מבוא
מי הם הכרובים? ישויות מכונפות שמיימיות, המוזכרות תשעים פעמים בתנ"ך ופעם אחת בברית החדשה. נראה שאביהם הקדמון של הכרובים היה היצור שנקרא באשור העתיקה לַמָאסוּ: בעל חיים אקזוטי המורכב ממספר חלקים – חלקו שור, חלקו אריה, חלקו עיט וחלקו אדם. יצורים אלה שירתו כשומרי השערים האגדיים של האלילים והמלכים.
נימרוד, 883-889 לפנה"ס
שוערים שמימיים
במקרא אין תיאור רציף או אחיד של הכרובים. לפעמים הם פסלים, לפעמים דמויות ארוגות ולפעמים הם יצורים חיים. הכרובים מופיעים לראשונה בבראשית ג', כשומרים המאיימים והלוהטים בשערי גן העדן. באמנות הם מצוירים לרוב כשליח יחיד, נושאי החרב של האלוהים, שמגרש את אדם וחווה ללא גינונים מיותרים מגן עדן אל העולם.
כס המלכות האלהי
הכרובים מופיעים שוב בספר שמות כזוג פסלים מכונפים יצוקים זהב טהור, הממוקמים זה מול זה על הכפורת המכסה את הארון.
(י) וְעָשׂ֥וּ אֲר֖וֹן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֨יִם וָחֵ֜צִי אׇרְכּ֗וֹ וְאַמָּ֤ה וָחֵ֙צִי֙ רׇחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹמָתֽוֹ׃ (יא) וְצִפִּיתָ֤ אֹתוֹ֙ זָהָ֣ב טָה֔וֹר מִבַּ֥יִת וּמִח֖וּץ תְּצַפֶּ֑נּוּ וְעָשִׂ֧יתָ עָלָ֛יו זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃ (יב) וְיָצַ֣קְתָּ לּ֗וֹ אַרְבַּע֙ טַבְּעֹ֣ת זָהָ֔ב וְנָ֣תַתָּ֔ה עַ֖ל אַרְבַּ֣ע פַּעֲמֹתָ֑יו וּשְׁתֵּ֣י טַבָּעֹ֗ת עַל־צַלְעוֹ֙ הָֽאֶחָ֔ת וּשְׁתֵּי֙ טַבָּעֹ֔ת עַל־צַלְע֖וֹ הַשֵּׁנִֽית׃ (יג) וְעָשִׂ֥יתָ בַדֵּ֖י עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וְצִפִּיתָ֥ אֹתָ֖ם זָהָֽב׃ (יד) וְהֵֽבֵאתָ֤ אֶת־הַבַּדִּים֙ בַּטַּבָּעֹ֔ת עַ֖ל צַלְעֹ֣ת הָאָרֹ֑ן לָשֵׂ֥את אֶת־הָאָרֹ֖ן בָּהֶֽם׃ (טו) בְּטַבְּעֹת֙ הָאָרֹ֔ן יִהְי֖וּ הַבַּדִּ֑ים לֹ֥א יָסֻ֖רוּ מִמֶּֽנּוּ׃ (טז) וְנָתַתָּ֖ אֶל־הָאָרֹ֑ן אֵ֚ת הָעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר אֶתֵּ֖ן אֵלֶֽיךָ׃ (יז) וְעָשִׂ֥יתָ כַפֹּ֖רֶת זָהָ֣ב טָה֑וֹר אַמָּתַ֤יִם וָחֵ֙צִי֙ אׇרְכָּ֔הּ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי רׇחְבָּֽהּ׃ (יח) וְעָשִׂ֛יתָ שְׁנַ֥יִם כְּרֻבִ֖ים זָהָ֑ב מִקְשָׁה֙ תַּעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֔ם מִשְּׁנֵ֖י קְצ֥וֹת הַכַּפֹּֽרֶת׃ (יט) וַ֠עֲשֵׂ֠ה כְּר֨וּב אֶחָ֤ד מִקָּצָה֙ מִזֶּ֔ה וּכְרוּב־אֶחָ֥ד מִקָּצָ֖ה מִזֶּ֑ה מִן־הַכַּפֹּ֛רֶת תַּעֲשׂ֥וּ אֶת־הַכְּרֻבִ֖ים עַל־שְׁנֵ֥י קְצוֹתָֽיו׃ (כ) וְהָי֣וּ הַכְּרֻבִים֩ פֹּרְשֵׂ֨י כְנָפַ֜יִם לְמַ֗עְלָה סֹכְכִ֤ים בְּכַנְפֵיהֶם֙ עַל־הַכַּפֹּ֔רֶת וּפְנֵיהֶ֖ם אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו אֶ֨ל־הַכַּפֹּ֔רֶת יִהְי֖וּ פְּנֵ֥י הַכְּרֻבִֽים׃ (כא) וְנָתַתָּ֧ אֶת־הַכַּפֹּ֛רֶת עַל־הָאָרֹ֖ן מִלְמָ֑עְלָה וְאֶל־הָ֣אָרֹ֔ן תִּתֵּן֙ אֶת־הָ֣עֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר אֶתֵּ֖ן אֵלֶֽיךָ׃ (כב) וְנוֹעַדְתִּ֣י לְךָ֮ שָׁם֒ וְדִבַּרְתִּ֨י אִתְּךָ֜ מֵעַ֣ל הַכַּפֹּ֗רֶת מִבֵּין֙ שְׁנֵ֣י הַכְּרֻבִ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־אֲר֣וֹן הָעֵדֻ֑ת אֵ֣ת כׇּל־אֲשֶׁ֧ר אֲצַוֶּ֛ה אוֹתְךָ֖ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}
(10) They shall make an ark of acacia wood, two and a half cubits long, a cubit and a half wide, and a cubit and a half high. (11) Overlay it with pure gold—overlay it inside and out—and make upon it a gold molding round about. (12) Cast four gold rings for it, to be attached to its four feet, two rings on one of its side walls and two on the other. (13) Make poles of acacia wood and overlay them with gold; (14) then insert the poles into the rings on the side walls of the ark, for carrying the ark. (15) The poles shall remain in the rings of the ark: they shall not be removed from it. (16) And deposit in the Ark [the tablets of] the Pact which I will give you. (17) You shall make a cover of pure gold, two and a half cubits long and a cubit and a half wide. (18) Make two cherubim of gold—make them of hammered work—at the two ends of the cover. (19) Make one cherub at one end and the other cherub at the other end; of one piece with the cover shall you make the cherubim at its two ends. (20) The cherubim shall have their wings spread out above, shielding the cover with their wings. They shall confront each other, the faces of the cherubim being turned toward the cover. (21) Place the cover on top of the Ark, after depositing inside the Ark the Pact that I will give you. (22) There I will meet with you, and I will impart to you—from above the cover, from between the two cherubim that are on top of the Ark of the Pact—all that I will command you concerning the Israelite people.
כאן, אלוהים מדבר אל ישראל מלמעלה ובין הכרובים, ולוחות הברית נמצאים למטה, בארון. אפשר גם לתאר את הסמליות המורכבת ולומר שהן הכפורת והן הכרובים הם כס מלכותו של אלוהים והארון הוא הדום רגלי האלוהים (תהילים קל"ב 7; דברי הימים א' כ"ח 2). מתוך אחדים מכתבי עמי המזרח הקדום אנו למדים שחוקי האל מופקדים בתוך הדום המלך, בדומה ללוחות הברית המופקדים בארון. מכיוון שבישראל היו החוק/התורה למרכז הפולחן, הפך ההדום הקטן לארון שבו מונחים הלוחות.
כס הכרובים של נסיך מגידו, תחזור ארון הברית
המאה 13-12 לפנה"ס
המילה כרוב מופיעה בספר שמות כ' 19 פעמים נוספות, אך ללא כל תיאור נוסף.
מרכבת האלהים
אזכור נוסף של הכרובים הוא בשמואל א' ד', כשהארון מובא לשדה הקרב,
(ד) וַיִּשְׁלַ֤ח הָעָם֙ שִׁלֹ֔ה וַיִּשְׂא֣וּ מִשָּׁ֗ם אֵ֣ת אֲר֧וֹן בְּרִית־יְהֹוָ֛ה צְבָא֖וֹת יֹשֵׁ֣ב הַכְּרֻבִ֑ים וְשָׁ֞ם שְׁנֵ֣י בְנֵֽי־עֵלִ֗י עִם־אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים חׇפְנִ֖י וּפִֽינְחָֽס׃
(4) So the troops sent men to Shiloh; there Eli’s two sons, Hophni and Phinehas, were in charge of the Ark of the Covenant of God, and they brought down from there the Ark of the Covenant of the LORD of Hosts Enthroned on the Cherubim.
הכרובים הנייחים נוסקים מעלה בשמואל ב' כ"ב, ובמקביל לתהילים י"ח, מעבירים את האלוהים בדרמתיות על גבי "כנפי הרוח".
(יא) וַיִּרְכַּ֥ב עַל־כְּר֖וּב וַיָּעֹ֑ף וַיֵּרָ֖א עַל־כַּנְפֵי־רֽוּחַ׃ (יב) וַיָּ֥שֶׁת חֹ֛שֶׁךְ סְבִיבֹתָ֖יו סֻכּ֑וֹת חַֽשְׁרַת־מַ֖יִם עָבֵ֥י שְׁחָקִֽים׃
(11) He mounted a cherub and flew;He was seen on the wings of the wind. (12) He made pavilions of darkness about Him,Dripping clouds, huge thunderheads;
כאן המילה "כרוב" מקבילה ונרדפת לצורות העננים, ובכך מדמה המשורר את האלוהים השמימי כרוכב על עננים, כאשר את כלי רכבו מגלמים הכרובים.
איברם לסאו, ארון קודש,
בית כנסת אנשי חסד, קליבלנד, 1956
בארון הקודש של לסאו, כנפי הכרובים נראים באופן מופשט כציציות טלית/כאצבעות שמימיות המאגפות את האור הנצחי/השכינה.
עיטורים קדושים וחילוניים
כשבונה שלמה את המקדש, עובר הארון למשכנו החדש (מלכים א' ו'). לדמויות המוזהבות הקטנות שעל הכפורת, נוספו עכשיו שני כרובים אדירי ממדים, מפוסלים בעץ.
כיוון שהכרובים הם אגדיים לחלוטין ומתוארים חלקית בלבד, הדמיון האמנותי אינו כבול. לפיכך, לצורך הדוגמה, בקובץ איורים מהמאה השלוש-עשרה, "המכלול הצפון-צרפתי", מיזגו האמנים את אוהל מועד, את המקדש ואת הדימוי הנבואי, ובכך העניקו לכרובים שלהם זוג כנפיים נוספות, בהתבסס על חזונו הידוע של ישעיהו על השרפים בעלי ששת הכנפיים, שריחפו מעל קודש הקודשים:
(א) בִּשְׁנַת־מוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ עֻזִּיָּ֔הוּ וָאֶרְאֶ֧ה אֶת־אֲדֹנָ֛י יֹשֵׁ֥ב עַל־כִּסֵּ֖א רָ֣ם וְנִשָּׂ֑א וְשׁוּלָ֖יו מְלֵאִ֥ים אֶת־הַהֵיכָֽל׃ (ב) שְׂרָפִ֨ים עֹמְדִ֤ים ׀ מִמַּ֙עַל֙ ל֔וֹ שֵׁ֧שׁ כְּנָפַ֛יִם שֵׁ֥שׁ כְּנָפַ֖יִם לְאֶחָ֑ד בִּשְׁתַּ֣יִם ׀ יְכַסֶּ֣ה פָנָ֗יו וּבִשְׁתַּ֛יִם יְכַסֶּ֥ה רַגְלָ֖יו וּבִשְׁתַּ֥יִם יְעוֹפֵֽף׃ (ג) וְקָרָ֨א זֶ֤ה אֶל־זֶה֙ וְאָמַ֔ר קָד֧וֹשׁ ׀ קָד֛וֹשׁ קָד֖וֹשׁ יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת מְלֹ֥א כׇל־הָאָ֖רֶץ כְּבוֹדֽוֹ׃
(1) In the year that King Uzziah died, I beheld my Sovereign seated on a high and lofty throne; and the skirts of God’s robe filled the temple. (2) Seraphs stood in attendance, each with six wings—two covering the face, two covering the body, and two to fly with. (3) And one would call to the other,“Holy, holy, holy! GOD of Hosts—Whose presence fills all the earth!”
שלמה קישט גם את קירות המקדש בתבליטי כרובים מגולפים:
(כט) וְאֵת֩ כׇּל־קִיר֨וֹת הַבַּ֜יִת מֵסַ֣ב ׀ קָלַ֗ע פִּתּוּחֵי֙ מִקְלְעוֹת֙ כְּרוּבִ֣ים וְתִמֹרֹ֔ת וּפְטוּרֵ֖י צִצִּ֑ים מִלִּפְנִ֖ים וְלַחִיצֽוֹן׃
(29) All over the walls of the House, of both the inner area and the outer area, he carved reliefs of cherubim, palms, and calyxes,
כרובים ותימורים,
ארמון אשור-נצירפל השני, נימרוד
הציור לעיל של לוחית שנהב מאשור, מראה את השינוי שעברו היצורים האגדיים ועצי התמר, אשר ככל הנראה מייצגים את עץ החיים. כפסלים לא מחוברים וכתבליטים מגולפים, הכרובים לא רק תומכים בכס המלכות האלוהי ובכוחה של המרכבה השמימית, אלא הם מקשטים גם את המקדש כולו, והם השומרים בקודש הקודשים, בדומה ללמאסו האשורי, המגביל את הגישה לאלוהות.
הכרובים, אם כך, גם נחבאו וגם נראו; מלבד הכוהנים במקדשו של שלמה, אף אחד לא היה יכול לראות את שלוש הצורות. הכרובים נעלמו למעשה מהתנ"ך, ועד לימיו של יחזקאל הם מוזכרים רק עוד פעם אחת בלבד (מלכים ב' י"ט 15 = ישעיה ל"ז 16).
היום אנו יודעים, בעקבות תגליות הארכיאולוגיות, שהכרובים הופיעו גם ברשות הרבים. הכרובים היו מוטיב עיצובי, בייחוד בתגליפי השנהב, שנמצאו בבתיהם של בני המעמד הגבוה בממלכת ישראל הצפונית.
בנוסף, ירבעם, מלכה הראשון של ישראל (הממלכה הצפונית לאחר הפילוג מממלכת יהודה), השתמש בדמויות "אסורות", בפולחן של ממלכתו החדשה. הוא ייסד את פולחן עגלי הזהב במקדשים שהקים בבית אל ובדן. פסלים אלה היו מקביליהם של הכרובים, בכך שהן הכרובים והן עגלי הזהב נחשבו לאלה הנושאים את האל הבלתי נראה. עדויות מקראיות וארכיאולוגיות מצביעות על כך שהעגלים הוצגו בפרהסיה, למשל במקום פולחן חיצוני בדן, שם מצהיר ירבעם "הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (מלכים א' י"ב 28). לפיכך ביהודה, הכרובים הוסתרו במקדש, פן יסגדו להם, בעוד שבממלכת ישראל הצפונית נראו העגלים לעין כל ואפשר היה לסגוד להם, עדות למחלוקת בישראל העתיקה באשר לנוכחות הצלמים בפולחן.
מיחזקאל והלאה
התיאור המפורט והמקיף ביותר על הכרובים הוא בספר יחזקאל, שמקורו בתקופת גלות בבל. בפרק א' מתאר יחזקאל את חזון המרכבה השמיימית, תיאור ששהיה לאחד מיסודותיה העיקריים של תורת הנסתר היהודית. בעוד פרק א' מתייחס ליצורים המוליכים את המרכבה פשוט כ"חיות" , התיאור המקביל של המרכבה בפרק י' משתמש בעקביות במילה "כרובים". בפרק א', לחיות יש גוף אנושי חלקי, שני זוגות כנפיים, ידיים אנושיות ו"רגליים ישרות" המסתיימות "בכף רגל עגל".
וּפְנֵיהֶם, וְכַנְפֵיהֶם פְּרֻדוֹת מִלְמָעְלָה: לְאִישׁ, שְׁתַּיִם חֹבְרוֹת אִישׁ, וּשְׁתַּיִם מְכַסּוֹת, אֵת גְּוִיֹּתֵיהֶנָה (יחזקאל א' 11).
היכן ראינו בן כלאיים זה קודם? היכן ראה זאת יחזקאל? מצד אחד, ככוהן הוא בוודאי גדל על אגדות הכרובים שעל ארון הברית., מצד שני, כיוון שחי בתקופת גלות בבל, הוא בוודאי ראה דמויות יומיומיות כמו אלה שלמטה:
בניגוד ללמאסו שהזכרנו קודם, לכרובים של יחזקאל, כמו לגריפינים או למלאכים השומרים הללו, יש גוף אנושי בעל שתי רגליים. עם זאת, לכרובים של יחזקאל, כמו גם ללמאסו, יש מאפיינים של אותן ארבע חיות: ציפור, שור, אדם ואריה.
למה ארבעה אלה? ג'וזף קמפבל, היסטוריון דתות ידוע, כותב כך:
האריה-שור המכונף עם ראש האדם משלב בגוף אחד את ארבעת הסימנים של גלגל המזלות של תקופת האסטרונומיה המסופוטמית המוקדמת ביותר שציינו את מפנה השמש ואת שוויון היום והלילה: השור (שוויון יום ולילה אביבי והרבע המזרחי), אריה (מפנה השמש הקייצי והרבע הדרומי), עיט (מאוחר יותר עקרב: שוויון יום ולילה סתווי והרבע המערבי), ונושא המים (מפנה השמש החורפי והרבע הצפוני). אלו הם ארבעת "היצורים החיים" של חזון יחזקאל ושל חזון אחרית הימים (The Mythic Image עמ' 285).
הטטרמורף
חיה זו, המייצגת את הזמן והמרחב האנושי, שמרה על השערים, על המעבר למלך/לאל, על הנצחי. באמנות נוצרית מימי הביניים, חיה זו המורכבת מכמה חלקים מתפרקת לארבעה מרכיבים, המייצגים את ארבעת השליחים – מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן.
קתדרלת שארטר, רבונו של עולם והשליחים, המאה ה13
כל אחד מהם מזוהה עם אחת מן החיות, ויחד הם נקראים טטרמורף (דמות מרובעת). כמו באסטרונומיה המסופוטמית, הם מייצגים זמן אנושי ומרחב אנושי. הם מאגפים את האליפסה שבה יושב ישו.
היכן נמצאות ארבעת הדמויות באמנות יהודית?
בית הכנסת בית אלפא, ארון הקודש
באמנות יהודית מוקדמת, הפחד מעגל הזהב והסייגים הקשורים לדימוי האנושי מנעו את הצגתם המלאה של ארבעת הדמויות. לפיכך, בבית אלפא, אריות גולמיים ו"עיטים" מעטרים את פינותיה של ארון הקודש. הרעיון הוא להציגם אך לדכא את הדימוי. מה שנצחי היא התורה, לא הדימוי של האל. מרחב אנושי וזמן אנושי מוצגים בתמימות עם חפצים פולחניים של המקדש. באמנות יהודית מאוחרת, ארבעת הדמויות מופיעות לבסוף בצורה צנועה, כמו באיור זה מהמאה הארבע-עשרה במחזור ורוצלב.
ראה עמוד 180
חמישה מדליונים מצורפים לשער הרומנסקי, ארבעה מהם הם ה"חיות", ומייצגים אותם העיט, האדם, האריה והשור. המדליון החמישי, שממוקם במקום העליון ביותר בקשת, מראה את כס המלכות הריק של הקדוש ברוך הוא.
עקבנו אחר חייהם של הכרובים במשך 3000 שנים וראינו את השינוי המתמיד בצורתם, שינוי שהתאפשר בשל הזהויות הרבות שלהם וסמליותם העמוקה, ובשל הכמיהה האנושית לראות את האלוהות ואת הפחד המלווה את המפגש המסתורי הזה.
תוצאה מוזרה אחת של משיכה זו בשני כיוונים מנוגדים היא השימוש הנפוץ היום במילה כרוב לפנים עגולים של תינוקות מלאכיים, רחוק כשנות אור מאותם יצורים בני כלאיים ומזרי אימה של הזמן הקדום.
ולבסוף, מדרש חזותי מודרני על הכרובים.
"לא המתוקים השמנמנים של רפאל פה. הכרובים שלי הם יצורים אקזוטיים, המשתנים לתוך האמנות המודרנית, אך עדיין משמרים את זיקתם המקורית לקודש - במקרה זה, דרך מי שברך לחולה. ראשיהם עטופים בטליתות; פניהם עשויים ממסכות לטיפול בסרטן. הם מביטים מעלה - "מאין יבוא עזרי". הם שייכים לרוחו של יעקב מילגרום, ז"ל."