אדם דאית ליה מזלא כתיב כי יגח בהמה דלית לה מזלא כתיב כי יגוף
The Gemara explains: With regard to a person, who has the ingenuity to defend himself and is not easily injured, it is written: “If an ox gores,” a term indicating an attack of greater force. With regard to an animal, which does not have the ingenuity to defend itself and is more easily injured, it is written: “If an ox hurts [yiggof ],” a term indicating an attack of lesser force. The term yiggof is related to the term magefa, meaning plague. The Torah employs that term with regard to the goring of an animal to indicate that when an animal is gored, regardless of the force of the blow, it will likely result in its death.
אדם דאית ליה מזלא - שיש לו דעת לשמור את גופו:
אדם דאית ליה מזלא כתיב כי יגח וכו'. פירוש באדם קראו נגיחה הואיל ואימתו עליו ואי אפשר לנגחו פתאום כל כך אלא שהיא צריכה כוונה ואומד בשעת נגיחתה בו ואף הוא יש לו צד להשתדל בהצלה כאדם המכוון למלחמה שהנגיחה לשון מלחמה היא כדמתרגם אונקלוס ילחם לכם יגיח לכון קרב והדומין לו אבל בבהמה אחרת הואיל ואינה צריכה אומד אלא שנוגחה פתאום ואין לשכנגדה צד או טבע להשתדל בהצלה הוא קוראה נגיפה על דרך שהמיתה פתאום הבאה מצד עונש קרויה כן כגון ויגוף ה' את נבל. המתים במגיפה. הרב המאירי ז"ל.
וליחוש שמא שד הוא א"ר יהודה כשראו לו דמות אדם אינהו נמי אידמויי אידמו דחזו ליה בבואה אינהו נמי אית להו בבואה דחזו ליה בבואה דבבואה ודלמא אינהו נמי אית להו א"ר חנינא לימדני יונתן בני בבואה אית להו בבואה דבבואה לית להו ודלמא צרה היא תנא דבי רבי ישמעאל בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין:
GEMARA: The Gemara asks: But let us be concerned that perhaps the source of the voice in the pit is a demon, as no one saw the person in the pit. Rav Yehuda says: It is referring to a case where they saw that the being in the pit has human form. The Gemara objects: Demons too can appear in human form, and therefore the fact that the being looked human is not a proof that it is not a demon. The Gemara explains: It is a case where they saw that he has a shadow [bavua]. The Gemara objects: Demons also have a shadow. The Gemara explains: It is a case where they saw that he has the shadow of a shadow. The Gemara objects: And perhaps demons too have the shadow of a shadow? Rabbi Ḥanina says: Yonatan my son taught me that demons have a shadow but they do not have the shadow of a shadow. The Gemara asks: But perhaps the source of the voice in the pit is a rival wife of the woman who is to be divorced. She seeks to cause her rival to receive a bill of divorce under false pretenses, leading her to believe that she is divorced. Based on that mistaken belief, she will remarry without a divorce and will then be forbidden to both her first and second husband. The Gemara answers: A Sage from the school of Rabbi Yishmael taught: During a time of danger, when there is the likelihood that the wife would assume deserted wife status, one writes and gives a bill of divorce even though the people instructed to do so are not familiar with the man who gave the instructions. Here too, when a voice is heard from a pit, one writes and gives the bill of divorce, as there is no possibility of properly clarifying the issue.
תניא אבא בנימין אומר אלמלי נתנה רשות לעין לראות אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין
In another baraita it was taught that Abba Binyamin says: If the eye was given permission to see, no creature would be able to withstand the abundance and ubiquity of the demons and continue to live unaffected by them.
אמר אביי אינהו נפישי מינן וקיימי עלן כי כסלא לאוגיא
Similarly, Abaye said: They are more numerous than we are and they stand over us like mounds of earth surrounding a pit.
אמר רב הונא כל חד וחד מינן אלפא משמאליה ורבבתא מימיניה
Rav Huna said: Each and every one of us has a thousand demons to his left and ten thousand to his right. God protects man from these demons, as it says in the verse: “A thousand may fall at your side, and ten thousand at your right hand; they will not approach you” (Psalms 91:7).
אמר רבא האי דוחקא דהוי בכלה מנייהו הוי הני ברכי דשלהי מנייהו הני מאני דרבנן דבלו מחופיא דידהו הני כרעי דמנקפן מנייהו
Summarizing the effects of the demons, Rava said: The crowding at the kalla, the gatherings for Torah study during Elul and Adar, is from the demons; those knees that are fatigued even though one did not exert himself is from the demons; those clothes of the Sages that wear out, despite the fact that they do not engage in physical labor, is from friction with the demons; those feet that are in pain is from the demons.
האי מאן דבעי למידע להו לייתי קיטמא נהילא ונהדר אפורייה ובצפרא חזי כי כרעי דתרנגולא האי מאן דבעי למחזינהו ליתי שלייתא דשונרתא אוכמתא בת אוכמתא בוכרתא בת בוכרתא ולקליה בנורא ולשחקיה ולימלי עיניה מניה וחזי להו ולשדייה בגובתא דפרזלא ולחתמי' בגושפנקא דפרזלא דילמא גנבי מניה ולחתום פומיה כי היכי דלא ליתזק רב ביבי בר אביי עבד הכי חזא ואתזק בעו רבנן רחמי עליה ואתסי:
One who seeks to know that the demons exist should place fine ashes around his bed, and in the morning the demons’ footprints appear like chickens’ footprints, in the ash. One who seeks to see them should take the afterbirth of a firstborn female black cat, born to a firstborn female black cat, burn it in the fire, grind it and place it in his eyes, and he will see them. He must then place the ashes in an iron tube sealed with an iron seal [gushpanka] lest the demons steal it from him, and then seal the opening so he will not be harmed. Rav Beivai bar Abaye performed this procedure, saw the demons, and was harmed. The Sages prayed for mercy on his behalf and he was healed.
אביי מרביא ליה [אמיה] אמרא למיעל בהדיה לבית הכסא ולרביא ליה גדיא שעיר בשעיר מיחלף
Because fear of demons in bathrooms was pervasive, the Gemara relates: Abaye’s mother raised a lamb to accompany him to the bathroom. The Gemara objects: She should have raised a goat for him. The Gemara responds: A goat could be interchanged with a goat-demon. Since both the demon and the goat are called sa’ir, they were afraid to bring a goat to a place frequented by demons.
רבא מקמי דהוי רישא מקרקשא ליה בת רב חסדא אמגוזא בלקנא בתר דמלך עבדא ליה כוותא ומנחא ליה ידא ארישיה
Before Rava became the head of the yeshiva, his wife, the daughter of Rav Ḥisda, would rattle a nut in a copper vessel for him. This was in order to fend off demons when he was in the bathroom. After he was chosen to preside as head of the yeshiva, he required an additional degree of protection, so she constructed a window for him, opposite where he would defecate, and placed her hand upon his head.
ת"ר לא ישתה אדם מים בלילה ואם שתה דמו בראשו מפני הסכנה מאי סכנה סכנת שברירי ואם צחי מאי תקנתיה אי איכא אחרינא בהדיה ליתרייה ולימא ליה צחינא מיא ואי לא נקרקש בנכתמא אחצבא ונימא איהו לנפשיה פלניא בר פלניתא אמרה לך אימך אזדהר משברירי ברירי רירי ירי רי בכסי חיורי:
The Sages taught: A person should not drink water at night. And if he drank, his blood is upon his own head, due to the danger. The Gemara asks: What is this danger? The Gemara answers: The danger of the shavrirei, an evil spirit that rules over water. And if he is thirsty, what is his remedy? If there is another person with him, he should wake him and say to him: I thirst for water, and then he may drink. And if there is no other person with him, he should knock with the lid on the jug and say to himself: So-and-so, son of so-and-so, your mother said to you to beware of the shavrirei verirei rirei yirei rei, found in white cups. This is an incantation against the evil spirit.
לָעֶרֶב, מוֹלִיכוֹ לְגֵיהִנָּם. וּמַרְאֶה לוֹ שָׁם אֶת הָרְשָׁעִים שֶׁמַּלְאֲכֵי חַבָּלָה מַכִּים אוֹתָן בְּמַקְלוֹת שֶׁל אֵשׁ, וְקוֹרְאִין וַי וַי וְאֵינָם מְרַחֲמִים עֲלֵיהֶם. וְאוֹמֵר לוֹ עוֹד אוֹתוֹ מַלְאָךְ לְאוֹתוֹ הָרוּחַ, תֵּדַע מִי הֵן אֵלּוּ. וְאוֹמֵר: לֹא אֲדוֹנִי. וְאוֹמֵר לוֹ הַמַּלְאָךְ, אֵלּוּ הַנִּשְׂרָפִין, נוֹצְרוּ כְּמוֹתְךָ וְיָצְאוּ לָעוֹלָם וְלֹא שָׁמְרוּ הַתּוֹרָה וְחֻקּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְכָךְ בָּאוּ לְחֶרְפָּה זוֹ שֶׁאַתָּה רוֹאֶה. וְאַתָּה דַע לְךָ, שֶׁסּוֹפְךָ לָצֵאת לָעוֹלָם, וֶהֱוֵי צַדִּיק וְאַל תְּהִי רָשָׁע, וְתִזְכֶּה וְתִחְיֶה לָעוֹלָם הַבָּא. וּמִנַּיִן שֶׁהוּא כֵן. שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי בֵן הָיִיתִי לְאָבִי רַךְ וְיָחִיד לִפְנֵי אִמִּי, וַיֹּרֵנִי וַיֹּאמֶר לִי יִתְמָךְ דִּבָרַי לִבֶּךָ, שְׁמֹר מִצְוֹתַי וֶחְיֵּה (משלי ד, ג-ד).
That evening he led him to the netherworld and showed him the wicked ones whom the demons were smiting with brands of fire and who were crying: “Woe is me, woe is me,” and none had mercy for them. The angel then said to the soul: “Do you know who these are?” And he replied: “No, my master.” Whereupon the angel told him: “These are the ones who will be consumed. They were formed like you and went out into the world, but they did not keep the Torah and the statutes of the Holy One, blessed be He, and that is why they have come to this disgraceful end that you are witnessing. Be assured that you will ultimately leave this world, but if you are righteous and not wicked, you will be worthy to enjoy life in the world-to-come.” How do we know that this is so? From the fact that it is said: For I was a son unto my father, tender and an only one in the sight of my mother. And he taught me, and said unto me: “Let thy heart hold fast upon My words, keep My commandments and live” (Prov. 4:3–4).
אינהו נמי אידמויי אידמו דחזו ליה בבואה אינהו נמי אית להו בבואה דחזו ליה בבואה דבבואה ודלמא אינהו נמי אית להו א"ר חנינא לימדני יונתן בני בבואה אית להו בבואה דבבואה לית להו
The Gemara objects: Demons too can appear in human form, and therefore the fact that the being looked human is not a proof that it is not a demon. The Gemara explains: It is a case where they saw that he has a shadow [bavua]. The Gemara objects: Demons also have a shadow. The Gemara explains: It is a case where they saw that he has the shadow of a shadow. The Gemara objects: And perhaps demons too have the shadow of a shadow? Rabbi Ḥanina says: Yonatan my son taught me that demons have a shadow but they do not have the shadow of a shadow.
וכתב הרמב"ן ז"ל כי עיקר הויתם משני יסודות קלים, והם האש והרוח, ועל כן יטוסו לרוב דקותם וקלותם, וכשם שכל הנבראים בעולם השפל הזה בכלל בין בעלי חיים ובעלי הצומח והדומם הם מורכבים מארבעה יסודות, כן היתה יצירת השדים במעשה בראשית מורכבת משני יסודות אלה, אבל היו המורכבים מארבעה יסודות גוף גס ומורגש להשגת האדם, והשדים המורכבים משני יסודות אלה הם גוף דק איננו מורגש ולא מושג לחושי האדם, אבל הם מתדמים ומתלבשים צורה לעיני הרואים, והנה הם גוף רוחני, כי כן היסודות האלה רוחניים, וכשם שהמורכבים מארבע יסודות הויתם וקיומם הוא חבור היסודות, ובריאותם מזג היסודות, וחלים כאשר יגברו זה על זה, ומיתתם פרודם זה מזה, כן הוית השדים וקיומם הוא חבור שני היסודות ומיתתם בהפרדם זה מזה, וזה שאמרו רבותינו ז"ל ששה דברים נאמרו בשדים, שלשה כמלאכי השרת, יש להם כנפים כמלאכי השרת וטסין כמלאכי השרת ויודעין מה שעתיד להיות כמלאכי השרת, יודעין סלקא דעתך, אלא אימא שומעין מה שעתיד להיות כמלאכי השרת.
These “demons” were primarily composed of only 2 of the 4 elements which man is made of, i.e. of fire and air (spirit). Seeing that they are also light in weight they can fly all over at will. At the time of their creation they were composed of only two elements instead of the four elements which human beings, animals, as well as the plants have in common. As a result, instead of possessing solid bodies such as human beings and animals which therefore are tangible and easily recognizable, these demons are of such transparent shape that they cannot be easily seen and identified. However, they are able to assume a visible form when they so desire by “dressing up” as if they were humans or animals. Their “bodies” are essentially spiritual in nature The creatures composed of four elements are germane to their environment being a composition of the elements in which they exist, i.e. earth, and they fall sick when the correct balance of their four elements is disturbed so that they die as a result and the respective elements disintegrate each to merge again with its constituent part. These demons experience a similar fate when there is an imbalance in the two elements they consist of.
This is what our sages (Chagigah 16) meant when they said that we have been told of six features possessed by these demons to help us identify them. In three respects they are like human beings, whereas in another three respects they are like angels, i.e. disembodied creatures. These demons have wings, can fly, and have foreknowledge of future events just like the angels.
This is what our sages (Chagigah 16) meant when they said that we have been told of six features possessed by these demons to help us identify them. In three respects they are like human beings, whereas in another three respects they are like angels, i.e. disembodied creatures. These demons have wings, can fly, and have foreknowledge of future events just like the angels.
The two "wives" of these two "spies" did not submit to Joshua at the time, however. They represented the "hard" attribute of Justice and the attribute of impurity and had not submitted to Joshua. When king Solomon ascended the throne of Israel and the glory of Israel was at its height, kings from all over the world came to bring him presents, and he inherited the crown of every domain including the domains ruled over by the various demons.
According to a version in the Targum Sheyni on the Book of Esther, Solomon sent a threatening letter to the queen of Sheba warning her that if she would not come and submit to his rule, he would despatch all kinds of demons who would kill her while she was asleep.
There is also a story in the Zohar that Solomon dispatched one of the demons to king Chirom while the latter was in bed. This demon took king Chirom well into the depths of purgatory until he expressed his willingness to submit to the rule of king Solomon. This is what is meant in Kings I 5,26: "The Lord had given Solomon wisdom as He had promised him. There was peace between Chirom and Solomon and the two of them made a treaty." When the two women Lilith and Machalat heard this, they also submitted to Solomon and even prostrated themselves before him. This is the meaning of Kings I 3,16 that "then two prostitutes came and stood before the king". The verse emphasises the arrival of these two women by stating אז תבאנה, "then they came," as if to state that until then they were not prepared to come and to submit to Solomon.
וליחוש שמא שד הוא - דוקא בבור או אותו שעומד על ראש ההר וראהו בפרק בתרא דיבמות (דף קכב.) ואסור לאדם שיתן שלום לחבירו בשדה דבמגילה (דף ג.) כעין עובדא דיהושע שראה אותו וחרבו שלופה בידו כל כי האי גוונא חיישינן שמא שד הוא אבל בעיר מותר ליתן שלום לחבירו ומכירו בלילה או לעדים לומר בלילה כתבו גט לאשתי ולא חיישינן וכן משמע בירושלמי דפירקין דמייתי עלה ומשיאין על פי בת קול ומפרש והוא דחזו בבואה ומפרש הדא דתימא בשדות אבל בעיר אע"פ שלא ראה בבואה של אדם ופריך מההיא דהיה מושלך בבור כו' ומשני מצויין הן בבורות כדרך שמצויין בשדות:
בד"ה וליחוש כו' וכעין עובדא דיהושע שראה אותו וחרבו שלופה כו' עכ"ל ולשון התוספות בפרק קמא דמגילה וכן היה יהושע צר על יריחו בשדה רחוק ממחנה ישראל כו' ע"ש וק"ל:
והלכו ולא מצאו: ודלמא שד הוה א"ר יהודה אמר רב שראו לו דמות אדם אינהו נמי דמו דחזו ליה בבואה ואינהו נמי אית להו בבואה דחזו ליה בבואה דבבואה ודלמא לדידהו אית להו בבואה דבבואה אמר רבי חנינא אמר לי יונתן שידא בבואה אית להו בבואה דבבואה לית להו ודלמא צרה הואי תנא דבי רבי ישמעאל בשעת הסכנה כותבין ונותנין אף על פי שאין מכירין:
With regard to the incident where they heard a disembodied voice but went and found no person there, which is mentioned in the mishna, the Gemara asks: Perhaps it was a demon. Rav Yehuda said that Rav said: They saw that he had the form of a person, so they knew it was not a demon. The Gemara asks: They, i.e., demons, also appear similar to people. The Gemara answers: They saw that he had a shadow. The Gemara asks: But they also have a shadow. The Gemara answers: It was a case where they saw that he had a shadow of a shadow. The Gemara asks: But perhaps they also have a shadow of a shadow? Rabbi Ḥanina said: Yonatan the demon expert said to me: They have a shadow, but they do not have a shadow of a shadow. The Gemara asks: And perhaps it was a rival wife, or some other enemy of that man’s wife, who cried out that her husband was dead and then fled, in order to trick her into disgracing herself by remarrying while her husband was still alive? The Gemara answers: The school of Rabbi Yishmael taught: During a period of danger, one may write and give a bill of divorce to a woman, although the witnesses do not know the husband, because we do not raise many suspicions at such a time. This case was similar to a period of danger in that they did not find witnesses that her husband died, and therefore the court did not require further clarification.
דחזו ליה בבואה - בירושלמי רבי אחא בר חנינא בשם רבי חמא הדא דתימא בשדה אבל בעיר אפילו לא ראו בבואה של אדם והא תניין מי שהיה מושלך בבור ואמר מי ששומע קולו יכתוב גט לאשתו הרי אלו יכתבו ויתנו וא"ר נתן והוא שראה בבואה של אדם אמר רבי בון מזיקין מצויין בבורות כדרך שהם מצויין בשדות והא דאמר (מגילה ד' ג.) אל יתן אדם שלום לחברו בלילה דחיישינן שמא שד הוא היינו בשדה דומיא דיהושע שהיה חוץ למחנה ישראל בירושלמי פליגי אמוראי בנמצא כתוב בשטר מת פלוני או נהרג אם משיאין את אשתו:
וליחוש שמא שד הוא. פי' לפי שהן רגילין בבורות ומפורש בירושלמי א"ר חנינא ר' יונתן בני למדני והוא שראו בוביא של אדם ר' אחא אמר בשם ר' חנינא הדא דתימא בשדה אבל בעיר אפילו לא ראו בוביא של בני אדם והא תניא מי שהיה מושלך בבור וא"ר יוחנן והוא שראו בובי' של אדם א"ר בין המזיקין מצויין בבורות כדרך שמצויות בשדות ומ"ה לא חיישינן לצרה וחיישינן לשד אע"פ שהוא שעת הסכנה.
וכן כתב ר"ח ז"ל, לשד לא חיישינן כיון דחזו ליה לאותו המושלך בבואה דבבואה ולצרה נמי לא חיישינן כדתנא דבי ר' ישמעאל וכן כתב רבינו ז"ל בפ"ב דיבמות שלא תעלה על דעת דהא תנא דבי ר' ישמעאל למדחי לדרב יהודא אתא.
וכן כתב ר"ח ז"ל, לשד לא חיישינן כיון דחזו ליה לאותו המושלך בבואה דבבואה ולצרה נמי לא חיישינן כדתנא דבי ר' ישמעאל וכן כתב רבינו ז"ל בפ"ב דיבמות שלא תעלה על דעת דהא תנא דבי ר' ישמעאל למדחי לדרב יהודא אתא.
גמרא: וליחוש דילמא שד הוא. כתבו בתוספות דדוקא מושלך בבור חוששין לשד אלא אם כן ראו לו בבואה דבבואה אי נמי בעומד בראש ההר כאותה דיבמות מקום שאין דרך בני אדם לעמוד שם לפי שהשדין מצויין שם אבל בעיר לא חיישינן, שאם אתה אומר כן לעולם אין כותבין גט לאשה אלא אם כן בודקין אותו ורואין אותו בבואה דבבואה, וכן הוא מפורש כאן בירושלמי אמר רבי חנינא למדני רבי יונתן בני והם שראו בוביא של אדם רב אחא בשם רב חנינא הדא דתימר בשדה אבל בעיר אפילו לא ראו בוביא של אדם, הא תנינן מי שהיה מושלך בבור ואמר רבי יונתן והם שראו לו בוביא של אדם אמר רבי בון המזיקין מצויין בבורות כדרך שהן מצויין בשדות ומשום הכי אפילו בשעת הסכנה דלא חיישינן לצרה חיישינן לשד מפני שהן מצויין שם, וכן כתב הרב אלפאסי ז"ל בפרק בתרא דיבמות. גמרא [בנדפס: גבי] מעידין לאור הנר ולאור הלבנה.
ואינהו נמי אית להו בבואה דחזו ליה בבואה דבבואה ודלמא לדידהו אית להו בבואה דבבואה אמר רבי חנינא אמר לי יונתן שידא בבואה אית להו בבואה דבבואה לית להו
The Gemara asks: But they also have a shadow. The Gemara answers: It was a case where they saw that he had a shadow of a shadow. The Gemara asks: But perhaps they also have a shadow of a shadow? Rabbi Ḥanina said: Yonatan the demon expert said to me: They have a shadow, but they do not have a shadow of a shadow.
ודלמא צרה הואי תנא דבי רבי ישמעאל בשעת הסכנה כותבין ונותנין אף על פי שאין מכירין:
The Gemara asks: And perhaps it was a rival wife, or some other enemy of that man’s wife, who cried out that her husband was dead and then fled, in order to trick her into disgracing herself by remarrying while her husband was still alive? The Gemara answers: The school of Rabbi Yishmael taught: During a period of danger, one may write and give a bill of divorce to a woman, although the witnesses do not know the husband, because we do not raise many suspicions at such a time. This case was similar to a period of danger in that they did not find witnesses that her husband died, and therefore the court did not require further clarification.
על מנת לחברו - שיתחבר אליו ויסייענו בכשפיו ולא קיטר לו לשם אלוה:
מקטר לשד ע"מ לחברו
תנו רבנן סכין וממשמשין בבני מעיים בשבת ולוחשין לחישת נחשים ועקרבים בשבת ומעבירין כלי על גב העין בשבת אמר רשב"ג במה דברים אמורים בכלי הניטל אבל בכלי שאינו ניטל אסור ואין שואלין בדבר שדים בשבת רבי יוסי אומר אף בחול אסור
The Sages taught in a baraita: One may smear oil on and rub the intestinal area on Shabbat to ease pain, and it is not prohibited as a form of healing. One may whisper incantations of snakes and scorpions on Shabbat to ease the pain of their bite. And one may pass a cool vessel upon an infected eye on Shabbat, to soothe the inflammation. Rabban Shimon ben Gamliel says: In what case are these matters stated? They are stated in the case of a vessel that may be moved on Shabbat. But with regard to a vessel that may not be moved, it is prohibited to pass it upon the infected eye on Shabbat. And one may not consult the words of demons on Shabbat. Rabbi Yosei says: Even during the week it is prohibited to consult demons.
אמר רב הונא (אין) הלכה כר' יוסי ואף רבי יוסי לא אמרה אלא משום סכנה כי הא דרב יצחק בר יוסף דאיבלע בארזא ואתעביד ליה ניסא פקע ארזא ופלטיה
Rav Huna said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. The Gemara notes: And even Rabbi Yosei did not say that it is due to the Torah prohibition of witchcraft that it is prohibited during the week; rather, it is prohibited due to danger, lest the demons harm him. This could happen, as in that incident concerning Rav Yitzḥak bar Yosef, who consulted a demon and as a result was swallowed into a cedar tree, and a miracle was performed for him and the cedar split and expelled him.
,בדבר שדים - שכן עושין כשאובדין שום דבר שואלין במעשה שדים והם מגידים להם ואסור לעשות בשבת משום ממצוא חפצך (ישעיהו נח):,אף בחול אסור - לשאול בשדים כדמפרש לקמן משום סכנה:
,בדבר שדים - שכן עושין כשאובדין שום דבר שואלין במעשה שדים והם מגידים להם ואסור לעשות בשבת משום ממצוא חפצך (ישעיהו נח):,אף בחול אסור - לשאול בשדים כדמפרש לקמן משום סכנה:
אמר רב הונא: הלכה כר' יוסי. ומעירים: ואף ר' יוסי לא אמרה לאסור מפני איסור תורה של כשפים, אלא משום סכנה שמא יזיקוהו השדים, כי הא [כמו מעשה זה] של רב יצחק בר יוסף שנשאל בשד וגרם לו דאיבלע בארזא [שנבלע בתוך הארז] (רש"ש), ואתעביד ליה ניסא [ונעשה לו נס] ופקע ארזא [הארז], ופלטיה [ופלטו], ללמד כמה מסוכן הדבר.
אמר רב הונא: הלכה כר' יוסי. ומעירים: ואף ר' יוסי לא אמרה לאסור מפני איסור תורה של כשפים, אלא משום סכנה שמא יזיקוהו השדים, כי הא [כמו מעשה זה] של רב יצחק בר יוסף שנשאל בשד וגרם לו דאיבלע בארזא [שנבלע בתוך הארז] (רש"ש), ואתעביד ליה ניסא [ונעשה לו נס] ופקע ארזא [הארז], ופלטיה [ופלטו], ללמד כמה מסוכן הדבר.
בחדתי ותיפוק ליה משום מזיקין בתרי אי בתרי חשד נמי ליכא בתרי ופריצי. מפני המפולת ותיפוק ליה משום חשד ומזיקין בתרי וכשרי. מפני המזיקין ותיפוק ליה מפני חשד ומפולת בחורבה חדתי ובתרי וכשרי אי בתרי מזיקין נמי ליכא במקומן חיישינן ואי בעית אימא לעולם בחד ובחורבה חדתי דקאי בדברא דהתם משום חשד ליכא דהא אשה בדברא לא שכיחא ומשום מזיקין איכא
The Gemara answers: This halakha applies even in the case of a new, sturdy ruin, where there is no danger of collapse. Therefore, the reason because of suspicion is cited in order to warn one not to enter a new ruin as well. The Gemara continues to object: And let this halakha be derived because of demons? The Gemara answers: Demons are only a threat to individuals, so because of demons would not apply to a case where two people enter a ruin together. The Gemara objects: But if there are two people entering a ruin together, then there is no suspicion either. There is no prohibition against two men to be alone with a woman as, in that case, there is no suspicion of untoward behavior. Consequently, if two men enter a ruin together, there is no room for suspicion. The Gemara answers: If two individuals known to be immoral enter together, there is suspicion even though there are two of them. The Gemara considers why because of collapse is necessary. Let the prohibition be derived from suspicion and demons. The Gemara responds: There are times when this reason is necessary, e.g., when two upstanding individuals enter a ruin together. Although there is neither concern of suspicion nor of demons, there remains concern lest the ruin collapse. The Gemara considers the third reason, because of demons. Why is it necessary to include: Because of demons? Let the prohibition be derived from suspicion and collapse. The Gemara responds: There are cases where this is the only concern, for example where it is a new ruin into which two upstanding individuals enter, so there is neither concern lest it collapse nor of suspicion. The Gemara points out, however, that if there are two people, there is also no concern of demons. As such, the question remains: In what case can demons be the sole cause not to enter a ruin? The Gemara responds: Generally speaking, two individuals need not be concerned about demons; but, if they are in their place, i.e., a place known to be haunted by demons (see Isaiah 13:21), we are concerned about demons even with two people. And if you wish, say instead: Actually, this refers to the case of an individual entering a new ruin located in a field. There, there is no suspicion, as finding a woman in the field is uncommon; and since it is a new ruin, there is no danger of collapse. However, there is still concern of demons.
ואולם, שואלים, אי בתרי [אם מדובר בשניים], הלא מזיקין נמי ליכא [גם כן אינם], ואין אם אם כן בכגון זה איסור כלל להכנס לחורבה!
(יהושע ה, יג) ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא וגו' ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי [ויפול יהושע אל פניו ארצה וישתחו] היכי עביד הכי והאמר רבי יוחנן אסור לו לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה חיישינן שמא שד הוא
The verse states: “And it came to pass when Joshua was by Jericho that he lifted up his eyes and looked, and, behold, a man stood over against him with his sword drawn in his hand: And Joshua went to him and said to him, Are you for us or for our adversaries? And he said: No, but I am captain of the host of the Lord; I have now come. And Joshua fell on his face to the earth, and bowed down” (Joshua 5:13–14). The Gemara asks: How could Joshua do so, bowing down to a stranger at night? But doesn’t Rabbi Yoḥanan say: It is prohibited for a person to greet another whom he does not recognize at night, as we are concerned that perhaps the one he doesn’t recognize is a demon? Why was Joshua not concerned about this possibility?
שאני התם דקאמר ליה (יהושע ה, יד) אני שר צבא ה' עתה באתי וגו' ודילמא משקרי גמירי דלא מפקי שם שמים לבטלה
The Gemara answers: It is different there, as the stranger said to Joshua: “I am captain of the host of the Lord; I have now come.” The Gemara asks: But perhaps he was in fact a demon and he was lying? The Gemara answers: It is learned as a tradition that demons do not utter the name of Heaven in vain, and since this figure mentioned the name of Heaven, he must have been speaking the truth.
חיישינן שמא שד הוא - דוקא בשדות ובהרים מקום שאין בני אדם מצויין דשכיחי שם שדים אפי' ביום כדההיא דפ' בתרא דיבמות (דף קכב. ושם) שעלה להר אבל בעיר אפילו בלילה לא חיישינן דאי לאו הכי היאך אדם נותן שלום לחבירו בלילה והיאך אשה מתגרשת בלילה והא דלא משני הכא דחזו לה בבואה דבבואה כדמשני (ביבמות שם) משום דאין בבואה ניכרת בלילה:
והיכי עביד הכי והאמר רבי יהושע בן לוי אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה חיישינן שמא שד הוא שאני התם דאמר ליה כי אני שר צבא ה'
The Gemara first seeks to clarify the incident described in the verse. How did Joshua do this, i.e., how could he bow to a figure he did not recognize? Didn’t Rabbi Yehoshua ben Levi say: It is prohibited for a person to greet his fellow at night if he does not recognize him, as we are concerned that perhaps it is a demon? How did Joshua know that it was not a demon? The Gemara answers: There it was different, as the visitor said to him: But I am captain of the host of the Lord.
חיישינן שמא שד הוא. פירש ריב"א דדוקא חוץ לעיר [היכא דשכיחי מזיקין] כגון בשדה ובלילה וכן היה יהושע צר על יריחו בשדה רחוק ממחנה ישראל אבל במקום שבני אדם מצויין אין לחוש דאל"כ אדם שאמר לנו [בלילה בעיר] כתבו גט לאשתי היכי כתבינן ניחוש שמא שד הוא [ולא נכתוב] עד דנחזי ליה בבואה דבבואה ולא אשכחן דפריך ליה גמרא אלא גבי מי שהושלך בבור פרק התקבל (גיטין דף סו. ושם):
והא דאמרן עשרה תמניא שיתא ארבעה אין בהן משום זוגי לא אמרן אלא לענין מזיקין אבל לענין כשפים אפילו טובא נמי חיישינן
And the Gemara notes that that which we said above, that the numbers ten, eight, six, and four do not cause the danger associated with pairs, we said only with regard to harmful spirits. However, with regard to witchcraft, we are concerned even with regard to one who performed an activity a greater number of times.
כי הא דההוא גברא דגרשה לדביתהו (אזיל) אינסבה לחנואה כל יומא הוה אזיל ושתי חמרא הוה קא עבדא ליה כשפים ולא קא מהניא לה ביה משום דהוה מזדהר בנפשיה בזוגא
This is like that incident involving a certain man who divorced his wife. She went and married a shopkeeper who sold wine in his store. Every day, the first husband would go and drink wine in that shop. His ex-wife would perform witchcraft upon him, and it would not be effective for her in her attempts to harm him because he was careful with regard to pairs.
יומא חד אשתי טובא ולא הוה ידע כמה שתי עד שיתסר הוה צייל ואיזדהר בנפשיה מכאן ואילך לא הוה צייל ולא איזדהר בנפשיה אפיקתיה בזוגא כי הוה אזיל גס ביה ההוא טייעא אמר ליה גברא קטילא הוא דאזיל הכא אזיל חבקיה לדיקלא צווח דיקלא ופקע הוא
One day he drank a lot, and he did not know how much he drank. Until he drank sixteen cups, he was lucid and was careful with regard to himself, to keep track of how many cups he had drunk. From here onward he was not lucid and was not careful to watch himself, and she caused him to leave after having consumed a pair, i.e., an even number of cups. As he walked, a certain Arab met him and, noticing that he was bewitched, said to him: It is a dead man who walks here. He went and hugged a palm tree for support; the palm tree dried out due to the witchcraft, and he burst.
אמר רב עוירא קערות וככרות אין בהם משום זוגות כללא דמילתא כל שגמרו בידי אדם אין בהן משום זוגות גמרו בידי שמים במילי מיני דמיכל חיישינן
Rav Avira said: Plates and loaves do not contain the element of danger associated with pairs. The Gemara elaborates upon this point: The rule of the matter is that anything whose production was completed by people, whether a vessel or food, they do not contain the element of danger associated with pairs. Conversely, if the object was completed by Heaven, e.g., with regard to types of food, we are concerned.
חנות אין בהן משום זוגות נמלך אין בהן משום זוגות אורח אין בו משום זוגות אשה אין בה משום זוגות ואי אשה חשובה חיישינן
Furthermore, a store does not contain the element of danger associated with pairs. If one eats there, there is no danger, as this is not his regular place. If one changed one’s mind after drinking an odd number of cups and added one more, his drinking does not contain the element of danger associated with pairs, as he did not initially intend to drink an even number. The behavior of a guest who eats or drinks in someone else’s house does not contain the element of danger associated with pairs, as his host determines how much he will eat and drink. The behavior of a woman does not contain the element of danger associated with pairs, as demons are not particular with regard to how much a woman eats or drinks. But if she is an important woman, we are concerned.
ומעירים: והא דאמרן [וזה שאמרנו] קודם עשרה, תמניא, שיתא [שמונה, ששה], ארבעה, שכל אלו אין בהן משום זוגי [זוגות] לא אמרן [אמרנו] זאת אלא לענין מזיקין שאינם מזיקים בשל זוגות אלה. אבל לענין כשפים אפילו טובא נמי חיישינן [ביותר ממספר זה גם כן חוששים אנו], שמי שעשה דבר בזוגות (אף בעשרה, שמונה, ששה וארבעה) —
האי מאן דמפני אגירדא דדיקלא אחדא ליה לדידיה רוח פלגא והאי מאן דמצלי רישיה אגירדא דדיקלא אחדא ליה רוח צרדא האי מאן דפסעי אדיקלא אי מיקטל קטיל אי איעקר מיעקר ומיית הני מילי דלא מנח כרעיה עילויה אבל מנח כרעיה עילויה לית לן בה
The Gemara continues to discuss harmful spirits. One who relieves himself on the stump of a palm tree will be seized by a spirit of a pain of half his head, i.e., a migraine, and one who places his head on the stump of a palm tree will be seized by a spirit of sickness. One who walks over a palm tree, if the tree is cut down, he too will be killed. If that tree is uprooted, he will also be uprooted and will die. The Gemara comments: This statement applies only if he does not place his legs upon it; however, if he places his legs upon it, we have no problem with it.
חמשה טולי הוי טולא דדיקלא יחידא טולא דכנדא טולא דפרחא טולא דזרדתא איכא דאמרי אף טולא דארבא וטולא דערבתא כללא דמילתא כל דנפיש ענפיה קשי טוליה
The Gemara cites another statement with regard to shadows. There are five types of dangerous shadows: The shadow of a single palm tree, the shadow of a tree called kanda, the shadow of a caperbush, and the shadow of the sorb tree. Some say: Also the shadow of a ship and the shadow of a willow. The general rule of the matter is: Whatever has many branches, its shadow is dangerous.
וכל דקשי סילויה קשי טוליה לבר מכרו משא אף על גב דקשי סילויה לא קשי טוליה דאמרה לה שידא לברה פירחי נפשיך מכרו משא דאיהו הוא דקטיל לאבוך וקטיל לדידיה אמר רב אשי חזינא לרב כהנא דפריש מכולהו טולי
And any tree whose wood is hard, its shadow is dangerous, except for the tree called kero masa. Although its wood is hard, its shadow is not dangerous, as the demon said to her son: Leave the kero masa tree alone, as it was that tree that killed your father. And the tree later killed the son too. The kero masa tree is harmful to demons. Rav Ashi said: I saw that Rav Kahana avoided all types of shadows.
בי פרחי רוחי דבי זרדתא שידא דבי איגרי רישפי למאי נפקא מינה לקמיעא
The Gemara comments: The demons near the caperbush are called ruḥei. A demon found near the sorb trees is called shida. The demons found in gardens are called rishfei. The Gemara asks: What is the practical difference of these definitions? It makes a difference for writing an amulet on behalf of one who has been harmed. It is necessary to know the name of the demon who caused the damage.
דבי פרחי בריה שאין לה עינים למאי נפקא מינה לגזוזי לה זימנא חדא הוה אזיל צורבא מרבנן לאפנויי לבי פרחי שמע דקא אתא עילויה וגזי לה כי אזלא חבקיה לדיקלא צווח דיקלא ופקעה היא
The Gemara further comments: The demon found near the caperbush is a creature with no eyes. What is the practical halakhic difference of this observation? It is relevant with regard to fleeing from it. The Gemara relates: Once a Torah scholar went to relieve himself near a caperbush. He heard the demon coming and fled from it. When this evil spirit went, it grabbed a palm tree and got stuck there. The palm tree dried out and the demon burst.
פרחא דבי זרדתא שידי הא זרדתא דסמיכה למתא לא פחתא משיתין שידי למאי נפקא מינה למיכתב לה קמיעא
It was stated above that the demons found near the sorb tree are called sheidei. The Gemara comments: This sorb tree that is close to the city contains no less than sixty demons. The Gemara asks: What is the practical difference of this statement? The Gemara answers: It is relevant for writing an amulet for this number.
ההוא בר קשא דמתא דאזיל וקאי גבי זרדתא דהוה סמיך למתא עלו ביה שיתין שידי ואיסתכן אתא לההוא מרבנן דלא ידע דזרדתא דשיתין שידי היא כתב לה קמיע לחדא שידא שמע דתלו חינגא בגוויה וקא משרו הכי סודריה דמר כי צורבא מרבנן בדיקנא ביה במר דלא ידע ברוך אתא ההוא מרבנן דידע דזרדתא שיתין שידי הוה כתב לה קמיעא דשיתין שידי שמע דקא אמרו פנו מנייכו מהכא
The Gemara relates: A certain ruler of a city walked and stood by a sorb tree that was near a city. Sixty sheidei demons came upon him and he was in danger. One of the Sages who did not know that it was a sorb tree of sixty sheidei came and wrote him an amulet for one shida demon. That man heard that there was a celebration inside the tree, and the demons were singing: The scarf of the Master is like that of a Torah scholar, but we checked the Master and he does not know how to say barukh, the blessing when donning a scarf. The demons were mocking him and saying that he did not know how to write an amulet. Another one of the Sages, who knew that it was a sorb tree of sixty sheidei, came and wrote an amulet against sixty demons. He heard them saying: Clear your items away from here.
קטב מרירי תרי קטבי הוו חד מקמי טיהרא וחד מבתר טיהרא דמקמי טיהרא קטב מרירי שמו ומיחזי בי כדא דכמכא והדר ביה בחשא דבתר טיהרא קטב ישוד צהרים שמו ומיחזי בי קרנא דעיזא והדר ביה כנפיא
The Gemara discusses the ketev meriri, a demon mentioned in the Torah (Deuteronomy 32:24). There are two types of ketev demons, one that comes before noon in the morning and the other one comes in the afternoon. The one that comes before noon is called ketev meriri, and it appears in a jug of kutaḥ, a Babylonian spice, and continuously revolves around inside it. The ketev in the afternoon is called ketev yashud tzaharayim (Psalms 91:6), and it appears inside the horn of a goat and revolves around inside it like a sifter.
מחד בתמוז עד שיתסר ביה ודאי שכיחי מכאן ואילך ספק שכיחי ספק לא שכיחי ומשתכחי בטולי דחצבא דלא חצב גרמידא ובטולי דצפרא ופניא דלא הוי גרמידא ועיקר בטולי דבית הכסא
The Gemara comments: From the first of Tammuz to the sixteenth of that month, these demons are certainly found. From here onward it is uncertain whether they are found or whether they are not found. And they can be found in the shadow of a sea squill that has not grown a cubit, and in the shadow of objects in the morning and evening when their length is less than a cubit. And they are mostly found in the shadow of a privy.
אמר רב יוסף הני תלת מילי יהיב ארבונא לנהורא מן דסריק רישיה יבש ומן דשתי טיף טיף ומן דסיים מסני אדמייתניה כרעא
Rav Yosef said: These three matters cause blindness to the light of one’s eyes: One who combs his hair when it is dry, one who drinks wine that is dripping from the barrel, and one who puts on shoes when his feet are wet after being washed.
ומעירים: בי פרחי [מזיקים הנמצאים ליד הצלף] נקראים — רוחי. דבי זרדתא [אלה שליד הזרדים] קרואים — שידא [שדים] דבי איגרי [אלה המצויים בגגות] קרויים — רישפי [רשפים]. ושואלים: למאי נפקא מינה [למה, מה יוצא מכאן, למעשה]? — לענין קמיעא [קמיע] אם כותבים קמיע למי שניזוק באחד מהם צריך לדעת מה שם המזיק שהזיקו.
ומעירים: דבי פרחי — [המזיק שנמצא ליד הצלף] הוא בריה שאין לה עינים. למאי נפקא מינה — [למה, מה יוצא מכאן למעשה] — לענין לגזוזי לה [בריחה ממנה]. מסופר: זימנא חדא הוה אזיל צורבא מרבנן לאפנויי לבי פרחי [פעם אחת הלך תלמיד חכם אחד להפנות לצרכיו ליד הצלף] שמע דקא אתא עילויה, וגזי לה [שמע שהמזיק בא עליו וברח ממנו]. כי אזלא [כאשר הלכה הרוח הרעה] חבקיה לדיקלא [החזיק בדקל] ונתקל בו המזיק — צווח דיקלא [יבש הדקל] ופקעה היא המזקת.
אל תצא יחידי בלילה דתניא לא יצא יחידי בלילה לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות מפני שאגרת בת מחלת היא ושמונה עשרה רבוא של מלאכי חבלה יוצאין וכל אחד ואחד יש לו רשות לחבל בפני עצמו
With regard to the instruction: Do not go out alone at night, the Gemara states that this is as it was taught in a baraita: One should not go out alone at night, neither on Tuesday nights nor on Shabbat nights, i.e., Friday nights, because the demon Agrat, daughter of Maḥalat, she and 180,000 angels of destruction go out at these times. And as each and every one of them has permission to destroy by itself, they are all the more dangerous when they go forth together.
מעיקרא הוו שכיחי כולי יומא זמנא חדא פגעה ברבי חנינא בן דוסא אמרה ליה אי לאו דמכרזן עלך ברקיע הזהרו בחנינא ובתורתו סכנתיך אמר לה אי חשיבנא ברקיע גוזר אני עליך שלא תעבורי ביישוב לעולם אמרה ליה במטותא מינך שבק לי רווחא פורתא שבק לה לילי שבתות ולילי רביעיות
The Gemara states: Initially, these demons were present every day. Once Agrat, daughter of Maḥalat, met Rabbi Ḥanina ben Dosa and said to him: Had they not announced about you in the Heavens: Be careful of Ḥanina and his Torah, I would have placed you in danger. He said to her: If I am considered important in Heaven, I decree upon you that you should never travel through inhabited places. She said to him: I beg you, leave me a little space. He left for her Shabbat nights and Tuesday nights.
ותו חדא זמנא פגעה ביה באביי אמרה ליה אי לאו דמכרזי עלך ברקיע הזהרו בנחמני ובתורתו הוה סכנתיך אמר לה אי חשיבנא ברקיע גוזרני עלייכי שלא תעבורי ביישוב לעולם הא קא חזינן דעברה אמרי הני
And furthermore, once Agrat, daughter of Maḥalat met Abaye and said to him: Had they not announced about you in the Heavens: Be careful of Naḥmani, Abaye, and his Torah, I would have placed you in danger. He said to her: If I am considered important in Heaven, I decree upon you that you should never pass through inhabited places. The Gemara asks: But we see that, notwithstanding these anecdotes, demons do pass through inhabited areas. The Sages say in explanation: These demons
משום דשריא רוח רעה עלייהו
משום דקשי לכשפים
משום דשכיחי מזיקין
(יהושע ה, יג) ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא וגו' ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי [ויפול יהושע אל פניו ארצה וישתחו] היכי עביד הכי והאמר רבי יוחנן אסור לו לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה חיישינן שמא שד הוא
The verse states: “And it came to pass when Joshua was by Jericho that he lifted up his eyes and looked, and, behold, a man stood over against him with his sword drawn in his hand: And Joshua went to him and said to him, Are you for us or for our adversaries? And he said: No, but I am captain of the host of the Lord; I have now come. And Joshua fell on his face to the earth, and bowed down” (Joshua 5:13–14). The Gemara asks: How could Joshua do so, bowing down to a stranger at night? But doesn’t Rabbi Yoḥanan say: It is prohibited for a person to greet another whom he does not recognize at night, as we are concerned that perhaps the one he doesn’t recognize is a demon? Why was Joshua not concerned about this possibility?
היכי עביד - דמשתחוה לאדם בלילה דכיון דאמר לו הלנו אתה אם לצרינו (יהושע ה) מכלל דלילה הוא דאי ביממא וכי לא היה מכיר בין שרי ישראל לשרי אומות העולם:
חיישינן שמא שד הוא - דוקא בשדות ובהרים מקום שאין בני אדם מצויין דשכיחי שם שדים אפי' ביום כדההיא דפ' בתרא דיבמות (דף קכב. ושם) שעלה להר אבל בעיר אפילו בלילה לא חיישינן דאי לאו הכי היאך אדם נותן שלום לחבירו בלילה והיאך אשה מתגרשת בלילה והא דלא משני הכא דחזו לה בבואה דבבואה כדמשני (ביבמות שם) משום דאין בבואה ניכרת בלילה:
והלכו ולא מצאו: ודלמא שד הוה א"ר יהודה אמר רב שראו לו דמות אדם אינהו נמי דמו דחזו ליה בבואה
With regard to the incident where they heard a disembodied voice but went and found no person there, which is mentioned in the mishna, the Gemara asks: Perhaps it was a demon. Rav Yehuda said that Rav said: They saw that he had the form of a person, so they knew it was not a demon. The Gemara asks: They, i.e., demons, also appear similar to people. The Gemara answers: They saw that he had a shadow.
ואינהו נמי אית להו בבואה דחזו ליה בבואה דבבואה ודלמא לדידהו אית להו בבואה דבבואה אמר רבי חנינא אמר לי יונתן שידא בבואה אית להו בבואה דבבואה לית להו
The Gemara asks: But they also have a shadow. The Gemara answers: It was a case where they saw that he had a shadow of a shadow. The Gemara asks: But perhaps they also have a shadow of a shadow? Rabbi Ḥanina said: Yonatan the demon expert said to me: They have a shadow, but they do not have a shadow of a shadow.
ודלמא צרה הואי תנא דבי רבי ישמעאל בשעת הסכנה כותבין ונותנין אף על פי שאין מכירין:
The Gemara asks: And perhaps it was a rival wife, or some other enemy of that man’s wife, who cried out that her husband was dead and then fled, in order to trick her into disgracing herself by remarrying while her husband was still alive? The Gemara answers: The school of Rabbi Yishmael taught: During a period of danger, one may write and give a bill of divorce to a woman, although the witnesses do not know the husband, because we do not raise many suspicions at such a time. This case was similar to a period of danger in that they did not find witnesses that her husband died, and therefore the court did not require further clarification.
אמר רבא חיי בני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא דהא רבה ורב חסדא תרוייהו רבנן צדיקי הוו מר מצלי ואתי מיטרא ומר מצלי ואתי מיטרא
Rava said: Length of life, children, and sustenance do not depend on one’s merit, but rather they depend upon fate. As, Rabba and Rav Ḥisda were both pious Sages; one Sage would pray during a drought and rain would fall, and the other Sage would pray and rain would fall.
אלא במזלא תליא מילתא. והקשו בתוספות הא דאמרן בסוף שבת (דף קנו. ושם) אין מזל לישראל וי"ל דלפעמים משתנה ע"י מזל כי הנהו דהתם ופעמים שאין משתנה כדאמרינן בתענית (דף כה.) גבי רבי אלעזר בן פדת דא"ל ניחא לך דאחריב עלמא דאולי אברי' בעידנא דמזוני:
במזלא תליא כו'. כתבו התוס' הא דאמרינן בסוף שבת אין מזל לישראל י"ל דלפעמים משתנה ע"י מזל כו' ע"ש ושם בתוס' יותר מפורש דהיינו דאין מזל לישראל דע"י זכות גדול משתנה כו' ע"ש והכי מוכח נמי בשמעתין דרבא בעי אחכמה דרב הונא ואעותריה דרב חסדא והם דברים התלוים בגזירת הלידה כדאמרינן פרק כל היד דמלאך מעמיד הטיפה ואומר אם חכם אם טפש אם עשיר אם עני אלא ע"כ דאית לן למימר דע"י אפושי רחמי מן שמיא כדעביד רבא איכא לבטל הגזירה ומזל שנולד בו כדאמרינן בשבת אך יש לדקדק במה שבקש רבא אענותנותא דרבה והא ענוה היא ממדות הטובות כדאמרינן פ"ק דע"ז יראת חטא מביא לידי ענוה והוא מביאו לידי חסידות ואמרינן פרק כל היד דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וי"ל ע"י אפושי רחמי שמיא בקש לעוזרו לבא לידי ענוה כדאמרינן הבא לטהר מסייעין לו:
לאו בזכות' תליא מילתא פי' חס ושלו' שיהא תלוי במזל לגמרי דקיימא לן אין מזל ליש' ובטלת ברכות וקללות של תורה כי חיי ובני ומזוני כללים הם לכל טובות העולם אלא ה"ק דלאו בזכות' תליא לגמרי דמזלא נמי איכא אלא שזכות גדולה מבטלת המזל וכ"ע לא חזו להכי אלא צדיק גמור שהוא למעלה ולפי' תרי צדיקי לא דמו בהא להדדי כדמפ' ואזיל דמסייעא ליה מזלו. ומאן דאית ליה מזלא כיון דהוי בינוני שלא יפסיד מזלו סגי ליה בהכי ומאן דלית ליה מזלא צריך זכיות גדולות:
ופליגא דרב חייא בר יוסף דאמר רב חייא בר יוסף חמרא מזלא דמריה גרים שנא' (חבקוק ב, ה) ואף כי היין בוגד גבר יהיר וגו'
And Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, disagrees with the opinion of Rav Ḥiyya bar Yosef, as Rav Ḥiyya bar Yosef says: With regard to wine, it is the owner’s poor fortune that causes the wine to go sour, as it is stated: “And moreover, wine is a treacherous dealer; the haughty man abides not” (Habakkuk 2:5), which is interpreted to mean that the wine of a haughty man will betray him, as it will sour as a punishment for his arrogance. Accordingly, since the wine soured after the buyer purchased it, he cannot place the blame upon the seller.
חמרא מזלי' דמריה גרום שנאמר ואף כי היין וגו'. יש לנו לפרש קרוב לפרשב"ם והוא כי הרשע נקרא חומץ והצדיק נקרא יין בכמה מקומות כההיא דפרק הפועלים חומץ בן יין וזה האיש היהיר מראה עצמו טוב כיין ומתגאה עצמו בטלית של ת"ח כו' כדלקמן נמצא שהוא חומץ ורע ויהיר נאמר על המראה עצמו כחסיד כדאמרינן בסוטה פ' עגלה עריכה משרבו היהירים כו' שאין דורינו רואים אלא לפנים כו' וע"כ נענש גם יינו ממש שהיה מראה טוב נמצא רע וחומץ ממש ונראה לזה נתכוין שמואל דאמר במשל חמרא אכתפיה דמריה שוור וסבר כר' חייא ב"י דהכא דר"ל ע"פ מ"ש בפ' היה נוטל פרוש שכמי כו' ומפרש בירושלמי שטוען מצות על כתפו כמ"ש התוס' שם ופי' שמתייהר לטעון המצות על שכמו ברמה שיראו הכל שהוא צדיק כמ"ש בעל יפה מראה בפ' הרואה והיינו שמראה את עצמו פרוש והוא אינו פרוש וע"כ גם היין בוגד להיות חומץ וק"ל:
אמר אביי תדע דאמר גברא רבה מילתא ומתאמרא משמיה דגברא רבה אחרינא כוותיה אמר רבא ומאי קושיא ודילמא תרוייהו בני חד מזלא נינהו אלא אמר רבא תדע דאמר גברא רבה מילתא ומתאמרא
Abaye said: Know that this is so, that the Sages still enjoy the prophetic gift, as a great man makes a statement with regard to a point of halakha and the same statement is then cited in the name of a different great man in accordance with his statement, indicating that the Sages makes their statements by way of prophecy. Rava disagreed and said: And what is the difficulty with explaining this? Perhaps they were born under the same constellation, and since they are similar in their traits, they reach the same conclusions. Rather, Rava said: Know that this is so, as a great man makes a statement and the same statement is then cited
אמר אביי: תדע שכן הוא, שעדיין יש נבואה בין החכמים, דאמר גברא רבה מילתא [שאומר אדם גדול דבר הלכה], ומתאמרא משמיה דגברא רבה אחרינא כוותיה [ונאמרת אותה שמועה משמו של אדם גדול אחר כשיטתו] משמע שהחכם אומר את הדברים בכעין נבואה. אמר רבא: ומאי קושיא [ומה הקושי בזה]? ודילמא תרוייהו בני חד מזלא נינהו [ושמא שניהם בני מזל אחד הם], ומפני שהם דומים זה לזה בתכונותיהם, לכן שיטותיהם מכוונות! אלא אמר רבא: תדע שכן הוא, דאמר גברא רבה מילתא [שאומר אדם גדול דבר], ומתאמרא [ונאמרת] אותה שמועה
בתלתא בשבתא מאי טעמא לא משום דקיימא ליה מאדים בזווי מעלי שבתא נמי קיימא בזווי כיון דדשו ביה רבים שומר פתאים ה׳
The Gemara explains: On the third day of the week, what is the reason that one does not let blood? It is because the planet Mars is dominant during the even hours. Since it is a planet of blood, and the even hours are a bad omen, that combination gives cause for concern. The Gemara asks: On Shabbat eve, Mars also dominates during the even hours. The Gemara answers: Since the multitudes have already become accustomed to letting blood on Shabbat eve, the verse: “The Lord protects the simple-hearted” (Psalms 116:6) applies in this case.
ראש חודש ושני לו חולשא שלישי לו סכנה מעלי יומא טבא חולשא מעלי יומא דעצרתא סכנתא וגזרו רבנן אכולהו מעלי יומא טבא משום יומא טבא דעצרת דנפיק ביה זיקא ושמיה טבוח דאי לא קבלו ישראל תורה הוה טבח להו לבשרייהו ולדמייהו
Bloodletting on the New Moon and on the second day of the month causes weakness; bloodletting on the third day of the month leads to danger. Bloodletting on the eve of a Festival causes weakness; bloodletting on the eve of the festival of Shavuot leads to danger. And the Sages issued a decree prohibiting bloodletting on the eve of every Festival due to the festival of Shavuot. On Shavuot, an evil spirit named Tibbuaḥ, from the Hebrew word meaning slaughter, emerges, as had the Jewish people not accepted the Torah on the festival of Shavuot, Tibbuaḥ would have slaughtered their flesh and their blood. Consequently, it remains a dangerous day.
כתיב אפינקסיה דרבי יהושע בן לוי האי מאן דבחד בשבא יהי גבר ולא חדא ביה
After citing relevant halakhot written in the notebooks of various Sages, the Gemara relates that it was written in Rabbi Yehoshua ben Levi’s notebook: One who was born on the first day of the week, Sunday, will be a person and there will not be one in him.
מאי [ולא חדא ביה] אילימא ולא חד לטיבו והאמר רב אשי אנא בחד בשבא הואי אלא לאו חדא לבישו והאמר רב אשי אנא ודימי בר קקוזתא הוויין בחד בשבא אנא מלך והוא הוה ריש גנבי אלא אי כולי לטיבו אי כולי לבישו מאי טעמא דאיברו ביה אור וחושך
The Gemara asks: What is the meaning of the phrase: There will not be one in him? If you say that there is not one quality for the best, that cannot be, as Rav Ashi said: I was born on the first day of the week, and one cannot say that there was nothing good about him. Rather, it must mean that there is not one quality for the worst. Didn’t Rav Ashi say: I and Dimi bar Kakuzta were both born on the first day of the week. I became a king, the head of a yeshiva, and he became the head of a gang of thieves, clearly a negative quality. Rather, one born on a Sunday is either completely for the best or completely for the worst. What is the reason for this? It is because both light and darkness were created on the first day of Creation.
האי מאן דבתרי בשבא יהי גבר רגזן מאי טעמא משום דאיפליגו ביה מיא האי מאן דבתלתא בשבא יהי גבר עתיר וזנאי יהא מאי טעמא משום דאיברו ביה עשבים האי מאן דבארבעה בשבא יהי גבר חכים ונהיר מאי טעמא משום דאיתלו ביה מאורות
One who was born on the second day of the week, Monday, will be a short-tempered person. What is the reason for this? It is because on that day, the second day of Creation, the upper and lower waters were divided. Therefore, it is a day of contentiousness.
One who was born on the third day of the week will be a rich man and a promiscuous person. What is the reason for this? It is because on that day, the third day, vegetation was created. It grows abundantly but is also mixed together without boundaries between the grass and the plants.
One who was born on the fourth day of the week will be a wise and enlightened person. What is the reason for this? It is because the heavenly lights were hung in the heavens on that day, and wisdom is likened to light.
One who was born on the third day of the week will be a rich man and a promiscuous person. What is the reason for this? It is because on that day, the third day, vegetation was created. It grows abundantly but is also mixed together without boundaries between the grass and the plants.
One who was born on the fourth day of the week will be a wise and enlightened person. What is the reason for this? It is because the heavenly lights were hung in the heavens on that day, and wisdom is likened to light.
האי מאן דבחמשה בשבא יהי גבר גומל חסדים מאי טעמא משום דאיברו ביה דגים ועופות האי מאן דבמעלי שבתא יהי גבר חזרן אמר רב נחמן בר יצחק חזרן במצות האי מאן דבשבתא יהי בשבתא ימות על דאחילו עלוהי יומא רבא דשבתא אמר רבא בר רב שילא וקדישא רבא יתקרי
One who was born on the fifth day of the week will be a person who performs acts of kindness. What is the reason for this? It is because on that day the fish and fowl were created, and they do not receive their sustenance by performing work for people. They are sustained by the kindness of God alone.
One who was born on the sixth day of the week will be a seeker. Rav Naḥman bar Yitzḥak said that this means that he will be one who seeks out mitzvot, as most of the activity on Friday involves preparation for Shabbat.
One who was born on Shabbat will die on Shabbat, because they desecrated the great day of Shabbat on his behalf. Rava bar Rav Sheila said: And he will be called a person of great sanctity because he was born on the sacred day of Shabbat.
One who was born on the sixth day of the week will be a seeker. Rav Naḥman bar Yitzḥak said that this means that he will be one who seeks out mitzvot, as most of the activity on Friday involves preparation for Shabbat.
One who was born on Shabbat will die on Shabbat, because they desecrated the great day of Shabbat on his behalf. Rava bar Rav Sheila said: And he will be called a person of great sanctity because he was born on the sacred day of Shabbat.
אמר להו רבי חנינא פוקו אמרו ליה לבר ליואי לא מזל יום גורם אלא מזל שעה גורם האי מאן דבחמה יהי גבר זיותן יהי אכיל מדיליה ושתי מדיליה ורזוהי גליין אם גניב לא מצלח האי מאן דבכוכב נוגה יהי גבר עתיר וזנאי יהי מאי טעמא משום דאיתיליד ביה נורא האי מאן דבכוכב יהי גבר נהיר וחכים משום דספרא דחמה הוא האי מאן דבלבנה יהי גבר סביל מרעין בנאי וסתיר סתיר ובנאי אכיל דלא דיליה ושתי דלא דיליה ורזוהי כסיין אם גנב מצלח האי מאן דבשבתאי יהי גבר מחשבתיה בטלין ואית דאמרי כל דמחשבין עליה בטלין האי מאן דבצדק יהי גבר צדקן אמר רב נחמן בר יצחק וצדקן במצות האי מאן דבמאדים יהי גבר אשיד דמא אמר רב אשי אי אומנא אי גנבא אי טבחא אי מוהלא אמר רבה אנא במאדים הואי אמר אביי מר נמי עניש וקטיל
Rabbi Ḥanina said to his students who heard all this: Go and tell the son of Leiva’i, Rabbi Yehoshua ben Levi: It is not the constellation of the day of the week that determines a person’s nature; rather, it is the constellation of the hour that determines his nature.
One who was born under the influence of the sun will be a radiant person; he will eat from his own resources and drink from his own resources, and his secrets will be exposed. If he steals he will not succeed, because he will be like the sun that shines and is revealed to all.
One who was born under the influence of Venus will be a rich and promiscuous person. What is the reason for this? Because fire was born during the hour of Venus, he will be subject the fire of the evil inclination, which burns perpetually.
One who was born under the influence of Mercury will be an enlightened and expert man, because Mercury is the sun’s scribe, as it is closest to the sun.
One who was born under the influence of the moon will be a man who suffers pains, who builds and destroys, and destroys and builds. He will be a man who eats not from his own resources and drinks not from his own resources, and whose secrets are hidden. If he steals he will succeed, as he is like the moon that constantly changes form, whose light is not its own, and who is at times exposed and at times hidden.
One who was born under the influence of Saturn will be a man whose thoughts are for naught. And some say that everything that others think about him and plan to do to him is for naught.
One who was born under the influence of Jupiter [tzedek] will be a just person [tzadkan]. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: And just in this context means just in the performance of mitzvot.
One who was born under the influence of Mars will be one who spills blood. Rav Ashi said: He will be either a blood letter, or a thief, or a slaughterer of animals, or a circumciser. Rabba said: I was born under the influence of Mars and I do not perform any of those activities. Abaye said: My Master also punishes and kills as a judge.
One who was born under the influence of the sun will be a radiant person; he will eat from his own resources and drink from his own resources, and his secrets will be exposed. If he steals he will not succeed, because he will be like the sun that shines and is revealed to all.
One who was born under the influence of Venus will be a rich and promiscuous person. What is the reason for this? Because fire was born during the hour of Venus, he will be subject the fire of the evil inclination, which burns perpetually.
One who was born under the influence of Mercury will be an enlightened and expert man, because Mercury is the sun’s scribe, as it is closest to the sun.
One who was born under the influence of the moon will be a man who suffers pains, who builds and destroys, and destroys and builds. He will be a man who eats not from his own resources and drinks not from his own resources, and whose secrets are hidden. If he steals he will succeed, as he is like the moon that constantly changes form, whose light is not its own, and who is at times exposed and at times hidden.
One who was born under the influence of Saturn will be a man whose thoughts are for naught. And some say that everything that others think about him and plan to do to him is for naught.
One who was born under the influence of Jupiter [tzedek] will be a just person [tzadkan]. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: And just in this context means just in the performance of mitzvot.
One who was born under the influence of Mars will be one who spills blood. Rav Ashi said: He will be either a blood letter, or a thief, or a slaughterer of animals, or a circumciser. Rabba said: I was born under the influence of Mars and I do not perform any of those activities. Abaye said: My Master also punishes and kills as a judge.
איתמר רבי חנינא אומר מזל מחכים מזל מעשיר ויש מזל לישראל רבי יוחנן אמר אין מזל לישראל ואזדא רבי יוחנן לטעמיה דאמר רבי יוחנן מניין שאין מזל לישראל שנאמר כה אמר ה׳ אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה הם יחתו ולא ישראל
It was stated that Rabbi Ḥanina says: A constellation makes one wise and a constellation makes one wealthy, and there is a constellation for the Jewish people that influences them. Rabbi Yoḥanan said: There is no constellation for the Jewish people that influences them. The Jewish people are not subject to the influence of astrology. And Rabbi Yoḥanan follows his own reasoning, as Rabbi Yoḥanan said: From where is it derived that there is no constellation for the Jewish people? As it is stated: “Thus said the Lord: Learn not the way of the nations, and be not dismayed at the signs of heaven; for the nations are dismayed at them” (Jeremiah 10:2). The nations will be dismayed by them, but not the Jewish people.
ואף רב סבר אין מזל לישראל דאמר רב יהודה אמר רב מניין שאין מזל לישראל שנאמר ויוצא אותו החוצה אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם בן ביתי יורש אותי אמר לו לאו כי אם אשר יצא ממעיך
And Rav also holds that there is no constellation for the Jewish people, as Rav Yehuda said that Rav said: From where is it derived that there is no constellation for the Jewish people? As it is stated with regard to Abraham: “And He brought him outside, and said: Look now toward heaven, and count the stars, if you are able to count them; and He said unto him: So shall your offspring be” (Genesis 15:5). The Sages derived from this that Abraham said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, “Behold, You have given me no offspring, and one born in my house is to be my heir” (Genesis 15:3). The Holy One, Blessed be He, said to him: No. “And, behold, the word of the Lord came to him, saying: This man shall not be your heir; rather, one that will come forth from your own innards shall be your heir” (Genesis 15:4).
אמר לפניו רבונו של עולם נסתכלתי באיצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד בן אמר ליה צא מאיצטגנינות שלך שאין מזל לישראל מאי דעתיך
Abraham said before Him: Master of the Universe, I looked at my astrological map, and according to the configuration of my constellations I am not fit to have a son. The Holy One, Blessed be He, said to him: Emerge from your astrology, as the verse states: “And He brought him outside,” as there is no constellation for Israel. What is your thinking?
דקאי צדק במערב מהדרנא ומוקמינא ליה במזרח והיינו דכתיב מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו
Is it because Jupiter is situated in the west that you cannot have children? I will restore it and establish it in the east. And that is the meaning of that which is written with regard to Abraham: “Who has raised up one from the east, he will call justice [tzedek] to his steps [leraglo]. He gives nations before him, and makes him rule over kings; his sword makes them as the dust, his bow as the driven stubble” (Isaiah 41:2). God established Jupiter [tzedek] in the east on behalf of [leraglo] Abraham.
ומדשמואל נמי אין מזל לישראל דשמואל ואבלט הוו יתבי והוו קאזלי הנך אינשי לאגמא אמר ליה אבלט לשמואל האי גברא אזיל ולא אתי טריק ליה חיויא ומיית אמר ליה שמואל אי בר ישראל הוא אזיל ואתי אדיתבי אזיל ואתי
And from that which transpired to Shmuel, one can also conclude that there is no constellation for the Jewish people. The Gemara relates that Shmuel and the gentile sage Ablet were sitting, and they saw these people were going to the lake. Ablet said to Shmuel: This person will go and he will not return, because a snake will bite him and he will die. Shmuel said to him: If he is a Jew, he will go and come back. As they were sitting for a while, the person they discussed went away and then returned.
קם אבלט שדיה לטוניה אשכח ביה חיויא דפסיק ושדי בתרתי גובי אמר ליה שמואל מאי עבדת אמר ליה כל יומא הוה מרמינן ריפתא בהדי הדדי ואכלינן האידנא הוה איכא חד מינן דלא הוה ליה ריפתא הוה קא מיכסף אמינא להו אנא קאימנא וארמינא כי מטאי לגביה שואי נפשאי כמאן דשקילי מיניה כי היכי דלא ליכסיף אמר ליה מצוה עבדת נפק שמואל ודרש וצדקה תציל ממות ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה
Ablet stood up, threw down the person’s burden, and inside he found a snake cut and cast in two pieces. Shmuel said to him: What did you do to merit being saved from death? The person said to him: Every day we all take bread together and eat from the bread. Today, there was one of us who did not have bread, and when it came time to gather the bread, he was embarrassed because he did not have any to give. I said to the others: I will go and take the bread. When I came to the person who did not have bread, I rendered myself as one who was taking from him so that he would not be embarrassed. Shmuel said to him: You performed a mitzva. Shmuel went out and taught based on this incident that even though it is written: “And charity will save from death” (Proverbs 10:2), it does not only mean that it will save a person from an unusual death but even from death itself.
ומדרבי עקיבא נמי אין מזל לישראל דרבי עקיבא הויא ליה ברתא אמרי ליה כלדאי ההוא יומא דעיילה לבי גננא טריק לה חיויא ומיתא הוה דאיגא אמילתא טובא ההוא יומא שקלתה למכבנתא דצתא בגודא איתרמי איתיב בעיניה דחיויא לצפרא כי קא שקלה לה הוה קא סריך ואתי חיויא בתרה
And from that which transpired to Rabbi Akiva as well it can be derived that there is no constellation for the Jewish people, as Rabbi Akiva had a daughter, and Chaldean astrologers told him that on the same day that she enters the wedding canopy, a snake will bite her and she will die. She was very worried about this. On that day, her wedding day, she took the ornamental pin from her hair and stuck it into a hole in the wall for safekeeping, and it happened that it entered directly into the eye of the snake. In the morning, when she took the pin, the snake was pulled and came out with it.
אמר לה אבוה מאי עבדת אמרה ליה בפניא אתא עניא קרא אבבא והוו טרידי כולי עלמא בסעודתא וליכא דשמעיה קאימנא שקלתי לריסתנאי דיהבית לי יהבתיה ניהליה אמר לה מצוה עבדת נפק רבי עקיבא ודרש וצדקה תציל ממות ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה
Her father Rabbi Akiva said to her: What did you do to merit being saved from the snake? She told him: In the evening a poor person came and knocked on the door, and everyone was preoccupied with the feast and nobody heard him. I stood and took the portion that you had given me and gave it to him. Rabbi Akiva said to her: You performed a mitzva, and you were saved in its merit. Rabbi Akiva went out and taught based on this incident that even though it is written: “And charity will save from death” (Proverbs 10:2), it does not mean that it will save a person only from an unusual death, but even from death itself.
ומדרב נחמן בר יצחק נמי אין מזל לישראל דאימיה דרב נחמן בר יצחק אמרי לה כלדאי בריך גנבא הוה לא שבקתיה גלויי רישיה אמרה ליה כסי רישיך כי היכי דתיהוו עלך אימתא דשמיא ובעי רחמי לא הוה ידע אמאי קאמרה ליה יומא חד יתיב קא גריס תותי דיקלא נפל גלימא מעילויה רישיה דלי עיניה חזא לדיקלא אלמיה יצריה סליק פסקיה לקיבורא בשיניה:
And from that which transpired to Rav Naḥman bar Yitzḥak as well it can be derived that there is no constellation for the Jewish people, As Chaldean astrologers told Rav Naḥman bar Yitzḥak’s mother: Your son will be a thief. She did not allow him to uncover his head. She said to her son: Cover your head so that the fear of Heaven will be upon you, and pray for Divine mercy. He did not know why she said this to him. One day he was sitting and studying beneath a palm tree that did not belong to him, and the cloak fell off of his head. He lifted his eyes and saw the palm tree. He was overcome by impulse and he climbed up and detached a bunch of dates with his teeth. Apparently, he had an inborn inclination to steal, but was able to overcome that inclination with proper education and prayer.
אין מזל לישראל - דעל ידי תפלה וזכות משתנה מזלו לטובה:
אין מזל לישראל - והא דאמר רבא בשילהי מו"ק (דף כח. ושם) בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא מכל מקום על ידי זכות גדול משתנה אבל פעמים שאין המזל משתנה כדאמר ביבמות פרק החולץ (דף נ. ושם) זכה מוסיפין לו לא זכה פוחתין לו (דאין מזל לישראל):
ד"ה אין מזל לישראל כו' וכדאמר ביבמות פ' החולץ זכה מוסיפין וכו' ר"ל מביא ראיה שפעמים משתנה ע"י זכות:
מזל מחכים - לפי המזל היא החכמה כדאמר דבחמה נהיר וחכים ויש מזל לישראל שאין תפלה וצדקה משנה את המזל:
מזל מחכים - לפי המזל היא החכמה כדאמר דבחמה נהיר וחכים ויש מזל לישראל שאין תפלה וצדקה משנה את המזל:
מזל מחכים - לפי המזל היא החכמה כדאמר דבחמה נהיר וחכים ויש מזל לישראל שאין תפלה וצדקה משנה את המזל:
מזל מחכים - לפי המזל היא החכמה כדאמר דבחמה נהיר וחכים ויש מזל לישראל שאין תפלה וצדקה משנה את המזל:
ד"ה אין מזל לישראל כו' וכדאמר ביבמות פ' החולץ זכה מוסיפין וכו' ר"ל מביא ראיה שפעמים משתנה ע"י זכות:
אין מזל לישראל - והא דאמר רבא בשילהי מו"ק (דף כח. ושם) בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא מכל מקום על ידי זכות גדול משתנה אבל פעמים שאין המזל משתנה כדאמר ביבמות פרק החולץ (דף נ. ושם) זכה מוסיפין לו לא זכה פוחתין לו (דאין מזל לישראל):
איצטגנינות - חכמת המזלות:
אלו שני דורות זכה משלימין לו לא זכה פוחתין לו דברי ר' עקיבא וחכמים אומרים זכה מוסיפים לו לא זכה פוחתין לו
these are the years of the generations, i.e., the allotted lifespan that is preordained for each individual before birth. If he is deserving, God completes his allotted lifespan. If he is not deserving, God reduces his lifespan; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Akiva assumes one cannot outlive one’s preordained allotted lifespan. The Rabbis say: If he is deserving, God adds years to his lifespan. If he is not deserving, God reduces his lifespan. According to the Rabbis, Isaiah’s prophecy is referring to one who deserved to have extra years added to his allotted lifespan, and the verse in the Torah is referring to one who deserved to merely complete his lifespan.
מוסיפין לו - והא דאמר במועד קטן (דף כח. ושם) בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא פשיטא דזכות גדול מועיל כדאמר בשבת (דף קנו: ושם) אין מזל לישראל ומיהו לא שכיח שישתנה המזל כדמוכח בתענית (דף כה.) גבי עובדא דר"א בן פדת:
אמר רב פפא הלכך בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי לישתמיט מיניה באב דריע מזליה ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה
Rav Pappa said: Therefore, in the case of a Jew who has litigation with a gentile, let him avoid him in the month of Av, when the Jews’ fortune is bad, and he should make himself available in Adar, when his fortune is good.
ע"ב באב דריע מזליה כו'. באדר דבריא מזליה גם שאמרו אין מזל לישראל מ"מ מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חובה כדאמר לעיל:
ואי א"ל הב לי פלג' רווחא ופלגא קרנא אמר ליה עיסקא להדדי משועבד ואי א"ל נפלוג רווחא ונפלוג קרנא ואי מטי לך פסידא דרינא בהדך א"ל לא מזלא דבי תרי עדיף:
Rava continues: And if one says to the other: Give me half the profits and half the principal, the latter can say to him: The merchandise for the joint venture is liened to both of us. As we are equal partners in this venture, you cannot force me to divide it. And if one says to the other: Let us divide the profits and divide the principal, and if you suffer a loss as a result, I will bear the loss with you, his partner can say to him: No, I do not desire to do that, since the luck of two people is better. Consequently, I want to continue working together. In all these cases, the claims of the second manager are accepted.
מסתברא דאמר ליה אי משום לתאי דידי הוה משתייר לי פורתא כדכתיב (ירמיהו מב, ב) כי נשארנו מעט מהרבה
The Gemara responds: It stands to reason that the owner can say to the tenant: If it was due to my bad fortune, a little would have been left for me, as it is written: “For we are left but a few from many” (Jeremiah 42:2), which indicates that even one suffering from misfortune does not lose all he has.
נשתדפו כל שדותיו של חוכר ואשתדוף רובא דבאגא ואשתדוף נמי הא בהדייהו מאי מי אמרינן כיון דאשתדוף רובא דבאגא מנכי ליה או דלמא כיון דאשתדוף כולהו ארעתיה מצי אמר ליה משום לתך דידך הוא דהא משתדפו כל שדותיך מסתברא דאמר ליה משום לתאך הוא
The Gemara discusses a similar case: If all the fields of the tenant farmer were wind blasted and most of the valley was wind blasted and this field was also wind blasted with them, what is the halakha? Do we say that since most of the valley was wind blasted the tenant farmer subtracts for the owner the amount owed for his tenancy and does not pay, or perhaps, since all the tenant’s lands were wind blasted, the owner can say to the tenant: The damage is due to your bad fortune, as all your fields were wind blasted. The Gemara responds: It stands to reason that the owner can say to him: It occurred due to your bad fortune.
וכי מאחר דלא חזו מאי טעמא איבעות אע"ג דאינהו לא חזו מידי מזלייהו חזי אמר רבינא ש"מ האי מאן דמבעית אף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי
The Gemara asks: And since they did not see the vision, what is the reason that they were frightened? The Gemara answers: Although they did not see the vision, their guardian angels saw it, and they were overcome with fear and fled. Ravina said: Conclude from it that in the case of this person who becomes frightened with no apparent cause, although he does not see what causes his fear, his guardian angel sees it.
לשידא לימא הכי הוית דפקיק דפקיק הוית ליטא תבור ומשומת בר טיט בר טמא בר טינא כשמגז מריגז ואיסטמאי
To be saved from a demon, let him recite as follows: You were stopped up, stopped up you were. Cursed, broken, and excommunicated be the demon called bar Tit bar Tamei bar Tina as Shamgaz, Merigaz, and Istemai.
לשידא דבית הכסא לימא הכי אקרקפי דארי ואאוסי דגורייתא אשכחתון לשידאי בר שיריקא פנדא במישרא דכרתי חבטיה בלועא דחמרא חטרתיה:
To be saved from the demon of the bathroom, let him recite as follows: On the head of a lion and on the nose of a lioness we found the demon named bar Shirika Panda. With a bed of leeks I felled him, and with the jaw of the donkey I struck him.
לכיפה - אונפול"ש אבעבועות כך לשון רבי יצחק ברבי מנחם נ"ע ולשון רבותי לכיפה למי שכופהו שד:
כשפים - נוטריקון כחש פמליא של מעלה שעל מי שנגזר לחיות ממיתין:
(דברים ד, לה) אין עוד מלבדו אמר רבי חנינא אפילו לדבר כשפים
The verse states: “To you it was shown, so that you should know that the Lord is God; there is none else besides Him” (Deuteronomy 4:35). Rabbi Ḥanina says: This is true even with regard to a matter of sorcery; sorcery is ineffective against a righteous person.
אמר ר' יוחנן למה נקרא שמן כשפים שמכחישין פמליא של מעלה וכשפים אעפ"י שמלה אחת היא מחוברת היא משתי מלות שכן כשפים כש לשון מכחש פם לשון פמליא ולשון מכחישין כאדם שמכחיש דברי חבירו כענין שם (שבועות מ"ז:) שני כתי עדים המכחישות זו את זו. ויש לפרש לשון דבר כחוש וחלש כלומר שניתן להם רשות לבטל גזרת פמליא של מעלה שגזר הגזירה טובה לצדיק שאינו גמור שאם נעשו לו כשפים אין אותה גזירה עומדת לו מפני עונותיו משל למה הדבר דומה לאדם שהיה בביתו של מלך וצוה המלך עליו להאכילו ולהשקותו לימים נזדמן לו הרג אחד שנתן לו המלך רשות להרוג כל מי שחטא לפני המלך אם היה זה זכאי ואין בידו חטא הרי הוא ניצול מאליו שהרי לא ניתנה רשות להרג להרוג אלא למי שחטא לפני המלך ואם נמצא בו חטא הרי ניתנה לו רשות להרג להורגו. והיינו דאמר רבי חנינא אין עוד מלבדו אפי' לדבר כשפים שאין הכשפים מועילין במי שהקב"ה מסייעו:
(דברים ד, לה) אין עוד מלבדו אמר רבי חנינא אפילו לדבר כשפים
The verse states: “To you it was shown, so that you should know that the Lord is God; there is none else besides Him” (Deuteronomy 4:35). Rabbi Ḥanina says: This is true even with regard to a matter of sorcery; sorcery is ineffective against a righteous person.
ההיא איתתא דהות קא מהדרא למשקל עפרא מתותי כרעיה דרבי חנינא אמר לה אי מסתייעת זילי עבידי אין עוד מלבדו כתיב
The Gemara relates: There was a certain woman who was attempting to take dust from under the feet of Rabbi Ḥanina in order to perform sorcery on him and harm him. Rabbi Ḥanina said to her: If you succeed, go and do it. I am not concerned about it, as it is written: “There is none else besides Him.”
איני והאמר רבי יוחנן למה נקרא שמן מכשפים שמכחישין פמליא של מעלה שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה אמר רבי אייבו בר נגרי אמר רבי חייא בר אבא בלטיהם אלו מעשה שדים בלהטיהם אלו מעשה כשפים וכן הוא אומר (בראשית ג, כד) ואת להט החרב המתהפכת אמר אביי דקפיד אמנא שד דלא קפיד אמנא כשפים אמר אביי הלכות כשפים כהלכות שבת יש מהן בסקילה ויש מהן פטור אבל אסור ויש מהן מותר לכתחלה
The Gemara asks: Is that so? But doesn’t Rabbi Yoḥanan say: Why are sorcerers called mekhashefim? Because it is an acronym for: Contradicts the heavenly entourage. This indicates that one should be wary of sorcery. The Gemara answers: Rabbi Ḥanina is different, as his merit is great, and sorcery certainly has no effect on such a righteous person. Rabbi Aivu bar Nagri says that Rabbi Ḥiyya bar Abba says that in the verse: “And the magicians of Egypt did in that manner with their secret arts [belateihem]” (Exodus 7:22), these words are describing acts of employing demons, which are invisible, and their actions are therefore hidden [balat]. With regard to the similar term “belahateihem” (Exodus 7:11), these are acts of sorcery, which sorcerers perform themselves, without using demons. And likewise it says: “And the flaming [lahat] sword that turned every way” (Genesis 3:24), referring to a sword that revolves by itself. Abaye says: A sorcerer who is particular about using a certain utensil for his sorcery is employing a demon; one who is not particular about using a certain utensil is performing an act of sorcery. Abaye says: The halakhot of sorcery are like the halakhot of Shabbat, in that their actions can be divided into three categories: There are some of them for which one is liable to be executed by stoning, and there are some of them for which one is exempt from punishment by Torah law but they are prohibited by rabbinic law, and there are some of them that are permitted ab initio.
איני והאמר רבי יוחנן למה נקרא שמן מכשפים שמכחישין פמליא של מעלה שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה אמר רבי אייבו בר נגרי אמר רבי חייא בר אבא בלטיהם אלו מעשה שדים בלהטיהם אלו מעשה כשפים וכן הוא אומר (בראשית ג, כד) ואת להט החרב המתהפכת אמר אביי דקפיד אמנא שד דלא קפיד אמנא כשפים אמר אביי הלכות כשפים כהלכות שבת יש מהן בסקילה ויש מהן פטור אבל אסור ויש מהן מותר לכתחלה
The verse states: “To you it was shown, so that you should know that the Lord is God; there is none else besides Him” (Deuteronomy 4:35). Rabbi Ḥanina says: This is true even with regard to a matter of sorcery; sorcery is ineffective against a righteous person.
אפילו כשפים - אין בהן כח לפני גזרתו שאין כח מלבדו:
ריש כרעייהו קא אמרינן (דברים ד, לה) אין עוד מלבדו אמר רבי חנינא ואפילו כשפים ההיא איתתא דהות קא מהדרא למישקל עפרא מתותיה כרעיה דרבי חנינא אמר לה שקולי לא מסתייעא מילתיך אין עוד מלבדו כתיב והאמר ר' יוחנן למה נקרא שמן כשפים שמכחישין פמליא של מעלה שאני ר' חנינא דנפישא זכותיה
כשפים - נוטריקון מכחישים פמליא של מעלה שלא גזרו על אדם זה למות והוא מת על ידי כשפים:
בלטיהם אלו מעשה שדים בלהטיהם אלו מעשה כשפים. כן הוא הגי' בספרים שלפנינו וכן פירש רש"י הכא וכן פי' הרמב"ן בחומש פ' וארא ע"ש ועי' גם ברא"ם בארוכה בזה אבל בערוך בערך לע כתב הגירסא בהיפך לטיהם אלו מעשה כשפים להטיהם אלו מעשה שדים וכה"א ואת להט החרב המתהפכת פי' סימנא בעלמא הוא שהשד מתהפך לכמה גוונים וכו' עכ"ל ע"ש אבל הכתובים בפ' וארא מוכיחין כגירסת רש"י והרמב"ן דגבי בלהטיהם אה"כ ויקרא וגו' ולמכשפים וגבי בלטיהם לא הזכיר רק החרטומים ולא מכשפים ודו"ק:
א"ר איבו בר נגרי אמר ר' אייא בר אבא בלטיהם אלו מעשה שדים. בלהטיהם אלו מעשה כשפים וכן הוא אומר את להט החרב המתהפכת. אמר אביי דקפיד אמנא מעשה שדים. דלא קפיד אמנא כשפים. ואמר אביי הלכות כשפים כהלכות שבת יש מהן בסקילה ויש מהן פטור אבל אסור ויש מותר לכתחילה. העושה מעשה בסקילה האוחז את העינים פטור אבל אסור. מותר לכתחילה כדר' חנינא ור' אושעיא דהוו עסקי כל מעלי יומא דשבתא בהלכות יצירה ואיברו להו עגלא תילתא ואכלי ליה. יראה כיון דר' חייא בר אבא ואביי פירשו לנו מה הן מעשה שדים ומה הן מעשה כשפים שדעתן מסכמת שמעשה שדים אינו בכלל כשפים ומותרים והם בכלל עובדא דר' חנינא ור' אושעיא דאי מעשה שדים אסור כמעשה כשפים מאי נפקא מינה במה שפירש מה הן מעשה שדים ומה הן מעשה כשפים. ותניא נמי לקמן בפרק חלק (סנהדרין דף קא.) אין שואלין בשדים בשבת. רבי יוסי אומר אף בחול אסור. אמר עולא הלכה כרבי יוסי. ואף רבי יוסי לא אמר אלא מפני הסכנה. כי הא דרבי יצחק ברבי יוסף אבלע בארזא. ומיהו אין ראיה מההיא דלקמן אלא לשאול בהן להגיד על הגניבה וכיוצא בזה אבל לעשות מעשה כעובדא דר' חנינא ור' אושעיא לא ואיכא לאיסתפוקי כיון דעל ידי שדים לא עבדינן מעשה אלא לכנופי כדאמר בסמוך אי מקרי מעשה בכי האי גוונא:
אמר רבי אייבו בר נגרי אמר רבי חייא בר אבא בלטיהם אלו מעשה שדים בלהטיהם אלו מעשה כשפים וכן הוא אומר (בראשית ג, כד) ואת להט החרב המתהפכת
Rabbi Aivu bar Nagri says that Rabbi Ḥiyya bar Abba says that in the verse: “And the magicians of Egypt did in that manner with their secret arts [belateihem]” (Exodus 7:22), these words are describing acts of employing demons, which are invisible, and their actions are therefore hidden [balat]. With regard to the similar term “belahateihem” (Exodus 7:11), these are acts of sorcery, which sorcerers perform themselves, without using demons. And likewise it says: “And the flaming [lahat] sword that turned every way” (Genesis 3:24), referring to a sword that revolves by itself.
(שמות ח, טו) ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא אמר ר' אליעזר מיכן שאין השד יכול לבראות בריה פחות מכשעורה
With regard to the verse: “And the magicians said to Pharaoh: This is the finger of God” (Exodus 8:15), Rabbi Eliezer says: It is derived from here that a demon cannot create an entity smaller than the size of a barley grain. Consequently, the magicians were not capable of duplicating the plague of lice, and they realized that this was not an act of sorcery but was performed by God.
(שמות ח, טו) ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא אמר ר' אליעזר מיכן שאין השד יכול לבראות בריה פחות מכשעורה
With regard to the verse: “And the magicians said to Pharaoh: This is the finger of God” (Exodus 8:15), Rabbi Eliezer says: It is derived from here that a demon cannot create an entity smaller than the size of a barley grain. Consequently, the magicians were not capable of duplicating the plague of lice, and they realized that this was not an act of sorcery but was performed by God.
אמר רבי אייבו בר נגרי אמר רבי חייא בר אבא בלטיהם אלו מעשה שדים בלהטיהם אלו מעשה כשפים וכן הוא אומר (בראשית ג, כד) ואת להט החרב המתהפכת
Rabbi Aivu bar Nagri says that Rabbi Ḥiyya bar Abba says that in the verse: “And the magicians of Egypt did in that manner with their secret arts [belateihem]” (Exodus 7:22), these words are describing acts of employing demons, which are invisible, and their actions are therefore hidden [balat]. With regard to the similar term “belahateihem” (Exodus 7:11), these are acts of sorcery, which sorcerers perform themselves, without using demons. And likewise it says: “And the flaming [lahat] sword that turned every way” (Genesis 3:24), referring to a sword that revolves by itself.
א"ל רב לרבי חייא לדידי חזי לי ההוא טייעא דשקליה לספסירא וגיידיה לגמלא וטרף ליה בטבלא וקם אמר ליה לבתר הכי דם ופרתא מי הואי אלא ההיא אחיזת עינים הוה
Rav said to Rabbi Ḥiyya: I myself saw a certain Arab who took a sword and sliced a camel and then beat a drum [betavla], and the camel arose from the dead. Rabbi Ḥiyya said to him: Was there blood and excretion afterward in that place, which flowed from the camel when it was sliced? Rather, since there was none, that was clearly a deception of the eyes and not sorcery.
זעירי איקלע לאלכסנדריא של מצרים זבן חמרא כי מטא לאשקוייה מיא פשר וקם גמלא דוסקניתא אמרו ליה אי לאו זעירי את לא הוה מהדרינן לך מי איכא דזבין מידי הכא ולא בדיק ליה אמיא:
The Gemara relates: Ze’eiri happened to come to Alexandria of Egypt. He bought a donkey. When he was about to give it water to drink the magic thawed when the donkey touched the water and it was revealed that it was not a donkey, and it turned into the plank of a bridge. The ones who sold it to him said to him: If you were not Ze’eiri, a distinguished person, we would not refund you the money for the donkey. Is there anyone who buys an item here and does not examine it first with water? Since sorcery was widespread there, anyone who bought an item examined it in order to find out if it was affected by sorcery, and if one did not examine an acquired item by exposing it to water and it turned out to be under a spell, he suffered the loss.
ינאי איקלע לההוא אושפיזא אמר להו אשקין מיא קריבו שתיתא חזא דקא מרחשן שפוותה שדא פורתא מיניה הוו עקרבי אמר להו אנא שתאי מדידכו אתון נמי שתו מדידי אשקייה הואי חמרא רכבה סליק לשוקא אתא חברתה פשרה לה חזייה דרכיב וקאי אאיתתא בשוקא
The Gemara relates: A man named Yannai arrived at a certain inn. He said to the innkeepers: Give me water to drink. They brought him flour mixed with water. He saw that the lips of the innkeeper woman were moving, and he cast a bit of the drink to the ground, and it turned into scorpions, and he understood that the innkeepers performed sorcery on the drink. Yannai said to them: I drank from yours; you too drink from mine, and he also performed sorcery on the drink. He gave it to her to drink and she turned into a donkey. He rode upon her and went to the marketplace. Her friend came and released her from the sorcery, and people saw him riding on a woman in the marketplace.
לכשפים - הרואה אותו יכול לעשות לו כשפים והנשמר ממנו אין כשפים נוחין לחול עליו:
והלכו ולא מצאו: ודלמא שד הוה א"ר יהודה אמר רב שראו לו דמות אדם אינהו נמי דמו דחזו ליה בבואה
With regard to the incident where they heard a disembodied voice but went and found no person there, which is mentioned in the mishna, the Gemara asks: Perhaps it was a demon. Rav Yehuda said that Rav said: They saw that he had the form of a person, so they knew it was not a demon. The Gemara asks: They, i.e., demons, also appear similar to people. The Gemara answers: They saw that he had a shadow.
דחזו ליה בבואה - בירושלמי רבי אחא בר חנינא בשם רבי חמא הדא דתימא בשדה אבל בעיר אפילו לא ראו בבואה של אדם והא תניין מי שהיה מושלך בבור ואמר מי ששומע קולו יכתוב גט לאשתו הרי אלו יכתבו ויתנו וא"ר נתן והוא שראה בבואה של אדם אמר רבי בון מזיקין מצויין בבורות כדרך שהם מצויין בשדות והא דאמר (מגילה ד' ג.) אל יתן אדם שלום לחברו בלילה דחיישינן שמא שד הוא היינו בשדה דומיא דיהושע שהיה חוץ למחנה ישראל בירושלמי פליגי אמוראי בנמצא כתוב בשטר מת פלוני או נהרג אם משיאין את אשתו:
חיישינן שמא שד הוא. פירש ריב"א דדוקא חוץ לעיר [היכא דשכיחי מזיקין] כגון בשדה ובלילה וכן היה יהושע צר על יריחו בשדה רחוק ממחנה ישראל אבל במקום שבני אדם מצויין אין לחוש דאל"כ אדם שאמר לנו [בלילה בעיר] כתבו גט לאשתי היכי כתבינן ניחוש שמא שד הוא [ולא נכתוב] עד דנחזי ליה בבואה דבבואה ולא אשכחן דפריך ליה גמרא אלא גבי מי שהושלך בבור פרק התקבל (גיטין דף סו. ושם):
והא אף על פי שהוא מומחה קתני מומחה לאדם ואינו מומחה לבהמה ומי איכא מומחה לאדם ולא הוי מומחה לבהמה אין אדם דאית ליה מזלא מסייע ליה בהמה דלית לה מזלא לא מסייע לה
The Gemara asks: Doesn’t the baraita teach: Even if the amulet proved effective? The Gemara answers: The baraita is referring to an amulet that proved effective for a person, and did not prove effective for an animal. The Gemara wonders: Is there an amulet that proved effective for a person and is not effective for an animal? Healing an animal should be easier than healing a person. The Gemara answers: Yes, an amulet aids a person, who is under the protection of an advocate angel [mazal]; however, it does not aid an animal, which is not under the protection of an advocate angel.
מזליה - מלאך שלו ומליץ עליו:
ה'מצוות' אשר כלל אותם הכלל השני הם ה'מצוות' כולם אשר ספרנום ב"הלכות עבודה זרה". ומבואר הוא שהם כולם - להציל מטעות 'עבודה זרה' ומדעות אחרות בלתי אמתיות התגלגלו עם 'עבודה זרה' כ'מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב' וזולתם מן הכת שלהם. וכשתקרא כל הספרים אשר זכרתי לך יתבאר לך שהכשוף אשר תשמע אותו הוא פעולות שהיו עושים אותם הצאבה הכשדיים והכלדיים; ויותר היה במצריים ובכנעניים - היו מביאים לחשוב בהם או היו חושבים שהם יעשו מעשים נפלאים במציאות אם לאיש אחד או לאנשי מדינה. והמעשים ההם אשר יעשו אותם המכשפים אין ההקש נותן אותם ולא יאמין השכל שהם יחיבו דבר כלל כמו שיכונו לקבץ צמח ידוע בעת ידוע או ילקח מן הדבר הפלוני מספר פלוני ומכך מספר כך. והוא שער גדול מאד - ואני אכללהו לך בשלשה מינים. האחד מהם - מה שנתלה בדבר מן הנמצאות צמח או בעל חיים או מוצא; והשני - מה שנתלה בהגבלת זמן שיעשו בו המעשים ההם; והשלישי - פעולות אנושיות שיעשו כריקוד או טיפוח או הצווחה או השחוק או הדילוג על רגל אחת או שישכב על הארץ פרקדן או לשרוף דבר או לעשן בעישון ידוע או דברים ידובר בהם מובנים או בלתי מובנים - אלו הם מיני מעשי הכישוף: ויש פעולות כישוף שלא ישלמו אלא בכל אלו הפעולות - כאמרם ילקח כך וכך עלים מן הצמח הפלוני ויקחם בהיות הירח במעלה הפלונית בעת שהוא ביתד מזרח או זולתו מן היתדות; וילקח מקרני הבהמה הפלונית או מזעתה או משערה או מדמה - שיעור כך והשמש בחצי השמים דרך משל או במקום מוגבל; וילקח מן המוצא הפלוני או ממוצאים רבים ויתך במולד כך והכוכבים על ערך כך; - אחר כן תדבר ותאמר כך ואתה תעשן בעלים ההם וכיוצא בהם לצורה ההיא המותכל - ויארע כך. ויש פעולות כישוף יחשבו חושבים שהם ישלמו באחד מן המינים ההם. - ורוב מעשי הכישוף האלה יתנו בהם שיהיו העושות נשים על כל פנים - כמו שתמצא שזכרו בהוצאת המים שעשר נשים בתולות ילבשו חלי ובגדים אדומים וירקדו דוחקות אחת חברתה הולכות לפנים ושבות לאחור וירמזו לשמש - והשלמת הפועל ההוא הארוך - עד שיצאו המים לפי מחשבתם.
THE precepts of the second class are those which we have enumerated in the section "On idolatry." It is doubtless that they all tend to save man from the error of idolatry and the evil practices connected with it; e.g., observing the times, enchantment, witchcraft, incantation, consulting with familiar spirits, and the like. When you read the books which I mentioned to you. you will find that witchcraft, which will be described to you, is part of the customs of the Sabeans, Kasdim, Chaldeans, and to a higher degree of the Egyptians and Canaanites. They caused others to believe, or they themselves believed, that by means of these arts they would perform wonderful things in reference to an individual person, or to the inhabitants of a whole country, although no analogy and no reasoning can discover any relation between these performances of the witches and the promised result. Thus they are careful to collect certain plants at a particular time, and to take a definite number of certain objects. There are many things comprised by witchcraft; they may be divided into three classes: first, witchcraft connected with objects in Nature, viz., plants, animals, or minerals. Secondly, witchcraft dependent for its performance on a certain time; and thirdly, witchcraft dependent on the performance of certain acts of man, such as dancing, clapping, laughing, jumping with one leg, lying on the ground with the face upward, burning a thing, fumigating with a certain material, or speaking intelligible or unintelligible words. These are the various kinds of witchcraft. In some cases all these various performances are required. Thus the witches sometimes order: take a leaf of a certain plant, when the moon is seen in a certain degree [of the Zodiac] in the east point or in one of the other cardinal points [of the horizon], also a certain quantity of the horn, the sweat, the hair and the blood of a certain animal when the sun is, e.g., in the middle of the sky, or in some other definite place; and a portion of a certain mineral or minerals, melted at a certain conjunction of sun and moon, and at a definite position of the stars; speak then, and say certain words, and fumigate with those leaves or similar ones to that molten image, and such and such a thing will happen. In other instances of witchcraft it is assumed that one of the above performances suffices. In most cases the condition is added that women must perform these actions. Thus it is stated in reference to the means of obtaining rain, that ten virgins dressed with diadems and red garments should dance, push each other, moving backwards and forwards, and make signs to the sun: the result of this long process was believed [by the idolaters] to be a downpour of rain.
וכן זוכרים שארבע נשים תשכבנה על גבן ותגבהנה רגליהן מפוסקות ויאמרו כך ויעשו כך והם על זאת ההצעה המגונה - ויסור הברד היורד על המקום ההוא. והרבה מאלו ההבלים והשגעונות לא תמצאם כלל שיתנו בפעולתם אלא נשים. - ואי אפשר לפעולות הכישוף כולם מבלתי הבטה בענין הכוכבים - רצוני לומר שהם יחשבו שזה הצמח - מחלק הכוכב הפלוני; וכן כל בעל חיים וכל מוצא ייחסוהו לכוכב. וכן יחשבו שהפעולות ההם אשר בעשותם אותם יעשה להם הכישוף הם מיני עבודות לכוכב ההוא - וירצהו הפועל ההוא או המאמר ההוא או העישון ולזה יעשה לנו מה שנרצה:
It is further stated that if four women lay on their back, with their feet spread and lifted up, said certain words and did certain things whilst in this disgraceful position, hail would discontinue coming down in that place. The number of these stupid and mad things is great; in all of them without exception women are required to be the agent. Witchcraft is intimately connected with astrology; those that practise it assign each plant, animal, or mineral to a certain star, and believe that the above processes of witchcraft are different forms of worship offered to that star, which is pleased with that act, word, or offering of incense, and fulfils their wishes.
ואחר זאת ההקדמה אשר תתבאר לך מקריאת ספריהם הנמצאים עתה בידינו שכבר הודעתים לך שמע דברי. אחרי שכונת התורה כולה וקטבה אשר עליו תסוב הוא הסרת 'עבודה זרה' ומחות זכרה ושלא יחשב בכוכב מן הכוכבים שהוא מזיק או מועיל בדבר מאלו הענינים הנמצאים לבני אדם שזה הדעת הוא המביא לעבדם - התחיב שיהרג כל מכשף כי המכשף הוא 'עובד עבודה זרה' בלא ספק אבל בדרכים מיוחדים זרים בלתי דרכי עבודת ההמון לאלוהות ההם. ולהיות הפעולות ההם כולם אמנם הותנה ברובם שיעשום הנשים אמר "מכשפה לא תחיה"; ועוד - לחמלת בני אדם בטבע להרוג הנשים. ולזה באר גם כן ב'עבודה זרה' לבד "איש או אשה" וכפל ואמר "את האיש... או את האשה" - מה שלא בא כמו זה לא ב'חילול שבת' ולא בזולתו; וסיבת זה - רוב החמלה עליהם בטבע. וכאשר היו המכשפים חושבים בכשופיהם שהם עושים מעשה ושהם בפעולות ההם מגרשים החיות הרעות מן העירות כאריות והנחשים וכיוצא בהם; ויחשבו גם כן שהם בכשופיהם ידחו מיני נזקים מצמח האדמה - כמו שתמצא להם פעולות שיחשבו שהם ימנעו רדת הברד ופעולות יהרגו התולעת מן הכרמים עד שלא תפסידם (וכבר האריכו בהריגת תולעת הכרמים - רצוני לומר הצאבה - ב'דרכי האמורי' ההם הנזכרים בספר העבודה הנבטיה); וכן יחשבו שיש להם פעולות ימנעו נפילת עלי האילן ונשירת הפרי - מפני אלו הענינים המפורסמים אז כלל ב'דברי הברית' שבעבודת 'עבודה זרה' ומעשי הכשוף ההם אשר תחשבו שירחיקו מכם אלו הנזקים בהם יחולו הצרות ההם בכם אמר "והשלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם" ואמר "ושן בהמות אשלח בם עם חמת זוחלי עפר" ואמר "פרי אדמתך יירש הצלצל" ואמר "כרמים תטע ועבדת - ויין לא תשתה ולא תאגור כי תאכלנו התולעת" ואמר "זיתים יהיו לך בכל גבולך - ושמן לא תסוך כי ישל זיתיך". עיקר הענין - שכל מה שהתחכמו בו 'עובדי עבודה זרה' לחזק עבודתה ולהעמידה לעד ומביא בני אדם לחשוב שהם דוחים נזקים ידועים ומביאים תועלות מיוחדות - כלל ב'דברי הברית' ואמר שבעבודתה ימנעו התועלות ויחולו הצרות ההם. הנה התבאר לך אתה המעין למה כונה התורה לאותם פרטי ה'קללות' וה'ברכות' הנכללות ב'דברי הברית' ויחדתם מזולתם. ודע שיעור זאת התועלת הגדולה גם כן:
After this remark, which you will understand when you have read such of their works as are at present extant, and have been mentioned by me, hear what I will tell you. It is the object and centre of the whole Law to abolish idolatry and utterly uproot it, and to overthrow the opinion that any of the stars could interfere for good or evil in human matters, because it leads to the worship of stars. It was therefore necessary to slay all witches as being undoubtedly idolaters, because every witch is an idolater: they only have their own strange ways of worship, which are different from the common mode of worship offered to those deities. But in all performances of witchcraft it is laid down as a rule that women should be employed in the chief operation; and therefore the Law says, "Thou shalt not suffer a witch to live" (Exod. 22:17). Another reason is the natural reluctance of people to slay women. This is also the cause why in the law of idolatry it is said "man or woman" (Deut. 17:2), and again repeated a second time, "the man or the woman" (ibid. ver. 5)--a phrase which does not occur in the law about the breaking of Sabbath, or in any other law; for great sympathy is naturally shown to women. Now the witches believed that they produced a certain result by their witchcraft; that they were able through the above-mentioned actions to drive such dangerous animals as lions, serpents, and the like out of the cities, and to remove various kinds of damage from the products of the earth. Thus they imagine that they are able by certain acts to prevent hail from coming down, and by certain other acts to kill the worms in the vineyards, whereby the latter are protected from injury; in fact, the killing of the worms in vineyards, and other superstitions mentioned in the Nabatean Agriculture, are fully described by the Sabeans. They likewise imagine that they know certain acts by which they can prevent the dropping of leaves from the trees and the untimely falling of their fruit. On account of these ideas, which were general in those days, the Law declares in "the words of the covenant" as follows: The same idolatry and superstitious performances which, in your belief, keep certain misfortunes far from you, will cause those very misfortunes to befall you. "I will also send wild beasts among you" (Lev. 26:22), "I will also send the teeth of wild beasts upon them, with the poison of those that creep in dust" (Deut. 32:24)." The fruit of thy land, and all thy labours, shall a nation, which thou knowest not, eat up" (ibid. 28:33). "Thou shalt plant vineyards and dress them, but shalt neither drink of the wine nor gather the grapes, etc. Thou shalt have olive trees throughout all thy coasts, but thou shalt not anoint thyself with the oil" (Deut. 28:39, 40). In short, in spite of the schemes of idolaters to support and firmly establish their doctrine, and to make people believe that by idolatry certain misfortunes could be averted and certain benefits gained, worship of idols will, on the contrary, as is stated in "the words of the covenant," prevent the advantages and bring the troubles. The reader will now understand why, of all kinds of curses and blessings, those mentioned in "the words of the covenant" have been selected by the Law, and particularly pointed out. Note also the greatness of the benefit [of these laws).
ולהרחיק מכל מעשי הכשוף הזהיר מעשות דבר מחוקותיהם ואפילו במה שנתלה במעשי עבודת האדמה והמרעה וכיוצא בהם - רצוני לומר כל מה שיאמר שהוא מועיל ממה שלא יגזור אותו העיון הטבעי אבל נוהג לפי דעתם כמנהג הסגולות והכוחות המיוחדות - והוא אמרו "ולא תלכו בחוקות הגוי" והם אשר יקראום 'ז"ל' 'דרכי האמורי' מפני שהם סעיפי מעשי המכשפים שהם דברים לא יגזרם הקש טבעי אך הם מושכים למעשי הכישוף אשר הם נסמכים לעניני הכוכבים בהכרח ויתגלגל הענין להגדיל הכוכבים ולעבדם - ואמרו בפרוש "כל שיש לו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי" - רוצים בזה שכל מה שיגזרהו העיון הטבעי הוא מותר וזולתו אסור. ולכן כאשר נאמר "אילן שהוא משיר פרותיו טוענו באבנים וסוקרו בסקרא" הוקשה על זה המעשה "בשלמא 'טוענו באבנים' כי היכי דליכחוש חיליה אלא 'סוקרו בסיקרא' וגו'?" - הנה התבאר שסקירה בסקרא וכל מה שדומה לזה ממה שלא יגזרהו ההקש אסור לעשותו 'משום דרכי האמורי'. וכן אמרו ב'שליא של מקודשין תקבר' - אמרו "אין תולין אותה באילן ואין קוברין אותה בפרשת דרכים מפני דרכי האמורי" - ועל זה תעשה הקש. ואל יקשה עליך מה שהתירו מהם כ'מסמר הצלוב ושן השועל" כי הדברים ההם בזמן ההוא היו חושבים בהם שהוציא אותם הנסיון והיו 'משום רפואה' והולכים על דרך תלות העשב שקורין בערבי 'פאוניא' על הנכפה ונתינת צואת הכלבים על מורסות הגרון והעישון בחומץ מרקשית למורסות המכות הקשות - כי כל מה שנתאמת נסיונו כאלו אף על פי שלא יגזרהו ההקש הוא מותר לעשותו מפני שהוא 'משום רפואה' ונוהג מנהג שלשול הסממנים המשלשים. והעלה בידך אלו הנפלאות ממאמרי זה אתה המעין ושמרם "כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך":
In order that we may keep far from all kinds of witchcraft, we are warned not to adopt any of the practices of the idolaters, even such as are connected with agriculture, the keeping of cattle, and similar work. [The Law prohibits] everything that the idolaters, according to their doctrine, and contrary to reason, consider as being useful and acting in the manner of certain mysterious forces. Comp. "Neither shall ye walk in their ordinances" (Lev. 18:3). "And ye shall not walk in the manners of the nation which I cast out before you" (ibid. 20:23). Our Sages call such acts "the ways of the Amorite"; they are kinds of witchcraft, because they are not arrived at by reason, but are similar to the performances of witchcraft, which is necessarily connected with the influences of the stars; thus ["the manners of the nations"] lead people to extol, worship, and praise the stare. Our Sages say distinctly, "whatever is used as medicine" does not come under the law of "the ways of the Amorite"; for they hold that only such cures as are recommended by reason are permitted, and other cures are prohibited. When, therefore, the dictum was quoted: a tree that casts off its fruit may be laden with stone or dyed with red colour, the following objection was raised: The loading of the tree with stones may be justified on the plea that it serves to weaken the strength of the tree, but why should it be permitted to dye the tree with red colour? This question shows that the dyeing of the tree with red colour, and all similar things which are not explained by analogy from nature, are prohibited as "ways of the Amorite." For the same reason our Sages said, "The uterus of animals which have been selected for the Sanctuary must be buried; it must not be suspended from a tree, and not buried in the cross-road, because this is one of 'the ways of the Amorite.'" Hence you may learn how to treat similar cases. It is not inconsistent that a nail of the gallows and the tooth of a fox have been permitted to be used as cures: for these things have been considered in those days as facts established by experiment. They served as cures, in the same manner as the hanging of the peony over a person subject to epileptic fits, or the application of a dog's refuse to the swellings of the throat, and of the vapours of vinegar and marcasite to the swelling of hard tumours. For the Law permits as medicine everything that has been verified by experiment, although it cannot be explained by analogy. The above-named cures are permitted in the same way as the application of purgatives. Learn, reader, these noteworthy lessons from this my work, and keep them; "for they are a diadem of grace for thy head" (Prov. iv.).
והנה בארנו בחיבורנו הגדול שהקפת 'פאת ראש ופאת זקן' אסור מפני שהוא תיקון 'כמרי עבודה זרה'. והיא הסיבה גם כן לאיסור ה'שטענז' כי כן היה תקון הכמרים גם כן היו מקבצים בין הצומח ובעל החיים בלבוש אחד והיה חותם אחד מן המוצאים בידו - תמצא זה כתוב בספריהם: והיא הסיבה גם כן באמרו "לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה" - תמצאהו בספר טומטום יצוה שילבש האיש בגד אשה צבוע כשיעמוד בכוכב נוגה ותלבש האשה השריון וכלי המלחמה בעמדה למאדים. ובו גם כן אצלי סיבה אחרת והיא - שזה הפועל מעורר התאוה ומביא למיני זנות:
We have explained in our large work that it is prohibited to round the corners of the head, and to mar the corners of the beard, because it was the custom of idolatrous priests. For the same reason, the wearing of garments made of linen and wool is prohibited: the heathen priests adorned themselves with garments containing vegetable and animal material, whilst they held in their hand a seal made of a mineral. This you find written in their books. The same is also the reason of the precept, "The woman shall not wear that which pertaineth unto a man" (Deut. 22:5). You find it in the book Tomtom, that a male person should wear coloured woman's dress when he stands before Venus, and a female, when standing before Mars, should wear a buckler and other armour. I think that this precept has also another reason; namely, that the interchange of dress creates lust and leads to immorality.
ואמנם איסור ההנאה ב'עבודה זרה' מבואר מאד שפעמים יקחה לשבור אותה וישאירה ותהיה לו ל'מוקש'; ואפילו אם שברה ויצקה או מכרה 'לגוי' נאסרו דמיה בהנאה. וסיבתו - כי הרבה פעמים יחשבו ההמון הענינים המקריים סיבות עצמיות כמו שתמצא רוב בני אדם אומרים שאחר ששכן פלוני בזה הבית או קנה זאת הבהמה או זה הכלי העשיר והוסיף ממונו וכי היו מבורכים לו. וכן היה אפשר שיקרה לאיש אחד שתצליח סחורתו וירבה ממונו מן הדמים ההם ויחשבהו לסיבה ושברכת דמי הצורה ההיא הנמכרת גרמה לו זה ויאמין בה מכ שכונת התורה כולה - הפך האמונה ההיא - כמו שהתבאר מכל דברי ה'תורה'. וזאת היא הסיבה בעצמה באיסור הנאת 'צפוי נעבד ותקרובות עבודה זרה' וכליה כדי שננצל מן המחשבה ההיא - כי היתה אמונתם בהם בזמנים ההם גדולה מאד עד שהיו חושבים שיחיו וימיתו ושכל טוב ורע מהם - רצוני לומר מן הכוכבים. ומפני זה עשתה התורה חיזוקים להסיר הדעת ההוא בברית ועדים ושבועות חמורות ובאלות הנזכרות והזהר להשמר לקחת דבר ממנה ולהנות בה. והודיענו ית' שאם יתערב מדמיה שום דבר עם ממון אדם - יאבד הדבר ההוא כל הממון ההוא ויכלהו - והוא אמרו "ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו וגו'" - כל שכן שאין להאמין שיש בה ברכה. וכשתעין בכל ה'מצוות' שבאו ב'עבודה זרה' אחת אחת תמצא סבתם מבוארת. והיא - להסיר הדעות הרעות ולהתרחק מהם עד הקצה האחרון:
It is easily understood why it is prohibited to derive any benefit whatever from an idol. For sometimes a person buys it with the intention to break it, but keeps it, and it becomes a snare to him. Even if he broke it, recast it, and sold it to a heathen, he must not use the money which he received in exchange for the idol: because people frequently mistake accidental circumstances for essential causes: thus most people say of a certain person that he has become rich and wealthy after having dwelt in a certain house, or bought a certain animal or vessel; and that these things were a blessing to him. In the same way a person may be successful and make a good profit on the business in which he employed the money received for the idol; he might then think that the idol was the cause of his success, and that the blessing of the money received for it brought him the profit; he would then believe in the idol: a belief which is just the reverse of the chief object of the Law, as is clearly seen in every word of it. For this same reason, we are forbidden to turn to our use the covering of the idol, its offerings and vessels. We are thus guarded against the idea [of ascribing our success to idols]. In those days the belief in the stars was very strong; it was generally assumed that life and death, good and evil, depended on the stars. The Law employed therefore strong means, as covenant, witnesses, great oaths, and the abovementioned [blessings and] curses, in order to overthrow that belief. We are thus commanded to abstain from taking any portion of the idol, and deriving any benefit from it: and God tells us that if money received for idols be mixed with any person's property, it will bring loss and ruin to that property. This warning is contained in the words: "Neither shalt thou bring an abomination into thine house, lest thou be a cursed thing like it" (Deut. 7:26). How much more wrong must it he to believe that there is a blessing in idols. When you examine all the precepts that relate to idolatry, you will find that their reason is obvious, and that they serve to make us abandon this evil belief, and keep at the greatest possible distance from it.
וממה שנתעורר עליו הוא - שנותני הדעות השקריות שאין עיקר להם ולא הועיל בם יערימו ויעשו תחבולה לחזק אמונתם באמרם לבני אדם שמי שלא יעשה הפעולה ההיא המחזקת לאמונה ההיא והמקימת אותה לנצח - תחול עליו המכה הפלונית; ואפשר שתארע המכה ההיא במקרה יום אחד לאדם אחד ויכון אל הפעולה ההיא וימשך אחר הדעת ההוא. וידוע מטבע בני אדם בכלל שרוב פחדם ויראתם היא מאבדת הממון והבנים - ולזה פרסמו עובדי האש בזמנים ההם שכל מי שלא "יעביר בנו ובתו באש" ימותו בניו; ואין ספק שמפני זאת ההרחקה מיהר כל אחד לעשותו לרוב חמלתו ופחדתו על הבן ולמיעוט הפעולה וקלותה שאין שם אלא להעבירו על האש - וכל שכן בהיותו ענין הבנים הקטנים מסור לנשים וידוע מהירות האמין הנשים לכל דבר וחולשת שכלם בכלל. ומפני זה עמדה התורה כנגד זאת הפעולה מאד ועשתה בה מין החיזוקים מה שלא עשתה בשאר מיני 'עבודה זרה' "למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי". ואחר כן הגיד הנאמן מפי האלוה ית' ואמר שזה הענין אשר יעשוהו להחיות הולד במעשה ההוא יאבד האלוה עושהו ויכרית זרעו - אמר "ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו וגו'". ודע שרושם הפעולה ההיא נשאר עד היום לפרסומו בעולם. הלא תראה המילדות יקחו הנערים הקטנים בחיתול וישימו עישון בלתי טוב הריח על האש ויניעו הנער ההוא על העישון ההוא שעל האש וזה מין מן ה'העברה באש' בלא ספק אין מותר לעשותו. והסתכל רוע ערמת נותן זה הדעת איך השאירו וקימו בזה הדמיון עד שעמדה כנגדו התורה אלפי שנים - ולא נמחה זכרו ועומד רישומו:
We must also point out that originators of false, baseless, and useless principles scheme and plan for the firm establishment of their faith; and tell their fellow-men that a certain plague will befall those who will not perform the act by which that faith is supported and confirmed for ever; this plague may one day accidentally befall a person, who will then direct his attention to the performance of that act, and adopt idolatry. It being well known that people are naturally most in fear and dread of the loss of their property and their children, the worshippers of fire spread the tale, that if any one did not pass his son and daughter through the fire, he will lose his children by death. There is no doubt that on account of this absurd menace every one at once obeyed, out of pity and sympathy for the child; especially as it was a trifling and a light thing that was demanded, in passing the child over the fire. We must further take into account that the care of young children is intrusted to women, who are generally weak-minded, and ready to believe everything, as is well known. The Law makes, therefore, an earnest stand against this practice, and uses in reference to it stronger terms than in any other kind of idolatry; namely, "he defileth my sanctuary, and profaneth my holy name" (Lev. 20:3). The true prophet then declares in the name of God that the very act which is performed for the purpose of keeping the child alive, will bring death upon him who performs it, and destruction upon his seed. Comp. "And I will set my face against that man and against his family," etc. (ibid. 20:5). Know that traces of this practice have survived even to the present day, because it was widespread in the world. You can see how midwives take a young child wrapped in its swaddling-clothes, and after having placed incense of a disagreeable smell on the fire, swing the child in the smoke over that fire. This is certainly a kind of passing children through the fire, and we must not do it. Reflect on the evil cunning of the author of this doctrine; how people continued to adhere to this doctrine, and how, in spite of the opposition of the Law during thousands of years, its name is not blotted out, and its traces are still in existence.
וכן עשו 'עובדי עבודה זרה' בעניני הממון - ושמו לחוק שיהיה אילן אחד לנעבד והוא ה'אשרה' תלקח תבואתה יקריבו קצתה ויאכלו שאריתה בבית 'עבודה זרה' - כמו שבארו בדיני ה'אשרה'. וכן שמו לחוק שראשית פרי כל אילן שפריו נאכל יעשה בו כן - רצוני לומר; שיקריבו קצתו ויאכלו קצתו בבית 'עבודה זרה'. ופרסמו גם כן שאי זה אילן שלא יעשה כן בראשית פריו ייבש האילן ההוא או ישל פריו או תמעט תבואתו או תארע לו מכה - כמו שפרסמו שכל ולד שלא יעבירו אותו באש ימות; ולפחד בני אדם על ממונם מהרו גם כן לזה. ועמדה התורה כנגד זה הדעת ואמר ית' בשרפת כל מה שיוציא האילן העושה פרי לשלושת השנים - כי קצתם יתנו פרי אחר שנה וקצתם יתנו תחילת תבואתם אחר שנתים וקצתם אחר שלש וזהו הרוב למי שיטע כדרך שבני אדם נוטעים באחד מן השלושה דרכים המפורסמים והם "נטיעה והברכה והרכבה"; ולא תביט למי שיזרע גרעין או עצם - שהתורה לא תתלה החוקים אלא בדרכים שהם על הרוב ורוב מה שתאחר ה'נטיעה' תחילת תבואתה 'בארץ ישראל' הוא לשלש שנים. ויעד לנו ית' אשר באבד זאת התבואה הראשונה והשחתתה תרבה תבואת האילן - אמר "להוסיף לכם תבואתו". וצוה באכילת 'נטע רבעי' "לפני יי" תחת שהיו אוכלים 'ערלה' בבית 'עבודה זרה' - כמו שבארנו:
Idolaters have acted similarly in reference to property. They made it a law that a certain tree, the asherah, should be worshipped, and that of its fruit one part should be offered, and the rest consumed in the temple of the idol: this is stated in the regulations concerning the asherah. In the same manner, they made it a rule, that the first-fruit of every fruit-tree should be partly offered as a sacrifice and partly consumed in the idol's temple. It was also a widespread belief that if the first-fruit of any tree was not treated in this manner, the tree would dry up, its fruit would be cast off, its increase would be diminished, or some disease would come over it; just as they spread the belief that every child, that was not passed through the fire, must die. People in their anxiety for their property obeyed also this precept unhesitatingly. The Law, in opposition to this doctrine, commanded us to burn the produce of fruit-trees the first three years; for some trees bear fruit after one year, whilst some begin to yield fruit after two, and others after three years. The law is based upon the nature of trees grown in an ordinary way, namely, in one of the three well-known methods: planting, propagation, and inoculation (neti‘ah, habrakah, and harcabah). The Law does not take notice of the case that a kernel or stone is sown; for the ordinances of the Law are based on the usual condition of things, and as a rule a young tree in Palestine bears fruit for the first time not later than the third year after it has been planted. According to the divine promise, the waste and destruction of this first-fruit of the tree will be followed by years of plenty of fruit; for it is said, "that it may increase unto you the fruit thereof" (Lev. 19:25). The fruit of the fourth year we are commanded to eat before God, instead of [the heathen custom of] eating 'orlah,' "the fruit of the preceding years," in the temples of the idols, as has been described by us.
וממה שזכרוהו גם כן עובדי 'עבודה זרה' הקדמונים בעבודה הנבטיה שהם היו מעפשים דברים שזכרום וישמרו בהם בוא השמש במעלה ידועה ומעשי כישוף רבים וחשבו שהדבר ההוא יהיה מזומן ביד כל אחד וכשיטע אדם אילן עושה פרי יזרה סביבו או במקומו מן הדבר ההוא המעופש - וימהר להצמיח האילן ולתת פריו מהרה יותר מן הנהוג. וזכרו שזה - ענין נפלא מאד ונוהג מנהג הטליסמאות ושהוא - ענין יותר נפלא מכל מיני הכישוף כולם במהר יציאת פרי כל עץ עושה פרי. וכבר בארתי לך והודעתיך בריחת התורה ממעשי הכישוף כולם ולזה אסרה התורה כל פרי שיתן האילן בשלש שנים מיום נטיעתו ואין צריך אם כן למהר נתינת פרים לפי מה שהיו חושבים - ואחר שלש שנים יוציאו רוב העילנות הנותנים פרי - פרים בארץ ישראל לפי מנהג טבעם ולא יצטרך למעשה הכישוף ההוא המפורסם אצלם אז. והבן אלו הנפלאות גם כן:
It is further mentioned in the Nabatean Agriculture that the ancient idolaters caused certain things named in that work to rot, waited till the sun stood in a certain degree [of the ecliptic], and then they performed many acts of witchcraft. They believed that that substance should be kept ready by every one, and when a fruit-tree is planted, a portion of that rotten substance should be scattered round the tree or under it; the tree would then grow quicker and produce more fruit than is generally the case. They say that this process is very extraordinary; it acts like a talisman, and is more efficient than any kind of witchcraft in accelerating the productiveness of fruit-trees. I have already shown and explained to you how the Law opposes all kinds of witchcraft. The Law, therefore, prohibits us to use the fruit yielded by a tree in the first three years after it has been planted, so that there should be no opportunity for accelerating, according to their imagination, the productiveness of any tree. After three years most fruit-trees in Palestine yield fruit by the ordinary course of nature, without the application of those magical performances which were very general in those days. Note this remarkable fact.
ומן הדעות המפורסמות בזמנים ההם אשר השאירום הצאבה - שהם אמרו בהרכבת האילן באילן אחר כשיעשה במולד כן ויעושן בכך וכך ויאמר עליו כך וכך בשעת ההרכבה יבוא מן המורכב ההוא דבר שיחשבו שהוא מועיל תועלות גדולות - המפורסם מכל מה שזכרוהו הוא מה שזכרו בתחילת ספר העבודה הנבטית בהרכבת הזית באתרוג; והאמת אצלי ש"ספר רפואות" ש'גנז חזקיהו' מזה הכת היה בלא ספק. - וכן זכרו עוד שבעת הרכבת מין במין זולתו צריך שיהיה החוטר אשר ירצה להרכיבו ביד נערה יפה ואיש ישגלנה משגל מגונה שזכרוהו ובעת חיבורם על זה הדרך תרכיב האשה הנטע באילן. ואין ספק שזה היה מפורסם ולא היה שם מי שלא היה עושה כן וכל שכן למה שהתחבר אליו מהנאת המשגל עם התוחלת בתועלות ההם. ומפני זה נאסרו ה'כלאים' - רצוני לומר 'הרכבת אילן באילן' - בעבור שנתרחק מסיבות 'עבודה זרה' ומ'תועבות' משגליהם היוצאים מדרך הטבע. ומפני 'הרכבת אילן' נאסר לקבץ אי זה שני מיני 'זרעים' שיהיו ואפילו לסמכם זה לזה. אתה תמצא כשתסתכל בפרוש זאת ה'מצוה' "הרכבת אילן לוקין עליה מן התורה בכל מקום" מפני שהיא עיקר האזהרה ו'כלאי זרעים' - כלומר סמכם זה לזה - לא נאסר רק ב'ארץ ישראל': וכן זכרו בבאור בספר העבודה ההוא כי מנהגם היה לזרוע שעורה וחרצן יחד וחשבו שלא יהיה הכרם טוב אלא בזה. ולכן אסרה התורה 'כלאי הכרם' וצותה לשרוף הכל - כי 'חוקות הגוים' כולם אשר היו חושבים שהם כוחות וסגולות; ואפילו דבר שלא יהיה בו ריח 'עבודה זרה' נאסר - כמו שבארנו באמרם "אין תולין אותה באילן וגו'". ונאסרו 'חוקותיהם' כולם אשר יקראו 'דרכי האמורי' למה שנמשך אליהם מ'עבודה זרה'. כשתסתכל מנהגיהם בעבודתם תמצא מיני עבודה יפנו בהם לכוכבים ומינים יפנו בהם לשני המאורים הגדולים; והרבה פעמים יבחרו מולדי מזלות לזריעה ועישונים והקפים יקיף אותם הנוטע או הזורע - מהם מי שיקיף חמש הקפות לחמש הכוכבים המשרתים מלבד שני המאורים. ומהם מי שיקיף שבע הקפות לשבעת המשרתים אשר שני המאורים בכללם ויחשבו שאלו כולם - כוחות וסגולות מועילות מאד בעבודת האדמה להביא בני אדם לעבודת הכוכבים. ונאסרו 'חוקות הגוים' ההם כולם בכלל ואמר "ולא תלכו בחוקות הגוי וגו'" ומה שהיה בהם יותר מפורסם ויותר פשוט או היה בו באור במין 'עבודה זרה' יחד בו האיסור כ'ערלה וכלאים וכלאי הכרם'. והתמה אצלי מאמר ר' יאשיה ב'כלאי הכרם' והוא 'הלכה' "עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד" - אין ספק אצלי שראה עיקר הענין ההוא מ'דרכי האמורי': הנה כבר התבאר לך בבאור אין ספק בו שאיסור 'שעטנז וערלה וכלאים' הוא מפני 'עבודה זרה' ושאיסור 'חוקותיהם' הרמוז אליו הוא למה שנמשך עליו מ'עבודה זרה' - כמו שבארנו:
Another belief which was very common in those days, and survived the Sabeans, is this: When a tree is grafted into another in the time of a certain conjunction of sun and moon, and is fumigated with certain substances whilst a formula is uttered, that tree will produce a thing that will be found exceedingly useful. More general than anything mentioned by the heathen writers was the ceremony of grafting an olive branch upon a citron tree, as described in the beginning of the Nabatean Agriculture. I am of opinion that the book of medicines which Hezekiah put away (B: T. Pes. 56a) was undoubtedly of this kind. They also said that when one species is grafted upon another, the branch which is to be grafted must be in the hand of a beautiful damsel, whilst a male person has disgraceful and unnatural sexual intercourse with her; during that intercourse the woman grafts the branch into the tree. There is no doubt that this ceremony was general, and that nobody refused to perform it, especially as the pleasure of love was added to the (supposed) future results of the grafting. The Law, therefore, prohibits us to mix different species together, i.e., to graft one tree into another, because we, must keep away from the opinions of idolaters and the abominations of their unnatural sexual intercourse. In order to guard against the grafting of trees, we are forbidden to sow any two kinds of seed together or near each other. When you study the traditional explanation of this precept, you will find that the prohibition of grafting, the principal element in this commandment, holds good for all countries, and is punishable by forty stripes: but the sowing of seeds one near the other is only prohibited in Palestine. In the Nabatean Agriculture it is further distinctly stated that it was the custom of the people in those days to sow barley and stones of grapes together, in the belief that the vineyard could only prosper in this way. Therefore the Law prohibits us to use seed that has grown in a vineyard, and commands us to bum both the barley and the produce of the vineyard. For the practices of the heathen, which they considered as of a magic and talismanic character, even if not containing any idolatrous element, are prohibited, as we have stated above (p. 334) in reference to the dictum of our Sages, "We must not hang upon a tree the fœtus of an animal belonging to the Sanctuary." The Law prohibits all heathen customs, called by our Sages "the ways of the Amorite," because they are connected with idolatry. On considering the customs of the heathen in their worship, you will find that in certain kinds of worship they turn toward stars, in others to the two great luminaries; frequently they choose the rise of signs in the Zodiac for sowing and fumigating; and as to the circuits made by those who plant or sow, some complete five circles, corresponding to the five planets, with the exclusion of the two luminaries: others go seven times round, according to the number of the planets, when including sun and moon. They believe that all these practices are magic charms of great efficiency in agriculture. Thus those practices lead to the worship of stars: and therefore all practices of those nations have been prohibited, in the words, "Ye shall not walk in the manners of the nation which I cast out before you" (Lev. 20:23). Those practices which were more general and common, or were distinctly connected with idolatry, are particularly pointed out as prohibited; e.g., eating the fruit of a tree during the first three years, intermixing of species and the mixed species sown in a vineyard. I am surprised as the dictum of Rabbi Joshiyah, which has been adopted as legally binding, in reference to the mixed seed in a vineyard, viz., that the law is only transgressed when wheat, barley, and the stone of a grape are sown simultaneously. He must undoubtedly have seen the source of that kind of the ways of the Amorite. It must now be clear to you, and no room can be left for any doubt, that the prohibition of wearing garments of wool and linen, of using the fruit of a tree in the first three years, and of mixing divers species, are directed against idolatry, and that the prohibition against adopting heathen manners serves to remove anything which leads to idolatry, as has been shown by us.
אֵין שׁוֹאֲלִים בְּחוֹזִים בַּכּוֹכָבִים וְלֹא בְּגוֹרָלוֹת. הַגָּה: מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֱי ךָ (דְּבָרִים יח, יג) (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תּוֹסָפוֹת דע''פ וּבְשֵׁם סִפְרִי). וְכָל שֶׁכֵּן דְּאָסוּר לִשְׁאֹל בְּקוֹסְמִים וּמְנַחֲשִׁים וּמְכַשְּׁפִים (פִּסְקֵי מהרא''י סי' צ''ו).
נָהֲגוּ שֶׁאֵין מַתְחִילִין בְּב' וּבְד', וְאֵין נוֹשְׂאִים נָשִׁים אֶלָּא בְּמִלּוּי הַלְּבָנָה. הַגָּה: וְלָכֵן נָהֲגוּ גַּם כֵּן לְהַתְחִיל לִלְמֹד בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁאֵין נִחוּשׁ יֵשׁ סִימָן (סמ''ק סִימָן קל''ו). בְּמַה שֶּׁאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַמַּזָּל, לֹא יַעֲשֶׂה וְלֹא יִסְמֹךְ עַל הַנֵּס, אֶלָּא שֶׁאֵין לַחֲקֹר אַחַר זֶה מִשּׁוּם תָּמִים תִּהְיֶה (דְּבָרִים יח, יג) (תְּשׁוּבַת רַמְבַּ''ן סִימָן רפ''ו) כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
הָאוֹמֵר: פִּתִּי נָפְלָה מִפִּי, אוֹ מַקְלִי מִיָּדִי, אוֹ בְּנִי קוֹרֵא לִי מֵאַחֲרַי, אוֹ שֶׁצְּבִי הִפְסִיקוֹ בַּדֶּרֶךְ, אוֹ שֶׁעָבַר נָחָשׁ מִימִינוֹ אוֹ שׁוּעָל מִשְּׂמֹאלוֹ, וּלְמִי שֶׁאֵרַע לוֹ אֶחָד מֵאֵלּוּ עוֹשֶׂה מִמֶּנּוּ נִחוּשׁ שֶׁלֹּא לָצֵאת לַדֶּרֶךְ אוֹ שֶׁלֹּא לְהַתְחִיל בִּמְלָאכָה, וְכֵן הַמְנַחֲשִׁים בְּחֻלְדָּה וּבְעוֹפוֹת וּבְכוֹכָבִים, וְכֵן הָאוֹמֵר: אַל תַּתְחִיל לִגְבּוֹת מִמֶּנִּי, שַׁחֲרִית הוּא, מוֹצָאֵי שַׁבָּת הוּא, מוֹצָאֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ הוּא, וְכֵן הָאוֹמֵר: שְׁחֹט תַּרְנְגוֹל שֶׁקָּרָא כְּעוֹרֵב, וְתַרְנְגֹלֶת זוֹ שֶׁקָּרְאָה כְּתַרְנְגוֹל, אָסוּר. הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים אִם אֵינוֹ אוֹמֵר הַטַּעַם לָמָּה מְצַוֶּה לִשְׁחֹט הַתַּרְנְגֹלֶת, אֶלָּא אוֹמֵר סְתָם שַׁחֲטוּ תַּרְנְגֹלֶת זוֹ, מֻתָּר לְשָׁחֲטָהּ כְּשֶׁקָּרְאָה כְּתַרְנְגוֹל (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הר''א וְהוּא בִּתְשׁוּבַת מהרי''ל סי' קי''ח). וְכֵן הוּא הַמִּנְהָג.
בַּיִת, תִּינוֹק וְאִשָּׁה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין נִחוּשׁ, יֵשׁ סִימָן. הַגָּה: אִם הִצְלִיחַ אַחַר זֶה ג' פְּעָמִים אוֹ לֹא (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשִׁ''י). וְכֵן מֻתָּר לוֹמַר לְתִינוֹק: פְּסוֹק לִי פְּסוּקֶי ךָ (טוּר). יֵשׁ אוֹמְרִים דְּאָדָם מֻתָּר לַעֲשׂוֹת לוֹ סִימָן בְּדָבָר שֶׁיָּבוֹא לֶעָתִיד, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אֱלִיעֶזְר עֶבֶד אַבְרָהָם אוֹ יְהוֹנָתָן (טוּר וְהר''ד קִמְחִי), וְיֵשׁ אוֹסְרִין (רַמְבַּ''ם וּסְמַ''ג). וְהַהוֹלֵךְ בַּתֹּם וּבוֹטֵחַ בַּה', חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ (תְּהִלִּים לב, י).
חוֹבֵר חֶבֶר, זֶהוּ שֶׁעַל יְדֵי לַחַשׁ מְקַבֵּץ חַיּוֹת אוֹ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, יַתּוּשִׁים וּפַרְעוֹשִׁים.
מִי שֶׁנְּשָׁכוֹ עַקְרָב מֻתָּר לִלְחֹשׁ עָלָיו, וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַדָּבָר מוֹעִיל כְּלוּם הוֹאִיל וּמְסֻכָּן הוּא הִתִּירוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ עָלָיו.
מִי שֶׁרוֹדְפִים אַחֲרָיו נָחָשׁ וְעַקְרָב, מֻתָּר לְחַבֵּר כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיקוּהוּ.
הַלּוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה אוֹ עַל הַחוֹלֶה וְרוֹקֵק, וְאַחַר כָּךְ קוֹרֵא פָּסוּק מִן הַתּוֹרָה, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְאִם אֵינוֹ רוֹקֵק, אִסוּרָא מִיהָא אִכָּא וְאִם יֵשׁ בּוֹ סַכָּנַת נְפָשׁוֹת, הַכֹּל מֻתָּר. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל זֶה אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא כְּשֶׁקּוֹרֵא הַפָּסוּק בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, אֲבָל בִּלְשׁוֹן לַעַז, לֹא. (רַשִׁ''י בְּשֵׁם רַבּוֹ). וּמִיהוּ בְּרוֹקֵק טוֹב לִזָּהֵר בְּכָל עִנְיָן, בִּפְרָט אִם מַזְכִּירִין הַשֵּׁם, שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא (כֵּן מַשְׁמָע מֵהַטּוּר לְדַעַת ר''י).
תִּינוֹק שֶׁנִּפְגַּע, אֵין קוֹרִין עָלָיו פָּסוּק וְאֵין מַנִּיחִין עָלָיו סֵפֶר תּוֹרָה.
הַבָּרִיא, מֻתָּר לִקְרוֹת פְּסוּקִים לְהָגֵן עָלָיו מֵהַמַּזִּיקִין.
לִמְדֹּד הָאֵזוֹר וְלִלְחֹשׁ עָלָיו, מֻתָּר וְאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת. הַגָּה: וְעַיֵּן בא''ח סִימָן ש''ו. וְהוּא הַדִּין שְׁאָר לְחָשִׁים. וְעַיֵּן בא''ח סי' ש''א אֵיזֶה לַחַשׁ וְקָמֵעַ אָסוּר.
מֻתָּר לְהִתְרַפְּאוֹת בְּקָמֵעַ, אֲפִלּוּ יֵשׁ בָּהֶם שֵׁמוֹת. וְכֵן מֻתָּר לִשָּׂא קְמֵעִין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם פְּסוּקִים. וְדַוְקָא לְהָגֵן שֶׁלֹּא יֶחֱלֶה, אֲבָל לֹא לְהִתְרַפְּאוֹת בָּהֶם מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַכָּה אוֹ חֹלִי, אֲבָל לִכְתֹּב פְּסוּקִים בִּקְמֵעִין, אָסוּר.
דּוֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים (דְּבָרִים יח, יא), זֶה שֶׁמַּרְעִיב עַצְמוֹ וְלָן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת כְּדֵי שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו רוּחַ הַטֻּמְאָה.
לְהַשְׁבִּיעַ אֶת הַחוֹלֶה לָשׁוּב אֵלָיו לְאַחַר מִיתָה לְהַגִּיד לוֹ אֶת אֲשֶׁר יִשְׁאַל אוֹתוֹ, מֻתָּר. וְיֵשׁ מַתִּירִין אֲפִלּוּ לְאַחַר מוֹתוֹ, אִם אֵינוֹ מַשְׁבִּיעַ גּוּפוֹ שֶׁל מֵת רַק רוּחוֹ (כֵּן מַשְׁמָע בְּהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי בְּשֵׁם רא''ם דְּלֹא כְּבֵית יוֹסֵף).
אוֹחֵז אֶת הָעֵינַיִם, אָסוּר. וְעַל יְדֵי סֵפֶר יְצִירָה, מֻתָּר. אֲפִלּוּ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה (טוּר).
מַעֲשֵׂה שֵׁדִים, אָסוּר. וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּתִּיר לִשְׁאֹל בָּהֶם עַל הַגְּנֵבָה. הַגָּה: וְכַיּוֹצֵא בָזֶה. (בֵּית יוֹסֵף וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פי''א מֵהִלְכוֹת גְּזֵלָה). וְעַל יְדֵי הַשְׁבָּעָה שֶׁמַּשְׁבִּיעַ אוֹתָם עַל יְדֵי שֵׁמוֹת, יֵשׁ מַתִּירִין בְּכָל עִנְיָן, (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם ר''י וְשָׁם בְּהַגָּה הַנַּ''ל), מִכָּל מָקוֹם רֹב הָעוֹסְקִים בָּזֶה אֵינָן נִפְטָרִים מֵהֶם בְּשָׁלוֹם, עַל כֵּן שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם (מִשְׁלֵי כב, ה) (בֵּית יוֹסֵף).
הַנּוֹהֲגִים לַעֲרֹךְ שֻׁלְחָן עִם מִינֵי מַאֲכָל בְּלֵיל הַמִּילָה וְאוֹמְרִים שֶׁהוּא לְמַזַּל הַתִּינוֹק, אָסוּר וְעַיֵּן לְעֵיל סוֹף סִימָן קע''ח.
לְקַטֵּר הַבַּיִת בְּעֵשֶׂב שֶׁיֵּשׁ לוֹ רֵיחַ טוֹב, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר, אֶלָּא אִם כֵּן עוֹשֶׂה כֵן כְּדֵי לְהָסִיר רֵיחַ רַע.
הַמְקַטֵּר לְשֵׁד לְחָבְרוֹ וּלְכֹפוֹ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ, חַיָּב מִשּׁוּם עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. וְהַלּוֹמֵד מִן הָאַמְגּוּשִׁי, אֲפִלּוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה, חַיָּב מִיתָה.
רַבִּי נָתָן אוֹמֵר נָאֶה לֵאלֹהִים הַדִּין שֶׁהוּא שׁוֹמְרוֹ וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא פָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ט, כג): כִּי אֲנִי ה' עֹשֶׂה חֶסֶד וּמִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּאַבְרָהָם שֶׁעָמַד בְּעֶשֶׂר נִסְיוֹנוֹת וְלֹא נָשָׂא [לו] פָנִים אֶלָּא בְּדָבָר אֶחָד שֶׁאָמַר (בראשית טו, יג): יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ, אֶלָּא הוּא הָיָה מְבַקֵּשׁ מִן הָאֱלֹהִים שֶׁיִּשְׁמֹר הַמִּשְׁפָּט, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, כה): הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט, רְאֵה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ הֵיאַךְ נִתְפַּשׂ בַּמְּצוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ה, יג): לֹכֵד חֲכָמִים בְּעָרְמָם, וְכַמָּה רוּחוֹת וְשֵׁדִים כָּבַשׁ שְׁלֹמֹה וְהוֹרָה הַמִּשְׁפָּט לַכֹּל, וּלְבַסּוֹף נִלְכַּד בְּזִקְנָתוֹ וְהִתְחִיל מְפַחֵד מִן הָרוּחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ג, ח): אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת, וְהָיוּ הָרוּחוֹת מִתְּחִלָּה מִתְבַּעֲתִים מִפָּנָיו, וּלְבַסּוֹף הִתְחִיל מְפַחֵד מִפְּנֵיהֶם, לְכָךְ אֵין מִצְוָה שֶׁלֹא הִזְהִיר עָלֶיהָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא, ז): וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה, מִי גָרַם לוֹ כָּךְ, אֶלָּא עִבּוּר הַדִּין שֶׁעִבֵּר עַל אֲחֵרִים. (שמות כא, יב): מַכֵּה אִישׁ וָמֵת, מִי גָרַם לוֹ מִיתָה, שֶׁלֹא נִסְתַּכֵּל בַּתּוֹרָה שֶׁכָּתוּב בָּהּ (בראשית ט, ו): שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, מָשָׁל לְאָדָם שֶׁקָּפַח אִיקוֹנִין שֶׁל מֶלֶךְ וְעָלָה לַבִּימָה, אָמַר הַמֶּלֶךְ לֹא קָרָאתָ בַּדְּיוּטַגְמָא שֶׁלִּי שֶׁכָּל מִי שֶׁנּוֹגֵעַ בָּאִיקוֹנִין שֶׁלִּי הוּא אָבֵד, לָמָּה לֹא חַסְתָּ עַל עַצְמֶךָ. כָּךְ אִם הָרַג אָדָם נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ הוּא מַעֲבִיר אִיקוֹנִין שֶׁל מֶלֶךְ וְהוּא נִדּוֹן וְאֵין לוֹ חַיִּים, שֶׁאָדָם נִבְרָא בִּדְמוּת מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. וְאִם הָרַג בִּשְׁגָגָה נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים מָקוֹם שֶׁיִּבְרַח לְשָׁם, וְאִם הָרַג בְּמֵזִיד אֲפִלּוּ כֹּהֵן גָּדוֹל הוּא נֶהֱרַג. אֵין לְךָ גָּדוֹל מִשָּׁאוּל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב א, כד): בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל בְּכֶינָה, מִי גָבָה הֵימֶנּוּ הַדָּם שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ בְּמִיתָתוֹ, לֹא יִשְׂרָאֵל גָּבוּ אוֹתוֹ אֶלָּא הַגִּבְעוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כא, ו): יֻתַּן לָנוּ שִׁבְעָה אֲנָשִׁים מִבָּנָיו, הַכֹּהֲנִים מָחֲלוּ לוֹ וְהַגִּבְעוֹנִים לֹא מָחֲלוּ לוֹ, לְכָךְ רִחֲקָם הָאֱלֹהִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כא, ב): וְהַגִּבְעֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה, וּמִן הַדָּבָר הַזֶּה הָיָה דָּוִד מִתְיָּרֵא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נא, טז): הַצִּילֵנִי מִדָּמִים אֱלֹהִים.
... one who kills a person/nefesh . . . it is as if he removed the icons of the king, and he is sentenced and has no life, for the human is created in the d’mut of the ministering angels
אמר רבי יוחנן שלש מאות מיני שדים היו בשיחין ושידה עצמה איני יודע מה היא
Rabbi Yoḥanan says: There were three hundred types of demons in a place named Shiḥin, but I do not know what the form or nature of a demon itself is.
אמר רבי יוחנן שלש מאות מיני שדים היו בשיחין ושידה עצמה איני יודע מה היא
Rabbi Yoḥanan says: There were three hundred types of demons in a place named Shiḥin, but I do not know what the form or nature of a demon itself is.
(קהלת ב, ח) עשיתי לי שרים ושרות ותענוגות בני האדם שדה ושדות שרים ושרות אלו מיני זמר ותענוגות בני האדם אלו בריכות ומרחצאות שדה ושדות הכא תרגימו שידה ושידתין במערבא אמרי שידתא
§ After mentioning the spirit named kordeyakos on the previous daf the Gemara relates other matters connected to spirits and demons. It is written: “I got myself sharim and sharot, and human pleasures, shidda and shiddot” (Ecclesiastes 2:8). The Gemara explains: “Sharim and sharot”: These are types of musical instruments. “And human pleasures”: These are pools and bathhouses. “Shidda and shiddot”: Here, in Babylonia, they interpreted these words in the following manner: Male demons [shidda] and female demons [shiddetin]. In the West, Eretz Yisrael, they said that these words are referring to carriages [shiddeta].
אמר מר הכא תרגימו שידא ושידתין שידה ושידתין למאי איבעי ליה דכתיב (מלכים א ו, ז) והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה וגו' אמר להו לרבנן היכי אעביד אמרו ליה איכא שמירא דאייתי משה לאבני אפוד
The Master said: Here they interpreted it: Male demons and female demons. The Gemara asks: Why was it necessary for Solomon, the author of Ecclesiastes, to have male demons and female demons? The Gemara answers: As it is written with regard to the building of the Temple: “For the house, when it was being built, was built of stone made ready at the quarry; and there was neither hammer nor axe nor any tool of iron heard in the house, while it was being built” (I Kings 6:7). Solomon said to the sages: How shall I make it so that the stone will be precisely cut without using iron? They said to him: There is a creature called a shamir that can cut the stones, which Moses brought and used to cut the stones of the ephod.
אמר להו היכא אישתכח אמרו ליה אייתי שידה ושידתין כבשינהו אהדדי אפשר דידעי ומגלו לך אייתי שידה ושידתין כבשינהו אהדדי אמרי אנן לא ידעינן דילמא אשמדאי מלכא דשידי ידע
Solomon said to them: Where is it found? They said to him: Bring a male demon and a female demon and torment them together. It is possible that they know where, and due to the suffering they will reveal the place to you. Solomon brought a male demon and a female demon and tormented them together, and they said: We do not know where to find the shamir. Perhaps Ashmedai, king of the demons, knows.
אמר להו היכא איתיה אמרי ליה איתיה בטורא פלן כריא ליה בירא ומליא ליה מיא ומיכסיא בטינרא וחתמיה בגושפנקיה וכל יומא סליק לרקיע וגמר מתיבתא דרקיעא ונחית לארעא וגמר מתיבתא דארעא ואתי סייר ליה לגושפנקיה ומגלי ליה ושתי ומכסי ליה וחתים ליה ואזיל
Solomon said to them: Where is Ashmedai? They said to him: He is on such-and-such a mountain. He has dug a pit for himself there, and filled it with water, and covered it with a rock, and sealed it with his seal. And every day he ascends to Heaven and studies in the heavenly study hall and he descends to the earth and studies in the earthly study hall. And he comes and checks his seal to ensure that nobody has entered his pit, and then he uncovers it and drinks from the water in the pit. And then he covers it and seals it again and goes.
מתני׳ מי שהוציאוהו נכרים או רוח רעה אין לו אלא ארבע אמות
MISHNA: With regard to one whom gentiles forcibly took him out beyond the Shabbat limit, or if an evil spirit took him out, i.e., he was temporarily insane, and found himself outside the Shabbat limit, he has only four cubits that he may walk from where he is standing.
החזירוהו כאילו לא יצא
If the gentiles returned him, or if he came back while still under the influence of the evil spirit, it is as though he had never left his Shabbat limit, and he may move about within his original limit as before.
מתני' מי שהוציאוהו נכרים - חוץ לתחום:
מתני' מי שהוציאוהו נכרים - חוץ לתחום:
וּדְבָרִים הָאֵלּוּ כֻּלָּן דִּבְרֵי שֶׁקֶר וְכָזָב הֵן וְהֵם שֶׁהִטְעוּ בָּהֶן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הַקַּדְמוֹנִים לְגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת כְּדֵי שֶׁיִּנְהֲגוּ אַחֲרֵיהֶן. וְאֵין רָאוּי לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם חֲכָמִים מְחֻכָּמִים לְהִמָּשֵׁךְ בַּהֲבָלִים אֵלּוּ וְלֹא לְהַעֲלוֹת עַל לֵב שֶׁיֵּשׁ תּוֹעֶלֶת בָּהֶן. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כג כג) "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל". וְנֶאֱמַר (דברים יח יד) "כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן" וְגוֹ'. כָּל הַמַּאֲמִין בִּדְבָרִים הָאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וּמְחַשֵּׁב בְּלִבּוֹ שֶׁהֵן אֱמֶת וּדְבַר חָכְמָה אֲבָל הַתּוֹרָה אֲסָרָתַן אֵינָן אֶלָּא מִן הַסְּכָלִים וּמְחֻסְּרֵי הַדַּעַת וּבִכְלַל הַנָּשִׁים וְהַקְּטַנִּים שֶׁאֵין דַּעְתָּן שְׁלֵמָה. אֲבָל בַּעֲלֵי הַחָכְמָה וּתְמִימֵי הַדַּעַת יֵדְעוּ בִּרְאָיוֹת בְּרוּרוֹת שֶׁכָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁאָסְרָה תּוֹרָה אֵינָם דִּבְרֵי חָכְמָה אֶלָּא תֹּהוּ וְהֶבֶל שֶׁנִּמְשְׁכוּ בָּהֶן חַסְרֵי הַדַּעַת וְנָטְשׁוּ כָּל דַּרְכֵי הָאֱמֶת בִּגְלָלָן. וּמִפְּנֵי זֶה אָמְרָה תּוֹרָה כְּשֶׁהִזְהִירָה עַל כָּל אֵלּוּ הַהֲבָלִים (דברים יח יג) "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ":
All of these things are false and spurious, and it was with such that the ancient idolaters misled the peoples of many lands so that they be following them. And it is unbecoming to Israel who are exceedingly wise to be attracted by these absurdities, nor to even imagine that they are of any consequence, even as it is said: "For there is no enchantment with Jacob, neither is there any divination with Israel" (Num. 23.23); and it is again said: "For these nations that thou art to dispossess, hearken unto soothsayers and unto diviners, but as for thee the Lord thy God hath not suffered thee so to do" (Deut. 18.14). Whosoever believes in these matters, and their like, and suppose that there is wisdom and truth in in them, save that the Torah disallowed them, such are none other save from among the foolish and ignorant and are to be included among women and children whose mind is not sound. But wise and sound-minded people know that all these matters which the Torah disallowed are not matters of wisdom but formless nonsense followed by senseless people for the sake of which they abandoned every path of truth. Even because thereof the Torah, in admonishing against all these vanities, commanded, saying: "Perfect shalt thou be with the Lord thy God" (Ibid. 18.13).19Shabbat, 67. G.
Babylonian Talmud
ר"נ בר יצחק וצדקן במצות האי מאן דבמאדים יהי גבר אשיד דמא א"ר אשי אי אומנא אי גנבא אי טבחא אי מוהלא אמר רבה אנא במאדים הואי אמר אביי מר נמי עניש וקטיל איתמר רבי חנינא אומר מזל מחכים מזל מעשיר ויש מזל לישראל רבי יוחנן אמר אין מזל לישראל ואזדא רבי יוחנן לטעמיה דא"ר יוחנן מניין שאין מזל לישראל שנאמר (ירמיהו י, ב) כה אמר יי אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה הם יחתו ולא ישראל
Rabbi Nahman ben Isaac observed: ‘He who is born under Mars will be a shedder of blood. Rabbi Ashi observed: Either a surgeon, a thief, a slaughterer, or a ‘mohel’ (a performer of ritual circumcision). Rabbah said: I was born under Mars. Abaye retorted: You too inflict punishment and kill.
It was stated. Rabbi Hanina said: The planetary influence gives wisdom, the planetary influence gives wealth, and Israel stands under planetary influence, (yesh mazal leyisrael). Rabbi Johanan maintained: Israel is immune from planetary influence, (eyn mazal leyisrael).
Nachmanides on Deuteronomy 18:12
(א) ואמר הכתוב כי תועבת יי כל עושה אלה - ולא אמר "עושה כל אלה", כי הכתוב ידבר על רובם, כי המעונן והמנחש אינה תועבה ולא הוריש הכנענים בעבורם, כי כל בני אדם יתאוו לדעת עתידות למו ומתעסקין בחכמות רבות כאלה לדעתם:
The Torah states, For ‘all’ that do these things are an abomination unto the Eternal, but it does not say “for those that do ‘all’ these things…” because the Torah [in calling the practitioner an abomination] refers to most [but not all] of these practices. For the ‘meonein’ who divines by observing the clouds and the ‘menahesh’ who divines by means of the wings or chirping of birds are not abominable, and God did not dispossess the Canaanites on their account, because all human beings desire to know things that are not come upon them, and engage in what they consider to be pursuits of wisdom.
(ט) אסור לעונן אע"פ שלא עשה מעשה אלא הודיע אותן הכזבים שהכסילים מדמין שהן דברי אמת ודברי חכמים וכל העושה מפני האצטגנינות וכיון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמים הרי זה לוקה . . .
It is forbidden to be an “observer of times [astrologer]” even if he committed no overt act but only uttered the lies which fools imagine are words of truth and words of wisdom. Whoever is influenced in his actions by astrology and arranges his work or journey to take place at the time fixed by the astrologers, is punished with stripes...
(יא) מי שנשכו עקרב או נחש מותר ללחוש על מקום הנשיכה ואפילו בשבת כדי ליישב דעתו ולחזק לבו אע"פשאין הדבר מועיל כלום הואיל ומסוכן הוא התירו לו כדי שלא תטרף דעתו עליו.
If one was stung by a scorpion or a snake, it is permitted, even on the Sabbath, to whisper a spell over the part affected, so as to soothe the patient and give him reassurance. Although the procedure is absolutely useless, it has been permitted because of the patient’s dangerous condition, so that he should not become distraught
זוהר חלק ג דף דף נז/ב - נח/א
אמר רבי שמעון, תווהנא על בני עלמא, דהא לית להו עיינין למחזי, ולבא לאשגחא, ולא ידעין, ולא שוויין לבייהו לאסתכלא ברעותא דמאריהון, היך ניימין ולא מתערי משנתייהו . . . וכרוזא כל יומא קארי עלייהו, ונשמתהון אסהידת בהון כל יומא וליליא, אורייתא ראמת קלין לכל עבר, מכרזת ואומרת, (משלי א כב) עד מתי פתאים תאהבו פתי, (שם ט ד) מי פתי יסור הנה, חסר לב אמרה לו, לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי, ולית מאן דירכין אודניה, ולית מאן דיתער לביה.
Zohar 3:57B-58A
Rabbi Shim’on said, ‘I am amazed at the inhabitants of the world – that they have no eyes to see, no heart to ponder; they do not know or contemplate the will of their Lord. How asleep they are, not awakening from their slumber . . . Every day a herald proclaims to them: How long, fools, will you love foolishness? (Proverbs 1:22). Whoever is a fool, let him turn aside here. Come, partake of my bread . . . (Proverbs 9:4-5). Yet no one inclines his ear and no one arouses his heart’
ן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ''לֹא תִתְחַתֵּן בָּם'' (דְּבָרִים ז, ג) וְיֵשׁ חוֹלְקִין בָּזֶה (טוּר). אֲבָל הַבָּא עַל הַכּוּתִית דֶּרֶךְ זְנוּת, בְּמִקְרֶה, חַיָּב עָלֶיהָ מִדְּרַבָּנָן מִשּׁוּם כּוּתִית וּמִשּׁוּם זוֹנָה וּמַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְאִם יִחֲדָה לוֹ בִּזְנוּת, חַיָּב עָלֶיהָ מִדְּרַבָּנָן מִשּׁוּם נִדָּה, שִׁפְחָה, גּוֹיָה, זוֹנָה. וְאִם הָיָה כֹּהֵן, אֲפִלּוּ בָּא עָלֶיהָ דֶּרֶךְ מִקְרֶה לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה מִשּׁוּם זוֹנָה (וַיִּקְרָא כא, ז):
ב הַבָּא עַל הַכּוּתִית, אִם לֹא פָּגְעוּ בּוֹ קַנָּאִים וְלֹא הִלְקוּהוּ בֵּית דִּין, הֲרֵי עָנְשׁוֹ מְפֹרָשׁ בְּדִבְרֵי קַּבָּלָה שֶׁהוּא בְּכָרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: ''כִּי חִלֵּל יְהוּדָה קֹדֶשׁ ה' אֲשֶׁר אָהֵב וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר, יַכְרֵת ה' לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה'', וְלֹא יִהְיֶה לוֹ ''עֵר וְעֹנֶה'' (מַלְאָכִי ב, יב) אִם יִשְׂרָאֵל הוּא לֹא יִהְיֶה לוֹ עֵר בַּחֲכָמִים וְלֹא עוֹנֶה בַּתַּלְמִידִים. הַגָּה: וְעָוֹן זֶה יֵשׁ בּוֹ הֶפְסֵד שֶׁאֵין בְּכָל הָעֲרָיוֹת, שֶׁבְּנוֹ הַבָּא מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַגּוֹיָה אֵינוֹ בְּנוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁאָר עֲרָיוֹת (טוּר בְּשֵׁם הָרַמְבַּ''ם). הַבָּא עַל הַכּוּתִית בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁדִּינוֹ שֶׁקַּנָּאִים פּוֹגְעִים בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּחשֶׁן הַמִּשְׁפָּט סִימָן תכ''ה, הוּא בִּכְלַל עֲרָיוֹת, וְדִינוֹ לֵהָרֵג וְלֹא יַעֲבֹר כְּמוֹ בִּשְׁאָר עֲרָיוֹת, (ב''י בְּשֵׁם א''ח בְּשֵׁם הָרַמְבַּ''ן) וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן קנ''ז:
ג שִׁפְחָה שֶׁהֻטְבְּלָה לְשֵׁם עַבְדּוּת, אֲסוּרָה לְבֶן חוֹרִין. אֶחָד שִׁפְחָתוֹ וְאֶחָד שִׁפְחַת חֲבֵרוֹ. וְהַבָּא עָלֶיהָ, מַכִּין אוֹתוֹ מַכּוֹת מַרְדּוּת:
ד הַנִּתְפַּשׂ עִם שִׁפְחָתוֹ, מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ וּמוֹכְרִים אוֹתָהּ וּמְפַזְּרִים דָּמֶיהָ לַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל, וּמַלְקִין אוֹתוֹ וּמְגַלְּחִין שְׂעָרוֹ וּמְנַדִּין אוֹתוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם:
ה נִתְעָרֵב וְלַד יִשְׂרְאֵלִית בִּוְלַד שִׁפְחָה, הֲרֵי שְׁנֵיהֶם סָפֵק. וְכָל אֶחָד מֵהֶם סְפֵק עֶבֶד. וְכוֹפִין בַּעַל הַשִּׁפְחָה וּמְשַׁחְרֵר אֶת שְׁנֵיהֶם. וְאִם הָיָה הַבֵּן הַהוּא בֶּן הָאָדוֹן שֶׁל עֶבֶד, כְּשֶׁיִּגְדְּלוּ יְשַׁחְרְרוּ זֶה אֶת זֶה וְיִהְיוּ מֻתָּרִים לָבֹא בַּקָּהָל:
ו הָיוּ הַתַּעֲרוֹבוֹת בָּנוֹת, הֲרֵי שְׁתֵּיהֶן סְפֵק שְׁפָחוֹת. וְהַבָּא עַל כָּל אַחַת מֵהֶן הֲרֵי
If a Jew engages in sexual relations with a female idolater, derech ishut (that is, for the purpose of marriage), or a Jewess engages in sexual relations with a male idolater, that Jew or Jewess is given lashes on a Biblical level. As it is written (Deuteronomy 7:3): "You shall not marry them." (There are those who disagree with this ruling). However, if he engages in sexual relations derech zenut (that is, for licentiousness), casually, he is culpable only on a Rabbinic level for idolatry and for engaging in relations with a prostitute and he is given makat mardut (that is, lashes on a Rabbinic level). And, if he sets her aside for licentious activity, he is culpable on a Rabbinic level for having sexual relations with a nida (that is, menstruant), having sexual relations with a shifcha, (that is, slavewoman), idolatry, and having sexual relations with a prostitute. And, if he is a Kohen (that is, a priest), even if he engages in sexual relations casually, he receives lashes on a Biblical level, as it is written (Leviticus 21:7) ["(A kohen) may not marry a prostitute..."] A man who has sexual relations with an idol worshiper, if zealots have not killed him and he has not received lashes at the hands of the court, his punishment is explicit in the words of tradition (Prophets), that he receives excision, as is written, “…For Judah has profaned the holiness of God which He loves, and has married the daughter of his strange god. May God cut off the man that does this, he that calls and he that answers…” (Malachi 2:11-12). He shall not have a caller among the wise nor a responder among the students.
Note: This sin has a deficit which is not present among all the other sexual proscriptions, for the son derived from a (Canaanite) female slave or from a Kuthite (non-Jewish) female is not considered his son, as opposed to descendents from other sexually proscribed women (Tur in the name of Rambam). One who has sexual relations with an idol worshiper in public, whose law is that zealots kill him, as will be explained Choshen Mishpat chapter 425, is included in the classification of sexual proscriptions, and the law is that he should permit himself to be killed rather than transgress (Beit Yosef in the name of Orchot Chaim in the name of Rambam) as is the case with other sexual proscriptions and as explained in Yoreh Deah chapter 157. A maidservant who immersed for the name of slavery, is forbidden to a freed-man, whether it was his or his friend's slave. One who sleeps with her, is liable for Mardut lashes (lashes from the rabbis). One who is caught with his maidservant, they take her from him, sell her and scatter the money among the poor people and give his lashes, and shave his hair and seclude him for thirty days. If the child of a Jewish woman was mixed up with the child of a maidservant both of them are questionable and both are possibly slaves and they force the master of the maidservant to free both of them. If one of the babies was the son of the master of the slave, when they get older, they free each other and they are permitted to marry regular Jews. If the mixture was [of] girls, they are both slavewomen-in-doubt; [if] someone has intercourse with [either] one of them, the [child] born [of that union] is in doubt. Likewise, if the [child] born of an idolator became mixed with the [child] born of an Israelite, we immerse both of them for the sake of conversion, and each one of them is a convert-in-doubt.