חיים של עמידה בניסיון
סיפורי המקראי על אודות חייו של אברהם (בראשית י"א 26 – כ"ה 8) מתארים סדרה של אתגרים, כאשר חלק מהמדרשים מונים אתגרים אלה ומעמידים את מספרם על עשר – עשרה ניסיונות שהתנסה בהם אברהם. בכל אחד מהניסיונות האלה חבויה תמיהה – מדוע חייב איש האמונה המובהק להמשיך ולעמוד במבחן? מה עמד למבחן? למה אלוהים היה צריך לבחון אותו? האם אלוהים היודע כל לא ידע מה יעשה אברהם? לאורך הדורות התמודדו פרשנים יהודים עם השאלות הללו וענו עליהן בדרכים שונות. אמנים, המוקסמים תמיד מחייו של אברהם, יוצרים מדרש חזותי המאיר ומפרש אירועים בחייו, מבלי להיות מודעים למסורת של עשרת הניסיונות.
מהי המשמעות של הניסיונות הללו?
•האם הם תהליך למידה שמטרתו לזכך את אברהם?
•האם הם מבחנים הבודקים את ערכו?
•האם הם הזדמנויות לגמול לו?
•או האם הם פשוט משברים?
ההשקפה המסורתית בנוגע לניסיונות גורסת שמטרתם לצרוף את היחסים בין אברהם לאלוהים. הנטייה שלנו היא גם להעריך את מערכת היחסים שלו עם אחרים (משפחה, זרים וכו') ואת המחויבות שלו לטוהר המידות.
1.אברהם באור בראשית י"א
הניסיון הראשון מופיע במדרש ולא בתנ"ך, נראה מכיוון שהתנ"ך לא היה מעוניין בפעוטות מופלאים. באגדות על אודות ילדותו של אברהם, תחילה אברהם שורד את הפקודה המלכותית להרוג תינוקות זכרים מתוך פחד שייוולד חתרן דתי. מתוך הבדידות הוא מגלה את האלוהים האמיתי <קישור ל-PRE 26> ולאחר מכן הוא קורא תיגר על אמונותיהם של אביו ושל מלכו ולבסוף הוא ניצל ממוות על קידוש השם. האגדות המספרות על נעוריו של אברהם נוצרו כנראה מתוך הצורך לענות על השאלה כיצד הפך אברהם להיות האדם הראשון שגילה את אלוהים האחד? התשובה היא שבגלל האיום על חייו ובגלל נטישתו, הוא לא נחשף לכזבים הדתיים של החברה שבה הוא חי. הניסיון שלו היה לחיות או למות עם האמת שלו.
הסיפור על כך שאברהם שיבר את הפסילים של אביו מוכר כל-כך שרוב האנשים אינם יודעים שהוא אינו מופיע בתנ"ך. באחת הגרסאות המוקדמות ביותר של האגדה, מסופר שאברהם נשאר לשמור על החנות של אביו תרח, שהיה, על פי המדרש "עובד ומוכר צלמים". בהתחלה אברהם מסכל את מכירת הסחורה ולאחר מכן הוא משמיד אותה.
באיור מימין, המופיע בהגדה ממורביה משנת 1737, והמבוססת על ההגדה המודפסת מאמסטרדם משנת 1712, אברהם מנתץ את הפסילים של אביו בתוך חומות העיר אור, בזמן שמחוץ לחומות שלושה גברים כורעים ברך לפני מזבח. השוואה למקור בהגדת אמסטרדם תבהיר לנו (האיור השמאלי) שתמונות אלו מאיירות את מילות ההגדה "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו" כאשר ישבו "מעבר לנהר" (יהושע כ"ד 2). במקור ניתן לראות נהר ומעבר עילי עם פתחים לכיוונים שונים. בגירסה מ1737, הנהר נעלם והמעבר הפך לחומה מלאה המפרידה בין אברהם ועובדי האלילים. מצד שני, בגירסה המורבית, לאברהם כובע הנמצא על האדמה לידו. גם המתפללים חובשים כובעים, דבר המסמל שגם הם, כמו אברהם, הם אבותינו. לפיכך, הדגש בתמונה המאוחרת הוא על ההבחנה בין אברהם ועובדי האלילים, ולא על יציאתו של אברהם מאור אשר מעבר לנהר.
סיפור מדרשי נוסף מביא את אברהם לעימות עם האל-מלך נמרוד, בונה מגדל בבל ואויבו של אלוהים. המדרש יוצר ויכוח תיאולוגי בין אברהם ונמרוד המסתיים, כמו הוויכוחים שנכפו על יהודים בספרד הנוצרית לפני הגירוש ב-1492. בשני המקרים, הגמול על ניצחונו הרוחני של אברהם הוא עונש מוות.
מחזור לייפציג, אברהם בכבשן, 1320 בקרוב
בתמונה שלנו, נמרוד יושב על כס המלכות שלו. לפניו עומד תרח – המתואר בחלק מהמדרשים כתומכו של המלך הרשע – ושלושת בניו. חרן שוכב ליד רגליו של תרח, שנפטר "עַל-פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו" לפי בראשית יא 28, לאחר שנשרף למוות בידי נמרוד (לפי המדרש), עקב אמונתו המדומה באלוהים. מאחורי תרח, עומדים אברהם ונחור. בצד ימין, יד אלוהית שולפת את אברהם מהלהבות ומצילה אותו. אופן ההוצאה להורג נגזר כנראה במדרש לפי שם עיר המולדת של אברהם, אוּר, שבלשון חז"ל פירושה גם אש. האיור שלנו, הממוקם לצד פיוט מתפילות יום כיפור המהלל את האמונה של אברהם באלוהים, משקף את הרדיפות שמהם סבלו יהודים באירופה הנוצרית בימי הביניים. לכן בשתי התמונות הללו, אמנים יהודים ביטאו את הערצתם ואת הזדהותם עם אברהם בתפקידו כמאמין ופעיל.
2. לך-לך, היציאה לבלתי ידוע: בראשית י"ב
הניסיון השני במניין שלנו הוא לך-לך, הפרשה שבה אלוהים מצווה על אברהם לצאת "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ" (יב 1). המילים "לך לך" הניבו תלי תלים של פרשנות לאורך ההיסטוריה היהודית. חלק מהמקורות המדרשיים (ראו בהמשך) מדגישים את הניתוק המשתמע בפרשה ובמילים הללו – אברהם נעקר ממולדתו ואיבד את הוריו. לאחר מכן הוא מצווה ללכת לארץ לא מוכרת. הניסיון שלו הוא ביכולת שלו לשאת את אובדן היסודות שלו ולהישאר ממוקד במשימתו.
עיצורי שתי המילים זהים, מה שמזמין ביאור שיפריד ביניהן: משמעות המילה לֶךְ היא "צא" והמשמעות של לְךָ היא "היכנס" (פנימה, אל תוך עצמך). ההגדרה של המסע הרוחני דורשת תנועה בשני הכיוונים, הגיבור נע קדימה ובאותו זמן פנימה לתוך עצמו בחיפוש אחר משמעות.
בציור של דאלי (Dali), הנוכחות של אלוהים בפקודה לך לך משתקפת במפה הטופוגרפית של הארץ המובטחת וההילה שלו היוצרת את הצללית או התשליל של פני אברהם.
ס. דאלי, המקרא הקדוש, אברהם אב המון גויים, 1964 - 67
או שתוכלו לראות את דמותו הדומיננטית של אברהם כמעניקה צורה לכוחות הגנוזים והאמורפים של הארץ הלא ידועה. התצוגה הכפולה בעבודתו של דאלי מאפשרת לנו לראות את המשמעות הכפולה של לך לך, תנועה קדימה תוך כדי התכנסות פנימה.
גם אנטוני דובובסקי יצר "לפני ואחרי" באמצעות חיתוך הציור לשני חלקים נפרדים.
בנימין זאב הרצל, אנתוני דובובסקי, אברהם, 1992
1898
מצחו וחזהו של אברהם המהורהר שטופים באור הצו האלוהי. הפרופיל של אברהם מזכיר את התמונה המוכרת של בנימין זאב הרצל, המהרהר בלך לך משלו. החלק הגדול יותר מציג מדבר, אש, קרבן ואת הטראומה של המסע החיצוני. מדרש המופיע בבראשית רבה המכיר בדאגות הקשורות למסע, מפצה את אברהם בברכה משולשת. הוא והיעד (או הייעוד) שלו מצוירים באותם צבעים, באופן המדגיש את יחסי הגומלין שביניהם, אם לא את זהותם.
3. מקרה של זיהוי שגוי?: בראשית י"ב 13 ואילך
הניסיון המסובך ביותר של אברהם מתרחש פעמיים, ובשני המקרים נחשפת שרה לסיכון כדי להציל את אברהם. הזוג שרק עתה הגיע לכנען נאלץ לעזוב עקב רעב. כאשר הם מגיעים ליעדם הזר (מצרים, ולאחר מכן גרר הפלישתית), אברהם מתאר את תוכניתו לשרה "אִמְרִי-נָא, אֲחוֹתִי אָתְּ--לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ, וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ" (בראשית יב 13).
בציור האוריינטליסטי של ג'יימס טיסו (James Tissot), אברהם הוא שייח בדואי, המעביר את דאגותיו באמצעות תנועות ידיים הססניות משהו, כששרה מאזינה בספקנות. בעבודת המיצג של סוזן בנטון (Susan Benton) האמריקנית, שרה עוטה מסיכה, כדי להסתגל לחששותיו של אברהם ולרצונו להצמיח תועלת מהמצב אליו נקלעו.
מקס ארנסט, סוסן בנטון, שרה במסכה
למעשה, על-פי המסופר בבראשית (כ 12), שרה היא אכן אחותו למחצה של אברהם, ואולי היא בתו של אחיו למחצה. מכאן שאברהם איננו משקר ואף שרה איננה משקרת. אולם אברהם משתמש באשתו ואף מעמיד אותה בסיכון עליו הוא עצמו מעיד "רַק אֵין-יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה" (כ 11). באיור מימין, של מקס ארנסט (Max Ernst) אמן סוריאליסטי בן המאה העשרים, מותח האמן ביקורת על התנהגות זו – על לוח השחמט משתמש המלך במלכה.
גינוי להתנהגותו זו של אברהם איננו תופעה של הזמן החדש. כבר הרמב"ן, פרשן יהודי שחי בימי הביניים, העז לגנות את התנהגותו של אברהם כלפי שרה. הרמב"ן ראה בהתנהגות זו חטא המשקף את חוסר האמונה של אברהם באלוהים, ועל חטא זה נידונו צאצאיו לגלות ארוכה במצרים.
לוחית שנהב ביזנטית מציגה את הסיפור המורכב הזה בסדרת תמונות.
אלוהים מתגלה לאברהם/שרה נמסרת לפרעה,
קתדרלת סלרנו, 1100 בקרוב
מצד שמאל נראה אברהם עומד ליד מזבח וזוכה לברכת אלוהים לאחר שהגיע לארץ כנען (בראשית יב 8-6). מצד שמאל עומדים אברהם ושרה מול פרעה, ולא ברור אם הוא לוקח את שרה המתייפחת מאברהם או מחזיר אותה אליו. כך או כך, מיקומה של שרה בתמונה הימנית מקביל למיקומה של אש המזבח בתמונה השמאלית. שרה היא הקורבן של אברהם, וזוהי הטרמה (פרה-פיגורציה) של הקורבן האחרון שתקריב (מותה המקושר לעקדה, על-פי המסופר בבראשית כג). האם אברהם עומד במבחן זה?
4. התקפתם של ארבעת המלכים וחטיפתו של לוט:
הניסיון הבא בו עומד אברהם הוא מבחן המלחמה, תפקיד שאינו הולם את תדמיתו הפסטורלית. לוט, קרוב משפחה של אברהם, נחטף בידי ארבעה מלכים ואברהם, ואתו חבורת מלווים קטנה, דולק אחריהם לסוריה, מכניע אותם, מחלץ את לוט וחוזר ובידיו שלל רב. כאשר הוא פוגש במלך סדום, מסרב אברהם לקבל תמורה המגיעה לו ככובש. מה הקשר בין מלך סדום לבין אברהם ולוט? קודם לכן היה ריב קשה בין שני הקרובים בעניין זכויות למים (בראשית יג). לאחר שהחליטו להיפרד ולחלק את הארץ ביניהם, אברהם הוותרן מסר ללוט את כיכר הירדן שהייתה אזור פורה, והוא עצמו נסוג לאזור ההר. אולם התברר שבכיכר הירדן יושבות סדום ועמורה – הערים החטאות והעשירות. כאשר תקפו ארבעה מלכים זרים את ארץ כנען, היה חבל ארץ עשיר זה מטרתם הטבעית, וכך הפך לוט לשבוי בידיהם.
בפסיפסים קדומים, מהמאה החמישית, מופיע סיפור ההיפרדות של אברהם ולוט. הפסיפסים הם מכנסיית סנטה מריה מגיורה (Santa Maria Maggiore) ברומא, ובהם נראים, מימין, לוט, אשתו ושתי בנותיהם בדרכם לעיר. משמאל, אברהם ומלוויו כשמאחוריהם אוהל ועץ המסמלים את הסביבה הכפרית שלהם. שני הגברים מביטים זה בזה, ומבטם מביע אי-נחת מהפרידה.
פרידת אברהם ולוט, סנטה מריה מג'ורה, 432 - 40
בתמונת הקרב הסוער שלהלן, מתוך תנ"ך איטלקי מאויר, לוכדת את העין דמות באדום, ומושכת אותנו למרכז התמונה. בין הפרשים מזוהה אברהם כאזרח המאופיין בכובע היהודים שלראשו, בזקנו ובגלימתו, כשהוא חובק את אחיינו לוט בסערת הקרב, בין הפרשים הנופלים חללים.
תנ"ך מטיאו די פלניסיו, קרב אברהם עם ארבעת המלכים, 1362 בקרוב
מהו הניסיון באפיזודה זו? המקורות המסורתיים מרמזים שהסכמתו של אברהם, איש השלום, לצאת לקרב כשהוא בוטח שאלוהים יעזור לו, הוא הסימן לאמונתו. ואנו יכולים להוסיף לזאת שהוא גם נבחן בדרך בה הוא מתמודד עם מתחים במשפחתו ואם הוא ממשיך בקשרי המשפחה למרות מתחים אלה.
5. פרי בטן וברית בין הבתרים: בראשית ט"ו
ספר בראשית הוינאי א.מ. ליליאן ביבליה ההיסטוריאל
ברית אברהם, אברהם, 1908 ברית בין בתרים,
המאה ה6 1372
מבחן האמונה מחריף בפרק ט"ו כאשר אלוהים נגלה לאברהם וצופה את החרדה הנוגסת באברהם, הפחד שיהיה חשוך ילדים. אלוהים קורא "אַל-תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד. ... לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי-אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ.... הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם-תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" (5-1). בציור שעל הקלף הסגול מתוך ספר בראשית הווינאי שנכתב במאה השישית, ועד לאיור של א' מ' ליליאן בן המאה העשרים, נושא אברהם עיניו אל השמים, צופה בכוכבים בחשכת הלילה, ומתנחם בהבטחה הבלתי-סבירה שהבטיח לו האל. בשני הציורים עומד אברהם כאילו הוא מקבל מתנה. בציור של ליליאן, ידו של אברהם מונחת על ליבו במחווה של ציפייה והודיה. בספר בראשית הווינאי הוא נראה כשידיו מכוסות, הדרך הנהוגה אז להביע קבלת מתנה. (ברומא העתיקה היו חיילים פורשים את ידיהם המכוסות אל הקיסר כדי לקבל את שכרם. שכר החיילים שולם במלח, והמילה salary, שכר, מקורה במילה sal, מלח בלטינית, המוכר לרובנו בגלגולו לאנגלית, salt). בתמונה האמצעית כורע אברהם באקסטזה מול הגוויות המבותרות – הפיצול בין הבשורות הטובות לבשורות הרעות. הבשורות הטובות מאששות את אחיזתו בארץ ואת בעלותו עליה; הבשורות הרעות חוזות את שיעבוד מצרים שיבוא – עבדותם של צאצאיו.
6. הגר ושרה: בראשית ט"ז
בעוד אברהם דואג להמשכיות, שרה נוקטת בצעדים מעשיים ומציגה את שפחתה המצרית, הגר, בתקווה שפוריותה תביא מזור לעקרותה של שרה.
רמברנדט, שרה מוסרת את הגר לאברהם, 1643 - 44
בעט ודיו צייר רמברנדט (בערך בשנת 1640) את שרה, במרכז התמונה, מביאה את הגר הצנועה לספה עליה מסב הפטריארך הפסיבי. שלוש ידיים מונפות בתנועה מגדירות את מורכבותה של ההצעה. שלוש הרגליים – של שרה ושל הגר – מעידות על הצומת הקריטי בה הן מצויות. שני שדיים ענקיים מופיעים בוילון התלוי מעליהם ומימינם, מתמקדים בפאתוס שבמחזה.
חודשים לאחר מכן, מופיעות שוב שלושת הדמויות.
רמברנדט, שרה פונה אל אברהם נגד הגר, 1640 בקרוב
הגר עכשיו גאה בהריונה אינה עוד הדמות הכנועה והמצטנעת, כפי שמעיד הטווס העומד מאחוריה. שרה שעבר זמנה כ"מושכת בחוטים", עדיין במרכז, כפופה ונכת רוח, שופכת את זעמה על אבי המשפחה הנבוך. פסלו של אדם נורדוול (Adam Nordwell) "אישה מפוצלת" מבטא את הדילמה של שרה.
אדם נורדוול, אישה מפוצלת
בנקודה זו בסיפורה של הגר, אברהם מרצה את שרה ואומר לה שהגר היא שפחתה, ושהיא, שרה, יכולה לעשות בה כטוב בעיניה. למרות הילד שהגר נושאת, שרה ממררת את חייה והגר נמלטת.
1896 - 1902
בציור של טיסו, מוצא מלאך את הגר, הילדה ההרה, ליד באר במדבר, ואומר לה לשוב לביתה ולהמשיך לעמוד בהתעללותה של גבירתה, שכן
הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֵךְ, וְלֹא יִסָּפֵר, מֵרֹב.... הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל, כִּי-שָׁמַע יְהוָה אֶל-עָנְיֵךְ (בראשית טז 11-10).
בציור נדיר של חזרתה של הגר, מראה פייטרו דה קארטונה (Pietro da Cartona) את אברהם מקדם בזרועות פתוחות הגר בוגרת יותר, כנועה יותר, בעוד שרה מביטה בבוז מתוך פתח דלת מוצל. לעומת ציוריו של רמברנדט, כאן אברהם עומד במרכז התמונה, לכוד בין שתי הנשים.
שני אופנים יש לנו להבין מבחן זה. האחד הוא האתגר שמציבה הדינמיקה המשפחתית המעורערת בפני שלוות הנפש של אברהם, והשני הוא שאמונתו של אברהם נבחנת כאן, האמונה שההשגחה האלוהית תצדיק את גירושם של הגר וישמעאל.
7. מילה: בראשית י"ז
עד כה היו היחסים בין אלוהים לאברהם בגדר הבטחה. מכאן ואילך הופכים יחסים אלה לברית, שהיא סוג של חוזה. המילה המדוברת הופכת למילת הבשר. פרק יז זרוע מילים הקשורות בפוריות (מילים אלה מופיעות ב-13 מתוך 27 פסוקי הפרק): זרע, הפרה, ברך ועוד רבים. המילה "ברית" מופיעה בפרק זה 13 פעמים מתוך 17 הפעמים בהם היא מופיעה בסיפורי אברהם. מוקד הפרק הוא בטקס המילה המוזכר כאן עשר פעמים, וזו הפעם הראשונה בתנ"ך שמנהג זה מוזכר. כאן, כמו בחוק החקלאי (ויקרא יט 23) נתפסת העורלה כמכשול לפוריות. מכאן שיש למול כדי להגביר את הפוריות האנושית.
האמנות האירופאיות לא הרבתה לעסוק בפרק זה. מתוך המבחר המצומצם, נציג פה ציור אחד המתאר שני שלבי העלילה.
זהו כתב יד מאויר מהמאה החמש עשרה, התנ"ך ההיסטורי של גיאר דה-מולן (Guiart des Moulin). בציור נראה אברהם כורע לפני אלוהים (בחוץ, משמאל) ומקבל את ההבטחה האלוהית. בתוך הבית (מימין) אנו רואים את טקס המילה של ישמעאל המוקף בגברים מביתו של אברהם. הכתוב מלמד שיש למול כל זכר "יליד בית" (פסוק 23), וכדי להמחיש זאת בציור, קיר הבית הוסר וחושף את הפנים. לבסוף, הן שרי/שרה והן אברם/אברהם זוכים בשמות חדשים כדי לציין את מעמדם החדש. האות הֵא בשמות שרה ואברהם מדגישים את נוכחותו של אלוהים (ה') ואת ההבטחה לצאצאים – המון גויים.
8. גירושם של ישמעאל והגר: בראשית כ"א
בפרק כא, לאחר התהליך הארוך והמפרך שבו נוצרה משפחתו של אברהם, מתחילה המשפחה להתפורר. בחגיגה הנערכת בעת גמילת יצחק, ישמעאל "מצחק", והדבר עורר את חמתה של שרה. מה פירוש "מצחק"? יש שפירשו זאת כהתנהגות מינית לא נאותה, כעבודת אלילים או כניסיון לרצח (על-פי רש"י ואחרים) או פשוט כשובבות ילדותית (אבן עזרא ואחרים). שרה דורשת:
גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ: כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק (10).
שלא כמנהגו האדיש, הפעם לא ראה אברהם את דרישתה של שרה בעין יפה, ורק התערבותו של אלוהים היא שהביאה לגירושם. מהו הניסיון בו עומד אברהם? אפשר להבין אותו כדילמה של אהבה אנושית לעומת אהבה אלוהית, ואפשר להבינו כמאבק בין שתי אהבות אנושיות – האהבה לשרה וליצחק והאהבה להגר ולישמעאל.
דרוסט, מתלמידי רמברנדט, נמשך נמשך גם הוא לגירוש הגר וישמעאל. בציור זה, אברהם מלא חמלה להגר ולישמעאל. הענן השחור הכבד מעל אברהם מבטא את הייסורים שגורמת לו ההגליה שנכפתה עליו. ידו האחת חובקת ומלטפת את ישמעאל, וידו השנייה נעה אל עבר הגר הבוכייה. המפתן יכול להיות מזבח עליו מועלים לעולה האם ובנה, ומאזכר את היעדרותה של שרה העומדת בדרך כלל בפתח האוהל.
גם יאן ויקטורס (Jan Victors) למד מרמברנדט מורו את כוחו של הפורטרט, במיוחד את משחקי האור והצל. הוא בוחר ברגע הפרידה – כולם נמצאים ליד הדלת והגר כבר עומדת בחוץ. אור חזק מאיר את המצוקה בפניה כשהיא פוכרת את ידיה בהביטה לאחור, אל ביתה. את ראשו של ישמעאל התמים מאירה כיפה של אור כשידו של אברהם מרחפת מעליו בברכה. יד ימינו של הילד מושטת לאביו ומפנה את מבטנו לאגרופו של אברהם. אור חזק מושך אותנו למבטו המרוחק של אברהם. אור חלש יותר מאיר את שרה העומדת כדרכה בפתח, מקומו של המושך בחוטים, ושפתיה חשוקות. אור קטן מתמקד בידיה, האחת קמוצה לאגרוף והשנייה מצביעה בתקיפות – החוצה! התמונה כולה אומרת איפוק, לעומת הרגשיות שבציור של רמברנדט.
בימינו אנו לא איבד הסיפור מהפאתוס שלו. כל הדמויות המשתתפות מופיעות במיצג הגבס הצבוע של ג'ורג' סיגל.
ג'ורג' סיגל, פרידת אברהם מישמעאל, 1987
משפחה מודרנית מתפרקת. אב ובנו הבוגר מתחבקים חיבוק של פרידה. האישה האחרת עומדת לבד, חובקת את עצמה. אם המשפחה, המושכת בחוטים, משגיחה מהצללים. סדק עמוק נפער בקיר הפרידה.
לעומת הקורבן שראינו עד כה, התנועה הפמיניסטית מציגה את הגר קוראת תיגר, כפי שמראה עבודתה של מיקי גולט (Mickey Gault), אמנית מצפון קרולינה.
מיקי גאולט, הגר וישמעאל
קריאת התיגר של הגר נראית בברור בפרופיל, בגבה המקושת לאחור, אך פניה מגלות את הטרגדיה. עיני החרק של הילד אומרות אימה, ואילו הפרופיל שלו משדר דחיפות. אין כאן אף אחד מפרטי הסיפור – חסרים הבית, המשפחה, המים והלחם. הפסל האדום מרמז על מדבר לוהט ועל רגשות עזים. על סדר היום של גולט לא עומד הניסיון של אברהם אלא מבחנה של הגר.
9. העקדה: בראשית כ"ב
המילים "לך לך" הן מילות המפתח של סיפורו של אברהם, והן מופיעות פעמיים. בפעם הראשונה בבראשית יב, כאשר אלוהים מצווה על אברהם "לך לך" מאור כשדים אל "הארץ אשר אראך", והמילים "לך לך" מלוות בהבטחה של ברכה וגדולה. בפעם השנייה בה נאמרות המילים נחתם סיפור אברהם והמילים מפרות את ההבטחה שכן אלוהים מצווה על אברהם לעלות את בנו, יצחק, לעולה. "הארץ אשר אראך" נעשה לארץ המוריה, מקום המזבח. ההבטחה לעתיד הופכת לאימת הכיליון.
המילים "לך לך" מדרדרות כמפולת אבנים בהדפס המשי של שרגא ווייל.
שרגא וייל, חלום אברהם, 1970
מתוך שורת טקסט המכילה את המילים "לך לך", מעיר מטר אותיות את אברהם המכסה את אוזניו בפחד. תמונה מטושטשת של מנורת שבעת הקנים יורדת מתוך המילים שנגזרו מדף תנ"ך מודפס, בעוד שטף האותיות מתחת מזכיר עיתונים קרועים המחברים בין הסיפור המקראי למדינת ישראל ולמחאה העכשווית נגד הקרבת הבנים. בכל שוררת תחושה של זכוכית שבורה ושל חלומות שהתנפצו.
אברהם אופק לוקח אותנו למסע אל מוריה. הקווים הדלילים והפרטים המינימליים מספרים את כל הסיפור.
אברהם אופק, בדרך להר, שנות ה80
אברהם ויצחק הולכים בראש ואחריהם שני הנערים והחמור, כולם מתאמצים לעלות בהר, והמאמץ ניכר לעינינו הצופות מהצד ומאחור. שני הנערים אינם אלא קווי מתאר, בעוד דמויותיהם של אברהם ושל יצחק – וכן העצים שעל גב החמור – מפורטים יותר. התנועה האלכסונית מדגישה לא רק את המסע אלא גם את המשא. הנוף החשוף והנוקשה, והנץ המדרשי המאיים תורמים לאווירה העגומה. הגאולה אינה נראית לעין.
אבל פן, עקדת יצחק, 1923
אהבה ואלימות פרדוקסליים ממלאים את התמונה בציור שצייר אבל פאן (Abel Pann) את העקדה בשנת 1923. אב מיוסר בוהה אל החלל, חובק בידו האחת ומחזיק מאכלת בשנייה. בתמונה זו לא נראה האיל בסבך ואף נוכחות האל איננה. אין אלא עץ עבות המטיל את צלו ברקע.
שלושת הרגעים הגדולים בסיפור העקדה הם קריאתו של אלוהים לאברהם, המסע למוריה והעלאת העולה, ואותם מראה הציורים לעיל. יאן ליבנס (Jan Lievens), עמיתו של רמברנדט, צייר רגע רביעי שכמעט ולא צויר, והוא הפיוס בין האב ובנו עליו מספר המדרש.
יאן ליבנס, אברהם ויצחק, 1637
הטקסט המקראי (בראשית כ"ב 19) מדבר על שובו של אברהם מארץ המוריה בלשון יחיד, ואינו מזכיר את יצחק, ומכאן ההשערות במדרש באשר למקומו. ליבנס סוגר מעגל בדרך חיובית, כאשר אברהם ויצחק מתחבקים, והאיל השחוט לרגליהם.
הקוראים שמו לב, מן הסתם, ששרה נעדרת לחלוטין מסיפור העקדה. אולם, הפרק הבא פותח בהודעה על מותה. לא נדרש דמיון רב למדרש להסיק שיש קשר סיבתי בין שני הפרקים. על פי המדרש, היא שומעת את השמועה השטנית ומתה מהלם. בתחריט של דורה משנת 1865, מונחת גופתה של שרה, עטופה בתכריכים, במערת קבורה – כשהיא עומדת.
שני קברנים דוחפים את דלת האבן למקומה, כך ששוב עומדת דמותה המוצלת של שרה בפתח. האבלים מושכים את אברהם, שאינו רוצה לצאת ממקום הקבורה ולהיפרד. אברהם מביט לאחור בייסורים, ואולי גם ברגשות אשמה.
אברהם ויצחק הולכים איש לדרכו. לא רחוק היום והגר תמצא אישה לישמעאל. אולי הקרבן האמתי של העקדה היא שרה.
חייו של אברהם היו שרשרת של ניסיונות, מבחן אחר מבחן. המקורות (למשל, פירוש הרמב"ם לפרק אבות ופרקי דרבי אליעזר) מדברים על עשרה ניסיונות, כאשר מקורות שונים מונים אירועים שונים. המספר עשר משקף אולי את דברי אלוהים בספר במדבר (י"ד 22) " וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים" בזמן הנדודים במדבר. המספר עשר הוא מספר טיפולוגי טוב ועגול. אפשר היה אולי למצוא יותר, אבל ספירתנו כאן העלתה רק תשע. הגישה המסורתית לניסיונות אלה היא שהם מבחני אמונה, אך הקריאה שלנו בסיפורו של אברהם, וקריאתם של האמנים הרבים היא שהוא עובר מבחני אישיות. אם כך ואם כך, קשה לדעת אם עבר את המבחנים בהצלחה.
לתמונות נוספות בנושא זה ראו תל"י מדרש אמנות