregations were eating improperly slaughtered (non-kosher) meat! As for the chazan that had preceded him in his current congregation, his eating of the species was no proof that it was permissible because this same chazan was a court scribe prior to his becoming a chazan and he would work on the Sabbath and after that he was a store owner and he sold pork and other non-kosher meat on Sabbath and holidays! Only when he became the chazan in Jamaica did he begin to keep the Sabbath. As such, how could we possibly rely on a tradition like this from congregations like these?
A tradition is more than simply an accepted practice but rather an accepted practice over many generations.. This is also clear from the words of Rashb”a, who says that it is not enough for one generation to have a custom. These are his words in his book Torat HaBayit: “Some eating a particular species in certain locations and in other locations they were not it would appear to me that we say about the places that had a tradition of permissibility that it is permissible for them to have eaten it, for had they not received this tradition from their forefathers who were experts in identifying these birds they would not have had the tradition of eating them.“ We can say that since the tradition has to go back to our forefathers who were experts in identifying birds, all the more so this tradition that these congregations have that they ate the Muscovy is not of any value, for they did not only eat this species but they ate anything they were able to find; “That which their eyes saw and their soul desired they ate, without distinguishing between impure and pure. As such I say to them: do not do as your forefathers did!
Specifically in regards to these ducks it would appear that our sages never knew of them in the other lands, as this species is native to south America and the Mississippi River basin and has no presence in other lands. Also, it’s eggs are completely round.
Eggs as signs of kashrut
(ח) ובביצים כל שכודרת ועגולגלת בידוע של עוף טמא וכל שאינה כודרת ועגולגלת בידוע של עוף טהור הוא. לוקחין ביצים מ"מ ואין חוששין שמא של נבלות ושל טרפות הן אין מוכרין ביצים של נבלות של טרפות לעובדי כוכבים אא"כ היו נקופות לקערה לפיכך אמרו אין לוקחין מן העובדי כוכבים ביצים נקופות לקערה.
Regarding eggs: all that are fully round we are certain from an impure bird and those which are not perfectly round we are certain are from a pure species. One may buy eggs and not be concerned they were from inside a dead (not slaughtered or mortally wounded) bird. One does not sell eggs from inside a not slaughtered or mortally wounded bird to an idol worshipper unless they were cracked into a bowl. Therefore it was taught not to buy pre-cracked eggs from idol worshippers
ותניא גבי ביצים: אלו הן סימני ביצים: כל שכודרת ועגולגולת ראשה אחד כד וראשה אחד חד טהורה. ב' ראשיה כדין או ב' ראשיה חדין טמאין. חלבון מבחוץ וחלמון מבפנים טהורה. חלמון מבחוץ וחלבון מבפנים טמאה. חלמון וחלבון מעורבין זה בזה בידוע שהיא ביצת השרץ לא צריכא דחתוכות. וליבדוק בחלמון וחלבון! בטרופות בקערה. וכה"ג מי זבנינן מינייהו? והא תניא אין מוכרין ביצת טרפה לעובד כוכבים אלא א"כ טרופה בקערה לפיכך אין לוקחין מהם ביצים טרופות בקערה! אלא אמר ר' זירא סימנין לאו דאורייתא, דאי לא תימא הכי הא דאמר רב אסי שמנה ספיקות הן- ליבדוק בביצים דידהו! אלא ש"מ סימנין לאו דאורייתא. אלא למאי הלכתא קתני לה? הכי קאמר: ב' ראשיה כדין או ב' ראשיה חדין או חלמון מבחוץ וחלבון מבפנים ודאי טמאה. רישיה חד חד רישיה חד כד וחלבון מבחוץ וחלמון מבפנים ואמר לך של עוף פלוני וטהור הוא סמוך עליהם, בסתמא לא תסמוך עליהם דאיכא דעורבא דדמי לדיונה. אמר מר חלבון וחלמון מעורבין זה בזה בידוע שהיא ביצת השרץ
Chullin 64a
And these are the characteristics which distinguish the eggs [of clean birds]: All that are arched and rounded, with one end broad and the other end narrow, are clean. Those that are broad at both ends or narrow at both ends are unclean. Those with the white outside and the yolk in the center are clean, those with the yolk outside and the white in the center are unclean; if the white and the yolk are mixed up, one may be certain that it is a reptile's egg? — This (The necessity that the gentile name the bird) must be resorted to only where the eggs were broken. But they can still be examined by the position of the yolk and white? — They were beaten up in a dish. But is it then permissible to purchase such from them [gentiles]? Surely it has been taught: One may not sell to a gentile the egg of a bird that was trefah (lest he then sell it to a Jew), unless it was beaten up in a dish. For this reason one may not buy from them eggs beaten up in a dish! — Rather, said R. Zera: The distinguishing characteristics [of the eggs of clean birds] do not rest on Biblical authority For should you not hold this, then when R. Assi stated ‘There are eight birds about which there is a doubt’ it could rightly be asked: Why not examine their eggs! you must therefore say that the characteristics do not rest on Biblical authority. To what purpose then were they stated above? To teach the following: If both ends [of the egg] were broad, or both narrow, or if the yolk was outside and the white in the center, it is certainly unclean; if, however, one end was broad and the other narrow, and the white outside and the yolk in the center, and if, in addition, the gentile says. ‘It is of such and such a bird’, which is clean, he may be relied upon, but without this express statement he may not be relied upon, for there is the raven's egg which resembles that of a dove. The Master said: ‘If the white and the yolk are mixed up, one may be certain that it is a reptile's egg’
Egg Comparisons
Snake eggs (rat snake)
Turtle eggs (snapping turtle)
Kosher or not? Guess the species!
Chiddushei Chaviva by R. Leeber Cohen, rabbi in Memphis, Tennessee, 1916
On the issue of unusual poultry and waterfowl:
I was asked by a number of people while I was still residing in Europe in the city of Kazan (Ukraine) as rabbi and head of court, from 1936 to 1911, about the issue of the new waterfowl that are different in their appearance, sound, and their bills are black like that of a raven, and on their heads is a crest of feathers, what is their status? At the time I did not provide a clear answer. When I arrived here in the city of Memphis, Tenn. I was sitting with the pious members of the congregation from Galicia in the role of rabbi of the great synagogue, and this question was raised again. On a number of occasions they asked me about this waterfowl, whether or not it was a pure species, and I thus committed to dedicating the first chapter of this book to this matter, quoting the opinions of the early and late teachers, and I beseech God to help me in this endeavor and not, God forbid, lead others astray.
It is obvious that these waterfowl are not the "Wild Goose" (a species specified as impure in the Gemara) because their feet are wide (webbed) and their eggs are exactly the same as those of our waterfowl, one side round and one side pointy.
It has already been established that the accepted ruling is that a bird species may only be consumed if there is a tradition of its acceptance, in accordance to the opinion of Rashi and quoted by Rosh and Rashba. Our only discussion is whether we can say that these waterfowl are the same waterfowl that we already consume. There are those who object to this assertion because these waterfowl are different than ours in a number of ways: they are taller in stature, have a different voice, have long windpipes, have black bills, and a crest on their head. According to their opinion, these differences are enough to remove them from being of the same species as the waterfowl that we eat.
Nevertheless, there is reason to be lenient for as we shall explain the eggs of these strange waterfowl have the signs of an eggs of pure species: they are round on one side and pointy on the other, and their yolk is on the insode and their albumin on the outside, and because of this we have reason to permit them.
Even though we are taught in the Gemara in Chulin 64a, that there is a raven whose eggs are similar to those of a pigeon, and this is what is written in the Zemach Zedek (3rd Rebbi of Lubavitch, 19th century), that the for the "Wild Goose" we do not rely on the shape of the eggs to say it is pure for this reason. Nevertheless, we can say that the status of the "Wild Goose" specifically is not to be determined by its egg shape because it is a completely different species than other (pure) geese, and are kilayim (forbidden hybridization) when hybridized with domesticated geese, thus our tradition of the purity of geese does not extend to them. This makes it a biblical doubt and for this it is not enough to have the signs of an egg of a pure species. However, in the case of the species of waterfowl we are discussing, it is domesticated and only has differences (in appearance and sound.) There is the opinion that a bird species that has a wide bill or webbed feet does not need a tradition to be kosher, but we are stringent (in accordance with Rashi). We can then rely on the signs of the egg to permit the bird to begin with.
Furthermore, we can say that it is obvious that this species is permissible since there are the signs of the egg to permit it. At the same time there are the feature that make them dissimilar to our waterfowl, which would lead us to forbid this species. However, the signs of the egg are no less valid than the differences that would potentially forbid them, and they are indeed equal in weight. We can say that each set of signs (egg, appearance) negate each other and birds are therefore assumed to be kosher...since they are domesticated, and this is the reason the Zemach Zedek permitted the Chinese goose. For this reason it would appear that this is the ruling, that it is permitted.
Netziv, Shu"t Meishiv Davar 2:22
On the cohabitation and interbreeding of species
(note- this is referring the chinese/african goose)
As the Rambam wrote, an impure species (of mammals) can never be impregnated by a pure species (of mammals). According to the simple understanding, there is no difference between mammals and birds in this regard, but there is still some uncertainty in this regard, as the "Wild Goose" is considered impure but it can hybridize with the domesticated goose. Nevertheless, in regards to the species in question, we can rely on the observation that they will hybridize with each other even when there are members of the same species of the opposite gender also readily available. This would prove that they are to be considered one species, as it states in the Gemara (Tractate Bava Metzia 91a) : "When a specimen is placed in the presence of others of its species and not of its species, it will reside with those of its species."
All discussion of this issue that I have presented would have been what I would bring forth if the matter was presented to me from the beginning. However, since it was brought to me after communities have already been eating it, and this tradition based on the rulings of rabbis who ruled that it is a form of the pure goose and established its permissibility, we should not forbid it and slander our fathers, saying they ate a forbidden bird, God forbid. In the case of the swamp chicken, they ate it without even having a tradition of it being permitted until they observed that it was predatory. We can infer that had they not observed that it was predatory, no one would have stopped them from eating it after it had been accepted as permissible. All the more so, the goose, which has webbed feet, their is the ruling of the Baal Hamaor that there is no reason to suspect that it is predatory. You should know that the permissbility of the turkey that we eat, there were many who prohibited them when they were brought from "India" since there was no tradition of their permissibility and there are still those who are strict and do not eat the turkey. Nevertheless, the tradition has become to permit them and we do not object to this because it has already been established that they are permitted and thus there is no reason to forbid them. Such is also the case, in my humble opinion, for this goose.