בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה הללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין שמא יאמר אדם היאך אני למד תורה מעתה תלמוד לומר כולם נתנו מרועה אחד אל אחד נתנן פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא דכתיב (שמות כ, א) וידבר אלקים את כל הדברים האלה
“Those that are composed in collections [ba’alei asufot]”: These are Torah scholars who sit in many groups [asupot] and engage in Torah study. There are often debates among these groups, as some of these Sages render an object or person ritually impure and these render it pure; these prohibit an action and these permit it; these deem an item invalid and these deem it valid. Lest a person say: Now, how can I study Torah when it contains so many different opinions? The verse states that they are all “given from one shepherd.” One God gave them; one leader, i.e., Moses, said them from the mouth of the Master of all creation, Blessed be He, as it is written: “And God spoke all these words” (Exodus 20:1). The plural form “words” indicates that God transmitted all the interpretations of the Ten Commandments. Since the Sages invariably utilize the Torah itself or the statements of the prophets as the sources for their opinions, there is a certain unity to the study of Torah, despite the numerous explanations and applications.
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן כה
כל המתעסקים בתורה שרצו לדעת האמת ולא איכפת כל צד בנצוח אלא בידיעת האמת כמפורש ביבמות דף י"ד בברייתא על מחלוקת ב"ש וב"ה ללמדך שחיבה וריעות נוהגים זה בזה לקיים מה שנאמר האמת ושלום אהבו דאדרבה זה מרבה אהבה ושלום וחבה וריעות וכמו שדרשו על הקרא את והב בסופה בקידושין דף ל' אמר ר' חייא ב"ר אבא אפילו האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקים בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה לזה ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים, זה את זה, וזהו האמירה השניה שאמר השי"ת למשה שיאמר זה לבני ישראל.
אבל איכא עוד ענין גדול שאף בתחלה השני דעות ולפעמים עוד יותר הם דברי תורה ממש כהא דאיתא בערובין דף י"ג על מחלוקת ב"ש וב"ה יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלקים חיים הן והלכה כב"ה, הרי אף שהלכה כב"ה מ"מ גם דעת ב"ש הם דברי אלקים חיים, ומטעם זה פשוט על מי שקם בבקר ויודע שבהזמן שעד התפלה ילמוד רק דברי ב"ש ולבאר דבריהם צריך לברך ברכת התורה משום שהם גם כן דברי תורה ממש ותורת אמת וכן הוא בכל המחלוקת שבמתני' וברייתות ובשני התלמודים בבלי וירושלמי ואף דברי הגאונים, ואף בגדולים דבזמננו שייך זה שבחזקה דלומדים לשמה...
I start shiur.
I don’t know what the conclusion will be. Whenever I start the shi’ur the door opens another old man walks in and sits down. He is older than I am. He is the grandfather of the Rav; his name is Rav Hayyim Brisker, without whom you cannot learn nowadays. The door opens quietly again and another old man walks in. He is older than Rav Hayyim. He lived in the 17th century. What’s his name? Shabbesai Cohen, the famous Shakh who must be present when dinei mamonot are discussed…
More visitors show up, some from 11th, 12th , 13th centuries, some from antiquity: Rabbi Akiva, Rashi, Rabbenu Tam, the Ra’avad, the Rashba, more and more come in.
What do I do? I introduce them to my pupils and the dialogue commences. The Rambam says something and the Ra’avad disagrees: sometimes it’s very nasty; the Ra’avad uses very sharp language. A boy jumps up to defend the Rambam against the Ra’avad and the boy is fresh. You know how young boys are. He uses improper language so I correct him. Another boy jumps up with a new idea, the Rashba smiles gently. I try to analyze what the young boy meant… another boy intervenes… we call upon Rabbenu Tam to express his opinion and suddenly a symposium of generations comes into existence. Generations, young boys twenty two or twenty three, and my generation, the generation of Rav Hayyim Brisker, of the Shakh… of Rabbenu Tam, Rav Hai Ga’on, Rabbi Akiva, and Rabbi Elazar, and Yohanan Ben Zakai…
We all speak one language… We all chat. We all laugh. We all enjoy the company. We all pursue one goal. We all are committed to a common vision and we all operate with the same categories. There is Mesorah collegiality, friendship, comity between old and young between antiquity and Middle Ages and modern times…
This unity of generations, this march of centuries, this conversation of generations this dialogue between antiquity and present will finally bring the redemption of the Jew.
-Rabbi Joseph B. Soloveitchik: “Uniting of Generations-Pidyon Haben”. A summary of this talk appears under the title: “The First Jewish Grandfather,” in Abraham Besdin, Man of Faith in the Modern World: Reflections of the Rav Volume Two (Hoboken, 1989), 15-24.
