שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן צא
הענין של "חיים" אין לנו שום קנה - מידה כמה למדוד את יוקרם וחשיבותם אפילו לא בתורה ומצוות, שהרי מחללין את השבת גם על זקן חולה מוכה שחין אע"פ שהוא חרש ושוטה גמור, ואינו יכול לעשות שום מצוה וחייו הם רק למשא וסבל גדול על משפחתו וגורם להם ביטול תורה ומצוות, ונוסף לצערם הגדול הרי הם אזלי ומדלדלי, אפילו הכי מצוה בגדולי ישראל להשתדל ולעסוק בהצלתו ולחלל עליו את השבת.
Responsa Minchat Shlomo 1:91
The notion of "life" has no standard of measurement, how to weigh the preciousness and importance even outside Torah and commandments, for we violate the Shabbat even for a scabby, elderly, ill individual despite his being a complete imbecile, and is unable to perform any mitzvah, and their life if a great burden and cause of suffering for the family... nonetheless it is incumbent upon the greatest members of the Jewish people to try and save him, and to violate the Shabbat for him.
ורבי יוחנן האי וחי אחיך עמך מאי עביד ליה מבעי ליה לכדתניא שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהן קיתון של מים אם שותין שניהם מתים ואם שותה אחד מהן מגיע לישוב דרש בן פטורא מוטב שישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו עד שבא ר' עקיבא ולימד וחי אחיך עמך חייך קודמים לחיי חבירך
The Gemara asks: And Rabbi Yoḥanan, what does he do with this verse: “And your brother shall live with you”? The Gemara answers: He requires the verse for that which is taught in a baraita: If two people were walking on a desolate path and there was a jug [kiton] of water in the possession of one of them, and the situation was such that if both drink from the jug, both will die, as there is not enough water, but if only one of them drinks, he will reach a settled area, there is a dispute as to the halakha. Ben Petora taught: It is preferable that both of them drink and die, and let neither one of them see the death of the other. This was the accepted opinion until Rabbi Akiva came and taught that the verse states: “And your brother shall live with you,” indicating that your life takes precedence over the life of the other.
(י) אֲבָל הַכּוֹפֵת אֶת חֲבֵרוֹ וְהִנִּיחוֹ בָּרָעָב עַד שֶׁמֵּת. אוֹ שֶׁכְּפָתוֹ וְהִנִּיחוֹ בְּמָקוֹם שֶׁסּוֹף הַצִּנָּה אוֹ הַחַמָּה לָבוֹא לְשָׁם וּבָאָה וֶהֱמִיתַתּוּ. אוֹ שֶׁכָּפָה עָלָיו גִּגִּית. אוֹ שֶׁפָּרַע עָלָיו אֶת הַמַּעֲזִיבָה. אוֹ שֶׁהִשִּׁיךְ עָלָיו אֶת הַנָּחָשׁ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם שִׁסָּה בּוֹ כֶּלֶב אוֹ נָחָשׁ. בְּכָל אֵלּוּ אֵין מְמִיתִין אוֹתוֹ. וַהֲרֵי הוּא רוֹצֵחַ. וְדוֹרֵשׁ דָּמִים דּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ דָּם:
However, one who binds a colleague and leaves him to starve to death; he binds him and leaves him in a place that will ultimately cause him to be subjected to cold or heat, and these influences indeed come and kill the victim; he covers him with a barrel; he uncovers the roof of the building where he was staying; or he causes a snake to bite him. Needless to say, a distinction is made if a colleague dispatches a dog or a snake at a colleague. In all the above instances, the person is not executed. He is, nevertheless, considered to be a murderer, and "the One who seeks vengeance for bloodshed" will seek vengeance for the blood he shed.
שלטי גיבורים מועד קטן טז: באלפס
ומכאן היה נראה לאסור מה שנוהגים קצת אנשים כשהמת גוסס ואין הנשמה יכולה לצאת ששומטין הכר מתחתיו כדי שימות מהרה, שאומרים כי יש במטה נוצות של עופות שגורמין לנפש שלא תצא. וכמה פעמים צעקתי ככרוכיא ולא עלה בידי, ורבותי חלקו עלי, והר"ר נתן איש איגרא ז"ל כתב על זה להתיר.
Shiltei Gibborim Moed Katan 16b
From here it would seem fit to prohibit that which some have the custom to do, namely that when the person is on the cusp of dying but the soul is not able to leabe, they remove the pillow from beneath him so he dies quickly, for they say that the bed contains bird feathers that cause the soul not to depart. On multiple occasions I protested this but was not successful in effecting change]. But my teachers disagreed with me, and Rabbi Natan of Igra wrote that this is permissible.
ר' שמעון בן מנסיא אומר (שמות לא, טז) ושמרו בני ישראל את השבת אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה א"ר יהודה אמר שמואל אי הואי התם הוה אמינא דידי עדיפא מדידהו (ויקרא יח, ה) וחי בהם ולא שימות בהם
Rabbi Shimon ben Menasya said: It is stated: “And the children of Israel shall keep Shabbat, to observe Shabbat” (Exodus 31:16).The Torah said: Desecrate one Shabbat on his behalf so he will observe many Shabbatot. Rav Yehuda said that Shmuel said: If I would have been there among those Sages who debated this question, I would have said that my proof is preferable to theirs, as it states: “You shall keep My statutes and My ordinances, which a person shall do and live by them” (Leviticus 18:5), and not that he should die by them. In all circumstances, one must take care not to die as a result of fulfilling the mitzvot.
א"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק נימנו וגמרו בעליית בית נתזה בלוד כל עבירות שבתורה אם אומרין לאדם עבור ואל תהרג יעבור ואל יהרג חוץ מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים
§ The Gemara now considers which prohibitions are permitted in times of mortal danger. Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak: The Sages who discussed this issue counted the votes of those assembled and concluded in the upper story of the house of Nitza in the city of Lod: With regard to all other transgressions in the Torah, if a person is told: Transgress this prohibition and you will not be killed, he may transgress that prohibition and not be killed, because the preserving of his own life overrides all of the Torah’s prohibitions. This is the halakha concerning all prohibitions except for those of idol worship, forbidden sexual relations, and bloodshed. Concerning those prohibitions, one must allow himself to be killed rather than transgress them.
ההוא יומא דנח נפשיה דרבי גזרו רבנן תעניתא ובעו רחמי ואמרי כל מאן דאמר נח נפשיה דר' ידקר בחרבסליקא אמתיה דרבי לאיגרא אמרה עליוני' מבקשין את רבי והתחתוני' מבקשין את רבי יהי רצון שיכופו תחתונים את העליונים כיון דחזאי כמה זימני דעייל לבית הכסא וחלץ תפילין ומנח להו וקמצטער אמרה יהי רצון שיכופו עליונים את התחתוניםולא הוו שתקי רבנן מלמיבעי רחמי שקלה כוזא שדייא מאיגרא [לארעא] אישתיקו מרחמי ונח נפשיה דרבי
§ It is related that on the day that Rabbi Yehuda HaNasi died, the Sages decreed a fast, and begged for divine mercy so that he would not die. And they said: Anyone who says that Rabbi Yehuda HaNasi has died will be stabbed with a sword. The maidservant of Rabbi Yehuda HaNasi ascended to the roof and said: The upper realms are requesting the presence of Rabbi Yehuda HaNasi, and the lower realms are requesting the presence of Rabbi Yehuda HaNasi. May it be the will of God that the lower worlds should impose their will upon the upper worlds. However, when she saw how many times he would enter the bathroom and remove his phylacteries, and then exit and put them back on, and how he was suffering with his intestinal disease, she said: May it be the will of God that the upper worlds should impose their will upon the lower worlds.And the Sages, meanwhile, would not be silent, i.e., they would not refrain, from begging for mercy so that Rabbi Yehuda HaNasi would not die. So she took a jug [kuza] and threw it from the roof to the ground. Due to the sudden noise, the Sages were momentarily silent and refrained from begging for mercy, and Rabbi Yehuda HaNasi died.
שו"ת אגרות משה חושן משפט חלק ב סימן עג
ובאמת לא ראיתי הנחיצות ליתר ביאור בזה, שלא היה מובן לי היכן ראה כתר"ה מקום ששייך לטעות שהרי הדין שכתבתי הוא דין מבואר ופשוט, שאם אין יודעין הרופאים שום רפואה לא רק לרפאותו אלא אף לא להקל היסורין, אלא להאריך קצת חייו כמו שהן בהיסורין, אין להם ליתן רפואות כאלו. שהרי בכה"ג חזינן מעובדא דרבי.
Responsa Igrot Moshe Choshen Mishpat 2:73
Truthfully, I do not see the necessity of elaborating this, for is was not clear to me where his honor saw a place in which one might err. For the ruling that I wrote is clear and obvious. For if the doctors know no cure, not only to heal him but even to reduce the suffering, they ought not to give such treatments. This is what we derive from the story of Rebbe.
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קעד
ענף ג. ובדבר שעושין הרופאים לקיים את מי שרוצים ליטול ממנו איזה אבר שיחיה אף שלא היה ראוי כבר לחיות ע"י אמצעים מלאכותיים עד שיהיה מוכן להשתיל בחולה, נראה לע"ד דכיון שאינו לרפאותו אלא להאריך חייו איזה שעה אם חיי השעה שיחיה ע"י האמצעים של הרופאים יהיה ביסורים אסור.
Responsa Igrot Moshe Yoreh Deah 2:174
Section 3. Regarding what doctors do to keep alive an individual whose limb they need to amputate, even though he would not have otherwise been able to survive without artificial means, until he is ready to donate an organ to another ill person, it would appear that since this is not to heal him but to extend his life for a short time, if that short time by means of artificial means will be with suffering, it is prohibited.
(א) הַגּוֹסֵס, הֲרֵי הוּא כְּחַי לְכָל דְּבָרָיו. אֵין קוֹשְׁרִין לְחָיָיו, וְאֵין סָכִין אוֹתוֹ, וְאֵין מְדִיחִין אוֹתוֹ, וְאֵין פּוֹקְקִין אֶת נְקָבָיו, וְאֵין שׁוֹמְטִין הַכַּר מִתַּחְתָּיו, וְאֵין נוֹתְנִין אוֹתוֹ עַל גַּבֵּי חוֹל, וְלֹא עַל גַּבֵּי חַרְסִית וְלֹא עַל גַּבֵּי אֲדָמָה, וְאֵין נוֹתְנִין עַל כְּרֵסוֹ, לֹא קְעָרָה, וְלֹא מַגְרֵפָה, וְלֹא צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם, וְלֹא גַּרְגִּיר שֶׁל מֶלַח, וְאֵין מַשְׁמִיעִין עָלָיו עֲיָרוֹת, וְאֵין שׂוֹכְרִין חֲלִילִין וּמְקוֹנְנוֹת, וְאֵין מְעַמְּצִין עֵינָיו עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ. וְכָל הַמְּעַמֵּץ עִם יְצִיאַת הַנֶּפֶשׁ, הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים. וְאֵין קוֹרְעִין, וְלֹא חוֹלְצִין, וְלֹא מַסְפִּידִין עָלָיו, וְלֹא מַכְנִיסִין עִמּוֹ אָרוֹן לַבַּיִת, עַד שֶׁיָּמוּת. וְאֵין פּוֹתְחִין עָלָיו בְּצִדּוּק הדִּין, עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין חוֹצְבִין לוֹ קֶבֶר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ עִמּוֹ בַּבַּיִת, עַד אַחַר שֶׁיָּמוּת (ריב''ש סִימָן קי''ד). אָסוּר לַחֲצֹב שׁוּם קֶבֶר לִהְיוֹת פָּתוּחַ עַד לְמָחָר שֶׁלֹּא יִקְבְּרוּ בּוֹ הַמֵּת בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, וְיֵשׁ סַכָּנָה בַּדָּבָר (רַבֵּנוּ יְרוּחָם בְּשֵׁם הר''י הֶחָסִיד זַ''ל). וְכֵן אָסוּר לִגְרֹם לַמֵּת שֶׁיָּמוּת מְהֵרָה, כְּגוֹן מִי שֶׁהוּא גּוֹסֵס זְמַן אָרֹךְ וְלֹא יוּכַל לְהִפָּרֵד, אָסוּר לְהִשָּׁמֵט הַכַּר וְהַכֶּסֶת מִתַּחְתָּיו, מִכֹּחַ שֶׁאוֹמְרִין שֶׁיֵּשׁ נוֹצוֹת מִקְצָת עוֹפוֹת שֶׁגּוֹרְמִים זֶה וְכֵן לֹא יְזִיזֶנּוּ מִמְּקוֹמוֹ. וְכֵן אָסוּר לָשׂוּם מַפְתְּחוֹת ב''ה תַּחַת רֹאשׁוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּפָּרֵד. אֲבָל אִם יֵשׁ שָׁם דָּבָר שֶׁגּוֹרֵם עִכּוּב יְצִיאַת הַנֶּפֶשׁ, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ סָמוּךְ לְאוֹתוֹ בַּיִת קוֹל דּוֹפֵק, כְּגוֹן חוֹטֵב עֵצִים, אוֹ שֶׁיֵּשׁ מֶלַח עַל לְשׁוֹנוֹ וְאֵלּוּ מְעַכְּבִים יְצִיאַת הַנֶּפֶשׁ, מֻתָּר לַהֲסִירוֹ מִשָּׁם, דְּאֵין בָּזֶה מַעֲשֶׂה כְּלָל, אֶלָּא שֶׁמֵּסִיר הַמּוֹנֵעַ (הַכֹּל בְּהַגָּהַת אַלְפָסִי פֶּרֶק אֵלּוּ מְגַלְּחִין).
(1) One who is dying is like a living person for all his affairs. They do not dye his cheeks, and they do not anoint him, and they do not wash him, and they do not stuff up his orifices, and they do not remove the pillow from under him, and they do not place him on sand nor on clay nor on earth, and they do not place a pot or a trowel or a pitcher of water or a grain of salt on his stomach, and they do not announce about him to the cities, and they do not hire flautists and lamenters, and they do not close his eyes, until his soul departs. And anyone who closes with the departure of the soul, behold this one spills blood. And they do not tear over him and they do not remove their shoes and they do not eulogize over him and they do not bring a coffin into the house with him until he dies. And they do not open about him with [the post-death blessing of] justifying the judgment until his soul departs. Gloss: and some say that they do not dig a grave, even tough it is not with him in the house, until after he dies. (Rivash 114) It is forbidden to dig any grave to be open until the next day, that they not bury him in it on that day, and there is danger in the matter. (Rabbenu Yeruham in the name of R. Yehudah he-Hassid, ob"n) And so it is forbidden to cause the dead person to die quickly. Such as one who was dying for a long time and he could not separate, it is forbidden to remove the pillow or the mattress from underneath him, because they say that there are feathers of some birds that cause this, and similarly they should not move him from his place. And similarly it is forbidden to place the keys of the synagogue under his head, in order that he take leave. But if there is something there that is causing delay in the departure of the soul, such as if there is a banging noise next to that house, such as a wood chopper, or there is salt on his tongue, and these are preventing the departure of the soul, it is permitted to remove it from there, that in this there is no activity at all, rather he removes the barrier (it is all in the glosses of Alfasi in the chapter "these shave")....
חולה מסוכן שהרופאים התיאשו מלרפאו, וסובל יסורים קשים ממחלתו אם מותר להגדיל לתת לו זריקות הארגעה כמו מורפיום הגם שאינן מרפאות את המחלה והגם שעלולות מאידך לקרב מיתתו.
והנה לפענ"ד נראה דכל היכא שתכשירי הרפואה הניתנים הן בצורת כדורים והן בצורת זריקות, נתנים המה ע"י הרופא במטרה כדי להקל מעליו יסוריו הקשים מותר לו לתת לחולה, הגם שמאידך המה מזיקים לו ועלולים גם לקרב יותר את מיתתו, כי נראה שזהו ג"כ בכלל נתינת הרשות שנתנה התורה לרופא לרפאות...
Responsa Tzitz Eliezer 13:87
A dangerously-ill person of whose healing the doctors have given up hope, and suffers tremendously from his illness, may one increase the amount of pain reduction medicine, such as morphine, espite despite the fact that they do not heal the illness and might even hasten his death.
It appears to me that anywhere the medicines are given by the doctor, whether in pill form or intravenously, in order to lessen the pain, one may give it to the patient. Even though they might hasten his death, this too is included in the category of permission that was given to doctors to heal...
שו"ת עשה לך רב חלק ה סימן כט
ברור שלא כתבנו כל הנ"ל כדי לברר דין נוצות שבכר וגרגיר מלח, אלא שדין הגרגיר שמותר להוציאו מלשון הגוסס, הוא הדמיון השלם למכונת הנשמה מלאכותית.
Responsa Aseh Lech Rav 5:29
It is clear that we have not written all of this to clarify the rule of feathers in a pillow, or a grain of salt. Rather, the rule of the grain, which one may remove from the tongue of the goses, is entirely comparable to a respirator...
Rabbi Yitzchak Breitowitz, “The Right to Die: A Halachic Approach,” www.jlaw.com
To be a candidate for passive euthanasia, a patient must be terminally ill, suffering, and wanting to die. Most rabbinical authorities (Rabbi Moshe Feinstein, for one) have sanctioned the patient’s right to decline treatment provided a number of very specific conditions were met. First, the patient must be in a terminal condition – that is, whether the treatment is employed or not, the patient is not expected to live beyond a year. Second, the patient suffers excruciating pain and suffering.
Third, the patient has indicated that he or she desires not to be treated. In the event the patient is incompetent or unable to communicate his decision, next-of-kin may make such a decision based exclusively on what they feel the patient would have wanted. (Note: This is not based on what they would have wanted if they would have been the patient but rather what this particular patient would actually desire). Fourth, assuming the above three conditions are met, the patient may decline surgery, chemotherapy, and painful invasive treatments but may not decline food, water, or oxygen (which are the normal sustainers of life, the withdrawal of which may be tantamount to murder or suicide).
Antibiotics may also fall under the “food” category because they are generally a noninvasive, non-painful procedure. There is also some question whether tube feeding falls in the category of “food” or in the category of “surgery.” Most decisors would place it in the former but emphasize that even if the patient is halachically-obligated to take artificial nutrition, he should not be force-fed or physically-restrained. In no event may the patient or the physician take any affirmative step that would hasten death. Active euthanasia, regardless of motive, is morally and halachically equivalent to murder. On the other hand, halachah views both the goals and methods of hospice in a sympathetic light.
R' Jason Weiner
Jewish Guide to Practical Medical Decision-Making
