ההוא בר בבל דסליק לארעא דישראל נסיב איתתא. אמר לה: בשילי לי תרי טלפי. בשילה ליה תרי טלפי. רתח עלה. למחר אמר לה: בשילי לי גריוא. בשילה ליה גריוא. אמר לה: זילי אייתי לי תרי בוציני. אזלת ואייתי ליה תרי שרגי.
ההוא בן בבל שעלה לארץ ישראל נשא אישה. אמר לה: בשלי לי שני עדשים. בישלה לו שני עדשים. רתח עליה. למחר אמר לה: בשלי לי גריווא. בישלה לו גריווא. אמר לה: לכי הביאי לי שני קישואים. הלכה והביאה לו שני נרות.
אמר לה זילי תברי יתהון על רישא דבבא. הוה יתיב בבא בן בוטא אבבא וקא דאין דינא. אזלת ותברת יתהון על רישיה. אמר לה: מה הדין דעבדת? אמרה ליה: כך ציוני בעלי. אמר: את עשית רצון בעליך, המקום יוציא ממך שני בנים כבבא בן בוטא.
אמר לה: לכי שברי אותם על ראש השער. היה יושב בבא בן בוטא בשער והיה דן דין. הלכה ושברה אותם על ראשו. אמר לה: מהו זה שעשית? אמרה לו: כך ציווני בעלי. אמר: את עשית רצון בעלך, המקום יוציא ממך שני בנים כבבא בן בוטא.
טַלְפֵי: עֲדָשִׁים | גְּרִיוָא: מִדָּה בְּנֶפַח (סאה) | בּוּצִינֵי: קִשּׁוּאִים (ארמית בבלית), נרות (ארמית ארץ-ישראלית) | שְׁרָגֵי: נֵרוֹת | בָּבָא: פֶּתַח, שער
- מה הבעיה בסיפור?
- האישה - תמימה או מורדת?
- מה המטרה/המסקנה/המסר?
- בעד מי אנחנו? למה?
ענת שפירא-לביא, חז"ל עכשיו: מסע בשבילי הסיפור התלמודי, הוצאת פרדס, 2017