(18) The feast of unleavened bread shalt thou keep. Seven days thou shalt eat unleavened bread, as I commanded thee, at the time appointed in the month Aviv, for in the month Aviv thou camest out from Egypt.
What aspect of Matzah is stressed in relation to time in this pasuk?
What is the practical lesson from this aspect?
What condition here has to do with timing?
Why was it important for God to redeem us with speed?Why couldnt we chill and hang out like free people before going out of Egypt?
(א) ושמרתם את המצות. שלא יבאו לידי חמוץ מכאן אמרו תפח, תלטוש בצונן רבי יאשיה אומר אל תהי קורא את המצות אלא את המצוות, כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה אלא אם באה לידך עשה אותה מיד:
...You must be vigilant regarding the matzos. So that they not come to be leavened… Rabbi Yoshiah said do not read it as "matzos", but rather as "mitzvahs". Just as we do not allow the matzah to leaven, so we do not allow a mitzvah to leaven. Rather, if the opportunity comes to you, do it immediately
Why do you think the punishment for eating chametz (in pasuk 19) fits with what rashi says above?
ולא יאכל חמץ. כדי להשריש הזכירה בלב על ידי איזה פעולה המראה ומזכיר זה הענין צויתי שלא יאכל חמץ, דמצה אין בה יתרון על ידי האדם להעלות העיסה יותר מהקמח והמים שנבראים ממנו יתברך...
HaEmek Davar on Exodus 13:3
You shall not eat chametz... Matzah does not benefit from the stratagems of human hands, to rise the dough any more than bread and water- which were created by the Blessed One.
(ט) כללו של דבר, חיזוק גדול צריך האדם להתחזק ולהתגבר בזריזות לעשות המצות, בהשליכו מעליו כובד העצלה המעכבת על ידו. (וישתמש במדת העצלות, בתאוות הבהמיות, אשר הנאותיהם חולפות מן האדם, וישאר עליו חרפתם בעוה"ז וענשם בעוה"ב.) ותראה שהמלאכים נשתבחו במדה הטובה הזאת, שנאמר בהם (תהלים קג): גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. ואומר (יחזקאל א): והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק. והנה אדם הוא אדם ולא מלאך, על כן אי אפשר לו שיגיע לגבורתו של המלאך. אך ודאי, שכל מה שיוכל להתקרב במדרגתו אליו, ראוי שיתקרב. ודוד המלך היה משבח על חלקו ואומר (תהלים קיט): חשתי ולא התמהמהתי לשמר מצותיך.
(9) In summary, a man must greatly strengthen himself, and power himself with Zeal to perform the mitzvoth, casting from himself the hindering weight of laziness. The angels were extolled for their Zeal, as is said of them (Psalms 103:20), "Mighty in power, they do His word, to listen to the voice of His word," and (Ezekiel 1:14), "And the living creatures ran and returned, as streaks of lightning." A man is a man and not an angel, and it is therefore impossible for him to attain to the strength of an angel, but he should surely strive to come as close to that level as his nature allows. King David, grateful for his portion of Zeal, said (Psalms 119:60), "I was quick; I did not delay in keeping Your mitzvoth."
What is simple about the fact that we have commandments?
What if God gave us 613 suggestions? Would be quick to do them? Would there be any confusion?
(א) פרק ז: בביאור חלקי הזריזות -- חלקי הזריזות שנים, אחד קודם המעשה ואחד אחרי כן. קודם התחלת המעשה הוא שלא יחמיץ האדם את המצוה, אלא בהגיע זמנה או בהזדמנה לפניו או בעלותה במחשבתו, ימהר יחיש מעשהו לאחוז בה ולעשות אותה ולא יניח זמן לזמן שיתרבה בינתים. כי אין סכנה כסכנתו, אשר הנה כל רגע שמתחדש, יוכל להתחדש איזה עכוב למעשה הטוב. ועל אמיתת זה הדבר העירונו ז"ל (בראשית רבה פרק עו): בענין המלכת שלמה שאמר דוד לבניהו (מלכים א א): והורדתם אותו אל גיחון, וענה בניהו: אמן, כן יאמר ה'. אמרו, זה לשונם (בראשית רבה עו): רבי פינחס בשם רבי חנן דצפורי, והלא כבר נאמר (דבה"א כב): הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה? אלא הרבה קטגורין יעמדו מכאן ועד גיחון. על כן הזהירו זכרונם לברכה (מכילתא שמות יב): ושמרתם את המצות, מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, ואמרו (נזיר ג): לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שלפי שהקדימה בכירה לצעירה, זכתה וקדמה ארבעה דורות בישראל למלכות. ואמרו (פסחים ד): זריזים מקדימים למצוות. וכן אמרו (ברכות ו): לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה ואפילו בשבת.
(1) CHAPTER VII: CONCERNING THE DIVISIONS OF ZEAL --... The concern... is that a man not permit a mitzvah to grow stale, that when the time for its performance arrives, or when it happens to present itself to him, or when the thought of performing it enters his mind, he make haste to take hold of the mitzvah and perform it, and not allow much time to elapse in the interim, there being no greater danger; for each new minute can bring with it some new hindrance to a good deed. Our Sages of blessed memory awakened us to this truth through reference to the coronation of Solomon (Bereshith Rabbah 76:2), in relation to which David told Benaiah (I Kings 1:33,36), "...and take him down to Gichon," and Benaiah answered, "Amen, may God say so ." "R. Pinchas asked in the name of R. Chanan of Sepphoris, 'Was it not said (I Chronicles 22:9), "A son will be born to you and he will be a man of tranquility" ? The answer is: Many adverse occurrences can take place from here to Gichon.' " We were therefore warned by our Sages of blessed memory (Mechilta Shemoth 12:17), " 'Watch over the matzoth' - if a mitzvah presents itself to you, do not permit it to go stale;" and (Nazir 23b), "A man should always advance himself towards a mitzvah, for because the elder daughter preceded the younger she was worthy of putting forward four generations of royalty in Israel;" and (Pesachim 4a), "The zealous advance themselves towards mitzvoth;" and (Berachoth 66), "A man should always run to perform a mitzvah,even on the Sabbath."
How have you seen in your own life the midah of Zerizut or its opposite play itself out? What is the point of a blitz in football? and how does that connect to your own yetzer harah?
מדת הזריזות נתבעת היא מכל עובד ה' בכל עניני עבודתו, ומכל מקום מציינו שייכות פרטית למדת הזריזות עם עבודת חג הפסח. 'ושמרתם את המצות, מכאן שאין מחמיצין את המצות'... שיהוי זמן בעבודת ה' איננו מסוג של העדר מעלה, אלא שעל ידי זה הוא מדביק פגם למעשה המצוה. וזה נעשה על ידי שהוא מראה שהמצוה הוא תחת הזמן... אדיר חפצה (של הנפש) היא לקיים את מצווה שהיא עוסקת בה מעבר למחיצת הזמן, אלא מכיוון שנשואה היא בת המלֹך (משל לנפש) לכפרי (משל לגוף) אין הדבר עולה בידה והמצווה מתקיימת בעל כרחה בין החומות של זמן. וכתוצאה מן הנסיון הבלתי מוצלח הזה של הנפש לפרוץ פרצה במחיצת הזמן באה מהירות התנועה בעבידת ה'... ולומדין אנו דבר זה מחפזון דיציאת מצרים. אשר בודאי אין ענינו בא לומר שהמאורע לא ארך הרבה, אלא כדאסבר לן מאור עינינו המהר’ל שמכיון שיציאת מצרים הוא ה’בראשית' של 'נצח ישראל', דהיינו ההתהוות של כנסת ישראל שהיא בריאה למעלה מן הזמן, לכן הוצרכה יציאת מצרים להיות נמשכת מלמעלה מן הזמן והיינו שיציאת מצרים היתה בחיפזון.
Pachad Yitschak, Pesach, Article I
The attribute of being quick is demanded of all who serve God, in all aspects of divine service. Yet it is especially relevant to the Passover service. "'You must be vigilant regarding the matzos,' from this we learn that we must not allow the matzah to leaven"...
To delay a mitzvah is not simply to lose out on an enhancement, but to actually attach a deficiency to the mitzvah. Because in delaying, the person is showing that the mitzvah is subject to time...
The soul's most precious desire is to fulfill whatever mitzvah she is doing above the boundary of time. But because the soul is married to the body it is not possible, and the mitzvah is fulfilled between the walls of time. The rush in serving God comes as a result of the soul's failed attempt to burst a hole in the boundaries of time...
We learn this from the haste of the exodus from Egypt. Obviously, the point of this haste is not to tell us that the event was short. Rather, as the Maharal taught, the exodus is the "Genesis" of "Eternal Israel"-- that is, the existence of the congregation of Israel that is above time-- and, therefore, the exodus had to be pulled above time. This is the meaning of the exodus occurring in haste.