אתמר
שבוי שנשבה
רב אמר אין מורידין קרוב לנכסיו
שמואל אמר מורידין קרוב לנכסיו
בששמעו בו שמת, כולי עלמא לא פליגי דמורידין.
בששמעו בו שמת כולי עלמא לא פליגי דמורידין - דאם יבאו הבעלים קודם שיאכל זה הפירות יטול זה כשאר אריסין ויחזיר השאר ואם יבאו עדים שמת ירש הכל:
כי פליגי,
בשלא שמעו בו שמת.
רב אמר אין מורידין
דלמא מפסיד להו.
ושמואל אמר מורידין
כיון דאמר מר שיימינן להו כאריס לא מפסיד להו.
שמות כג:כא-כג
כא כָּל-אַלְמָנָה וְיָתוֹם, לֹא תְעַנּוּן. כב אִם-עַנֵּה תְעַנֶּה, אֹתוֹ--כִּי אִם-צָעֹק יִצְעַק אֵלַי, שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ. כג וְחָרָה אַפִּי, וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב; וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת, וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים.
מיתיבי:
רבי אליעזר אומר ממשמע שנאמר (שמות כב, כג) "וחרה אפי והרגתי אתכם."
יודע אני שנשותיהם אלמנות ובניהם יתומים.
אלא מה תלמוד לומר "והיו נשיכם" וכו'?
מלמד שנשותיהם מבקשות לינשא ואין מניחין אותן
ובניהן רוצים לירד לנכסי אביהן ואין מניחין אותן
אמר רבא לירד ולמכור תנן
אלא מלמד שנשיהם מבקשות לינשא כו' - שילכו בשבי ולא ידעו בניהם אם חיים אם מתים ויהיו נשיהם אלמנות לעולם שאין ב"ד מניחין אותן לינשא ובניהם כיתומים שלא ירשו נכסיהם ושתי קללות הן אחת של חרב ואחת של שבי שמע מינה "אין מורידין:"
הוה עובדא בנהרדעא ופשטה רב ששת מהא מתניתין
א"ל רב עמרם דלמא לירד ולמכור תנן
א"ל דלמא מפומבדיתא את דמעיילין פילא בקופא דמחטא
והא דומיא דנשותיהם [ובניהם] קתני
מה התם כלל לא אף הכא נמי כלל לא.
"וכולן שמין להם כאריס"
"וכולן" - לאיתויי מאי?
לאיתויי הא דאמר רב נחמן אמר שמואל:
שבוי שנשבה מורידין קרוב לנכסיו.
יצא לדעת אין מורידין קרוב לנכסיו
ורב נחמן דידיה אמר: בורח הרי הוא כשבוי.
בורח מחמת מאי?
אילימא מחמת כרגא היינו לדעת!
אלא בורח מחמת מרדין.