בשעה שבא דוד לחפור תימליוסים של בית המקדש חפר חמש עשר מאוין דאמין ולא אשכח תהומא ובסופא אשכח חד עציץ ובעא מירמיתיה. א"ל לית את יכיל א"ל למה א"ל דנא הכא כביש על תהומא. א"ל ומן אימת את הכא
א"ל מן שעתא דאשמע רחמנא קליה בסיני אני ה' אלקיך רעדת ארעא ושקיעת ואנא יהיב הכא כביש על תהומא
אע"ג כן לא שמע ליה כיון דרימיה סליק תהומא ובעא מטפא עלמא.
והוה אחיתופל קאים תמן אמר כדין דוד מתחנק ואנא מליך.
אמר דוד מאן דחכם דידע מקימתיה ולא מקים ליה ייא סופיה מתחנק. אמר מה דאמר ואוקמיה
התחיל דוד אומר שירה שיר המעלות שיר למאה עולות
על כל מאה אמה היה אומר שירה
אע"ג הוה סופה מתחנקה.
When David came to dig the foundations of the Temple he dug five thousand cubits and did not find the Deep [tehom]. Finally he found one cluster / potsherd of stone and was about to lift it, when the rock spoke to him, saying: do not.
"Why?" asked David.
The rock said: "I was placed here to block the Deep [Tehom, flood waters]."
David said, "How long have you been here?"
"Since the time that the Compassionate One's voice was sounded in Sinai 'I am the Lord your God' [the first of the ten utterances], the earth trembled and sank, [and therefore the waters rose] and I was placed here to block the Deep.
Even so, he did not listen to the rock. He lifted it and the Deep rose up and wanted to flood the world.
Achitophel came and stood there. He said, "now therefore David will drown and I will rule."
David said: "One who is wise and knows how to solve [this potential disaster] and does not solve it, may his end be suffocation."
He said what he said, and he [Achitophel] gave the answer [to the rising waters].
David began, saying: "a song, Song of Ascent [Shir HaMa'alot], a song for one hundred ascents, of all one hundred amot [a standard Temple measurement of six handbreaths]" he was saying this song;
even so [Achitophel] died by suffocation.
(ד) אמ' לו הב"ה למשה, משה נטה ידך על הים ובקעהו ונטה משה את ידו על הים וראו המים פניו של הב"ה ורגזו וחלו וירדו לתהומות שנ' ראוך עמים יחילו.
(י) ר' לוי בר סימון אומר, ביום הרביעי חנו ישראל על שפת הים מנגד לים והיו המצריים צפים כנודות על פני המים ויצא רוח צפון והשליך אותם והביא אותם ואמרו אלו פלטרין של פרעה ואלו הנוגשים היו מכירין כל אחד ואחד שנ' וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים.
(יד) נטית ימינך, אמר הב"ה לארץ, קבלי חללים האלו. אמרה לפניו, רבון כל העולמים המים הרגו אותם והמים יבלעו אותם אמ' לה הפעם הזאת קבלי את אלה פעם אחרת אותם שיהיו נהרגים עליך אני משליך אותם לים ואלו הם כשנהרג סיסרא וכל מחנהו השליך אותם לים שנ' נחל קישון גרפם אמרה לפניו רבון כל העולמים מה בשר ודם שלא הרג אלא אחד נתאררתי בעבורו אם אני מקבלת את כל האוכלוסין האלו על אחת כמה וכמה אמרה לו רבון כל העולמים תן לי שבועת ימינך שאין אתה תובע אותם מידי ונטה הב"ה יד ימינו ונשבע שאינו תובע אותם מידה נטית ימינך תבלעמו ארץ ואין ימינך אלא שבועה שנ' נשבע ה' בימינו וכו' מיד פתחה הארץ ובלעה אותם וכששמעו כל מלכי הארץ יציאת מצרים וקריעת ים סוף רגזו וחלו וברחו ממקומם שנ' שמעו עמים ירגזו חיל אחז יושבי פלשת.
(4) The Holy One, blessed be He, said to Moses: Moses! "Stretch out thine hand over the sea, and divide it" (ibid. 16). "And Moses stretched out his hand over the sea" (ibid. 21), but the sea refused to be divided. What did the Holy One, blessed be He, do? He looked at the sea, and the waters saw the face of the Holy One, blessed be He, and they trembled and quaked, and descended into the depths, as it is said, "The waters saw thee, O God; the waters saw thee, they were afraid: the depths also trembled" (Ps. lxxvii. 16).
(10) Rabbi Simon said: On the fourth day the Israelites encamped by the edge of the sea, and to the south of the sea. The Egyptians were floating like skin-bottles upon the surface of the waters, and a north wind went forth and cast them opposite the camp of Israel, and the Israelites went and saw them, and they recognized them, and they said: These (here) were the officials of the palace of Pharaoh, and those (there) were the taskmasters, and they recognized every one, as it is said, "And Israel saw the Egyptians || dead upon the sea shore" (ibid. xiv. 30).
(14) "Thou stretchedst out thy right hand, the earth swallowed them" (Ex. xv. 12). The Holy One, blessed be He, told the earth to bury the slain. (The earth) said unto Him: Sovereign of all worlds! The waters have killed them, let the waters swallow them. He answered (the earth) saying: On this occasion receive them; on another occasion such that be killed by thee in the future will I cast into the sea, namely, Sisera and all his host, these will I cast into the sea, as it is said, "The river Kishon swept them away, that ancient river" (Judg. v. 21 ). (The earth) continued, saying to Him: Give me the oath by Thy right hand, that Thou wilt not claim them at my hand. The Holy One, blessed be He, put forth His right hand, and swore to the earth that He would not claim them, as it is said, "Thou stretchedst out thy right hand, the earth swallowed them" (Ex. xv. 12). All the kings of the earth heard of the departure from Egypt, and the dividing of the Reed Sea; they trembled and feared, and fled from their place, as it is said, "The peoples have heard, they tremble" (ibid. 14).
(ב) ... כשראה משה שאין משגיחין עליו, הלך אצל שמים וארץ, ואמר להם בקשו עלי רחמים, אמרו לו עד שנבקש רחמים עליך, נבקש רחמים על עצמינו, שנאמר כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה (ישעיה נא ו), הלך אצל חמה ולבנה, אמר להן בקשו עלי רחמים, אמרו לו עד שנבקש רחמים עליך נבקש רחמים על עצמנו, שנאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה (ישעיה כד כג), הלך אצל כוכבים ומזלות, אמר להם בקשו עלי רחמים, אמרו לו [עד שנבקש רחמים עליך] נבקש רחמים על עצמנו, [שנאמר] ונמקו כל צבא השמים [וגו'] (שם לד ד), הלך אצל הרים וגבעות, אמר להם בקשו עלי רחמים, אמרו לו נבקש על עצמנו, שנאמר כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה (שם נד י), הלך אצל ים הגדול, א"ל [בקש עלי רחמים, א"ל] הים, בן עמרם מה היום מיומים, הלא אתה בן עמרם שבאת עלי במטך והכיתני, חילקתני לשים עשר חלקים, ולא הייתי יכול לעמוד לפניך, מפני שכינה שהיתה מהלכת לימינך, שנאמר מוליך לימין משה וגו' (שם סגי ב), ועכשיו מה עלתה לך, כיון שהזכיר לו הים מה שעשה בנערותו, צווח ואמר מי יתנני כירחי קדם (איוב כט ב), בשעה שעמדתי עליך הייתי מלך בעולם, ועכשיו אני משתטח ואין משגיחין בי, מיד הלך לו אצל שר הפנים, א"ל בקש עלי רחמים שלא אמות, א"ל משה רבי טורח זה למה, כך שמעתי מאחורי הפרגוד, שאין תפלתך נשמעת בדבר זה, הניח משה ידיו על ראשו, והיה צועק ובוכה, ואמר אצל מי אלך לבקש עלי רחמים.
...
כיון שראה שנתקצרה השעה, כללן כולן בברכה אחת, באו ואמרו הגיעה השעה שאתה נפטר מן העולם, אמר להם לישראל, הרבה ציערתי אתכם על התורה ועל המצוות, ועכשיו מחלו לי, אמרו לו רבינו אדונינו מחול לך, אף ישראל עמדו לפניו, ואמרו לו משה רבינו הרבה הכעסנוך והרבינו עליך טורח, מחול לנו, אמר להם מחול לכם, באו ואמרו לו הגיע רגע שאתה נפטר מן העולם, אמר ברוך שמו חי וקיים לעולם ועד, אמר להם לישראל, בבקשה מכם כשתכנסו לארץ זכרו אותי ואת עצמותי, ואמרו אוי לו לבן עמרם שרץ לפנינו כסוס, ונפלו עצמותיו במדבר, באו ואמרו לו הגיע חצי רגע, נטל שתי זרועותיו והניח על לבו, ואמר לישראל ראו אחריתו של בשר ודם, שני ידיי שקיבלו את התורה מפי הגבורה יפלו בקבר, באותה רגע יצתה נשמתו בנשיקה, שנאמר וימת שם משה עבד ה' וגו' (דברים לד ה). ולא נתעסקו בקבורתו, לא ישראל ולא אחד מן המלאכים, אלא הקב"ה שנא' ויקבור אותו בגיא וגו' (שם שם ו), ומפני מה נקבר בחו"ל, כדי שיחיו מתים שבחוצה לארץ בזכותן, שנאמר וירא ראשית לו וגו' (שם לג כא). ואימתי מת משה רבינו, בשבעה באדר, שנאמר וימת משה עבד ה' וגו' (שם לד ה), וכתיב ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום וגו' (שם שם ח), וכתיב ויהי אחרי מות משה עבד ה' וגו' (יהושע א א), משה עבדי מת (שם שם ב), והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש (הזה) [הראשון] (שם ד יט), צא מהן שלשה ושלשים יום למפרע, הרי בשבעה באדם מת, ומנין שבשבעה באדר נולד, שנאמר ויאמר להם בן מאה ושרים שנה אנכי היום (דברים לא ב), מה תלמוד לומר היום, ללמדך שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים, מיום ליום, ומחודש לחודש, שנאמר את מספר ימיך אמלא (שמות כג כו).
(ג) חסלת פרשת אתחנן
(2) ... When Moses saw that they paid no attention to him, he went to heaven and earth, where he said to them: Seek mercy for me. They said to him: Instead of us seeking mercy for you, we should seek mercy for ourselves, since it is stated (in Is. 51:6): FOR THE HEAVENS SHALL VANISH LIKE SMOKE, AND THE EARTH SHALL WEAR OUT LIKE A GARMENT.25See ‘AZ a for this verse applied to Eleazar ben Dordia in a similar way. He went to the sun and the moon. He said to them: Seek mercy for me. They said to him: Instead of us seeking mercy for you, we should seek mercy for ourselves, since it is stated (in Is. 24:23): THEN THE MOON SHALL BE ASHAMED, AND THE SUN SHALL BE ABASHED. He went to the stars and planets. He said to them: Seek mercy for me. They said to him: [Instead of us seeking mercy for you,] we should seek mercy for ourselves, [since it is stated] (in Is. 34:4): ALL THE HOST OF HEAVEN SHALL ROT AWAY [….] He went to the mountains and hills. He said to them: Seek mercy for me. They said to him: We should seek mercy for ourselves, since it is stated (in Is. 54:10): FOR THE MOUNTAINS SHALL MOVE, AND THE HILLS SHALL BE SHAKEN.26The translation of the verb tenses here differs from some biblical versions but fits the sense of the midrash. He went to the Great Sea. He said to it: [Seek mercy for me. The sea] said to him: Son of Amram, how is today different from a couple of <other> days? Are you not the son of Amram? <Are you not the one> who came upon me with your rod, smote me, and divided me into twelve parts? For I was unable to stand before you because the Divine Presence was walking at your right hand. It is so stated (in Is. 63:12): WHO HAD <HIS GLORIOUS ARM> WALK AT THE RIGHT HAND OF MOSES, <WHO DIVIDED THE WATERS BEFORE THEM>…. So now what has happened to you? When the sea reminded him what he had done in his youth, he cried out and said (in Job 29:2): O THAT I WERE AS IN THE MONTHS OF OLD, <AS IN THE DAYS WHEN GOD WATCHED OVER ME>! When I stood by you, I was a king in the world; but now I am prostrate, and they pay no attention to me.
Immediately he betook himself to the Arch <angel> of the <Divine> Presence and said to him: Seek mercy for me, that I not die. He said to him: My Master, Moses, why is this a problem? This is what I have heard from behind the Curtain:27Pargod. Cf. Lat.: paragauda or [paragaudis] (a garment with a lace border); Gk.: Paragaudes (a garment with a purple border). that your prayer has not been heard on this matter. Putting his hands on his head, Moses sobbed and wept, as he said: With whom shall I seek mercy for myself?
...
When he saw that the time was growing short, he included all of them in a single blessing. They came and said: The hour has arrived for your soul to depart from the world. He said to Israel: I have caused you a lot of grief over the Torah and over the commandments, but now forgive me. They said to him: Our Lord Master, you are forgiven. Israel also arose before him and said to him: O Moses our Master, we have angered you a lot and increased the burden upon you. Forgive us. He said to them: You are forgiven. They came and said to him: The moment has arrived for you to depart from the world. He said: Blessed be the name of the one who lives and abides forever. He said to Israel: If you please, when you enter the land, remember me and my bones. They said: Woe (oy) to the son of Amram, who ran before us like a horse but whose bones have fallen in the wilderness. They came and said to him: The half moment has arrived. He took his two arms and placed them on his heart. Then he said to Israel: See the final end of flesh and blood. My two hands with which I received the Torah from the mouth of the Almighty shall fall in the grave. At that moment his breath departed with a kiss (from the Holy One),32See MQ 28a. as stated (in Deut. 34:5): THEN MOSES THE SERVANT OF THE LORD DIED THERE <IN THE LAND OF MOAB AT THE COMMAND OF THE LORD (literally: ON THE MOUTH OF THE LORD)>.33BB 17a; ARN, A 12:2; Cant. R. 1:2:5; Petirat Mosheh Rabbenu, recension A, in A. Jellinek, Bet ha-Midrasch (Leipzig: Vollrath, 1853-57), vol. I, p. 129; ibid., recension B, in Jellinek, vol. VI, p. 77.
(ה) של בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים ולא רצו ללמד שלחו חכמים והביאו אומנים מאלכסנדריא [שבמצרים שהיו אופין כיוצא בהן אלא שאין בקיאין לרדותה של בית גרמו היו מסיקין את התנור מבחוץ והיא נירדית מבפנים של אלכסנדרין לא היו עושין כן ויש אומרים זו היתה מתעפשות] וכשידעו חכמים בדבר אמרו [לא ברא המקום את העולם אלא לכבודו] שנאמר (ישעיהו מג) כל הנקרא בשמי [וגומ'] שלחו להן ולא באו עד שכפלו להן [שכרן] שנים עשר מנה היו נוטלין בכל יום [חזרו להיות נוטלין ארבעה ועשרים] דברי ר"מ רבי יהודה אומר [עשרים וארבעה היו נוטלין] בכל יום [חזרו להיות נוטלין] ארבעים ושמונה אמרו להם חכמים מה ראיתם שלא ללמד אמרו יודעין היו בית אבא שבית [המקדש] עתיד ליחרוב [ולא רצו ללמד שלא יהו עושין] לפני עבודת כוכבים כדרך שעושין לפני המקום ובדבר הזה היו מזכירין אותן לשבח [שלא] נמצאת פת נקייה ביד בניהן [וביד בנותיהן מעולם] שלא יאמרו מלחם הפנים [הן] ניזונין לקיים מה שנאמר (במדבר לב) והייתם נקיים מה' ומישראל.
(יב) וְֽ֭הַחָכְמָה מֵאַ֣יִן תִּמָּצֵ֑א וְאֵ֥י זֶ֝ה מְק֣וֹם בִּינָֽה׃ (יג) לֹא־יָדַ֣ע אֱנ֣וֹשׁ עֶרְכָּ֑הּ וְלֹ֥א תִ֝מָּצֵ֗א בְּאֶ֣רֶץ הַֽחַיִּֽים׃ (יד) תְּה֣וֹם אָ֭מַר לֹ֣א בִי־הִ֑יא וְיָ֥ם אָ֝מַ֗ר אֵ֣ין עִמָּדִֽי׃ ... (כג) אֱ֭לֹקִים הֵבִ֣ין דַּרְכָּ֑הּ וְ֝ה֗וּא יָדַ֥ע אֶת־מְקוֹמָֽהּ׃ (כד) כִּי־ה֭וּא לִקְצוֹת־הָאָ֣רֶץ יַבִּ֑יט תַּ֖חַת כָּל־הַשָּׁמַ֣יִם יִרְאֶֽה׃ (כה) לַעֲשׂ֣וֹת לָר֣וּחַ מִשְׁקָ֑ל וּ֝מַ֗יִם תִּכֵּ֥ן בְּמִדָּֽה׃ (כו) בַּעֲשֹׂת֣וֹ לַמָּטָ֣ר חֹ֑ק וְ֝דֶ֗רֶךְ לַחֲזִ֥יז קֹלֽוֹת׃ (כז) אָ֣ז רָ֭אָהּ וַֽיְסַפְּרָ֑הּ הֱ֝כִינָ֗הּ וְגַם־חֲקָרָֽהּ׃ (כח) וַיֹּ֤אמֶר ׀ לָֽאָדָ֗ם הֵ֤ן יִרְאַ֣ת אדושם הִ֣יא חָכְמָ֑ה וְס֖וּר מֵרָ֣ע בִּינָֽה׃ (ס)
(12) But where can wisdom be found; Where is the source of understanding? (13) No man can set a value on it; It cannot be found in the land of the living. (14) The deep says, “It is not in me”; The sea says, “I do not have it.” ... (23) God understands the way to it; He knows its source; (24) For He sees to the ends of the earth, Observes all that is beneath the heavens. (25) When He fixed the weight of the winds, Set the measure of the waters; (26) When He made a rule for the rain And a course for the thunderstorms, (27) Then He saw it and gauged it; He measured it and probed it. (28) He said to man, “See! Fear of the Lord is wisdom; To shun evil is understanding.”
(ד) הָרִ֣יעוּ לַֽ֭ה' כָּל־הָאָ֑רֶץ פִּצְח֖וּ וְרַנְּנ֣וּ וְזַמֵּֽרוּ׃ ... (ז) יִרְעַ֣ם הַ֭יָּם וּמְלֹא֑וֹ תֵּ֝בֵ֗ל וְיֹ֣שְׁבֵי בָֽהּ׃ (ח) נְהָר֥וֹת יִמְחֲאוּ־כָ֑ף יַ֝֗חַד הָרִ֥ים יְרַנֵּֽנוּ׃ (ט) לִֽפְֽנֵי־ה' כִּ֥י בָא֮ לִשְׁפֹּ֪ט הָ֫אָ֥רֶץ יִשְׁפֹּֽט־תֵּבֵ֥ל בְּצֶ֑דֶק וְ֝עַמִּ֗ים בְּמֵישָׁרִֽים׃
(4) Raise a shout to the LORD, all the earth, break into joyous songs of praise! ... (7) Let the sea and all within it thunder, the world and its inhabitants; (8) let the rivers clap their hands, the mountains sing joyously together (9) at the presence of the LORD, for He is coming to rule the earth; He will rule the world justly, and its peoples with equity.
(א) יְשֻׂשׂ֥וּם מִדְבָּ֖ר וְצִיָּ֑ה וְתָגֵ֧ל עֲרָבָ֛ה וְתִפְרַ֖ח כַּחֲבַצָּֽלֶת׃
(1) The arid desert shall be glad, The wilderness shall rejoice and shall blossom like a rose.
(16) From the end of the earth We hear singing: Glory to the righteous! And I said: I waste away! I waste away! Woe is me! The faithless have acted faithlessly; The faithless have broken faith!
And Rav Yehuda, son of Rabbi Ḥiyya, says: From the day the earth opened its mouth and received the blood of Abel, its mouth has not opened again, as it is stated: “From the corner of the earth have we heard songs: Glory to the righteous” (Isaiah 24:16): One can infer that the songs are heard “from the corner of the earth,” but not from the mouth of the earth, as the earth never again opened its mouth. Ḥizkiyya, Rav Yehuda’s brother, raised an objection to Rav Yehuda, son of Rabbi Ḥiyya: The verse states concerning Korah and his assembly: “And the earth opened her mouth and swallowed them up, and their households, and all the men that appertained unto Korah, and all their goods” (Numbers 16:32). Rav Yehuda, son of Rabbi Ḥiyya, said to him: It opened again for a deleterious purpose; it did not open again for a constructive purpose.
(ה) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן תְּנָאִין הִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם הַיָּם שֶׁיְהֵא נִקְרַע לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (שמות יד, כז): וַיָּשָׁב הַיָּם לְאֵיתָנוֹ, לִתְנָאוֹ שֶׁהִתְנָה עִמּוֹ. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר לֹא עִם הַיָּם בִּלְבָד הִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא עִם כָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מה, יב): אֲנִי יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי, מִידֵי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי, צִוִּיתִי אֶת הַיָּם שֶׁיִּהְיֶה נִקְרַע לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, צִוִּיתִי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ שֶׁיִּשְׁתְּקוּ לִפְנֵי משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, א): הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי, צִוִּיתִי אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ שֶׁיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע י, יב): שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם, צִוִּיתִי אֶת הָעוֹרְבִים שֶׁיְכַלְכְּלוּ אֶת אֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יז, ו): וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר וגו', צִוִּיתִי אֶת הָאוּר שֶׁלֹא תַּזִּיק לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, צִוִּיתִי אֶת הָאֲרָיוֹת שֶׁלֹא יַזִּיקוּ אֶת דָּנִיֵּאל, צִוִּיתִי אֶת הַשָּׁמַיִם שֶׁיִּפָּתְחוּ לְקוֹל יְחֶזְקֵאל, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל א, א): נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וגו', צִוִּיתִי אֶת הַדָּג שֶׁיָּקִיא אֶת יוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יונה ב, יא): וַיֹּאמֶר ה' לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה.
(5) R' Yochanan says: God stipulated with the sea that it should split before Israel; thus it is written (Shemos 14:27), "And the sea returned... to its strength (l'eisano)" - to the stipulation (l'tano) that [God] made with it. R' Yirmiyah ben Elazar says: not only with the sea did God stipulate, but with all that He created during the six days of Creation; thus it is written, "From my hand I [God] have stretched the heavens, and all their legions I have commanded" - I commanded the sea to split before Israel; I commanded the heavens and the earth to be silent before Moshe, as it is stated, "Give ear, O heavens etc."; I commanded the sun and the moon to stand still before Yehoshua, as it is stated, "Sun, stand thou still upon Gibeon"; I commanded the ravens to sustain Eliyahu, as it is stated, "And the ravens were bringing him etc."; I commanded the fire not to harm Chanania, Mishael, and Azarya; I commanded the lions not to harm Daniel; I commanded the heavens to open to the voice of Yechezkel, as it is stated, "The heavens opened etc."; [and] I commanded the fish to spit out Yonah, as it is states, "Hashem spoke to the fish and it spat out Yonah."
(ט) וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ, תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי נָתָן, שְׁלשָׁה נִכְנְסוּ לְדִין וְאַרְבָּעָה יָצְאוּ מְחֻיָּבִין, וְאֵלּוּ הֵן: אָדָם וְחַוָּה וְנָחָשׁ נִכְנְסוּ לְדִין, וְנִתְקַלְּלָה הָאָרֶץ עִמָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, יז): אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ, שֶׁתְּהֵא מַעֲלָה לְךָ דְּבָרִים אֲרוּרִים, כְּגוֹן: יַתּוּשִׁים וּזְבוּבִין, פַּרְעוֹשִׁין. אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִגְדָלָאָה, אַף הֵן יֵשׁ בָּהֶן הֲנָאָה, וְלָמָּה נִתְקַלְּלָה, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי (שמעון) [שלום ורבי פנחס, רבי יהודה בן רבי (שמעון) שלום] אָמַר, שֶׁעָבְרָה עַל הַצִּוּוּי, שֶׁכָּךְ אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא וגו', מַה הַפְּרִי נֶאֱכָל אַף הָעֵץ נֶאֱכָל, וְהִיא לֹא עָשְׂתָה כֵן, אֶלָּא וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא וגו' הַפְּרִי נֶאֱכָל וְהָעֵץ אֵינוֹ נֶאֱכָל. רַבִּי פִּנְחָס אָמַר אַף הוֹסִיפָה עַל הַצִּוּוּי, סָמְכָה לַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאָהּ. עֵץ עֹשֶׂה פְּרִי, אֲפִלּוּ אִילָנֵי סְרַק עָשׂוּ פֵּרוֹת, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן, נִיחָא, אֶלָּא עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי פִּנְחָס לָמָּה נִתְקַלְּלָה, אֶלָּא כְּאֵינַשׁ דַּאֲמַר יְהוֹן לָיְיטִין בִּיזַיָּא דְּהָדֵין מֵנִיק.
(9) "And God said: let the earth put forth grass"(Gen. 1:11). It was taught in the name of Rabbi Natan: three entered for judgment, and four emerged guilty, and these are they: Adam and Eve and the serpent entered for judgment, and the Earth was cursed with them, as it says: "The earth will be cursed because of you" (Gen. 3:17),[which means] it will bring up cursed things for you, like flies and mosquitos and fleas. Rabbi Yitzchak from Gedela'ah said: Even they are the source of some benefit. Why was the Earth cursed? Rabbi Yehuda bar Rabbi Shimon [Shalom] and Rabbi Pinchas [disagreed], Rabbi Yehuda bar Rabbi Shimon [Shalom] said: because the Earth transgressed a commandment; The Holy Blessed One said to her [Earth] "let the earth put forth grass etc." just as the fruit is eaten, so too the tree is eaten and she did not do so, but rather "the earth put forth grass" - the fruit was edible, but the tree was not edible. Rabbi Pinchas said: she added to the commandment - she strengthened the will of her Creator "a fruit-bearing tree" - even barren trees produced fruit. According to the opinion of Rabbi Yehuda bar Rabbi Shimon [Shalom] it makes sense, but according to the opinion of Rabbi Pinchas why was the Earth cursed? Rather, it's like a person who says: 'they were cursed due to their disgraceful nursemaid.'
(ו) בַּר סִירָא אָמַר, אֱלוֹקַּ הֶעֱלָה סַמִּים מִן הָאָרֶץ, בָּהֶם הָרוֹפֵא מְרַפֵּא אֶת הַמַּכָּה, וּבָהֶם הָרוֹקֵחַ מְרַקֵּחַ אֶת הַמִּרְקַחַת. אָמַר רַבִּי סִימוֹן אֵין לְךָ כָּל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב, שֶׁאֵין לוֹ מַזָּל בָּרָקִיעַ שֶׁמַּכֶּה אוֹתוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ גְּדַל, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (איוב לח, לג): הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם אִם תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ וגו', לָשׁוֹן שׁוֹטֵר (איוב לח, לא): הַתְקַשֵּׁר מַעֲדַנּוֹת כִּימָה אוֹ משְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ, רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא וְרַבִּי סִימוֹן אָמַר, כִּימָה מְעַדֶּנֶת אֶת הַפֵּרוֹת, וּכְסִיל מוֹשֵׁךְ בֵּין קֶשֶׁר לְקֶשֶׁר. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לח, לב): הֲתֹצִיא מַזָּרוֹת בְּעִתּוֹ וְעַיִּשׁ עַל בָּנֶיהָ תַנְחֵם, רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חִיָּא וְרַבִּי סִימוֹן אָמְרוּ, מַזָּל הוּא שֶׁהוּא מְמַזֵּר אֶת הַפֵּרוֹת.
Upon finishing work
(6) "The heaven and the earth were finished, and all their array" (Gen 2:1). It is written: "I have seen that all things have their limit, but Your commandment is broad beyond measure." (Psalm 119:96) To everything, there is an end. Heaven and earth, they have an end. Except for one thing that has no end, and that thing is Torah, as it is said "Its measure is longer than the earth And broader than the sea." (Job 11:9) Another interpretation, "I have seen that all things have their limit", this is the dominion of heaven and earth, as it is said "The heaven and earth were finished."
והא ההיא דאתאי קמיה דרב חסדא וא"ל [ר"ח זוידו לה זוודתא] ומתה מדקאמרה קלה שבקלות מכלל דמינות נמי הויא בה ומעבירה לא והתניא אמרו עליו על ר"א בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות בשעת הרגל דבר הפיחה אמרה כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה הלך וישב בין שני הרים וגבעות אמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיהו נד, י) כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה אמר שמים וארץ בקשו עלי רחמים אמרו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיהו נא, ו) כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה אמר חמה ולבנה בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיהו כד, כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה אמר כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיהו לד, ד) ונמקו כל צבא השמים אמר אין הדבר תלוי אלא בי הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו יצתה בת קול ואמרה ר"א בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא [והא הכא בעבירה הוה ומית] התם נמי כיון דאביק בה טובא כמינות דמיא בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת ואמר רבי לא דיין לבעלי תשובה שמקבלין אותן אלא שקורין אותן רבי.
The Gemara asks: And is it correct that one who repents of the sin of forbidden sexual intercourse does not die? But isn’t it taught in a baraita: They said about Rabbi Elazar ben Durdayya that he was so promiscuous that he did not leave one prostitute in the world with whom he did not engage in sexual intercourse. Once, he heard that there was one prostitute in one of the cities overseas who would take a purse full of dinars as her payment. He took a purse full of dinars and went and crossed seven rivers to reach her. When they were engaged in the matters to which they were accustomed, a euphemism for intercourse, she passed wind and said: Just as this passed wind will not return to its place, so too Elazar ben Durdayya will not be accepted in repentance, even if he were to try to repent. This statement deeply shocked Elazar ben Durdayya, and he went and sat between two mountains and hills and said: Mountains and hills, pray for mercy on my behalf, so that my repentance will be accepted. They said to him: Before we pray for mercy on your behalf, we must pray for mercy on our own behalf, as it is stated: “For the mountains may depart, and the hills be removed” (Isaiah 54:10). He said: Heaven and earth, pray for mercy on my behalf. They said to him: Before we pray for mercy on your behalf, we must pray for mercy on our own behalf, as it is stated: “For the heavens shall vanish away like smoke, and the earth shall wax old like a garment” (Isaiah 51:6). He said: Sun and moon, pray for mercy on my behalf. They said to him: Before we pray for mercy on your behalf, we must pray for mercy on our own behalf, as it is stated: “Then the moon shall be confounded, and the sun ashamed” (Isaiah 24:23). He said: Stars and constellations, pray for mercy on my behalf. They said to him: Before we pray for mercy on your behalf, we must pray for mercy on our own behalf, as it is stated: “And all the hosts of heaven shall molder away” (Isaiah 34:4). Elazar ben Durdayya said: Clearly the matter depends on nothing other than myself. He placed his head between his knees and cried loudly until his soul left his body. A Divine Voice emerged and said: Rabbi Elazar ben Durdayya is destined for life in the World-to-Come. The Gemara explains the difficulty presented by this story: And here Elazar ben Durdayya was guilty of the sin of forbidden sexual intercourse, and yet he died once he repented. The Gemara answers: There too, since he was attached so strongly to the sin, to an extent that transcended the physical temptation he felt, it is similar to heresy, as it had become like a form of idol worship for him. When Rabbi Yehuda HaNasi heard this story of Elazar ben Durdayya, he wept and said: There is one who acquires his share in the World-to-Come only after many years of toil, and there is one who acquires his share in the World-to-Come in one moment. And Rabbi Yehuda HaNasi further says: Not only are penitents accepted, but they are even called: Rabbi, as the Divine Voice referred to Elazar ben Durdayya as Rabbi Elazar ben Durdayya.