On May 16 in Chicago, 15 year old Christopher Sercye was shot twice in the chest while playing basketball. His friends brought him to a ramp 35 feet away from the emergency room. The friends and two policemen asked the emergency room personnel to come out and bring Sercye inside. They refused, citing hospital policy that prevented them from leaving the facility. While precious time elapsed, the police went out to drag the dying boy inside. Sercye was pronounced dead an hour later.
(ז) לא תעמוד וגו'. ת"ר, מניין לרואה את חבירו טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטין באין עליו שהוא חייב להצילו, ת"ל לא תעמוד על דם רעך קיר"ל לא תעמוד עצמך על דמו אלא הצילהו, ובכלל זה אם שמע שאנשים חושבים עליו רעה ולא גלה אזנו שיזהר עובר על לאו זה. –
גופא מניין לרואה את חברו שהוא טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטין באין עליו שהוא חייב להצילו ת"ל לא תעמוד על דם רעך והא מהכא נפקא מהתם נפקא אבדת גופו מניין ת"ל והשבותו לו אי מהתם הוה אמינא ה"מ בנפשיה אבל מיטרח ומיגר אגורי אימא לא קמ"ל
(ב) ב) אוקימתא דברייתא שם וכ' הרא"ש ☜והניצול חייב לפרוע למציל מה שהוציא דאין אדם מחוייב להציל נפש חבירו בממונו היכא דאית ליה ממונא לניצול וכ"כ הטור והסמ"ע תמה בזה שהשמיטו המחבר והרמ"א וכתבו הגמ"יי ירושלמי מסיק אפילו להכניס עצמו בספק סכנה חייב וכ' בב"י וכ"מ ונראה שהטעם מפני שהלה ודאי והוא ספק וכתב הסמ"ע שהשמיטו המחבר דין זה מאחר שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש וגם הטור לא כתבוהו ע"כ וכל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא
וְהִנֵֵּה נְטִיַת הַלֵּב הַבְּרוּרָה דְּעַל הַצָּלַת הַנֶּפֶשׁ צָרִיךְ לְהוֹצִיא כָּל מָמוֹנוֹ. דְּהַלֹא מִצְוָה זוֹ דּוֹחָה כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה, וַהֲלֹא מְחַלֵּל שַׁבָּת לְפַקֵּחַ אֶת הַנֶּפֶשׁ אַף שֶׁצָרִיךְ לְבַזְבֵּז כָּל הוֹנוֹ שֶׁלֹּא לְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת.
וּלְשִׁיטַת מִקְצַת הַפּוֹסְקִים )חֹשֶׁן מִשְׁפָּט סִימָן תכ״ד( צָרִיךְ לְהִכָּנֵס לְסָפֵק סַכָּנָה כְּדֵי לְהַצִּיל חֲבֵירוֹ,וְקַל וָחוֹמֶר הַדְּבָרִים ומַה אִם סָפֵק סַכָּנָה נִדְחֵית מִשּׁוּם הַצָּלַת הַנֶֶּפֶשׁ, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁחַיָּב לְהוֹצִיא כָּל מָמוֹנוֹ לְהַצִּיל נֶפֶשׁ חֲבֵירוֹ דְּכָל אֲשֶׁר לוֹ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ ...
My clear inclination on this issue is that to
save a life one would have to expend all of his money if needed. After all, this mitzvah (saving a life) supersedes the whole Torah. Does one not desecrate Shabbat in order to save a life even though one has to be willing to lose all his money to avoid desecrating Shabbat? (Even though one must lose all one’s money so as to
avoid the desecration of Shabbat, nonetheless one desecrates Shabbat to save a life. Therefore, all the more so must one spend all one’s money to save a life.)
... אָמְנָם זֶה רַק בְּמִקְרֶה קִיצוֹנִי שֶׁהוּא לְבַדּוֹ יָכוֹל לַעֲזוֹר אַבָל בָּרוּר וּפָשׁוּט שֶׁאֵין הָאָדָם חַיָּיב לִמְכּוֹר בֵּיתוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ לְהַצִּיל חוֹלֶה וְכַדּוֹמֶה כְּשֶׁיֵּשׁ רַבִּים הַמְּצוּיִים לְהַצִּיל וּמֵהֵיכָא תֵּיתִי יִתְחַיֵּב הוּא וְלֹא אֲחֵרִים, שֶׁמִּצְווֹת הַתּוֹרָה מוּטֶלֶת גַּם
עֲלֵיהֶם, וְזֶה בָּרוּר וּפָשׁוּט.
Indeed, this (obligation to spend all your money to save a life if needed) is only in an extreme case where he is the only person who can save someone. But it is clear and obvious that a person is not obligated to sell his house and all his belongings to save a sick person and the like when there are many available to save (along with him). And how could you ever say that he is obligated and not they, for the mitzvot of the Torah are also incumbent upon them? This is clear and obvious.
רבי אימי איתצד בסיפסיפה אמר ר' יונתן יכרך המת בסדינו אמר ר' שמעון בן לקיש עד דאנא קטיל אנא מתקטיל אנא איזיל ומשיזיב ליה בחיילא אזל ופייסון ויהבוניה ליה
Rabbi David ben Solomon ibn (Abi) Zimra (Hebrew: דוד בן שלמה אבן אבי זמרא), also called Radbaz (רדב"ז) after the initials of his name, Rabbi David iBn Zimra, was an early Acharon of the fifteenth and sixteenth centuries who was a leading posek, rosh yeshiva, chief rabbi, and author of more than 3,000 responsa (halakhic decisions) as well as several scholarly works.[1]
(אלף נב) שאלת ממני אודיעך דעתי על מה שראית כתוב אם אמר השלטון לישראל הנח לי לקצץ אבר אחד שאינך מת ממנו
או אמית ישראל חבירך. יש אומרים שחייב להניח לקצץ האבר הואיל ואינו מת והראיה מדאמרינן בע"ז חש בעיניו מותר לכוחלה בשבת ומפרש טעמא משום דשורייני דעינא בלבא תליא משמע הא אבר אחר לא והשתא יבוא הנדון מק"ו ומה שבת החמורה שאין אבר אחד דוחה אותה היא נדחית מפני פקוח נפש אבר אחד שנדחה מפני השבת אינו דין שתדחה מפני פקוח נפש ורצית לדעת אם יש לסמוך על טעם זה:
You wanted my opinion on what you saw written concerning a monarch who told a Jew: Cut off a part of your body that you won’t die from it, or I will kill your friend. There are some who say that he is obligated to cut off the limb, since it won’t be a mortal wound. We see a proof from the tractate of Avoda Zora which states that if on Shabbat a person has a painful eye, it is permitted for him to put ointment on it on Shabbat. The gemara explains the reason as being because the eye and the heart are thought to be intricately linked and as a result not taking care of the eye will cause him to die. This would imply that if there was a part of your body which is not vital which was being dealt with, we would not break shabbat for it. With relation to our question - we have an a friori - if Shabbat which is stringent and is put off for saving a soul, is it not logical that we should cut off the part of a person which is unnecessary for saving a soul?
תשובה זו מדת חסידות אבל לדין יש תשובה מה לסכנת אבר דשבת שכן אונס דאתי משמיא ולפיכך אין סכנת אבר דוחה שבת אבל שיביא הוא האונס עליו מפני חבירו לא שמענו. ותו דילמא ע"י חתיכת אבר אעפ"י שאין הנשמה תלויה בו שמא יצא ממנו דם הרבה וימות ומאי חזית דדם חבירו סומק טפי דילמא דמא דידיה סומק טפי. ואני ראיתי אחד שמת ע"י שסרטו את אזנו שריטות דקות להוציא מהם דם ויצא כ"כ עד שמת והרי אין לך באדם אבר קל כאוזן וכ"ש אם יחתכו אותו. ותו דמה לשבת שכן הוא ואיבריו חייבין לשמור את השבת ואי לאו דאמר קרא וחי בהם ולא שימות בהם הוה אמינא אפילו על חולי שיש בו סכנה אין מחללין את השבת תאמר בחבירו שאינו מחוייב למסור עצמו על הצלתו אף על גב דחייב להצילו בממונו אבל לא בסכנת איבריו.
An answer for this: This is something unforseeable, and for this the Torah permits it. However there is no way that he can cause something unforseeable on himself on behalf of his friend - this we have never heard. Furthermore, perhaps through cutting off this part of your body, even though it is not directly neccesary for fundemental workings of the body, enough blood would come out and he himself would die - who is to say that his blood is any redder than yours? I have seen someone who died when he cut off his ear, because so much blood came out that he died, and there is no more superfluous piece of your body than the external ear.
Furthermore, the Torah requires you to live by the Torah, and therefore you have to cure your eye on Shabbat. Without that source however, the Torah never said that you have to help your friend to the extent that you die. You should try to help with him with the full extent of your wealth, but not with your life….Furthermore, the ways of Torah are gentle, and the laws of the Torah need to make sense. It makes no sense to blind his eye, or cut of his hand or foot so that his friend should live. I therefore see no reason to do this. It is an action of Chassidus to act in such a way, but if he is going to die as a result, he is a Chassid who also happens to be a fool.
ותו דאין עונשין מדין ק"ו ואין לך עונש גדול מזה שאתה אומר שיחתוך אחד מאיבריו מדין ק"ו והשתא ומה מלקות אין עונשין מדין ק"ו כ"ש חתיכת אבר. ותו דהתורה אמרה פצע תחת פצע כויה תחת כויה ואפ"ה חששו שמא ע"י הכוייה ימות והתורה אמרה עין תחת עין ולא נפש ועין תחת עין ולכך אמרו שמשלם ממון והדבר ברור שיותר רחוק הוא שימות מן הכויה יותר מעל ידי חתיכת אבר ואפ"ה חיישינן לה כ"ש בנ"ד. תדע דסכנת אבר חמירא דהא התירו לחלל עליה את השבת בכל מלאכות שהם מדבריהם אפילו ע"י ישראל. ותו דכתיב דרכיה דרכי נועם וצריך שמשפטי תורתינו יהיו מסכימים אל השכל והסברא ואיך יעלה על דעתנו שיניח אדם לסמא את עינו או לחתוך את ידו או רגלו כדי שלא ימיתו את חבירו הלכך איני רואה טעם לדין זה אלא מדת חסידות ואשרי חלקו מי שיוכל לעמוד בזה ואם יש ספק סכנת נפשות הרי זה חסיד שוטה דספיקא דידיה עדיף מוודאי דחבריה. והנראה לע"ד כתבתי: