ספר כלבו סימן מד
ונשים חייבות בנ"ח שאף הן היו באותו הנס, פירוש שהאויבים באו לאבד הכל אנשים ונשים וטף, ויש מפרשים שעל ידי אשה אירע להם הנס הגדול ההוא ושמה יהודית כמו שמפורש באגדה בת היתה ליוחנן כהן גדול והיתה יפת תואר מאד ואמר המלך יון שתשכב עמו והאכילתו תבשיל של גבינה כדי שיצמא וישתה לרוב וישתכר וישכב וירדם ויהי לה כן וישכב וירדם ותקח חרבו וחתכה ראשו ותביאהו לירושלים וכראות החיל כי מת גבורם וינוסו, ועל כן נהגו לעשות תבשיל של גבינה בחנוכה
The Book of the Kolbo, (by Rabbi Aharon ben Jacob of Narbonne) Chapter 44
Women are obligated to light Hannukah candles, for they too were included in the miracle. This means that the enemies came to destroy everyone, men, women, and children, and there are those who say that the great miracle occurred through a woman. Her name was Judith, as the story goes, and she was the daughter of Yochanan, the high priest. She was extremely beautiful, and the Greek king wanted her to lay with him. She fed him a dish of cheese to make him thirsty, so that he would drink a great deal and became drunk, and recline and fall asleep. And it happened just that way, and once he was asleep, she took his sword and cut off his head. She brought his head to Jerusalem, and when the armies saw that their leader had been killed, they fled. For this reason, we have the custom of eating a cheese dish on Hannukah.
היו באותו הנס. שגזרו יוונים על כל בתולות הנשואות להיבעל לטפסר תחלה ועל יד אשה נעשה הנס:
"Were part of the miracle" - That the Greeks decreed [prima nocta] on all the virgins to be wed that they must have relations with the high official first. And also a miracle happened through a woman [Yehudit].
טור אורח חיים תרע
...ונוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות
TUR Orach Chaim
... and the custom of the women is not to do any work will the candles are burning
רמ׳׳א על א׳׳ח תרע:ב יש אומרים שיש לאכול גבינה בחנוכה, לפי שהנס נעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב
R. Moshe Isserles on OC 670:2 And some say that one ought to eat cheese on Hannukah, since the miracle was done with the milk that Judith fed the enemy.
י. ד. אייזנשטיין, מדרש לחנוכה, אוצר המדרשים ע' 192 ,בית המדרש חדר א' צד 132 מכ"י לפסיא תנו רבנן: בימי מלכות יון הרשעה גזרו על ישראל שכל מי שיש לו בריח בתוך ביתו יחקוק עליו שאין לשונאי ישראל חלק ונחלה באלוקי ישראל, מיד הלכו ישראל ועקרו בריחים שבבתיהם. ועוד גזרו: שכל מי שיש לו שור יכתוב על קרנו שאין לשונאי ישראל חלק באלוהי ישראל, הלכו ישראל ומכרו שוריהם. ועוד גזרו עליהם: שיהיו בועלין נשיהן נדות הלכו ישראל ופרשו מנשיהן. ועוד גזרו שכל מי שנושא אשה תבעל להגמון תחלה ואח"כ תחזור לבעלה. ונהגו בדבר הזה שלוש שנים ושמונה חדשים עד שנשאת בתו של יוחנן כ"ג, כיון שרצו להוליכה אצל אותו ההגמון פרעה ראשה וקרעה בגדיה ועמדה ערומה בפני העם, מיד נתמלא יהודה ואחיו חימה עליה ואמרו הוציאוה לשריפה ואל יתגלה דבר זה למלכות מפני סכנת נפשות, שהעיזה פניה להיות ערומה בפני כל העם הזה. אז אמרה לו: היאך אתבזה לפני אחי ורעי ולא אתבזה בעיני ערל וטמא שאתם רוצים למעול בי ולהוליך אותי לשכב אצלו. כיון ששמע יהודה וחבריו כך נועצו יחדיו להרוג ההגמון, מיד הלבישו הנערה בלבוש מלכות ועשו חופה של הדס מבית חשמונאי עד ביתו של הגמון ובאין כל בעלי נבל וכינור ובעלי זמר והיו מזמרים ומרקדים עד שבאו לבית ההגמון. כיון ששמע ההגמון כך אמר לשריו ועבדיו ראו אותם שהם מגדולי ישראל מזרע אהרן הכהן כמה הם שמחים לעשות רצוני ראויים הם לכבוד גדול, וציווה להוציא חוץ שריו ועבדיו ונכנס יהודה וחבריו עם אחותו אצל ההגמון וחתכו ראשו ובזזו כל אשר לו. והרגו שריו ועבדיו ודרסו היונים עד גמירא חוץ מעיקר המלכות. וישראל שהיו בעיר היו ברתת וברעד בשביל אותם בחורי ישראל. יצאה בת קול ואמרה נצחו טליא דאזלו למעבד קרבא באנטוכיא וחזרו אותו בחורים וסגרו השערים ועשו תשובה ועסקו בתורה ובגמילות חסדים. כיון ששמע מלך יונים שהרגו ישראל הגמון שלו קבץ כל עמו ובא לפני ירושלם והביא אותה במצור, ונפחדו מאד היהודים, והייתה שם אשה אלמנה יהודית שמה ולקחה שפחתה והלכה אצל שערי ירושלם ואמרה הניחו אותי לצאת שמא יעשה המקום נס על ידי, ופתחו לה ויצאה, והלכה לפני המלך.ויאמר לה: מה תבקשי? ואמרה אדוני! בת גדולים מישראל אנכי ואחי נביאים ושמעתי שהיו מתנבאים שמחר תיפול ירושלם בידך, כיון ששמע כך שמח שמחה גדולה. והיה לו אחד מחכמיו שהיה רואה וחוזה בכוכבים והיה אומר רואה אני שישראל חוזרים בתשובה ואי אתה יכול להם, חזור למקומך, ונתמלא המלך חמה עליו וציווה לחטפו, ואסרו ידיו ורגליו לתלות אותו על העץ אצל ירושלם ויאמר המלך מחר כשתיפול ירושלם בידינו נהרוג אותו. והיה המלך מאמין לאותה יהודית ויאהב אותה ויאמר לה רצונך שתינשאי לי? ואמרה לו: אדוני המלך! איני ראויה אפילו לאחד מעבדיך, ואמנם כיון שלבך נוטה לזה תעביר כרוז בכל המחנה שכל מי שיראה שתי נשים הולכות אצל המעיין אל יפגעו בהן לפי שצריכה אני לילך לשם לרחוץ עצמי ולטבול. מיד העבירו הכרוז ועשתה כך, ועשה המלך משתה גדול ושתו ונשכרו, ואח"כ הלכו כל אחד ואחד לאוהליו והמלך ישב בחיקה וישן, והלכה אותה יהודית ונטלה סייף שלו וחתכה ראשו ופשטה סדין עליו, והלכה עם ראשו של מלך אצל שערי ירושלם ואמרה: פתחו לי השערים שכבר עשה הקב"ה נס על ידי, אמרו לה: לא דייך שזנית וקלקלת אלא שבאת בעלילה עמנו, מיד הראה להם ראשו של מלך, כיון שראוהו פתחו השערים ויצאו והרימו קול שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד. כיון ששמעו יונים כך אמרו למחרת באים עלינו, והלכו למלך ומצאוהו בלא ראש ונפל עליהם אימה ופחד וברחו כלם, וירדפו ישראל אחריהם והרגו מהם כמה וכמה.עברית
“Midrash for Hannukah,” as collected in the BeitHamidrasch of Adolph Jellinek, vol. 1, 1853, p. 132 et seq.
Our rabbis taught: In the days of the evil kingdom of Greece, they decreed on Israel that anyone who had a bolt in his house should carve on it that the “haters of Israel” have no portion in the God of Israel. Immediately all of Israel removed the bolts from their houses. They further decreed that anyone who had an ox should write on its horn that the “haters of Israel” have no portion in the God of Israel. So Israel went and sold their oxen. They further deceed on them that they should sleep with their wives during their menstrual impurity. So Israel separated from their wives. They further decreed that when someone married a woman, she would first sleep with the general (jus primae noctis), and afterwards she would return to her husband.
They practiced this way three years and eight months, until the daughter of Johanan the high priest was married. Since they wanted to take her to the general, she let her hair grow wild and tore her clothes and stood naked before the people. Immediately, Judah and his brothers were filled with anger about her. They said, “take her out to be burned, and do not let the matter become known to the rulers because of the danger to human life, for she has shown contempt by being naked before all this people.” Then she said to him, “Ought I to be embrassed before my brothers and neighbors and not in the eyes of the uncircumcised and impure? For you want to abuse me and send me to sleep with him!”
When Judah and his friends heard thus, they plotted together to kill the general. Immediately, they dressed the maiden up in royal clothes and made a canopy of myrtle from the Hasmonean house to the house of the general. All the harpists, lutists, and singers came, and they sang and danced until they came to the house of the general. When the general heard this, he said to his princes and servants, “See them! They are the Israelite elites, from the Aaronic, priestly line! How happy they are to do my will. They desrve great honor.” And he commanded to send out the princes and slaves. Judah and his friends entered before the general with his sister, and they cut off his head and stole everything he had. And they killed his princes and slaves, and they drove the Greeks to total destruction, out of the kingdom. And all Israel that was in the city were trembling for them, the young men of Israel. A bat kol went out and said, “the youths who went to battle with Antiochus have triumphed!” Those same young men and closed the gates and repented and busied themselves in learning and acts of lovingkindness.
When the Greek king heard that Israel had killed his general, he gathered his whole people and came before Jerusalem and besieged it. The Jews were very afraid. There was a certain woman there, a divorcee named Judith, and she took her maidservant and went before the gates of Jerusalem. She said, “let me go out, for perhaps God will do a miracle by my hand.” They opened the gates for her, and she exited, and she went before the king. He said to her, “What do you want?” She said, “My master, I am the daughter of great ones in Israel, and my brothers are prophets. I heard them prophesying that that tomorrow, Jerusalem will fall into your hand.” When he hears that, he rejoiced greatly. But one of his wisemen, who saw and gazed at the stars, was saying, “I see that Israel repent, and you will be unable to conqer them; go home!” The king filled with anger at him and ordered him to be grabbed; they tied his hands and feet to hang him on a post at Jerusalem. The king said, “tomorrow, when Jerusalem falls into our hands, we will kill him.” The king believed Judith, and he loved her, and he said to her, “Would you like to marry me?” She said to him, “My master the king! I am not fitting even for one of your servants. Nonetheless, since your heart desires this, let a proclamation go out through the whole camp that whoever sees two women going to the spring must not injure them, for I need to go there to wash myself and to immerse.” Immediately, they sent out the proclamation and she did thus, and the king made a great feast, and they drank and got drunk, and afterwards everyone went to his tent. The king sat in her bosom and slept. She went, took his sword, and cut off his head and spread a sheet over it. She went with the head of the king to the gates of Jerusalem, and she said, “Open the gates for me, for the Holy Blessed One has already worked a miracle by my hand.” They said to her, “Is it not enough that you whored and despoiled [yourself]? Now you have come with a story for us?” Immediately, she showed them the king’s head. When they saw it, they opened the gates, went out, and raised their voices: “Hear O Israel, Hashem is our God, Hashem is one!” When the Greeks heard this, they said, “tomorrow they’ll attack us,” so they went to the king and found him headless. Fear and awe befell them, and they all fled. Israel chased after them and slew many of them.
(א) בְבַיִת שֵׁנִי כְּשֶׁמַּלְכֵי יָוָן גָּזְרוּ גְּזֵרוֹת עַל יִשְׂרָאֵל וּבִטְּלוּ דָּתָם וְלֹא הֵנִיחוּ אוֹתָם לַעֲסֹק בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת. וּפָשְׁטוּ יָדָם בְּמָמוֹנָם וּבִבְנוֹתֵיהֶם וְנִכְנְסוּ לַהֵיכָל וּפָרְצוּ בּוֹ פְּרָצוֹת וְטִמְּאוּ הַטָּהֳרוֹת. וְצָר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מְאֹד מִפְּנֵיהֶם וּלְחָצוּם לַחַץ גָּדוֹל עַד שֶׁרִחֵם עֲלֵיהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וְהוֹשִׁיעָם מִיָּדָם וְהִצִּילָם וְגָבְרוּ בְּנֵי חַשְׁמוֹנַאי הַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים וַהֲרָגוּם וְהוֹשִׁיעוּ יִשְׂרָאֵל מִיָּדָם וְהֶעֱמִידוּ מֶלֶךְ מִן הַכֹּהֲנִים וְחָזְרָה מַלְכוּת לְיִשְׂרָאֵל יֶתֶר עַל מָאתַיִם שָׁנָה עַד הַחֻרְבָּן הַשֵּׁנִי:
(ב) וּכְשֶׁגָּבְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל אוֹיְבֵיהֶם וְאִבְּדוּם בְּכ''ה בְּחֹדֶשׁ כִּסְלֵו הָיָה וְנִכְנְסוּ לַהֵיכָל וְלֹא מָצְאוּ שֶׁמֶן טָהוֹר בַּמִּקְדָּשׁ אֶלָּא פַּךְ אֶחָד וְלֹא הָיָה בּוֹ לְהַדְלִיק אֶלָּא יוֹם אֶחָד בִּלְבַד וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ נֵרוֹת הַמַּעֲרָכָה שְׁמוֹנָה יָמִים עַד שֶׁכָּתְשׁוּ זֵיתִים וְהוֹצִיאוּ שֶׁמֶן טָהוֹר:
(ג) וּמִפְּנֵי זֶה הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר שֶׁיִּהְיוּ שְׁמוֹנַת הַיָּמִים הָאֵלּוּ שֶׁתְּחִלָּתָן כ''ה בְּכִסְלֵו יְמֵי שִׂמְחָה וְהַלֵּל וּמַדְלִיקִין בָּהֶן הַנֵּרוֹת בָּעֶרֶב עַל פִּתְחֵי הַבָּתִּים בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה מִשְּׁמוֹנַת הַלֵּילוֹת לְהַרְאוֹת וּלְגַלּוֹת הַנֵּס. וְיָמִים אֵלּוּ הֵן הַנִּקְרָאִין חֲנֻכָּה וְהֵן אֲסוּרִין בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית כִּימֵי הַפּוּרִים. וְהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת בָּהֶן מִצְוָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כִּקְרִיאַת הַמְּגִלָּה:
(1) During the Second Temple period, when the Hellenic kings decreed decrees upon Israel, and [sought to] nullify their religion, and they did not allow them to immerse in Torah and in commandments. And they reached out their hands against their money and their daughters, and they entered the shrine, and put in there idols, and defiled that which was pure. And was Israel was distressed because of them, and oppressed them greatly until the God of their ancestors had compassion on them, and saved them from their hands, and rescued them, and the Hasmoneans, the High Priests, overcame and killed them, and saved Israel from their hand, and set up a king from among the Priests, and brought back kingship to Israel for more than two hundred years until the destruction of the Second Temple.
(2) When the Jews overcame their enemies and won the military battle on the 25th day of Kislev, they entered the sanctuary of the Temple and found only one flask of pure oil. That flask only contained enough oil to burn for one day but it remained lit for eight full days, until fresh olives were crushed into pure oil.
(3) Because of this, the Sages of that same generation established that these eight days which begin on the 25th of Kislev [would be] days of joy, and singing-praise, and would light lights on them in the evening at the entrances of their houses every night of the eight nights, to show and reveal the miracle. And these days are called Hanukkah (lit. Dedication), and on then it is forbidden to eulogize, and to fast, like the days of Purim (lit. Lots). And lighting the lights on them is a commandment from the teachings of the Scribes, like Reading the Megillah (lit. Scroll).