Blood פרשת וארא

Click this link for the sources formatted into a Google Doc.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה מֵאֵן לְשַׁלַּח הָעָם׃ טו לֵךְ אֶל־פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ עַל־שְׂפַת הַיְאֹר וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר־נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ תִּקַּח בְּיָדֶךָ׃ טז וְאָמַרְתָּ אֵלָיו ה' אֱלֹקֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר שַׁלַּח אֶת־עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר וְהִנֵּה לֹא־שָׁמַעְתָּ עַד־כֹּה׃ יז כֹּה אָמַר ה' בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר־בְּיָדִי עַל־הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם׃ יח וְהַדָּגָה אֲשֶׁר־בַּיְאֹר תָּמוּת וּבָאַשׁ הַיְאֹר וְנִלְאוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן־הַיְאֹר׃

Exodus 7:14-18

And the LORD said to Moses, “Pharaoh is stubborn; he refuses to let the people go. Go to Pharaoh in the morning, as he is coming out to the water, and station yourself before him at the edge of the Nile, taking with you the rod that turned into a snake. And say to him, ‘The LORD, the God of the Hebrews, sent me to you to say, “Let My people go that they may worship Me in the wilderness.” But you have paid no heed until now. Thus says the LORD, “By this you shall know that I am the LORD.” See, I shall strike the water in the Nile with the rod that is in my hand, and it will be turned into blood; and the fish in the Nile will die. The Nile will stink so that the Egyptians will find it impossible to drink the water of the Nile.’”

Questions:

1. What will the Mitzryim know?

2. Why near the water?

3. What happened to the water during the plague?

4. What does the word ונלאו mean?

What will the Mitzryim know?

בכור שור, שמות ז׳:י״ז:א׳

(א) בזאת תדע. אתה אמרת לא ידעתי את ה' בזאת המכה תתחיל לידע כי אני אדון למכה וכ"ש בשאר המכות הגה"ה:

Bekhor Shor, Exodus 7:17:1

...

ספורנו על שמות ז׳:י״ז:א׳

(א) בזאת תדע כי אני ה' שאשנה טבע דבר בלתי נפסד והוא היאור:

Sforno on Exodus 7:17:1

(1) 'בזאת תדע כי אני ה; I will turn something that never changes in nature and never ceases to flow, into something else. This will demonstrate My power over natural law.

אור החיים על שמות ז׳:י״ז:א׳-ב׳

(א) בזאת תדע כי אני ה'. טעם שציין לו ידיעת ה' באמצעות מכה זו על דרך אומרם ז''ל (שמו''ר פ''ט) כי נילוס היה למצרים לאלוק אשר על כן רשם ה' בהכאת היאור לדם ואמר בזאת תדע כי אני ה' כשאעשה משפט כתוב באלקיכם, ודקדק לומר אני ה' כי שם זה מלבד שאמרו ז''ל (זהר ח''ג רצ''ז) שירצה לומר היה הווה ויהיה. עוד ירצה לומר כי במאמרו היה כל הווה. והנה כשיכה עבדו ליאור יראה כי הוא יתברך הוא שעשה היאור הוא מהוהו בכל עת לאשר יחפוץ והנה הוא עושה בו הויה אחרת והפכו לדם:
עוד רמז לו כי מזה ידע מדת רחמיו יתברך על הנבראים בראות לפניך היאור נהפך לדם כדי שתשוב ותשלח ולא תמות, ואם לא היה צד הרחמים היה מכה בו ומאבדו מן העולם וק''ו הדברים ומה יאור גדול מהפכו לדם אדם אמגושי כמותו לא כל שכן, והוא אומרו בזאת תדע כי אני ה' שאני מתחכם עליך בדברים גדולים כזו של הכאת אלקיך כדי שתאמין ולא תאבד:

Or HaChaim on Exodus 7:17:1-2

...

העמק דבר על שמות ז׳:י״ז:א׳

(א) בזאת תדע. אתה פרעה ולא כל מצרים. וכאשר יבואר לפנינו. וכמש״כ לעיל מקרא ה׳. שלא נודע לכל מצרים עד בואם לים סוף:

Haamek Davar on Exodus 7:17:1

...

העמק דבר על שמות ז׳:י״ז:ב׳

(ב) כי אני ה׳. מהוה כל הטבע. ומש״ה אני עושה בו כרצוני:

Haamek Davar on Exodus 7:17:2

...

שד"ל על שמות ז׳:י״ז:א׳

(א) כי אני ה': כי אני ה' המדבר אליך ע"י משה ואהרן, כי לא מלבם.

Shadal on Exodus 7:17:1

...

Why near the water?

אבן עזרא על שמות ז׳:ט״ו:א׳

(א) לך אל פרעה בבקר. מנהג מלך מצרים עד היום לצאת בתמוז ואב כי אז יגדל היאור לראות כמה מעלות עלה. וצוה השם למשה שילך בבקר ויעמוד לפני היאור ויעש האות שהוא מכת היאור לפני פרעה. וצוהו לקחת המטה אשר נהפך לנחש על ידי משה לפני לכתו אל פרעה. ויתנהו אל אהרן לנטותו על מימי מצרים שיראה פרעה בעיניו כי מרגע שיכה אהרן במטה על היאור אז יהפך לדם

Ibn Ezra on Exodus 7:15:1

...

רש"י על שמות ז׳:ט״ו:א׳

(א) הנה יצא המימה. לִנְקָבָיו; שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ וְאוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִנְקָבָיו, וּמַשְׁכִּים וְיוֹצֵא לְנִּילוּס וְעוֹשֶׂה שָׁם צְרָכָיו (תנחומא):

Rashi on Exodus 7:15:1

(1) הנה יצא המימה LO, HE GOETH OUT UNTO THE WATER to ease himself. For he claimed to be a god and asserted that because of his divine power he did not need to ease himself; and therefore he used to rise early and go to the Nile and there eased himself in secret (Midrash Tanchuma, Vaera 14; Exodus Rabbah 9:8).

בכור שור, שמות ז׳:ט״ו:א׳

(א) הנה יוצא המימה. דרך השרים והמלכים לטיל על שפת הנר ומוליכים עופות בידם כגון אושטיר"א ואשפרברי"ש ולוקחין להם עופות אחרים וקורין דיבר"א ושם תדבר עמו כי שם לא יהיה עמו רוב עם ותוכל אליו לדבר שם:

Bekhor Shor, Exodus 7:15:1

...

חזקוני, שמות ז׳:ט״ו:ב׳

(ב) הנה יוצא המימה להעלות נלוס לרגלו. ד״‎א כדרך בני אדם המשכימים בבוקר על שפת הנהר ורוחצים ממימי הנהר להאיר עיניהם. ד״‎א הנה יוצא המימה לטייל ולצוד שם עופות על ידי גוונין שנושא על ידו כשאר מלכים, ושם תמצאנו פנוי לדבר עמו.

Chizkuni, Exodus 7:15:2

(2) הנה יוצא המימה, here he is about to go out towards the Nile so as to attribute the waters of the Nile rising towards him proving that he was a deity. A different interpretation: Pharaoh would wash himself every morning in the waters of the Nile, especially in order to wash out any particles that had accumulated around his eyes during his sleep. Still another interpretation: he went for a stroll along the banks of the river every morning. He would also go hunting birds by means of trapping them in mud. [Maybe the reference is to chasing geese and ducks into traps. Ed.] The point of G-d’s instruction was for Moses to have a private talk with Pharaoh when he would not feel under pressure to show his ministers etc., that he could stand up to Moses.

כלי יקר על שמות ז׳:י״ז:ו׳

(ו) והנה מכת היאור, בעון שאמר פרעה לי יאורי ואני עשיתני (יחזקאל כט ג) ובעון השלכת הבנים ליאור, ומיתת הדגים בעבור שרצו לבטל מישראל ברכת וידגו לרוב בקרב הארץ.

Kli Yakar on Exodus 7:17:6

...

מלבי"ם שמות פרשת וארא פרק ז

טו) לך אל פרעה בבקר. כבר בארנו שבסדר זה רצה לברר לו מציאות ה', כמ"ש בזאת תדע כי אני ה', כי פרעה אמר מי ה' אשר אשמע בקולו, והכחיש מציאותו, כי לדעתו היאור הוא האלוק הגדול המקבל כחו מן השמש שהוא היה אלקי האלקים לכל העמים הקדמונים, לכן היה משכים בבקר בעלות השמש והוא יוצא המימה לעבוד את היאור ונצבת לקראתו על שפת היאר, ובמכת ערוב אמר השכם בבקר והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה, שם היה הצווי שמשה יהיה אצל היאור טרם שיבא פרעה, לכן אמר השכם בבקר, עד שבבוא פרעה ימצא משה נצב אצל היאור ויעכב על פרעה שלא יקרב אל היאור, שעז"א התיצב לפני פרעה, שתופס ממשלתו וכחו כמ"ש גדר לשון זה בפי' יהושע אבל פה היה צריך שפרעה יעמוד ג"כ סמוך להיאור כדי שיראה איך יכה משה את היאור, לכן לא צוהו להשכים, רק שיגיע שם בעת שפרעה יהיה כבר על שפת היאור ומשה יהיה נצב לקראתו,

תרגום המיוחס ליונתן שמות ז׳

איזיל לות פרעה בצפרא הא נפיק למנטור קוסמין עילוי מיא הי כאמגושא ותתעתד לקדמותיה על גיף נהרא וברם חוטרא דאהרן דאתהפיך לחיוי תיסב בידך.

Go unto Pharoh in the morning: behold, he cometh forth to observe divinations at the water as a magician; so shalt thou prepare thee to meet him on the bank of the river, and Aharon's rod that was changed to be a serpent thou shalt take in thy hand

הואיל משה שמות ז׳

הנה יוצא המימה – לרחוץ, או גם כן לחלות פני אלקיו, נילוס או אוויריס איש איזיס (המציירת ארץ מצרים, ונילוס מזריע אדמת מצרים), ולפני אלקיו שלחו לדבר אליו קשות להראותו כי הבל יראתו, על כן אמר לו בזאת תדע כי אני ה׳, למען תדע כי אני ה׳ בקרב הארץ. ואחר שפרעה לא פנה אל דברי ה׳ מפי משה, תכף ומיד אמר ה׳ למשה שיאמר אל אהרן להכת היאר לעיני פרעה ולעיני עבדיו ההולכים אתו לחלות פני יראתם, ולא המתין כלל בין ההתראה ובין המכה, וזה שכתוב ויפן פרעה ויבא אל ביתו, ולזה לקח גם כן המטה בידו.

ר״י אבן כספי שמות ז׳

(טו) לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה – ראיתי מנהג מלך מצרים גם היום כי שני ימים בשבוע, הוא יום שלישי ויום שביעי יצא מלך מצרים עם רכבו ופרשיו, במקום ידוע על שפת היאור לשחוק שם כל היום בכדור הקטן, ואולי לא היה יכול משה לדבר עם פרעה רק באותן הימים כי בשאר הימים הוא יושב בחדרו, ואע״פ שלא זכר זה תמיד, די אם יזכור בקצתם למשל ולכן היה סדר משה כן, כי יען היות פרעה עומד על שפת היאור בכילתו ובאהלו באותן הימים, היה משה הולך דרך הימים באניה קטנה ויהיה נצב לקראתו בתוך האניה.

שד"ל על שמות ז׳:ט״ו:א׳

(א) הנה יוצא המימה: אפשר כדי לראות כמה מעלות עלה היאור (כדעת ראב"ע ורמבמ"ן) או לטייל ולקבל האויר (כדעת רשב"ם ור' יעקב בעל הטורים), או לרחוץ כמו שהלכה בת פרעה (תלמידי מוהר"ר שש"א); וצוהו שידבר לו אצל היאור ולא בביתו מפני שהיה צריך להכות את המים אשר ביאור לעיני פרעה ולעיני עבדיו.

Shadal on Exodus 7:15:1

...

תורת משה - אלשיך, שמות ז׳:ט״ו:א׳

(א) לך אל פרעה כו'. ושמא תאמר הלא הוא יוצא שם להסתר מבני אדם. ומה גם בבקר להסתיר היותו צריך לנקביו לומר כי אלוק הוא ואיך אלך ואערב אל לבי לישב שם בפניו והרגני לז"א אל תירא כי המטה אשר נהפך לנחש תקח בידך והוא בשום לב אל אומרו לנחש ולא אמר לתנין שהוא המופת האמור בסמוך והוא שלא כיון הוא ית' על מה שנרמז בהתהפכו לתנין רק על אומרו ית' בפ' הקודמת שישליכהו ארצה ויהי לנחש והוא כאשר כתבנו שם שהוא לרמוז לו כי אינו נחש רק בנוסך מפניו אך בהחזיקך בו יהי למטה בכפך ע"כ אין ספק כי רמז לו יזכור הדבר ההוא שבהחזיק בו ושים מצחו לעומת מצחו לא יירא ממנו:

Alshikh on Torah, Exodus 7:15:1

...

What happened to the water during the plague?

רבנו בחיי, שמות ז׳:י״ז:ג׳

(ג) הנה אנכי מכה במטה אשר בידי. הנה אנכי בגזרתי למדך שנהפכו המים לדם במראה, בטעם, ובריח. במראה שנאמר ויך את המים אשר ביאור לעיני פרעה ולעיני עבדיו כי ראו כן בעיניהם, בטעם שנאמר והדגה אשר ביאור מתה הדגים חיים בקרירות המים וכיון שנהפכו לדם שתו הדגים ממנו וחיותם אינו אלא במים צוננים וכיון שנהפך הצונן לחמימות מתו מיד, ובריח שנאמר (שמות ז) ויבאש היאור.

Rabbeinu Bahya, Shemot 7:17:3

(3) הנה אנכי מכה במטה אשר בידי, “I am about to strike with the staff which is my hand, etc.” The words הנה אנכי mean “at my command,” (seeing Aaron was doing the actual striking of the river, verse 20); The verse teaches that the water was transformed not only in appearance but also in taste as well as in smell. We know that the appearance changed from verse 20 where the miracle is described as occurring before the eyes of Pharaoh and his servants. We know that the taste of the river changed from the words: “the fish in the river died.” Fish live in a cool environment. When the water turned into blood it also became warmer. The fish drank from it and died as they could not survive in the warmer temperatures. We know that the smell of the river changed from the words: “the river stank.”

ריב"א על התורה, שמות ז׳:י״ז:ב׳

(ב) ונהפכו לדם פי' ר' יוסף בכור שור שהיאור לא היה דם אלא לפי שעה ותדע שכן כתו' והדגה אשר ביאור תמות ובאש היאור ונלאו מצרים לשתות מים מן היאור משמ' שעקר המכה לא היתה אלא בשביל הסרחון גם יש סברא בדבר דאי משום מראית דם לא יניחו מלשתות מים מן היאור דנהי שהיה לו מראית דם לא היה לו טעם דם. עוד ראיה בדבר דכתוב ויעשו כן חרטומי מצרים בלהטיהם מה עשו והלא כבר היו מי היאור דם אלא ודאי חזר היאור למים. וזש"ה על פרעה לא שת לבו גם לזאת לפי שראה שלא היה דם אלא לפי שעה. אך יש להקשות א"כ לא היה לו לקרא המכה אלא על שם ההבאשה. וי"ל לפי שההבאשה אינה נכרת אלא הדם הוא הניכר עכ"ד:

Riva on Torah, Exodus 7:17:2

...

הכתב והקבלה, שמות ז׳:י״ח:א׳

(א) והדגה. כי בשעת הדחק היו יכולים לשתות הדם, כי הדם משקה, כי הוזהרנו על שתייתו, לכן על הפיכת המים לדם נלוה אליהם גם זאת שהדגה שביאור מתה ובאש היאור, ונעשה דם נבאש עד שאינו ראוי לשתיי' אפי' בשעת הדחק. וזה"ש ונלאו מצרים וגו', שהיו מנסים בכל כחם לטהר הדם הזה שיהיה ראוי לשתי', אמנם נלאו ונתיאשו ממנו (רנ"ו):

HaKtav VeHaKabalah, Exodus 7:18:1

...

רד״צ הופמן שמות ז׳

תמות ובאש היאר – תיאור מפורט זה של מכת הדם נחוץ משום שהפיכת מימי הנילוס לאדומים הייתה תופעה שכיחה, שלא הייתה מלווה תוצאות שליליות. שכן, בימי שפל היאור הופכים מימיו ירוקים וממילא גם מימי תעלותיו ירוקים, יש להם ריח רקב מסריח, תולעים שורצות בהם ושתייתם מזיקה לבריאות האדם, אף כי לא לדגים. אחר זמן קצר מתבהרים המים, מקבלים צבע אדום, ואז הם שוב ראויים לשתיה. אודם זה נשאר במימי היאור במשך כל תקופת השטפונות, והמצרים אכן קוראים להם אז מים אדומים. בעוד שבדרך כלל קיבלו אפוא את התאדמות המים בשמחה, תהיה זו הפעם שונה בתכלית, כי המים ייהפכו לדם ממש, ושתייתם תהיה מזיקה.

ונלאו מצרים – הם יהיו לאים, עייפים, ינסו וישובו וינסו להתגבר על תיעובם, אבל לא יוכלו.

מלבי"ם שמות פרשת וארא פרק ז

(כה) וימלא שבעת מים. במכה זו לא בקש ממשה להסיר המכה, כי לא התרה בו על תנאי שישלח את העם ותסור המכה כנ"ל, והנה הרי"א חפש לתת להמכות סדר טבעי, ויאמר שמכת הדם סבבה מכת הצפרדעים, כי מעפושי היאור ע"י נבלות הדגים ובאשתם שרץ היאור צפרדעים לרוב והם לברוח משם יצאו אל היבשה ונכנסו בבתי מצרים, ובסבת עפוש הדם והצפרדעים שצברו אותם חמרים חמרים נתעפש העפר והיה לכנים עיי"ש, ולא ידעתי למה יקטין את הנסים ויתן להם שלשלת טבעי, ולהוציא מסברות אלה אמר הכתוב כי נמלא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאור וכבר נתרפא היאור ולא היו בו צפרדעים, ואח"כ שרץ היאור צפרדעים ע"פ ה' לא מסבה טבעיית, אולם הסבה ההשגחיית שנתן בזה היא נכונה שהיה עונש על הריגת ילדי ישראל שנטבעו ביאור מצרים ודמי הילדים הפך המים לדם, ועל צעקת האומללים יצאו הצפרדעים ונדמה להמצרים שהילדים המתים עולים מן היאור בדמות צפרדעים צועקים ומיללים ומשחיתים אותם מדה במדה, עד שבבואם שנית אל המים מי סוף טבעו גם הם כמ"ש על בדבר אשר זדו עליהם:

What does the word ונלאו mean?

רש"י על שמות ז׳:י״ח:א׳

(א) ונלאו מצרים. לְבַקֵּשׁ רְפוּאָה לְמֵי הַיְאוֹר שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִין לִשְׁתּוֹת:

Rashi on Exodus 7:18:1

(1) ונלאו מצרים THE EGYPTIANS SHALL WEARY THEMSELVES in seeking a cure for the waters of the river that they may become fitted for drinking.

ספורנו על שמות ז׳:י״ח:ב׳

(ב) ונלאו מצרים לחפור סביבות היאור מים לשתות, כאמרו ויחפרו כל מצרים סביבות היאור:

Sforno on Exodus 7:18:2

(2) ונלאו מצרים, digging around the river bed trying to find water. This referred to what the Torah described in verse 24 ויחפרו כל מצרים סביבות היאור, “all the Egyptians dug all around the river.”

רש"ר הירש שמות פרשת וארא פרק ז

יח) ונלאו. יכירו, כי מולם ה"לאו", הבלתי אפשרי. יבינו, כי באם יתמיד מצב זה, כמעט ועליהם יהיה לצאת את הארץ. גשם אין ממעל, את מימיו ימנע היאור, ומצרים הופכת מדבר. "לאה" - משורש "לא", שלילת הקיום (בניגוד ל"אל", שלילת הרצון). "לאה" מתאר מצבו של מי שכוונתו הושמה לאל, מי שאינו יכול לבצע דבר - מה ויגיעתו לריק. קרוב לכך: "להה" - "ותלה ארץ מצרים" (בראשית מז, יג ועי' פי' שם) - חדל מלהתקיים. "כמתלהלה" (משלי כו, יח) - כעושה דבר - מה שאין לו כל תוצאות. "לעה" בלשון חז"ל: התאמצות ששכרה בצידה. "לחי" משורש "לחה": אבר שפעולתו קשורה במאמץ חיובי ורב. (בלשון חז"ל: "לעא". ואולי "מתלעות" הוא משורש "לעה", כדרך ש"מתלאה" - מלאכי א, יג - הוא משורש "לאה").

(מעניין, שאיסורי התורה לרוב אינם אמורים בלשון "אל", כפי שניתן היה לצפות, אלא בלשון "לא". נראה, כי "לא תגנוב" וכדומה מציין שלילה עמוקה יותר של הרע מאשר "אל תגנוב". "אל" היה מניח קיומו של רצון, בעדו עוצר האיסור; ואילו "לא" שולל את עשיית הרע על ידינו מכל וכל. כלומר, אם יהודי הנך, הרי לא יהיה בך רצון כלל לעשות דבר, אשר אך החוק ימנענו ממך. כיהודי לא רק אסור לך לעשותו, אלא כיהודי עשה לא תעשנו: מוחזק הנך, שלא תעשנו. וכן, כדברי ר' עקיבא במכילתא שמות כ, א, קיבלו אבותינו את מצוות "לא תעשה" באותה חדוות הסכמה, בה קיבלו את מצוות "עשה": "שהיו אומרים על הן הן ועל לאו הן". התמסרו לשמירה על מצוות לא - תעשה בשמחה ובמרץ רענן, כשם שהתמסרו לקיים מצוות עשה).