פורימ...החיפוש אחר החופש להתחפש החלוץ - קיבוץ ניר עוז מפגש #4

ByEran Shafir

מנחי מסע חי

בפורים בנגלה קיימות ארבע מצוות (מנהגים) והן נקראות ארבעת המ"מים:

א. מקרא מגילה

ב. משתה ושמחה

ג. משלוח מנות איש לרעהו

ד. מתנות לאביונים

ושלוש הזדמנויות לשינוי בנסתר:

א. חופש

ב. חיפוש

ג. תחפושת

1. מה היתה התחופשת הראשונה שלי?

2. מהי התחפושת שהכי זכורה לי בילדות?

דע

מילים ולחן: עלמה זהר

תראה אותך
משקר, מסתתר
לא בוטח באף אחד
מעדיף להיות לבד
אין יוצא ואין בא
לא נותן ולא מבקש אהבה
הכל אצלך
מסכה ועוד מסכה
עושה שקר בנפשך
פוגע
לא יודע לבקש סליחה
איך אתה חי
קר ומנוכר
סגור ומסוגר
מסתכל במראה
רואה שם מישהו זר

דע מי אתה
דע מאין באת
ולאן אתה הולך
ובפני מי אתה עתיד לתת דין
דין וחשבון

תראה אותך
משתמש וזורק
לועס ויורק
יש לך הכל
וזה לא מספק
אתה ריק
איך אתה מרחיק כל מי שקרוב
איך אתה מדחיק כל מה שלא טוב
לא נותן לאהוב אותך

דע
מי אתה
דע מאין באת
ולאן אתה הולך
ובפני מי אתה עתיד לתת דין
דין וחשבון

דע הכל מידה כנגד מידה
כל דבר שאתה עושה
בעולם הזה
לעולם חוזר חזרה
עד שלא תשנה כיוון
עד שלא תבקש תיקון
לא תהיה לך מנוחה
זה רודף אותך

אסתר ט׳:א׳-כ״ח

(א) וּבִשְׁנֵים֩ עָשָׂ֨ר חֹ֜דֶשׁ הוּא־חֹ֣דֶשׁ אֲדָ֗ר בִּשְׁלוֹשָׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ בּ֔וֹ אֲשֶׁ֨ר הִגִּ֧יעַ דְּבַר־הַמֶּ֛לֶךְ וְדָת֖וֹ לְהֵעָשׂ֑וֹת בַּיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר שִׂבְּר֜וּ אֹיְבֵ֤י הַיְּהוּדִים֙ לִשְׁל֣וֹט בָּהֶ֔ם וְנַהֲפ֣וֹךְ ה֔וּא אֲשֶׁ֨ר יִשְׁלְט֧וּ הַיְּהוּדִ֛ים הֵ֖מָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶֽם...

(יז) בְּיוֹם־שְׁלֹשָׁ֥ה עָשָׂ֖ר לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֑ר וְנ֗וֹחַ בְּאַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ בּ֔וֹ וְעָשֹׂ֣ה אֹת֔וֹ י֖וֹם מִשְׁתֶּ֥ה וְשִׂמְחָֽה׃ (יח) והיהודיים [וְהַיְּהוּדִ֣ים] אֲשֶׁר־בְּשׁוּשָׁ֗ן נִקְהֲלוּ֙ בִּשְׁלֹשָׁ֤ה עָשָׂר֙ בּ֔וֹ וּבְאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר בּ֑וֹ וְנ֗וֹחַ בַּחֲמִשָּׁ֤ה עָשָׂר֙ בּ֔וֹ וְעָשֹׂ֣ה אֹת֔וֹ י֖וֹם מִשְׁתֶּ֥ה וְשִׂמְחָֽה׃ (יט) עַל־כֵּ֞ן הַיְּהוּדִ֣ים הפרוזים [הַפְּרָזִ֗ים] הַיֹּשְׁבִים֮ בְּעָרֵ֣י הַפְּרָזוֹת֒ עֹשִׂ֗ים אֵ֠ת י֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר שִׂמְחָ֥ה וּמִשְׁתֶּ֖ה וְי֣וֹם ט֑וֹב וּמִשְׁל֥וֹחַ מָנ֖וֹת אִ֥ישׁ לְרֵעֵֽהוּ׃ (פ) (כ) וַיִּכְתֹּ֣ב מָרְדֳּכַ֔י אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיִּשְׁלַ֨ח סְפָרִ֜ים אֶל־כָּל־הַיְּהוּדִ֗ים אֲשֶׁר֙ בְּכָל־מְדִינוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ הַקְּרוֹבִ֖ים וְהָרְחוֹקִֽים׃ (כא) לְקַיֵּם֮ עֲלֵיהֶם֒ לִהְי֣וֹת עֹשִׂ֗ים אֵ֠ת י֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר וְאֵ֛ת יוֹם־חֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר בּ֑וֹ בְּכָל־שָׁנָ֖ה וְשָׁנָֽה׃

(כב) כַּיָּמִ֗ים אֲשֶׁר־נָ֨חוּ בָהֶ֤ם הַיְּהוּדִים֙ מֵא֣וֹיְבֵיהֶ֔ם וְהַחֹ֗דֶשׁ אֲשֶׁר֩ נֶהְפַּ֨ךְ לָהֶ֤ם מִיָּגוֹן֙ לְשִׂמְחָ֔ה וּמֵאֵ֖בֶל לְי֣וֹם ט֑וֹב לַעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֗ם יְמֵי֙ מִשְׁתֶּ֣ה וְשִׂמְחָ֔ה וּמִשְׁל֤וֹחַ מָנוֹת֙ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֔הוּ וּמַתָּנ֖וֹת לָֽאֶבְיוֹנִֽים׃ (כג) וְקִבֵּל֙ הַיְּהוּדִ֔ים אֵ֥ת אֲשֶׁר־הֵחֵ֖לּוּ לַעֲשׂ֑וֹת וְאֵ֛ת אֲשֶׁר־כָּתַ֥ב מָרְדֳּכַ֖י אֲלֵיהֶֽם...

(כו) עַל־כֵּ֡ן קָֽרְאוּ֩ לַיָּמִ֨ים הָאֵ֤לֶּה פוּרִים֙ עַל־שֵׁ֣ם הַפּ֔וּר עַל־כֵּ֕ן עַל־כָּל־דִּבְרֵ֖י הָאִגֶּ֣רֶת הַזֹּ֑את וּמָֽה־רָא֣וּ עַל־כָּ֔כָה וּמָ֥ה הִגִּ֖יעַ אֲלֵיהֶֽם׃ (כז) קִיְּמ֣וּ וקבל [וְקִבְּל֣וּ] הַיְּהוּדִים֩ ׀ עֲלֵיהֶ֨ם ׀ וְעַל־זַרְעָ֜ם וְעַ֨ל כָּל־הַנִּלְוִ֤ים עֲלֵיהֶם֙ וְלֹ֣א יַעֲב֔וֹר לִהְי֣וֹת עֹשִׂ֗ים אֵ֣ת שְׁנֵ֤י הַיָּמִים֙ הָאֵ֔לֶּה כִּכְתָבָ֖ם וְכִזְמַנָּ֑ם בְּכָל־שָׁנָ֖ה וְשָׁנָֽה׃ (כח) וְהַיָּמִ֣ים הָ֠אֵלֶּה נִזְכָּרִ֨ים וְנַעֲשִׂ֜ים בְּכָל־דּ֣וֹר וָד֗וֹר מִשְׁפָּחָה֙ וּמִשְׁפָּחָ֔ה מְדִינָ֥ה וּמְדִינָ֖ה וְעִ֣יר וָעִ֑יר וִימֵ֞י הַפּוּרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה לֹ֤א יַֽעַבְרוּ֙ מִתּ֣וֹךְ הַיְּהוּדִ֔ים וְזִכְרָ֖ם לֹא־יָס֥וּף מִזַּרְעָֽם...

Esther 9:1-28

(1) And so, on the thirteenth day of the twelfth month—that is, the month of Adar—when the king’s command and decree were to be executed, the very day on which the enemies of the Jews had expected to get them in their power, the opposite happened, and the Jews got their enemies in their power. (2) Throughout the provinces of King Ahasuerus, the Jews mustered in their cities to attack those who sought their hurt; and no one could withstand them, for the fear of them had fallen upon all the peoples. (3) Indeed, all the officials of the provinces—the satraps, the governors, and the king’s stewards—showed deference to the Jews, because the fear of Mordecai had fallen upon them. (4) For Mordecai was now powerful in the royal palace, and his fame was spreading through all the provinces; the man Mordecai was growing ever more powerful. (5) So the Jews struck at their enemies with the sword, slaying and destroying; they wreaked their will upon their enemies. (6) In the fortress Shushan the Jews killed a total of five hundred men. (7) They also killed Parshandatha, Dalphon, Aspatha, (8) Poratha, Adalia, Aridatha, (9) Parmashta, Arisai, Aridai, and Vaizatha, (10) the ten sons of Haman son of Hammedatha, the foe of the Jews. But they did not lay hands on the spoil. (11) When the number of those slain in the fortress Shushan was reported on that same day to the king, (12) the king said to Queen Esther, “In the fortress Shushan alone the Jews have killed a total of five hundred men, as well as the ten sons of Haman. What then must they have done in the provinces of the realm! What is your wish now? It shall be granted you. And what else is your request? It shall be fulfilled.” (13) “If it please Your Majesty,” Esther replied, “let the Jews in Shushan be permitted to act tomorrow also as they did today; and let Haman’s ten sons be impaled on the stake.” (14) The king ordered that this should be done, and the decree was proclaimed in Shushan. Haman’s ten sons were impaled: (15) and the Jews in Shushan mustered again on the fourteenth day of Adar and slew three hundred men in Shushan. But they did not lay hands on the spoil. (16) The rest of the Jews, those in the king’s provinces, likewise mustered and fought for their lives. They disposed of their enemies, killing seventy-five thousand of their foes; but they did not lay hands on the spoil. (17) That was on the thirteenth day of the month of Adar; and they rested on the fourteenth day and made it a day of feasting and merrymaking. ( (18) But the Jews in Shushan mustered on both the thirteenth and fourteenth days, and so rested on the fifteenth, and made it a day of feasting and merrymaking.) (19) That is why village Jews, who live in unwalled towns, observe the fourteenth day of the month of Adar and make it a day of merrymaking and feasting, and as a holiday and an occasion for sending gifts to one another. (20) Mordecai recorded these events. And he sent dispatches to all the Jews throughout the provinces of King Ahasuerus, near and far, (21) charging them to observe the fourteenth and fifteenth days of Adar, every year— (22) the same days on which the Jews enjoyed relief from their foes and the same month which had been transformed for them from one of grief and mourning to one of festive joy. They were to observe them as days of feasting and merrymaking, and as an occasion for sending gifts to one another and presents to the poor. (23) The Jews accordingly assumed as an obligation that which they had begun to practice and which Mordecai prescribed for them. (24) For Haman son of Hammedatha the Agagite, the foe of all the Jews, had plotted to destroy the Jews, and had cast pur—that is, the lot—with intent to crush and exterminate them. (25) But when [Esther] came before the king, he commanded: “With the promulgation of this decree, let the evil plot, which he devised against the Jews, recoil on his own head!” So they impaled him and his sons on the stake. (26) For that reason these days were named Purim, after pur. In view, then, of all the instructions in the said letter and of what they had experienced in that matter and what had befallen them, (27) the Jews undertook and irrevocably obligated themselves and their descendants, and all who might join them, to observe these two days in the manner prescribed and at the proper time each year. (28) Consequently, these days are recalled and observed in every generation: by every family, every province, and every city. And these days of Purim shall never cease among the Jews, and the memory of them shall never perish among their descendants. (29) Then Queen Esther daughter of Abihail wrote a second letter of Purim for the purpose of confirming with full authority the aforementioned one of Mordecai the Jew. (30) Dispatches were sent to all the Jews in the hundred and twenty-seven provinces of the realm of Ahasuerus with an ordinance of “equity and honesty:” (31) These days of Purim shall be observed at their proper time, as Mordecai the Jew—and now Queen Esther—has obligated them to do, and just as they have assumed for themselves and their descendants the obligation of the fasts with their lamentations. (32) And Esther’s ordinance validating these observances of Purim was recorded in a scroll.

1. מתי אני נוהג/ת ללבוש את התחפושת שלי?

2. מתי אני נוהג/ת להוריד את התחפושת שלי?

להתחפש לחופש האמיתי / מבוסס על שיעור של אוהד אזרחי

שלוש רמות של חופש

כשמדברים על חופש צריך להבין על מה מדברים יש חופש שהוא 'החופש לעשות מה שבא לי'. בדיוק מה שבא לי. כשאני מזוהה עם רמה כזו של חופש אני מזוהה עם החשקים שלי, ומנסה להגשים את משאלותיהם. אינני שם לב לכך שקיימים סביבי אנשים אחרים, כי אני מאד עסוק עם עצמי. האחרים הם
אובייקטים שיש להם משמעות בעולם האגואיסטי הזה רק כשהם מסייעים לי להגשים את החופש שלי. ברובד הזה אני נצלן. זהו החופש האנוכי והמנצל. אם אשתמש במונחי הקבלה אקרא לכך 'החופש של עולם התוהו'.
הרובד הזה קיים בכולנו, אבל רובנו למדנו למתן אותו. איננו רצים למלא את כל משאלות לבנו, כי הבננו שיש להתחשב באחרים, ובחברה, והבננו שהזולת קיים ואיננו רוצים לפגוע בו או לנצל אותו.

לכן למדנו לשאוף לצורה אחרת של חופש 'לחופש על תנאי' הייתי רוצה לעשות מה שבא לי, וליהנות מהעולם, אבל רק כל עוד זה לא פוגע באחרים. ברמה הזו אנחנו אנשים טובים ונחמדים. בשפה הקבלית אקרא לכך 'חופש של עולם התיקון'. העולם היה מקום נפלא אם כל אחד היה רק מכבד את החופש של הזולת ואת זכויות האדם האחר.
אבל הבעיה עם החופש של עולם התיקון זה שהוא איננו טוטאלי. אנשי עולם התיקון הם אנשים טובים וישרים, והם יודעים שהם לא יכולים פשוט לעשות מה שבא להם, כלומר הם לא יכולים לחיות חופש אבסולוטי,
כי זה עלול לפגוע בזולת, ולכן לכל היותר הם חיים חופש בערבון מוגבל, ובפנים הם מפנטזים על דברים שהיו עושים אילו היו יכולים....

אבל יש גם רמה לגמרי אחרת של חופש. זהו 'החופש להיות מי שאני באמת, בעומק'. לחיות את היעוד שלי בחיים במלאות, לעשות את תפקידי בשלמות ולתת את כל מה שיש לי לתת לעולם מבלי להשאיר משהו מאחור. כל אחד מאתנו נולד שונה וייחודי. איננו אמורים להיות כמו אף אחד אחר ויחד עם זה מאד קשה לנו
להשלים עם זה ואנחנו מנסים כל הזמן לחקות מודלים ולהיענות לצו החברתי. הדגש בחופש הזה איננו על מה שבא לי, אלא על מה שאני נותן לעולם. עלי לדעת מהי המתנה שלי ולתת אותה בטוטליות.

התחפושת

רובנו אנשים שמחופשים כל השנה כולה. אנחנו חולמים בסתר לבנו על פנטזיות מתחום החופש של התוהו, שבו היינו עושים פשוט מה שהכי בא לנו, אבל איננו חיים ככה בפועל ויש לנו, ברוך השם, הצדקות רבות לכך.

לכן אנחנו הולכים מחופשים ומייצרים חברה עם גבולות, חוקים ואתיקה.

יש מי שיחשוב שאני הולך לומר שבפורים מגיע הזמן שבו אתה יכול להוריד סוף סוף את המסכה הזו ולהתחפש לחופש של אותה רמה שאותה אתה מדחיק כל הזמן. פעם אחת לתת ליצרים דרור ואחר כך לחזור לתלם. אבל לא זה מה שבאתי לומר.

לפורים יש מטרה קדושה. אם הוא היה סתם חג של הוללות ופורקן יצרים האם היו

החסידים רואים בו חג קדוש יותר מיום הכ-פורים?

להתחפש לחופש האמיתי שלך סוד התחפושת הוא להתחפש לחופש האמיתי שלך. לא לחינם המילים חופש ותחפושת באים מאותו השורש.

התחפושת יכולה לאפשר לך לחפש (שוב אותו שורש!) ולבדוק את החדש שנולד בך, אם נולד בך, בצורה משחקית, ולהשתמש לשם כך בגוזמה. הגרוטסקיות של התחפושת יוצרת מצבים מוגזמים. אתה מקצין את התכונה שאותה אתה רוצה לבדוק, כדי לשחק בה ולהביא אותה אחר כך לידי איזון ואינטגרציה. מכיוון שרציתי לבדוק את היכולת לומר את רצונותי ביתר חופשיות, ולעשות את מה שאני באמת רוצה בעומק – הגזמתי
ולקחתי דמות ארכיטיפית של מישהו שעושה מה בראש שלו, ואומר את מה שבא לו, לא מתחשב ולא דופק חשבון, ואם לא נותנים לו הוא לוקח. הוא ההיפך מן הבחור הנחמד והמנומס.

אנשים מתורבתים ומהוגנים מפחדים לפגוש את העוצמות הגבוהות של הנפש. העוצמות הללו קוראות תיגר על מוסכמות החברה, אך הן עושות זאת לשם נתינה. זוהי העוצמה שדוחפת אדם לעזוב את הדרך בה ציפו הוריו ומוריו שהוא יגדל ויממש את חלומותיהם הבנאליים, וללכת להגשים את דרכו הייחודית, כאמן, כמדען, כחלוץ
חברתי – תוך שהוא שובר מסגרות, לפעמים גם שובר כמה לבבות, ויוצא למסע האינטגרציה שלו. המסע הזה מסוכן הוא. לא כל מי שיוצא אל הג'ונגל של הנפש חוזר משם שלם. באמת.

אבל האם היינו רוצים שמשום כך לא היו קמים אנשים כמו דאלי, פיקאסו, קאפקה, רבי נחמן מברסלב?

אני פשוט רוצה לצטט כאן את דבריו של רבי נחמן לחסידיו, באמרו:

'אמנם אתם אנשים כשרים, אך לא לזאת הייתה כוונתי. רציתי שתהיו כחיות הנוהמות ביער לילות שלימים'...

לא-בסדר, בסדר, לא-בסדר

המעבר מלהיות אדם כשר, בסדר כזה, ללהיות אדם שחי את חייו במלאות ונותן את מתנתו הייחודית במהלך חייו, עד תום, הוא המעבר מחלקיות לכוליות.

בכל שנה אנחנו יכולים לגאול עוד ניצוצות קדושים מתהומות נפשנו ולכלול אותם במלאות של ההוויה שלנו. בכל שנה בסתיו אנחנו יורדים מטה אל מחשכי החורף, מתעברים בניצוץ חדש, מאפשרים לו ללבלב בתוכנו בהיסוס
בט"ו-בשבט, ובפורים נותנים לו 'פוש' כזה של חיות, לקראת גאולתו בפסח והבשלתו במהלך הקיץ.

העבודה של פורים היא לחפש את ההקשרים הרחבים, האפלים לפעמים, של הניצוץ שהיה חבוי, ולעורר אותם לחיים בתוך הבועה המוגנת של הריטואל הפורימי.

לכן כשמתעורר בי משהו אמיתי וחדש הוא נושא בתוכו גם עטיפות של פחד. הוא מבהיל אותי כי הוא שונה ממה שאני רגיל להיות. רק אם אין לי יותר כוח להיות מה שאני רגיל להיות אסכים לתת לניצן לפרוח?

אם לא כלתה נפשי במיאוס מעצמי הרדוד – אחניק את הניצוץ החדש ואתחפש בפורים למשהו נחמד שלא מאתגר אותי. אבל אם אני רוצה לתת לתהליך להתרחש אני חייב לרדת למצולות נפשי, לראות מה בדיוק מפחיד שם?
אילו דימויים עולים לי כשאני חושב על מה שאני רוצה להיות?

יכול להיות שיעלו דמויות מהעבר שכמוהן אני לא רוצה להיות. וזה בסדר, אינך צריך להיות כמוהן, אבל חיפוש מספיק יעלה גם איזו דמות, לרוב דמיונית, שיש
בה את האיכות הזו אבל יש בה גם גדלות-נפש, דמות שנושאת בחובה את האיכות שאותה אני רוצה להנביט.

כלומר היא איננה דמות אבל היא נושאת את התכונות הללו באיזה חן מיוחד במינו.

מעבר לחינוך הטוב כשאנחנו לומדים להיות אנשים טובים וישרים, חלק מהתהליך זה ללמוד איך לשים בצד מקצת מן התשוקות שלנו, כדי ליצור חברה מהוגנת, כדי ליצור עולם מתוקן ומאוזן ויציב.

אולם על ידי תהליך החברות הזה יצרנו לנו בתוכנו את דמות הצל שלנו. אחד החברותות שלי הגדיר זאת פעם מצוין ואמר שדמות הצל שלנו היא אותו
חלק מהסיפור הנשמתי שלנו,שבחרנו שלא לחיות. לכן דמות זו מהלכת בעולם הצללים של הנפש.

איך אבחר השנה תחפושת?

עוקף מלמעלה

מילים: מוקי
לחן: פילוני

אני מעביר לכם את המסר טלפאטית
נותן בראש בדרכי הפרובלמאטית
כשאני מצליף אני פוגע מתמטית
אחד אחד אני קוצר בם אוטומטית
אני מגיש את המציאות האנטי פלסטית
את החיים אני אורז חורז בומבאסטית
זו האמת אשר הולמת בנו דראסטית
האלטרנטיבה הפנטסטית
אם ננסה לבחון את היותנו אובייקטיבית
נראה אותנו נרקבים פאסיבית
מה שמדליק אותי שוב ושוב אגרסיבית
שוצץ וקוצף עם המוזיקה מאסיבית
מתפנק על המיקרופון פסיכופטית
אצלי ביד הספליף יושב אריסטוקרטית
צועד בדרך אל החופש סיסטמית
בלב חפץ ובנפש מיליטנטית

בדרכי אל הלאה עוקף מלמעלה
בינינו למחר הרי מפריד רק הלילה
עובר הלאה, עוקף מלמעלה

מה זה חופש בכלל?
אם לא ניצחון האדם על עצמו, אנחנו אבק בחלל
כל מה שיכולנו להיות ואנחנו לא

אני בונה את הקיום שלי לוגיסטית
מול ההתרחשות אני ערוך מיליטריסטית
אל מול עולם הולך ומטמטם סאדיסטית
עולם אשר ליבו שלו קפא בו סטטיסטית
איך זה לחיות בתוך חברה פוסט טראומטית
שמתמכרת לשנאה נרקופטית
איך היא טובעת בביצה הבירוקרטית
עיניים מתות שמביטות בי אנטיפטית
כשהיא מטגנת לי ת'מוח סלולרית
היא ומצפונה המפורר מולקולרית
זה המאוחסן לשעת הצורך מודולרית
זה הממותג המשומן כולו דולרית
מוק בא ומבעיר את האש, מציף אותה ווקאלית
המילים שורפות לא נשרפות, עוקף ורבלית
תמיד בתזוזה, מתנהג מולטי סטאיילית
אני לוחם את הקרבות שלי מנטלית

בדרכי אל הלאה...

ואם תאמרו אני מגזים עם זה דרמטית
אני אומר שדעתכם לא רלוונטית
חותך וחונך בשטיפות המוח אקרובטית
אי אפשר לדחוס אותי לתוך סיסמה קומפקטית
אי אפשר לתייק אותי, לשווק אותי אותנטית
אי אפשר לספר אותי, לשקר אותי קוסמטית
הטוב השב אל היוצר אותו מגנטית
מקלף את כל המסיכות מכם פואטית

1. מהו החופש שלי היום?

2. מהו החופש שלי בקבוצה?

3. מהו החופש שלי בחברה?

4. איך אני רוצה לראות את חופש שלי בעתיד?