וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת־הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל־הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת׃ וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַיהוָה כִּי־גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה [השליך] בַיָּם׃ וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת־יִשְׂרָאֵל מִיַּם־סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל־מִדְבַּר־שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת־יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא־מָצְאוּ מָיִם׃ וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל־כֵּן קָרָא־שְׁמָהּ מָרָה׃ וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה־נִּשְׁתֶּה׃ וַיִּצְעַק אֶל־יְהוָה וַיּוֹרֵהוּ יְהוָה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל־הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם. שָׁ֣ם שָׂ֥ם ל֛וֹ חֹ֥ק וּמִשְׁפָּ֖ט וְשָׁ֥ם נִסָּֽהוּ׃ וַיֹּאמֶר אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֺתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה רֹפְאֶֽךָ׃ (ס)
הרבה שאלות:
למה רק כאן מופיעה מרים בשמה?
ולמה התואר "נביאה"? במה התנבאה?
למה אחות אהרון ולא אחות משה?
למה התוף ולא סתם תוף? ולמה הנשים צריכות לחזור על השירה בתופים ובמחולות?
למה רק הפסוק הראשון מתוך כל השירה?
למה הדבר הראשון ששהתורה מספרת עליו אחרי היציאה הדרמטית ממצרים ונס קריעת ים-סוף המרשים - זה שאין מים? וכאשר כבר מוצאים מים, אז למה הם מרים?
מהו העץ שמראה אלוהים למשה וכיצד הוא ממתיק את המים?
מהו החוק והמשפט ומהו הנסיון? מה היא המחלה של מצרים ומה הרפואה?
כִּ֤י הֶעֱלִתִ֙יךָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּמִבֵּ֥ית עֲבָדִ֖ים פְּדִיתִ֑יךָ וָאֶשְׁלַ֣ח לְפָנֶ֔יךָ אֶת־מֹשֶׁ֖ה אַהֲרֹ֥ן וּמִרְיָֽם׃
כדי להצליח בכל משימה צריך מנהיגות המורכבת משלושת האחים:
משה - מציב את היעד, מסמן את המטרה - מקבל תורה ונותן אותה לעם ישראל, מייצג את האידאלים הגבוהים, קובע את הסטנדטים.
אהרון - מלוה, מעודד תומך, מכפר על החטאים, על מי שמחטיא את המטרה, מתקן טעויות, "הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה".
אז מה התפקיד של מרים?
רמז ראשון - מילים מנחות:
צמד השורשים ׳ים״ ו׳מר׳ חוזר 7 פעמים כל אחד. השם מרים בעצמו מורכב מ׳מר׳ ו׳ים׳.
כל הקטע עוסק בסוד המתקת המים של מרים.
וַיְמָרְרוּ אֶת־חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל־עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל־עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר־עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ׃ טו וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה׃ טז וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת־הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל־הָאָבְנָיִם אִם־בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם־בַּת הִיא וָחָיָה׃ יז וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת־הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת־הַיְלָדִים׃ יח וַיִּקְרָא מֶלֶךְ־מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וַיֹּאמֶר לָהֶן מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה וַתְּחַיֶּיןָ אֶת־הַיְלָדִים׃ יט וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל־פַּרְעֹה כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת כִּי־חָיוֹת הֵנָּה בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ׃ כ וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד׃ כא וַיְהִי כִּי־יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת־הָאֱלֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים׃
אומר רש״י:
פועה. זוֹ מִרְיָם, שֶׁפּוֹעָה וּמְדַבֶּרֶת וְהוֹגָה לַוָּלָד (שם), כְּדֶרֶךְ הַנָּשִׁים הַמְּפַיְּסוֹת תִּינוֹק הַבּוֹכֶה.
פּוּעָה, שֶׁהוֹפִיעָה פָּנִים כְּנֶגֶד פַּרְעֹה, וְזָקְפָה חָטְמָהּ בּוֹ, וְאָמְרָה לוֹ, אוֹי לוֹ לְאוֹתוֹ הָאִישׁ כְּשֶׁיָּבוֹא הָאֱלֹהִים לִפָּרַע מִמֶּנּוּ.
פּוּעָה, שֶׁהוֹפִיעָה פָּנִים כְּנֶגֶד אָבִיהָ, שֶׁהָיָה עַמְרָם רֹאשׁ סַנְהֶדְּרִין בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, כֵּיוָן שֶׁגָּזַר פַּרְעֹה וְאָמַר (שמות א, כב): כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד, אָמַר עַמְרָם וְלָרִיק יִשְׂרָאֵל מוֹלִידִים, מִיָּד הוֹצִיא אֶת יוֹכֶבֶד וּפֵרַשׁ עַצְמוֹ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, וְגֵרַשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ כְּשֶׁהִיא מְעֻבֶּרֶת מִשְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, עָמְדוּ כָּל יִשְׂרָאֵל וְגֵרְשׁוּ אֶת נְשׁוֹתֵיהֶן. אָמְרָה לוֹ בִּתּוֹ גְּזֵרָתְךָ קָשָׁה מִשֶּׁל פַּרְעֹה, שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים, וְאַתָּה עַל הַזְּכָרִים וּנְקֵבוֹת. פַּרְעֹה רָשָׁע הוּא וּגְזֵרָתוֹ סָפֵק מִתְקַיֶּמֶת סָפֵק אֵינָהּ מִתְקַיֶּמֶת, אֲבָל אַתָּה צַדִּיק וּגְזֵרָתְךָ מִתְקַיֶּמֶת. עָמַד הוּא וְהֶחֱזִיר אֶת אִשְׁתּוֹ, עָמְדוּ כָּל יִשְׂרָאֵל וְהֶחֱזִירוּ נְשׁוֹתֵיהֶם.
"חגרה בעוז מתניה" - זו מרים, שקודם שנולד משה אמרה ״עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל״, כיוון שנולד וכבד עליהם עול מלכות, עמד אביה וטפחה על ראשה, אמר לה ״היכן נבואתיך?״, ועמד וירק בפניה, ועם כל זאת היא מתאמצת בנבואתה, דכתיב (שמות ב ד): "ותתצב אחותו מרחוק".
מרים לשון מרירות: היא נולדה בתקופת המרה ביותר של העבדות "וַיְמָרְרוּ אֶת־חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה"
מרים לשון מרי: מרי כנגד אבא שלה, מרי כנגד פרעה, מרי כנגד המרירות.
מרים לשון הרמה: אפילו בתנאים הקשים של איום ההשמדה במצרים - היא מחיה את הילדים, לא רק פיזית, היא שרה ומנגנת להם בתוף שלה, תוף מרים, היא נוטעת בהם חיות ושמחה ואופטימיות. מורדת בפסימיות.
נביאה - היא מיילדת את המציאות העתידית, היא ׳רואה את הנולד׳. היא רואה את משה ודואגת לייצר את התנאים להולדתו ולהישרדותו. היא מייצגת את ההבנה של הנשים העבריות שכדי להצליח במשימה בעתיד צריך לטעת באנשים, בעודם תינוקות, אופטימיות עמוקה. הילדים צריכים להיוולד אל תוך עולם שבו הם רצויים, מישהו רוצה אותם ושמח בבואם, ומחכה להם עוד לפני שיצאו.
נביאה/נביעה.
אחות אהרון (ולא משה) כי התפקיד הזה יותר קרוב לתפקיד של אהרון:
משה - באידאלים למעלה, על ההר [סופר אגו, מצפון].
אהרון - במציאות, עם העגל לרגלי ההר [מודע].
מרים - מתחת לאדמה, בבאר המים, במקום הראשוני והעמוק ביותר [לא מודע].
״התוף״ - אותו תוף שבו היא נגנה להם כשהם היו תינוקות.
״וַתֵּצֶאןָ כָל־הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת״ כי זו התכונה של הנשים העבריות. אם האנשים לא חווים את זה בתור ילדים, יהיה להם מאוד קשה להשתתף בהגשמת המשימה, להאמין שהיא אפשרית, להאמין באחרים שישתפו פעולה.
״וַתַּעַן לָהֶם״ - מזכירה וחוזרת כי היא יודעת שעוד רגע הולך להיות קשה ומר. לא יהיו מים, כלומר חיוּת.
״רמה בים" - רם-ים אותיות מרים
״וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם״ - כשאין אופטימיות האנשים הופכים לציניים, מתלוננים, מלאי מרירות - האנשים מרים, לא המים.
״וַיּוֹרֵהוּ יהוה עֵץ״ - פירש רבינו אפרים ז"ל - ״וַיּוֹרֵהוּ״ כמו ׳ויורו המורים׳ השליך הקב"ה עץ מגן עדן ומרוב מתיקות העץ השליכו במים ונמתקו.
״שָׁם שָׂם לוֹ חֹק״ כלומר בכל מקום שבאו למקום מים מרים זורקין אותו עץ במים ומתרפאים.
״וְשָׁם נִסָּהוּ״ לאותו עץ כי מצאו בדוק ומנוסה וכל חולה שהיה שותה מאותם מים היה מתרפא לכך סמך להם מיד - "כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה רֹפְאֶֽךָ"
מה הוא אותו עץ מתוק, מה הוא הסוד של מרים?
מרי זה חוסר הסכמה עם המציאות, עם המצב הנתון. מתוך כך יש שתי אפשרויות - להתלונן או לתקן, להתמרמר או להמתיק.
״עלי באר ענו לה״ - מרים היא באר מים חיים, היא יודעת להפוך את המר לרם, היא יודעת לרומם את מצב הרוח, להרים את המורל, להעלות את כוחות החיים מתוך הלא מודע.
קודם יש מרירות, המרירות מזמינה את המרי, ומתוך כך מתגלה האפשרות להתרומם. לא מכוח נס אל מכוח ההיאחזות בעץ החיים, באפשרות התיקון, באפשרות המעשית של הגשמת המשימה.
משה, הוא התורה הוא העץ (עֵץ־חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר) ה' יורה את משה לתוך המים (וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן־הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ). מרים מנבאה את לידתו של משה, מונעת את הריגתו, מצילה את חייו, דואגת שבשלוש השנים הראשונות בחייו הוא יהיה אצל אמו, יוכבד, היא שפרה, שמשפרת את הולד, היא מביאה אותו לבית פרעה ומלווה אותו כל חייה. זה מחסן אותו מ"כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙", זאת התרופה.