הקדמת הרמב׳׳ם לאבות, פרק ד׳:
ואם היה האדם שוקל מעשיו תמיד ומתכוון למצוע, הרי יהיה במעלה הרמה ביותר ממעלות האדם, ובכך יתקרב לפני ד׳ וישיג את רצונו, וזו היא דרך העבודה השלמה ביותר, וכבר הזכירו חכמים ז׳׳ל ענין זה, וזה לשונם בו, אמרו כל השם אורחותיו זוכה ורואה בישע אלקים – אל תקרי ושם אלא ושם דרך. ושומא הוא השיעור וההערכה וזהו הענין אשר ביארנו בכל הפרק הזה. זהו מה שראינו שצריך בענין זה.
.
האמונות והדעות, מאמאר עשירי, הנהגת האדם, א׳א׳:
מהתקבצות מהות האדם באהבה ובשנאה על רב ומעט, ישלם כל הנזכר, כן המתקבצות מהות האדם באהבה ובשנאה על רב ומעט, ישלם לו תקון עניניו, ויהיה כאלו הביאם לפני הדיין ודן עליהם, כמ"ש (תהלים קי"ב ה') טוב איש חונן ומלוה יכלכל וגו', או כאלו שקלם במשקל ואזנם במדה וכמו שאמר (משלי ד' כ"ו) פלס מעגל רגלך. וכאשר יעשה כן יהיו כל עניניו שוים ומתוקנים.
.
מסילת ישרים, סדר ויכוח, עמוד קמא׳–ב׳, מהדורת מכון אופק:
שרש החסידות הוא מה שאמרו ז׳׳ל: אשרי אדם שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו (ברכות יז.). והענין, כי הנה המצוות המטלות על כל ישראל כבר ידועות הן וחובתן ידועה עד היכן היא מגעת. אמנם מי שאוהב את הבורא יתברך שמו אהבה אמיתית, לא ישתדל ויכון לפטר עצמו במה שכבר מפרסם מן החובה אשר על כל ישראל בכלל; אלא יקרה לו כמו שיקרה אל בן אוהב אביו, שאילו יגלה אביו את דעתו גלוי מעט שהוא חפץ בדבר מן הדברים, כבר ירבה הבן בדבר ההוא ובמעשה ההוא כל מה שיוכל. ואע׳׳פ שלא אמרו אביו אלא פעם אחת ובחצי דבור, הנה די לאותו הבן להבין היכן דעתו של אביו נוטה, לעשות לו גם את אשר לא אמר לו בפירוש, כיון שיוכל לדון בעצמו שיהיה הדבר ההוא נחת רוח לפניו, ולא ימתין שיצוהו יותר בפירוש אי שיאמר לו פעם אחרת. והנה דבר זה אנחנו רואים אותו בעינינו שיולד בכל עת ובכל שעה בין כל אוהב וריע, בין איש ואשתו, בין אב ובנו; כללו של דבר: בינ כל מי שהאהבה ביניהם עזה באמת...
עמוד קנה:
ועל דבר זה נאמר: לעולם יהיה אדם ערום ביראה (ברכות יז.), לדעת להתבונן דבר מתוך דבר ילחדש המצאות, לעשות נחת רוח ליוצרו בכל הדרכים שאפשר...
חובות הלבבות, שער שלישי, שער עבודת האלוהים י׳:א׳–ג׳:
אמרה הנפש: כבר הבינותי מאמרך והקשבתי לכל מה שזכרת ואני מתחננת אל כבודך שתבאר לי המקומות אשר אשתמש בהם במשובח ובמגונה במדותי אשר בהשתמשי בהם שם ישבחוני עליהם ויודו שמושי בהם.
אמר השכל: מדותיך רבות אזכיר לך מהם מה שנזדמן לי בקצרה והוא שבמדותיך שתי מדות הם השמחה והאבל והם זה כנגד זה ואופני השמוש בשמחה כשתבטחי בהנאה קיימת תמיד ולא תתערב כה תוגה ולא יארע לך פגע התירי המדה הזאת אבל מקום השמוש באבל כי יפגשך דבר מצער קיים תמיד ואין בך יכולת לדחותו ולא פנים להתפרד ממנו התירי ג״כ מדת האבל והשתמשי בה
.
מו׳׳נ, חלק א׳ פרק נד׳:
וכך כל הפעולות הם פעולות הדומות לפעולות הנעשות על ידי בני אדם מתוך התפעלות ותכונות נפשיות, והם נעשות מאתו יתעלה לא מתוך עניין נוסף על עצמו כלל.
וראוי למנהיג המדינה אם היה נביא להתדמות בתארים אלה, וייעשו על ידו פעולות אלו במידה ובמי שראוי לכך, לא מתוך סתם התפעלות, ולא ישחרר מוסרות הכעס, ואל יתן להתפעלויות להשתרש בו, כי כל התפעלות רעה. אלא ישמר מהן כפי יכולת האדם. ויהיה פעמים למקצת בני אדם רחום וחנון, לא מתוך סתם רגישות וחמלה, אלא כפי הראוי, ויהיה פעמים למקצת בני אדם נוטר ונוקם ובעל חמה, כפי הראוי להם, ולא מתוך סתם כעס.
.
העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה אלא עושה האמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבא בגללה ומעלה זו היא מעלה גדולה מאד ואין כל חכם זוכה לה והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקב"ה אוהבו לפי שלא עבד אלא מאהבה והיא המעלה שצונו בה הקדוש ברוך הוא על ידי משה שנאמר ואהבת את ה' אלהיך ובזמן שיאהוב אדם את ה' אהבה הראויה מיד יעשה כל המצות מאהבה.
מסילת ישרים, סדר ויכוח, עמוד יט׳ מהדורת מכון אופק:
אמר החסיד:
ראה זה מצאתי, בכל עיוני ומלאכת פרישותי, שאין דבר קשה בעולם כטוב האמתי והשלמות. כי עכובים על עכובים נמצאו לו, כלם חזקים, כלם קשים מאד, חומה גבוהה דלתים ובריח, אשר אחרי שיעמל האדם להסיר הרבה מהם, עוד ישארו לו הרבה יותר עד שיגיע להשיגו על נכון.
.
מסילת ישרים, סדר ויכוח, עמוד מג׳ מהדורת מכון אופק:
וחכמינו ז׳׳ל אמרו: כל השם ארחוריו בעולם הזה זוכה ורואה בישועתו של הקב׳׳ה (מו׳׳ק ה.). כי הנה האדם אפילו שפיקח על עצמו, אין בכחו לינצל אלולי הקב׳׳ה עוזרו (ראה קידושין ל:). כי היצר תקיף מאוד, וכמאמר הכתוב: צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ה׳ לא יעזבנו בידו (תהילים לז, לב–לג). אך אם האדם מפקח על עצמו, אז הקב׳׳ה עוזרו וניצול מן היצר, אבל אם אינו מפקח על עצמו , ודאי שהקב׳׳ה לא יפקח עליו. כי אמ הוא אינו חס על עצמו מי יחוס עליו. והוא כענינ מה שאמרו ז׳׳ל: כל מי שאינ בו דעה אסור לרחם עליו (ברכות לג.). והוא מה שאמרו במשנה: אמ אין אני לי מי לי (אבות א, יד).
(א) טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל. טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם, זֶה יֵצֶר טוֹב, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ יֶלֶד, כִּי אֵין מִזְדַּוֵּג לָאָדָם אֶלָּא מִבֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּלְמַעְלָה, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ מִסְכֵּן, שֶׁאֵין הַכֹּל שׁוֹמְעִין לוֹ. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ חָכָם, שֶׁהוּא מְלַמֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת לְדֶרֶךְ יְשָׁרָה. מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל, זֶה יֵצֶר הָרָע, וְלָמָּה קוֹרֵא אוֹתוֹ מֶלֶךְ, שֶׁהַכֹּל שׁוֹמְעִין לוֹ, וְלָמָּה קוֹרֵא אוֹתוֹ זָקֵן, שֶׁהוּא מִזְדַּוֵּג לוֹ מִיַּלְדוּתוֹ וְעַד זִקְנָתוֹ. וְלָמָּה קוֹרֵא אוֹתוֹ כְּסִיל, שֶׁהוּא מְלַמֵּד לְאָדָם לְדֶרֶךְ רָעָה. אֲשֶׁר לֹא יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כַּמָּה צַעַר וְכַמָּה יִסּוּרִין בָּאִין עָלָיו וְהוּא אֵינוֹ נִזְהָר מֵהֶם.
(יב) אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לֶאֱכל אֳכָלִין טְמֵאִין וְלִשְׁתּוֹת מַשְׁקִין טְמֵאִים חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ אוֹכְלִין חֻלִּין בְּטָהֳרָה וְנִזְהָרִין מִן הַטֻּמְאוֹת כֻּלָּן כָּל יְמֵיהֶם וְהֵן הַנִּקְרָאִים פְּרוּשִׁים וְדָבָר זֶה קְדֻשָּׁה יְתֵרָה הִיא וְדֶרֶךְ חֲסִידוּת שֶׁיִּהְיֶה נִבְדָּל אָדָם וּפוֹרֵשׁ מִשְּׁאָר הָעָם וְלֹא יִגַּע בָּהֶם וְלֹא יֹאכַל וְיִשְׁתֶּה עִמָּהֶם. שֶׁהַפְּרִישׁוּת מְבִיאָה לִידֵי טָהֳרַת הַגּוּף מִמַּעֲשִׂים הָרָעִים. וְטָהֳרַת הַגּוּף מְבִיאָה לִידֵי קְדֻשַּׁת הַנֶּפֶשׁ מִן הַדֵּעוֹת הָרָעוֹת. וּקְדֻשַּׁת הַנֶּפֶשׁ גּוֹרֶמֶת לְהִדָּמוֹת בַּשְּׁכִינָה. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא מד) "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי" ה' מְקַדִּשְׁכֶם: בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעָן
(12) Although it is permissible to eat defiled food and to drink defiled liquids, the saintly men of early times used to eat their common food in a state of purity, and were cautious of any uncleanness throughout their lifetime. Hence they were called Perushim [the separated Pharisees]. This is extreme holiness and a way of saintliness, when a man separates himself from the rest of the people without either touching them or eating and drinking with them. Abstinence leads to physical purity from evil doings; physical purity leads to spiritual holiness; and spiritual holiness leads to being godlike, as it is written: "You shall sanctify yourselves and be holy… I the Lord make you holy" (20:7-8).
And if you wish, say instead that this, which says not to confront and that, which says to confront, are both referring to a wicked person upon whom the hour is smiling, but the question of whether one is permitted to confront him depends on who is confronting him. This, which says that it is a mitzva to confront them, is referring to a completely righteous person, while this, which says that one may not confront the wicked, is referring to one who is not completely righteous, as Rav Huna said: What is the meaning of that which is written: “Why do You look on those who deal treacherously and hold Your peace? When the wicked swallows the man more righteous than he?” (Habakkuk 1:13). This verse is difficult to understand. Do the wicked swallow the righteous? Isn’t it written: “The wicked looks to the righteous and seeks to kill him; the Lord will not leave him in his hand, nor allow him to be condemned when he is judged” (Psalms 37:32–33), and it is written: “No mischief shall befall the righteous” (Proverbs 12:21)? Rather, in light of these verses, the verse: “The wicked swallows the man more righteous than he” means: The man who is more righteous than he, but not completely righteous, he swallows. The completely righteous he does not swallow.
פחד יצחק, אגרות וכתבים, קכח׳:
...אבל דע לך, חביבי, ששורש נשמתך הוא לא השלוה של היצר–טוב, אלא דוקא מלחמתו של היצר–טוב. ומכתבך היקר הנלבב מעיד כמאה עדים כי אכן לוחם נאמן אתה בצבאותיו של היצר–טוב. באנגלית אומרים Lose a battle and win the war. בודאי שהנך נכשל ועומד להיות נכשל, (אין בזה משום פתיחת פה לשטן) ובכמה מערכות תפול שדוד. אבל אני מבטיח לך שלאחר הפסד כל המערכותתצא מן המלחמה כשזר הנצחון על ראשיך, והטרף החד מפרפר בין שיניך. Lose battles but win wars. החכם מכל אדם אמר ׳׳שבע יפול צדיק וקם׳׳. והטפשים חושבים כי כונתו בדרך רבותא – אע׳׳פ ששבע יפול צדיק, מ׳׳מ הוא קם. אבל החכמים יודעים היטב שהכונה היא שמהות הקימה של הצדיק היא דרך ה׳׳שבע נפילות׳׳ שלו. וירא את כל אשר עשה והנה טוב מאד. טוב זה יצר טוב. מאד זה יצר הרע.
ומפני מה נברא העולם הזה בה"י מפני שדומה לאכסדרה שכל האמר ריש לקיש מאי דכתיב (משלי ג, לד) אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן בא לטהר מסייעין אותו בא לטמא פותחין לו