משה בן עמרם, משה רבנו, אדון הנביאים. מנהיג, מושיע, מחוקק, מורה דרך, שופט עליון, מתווך עם האל. כל אלה ועוד הם מכינוי ותפקידי משה במקרא ובמסורות הבתר-מקראיות לגביו. ובלי ספק הוא בין הדמויות המטופלות ביותר באמנות התנ"ך.
להלן נסקור מקצת מיצירות האמנות המתארות פרקים בחיי משה ונשאל את השאלה לגבי כל אחת: מיהו משה ומה אופיו?
משה בתיבה
ציורי הקיר בבית הכנסת דורא אירופוס, מהמאה ה-3 לספירה עוסקים בעיקר בידו הגואלת של יהוה בסיפורי התנ"ך. עיסוק זה ביטא, כנראה, את תקוותם של אנשי קהילה זו כי גאולת עם ישראל, גם אם היא מתמהמהת, בוא תבוא.
משה מופיע בחמישה מציורי דורא אירופוס. כאן, מתואר סיפור הצלתו הניסית של משה התינוק.
אותו הסיפור מוצג בשמות ב' לאחר תיאור כללי של שיעבוד עם ישראל ע"י "מלך חדש...אשר לא ידע את יוסף" (א' 8). הכתוב מתקדם מן הכלל אל הפרט, וכך גם הציור בדורא אירופוס, רצועה המתחלקת לשלוש מערכות באמצעות וילונות התלויים מעל הדמויות.
דורא אירופוס, הצלת חיי משה
מימין, ביצורים ושער פתוח מייצגים את מצרים ממנו ייצאו בני ישראל; לידם, בלבוש האצולה הפרסית ששלטה על יהודי דורא, יושב מלך מצרים על כס מלכותו. הוא מוקף עוזריו, הרושמים את פקודותיו :
(כב) וַיְצַ֣ו פַּרְעֹ֔ה לְכׇל־עַמּ֖וֹ לֵאמֹ֑ר כׇּל־הַבֵּ֣ן הַיִּלּ֗וֹד הַיְאֹ֙רָה֙ תַּשְׁלִיכֻ֔הוּ וְכׇל־הַבַּ֖ת תְּחַיּֽוּן׃ {פ}
(22) Then Pharaoh charged all his people, saying, “Every boy that is born you shall throw into the Nile, but let every girl live.”
במרכז, מתחת לוילון השני, שתי נשים ניצבות ו מצביעות אל כיוון עוזר המלך ואישה נוספת, חשופת שיער וכורעת. כיוון שהציור ניזוק, קשה לראות כי אותה האישה מניחה תיבה ביאור - זוהי יוכבד, אם משה, וזהו המתואר בשמות ב' 3.
(ג) וְלֹא־יָכְלָ֣ה עוֹד֮ הַצְּפִינוֹ֒ וַתִּֽקַּֽח־לוֹ֙ תֵּ֣בַת גֹּ֔מֶא וַתַּחְמְרָ֥הֿ בַחֵמָ֖ר וּבַזָּ֑פֶת וַתָּ֤שֶׂם בָּהּ֙ אֶת־הַיֶּ֔לֶד וַתָּ֥שֶׂם בַּסּ֖וּף עַל־שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר׃
(3) When she could hide him no longer, she got a wicker basket for him and caulked it with bitumen and pitch. She put the child into it and placed it among the reeds by the bank of the Nile.
שתי הנשים האחרות הן ספק המיילדות (שמות א' 15 - 21), ספק יוכבד ומרים, וע"פ המדרש, היינו הך!
בצד שמאל של הציור, החלק הארוך ביותר ברצועה, עומדות שלוש נשים ובידן כלי רחצה - אלו בודאי נערות בת פרעה, הלבושות באופן שונה ממרים ויוכבד, הנראות שוב , מחזיקות תינוק בקצה השמאלי. ולבסוף, למטה, בתוך היאור, שטה התיבה, ולידה אישה ערומה מחזיקה גם היא תינוק. מי האשה הזאת?
בפרשנות ובמדרשים קיימות שתי דעות לגבי השאלה: מי משה את משה מן המים? הדעות השונות יוצאות מתוך פירושים שונים לשמות ב' 5:
(ה) וַתֵּ֤רֶד בַּת־פַּרְעֹה֙ לִרְחֹ֣ץ עַל־הַיְאֹ֔ר וְנַעֲרֹתֶ֥יהָ הֹלְכֹ֖ת עַל־יַ֣ד הַיְאֹ֑ר וַתֵּ֤רֶא אֶת־הַתֵּבָה֙ בְּת֣וֹךְ הַסּ֔וּף וַתִּשְׁלַ֥ח אֶת־אֲמָתָ֖הּ וַתִּקָּחֶֽהָ׃
(5) The daughter of Pharaoh came down to bathe in the Nile, while her maidens walked along the Nile. She spied the basket among the reeds and sent her slave girl to fetch it.
נראה כי לדעת האמן בדורא אירופוס זאת היתה בת פרעה בעצמה, ע"פ השרשרת התלויה סביב גרונה.
העניין הרב בדמותו של משה בדורא אירופוס נובע בודאי מן המגמה הכללית בבית הכנסת לבטא תקוות עם ישראל לגאולה. סיפור הצלתו הניסית של משה התינוק, הנמשה מן היאור ע"י בת פרעה בכבודה ובעצמה, מתאים מאד למגמה זו.
משה ואהרן
השותף הראשון של משה בשליחותו היה אהרון אחיו. תפקידו מוזכר לראשונה בנבואת ההקדשה של משה, חזון הסנה הבוער:
(י) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־יְהֹוָה֮ בִּ֣י אֲדֹנָי֒ לֹא֩ אִ֨ישׁ דְּבָרִ֜ים אָנֹ֗כִי גַּ֤ם מִתְּמוֹל֙ גַּ֣ם מִשִּׁלְשֹׁ֔ם גַּ֛ם מֵאָ֥ז דַּבֶּרְךָ֖ אֶל־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֧י כְבַד־פֶּ֛ה וּכְבַ֥ד לָשׁ֖וֹן אָנֹֽכִי׃ (יא) וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלָ֗יו מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֮ לָֽאָדָם֒ א֚וֹ מִֽי־יָשׂ֣וּם אִלֵּ֔ם א֣וֹ חֵרֵ֔שׁ א֥וֹ פִקֵּ֖חַ א֣וֹ עִוֵּ֑ר הֲלֹ֥א אָנֹכִ֖י יְהֹוָֽה׃ (יב) וְעַתָּ֖ה לֵ֑ךְ וְאָנֹכִי֙ אֶֽהְיֶ֣ה עִם־פִּ֔יךָ וְהוֹרֵיתִ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּֽר׃ (יג) וַיֹּ֖אמֶר בִּ֣י אֲדֹנָ֑י שְֽׁלַֽח־נָ֖א בְּיַד־תִּשְׁלָֽח׃ (יד) וַיִּֽחַר־אַ֨ף יְהֹוָ֜ה בְּמֹשֶׁ֗ה וַיֹּ֙אמֶר֙ הֲלֹ֨א אַהֲרֹ֤ן אָחִ֙יךָ֙ הַלֵּוִ֔י יָדַ֕עְתִּי כִּֽי־דַבֵּ֥ר יְדַבֵּ֖ר ה֑וּא וְגַ֤ם הִנֵּה־הוּא֙ יֹצֵ֣א לִקְרָאתֶ֔ךָ וְרָאֲךָ֖ וְשָׂמַ֥ח בְּלִבּֽוֹ׃ (טו) וְדִבַּרְתָּ֣ אֵלָ֔יו וְשַׂמְתָּ֥ אֶת־הַדְּבָרִ֖ים בְּפִ֑יו וְאָנֹכִ֗י אֶֽהְיֶ֤ה עִם־פִּ֙יךָ֙ וְעִם־פִּ֔יהוּ וְהוֹרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֽׂוּן׃ (טז) וְדִבֶּר־ה֥וּא לְךָ֖ אֶל־הָעָ֑ם וְהָ֤יָה הוּא֙ יִֽהְיֶה־לְּךָ֣ לְפֶ֔ה וְאַתָּ֖ה תִּֽהְיֶה־לּ֥וֹ לֵֽאלֹהִֽים׃
(10) But Moses said to יהוה, “Please, O my lord, I have never been a man of words, either in times past or now that You have spoken to Your servant; I am slow of speech and slow of tongue.” (11) And יהוה said to him, “Who gives humans speech? Who makes them dumb or deaf, seeing or blind? Is it not I, יהוה ? (12) Now go, and I will be with you as you speak and will instruct you what to say.” (13) But he said, “Please, O my lord, make someone else Your agent.” (14) יהוה became angry with Moses and said, “There is your brother Aaron the Levite. He, I know, speaks readily. Even now he is setting out to meet you, and he will be happy to see you. (15) You shall speak to him and put the words in his mouth—I will be with you and with him as you speak, and tell both of you what to do— (16) and he shall speak for you to the people. Thus he shall serve as your spokesman, with you playing the role of God to him.
לפי כתוב זה, תפקידו של אהרון הוא כדוברו של משה, תפקיד הנוצר עקב קושי הדיבור של משה. ואכן בהמשך הסיפור בשמות ד' - י"ב אהרון פועל יחד עם משה מול בני ישראל ומול פרעה.
אך התפקיד הידוע יותר של אהרון ושל בניו לדורותם הוא הכהן הגדול או הכהן סתם.
(א) וְאַתָּ֡ה הַקְרֵ֣ב אֵלֶ֩יךָ֩ אֶת־אַהֲרֹ֨ן אָחִ֜יךָ וְאֶת־בָּנָ֣יו אִתּ֗וֹ מִתּ֛וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְכַהֲנוֹ־לִ֑י אַהֲרֹ֕ן נָדָ֧ב וַאֲבִיה֛וּא אֶלְעָזָ֥ר וְאִיתָמָ֖ר בְּנֵ֥י אַהֲרֹֽן׃ (ב) וְעָשִׂ֥יתָ בִגְדֵי־קֹ֖דֶשׁ לְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֑יךָ לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת׃
(1) You shall bring forward your brother Aaron, with his sons, from among the Israelites, to serve Me as priests: Aaron, Nadab and Abihu, Eleazar and Ithamar, the sons of Aaron. (2) Make sacral vestments for your brother Aaron, for dignity and adornment.
ובהמשך מודגש כי זהו תפקיד בלעדי:
(י) וְאֶת־אַהֲרֹ֤ן וְאֶת־בָּנָיו֙ תִּפְקֹ֔ד וְשָׁמְר֖וּ אֶת־כְּהֻנָּתָ֑ם וְהַזָּ֥ר הַקָּרֵ֖ב יוּמָֽת׃ {פ}
(10) You shall make Aaron and his sons responsible for observing their priestly duties; and any outsider who encroaches shall be put to death.
שני התפקידים הללו באים לידי ביטוי בשתי היצירות למטה.
מתוך השוואת שתי היצירות, ניתן לעמוד על השוני המובהק ביניהם לא רק בתפקידיו של אהרן אלא בגישת האמנים ליחסים בין משה לאהרן. מימין, הפסל הפיני הנס אוטרה מציג את משה והאהרן כעמוד אחד, ארוך וצר, כאשר משה הגדול עומד מאחורי אהרון הקטן המניף ספר. מצד אחד פיו של משה מוסתר מאחורי ראשו של אהרן; מצד שני משה מחזיק את אהרון בידיו. היחס בין השנים, אם כן, דומה ליחס בין בובת עץ לבין מפעילו; לאהרון הדובר תפקיד ייצוגי בלבד. לעומתו, הצייר היהודי העממי מוריס הירשפילד מתאר את משה ואהרון באותו הגובה וכל אחד גם תופס שטח שוה. משה, שקרני אור בוקעים מראשו, מחזיק את לוחות הברית ואילו אהרון בלבוש הכהן אוחז במקטרת - וביניהם עומד ארון הברית, ששני הכרובים הכורעים על גביו משקפים את שני האחים הפועלים יחד: משה בתחום המשפט ואהרון בתחום הפולחן.
משה ובצלאל
דמות נוספת המופיעה בספר שמות כשותף של משה היא בצלאל בן אורי, אמן המשכן וכליו.
בצילום זה אנו רואים דלתות ארון הקודש בבית כנסת בצ'רלסטון, וסט וירג'יניה, ארה"ב. הדלתות עוצבו על ידי האמן מילטון הורן ב1960, והיצירה עוסקת בהלכה ואגדה.
משמאל, משה היחף מרים את ידו מעלה לקבל את לוחות הברית היוצאים מתוך ספר פתוח.
מימין, בצלאל, עומד בין כלי המשכן, ארון הברית והכרובים לפניו והמנורה מאחוריו. יד אלוהי משרה עליו רוח חכמה ליצור את הכלים הללו והוא מחזיק בידו פטיש ואזמל. בין משה לבצלאל עולה צמח, הסנה הבוער משמאל והעץ לפיסול כלי המשכן מימין.
בצלאל ומשה האמן וההוגה מייצגים את שני המרכיבים הכרחיים לחיים יהודיים,
אגדה והלכה: דמיון ועיון.
בדלתות של הורן תפקיד המחוקק ותפקיד האמן נפרדים. בפסל של משה מידי האמן הסקוטי בנו שוץ, שני התפקידים הם של משה עצמו.
ע"פ הכתוב בשמות ל"ד 1, יהוה ציוה על משה לפסל לוחות חדשים במקום הלוחות הראשונים שהוא שבר בעת פרשת עגל הזהב. מסתבר כי השורש פס"ל נדיר למדי ו מופיע רק כאן (ובפסוק שמתאר את מילוי הפקודה) ובשמות כ' 4—בפסוק מתוך 10 הדברות האוסר פיסול לכאורה!
לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ
מסתבר כי פסוק מפורסם זה אינו אוסר כל פיסול אלא רק מה שמיועד לסגידה.
נראה כי הפַסָל היהודי שוץ נמשך לפסוק בשמות ל"ד משתי סיבות: א) התמודדותו עם ההסתייגות היהודית העתיקה מתמונות למיניהם וב) הזדהותו עם משה, המתואר פה כפסל בהקשר תפקידו כמחוקק.
היעד
התמונה שלמטה היא פרט מתוך ציורו של מיכאל סגן-כהן, משה בהר נבו.
כידוע, משה השיג את יעד הכניסה לארץ ישראל עבור עמו אך לא לעצמו. אך הוא ראה את הארץ מהר נבו, בעבר הירדן, ושם הוא גם נפטר ונקבר. בדרך כלל נתפס הדבר כטרגדיה ואפילו אי-צדק.
מיכאל סגן-כהן, משה (פרט), 1978
מכיוון שהצופה מביט מאחורי גבו של משה, הוא הופך לשותף בראייתו ורגשותיו של המנהיג. באופק, נראית השמש שוקעת לתוך הים התיכון. ארץ ישראל מתוארת באופן סכמטי, כמפה המבליטה את הכנרת וים המלח, תמרי יריחו, מפרץ חיפה. מעבר לכך, מפת הארץ ממוסגרת בתוך מגן דוד.
באשר למשה, כל מה שאפשר להגיד מתקריב זה הוא כי שערו ארוך, פרוע ועדיין כהה, למרות שהוא בן 120, בהתאם לכתוב:
(ז) וּמֹשֶׁ֗ה בֶּן־מֵאָ֧ה וְעֶשְׂרִ֛ים שָׁנָ֖ה בְּמֹת֑וֹ לֹא־כָהֲתָ֥ה עֵינ֖וֹ וְלֹא־נָ֥ס לֵחֹֽה׃
(7) Moses was a hundred and twenty years old when he died; his eyes were undimmed and his vigor unabated.
אך מתוך שערו אפשר גם להבחין בפרצוף; אם כן, משה גם מביט לעבר הצופה עצמו ולעֲברו, ובכך מגביר את הזדהותנו עמו.
מיכאל סגן-כהן, משה קבר בנימין זאב הרצל,
ירושלים
במבט על היצירה השלמה, אנו רואים כתובת ארוכה כתובה על גבו של משה. הכתובת מכילה חלק מדברים ל"ד 1 - 5, המתאר מה שמשה ראה.
(א) וַיַּ֨עַל מֹשֶׁ֜ה מֵעַרְבֹ֤ת מוֹאָב֙ אֶל־הַ֣ר נְב֔וֹ רֹ֚אשׁ הַפִּסְגָּ֔ה אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י יְרֵח֑וֹ וַיַּרְאֵ֨הוּ יְהֹוָ֧ה אֶת־כׇּל־הָאָ֛רֶץ אֶת־הַגִּלְעָ֖ד עַד־דָּֽן׃ (ב) וְאֵת֙ כׇּל־נַפְתָּלִ֔י וְאֶת־אֶ֥רֶץ אֶפְרַ֖יִם וּמְנַשֶּׁ֑ה וְאֵת֙ כׇּל־אֶ֣רֶץ יְהוּדָ֔ה עַ֖ד הַיָּ֥ם הָאַחֲרֽוֹן׃ (ג) וְאֶת־הַנֶּ֗גֶב וְֽאֶת־הַכִּכָּ֞ר בִּקְעַ֧ת יְרֵח֛וֹ עִ֥יר הַתְּמָרִ֖ים עַד־צֹֽעַר׃ (ד) וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלָ֗יו זֹ֤את הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר נִ֠שְׁבַּ֠עְתִּי לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַעֲקֹב֙ לֵאמֹ֔ר לְזַרְעֲךָ֖ אֶתְּנֶ֑נָּה הֶרְאִיתִ֣יךָ בְעֵינֶ֔יךָ וְשָׁ֖מָּה לֹ֥א תַעֲבֹֽר׃ (ה) וַיָּ֨מׇת שָׁ֜ם מֹשֶׁ֧ה עֶבֶד־יְהֹוָ֛ה בְּאֶ֥רֶץ מוֹאָ֖ב עַל־פִּ֥י יְהֹוָֽה׃
(1) Moses went up from the steppes of Moab to Mount Nebo, to the summit of Pisgah, opposite Jericho, and יהוה showed him the whole land: Gilead as far as Dan; (2) all Naphtali; the land of Ephraim and Manasseh; the whole land of Judah as far as the Western Sea; (3) the Negeb; and the Plain—the Valley of Jericho, the city of palm trees—as far as Zoar. (4) And יהוה said to him, “This is the land of which I swore to Abraham, Isaac, and Jacob, ‘I will assign it to your offspring.’ I have let you see it with your own eyes, but you shall not cross there.” (5) So Moses the servant of יהוה died there, in the land of Moab, at the command of יהוה.
אך צורת הכתובת מזכירה גם מצבה או מודעת אבל.
יש לשים לב גם כי המילה צער, המציינת בהקשר שם של מקום, יכולה גם להיקרא כשם של רגש—צער, יגון.
לשם השוואה/הנגדה, אפשר להביא את מצבתו של בנימין זאב הרצל, שגם הוא לא זכה להגיע להגשמת חזונו.
לתמונות נוספות בנושא זה ראו תל"י מדרש אמנות