Cross Examination פרשת ויחי

Click this link for the sources formatted in a Google Doc.

וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת־יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל־רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת־שְׂמֹאלוֹ עַל־רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת־יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר׃ טו וַיְבָרֶךְ אֶת־יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד־הַיּוֹם הַזֶּה׃

Genesis 48:14-15

But Israel stretched out his right hand and laid it on Ephraim’s head, though he was the younger, and his left hand on Manasseh’s head—thus crossing his hands—although Manasseh was the first-born. And he blessed Joseph, saying, “The God in whose ways my fathers Abraham and Isaac walked, The God who has been my shepherd from my birth to this day—

1. What does it mean that Yaakov שִׂכֵּל אֶת־יָדָיו?

2. What was he trying to accomplish?

3. How do the words כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר explain Yaakov's behavior?

4. To whom is Yaakov giving a blessing?

5. Why does Yosef interject AFTER this beracha and not at the time of the שִׂכֵּל?

מנחת יהודה

שאל מין אחד לר' יוסף קרא:

ע"כ צריך אתה לומר שיעקב עשה את שתי וערב שהרי כתוב ויקח יוסף את שניהם וגו' (מח, יג) וכתו' וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים (מח, יד), מכלל שהפך ידיו שתי וערב כדי לתת ימינו על ראש אפרים, והיאך יעשה כן? והוא השיב שלפיכ' אמ' לו יוסף: לא כן אבי (שם) כלומ' לא נכון לעשות כן, והשיב יעקב: ידעתי בני ידעתי (מח, יט) שאין זה נכון ולא נתכוונתי לכך, נתכוונתי שזה יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגוים.

ר' חיים פלטיאל בראשית פרשת ויחי פרק מח

(יד) שכל את ידיו כי מנשה הבכור. פוקרים המינים לומר שכאן רמז שתי וערב.

תשובה היינו שכל לשון סכלות שעשה שטות,

ועוד על זה א"ל יוסף לאכן אבי, אינך עושה כדין,

וגם הוא הודה בעצמו דכתיב ידעתי בני ידעתי שאני עושה שלא כדין.

בכור שור, בראשית מ״ח:י״ד:א׳

(א) שכל את ידיו כי מנשה הבכור. לפי שמנשה הבכור וידע יעקב שהביאו יוסף ושמו לימינו ואפרים בשמאלו שכל את ידיו בחכמה ובדעת עשה ונתן ימינו על ראה אפרים כי הבין שהוא לשמאלו מפני שמנשה בכור ושמו יוסף לימינו:

Bekhor Shor, Genesis 48:14:1

...

חזקוני, בראשית מ״ח:י״ד:ב׳

(ב) שכל את ידיו עשה עניינו בהשכל ובחכמה שמן הדין היה לו להפוך הבנים לפי מה שהיה בדעתו לתת אפרים לימינו ומנשה לשמאלו והוא עשה ההשכל והחכמה בידיו שלא רצה לבייש מנשה כי הוא היה הבכור וצריך לחלוק לו כבוד קצת. ד״‎א כי מנשה הבכור אע״‎פ שמנשה הבכור לא שת ימינו עליו כי ראה ברוה״‎ק שאחיו הקטן יגדל ממנו. ויש הרבה כי שפירושם אע״‎פ, כמו רפאה נפשי כי חטאתי לך. וסלחת לעוני כי רב הוא, דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא ועוד הרבה.

Chizkuni, Genesis 48:14:2

(2) שכל את ידיו, “Yaakov placed his hands by using his intelligence, i.e. sechel. One could have thought that instead of crossing his hands, Yaakov should have asked that the sons of Joseph switch their position in front of their grandfather, but that is precisely what Yaakov did not want them to do. He did not want to embarrass Menashe by relegating him to his left side, seeing that after all he was Joseph’s firstborn, and he deserved to be treated with respect on account of this. The only reason he had not placed his right hand on the head of Menashe, was that he had seen through his holy spirit that his younger brother would historically be of greater importance than the first born. It occurs frequently that the word “כי,” means “although;” for instance: Psalms 41,5: כי חטאתי לך, “although I have sinned against You.” Or, Psalms 25,11: כי רב הוא, “although it is great.” Or, Exodus 13,17: כי קרוב הוא, “although it is nearby.” The author states that he could have quoted many more examples.

הכתב והקבלה, בראשית מ״ח:י״ד:א׳

(א) שכל את ידיו. במשמוש ידיו בלא ראות השכיל והבין שמנשה הוא הבכור (רע"ס) ובחנם נדחקו המפרשים:

HaKtav VeHaKabalah, Genesis 48:14:1

...

העמק דבר על בראשית מ״ח:י״ד:א׳

(א) והוא הצעיר. ביארו חז״ל במ״ר שהגיע לו זה בשביל שהי׳ מצעיר את עסקיו והיינו כדאי׳ במס׳ תמיד ששאל אלכסנדרוס מוקדון לחכמים מה יעשה אדם ויחיה א״ל ימית א״ע. ופרש״י ישפיל:

Haamek Davar on Genesis 48:14:1

...

העמק דבר על בראשית מ״ח:י״ד:ב׳

(ב) שכל את ידיו כי מנשה הבכור. הוא מיותר. שהרי ידענו מענין הפרשה כי מנשה הבכור. אבל יש בזה עומק וכונה. דבאמת לא הי׳ ליעקב לשכל את ידיו. אלא להפוך את מעמד הבנים. אבל באשר מנשה הבכור מש״ה הי׳ מכוין שיעמוד מנשה לרגל הימיני של יעקב ואפרים לרגל השמאל ורק את ידיו שכל שיהי׳ להיפך. וטעמו ש״ד שאע״ג שהקדים יעקב את אפרים לפני מנשה ומש״ה הי׳ במדבר ראש הדגל מכ״מ בפקודי דפ׳ פינחס הי׳ להיפך. ולא עוד אלא אפי׳ בפקודי דפ׳ במדבר כתוב בכל הדגלים והחונים עליו משא״כ במנשה כתיב ועליו מטה מנשה. כ״ז בא ללמדנו שלא הי׳ אפרים קודם למנשה אלא בענינים רוחנים מה שלמעלה מהליכות עולם הטבע. אבל בהליכות עולם הי׳ מנשה קודם וגדול מאפרים. מש״ה במנין הראשון בהר חורב שהי׳ שכינת עולם על ראשם וכל ההנהגה הית׳ למעלה מה״ט היה אפרים קודם. אבל בפקודי דערבות מואב בכניסתם לארץ שהי׳ כמעט בהליכות הטבע כמבואר להלן ובס׳ במדבר ודברים. מש״ה הי׳ מנשה קודם וע׳ מש״כ בס׳ במדבר בשנוי ועליו מטה מנשה. וזה הגיע משום דבהליכות הטבע מעלת הבכורה מסוגלת הרבה כמש״כ לעיל כ״ז י״ט. והנה היד משמשת את הראש והדעת. והרגל משמשת הליכות הגוף לפי טבעו ומש״ה אמרו חז״ל במליצתם ברא כרעא דאבוה. פי׳ הרגל טבע אביו שמהלך מעצמו בלי מחשבה ושכל. מש״ה רצה יעקב אשר מנשה יעמוד לרגלו הימנית. ושכל את ידיו להיות אפרים אך לידו הימנית. וע״ע בסמוך מקרא כ׳. וזהו שפי׳ הכתוב הטעם כי מנשה הבכור:

Haamek Davar on Genesis 48:14:2

...

אבן עזרא על בראשית מ״ח:י״ד:א׳

(א) שכל את ידיו. כאלו ידיו השכילו מה שהוא רוצה לעשו'

Ibn Ezra on Genesis 48:14:1

...

אבן עזרא על בראשית מ״ח:י״ד:ב׳

(ב) כי מנשה הבכור. אע''פ שמנשה הוא הבכור. וכן כי עם קשה עורף ורבי' כן

Ibn Ezra on Genesis 48:14:2

...

כלי יקר על בראשית מ״ח:י״ד:א׳

(א) שכל את ידיו כי מנשה הבכור. יש מקשים למה שתק יוסף עד אחר שבירך אותם ואח״כ ויתמוך יד אביו להסיר אותה מעל ראש אפרים, למה לא עשה זה קודם שברכם אולי לפי שיוסף חשב שהשמאל חשוב מן הימין, לפי שהלב מקור השכל מונח ביד שמאל, והכבד מקור הנפש המתאוה שבימין, וחשב יוסף לפי שמנשה הבכור על כן רוצה לברכו בברכות שכליות ליתן לו המדע והחכמה ביתר שאת, ואת אפרים רצה לברך בברכות גשמיות, ואחר שבירך ברכה אחת לשניהם אז ראה יוסף שלא זו הדרך ולא נתכוין אביו לזה, ואולי טעה בין בכור לפשוט, או לא ידע מי עומד מימין ומי לשמאל, על כן וירע בעיניו ויאמר לא כן אבי.

Kli Yakar on Genesis 48:14:1

...

כלי יקר על בראשית מ״ח:י״ד:ב׳

(ב) ויש מקשים, וכי לא ראה שאביו שכל את ידיו בכוונה, ובודאי ידע את אשר עשה ולמה ירע בעיני יוסף, והיה לו לשאול לאביו על מה זה שכל ידיו, ונראה שיוסף חשב כי יעקב סבר יוסף לקח הבכור ביד ימין שלו ואפרים בשמאל שלו, ואז הבכור כנגד השמאל של יעקב ע״כ שכל ידיו כדי שיהיה הבכור בימין יעקב, לפיכך וירע בעיניו שהרי באמת לקח יוסף את אפרים בימינו.

Kli Yakar on Genesis 48:14:2

...

מלבי"ם על בראשית מ״ח:י״ד:א׳

(א) וישלח ישראל את ימינו. ר"ל הנה בברכת כהנים כתיב וישא את ידיו והכתיב ידו דצריך לארמא ימינו על שמאלו כמ"ש בזהר, וא"כ אחר שהגיעו ידי עיקב זו תחת זו היה צריך שיניח תחלה את שמאלו על ראש מנשה ואח"כ את ימינו על ראש אפרים, והיתה יד הימין על יד השמאל, והוא לא כן עשה רק תחלה שלח את ימינו וישת על ראש אפרים ואח"כ נתן את שמאלו על ראש מנשה, וא"כ היתה יד השמאל למעלה מיד הימין עז"א שכל את ידיו כי מנשה הבכור, בזה השכיל ע"י ידיו להראות שיודע שמנשה הבכור, וע"כ הגם שיש לו טעם לברך את הבכור ביד שמאל ואת הצעיר בימין, בכ"ז הרים יד שמאל למעלה להורות שמנשה הוא הבכור ואינו מושך שפע ברכתו ע"י אפרים רק מצינור בפ"ע, וע"כ בא השמאל למעלה מן הימין:

Malbim on Genesis 48:14:1

...

שד"ל על בראשית מ״ח:י״ד:א׳

(א) שכל את ידיו: אנקלוס ורש"י ואחרים פירשו נתן ידיו בהשכל וחכמה, ובכוונה עשה מה שעשה, אעפ"י שמנשה היה בכור, ורשב"ם ורלב"ג פירשו מן סכל נא את עצת אחיתופל (ש"ב ט"ו ל"א), ודעתם יסכל (ישעיה מ"ד כ"ה) ענין מעוקם ונפתל כלו' ששם ידיו באלכסון, והנכון כדעת תלמידי מוהר"ר יצחק פארדו עשה ידיו סְכָלוֹת נתן אותם באופן שהרואים יחשבו שאין בהן דעת, כי אמנם מנשה היה הבכור ולא משפט הברכה ביד ימין. ודון יצחק פירש עשה ידיו כאלו אינם יודעות שמנשה הוא הבכור; פירש פועל סכל ignorare כי להוראה זו ישתמשו בו המתפלספים שבימיו, אך אין זו הוראת הפועל הזה במקרא.

Shadal on Genesis 48:14:1

...

רש"י על בראשית מ״ח:י״ד:א׳

(א) שכל את ידיו כְּתַרְגּוּמוֹ, אַחְכְּימִנּוּן - בְּהַשְׂכֵּל וְחָכְמָה הִשְׂכִּיל אֶת יָדָיו לְכָךְ וּמִדַּעַת, כִּי יוֹדֵעַ הָיָה כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר וְאַעַ"פִּ כֵן לֹא שָׁת יְמִינוֹ עָלָיו:

Rashi on Genesis 48:14:1

(1) שכל את ידיו PLACING HIS HANDS DESIGNEDLY — Understand this as the Targum renders it: אחכמינון he put wisdom into them (viz., into his hands), meaning designedly and wisely he moved his hands for this purpose, intelligently and with full knowledge, for he knew that Manasseh was the first-born and yet he did not place his right hand upon him.

מזרחי, בראשית מ״ח:י״ד:א׳

(א) כי יודע היה כי מנשה הבכור ואעפ"כ לא שת ימינו עליו. הוסיף כי יודע היה קודם כי מנשה הבכור כדי שיהיה כי מנשה הבכור נתינת טעם על מאמ' שכל את ידיו ופירושו למה נקראת שימת ידו השמאלית על ראש מנשה שהיא הפך הראוי והמנהג פועל השכל מפני שלא עשה זה מחמת טעות שלא ידע שמנש' הוא הבכור כי ידע היה שמנשה הוא הבכור ואעפ"כ עשה מה שעשה וא"כ לא עשה זה אלא משכל וחכמה ובזולת התוספת הזה היה המובן ממנו למה נקרא' שימת ידו השמאלית על ראש מנשה שכל מפני שמנשה הוא הבכור ואי אפשר זה דאדרבה לא היה לו לשים ידו השמאלית על ראשו אלא הימנית אבל החכם ר' אברהם ן' עזרא לא שם התוספת הזה והוצרך לפרש כי מנשה הבכור אע"פ שמנשה הבכור והרב ז"ל ימאן זה מפני שאין זה על פי שרשי רז"ל שאמרו כי משמשת בד' לשונות אי דילמא אלא דהא ולא בלשון אע"פ:

Mizrachi, Genesis 48:14:1

...

רבינו בחיי בראשית פרשת ויחי פרק מח

(יג) ויקח יוסף את שניהם. הגישם יוסף לאביו כמו שהיה ראוי ועל הסדר הנכון, כי הגיש את מנשה הבכור לימין אביו והגיש אפרים לשמאלו.

והנה יעקב ידע ביוסף כי יגישם לפניו כך, ועל כן שלח יד ימינו על ראש אפרים הצעיר ואת שמאלו על ראש מנשה, לפי שהיה יודע ברוח הקדש כי מעלתו של אפרים גדולה משל מנשה, והוא שאמר: גם הוא יהיה לעם וגו' ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו. ומפני זה אמר: שכל את ידיו, פירש רבי חננאל: הרכיב ידיו זו על גב זו, ע"כ. וכונתו לומר כי לא החליף את הנערים ולא שנה אותם ממקומם אבל החליף את ידיו והרכיבם זו על גב זו, ושם את ימינו על ראש הצעיר ושמאלו על ראש מנשה שהיה הבכור. ואין זה נכון, כי מה צורך להרכיב הידים זו על גב זו, שנאמר כי לא שנה את הנערים רק ידיו.

אבל הנכון לפרש: שכל את ידיו, מידיו של יוסף, כי ראה יעקב ששם יוסף את מנשה לימין אביו ואת אפרים לשמאלו, שכל את ידיו ושנה את הנערים, ויהיה "שכל את ידיו" באור ל"וישלח ישראל את ימינו", ויאמר הכתוב: וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים, ששנה את אפרים ומשכו לימינו, ואת שמאלו על ראש מנשה, ששנה את מנשה ומשכו לשמאלו, ולא שנה את ידיו ולא הרכיבם כלל אבל שנה את הנערים. וזהו באור: שכל את ידיו, כלומר מידיו של יוסף, כי לא הגישם לפניו כך רק מנשה לימין ישראל ואפרים לשמאלו, והיתה הברכה חלה עליהם בסמיכה זו, כאשר כתוב ביהושע: (במדבר כז, כג) "ויסמך את ידיו עליו", כדי שיאצל רוח הקדש על הנסמך. ומזה הענין היתה הסמיכה בזמן החכמים, גם ברכת כהנים בנשיאת כפים, כי לא יתכן לכהן הנושא את כפיו שיסמוך את ידיו על כל אחד ואחד מישראל, ועל זה היה פורש כפיו למעלה כדי להאציל כח הברכה למטה ממקור הברכה העליונה,והוא "שכל את ידיו" מלשון שכל וחכמה, כי נתכון בעשר אצבעות ידיו להמשיך הברכה ממקור החכמה והשכל, וכן אמר התרגום: אחכמינון לידוהי, כענין: (תהלים קלד, ב) "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'", קדש היא החכמה שהיא מקור הברכה, והבן זה:

כי מנשה הבכור. אע"פ שמנשה הבכור, לפי שידע מעלת הצעיר עליו, והוא כלשון: (תהלים מא, ה) "רפאה נפשי כי חטאתי לך", אע"פ שחטאתי לך, וכן: סלח לנו אבינו כי חטאנו.

אור החיים על בראשית מ״ח:י״ד:א׳-ב׳

(א) שכל את ידיו כי וגו'. אמר תיבת כי והוא טעם להפך, יש שפירשו על זה הדרך כי מנשה הבכור ואף על פי כן וגו':
והנכון בעיני הוא לפי מה שקדם הכתוב להודיע כי עיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל הכר מי הוא הבכור ומי הוא הצעיר, לזה כשרצה לברך דן בדעתו כי המסדר יסדרם בדרך מוסרי לעשות הבכור לימינו של המברך ובזה ידע מקום כל אחד מהם ועשה מה שעלה על מחשבתו עשות, וזה הוא שיעור הכתוב שכל את ידיו וא''ת מנין ידע והכיר מקומו של כל אחד לזה אמר כי מנשה הבכור ומזה ידע כי אותו יהיה לימין ולזה שכל ידיו:

Or HaChaim on Genesis 48:14:1-2

...

רד"ק על בראשית מ״ח:י״ד:א׳

(א) שכל את ידיו, כלומר נתן שכל לידיו כאלו עשה בשכל ובחכמה מה שעשה, כי מנשה היה הבכור, וראה בנבואה כי הוא יהיה קטן בברכה, כי אם היה נותן ימינו על ראש מנשה, מה שכל היה בזה, כן הוא דרך העולם:

Radak on Genesis 48:14:1

(1) שכל את ידיו, he conferred intelligence to his hands, so that they appeared to act intelligently on their own, seeing that Menashe was the firstborn and Yaakov saw with prophetic vision that he would be the “smaller one,” in the sense that his future would reflect less blessing than the future of his younger brother. Had he placed his right hand on Menashe, what intelligence would this have demon-strated? [the author surely means that the Torah does not have to speak about an act of special intelligence being required to put one’s right hand on the older of the two sons. Ed.]

הכתב והקבלה, בראשית מ״ח:ט״ו:א׳

(א) ויברך את יוסף. לרשב"ם כוונתו ויברך את בניו, כי ברכת הבנים היא ברכת האב, וכפי' הרמב"ן, וכ"א במכדרשב"י (בבלק קפ"ז). ול"נ כי ע"כ צריכים אנו לומר כי ברכת יעקב את הנערים היתה אחר השתדל יוסף עמו לשום ימינו על ראש מנשה הבכור, כי מה יתן ומה יוסיף בהסירו את ימינו מעל ראש אפרים אחר הברכה אם כבר נעשה כן בשעת הברכה שהיא הזמן העיקרי אל היראת הגדולה לאחד על האחר, אלא ודאי שהשתדלות יוסף עם יעקב בשימת ימין על ראש הבכור היתה קודם הברכה, וכפי' הרשב"ם וירא יוסף כי ישית אביו וגו' ר"ל קודם שברכן ראה יוסף ששכל יעקב את ידיו אמר לא כן אבי, ופירוש ישית לשון עתיד ר"ל שבהורמת ידיו ובהושטתו אותם הכיר יוסף שרצונו להשית יד ימינו על ראש אפרים, לכן תמך את ידיו להסיר אותה מעל ראש הצעיר ולשומה על ראש הבכור ודבר דבריו אל יעקב, ויעקב השיב לו ידעתי בני ידעתי והיה כל זה לפני הברכה, א"כ שלשת הפסוקים וירא יוסף וגי' ויאמר יוסף וגו' וימאן אביו יגו' כל זה היה לפני הברכה, ואח"כ ברך את הנערים בברכה המתחלת האלהים אשר התהלכו וגו', עז"א כאן ויברך את יוסף, ואין מלת את כאן סימן הפעול שיוסף הוא המבורך אבל ענינו כמלות עם על הצטרפות, כי כמו שהוראת מלת את על הצטרפות הגשמי, את יעקב איש וביתו באו שהצטרפו יחד בביאתם, ככה יורה על הצטרפות הרוחני כמו את האלהים התהלך נח, שבכל תהלוכותיו צירף מחשבתו להיותן כפי הרצון האלהים ולא עשה מאומה הפך רצונו (מיט גאָטט, נאך דעססען וויללען), ככה מלת את יוסף הוא הצטרפות רוחני מחשבי, שבירך יעקב את הנערים בהצטרפות יוסף רצה לומר בהסכמת דעת ורצון יוסף, כי בטל יוסף דעתו מפני דעת אביו והתרצה בנפש חפצה לרצון אביו לשום את הימין על ראש הצעיר, ותרגום את יוסף (מיט איינווילליגונג יוסף'ס) ולא היתה הברכה שלא לרצון יוסף אבל הסכימה דעתו לזה:

HaKtav VeHaKabalah, Genesis 48:15:1

...

הכתב והקבלה, בראשית מ״ח:ט״ו:ב׳

(ב) האלהים אשר התהלכו. כל המאמר הזה הוא נושא בלתי נשוא, כי לא נאמר כאן לא מעשה ולא תפלה, ואם הוא שב על הפסוק שלאחריו, הנה בפסוק שלאחריו נזכר נושאו בפ"ע המלאך הגואל וגו' שאיננו רק שליח ה', לכן אמר הרש"ד שהוא מקרא קצר, ושיעורו בתשלומו האלהים אשר התהלכו וגו' ישלח את המלאך הגואל אותי מכל רע שיברך את הנערים, והוא כענין שאמר אברהם לעבדו זקן ביתו, ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך וגו', וכפי' הרע"ס, ע"ש. אמנם א"צ לתוספת מלין אלה על לשון המקרא, כי קשר המקראות אלו הוא כפשוטו הנהוג בכל המקומות, שהמתפלל מסדר תחלה שבחו של מקום ואח"כ המבוקש ממנו, כמו (וישלח) אלהי אבי אברהם האומר אלי וגו' הצילני נא, כמו כן פה תחלה סדר יעקב שבחו של מקום בקראו אליו. אתה האלהים אשר התהלכו וגו' אתה האלהים הרועה אותי, ואח"כ סדר תפילתו והוא המלאך הגואל יברך את הנערים, וכן הבינו יב"ע לכן השכיל ואמר בתרגומו יהא רעוא קדמך דמלאכא דזמנתא לי למפרק יתי. אמנם כבר תמה הרי"א מה ענין המלאך הנזכר כאן ? האם היתה הנהגת יעקב ע"י מלאך? ומה שאמר ביישובו דחוק מאד, ועוד יש כאן תמי' רבתא האיך אמר יעקב המלאך הגואל אותי, למה לא הזכיר הסבה ראשונה ית' שהוא הגואל האמתי, וממנו תבא הברכה אל הנערים לא מן האמצעי, וכמו שהתחיל האלהים אשר התהלכו. וראיתי דבר חדש במכדרשב"י (בלק קפ"ז) כי שם מלאך הוא שמא דקב"ה, וכ"א בתקונים (ע"ז) ובגין דשכינתא איהי כלילא מעילאין ותתאין אתקריאת מלאך הה"ד המלאך הגואל אותי מכל רע, ויסע מלאך אלהים, ומלאך פניו הושיעם, יעו"ש. וכן במכדרשב"י (בראשית ס"א) וירא דוד את מלאך ד' וחרבו שלופה, קב"ה הוה, כתיב הכא מלאך ה' וכתיב התם המלאך הגואל אותי וכתיב ויסע מלאך האלהים, ושם (קי"ג) עומד לפני מלאך ה' דא אתר צרורא דנשמתין דצדיקין וגו', (ושם ע"ב) ובג"כ א"ל יגער ה' בך השטן ולא אמר הנני גוער בך, (ובד' קס"ו) מלאך ה' סביב ליראיו מלאך ה' דא שכינתא ע"ש. ובפרשת ויחי (ד' ר"ל) המלאך הגואל דא שכינתא, ובהקדמת תקונים (ד' ב') מלאך סליק כחושבן תרין שמהן כחדא יאהדונהי. ואף שבהשקפה ראשונה נראה זר מאד לתאר אותו ית' בשם מלאך, מ"מ בשום עין הבחינה על עיקר הוראת שם מלאך אין כאן זרות כ"כ, כי שם התאר מלאך הוא מגזרת מלאכה, ע"מ קשת סלח ציד, מי שנמסר לו לעשות מלאכת שולחו והיא עומד תחתיו ובמקומו נקרא מלאך מלשון מלאכה שעוסק במלאכת זולתו (געשאֶפטספיהרער), והנחתו הראשונה על המלאכים העליונים והשכלים הנבדלים העוסקים במלאכת הבורא ית' בעולמות שברא, ובשתוף השם נקראו ג"כ הכחות היסודות הטבעיות הממונים על מלאכת הטבע מלאכים, כמו עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, ונעתק מזה הענין לקרוא ג"כ בשם מלאך כל שליח המשולח בשליחות נכבדת לעסוק במלאכת המשלח שהיה הוא בעצמו עושה, ואין בה פחיתות וגריעות כבוד למשולח כאילו היה עבד ומשרת, זה מין השליח יקרא ג"כ מלאך (געזאנדטער, אבגעאָרדנעטער), ולכן לא תמצאנו במקרא כ"א במלכים ושרים אשר שולחים צירים נכבדים לפעול ענין יקר ונכבד אצל המלכי' והשרים, כמלאכי בלק אל בלעם ומלאכי יפתח וכדומה, והנה בריאת שמים וארץ עם כל צבאם קראם הכתוב מלאכת ה', כמ"ש כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות, והוא ית' פועל תמיד יום יום במלאכת הבריאה להוציא כל הדברים מן הכח אל הפועל, הנה מבחינה זו שפיר נוכל לתאר אותו ית' בשם מלאך מלשון מלאכה שפועל ועוסק תמיד כביכול במלאכת הבריאה (אללשאֶפפער, אללווירקער) דומה לשם אלהים שהוא תואר אליו ית' ונקראו גם המלאכים כן, וכל שופט ומנהיג, ככה שם מלאך, ונקרא הוא ית' בשם אומן כבסוכה מ"ט מעשה ידי אמן, מעשי ידי אומנתו של הקב"ה. לפי"ז כשאמר יעקב המלאך הגואל אותי אין כוונתו על מלאך אמצעי שליח השגחה, רק על הסבה הראשונה ית' והוא הוא הגואל אותי מכל רע וממנו יושפעו הברכות, ובזה אין לשון המקרא חסר:

HaKtav VeHaKabalah, Genesis 48:15:2

...

אור החיים על בראשית מ״ח:ט״ו:א׳-ג׳

(א) ויברך את יוסף. לא ראינו ברכה ליוסף כאן. ורמב''ן פי' כי ברכת הבנים היא ברכת יוסף וכו'. ואין הדעת נוחה בזה כי למה לא יתברך יוסף עצמו בדברים הנוגעים אליו בפרטות. והנכון בעיני כי בתיבת ויברך רשם הכתוב כי בירך ליוסף שיהיה תמיד מבורך:
עוד יתבאר על פי דבריהם שאמרו (ב''ר פ' ל''ט) שמפתח הברכות היה ביד אברהם ומסרו ליצחק ויצחק מסרו ליעקב (שם פ' ס''א) ויעקב מסרו ליוסף, והוא אומרו ויברך וגו' פירוש מסר בידו מפתח הברכות:
ויאמר האלהים וגו'. התחיל לעורר האהבה של הקדמונים כסדר תפלת י''ח שמתפללין שמתחילין בזכרון אבות ואמר האלהים אשר וגו' אברהם ויצחק והזכיר גם כן זכותו בהצנע ואמר האלהים הרועה אותי וכאן רמז זכותו על זה הדרך כי הוא יעקב היה מתהלך לרצונו יתברך כשה לפני רועה הרועה אותה, ואחר שסדר זכות אבות התחיל להתפלל המלאך וגו':

Or HaChaim on Genesis 48:15:1-3

...

כלי יקר על בראשית מ״ח:ט״ו:א׳

(א) האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו. לא רצה לכלול את עצמו ולומר האלהים אשר התהלכתי אני ואבותי לפניו, כי לא רצה להחזיק את עצמו לצדיק גמור, ומי שאינו צדיק גמור אין לומר לפניו כ״א עמו, שצריך סעד לתומכו כמו נח שנאמר בו את האלהים התהלך נח (שם ו ט) והזכיר ב״פ האלהים, ובשלישי הזכיר המלאך, לפי ששנים הראשונים אינם נאותים בלתי לה' לבדו, כי ההתהלכות לפני האלהים היינו העבודה, כתרגומו די פלחו אבהתי קדמוהי, וכן האלהים הרועה אותי מעודי והיינו הפרנסה, כי הוא מן ד' מפתחות שלא נמסרו לשליח. ודורשי רשומות אמרו מעודי עולה למספר ק״ל, היינו אותן ק״ל שנים שכלכלו ה' קודם בואו למצרים, עד היום הזה, מלת הזה עולה למספר י״ז, היינו אותן י״ז שהיה חי במצרים, ור״ל אף ע״פ שנראה כאילו היה יוסף מפרנסו אותן י״ז שנים, מ״מ תלה אותן באותן ק״ל שנים כשם שהם היו ודאי מאת ה' כך י״ז שנים אלו, אבל בענין השמירה מכל רע שנעשה ע״י שליח אמר המלאך הגואל אותי מכל רע, כי תמיד מלאכיו יצוה לשמרו, בכל דרכיו.

Kli Yakar on Genesis 48:15:1

...

רשב"ם על בראשית מ״ח:י״ד:א׳-ב׳

שכל את ידיו - כמו שכל שהוא לשון אדם מעוקם ונפתל. ב כי מנשה הבכור - יודע היה יעקב שיוסף בנו הביאם, שיהא מנשה לימינו של יעקב ואפרים לשמאלו והוא רצה לתת ימינו על ראש הצעיר ושמאלו על ראש הבכור.

Rashbam on Genesis 48:14:1-2

שכל את ידיו, as if the Torah had written שכל, both the letters ש and כ with the vowels kametz, resulting in sachal, meaning something distorted, bent out of shape. כי מנשה הבכור, and Yaakov was well aware even without being able to recognise the sons’ features, that Joseph would position his firstborn son on his father’s right side. Seeing that he wanted to place his right hand on the younger son, Ephrayim, he had to cross his hands to accomplish this.