א"ר כרוספדאי א"ר יוחנן שלשה ספרים נפתחין בר"ה אחד של רשעים גמורין ואחד של צדיקים גמורין ואחד של בינוניים צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה בינוניים תלויין ועומדין מר"ה ועד יוה"כ זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה א"ר אבין מאי קרא (תהלים סט, כט) ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו ימחו מספר זה ספרן של רשעים גמורין חיים זה ספרן של צדיקים ועם צדיקים אל יכתבו זה ספרן של בינוניים ר"נ בר יצחק אמר מהכא (שמות לב, לב) ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת מחני נא זה ספרן של רשעים מספרך זה ספרן של צדיקים אשר כתבת זה ספרן של בינוניים תניא ב"ש אומרים
R' Kaspodai said in the name of R' Yochanan: Three books are opened on Rosh Hashana. One of absolute sinners, one of absolute tzadikim, and one of beinonim (in-betweeners). ... Absolute tzadikim--written and sealed immediately for life. Absolute sinners--written and sealed immediately for death. Beinonim are held in the balance and stand from Rosh Hashana until Yom Kippur. ... If they succeed--written for life. If they do not succeed--written for death. R' Avin said: ... Why is it written [in tanakh] "They should be erased from the book of life and with the tzadikim do not inscribe them" (Psalms 69:29; David is discussing his enemies)? "They shall be erased from the book"--this is the book of absolute sinners. "Life"--this is the book of tzadikim. "And with the tzadikim do not enscribe them"--this is the book of beinonim. R' Nachman bar Yitzhak said it is from here... (Exodus 32:32; Moshe asking Hashem to have mercy on Bnei Yisrael after the Golden Calf) "And if not, erase me from your book that you have written." "Erase me"--this is the book of sinners. "From your book"-- this is the book of the tzadikim. "That you wrote"--this is the book of the beinonim.
שלשה ספרים - ספרי זכרון של מעשה הבריות:
ליום הדין - כשיחיו המתים:
רשעים גמורים - רובם עונות:
בינוניים - מחצה על מחצה:
(ו) אַף עַל פִּי שֶׁהַתְּשׁוּבָה וְהַצְּעָקָה יָפָה לָעוֹלָם. בַּעֲשָׂרָה הַיָּמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים הִיא יָפָה בְּיוֹתֵר וּמִתְקַבֶּלֶת הִיא מִיָּד שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נה-ו) "דִּרְשׁוּ יקוק בְּהִמָּצְאוֹ". בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּיָחִיד אֲבָל צִבּוּר כָּל זְמַן שֶׁעוֹשִׂים תְּשׁוּבָה וְצוֹעֲקִין בְּלֵב שָׁלֵם הֵם נַעֲנִין שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד-ז) "כַּיקוק אֱלֹקֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו":
(6) Even though teshuva and crying out are desirable all year, on the ten days between Rosh HaShana and Yom Kippur, they are more desirable, and are immediately received, as it says: "Seek out G-d and you will find him. Call to him, and he will be close." This is talking about someone who is doing teshuva alone. But if someone if doing teshuva as part of a quorum, anytime that they do teshuva with a full heart, they are answered, as it says, [For what great nation is there, that has God so near to them,] as the Lord our God whenever we call to Him (Deuteronomy 4:7).
(א) כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִבְּנֵי הָאָדָם יֵשׁ לוֹ זְכֻיּוֹת וַעֲוֹנוֹת. מִי שֶׁזְּכֻיּוֹתָיו יְתֵרוֹת עַל עֲוֹנוֹתָיו צַדִּיק. וּמִי שֶׁעֲוֹנוֹתָיו יְתֵרוֹת עַל זְכֻיּוֹתָיו רָשָׁע. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה בֵּינוֹנִי. וְכֵן הַמְּדִינָה אִם הָיוּ זְכֻיּוֹת כָּל יוֹשְׁבֶיהָ מְרֻבּוֹת עַל עֲוֹנוֹתֵיהֶן הֲרֵי זוֹ צַדֶּקֶת. וְאִם הָיוּ עֲוֹנוֹתֵיהֶם מְרֻבִּין הֲרֵי זוֹ רְשָׁעָה. וְכֵן כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ:
(ב) אָדָם שֶׁעֲוֹנוֹתָיו מְרֻבִּין עַל זְכֻיּוֹתָיו מִיָּד הוּא מֵת בְּרִשְׁעוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עַל רֹב עֲוֹנֵךְ. וְכֵן מְדִינָה שֶׁעֲוֹנוֹתֶיהָ מְרֻבִּין מִיָּד הִיא אוֹבֶדֶת שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח-כ) "זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה" וְגוֹ'. וְכֵן כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אִם הָיוּ עֲוֹנוֹתֵיהֶם מְרֻבִּין מִזְּכֻיּוֹתֵיהֶן מִיָּד הֵן נִשְׁחָתִין שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ו-ה) "וַיַּרְא יקוק כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם". וְשִׁקּוּל זֶה אֵינוֹ לְפִי מִנְיַן הַזְּכֻיּוֹת וְהָעֲוֹנוֹת אֶלָּא לְפִי גָּדְלָם. יֵשׁ זְכוּת שֶׁהִיא כְּנֶגֶד כַּמָּה עֲוֹנוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יד-יג) "יַעַן נִמְצָא בוֹ דָּבָר טוֹב". וְיֵשׁ עָוֹן שֶׁהוּא כְּנֶגֶד כַּמָּה זְכֻיּוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ט-יח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה". וְאֵין שׁוֹקְלִין אֶלָּא בְּדַעְתּוֹ שֶׁל אֵל דֵּעוֹת וְהוּא הַיּוֹדֵעַ הֵיאַךְ עוֹרְכִין הַזְּכֻיּוֹת כְּנֶגֶד הָעֲוֹנוֹת:
(ג) כָּל מִי שֶׁנִּחַם עַל הַמִּצְוֹת שֶׁעָשָׂה וְתָהָה עַל הַזְּכֻיּוֹת וְאָמַר בְּלִבּוֹ וּמַה הוֹעַלְתִּי בַּעֲשִׂיָּתָן הַלְוַאי לֹא עָשִׂיתִי אוֹתָן הֲרֵי זֶה אִבֵּד אֶת כֻּלָּן וְאֵין מַזְכִּירִים לוֹ שׁוּם זְכוּת בָּעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לג-יב) "וְצִדְקַת הַצַּדִּיק לֹא תַצִּילֶנּוּ בְּיוֹם רִשְׁעוֹ", אֵין זֶה אֶלָּא בְּתוֹהֶה עַל הָרִאשׁוֹנוֹת. וּכְשֵׁם שֶׁשּׁוֹקְלִין זְכֻיּוֹת אָדָם וַעֲוֹנוֹתָיו בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ כָּךְ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה שׁוֹקְלִין עֲוֹנוֹת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִבָּאֵי הָעוֹלָם עִם זְכֻיּוֹתָיו, בְּיוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. מִי שֶׁנִּמְצָא צַדִּיק נֶחְתָּם לְחַיִּים. וּמִי שֶׁנִּמְצָא רָשָׁע נֶחְתָּם לְמִיתָה. וְהַבֵּינוֹנִי תּוֹלִין אוֹתוֹ עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים אִם עָשָׂה תְּשׁוּבָה נֶחְתָּם לְחַיִּים וְאִם לָאו נֶחְתָּם לְמִיתָה:
(1) Each and every person has merits and sins. A person whose merits are greater than their sins is righteous; and a person whose sins are greater than their merits is wicked; half and half, in-between. And the same is true of a country, if the merits of all its citizens are greater than their sins, that nation is righteous, and if their sins are greater than their merits they are wicked; and also for the whole world.
(2) Regarding a man whose sins are greater than his merits, is immediately dead in his wicked state, as it says on many of your sins (Jeremiah 30:14, Jeremiah 30:15, Hosea 9:7). And so too a country whose sins are greater [than its merits], it is immediately a desolation, as it says The cry of Sodom and Gomorrah is great (Genesis 18:20). And so too the whole world, if its sins were greater than its merits, it would immediately be a desolation. As the verse says And God saw the great wickedness of man (Genesis 6:5). And this evaluation is not according to the number of merits and sins, but according to their magnitude. There could be a merit which is equivalent to several sins, as it says, because in him there is found a good thing (I Kings 14:13); and there could be a sin which is equivalent to several merits, as it says, one sinner destroys much good (Ecclesiastes 9:18). But such calculations only take place in the mind of the Divine Intellect, He who knows how to evaluate merits against sins.
(3)... And just as a person's merits and sins are weighed at the moment of his death, so too each and every year, every person on earth, has his sins weighed against his merits on the holiday of Rosh HaShanah. A person who is found to be righteous is sealed for life, and a person who is found to be wicked is sealed for death. And an in-between person, his is suspended until Yom Kippur. If he does teshuvah, he is sealed for life; and if not, he is sealed for death.
אם עשה תשובה נחתם וכו' ואם לאו נחתם למיתה. וא"ת כי לא עשה תשובה אמאי נחתם למיתה הא מחצה על מחצה ורב חסד מטה כלפי חסד? כבר תירצו בזה דהיכא דלא עשה תשובה הוי עון אחד נוסף על העונות משום דבאלו עשרה ימים של תשובה הוא חייב לעשות תשובה ואם לא עשה הרי עון אחד נוסף על העונות:
בהימים האלה "בהמצאו ובהיותו קרוב" אז יגדל החוב על האדם לדרוש יקוק ולעזוב רשע דרכו, כי מדת רחמיו וחסידותיו של הקב"ה ... תוכל להתהפך על האדם ולמכשול עון גדול אם האדם ימנע בכ"ז מלשוב בתשובה ... וממוצא דבר נשכיל להבין דברי הרמב"ם מש"כ "והבינונים תולין אותו עד יום הכפורים, אם עשה תשובה" ... ולזאת הנה הבינוני שגמר דינו ביוה"כ, אם לא יעשה תשובה לא תועיל לו מה שיוסיף מצוה אחת להכריע כף הזכות, כי לעומת זאת הנה העון הגדול של מניעת התשובה ביום זה הוא מכריע את כף העונות, ומי יודע עד כמה תכבד משקלן נגד כמה וכמה מצות באין מספר
ידוע בשם הסבא מנובוהרדוק זצ"ל שאמר על מה דאיתא בגמ' "בינונים תלויים ועומדים" דהכוונה תלויים כמשמעו, וכאדם שחבל נתון בצוארו ורגליו עדיין על הכסא, והתליין מזומן להדוף את הכסא מתחת רגליו, אלא שעדיין יכול לקבל חנינה מאת המלך, כל הבינונים תלויים בעשרת ימי תשובה. ונראה בביאור דבריו ... שאין הכוונה שמשפטם נדחה עד יוה"כ, שדבר זה אינה נראה כלל, שכן ר"ה הוא יום הדין לכל באי עולם ... וללא רוב זכויות אין לאדם זכות קיום בעולם וממילא נידון למיתה והבינונים נשפטים בר"ה כאמור אלא שחסד הקב"ה עמהם לדחות גזר דינם עד יוה"כ ... ובזה יבואר ג"כ הטעם מדוע לא יועיל לבינונים אם יעשה עוד מצוה אחת להכריע המאזנים לכף זכות, והוא מפני שכבר נגמר דינו למיתה ושוב אין שוקלין מחדש את זכויותיו ועונותיו, כשם שלא יועיל לרשע שנחתם למיתה אם יעשה מצות הרבה שיוכלו להכריע את הכף, כי הרי נגמר דינו למיתה, והוא הדין לבינוני אלא שהתשובה מועלת שעוקרת את העוונות למפרע ומבטלתתן, וחסד מיוחד ניתן לביניונים ...
שיגרת המחשבה תופסת את המושג "ריבוי זכויות" ו"ריבוי עונות" כמושג כמותי ... איננו סכום של כמה זכויות יחידות ... [ו]כמה עבירות יחידות, דאם בסכום עסקינן כי אז היה מדרגת רובו זכויות משתנית משעה לשעה ומרגע לרגע ... וענין זה של חילוף מדרגה משעה לשעה אינו מתקבל על הדעת ... אמנם מה שהמבט החדש מראה לנו הוא כי "רובו זכויות" הוא קו באפיו של אדם ... "רובו זכויות" זו היא מדה בנפש. המדה הזו יוצרת בנפש בעליה את המצב של הכרעה לצד הטוב בעיצומה של הנפש ... אפשר לו לאדם שמדתו "רובו זכויות" להיות בנמצא במצב של רובו עבירות, ואעפ"כ מדתו שהיא מדת רובו זכויות אינה נפגעת עי"כ ... בקיצור: רובו זכויות או רובו עונות אינם סיכום של פרטים אלא מדה בנפש ... למה הזקיק הרמב"ם את הבינוני לעשיית תשובה דוקא ... כמו כן בודאי גם הבינוניות היא מדה בנפש, כלומר האדם הזה מתיחס הוא אל הרע ואל הטוב מבלי שתהיה לו בנפשו הזדהות אם א' מהם. מדתו של הבינוני היא מדה של חוסר-הזדהות. והמדה הזו תעמוד בעינה ובתקפה אפילו אם יתוספו לו כמה זכויות, ואפי' אם יוסיף זכויות עד שיתרבו פי כמה על החובות, עדיין מדתו מידת הבינוניות. וכל זמן שמדתו נבחנת היא במבחן הבינוניות אין כאן מקום לחתימה טובה. ואשר ע"כ שפיר שינה המרב"ם מלשון הגמ' והעמיד את עשיית התשובה במקום הזכות הסתמית, כי כונת התשובה בכאן היא שתיקן את מדת הבינוניות שלו. ורק התשובה היא שתכניס אותו למחיצת ה"רובו זכויות" ויחתם לאלתר לחיים.