Origins Of Psalms Sources – Psalms Of Hallel By Rabbi Gail Diamond

Rabbinic Sources on the Origins of Psalms

  1. 1. תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף יד עמוד ב – דף טו עמוד א

דוד כתב ספר תהלים ע”י עשרה זקנים: ע”י אדם הראשון, על ידי מלכי צדק, ועל ידי אברהם, וע”י משה, ועל ידי הימן, וע”י ידותון, ועל ידי אסף,ועל ידי שלשה בני קרח….

Talmud Bavli Baba Batra

David wrote the book of Psalms according to the words of ten elders: by the first Adam, by Mechitzedek, by Abraham, by Moses, by Heman, by Yedutun, by Asaf and by the three sons of Korach.

[Regarding the sons of Korach, see Numbers 26:11.]

  1. 2. רש”י מסכת בבא בתרא דף יד עמוד ב

על ידי עשרה זקנים – כתב בו דברים שאמרו זקנים הללו שהיו לפניו ויש שהיו בימיו כגון אסף והימן וידותון מן הלוים המשוררים. על ידי אדם הראשון – כגון גלמי ראו עיניך ולי מה יקרו רעיך (תהלים קלט) אדם הראשון אמרן.

על ידי מלכי צדק – נאם ה’ לאדוני [שב לימיני] וכל המזמור (שם /תהלים/ קי).

ועל ידי אברהם – כדאמרינן לקמן איתן האזרחי זה אברהם.

ועל ידי משה – תפלה למשה (שם /תהלים/ צ) וכל אחד עשר מזמורים כסדרן.

ועל ידי הימן – משכיל להימן.

ועל ידי ידותון – למנצח לידותון.

Rashi on Baba Batra 14b

By ten elders – He wrote words that these elders said that were before him. Some were in his day, such as Asaf, Heman, and Yedutun who were among the Levite singers. By the first Adam – For example, “See with your eyes how dear is your friendship” (Psalm 139:16 & 17), the first Adam wrote these.

By Melchizedek – Psalm 110.

By Avraham – As we have said above, Eitan HaEzrachi is Avraham. [Psalm 89]

By Moshe – Psalm 90 and all eleven Psalms that follow in their order.

By Heman – Maskil leHeman [Psalm 88].

By Yedutun – for the choirmaster, for Yedutun [Psalm 62, 77] – [Rashi’s text seems to differ from ours in the preposition.]

3. תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיז עמוד א

תניא: היה רבי מאיר אומר: כל תושבחות האמורות בספר תהלים – כלן דוד אמרן, שנאמר +תהלים עב+ כלו תפלות דוד בן ישי, אל תיקרי כלו אלא, כל אלו….

תנו רבנן: כל שירות ותושבחות שאמר דוד בספר תהלים, רבי אליעזר אומר: כנגד עצמו אמרן, רבי יהושע אומר: כנגד ציבור אמרן, וחכמים אומרים: יש מהן כנגד ציבור, ויש מהן כנגד עצמו. האמורות בלשון יחיד – כנגד עצמו, האמורות בלשון רבים – כנגד ציבור. ניצוח וניגון – לעתיד לבא, משכיל – על ידי תורגמן, לדוד מזמור – מלמד ששרתה עליו שכינה ואחר כך אמר שירה. מזמור לדוד – מלמד שאמר שירה ואחר כך שרתה עליו שכינה. ללמדך שאין השכינה שורה לא מתוך עצלות, ולא מתוך עצבות, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצוה.

It was taught, R. Meir used to say: All the praises which are stated in the Book of Psalms, David uttered all of them, for it is said, The prayers of David the son of Jesse are ended [kallu] [Ps. 72:20]: read not kallu but kol ellu [all these]. Our Rabbis taught: As for all the songs and praises to which David gave utterance in the Book of Psalms, R. Eliezer said: He spoke them in reference to himself; R. Joshua said: He spoke them with reference to the community; while the sages maintain: Some of them refer to the community, while others refer to himself. Those which are couched in the singular bear upon himself, while those which are couched in the plural allude to the community.

Nitzuah and niggun [introduce Psalms] relating to the future; maskil [indicates that it was spoken] through ameturgeman [interpreter]; ‘To David, a Psalm’, intimates that the Shechinah rested upon him and then he uttered song; ‘a Psalm of David’ intimates that he [first] uttered that particular psalm and then the Shechinahrested upon him. This teaches that the Shechinah rests [upon man] neither in indolence nor in gloom nor in frivolity nor in levity, nor in vain pursuits, but only in rejoicing connected with a religious act.

מדרש תהלים (בובר) מזמור עח

[א] משכיל לאסף האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי פי. זהו שאמר הכתוב רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך [וגו’] יום אשר עמדת לפני ה’ אלהיך בחורב (דברים ד ט י), לא כרת הקב”ה ברית עם ישראל אלא בשביל התורה, שלא תשתכח מפיהם, וכן הוא אומר ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל (/תהלים ע”ח/ פסוק ה), וכתיב כי לא תשכח מפי זרעו (דברים לא כא), שלא יאמר לך אדם אין מזמורות תורה, אלא תורה הם, ואף הנביאים תורה, לפיכך האזינה עמי תורתי, ולא הדברות בלבד, אלא אף החידות והמשלות תורה הם, וכן הקב”ה אמר ליחזקאל בן אדם חוד חידה ומשול משל (יחזקאל יז ב), וכן שלמה אמר להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם (משלי א ו), לפיכך הוא אומר אפתחה במשל פי אביעה חידות מני קדם, אמרו לו לאסף מניין אתה יודע שמא ראית, אמר להם בשמיעה אני יודע, שנאמר אשר שמענו ונדעם. ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל. מהו שם בישראל, התורה שנתן הקב”ה לישראל סם חיים הוא לישראל, שנאמר רפאות תהי לשרך (משלי ג ח).


  1. Maskil of Asaph. “Give ear, O my people, to my teaching; incline your ears to the words of my mouth” (Ps. 78:1). These words are to be considered in the light of what Scripture says elsewhere: “Only take heed to thyself, and keep thy soul diligently, lest thou forget the things which thine eyes saw . . . the day that you stood before the Lord your God in Horeb” (Deut. 4:9-10). The Holy One, blessed be He, made a covenant with the children of Israel only for the sake of the Torah, that it might not be forgotten out of their mouths. As Scripture says, He established a testimony in Jacob, and appointed a Law in Israel (Ps. 78:5), to the end that it shall not be forgotten out of the mouths of their seed (Deut. 31:21). Now in order that no man should say to you: “The Psalms of David are not Torah”— whereas, in fact, they are Torah, as Books of the Prophets are also Torah—therefore it is said “Give ear, O my people, to my teaching” (“my Torah”). And not only the revelations, but even the riddles and the parables, they are also Torah. Hence the Holy One, blessed be He, gave this admonition to Ezekiel: “Son of man, put forth a riddle, and speak a parable” (Ezek. 17:2). And Solomon admonished, “To understand a proverb, and a figure; the words of the wise, and their riddles” (Prov. 1:6). Therefore Asaph goes on to say: “I will open my mouth with a parable; I will utter riddles concerning days of old” (Ps. 78:2). It was asked of Asaph: “Whence do you know what you speak of? Have you perhaps seen it?” And he answered: “I know it from hearing it,” as is said in the next verse “That which we have heard and known” (Ps. 78:3).