מתני׳ הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה אומר ברוך שעקר עבודה זרה מארצנו

This mishna, which includes all of this chapter’s mishnayot, contains a series of blessings and halakhot that are not recited at specific times, but rather in response to various experiences and events.

MISHNA: One who sees a place where miracles occurred on Israel’s behalf recites: Blessed…Who performed miracles for our forefathers in this place. One who sees a place from which idolatry was eradicated recites: Blessed…Who eradicated idolatry from our land.

על הזיקין ועל הזועות ועל הרעמים ועל הרוחות ועל הברקים אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות אומר ברוך עושה בראשית רבי יהודה אומר הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול בזמן שרואהו לפרקים

One who sees conspicuous natural occurrences recites a blessing. For zikin and zeva’ot, which the Gemara will discuss below, for thunder, gale force winds, and lightning, manifestations of the power of the Creator, one recites: Blessed…Whose strength and power fill the world. For extraordinary (Rambam) mountains, hills, seas, rivers, and deserts, one recites: Blessed…Author of creation. Consistent with his opinion that a separate blessing should be instituted for each individual species, Rabbi Yehuda says: One who sees the great sea recites a special blessing: Blessed…Who made the great sea. As with all blessings of this type, one only recites it when he sees the sea intermittently, not on a regular basis.

על הגשמים ועל בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב על בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה מברך על הרעה מעין על הטובה ועל הטובה מעין על הרעה

For rain and other good tidings, one recites the special blessing: Blessed…Who is good and Who does good. Even for bad tidings, one recites a special blessing: Blessed…the true Judge. Similarly, when one built a new house or purchased new vessels, he recites: Blessed…Who has given us life, sustained us, and brought us to this time. The mishna articulates a general principle: One recites a blessing for the bad that befalls him just as he does for the good. In other words, one recites the appropriate blessing for the trouble that he is experiencing at present despite the fact that it may conceal some positive element in the future. Similarly, one must recite a blessing for the good that befalls him just as for the bad.

והצועק לשעבר הרי זו תפלת שוא היתה אשתו מעוברת ואומר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא היה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר ואומר יהי רצון שלא תהא בתוך ביתי הרי זו תפלת שוא

The mishna states: And one who cries out over the past in an attempt to change that which has already occurred, it is a vain prayer. For example, one whose wife was pregnant and he says: May it be God’s will that my wife will give birth to a male child, it is a vain prayer. Or one who was walking on the path home and he heard the sound of a scream in the city, and he says: May it be God’s will that this scream will not be from my house, it is a vain prayer. In both cases, the event already occurred.

הנכנס לכרך מתפלל שתים אחת בכניסתו ואחת ביציאתו בן עזאי אומר ארבע שתים בכניסתו ושתים ביציאתו נותן הודאה על שעבר וצועק על העתיד

The Sages also said: One who enters a large city, the Gemara explains below that this is in a case where entering the city is dangerous, recites two prayers: One upon his entrance, that he may enter in peace, and one upon his exit, that he may leave in peace. Ben Azzai says: He recites four prayers, two upon his entrance and two upon his exit. In addition to praying that he may enter and depart in peace, he gives thanks for the past and cries out in prayer for the future.

לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים ולא יכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובפונדתו ובאבק שעל רגליו ולא יעשנו קפנדריא ורקיקה מקל וחומר

The mishna teaches several Temple-related halakhot. One may not act irreverently or conduct himself flippantly opposite the eastern gate of the Temple Mount, which is aligned opposite the Holy of Holies. In deference to the Temple, one may not enter the Temple Mount with his staff, his shoes, his money belt [punda], or even the dust on his feet. One may not make the Temple a shortcut to pass through it, and through an a fortiori inference, all the more so one may not spit on the Temple Mount.

כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים עד העולם משקלקלו הצדוקים ואמרו אין עולם אלא אחד התקינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם

The mishna relates: At the conclusion of all blessings recited in the Temple, those reciting the blessing would say: Blessed are You Lord, God of Israel, until everlasting [haolam], the world. But when the Sadducees strayed and declared that there is but one world and there is no World-to-Come, the Sages instituted that at the conclusion of the blessing one recites: From everlasting [haolam] to everlasting [haolam].

והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם שנאמר והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה׳ עמכם ויאמרו לו יברכך ה׳ ואומר ה׳ עמך גבור החיל ואומר אל תבוז כי זקנה אמך ואומר עת לעשות לה׳ הפרו תורתך רבי נתן אומר הפרו תורתך משום עת לעשות לה׳:

The Sages also instituted that one should greet another in the name of God, i.e., one should mention God’s name in his greeting, as it is stated: “And presently Boaz came from Bethlehem and said to the harvesters, The Lord is with you, and they said to him, May the Lord bless you” (Ruth 2:4). And it says: “And the angel of God appeared to him and said to him, God is with you, mighty man of valor” (Judges 6:12). And it says: “And despise not your mother when she is old” (Proverbs 23:22), i.e., one must not neglect customs which he inherits. And lest you say that mentioning God’s name is prohibited, it says: “It is time to work for the Lord; they have made void Your Torah” (Psalms 119:126), i.e., it is occasionally necessary to negate biblical precepts in order to perform God’s will, and greeting another is certainly God’s will. Rabbi Natan says another interpretation of the verse: “Make void Your Torah” because “it is the time to work for the Lord,” i.e., occasionally it is necessary to negate biblical precepts in order to bolster the Torah.

גמ׳ מנא הני מילי אמר רבי יוחנן דאמר קרא ויאמר יתרו ברוך ה׳ אשר הציל וגו׳

GEMARA: With regard to the obligation to recite a blessing for a miracle, the Gemara asks: From where are these matters derived? Rabbi Yoḥanan said: The verse states: “And Jethro said: Blessed be the Lord, Who delivered you out of the hand of the Egyptians, and out of the hand of Pharaoh; Who delivered the people from under the hand of the Egyptians” (Exodus 18:10); a blessing is recited for a miracle.

אניסא דרבים מברכינן אניסא דיחיד לא מברכינן והא ההוא גברא דהוה קא אזיל בעבר ימינא נפל עליה אריא אתעביד ליה ניסא ואיתצל מיניה אתא לקמיה דרבא ואמר ליה כל אימת דמטית להתם בריך ברוך שעשה לי נס במקום הזה

The Gemara asks: For a miracle that occurs for the multitudes we recite a blessing, but for a miracle that befalls an individual person we do not recite a blessing? Wasn’t there an incident where a certain man was walking along the right side of the Euphrates River when a lion attacked him, a miracle was performed for him, and he was rescued? He came before Rava, who said to him: Every time that you arrive there, to the site of the miracle, recite the blessing, “Blessed…Who performed a miracle for me in this place.”

ומר בריה דרבינא הוה קאזיל בפקתא דערבות וצחא למיא אתעביד ליה ניסא איברי ליה עינא דמיא ואישתי

And once when Mar, son of Ravina, was walking in a valley of willows and was thirsty for water, a miracle was performed for him and a spring of water was created for him, and he drank.

ותו זמנא חדא הוה קאזיל ברסתקא דמחוזא ונפל עליה גמלא פריצא איתפרקא ליה אשיתא על לגוה כי מטא לערבות בריך ברוך שעשה לי נס בערבות ובגמל כי מטא לרסתקא דמחוזא בריך ברוך שעשה לי נס בגמל ובערבות אמרי אניסא דרבים כולי עלמא מיחייבי לברוכי אניסא דיחיד איהו חייב לברוכי

Furthermore, once when Mar, son of Ravina, was walking in the marketplace [risteka] of Meḥoza and a wild camel [gamla peritza] attacked him. The wall cracked open, he went inside it, and he was rescued. Ever since, when he came to the reeds he recited: Blessed…Who performed a miracle for me in the reeds and with the camel. And, when he came to the marketplace of Meḥoza he recited: Blessed…Who performed a miracle for me with the camel and in the reeds, indicating that one recites a blessing even for a miracle that occurs to an individual. The Sages say: On a miracle performed on behalf of the multitudes, everyone is obligated to recite a blessing; on a miracle performed on behalf of an individual, only the individual is obligated to recite a blessing.

תנו רבנן הרואה מעברות הים ומעברות הירדן מעברות נחלי ארנון אבני אלגביש במורד בית חורון ואבן שבקש לזרוק עוג מלך הבשן על ישראל ואבן שישב עליה משה בשעה שעשה יהושע מלחמה בעמלק ואשתו של לוט וחומת יריחו שנבלעה במקומה על כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום

The Sages taught in a baraita a list of places where one is required to recite a blessing due to miracles that were performed there: One who sees the crossings of the Red Sea, where Israel crossed; and the crossings of the Jordan; and the crossings of the streams of Arnon; the hailstones of Elgavish on the descent of Beit Ḥoron; the rock that Og, King of Bashan, sought to hurl upon Israel; and the rock upon which Moses sat when Joshua waged war against Amalek; and Lot’s wife; and the wall of Jericho that was swallowed up in its place. On all of these miracles one must give thanks and offer praise before God.

בשלמא מעברות הים דכתיב ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה מעברות הירדן דכתיב ויעמדו הכהנים נשאי הארון ברית ה׳ בחרבה בתוך הירדן הכן וכל ישראל עברים בחרבה עד אשר תמו כל הגוי לעבור את הירדן

The Gemara elaborates: Granted, the miracles at the crossings of the sea are recorded explicitly in the Torah, as it is stated: “And the Israelites went into the sea on dry ground and the water was a wall for them on their right and on their left” (Exodus 14:22). So too, the miracle at the crossings of the Jordan, as it is stated: “The priests who bore the ark of God’s covenant stood on dry land within the Jordan, while all Israel crossed on dry land until the entire nation finished crossing the Jordan” (Joshua 3:17).

אלא מעברות נחלי ארנון מנלן דכתיב על כן יאמר בספר מלחמת ה׳ את והב בסופה וגו׳ תנא את והב בסופה שני מצורעים היו דהוו מהלכין בסוף מחנה ישראל כי הוו קא חלפי ישראל אתו אמוראי

However, from where do we derive the miracle that occurred at the crossing of the streams of Arnon? As it is stated: “Wherefore it is said in the Book of the Wars of the Lord: Vahev in Sufa, and the valleys of Arnon. And the slope of the valleys that incline toward the seat of Ar, and lean upon the border of Moab” (Numbers 21:14–15). It was taught: “Vahev in Sufa”; there were two lepers, one named Et and the second named Hev, who were walking at the rear of the camp of Israel. As Israel passed, the Emorites came