(ב) כֵּיצַד הַשֵּׁן מוּעֶדֶת. לֶאֱכֹל אֶת הָרָאוּי לָהּ. הַבְּהֵמָה מוּעֶדֶת לֶאֱכֹל פֵּרוֹת וִירָקוֹת. אָכְלָה כְסוּת אוֹ כֵלִים, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק, אֲבָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, פָּטוּר. אִם נֶהֱנֵית, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית.
(2) In what way is the category of "tooth" an attested? It is expected to eat what is fit for it. An animal is presumed to eat fruits and vegetables. If it eats clothing or utensils [various items], the owner must pay half the damages. In what context is this true? - in the domain of the damaged. However, if it happened in the public domain, the owner would be exempt. But if it derived benefit, the owner must pay back that which he benefited.
What is the difference between paying back damages and paying back "that which he benefited"? What general principle lies behind the notion of the obligation to pay back "that which he benefited?"
א"ל רב חסדא לרמי בר חמא לא הוית גבן באורתא בתחומא דאיבעיא לן מילי מעלייתא. אמר מאי מילי מעלייתא?
א"ל הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר או אין צריך
Rav Ḥisda said to Rami bar Ḥama: You were not with us at night within our boundary when we raised dilemmas concerning exceptional matters.
He said to him: What are the exceptional matters you discussed?
He said to him: With regard to one who resides in another’s courtyard without his knowledge, must he pay him rent for living there or does he not need to pay him rent?
היכי דמי? אילימא בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר זה לא נהנה וזה לא חסר.
אלא בחצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר זה נהנה וזה חסר.
What are the exact circumstances of this question? If we say a courtyard that does not stand to be rented out, and the man would not have rented other living quarters, then it is a case where this one, does not derive benefit, and that one does not suffer a loss. Rather, a courtyard that stands to be rented out, and the man would have rented other living quarters, this one derives benefit and that one suffers a loss.
Up until this point, the Talmud claims it has not found the precise situation to which the question refers. Why not?
What principles would we have learned up until this point?
לא צריכא בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר. מאי? מצי אמר ליה מאי חסרתיך? או דלמא מצי אמר הא איתהנית?
No, it is necessary to raise the dilemma in the case of a courtyard that does not stand to be rented out, but the man squatting there would have rented other living quarters had he not squatted in this property. What is the halakha? Can he say: What loss have I caused you? Or perhaps [the other] can say: You have derived benefit?
What is the central dilemma here? Try to characterize this in abstract terms.
א"ל מתניתין היא. הי מתניתין? א"ל לכי תשמש לי. שקל סודריה, כרך ליה. א"ל אם נהנית משלמת מה שנהנית
He said to him: This is a mishna
He asked him: Which mishna?
He said to him: After you serve me.
He took hold of his scarf [suderei] and wrapped it around him.
He said to him: If the animal derives benefit, the owner of the animal pays for the benefit that the animal derived.
According to Rami bar Hama the situation in the mishnah is equivalent to the case of a person living in another's quarters without his permission or knowledge. How so?
אמר רבא כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה! דאע"ג דלא דמי למתניתין קבלה מיניה. האי זה נהנה וזה חסר והאי זה נהנה וזה לא חסר הוא
Rava said: How little does a man who has the assistance of his Lord have to worry or be concerned! For even though it is not similar to the case in the mishna he accepted it from him. This is a case where one derives benefit and the other one suffers a loss, and that is a case where this one derives benefit and that one does not suffer a loss.
What does Rava's remark "How little does a man..." express? What is he saying?
Why does Rava not agree with the comparison?
Read the following Tosafot and see if you can sense a difficulty with Rava's comment:
זה נהנה וזה חסר הוא - דכל זמן שרואין את זה עומד בביתו אין מבקשין ממנו להשכיר:
ורמי בר חמא? סתם פירות ברשות הרבים אפקורי מפקר להו
And Rami bar Ḥama? Produce in the public domain without specification he has rendered it ownerless.
What is the function of this line in the Talmud? Why does the Talmud need to state this here?
אפקורי מפקר להו - לא לגמרי דא"כ אפילו מה שנהנית לא משלם אלא מתייאש מהם שסבור שיתקלקלו מחמת שרבים דורסים עליהם עד שלא יבואו לדמי מה שנהנית:
This is a Tosafot that expresses a strong difficulty on the resolution offered in the Talmud.
תנן המקיף חבירו משלש רוחותיו וגדר את הראשונה ואת השניה ואת השלישית אין מחייבין אותו
הא רביעית מחייבין אותו
ש"מ זה נהנה וזה לא חסר חייב שאני התם דאמר ליה את גרמת לי הקיפא יתירא
We learned in a mishna (Bava Batra 4b): If one’s fields surround the fields of another on three sides, and he fenced in the first, the second, and the third field, we do not force him to pay.
But for the fourth we do force him to pay.
Conclude from this that if one derives benefit and the other one does not suffer a loss, he is obligated.
שאני התם דאמר ליה את גרמת לי הקיפא יתירא
It is different there for he can say to him: Your field caused me to have to build the fence with a larger circumference
What seems to be the simple principle behind the mishnah from Bava Batra?
How does the Talmud reject it?
ת"ש א"ר יוסי אם עמד ניקף וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל
טעמא דגדר ניקף הא מקיף פטור
ש"מ זה נהנה וזה לא חסר פטור
Come and hear: Rabbi Yosei said: If the owner of the surrounded field arose and enclosed the fourth side on his own, the court imposes upon him the obligation to pay his share of all of it. The reason is that the owner of the surrounded field arose and enclosed it. But if the owner of the surrounding field built it, he would be exempt.
Conclude from this that when this one derives benefit and that one does not suffer a loss, he is exempt.
First try to explain what R. Yose is saying in the Mishnah. Then try to see how this proves what the Talmud says it proves.
Read this Tosafot too. It helps clarify exactly the situation we are discussing:
טעמא דניקף הא מקיף פטור - ...וא"ת ואי [ואם] זה נהנה וזה לא חסר פטור אפילו עמד ניקף נמי!? וי"ל שאני עמד ניקף דגלי אדעתיה דניחא ליה בהוצאה ולא דמי לדר בחצר חבירו דלא גלי אדעתיה אלא בחנם:
שאני התם דאמר ליה לדידי סגי לי בנטירא בר זוזא
It is different there because he can say to him: For me, the protection of a fence worth a dinar would have been sufficient.
How does this line function within the sugya? Why is this not a case of "this one benefits and this one does not suffer a loss?"
ת"ש הבית והעלייה של שנים שנפלו אמר בעל העלייה לבעל הבית לבנות והוא אינו רוצה הרי בעל העלייה בונה בית ויושב בה עד שיתן לו יציאותיו
יציאותיו הוא דמחייב ליה בעל הבית, הא שכרו לא. ש"מ זה נהנה וזה לא חסר פטור.
: Come and hear (Bava Metzia 117a): A house and its upper story, which belonged to two separate people, collapsed, the owner of the upper story told the owner of the house to build, but he does not want to, the owner of the upper story may build the house and live in it until the owner of the lower story will pay him for his expenses.
It is his expenses that the owner of the house is obligated to pay him, but he does not pay the rent. Conclude from the mishna that where this one derives benefit and that one does not suffer a loss, he is exempt,
First try to understand the simple reading of the Mishnah. Then try to extrapolate how one can learn from this that "when this one benefits and the other does not incur a loss, the one who derives benefit is exempt."
שאני התם דביתא לעלייה משתעבד
It is different there because the lower story of the house is subjugated to the upper story
How does the Talmud reject the proof from that Mishnah?
ת"ש רבי יהודה אומר אף זה הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר ש"מ זה נהנה וזה לא חסר חייב
שאני התם משום שחרוריתא דאשייתא
Come and hear: Rabbi Yehuda says: Even this one who resides in another’s courtyard without his knowledge must pay him rent.
Conclude from the mishna that when this one derives benefit and that one does not suffer a loss, the one who derives benefit is obligated to pay.
It is different there, due to the blackening of the walls.
The full text of this mishnah is found below. Read it there and see what the Talmud is trying to derive from it. Then see how the Talmud rejects it.
The following is Rashi's explanation.
שחרוריתא דאשייתא - שמשחיר לו הכתלים הלכך חסר הוא אבל בית ישן לא:
(ג) הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה שֶׁל שְׁנַיִם שֶׁנָּפְלוּ, אָמַר בַּעַל הָעֲלִיָּה לְבַעַל הַבַּיִת לִבְנוֹת, וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִבְנוֹת, הֲרֵי בַעַל הָעֲלִיָּה בּוֹנֶה אֶת הַבַּיִת וְדָר בְּתוֹכוֹ עַד שֶׁיִּתֶּן לוֹ אֶת יְצִיאוֹתָיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף זֶה דָּר בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר, אֶלָּא בַעַל הָעֲלִיָּה בּוֹנֶה אֶת הַבַּיִת וְאֶת הָעֲלִיָּה וּמְקָרֶה אֶת הָעֲלִיָּה, וְיוֹשֵׁב בַּבַּיִת עַד שֶׁיִּתֶּן לוֹ אֶת יְצִיאוֹתָיו:
(3) A house and upper story belongs to two [separate] individuals, and both collapsed: if the owner of the upper story told the landlord to build [the lower level], and he did not want to build, the owner of the upper story builds the house and lives within it, until he pays him his expenses. Rabbi Yehudah says: then this one was living in [the property] belonging to his fellow, [and] he needs to pay him rent! Rather, if the owner of the upper story builds the house, the upper story, and the ceiling, he may dwell in the house until he pays him his expenses.
They sent it to the academy of Rabbi Ami . He said: And what did he do to the owner? What loss did he cause him? How did he damage him?
Rabbi Ḥiyya bar Abba said: Let us consider the matter. They sent the question to Rabbi Ḥiyya bar Abba again. He said: They keep sending me this dilemma; had I found a response to their question, would I not have sent them a reply?
It was stated Rav Kahana says that Rabbi Yoḥanan says: He need not pay him rent. Rabbi Abbahu says that Rabbi Yoḥanan says: He must pay him rent.
Rav Pappa said: This statement of Rabbi Abbahu, was not stated explicitly; rather, it was stated from an inference As we learned in a mishna (Me’ila 5:4): If [the treasurer of the Temple] took a stone or a cross beam that had been consecrated, he has not violated the prohibition of misuse of consecrated property.
If he gave it to another as a gift, he has then misused consecrated property. But the other man, has not misused a consecrated item. If the treasurer himself built it into his house, he has not violated the prohibition of misuse of consecrated property until he has lived beneath it for an amount of time worth one peruta.
And Shmuel said: And this is the halakha provided that he placed it over the skylight.
According to Shmuel the mishnah refers to a case where the treasurer used the beam to cover an opening in the roof. Why does Shmuel say this?
This is Rashi's interpretation. שינוי refers to the concept that when one steals something from someone else and then modifies it, he acquires it immediately upon modification:
והוא שהניחה ע"פ ארובה - ולא קבעה בבנין דלא הוי שינוי הלכך לא מעל עד שידור תחתיה:
And Rabbi Abbahu sat before Rabbi Yoḥanan and was saying in the name of Shmuel: That is to say, one who resides in another’s courtyard without his knowledge must pay him rent. And Rabbi Yoḥanan remained silent.
Why does R. Abahu think that Shmuel's case proves that one who lives in his fellow's courtyard without permission must pay him rent?
Rabbi Abbahu thought that since he was silent, he agrees with him. But that is not so. Rather he was not paying attention to him.
כדרבה דאמר רבה הקדש שלא מדעת
כהדיוט מדעת דמי
It follows the statement of Rabba, as Rabba says: Consecrated property from which one derived benefit without the Temple treasury’s knowledge is similar to to an ordinary person, which was performed with the owner’s knowledge.
This R. Papa's rejection of R. Abahu's inference from that mishnah. How does it work? Why is this mishnah not proof that one who dwells in his fellow's residence without his permission must pay him rent?
Rashi's commentary does not appear on the page here but is quoted by later Rishonim, who also raise difficulties on it: The following is from the Tosafot.
כהדיוט מדעת דמי - פ"ה דדעת שכינה איכא וקשה דשלא מדעתו לאו דוקא אלא אורחיה דמילתא נקט וה"ה מדעתו אלא נראה כהדיוט מדעת דמי כלומר דדעת שכינה איכא שלא יהנה אדם בלא מעילה:
Rashi explains that the Shekhinah knows [that he is residing there]. But this is difficult, for "without his knowledge" is not specific. Rather, the Talmud mentions this only because it is the norm. But the same would be true "with his knowledge."
Rather, it seems that "like an ordinary person with his knowledge" means that that Shekhinah does not want one to benefit from consecrated property without it being considered "meilah" (illicit use of Temple property).
Read this Tosafot carefully for it will help understand the underlying issue at hand.
א"ל רבה בר רב הונא הכי אמר אבא מרי משמיה דרב אינו צריך להעלות לו שכר. והשוכר בית מראובן מעלה שכר לשמעון. שמעון מאי עבידתיה? הכי קאמר נמצא הבית של שמעון מעלה לו שכר
Rabba, son of Rav Huna, said to him: So did my father, my Master, say in the name of Rav: He does not need to pay him rent. And he also stated another halakha: One who rents a house from Reuven must pay rent to Shimon. Shimon? What does he have to do with this? The Gemara explains: This is what he is saying, : If it is discovered that the house was Shimon’s, he must pay rent to Shimon.
אתמר נמי א"ר חייא בר אבין אמר רב ואמרי לה אמר ר' חייא בר אבין אמר רב הונא הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אינו צריך להעלות לו שכר. והשוכר בית מבני העיר מעלה שכר לבעלים. בעלים מאי עבידתייהו הכי קאמר נמצאו לו בעלים מעלין להן שכר
It was also stated: Rabbi Ḥiyya bar Avin says that Rav says, and some say that Rabbi Ḥiyya bar Avin says that Rav Huna says: One who resides in another’s courtyard without his knowledge does not need to pay him rent, and one who rents a house from the residents of the city must pay rent to the owners. The Gemara is puzzled: Owners? What do they have to do with this? This is what he said: If it is discovered that the house did have owners, the renters must pay rent to those owners.
תרתי הא דקיימא לאגרא הא דלא קיימא לאגרא
Two contradictory halakhot? This one refers to a courtyard stands to be rented out, while that one refers to a courtyrd that does not stand to be rented out.
What is the contradiction between the two previous halakhot? How does the Talmud resolve them and what effect does this resolution have on the overall answer to the question?
אמר רב סחורה אמר רב הונא אמר רב הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אין צריך להעלות לו שכר משום שנאמר (ישעיהו כד, יב) ושאיה יוכת שער
אמר מר בר רב אשי לדידי חזי ליה ומנגח כי תורא
רב יוסף אמר ביתא מיתבא יתיב
Rav Seḥora says that Rav Huna says that Rav says: One who resides in another’s courtyard without his knowledge does not need to pay him rent because it is stated: “Desolation remains in the city, and the gate is stricken unto ruin” (Isaiah 24:12). Mar bar Rav Ashi said: I saw this ruin and it gores like an ox, i.e., . Rav Yosef stated a similar idea: A home that is lived in is settled and safeguarded.
How does the verse and these amoraic statement effect the reasoning behind the halakhah that the one who lives in his fellow's courtyard without his knowledge does not need to pay rent? What is the underlying idea here?
What is the difference between the two: The difference between them is when [the original owner] uses the courtyard to store wood and straw.
The Talmud here explains what the difference between R. Yosef's reasoning and that of the verse (or Mar bar Rav Ashi). Below is Rashi's commentary. Note that this too has a large effect on the overall reading of the sugya.
דקמשתמש בו - בעל הבית בציבי ותיבנא שהיו עציו ותבנו בתוכו וזה הלך ודר בו משום שאיה ליכא הואיל ומשתמשין בו משום ביתא מיתבא איכא דאין זה ישוב וזה שדר בו יפה עשה וההנהו:
ההוא גברא דבנה אפדנא אקילקלתא דיתמי אגביה רב נחמן לאפדניה מיניה לימא קסבר רב נחמן הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר ההוא מעיקרא קרמנאי הוו דיירי ביה ויהבי להו ליתמי דבר מועט א"ל זיל פייסינהו ליתמי ולא אשגח אגביה רב נחמן לאפדניה מיניה:
There was a certain man who built a mansion [apadna] on a garbage heap [akilkalta] belonging to orphans, and Rav Naḥman confiscated his mansion from him.
Shall we say that Rav Naḥman holds that one who resides in another’s courtyard without his knowledge must pay him rent? In that case Carmanians, nomadic tribes, were initially living on the property, and they would pay the orphans a small amount. Rav Naḥman had said to the man who built the mansion: Go and appease the orphans with regard to their lost income, but he did not pay attention to the ruling. Therefore, Rav Naḥman confiscated his mansion from him.
(ט) הַדָּר בַּחֲצַר חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. אִם אוֹתָהּ חָצֵר אֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְשָׂכָר אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר. אַף עַל פִּי שֶׁדֶּרֶךְ זֶה הַדָּר לִשְׂכֹּר מָקוֹם לְעַצְמוֹ. שֶׁזֶּה נֶהֱנֶה וְזֶה אֵינוֹ חָסֵר. וְאִם הֶחָצֵר עֲשׂוּיָה לְשָׂכָר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ זֶה לִשְׂכֹּר צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר שֶׁהֲרֵי חִסְּרוֹ מָמוֹן:
One who resides in his fellow's courtyard without his knowledge. If that courtyard does not stand to be rented out, he need not pay him his wages. Even though this one needed to find a place to rent. For this is a case of this one benefits but this one does not suffer a loss. But if the courtyard stands to be rented out, even though this one does not need a place to rent, he must pay him the rent, for he has caused him a loss.
(ב) ומ''ש ואם החצר עשויה לשכר אע''פ שאין דרך זה וכו'. הוא כדברי ההלכות שכתב הרב אלפסי ז''ל דחצר דקיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר שהוא חייב בשכירות לפי שמדה זו לא נזכרה בגמ' כלל אבל דעת התוספות שהוא פטור. ומ''מ כתבו המפרשים ז''ל שאם חסר הבית בכל שהוא כגון שהיה חדש והשחיר הכותלים וחסרו מערכו אע''פ שהיא חצר שאינה עשויה לשכר כיון שהוא מחסר קצת מגלגלין עליו את הכל והכין מוכח בגמרא:
(ו) הדר בחצר חבירו שלא מדעתו שאמר לו צא ולא יצא חייב ליתן לו כל שכרו ואם לא אמר לו צא אם אותה חצר אינה עשויה לשכר אינו צריך להעלות לו שכר (אע"פ שהוציא את הבעל הבית בעל כרחו מן הבית והוא דר בו (מרדכי פרק כיצד הרגל) ואפילו היה רגיל להשכירו רק שעכשיו לא עביד למיגר בתר האי שעתא אזלינן) (נ"י פ' הנ"ל) אע"פ שדרך זה הדר לשכור מקום לעצמו שזה נהנה וזה אינו חסר: הגה ודוקא שכבר דר בו אבל לא יוכל לכופו לכתחילה שיניחנו לדור בו אע"פ דכופין על מדת סדום במקום שזה נהנה וזה אינו חסר ה"מ בדבר דאי בעי ליהנות לא יוכל ליהנות אבל בכי האי גוונא דאי בעי בעל החצר ליהנות ולהרויח להשכיר חצירו היה יכול אלא שאינו רוצה אין כופין אותו לעשות בחנם (מרדכי ונ"י פרק הנ"ל) ואם החצר עשויה לשכור אע"פ שאין דרך זה לשכור צריך להעלות לו שכר שהרי חסרו ממון: הגה מיהו אם לא היה דר בו אלא שגזלו ממנו פטור לשלם השכירות (טור ס"ו בשם הרא"ש ולאפוקי מהרמ"ה) וסתם בתים בזמן הזה קיימי לאגרא ואע"ג דעדיין לא השכירו מעולם (מרדכי פ' כיצד הרגל והגהות מיימוני פ"ג דגזילה ועיין בת"ה סי' שי"ז):
(ז) י"א דכשאין החצר עומד לשכר דאמרי' דאינו צריך להעלות לו שכר אם חסרו אפי' דבר מועט כגון שהיה הבית חדש וזה חסרו במה שהשחירו אע"פ שאין הפסד אותו שחרורית אלא מועט ע"י מגלגלין עליו כל השכר כפי מה שנהנה (וא"כ אם אין דרך זה לשכור פטור דהא לא נהנה ויש חולקין) (ר' ירוחם ני"ב שתי הדעות):
(ח) יש אומרים דהא דאמרינן דכשהחצר אינו עומד לשכר אינו צריך להעלות לו שכר דוקא שלא גילה הדר בדעתו שהיה רצונו ליתן לו שכר אם לא יניחנו לדור בו בחנם אבל אם גילה בדעתו כן צריך ליתן לו שכר:
(ט) י"א דהא דאמרי' דבחצר שאינו עומד לשכר אינו צריך להעלות לו שכר אפי' אם שכרו מאחר שהיה סבור שהוא שלו ונמצא שאינו שלו א"צ ליתן לו שכר אע"פ שנכנס על דעת ליתן לו שכר ואפי' אם נתנו לזה ששכרו ממנו צריך להחזירו ואם נתן לו השכר כיון שהוא ברור שבטעות יהב ליה חייב להחזירו:
(י) י"א שזה שאמרנו בחצר העשויה לשכר חייב להעלות לו שכר אפי' שכרו מראובן ונתן לו השכר ונמצאת שאינו שלו אלא של שמעון צריך ליתן לשמעון שכרו: הגה ודוקא ששמעון או שלוחיו בכאן והיו משתדלין להשכירו אבל אם אינו בעיר ואין מי שמשתדל להשכירו הוי כחצר דלא קיימא לאגרא ואע"פ ששכרו מראובן א"צ ליתן לשמעון כלום וכמו שנתבאר (הגהות מיימוני פ"ג דגזילה) ויחזור ויתבע מראובן מה שנתן לו ואפי' שכרו מראובן בפחות מכדי דמיו צריך ליתן לשמעון כל השכר הראוי ליתן לו ויחזור ויתבע מראובן מה שנתן לו ואם שכרו מראובן בדמים יקרים ונמצא הבית של שמעון לא יפרע לו אלא כפי מה ששוכרים אחרים ואפי' אם נתן כבר לראובן אינו נוטל שמעון אלא כפי מה ששוכרים אחרים ומיהו אם באו הדמים ליד שמעון והוא טוען שלא היה שוכרה בפחות מספיקא לא מפקינן מיניה: הגה ישראל שברח מן העיר ולקח (השר) ביתו והשאילו לישראל אחר אין צריך להעלות שכר לבעלים דהא לא קיימא לאגרא דאי לא הוי דר בו ישראל השני הוי דר בו עכו"ם (הג"מ פ"ג דגזילה ומרדכי פ' כיצד הרגל) השוכר בית מחבירו וחזר והשכירו לאחרים ביותר ממה ששכרו אם היה לו רשות להשכירו לאחרים בענין שנתבאר לעיל סי' שי"ו המותר הוא שלו ואם לא היה לו רשות להשכירו המותר לבעלים (נ"י פ' הנ"ל) האומר לחבירו דור בחצרי א"צ ליתן לו שכר (ב"י בשם הרשב"ץ) שני שותפין בבית והשכיר אחד מן השותפין כל הבית שלא מדעת שותפו צריך השוכר ליתן לשותף השני חלקו (ב"י בשם הרשב"א) אבל אם לא שכר כל הבית רק חלק השותף שהשכיר לו א"צ ליתן לשני כלום (ד"ע):