היסוד אחד עשר כי הוא הש"י נותן שכר למי שעושה מצות התורה ויעניש למי שעובר על אזהרותיה, וכי השכר הגדול העולם הבא, והעונש החזק הכרת. וכבר אמרנו בזה הענין מה שיספיק. והמקרא המורה על היסוד הזה מה שנא' (שמות לב) "ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא," והשיב לו הש"י "מי אשר חטא לי אמחנו מספרי." ראיה שיודע העובר והחוטא לתת שכר לזה ועונש לזה:
The eleventh principle is that God, may He be blessed, gives reward to the one who does the commandments of the Torah and punishes the one who transgresses its prohibitions and that the great reward is the world to come and that the strong punishment is being cut off. And we have already said about this matter that which will suffice. And the verse that indicates this principle is that which is stated (Exodus 32:32), "And now, if You will lift up their sin; but if not, erase me please," and God, may He be blessed, answered him (Exodus 32:33), "The one who sins against Me, I will erase from My book" - this is a proof that that He knows the servant and the sinner to give reward to this [one] and punishment to that [one].
(יג) וְעַתָּ֡ה אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֜ן בְּעֵינֶ֗יךָ הוֹדִעֵ֤נִי נָא֙ אֶת־דְּרָכֶ֔ךָ וְאֵדָ֣עֲךָ֔ לְמַ֥עַן אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וּרְאֵ֕ה כִּ֥י עַמְּךָ֖ הַגּ֥וֹי הַזֶּֽה׃
וא"ר יוחנן משום ר' יוסי: שלשה דברים בקש משה מלפני הקב"ה, ונתן לו.
...
בקש להודיעו דרכיו של הקב"ה ונתן לו שנא' (שמות לג, יג) "הודיעני נא את דרכיך." אמר לפניו רבש"ע: מפני מה יש צדיק וטוב לו, ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו, ויש רשע ורע לו?
And Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yosei : Moses requested three things from the Holy One, Blessed be He, all of which were granted him.
...
Lastly, Moses requested that the ways in which God conducts the world be revealed to him, and He granted it to him, as it is stated: “Show me Your ways and I will know You” (Exodus 33:13). Moses said before God: Master of the Universe. Why is it that some of the righteous prosper, and some of the righteous suffer, some of the wicked prosper, and some of the wicked suffer?
(טו) רַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר, אֵין בְּיָדֵינוּ לֹא מִשַּׁלְוַת הָרְשָׁעִים וְאַף לֹא מִיִּסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים.
(15) Rabbi Yanai says: We do not have [the ability to explain] the tranquility of the wicked or even the suffering of the righteous.
ופליגא דר' מאיר, דא"ר מאיר: שתים נתנו לו, ואחת לא נתנו לו שנא' (שמות לג, יט) "וחנתי את אשר אחון," אע"פ שאינו הגון, "ורחמתי את אשר ארחם," אע"פ שאינו הגון.
Rabbi Yoḥanan’s opinion disagrees with that of Rabbi Meir, as Rabbi Meir said: Two of Moses’ requests were granted to him, and one was not granted to him. As it is said: “And I will be gracious to whom I will be gracious” (Exodus 33:19), even though he is not worthy. Similarly, God says: “And I will have mercy upon whom I will have mercy,” even though he is not worthy.
הרבי מלובביץ'
... ובנוגע לעניננו:
דורנו זה, שארית הפליטה מהשואה שבה נהרגו על קידוש השם ששה מליון יהודים השם יקום דמם, הוא בבחינת "אוד מוצל מאש" כאוד שניצל משריפה. וחלילה וחס לקטרג עליהם, ועאכו"כ בקטרוג חמור, שהנהגתם עלולה להביא שואה נוספת, ר"ל היל"ת, "לא תקום פעמיים צרה."
דבר זה חמור שבעתיים - כשהקטרוג על דורנו זה, "אוד מוצל מאש", נעשה תוך כדי חילול כבודם של הקדושים שנהרגו על קידוש השם, ע"י הצדקת השואה בכך שנתמלאה הסאה של העונות.
ישנם ענינים בלתי–רצויים שאינם באים בתור עונש על עונות, כי אם, מפני שכך גזר הקב"ה, ללא טעם והסברה כלל בשכל וחכמת התורה. ובלשון חז"ל (בנוגע להריגתו של רבי עקיבא שסרקו בשרו כמסרקות של ברזל, ועל–דרך–זה כל עשרה הרוגי מלכות) "שתוק כך עלה במחשבה לפני", "גזירה היא מלפני."
Lubavitcher Rebbe (Menachem Mendel Schneerson), given at a Farbregen 1991, eventually compiled in Dvar Malchus Vayechi, p. 19, complete version available at dvarmalchus.org/Download/20.pdf)
...And regarding our issue:
Our generation, the remnants of the refugees from the Holocaust in which six million Jews were killed for the Sanctification of the Name, Hashem will take revenge on their blood, [that generation] is "an ember saved from the fire" (see Zecharia 3). And God forbid one should blame them, all the more so with a strong accusation, that their behavior would bring another Shoah/destruction, God will not permit this, "a disgrace will not happen twice" (Nachum 1:9).
And this difficult thing that happens in our time - that this generation is being accused, this "ember saved from the fire", "firebrand saved from the conflagration", [this accusation] is done through the disgracing of the honor of the holy ones that were killed for the Sanctification of the Name, through a justification of the Holocaust by stating that the measure of sins is filled [i.e. those killed had sinned].
There are matters which are totally unwanted which do not come as punishments for sins, but rather because this was simply God's decree without reason or any explanation in any intellectual way or in the wisdom of Torah. In the language of chazal (regarding the death of R Akiva, whose skin was scraped with iron combs and in the same way with all the Ten Martyrs of the Roman Empire) "Be quiet, this is what I thought to do", "it is a decree that I have made."
אלא הכי קא"ל: צדיק וטוב לו, צדיק גמור. צדיק ורע לו, צדיק שאינו גמור. רשע וטוב לו, רשע שאינו גמור. רשע ורע לו, רשע גמור.
Rather, it must be that God said to Moses as follows: The righteous person who prospers is a completely righteous person. The righteous person who suffers is one who is not a completely righteous person. The wicked person who prospers is one who is not a completely wicked person. Finally, the wicked person who suffers is a completely wicked person.
(ב) אָדָם שֶׁעֲוֹנוֹתָיו מְרֻבִּין עַל זְכֻיּוֹתָיו מִיָּד הוּא מֵת בְּרִשְׁעוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "עַל רֹב עֲוֹנֵךְ." ...
וְשִׁקּוּל זֶה אֵינוֹ לְפִי מִנְיַן הַזְּכֻיּוֹת וְהָעֲוֹנוֹת אֶלָּא לְפִי גָּדְלָם. יֵשׁ זְכוּת שֶׁהִיא כְּנֶגֶד כַּמָּה עֲוֹנוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יד יג) "יַעַן נִמְצָא בוֹ דָּבָר טוֹב". וְיֵשׁ עָוֹן שֶׁהוּא כְּנֶגֶד כַּמָּה זְכֻיּוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ט יח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה". וְאֵין שׁוֹקְלִין אֶלָּא בְּדַעְתּוֹ שֶׁל אֵל דֵּעוֹת וְהוּא הַיּוֹדֵעַ הֵיאַךְ עוֹרְכִין הַזְּכֻיּוֹת כְּנֶגֶד הָעֲוֹנוֹת:
(2) A man whose vices exceed his virtues presently dies in his wickedness, even as it is said: "For the multitude of thine iniquity" (Hos. 9. 7). ...
But the weighing of this is not according to the number of virtues and vices, but according to their magnitude. There is a virtue that overbalances many vices, even as it is said: "Because in him there is found some good thing" (I Kings, 14. 13); and there is a kind of vice which overbalances many virtues, even as it is said: "But one sinner destroyeth much good" (Ecc. 9. 18). Moreover these are not weighed by anyone, save only in the knowledge of the All-knowing God, for only He knoweth the estimate of virtues versus vices.
(לח) כי מנהיגי העולם התחתון ענינם כללי. עד שאי אפשר לומר שימשך מהם הטוב תמיד ולא ימשך מהם הרע לפעמים. כאשר נאמר שא"א לשמש לבשל הפירות ולא תחמם ראש האיש הטוב ההולך בדרך בתקופת תמוז. עד שאפרש שיתחדש ממנו חולי כפי הכנתו.
...
(מא) הנה נתבאר מזה שכאשר נתחדש שפע שופע ממשיך איזה דבר מזיק, יקבל בו היזק גם האיש אשר איננו ראוי שיענש כפי מעשיו. ...
(מב) ועל זה הדרך לא ישאר ספק מתמיה בענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו.
...
כל עוד שיהיה עולם כמנהגו נוהג, יחולו באיש הטוב ענינים מכאיבים מצערים. אבל כאשר תכלית הגמול וסופו הוא שכר הנפש בעוה"ב לא תשאר בכאן קושיא, כי כל המעשה יבא שם לבית החשבון. ... רצה שסדר הגמול והעונש בעוה"ז נוהג בענין מתמיה לא יעמוד האדם בו על צדק משפטי הש"י אבל יהיה בו כבער וכבהמה נחשב, עד אשר יבא ויעיין במה שהקדים הש"י והכין לצדיקים ולרשעים ויבין לאחריתם, כי שם נגלה גמול הצדיקים ועונש הרשעים לא בעולם הזה.
(38) [F]or the ordinance of the terrestrial world is generic, so that it is impossible to expect continuous good uninterrupted occasionally by evil. This would be analogous to expecting the sun to ripen fruits and not beat down on the head of the righteous man walking on the road in the period of Tammuz so that he not contract the illness to which he is thus predisposed. ...
(41) It is hereby made clear that when a certain maleficent influence is originated, even one who does not deserve to be punished for his deeds will be harmed. ...
(42) This should resolve the dilemma of "the righteous man who suffers, and the wicked man who prospers." ...
So long as the world follows its natural pattern, the good man will be visited with pain and suffering. Since, however, the ultimate, essential requital is that for the soul in the world to come, no dilemma remains here, for every deed will there be brought to "the accounting house." ... That is, the distribution of reward and punishment in this world is confounding. One cannot discern in it the justice of the Blessed One's judgments, but must remain foolish, beast-like, in contemplating them — until he comes and sees what the Blessed One has stored away for the righteous and for the wicked, at which time he will understand their end. For it is there and not in this world that the reward of the righteous and the punishment of the wicked is revealed.
אמר רבא, ואיתימא רב חסדא: אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו שנא' (איכה ג, מ) "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'." פשפש ולא מצא, יתלה בבטול תורה שנאמר (תהלים צד, יב) "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו." ואם תלה ולא מצא, בידוע שיסורין של אהבה הם שנאמר (משלי ג, יב) "כי את אשר יאהב ה' יוכיח."
Rava, and some say Rav Ḥisda, said: If a person sees that suffering has befallen him, he should examine his actions, as it is stated: “We will search and examine our ways, and return to God” (Lamentations 3:40). If he examined his ways and found no transgression for which that suffering is appropriate, he may attribute his suffering to dereliction in the study of Torah, as it is stated: “Happy is the man whom You punish, Lord, and teach out of Your law” (Psalms 94:12). And if he did attribute his suffering to dereliction in the study of Torah, and did not find anything, he may be confident that these are afflictions of love, as it is stated: “For whom the Lord loves, He rebukes” (Proverbs 3:12).
Afflictions of love - God afflicts him in this world, despite him not having sinned, in order to increase his reward in the World to Come greater than his merits warrant.
(ב) ובפרק קמא דברכות (ה.) אמר רב הונא אמר רב אם רואה אדם שיסורין באים עליו יפשפש במעשיו...
ויש שהם תמהים שהקב"ה יביא על האדם יסורין משום אהבה...
שהאדם נברא חסר וצריך להשלים עצמו בתורה המשלמת את האדם, אבל לא כמו מי שהוא חוטא כי החוטא מחסר עצמו לגמרי מן הדבר שהוא מצווה מן השם ית' והוא מחויב לעשות...
ואמר אם לא מצא יתלה שהם יסורין של אהבה, ופי' יסורין של אהבה כי כאשר האדם הוא צדיק וראוי אל מעלה עליונה והאדם מצד הגוף יש בו צד מה שאינו ראוי אל אותה מעלה, שאין האדם ראוי אל אותה מעלה מצד החסרון... והיסורים ממרקים הנפש ומסלקין הנפש מן פחיתות החמרי עד שהוא טהור...
ולפיכך נקראו יסורין של אהבה, כי מצד שהש"י אוהב אותו ורוצה לקרב את האדם אליו להיות דבק בו יתב', ויש לאדם מניעה ועכוב שאין ראוי אל הדביקות בו, לכך מביא הש"י עליו יסורין למרק את חטאו עד שראוי אל הדביקות...
אש קודש פרשת החודש תש"ב
Eish Kodesh, Parshas HaChodesh 5702 (1942)
(י) אסתירה. "עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם" (תהלים יא:ד). פירושו שהעפעף מכסה העין כדי שלא יזיק לו ראיית השמש וכיו"ב ולא יוזק מאבק וכיו"ב, לזה אמר שההשגחה פרטית רק מה שלפעמים נראה כאילו מכוסה, רשע וטוב לו וצדיק ורע לו הוא כדי לבחון בני אדם, שאל"כ לא היה הרשות נתונה והיו מוכרחים על מעשה הטוב והצדק כמוש"כ במנוה"מ סוף נר ג', לזה ההסתר הוא כעפעפיו רק כדי שיבחנו בני אדם והבן.
(10) I will hide. "His eyes see, His eyelids test mankind" (Psalms 11:4). Eyelids cover the eye in order that it not be harmed from seeing the sun, from dust, and similar things. For this it is said that that divine providence at times seems as if it is covered, [for instance] a wicked person to whom good things happen, and a righteous person who suffers, in order to test mankind, for if it was not so then a person would not have permission [i.e. free will], and they would be forced to act righteously, with good deeds, as it is written in Menoras HaMaor at the end of Ner 3. For this reason [God's] "hiding" is like an eyelid [blinking] to test mankind.
(כ) וְעַתָּ֣ה ׀ לְכ֣וּ וְנַֽהַרְגֵ֗הוּ וְנַשְׁלִכֵ֙הוּ֙ בְּאַחַ֣ד הַבֹּר֔וֹת וְאָמַ֕רְנוּ חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ וְנִרְאֶ֕ה מַה־יִּהְי֖וּ חֲלֹמֹתָֽיו׃ (כא) וַיִּשְׁמַ֣ע רְאוּבֵ֔ן וַיַּצִּלֵ֖הוּ מִיָּדָ֑ם וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א נַכֶּ֖נּוּ נָֽפֶשׁ׃
(20) “Come now, let us kill him and throw him into one of the pits; and we can say, ‘A savage beast devoured him.’ We shall see what comes of his dreams!” (21) But when Reuben heard it, he tried to save him from them. He said, “Let us not take his life.”
(א) ויצילהו מידם. פי' לפי שהאדם בעל בחירה ורצון ויכול להרוג מי שלא נתחייב מיתה, משא''כ חיות רעות לא יפגעו באדם אם לא יתחייב מיתה לשמים. והוא אומרו ויצילהו מידם, פי' מיד הבחירי. ובזה סתר אומרו "ונראה מה יהיו חלומותיו וגו'," כי הבחירה תבטל הדבר, ואין ראיה אם יהרגוהו כי שקר דבר:
(1) He tried to save him from them. Because a person possesses free will and desire, and is able to kill someone who does not deserve death. This is not so for wild animals, which will not harm a person if they are not liable to death towards heaven. And this is what it means "he tried to save him from them," meaning from the hands of those with free will. And this would contradict their statement "we shall see what comes of his dreams," because free will would nullify the matter, and it would not be a proof if [the brothers] killed [Joseph] that [the dreams of Joseph] were lies.
חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה שנאמר (דברים ו, ה) "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך וגו'," "בכל לבבך," בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע. "ובכל נפשך," אפילו הוא נוטל את נפשך. "ובכל מאדך," בכל ממונך. ד"א, "בכל מאדך," בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו.
One is obligated to recite a blessing for the bad that befalls him just as he recites a blessing for the good that befalls him, as it is stated: “And you shall love the Lord your God with all your heart, with all your soul, and with all your might” (Deuteronomy 6:5). “With all your heart” means with your two inclinations, with your good inclination and your evil inclination, both of which must be subjugated to the love of God. With all your soul means even if God takes your soul. “And with all your might” means with all your money. Alternatively, “with all your might” means with every measure that He metes out to you; whether it is good or troublesome, thank Him.