Shmita #9: Kedushat Peirot Shevi'it - Mitzvat Achila and Issur Sechorah
(ו) וְ֠הָיְתָה שַׁבַּ֨ת הָאָ֤רֶץ לָכֶם֙ לְאָכְלָ֔ה לְךָ֖ וּלְעַבְדְּךָ֣ וְלַאֲמָתֶ֑ךָ וְלִשְׂכִֽירְךָ֙ וּלְתוֹשָׁ֣בְךָ֔ הַגָּרִ֖ים עִמָּֽךְ׃
(6) And the sabbath-produce of the land shall be for food for you: for thee, and for thy servant and for thy maid, and for thy hired servant and for the settler by thy side that sojourn with thee;
(יא) וְהַשְּׁבִיעִ֞ת תִּשְׁמְטֶ֣נָּה וּנְטַשְׁתָּ֗הּ וְאָֽכְלוּ֙ אֶבְיֹנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְיִתְרָ֕ם תֹּאכַ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה כֵּֽן־תַּעֲשֶׂ֥ה לְכַרְמְךָ֖ לְזֵיתֶֽךָ׃
(11) but the seventh year thou shalt let it rest and lie fallow, that the poor of thy people may eat; and what they leave the beast of the field shall eat. In like manner thou shalt deal with thy vineyard, and with thy oliveyard.
(ג) קְלִפֵּי רִמּוֹן וְהַנֵּץ שֶׁלּוֹ, קְלִפֵּי אֱגוֹזִים וְהַגַּלְעִינִין, יֵשׁ לָהֶם שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית. הַצַּבָּע, צוֹבֵעַ לְעַצְמוֹ, וְלֹא יִצְבַּע בְּשָׂכָר, שֶׁאֵין עוֹשִׂים סְחוֹרָה בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית, וְלֹא בַבְּכוֹרוֹת, וְלֹא בַתְּרוּמוֹת, וְלֹא בַנְּבֵלוֹת, וְלֹא בַטְרֵפוֹת, וְלֹא בַשְּׁקָצִים, וְלֹא בָרְמָשִׂים. וְלֹא יִהְיֶה לוֹקֵחַ יַרְקוֹת שָׂדֶה וּמוֹכֵר בַּשּׁוּק, אֲבָל הוּא לֹוקֵט וּבְנוֹ מוֹכֵר עַל יָדוֹ. לָקַח לְעַצְמוֹ וְהוֹתִיר, מֻתָּר לְמָכְרָן:
(3) The skins of pomegranates and their blossoms, the husks of nuts and the [fruit] pits, [the laws of] the Sabbatical year apply to them and [the laws of] the Sabbatical year apply to their money [exchanged for them]. The dyer may dye for himself, but may not dye for payment, since one may not do business with the fruits of the Sabbatical year, and not with firstborn animals, and not with Terumah [produce consecrated for priestly consumption], and not with Neveilot [improperly slaughtered animals of permitted species], and not with Tereifot [animals with a mortal condition such that they would die within one year], and not with Shekatzim U'Remasim [creeping creatures]. And he may not take the produce of the field and sell it in the market, but he may collect it and his son may sell it for him. If he took for himself and had left over, he may sell them.

השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם שכחת העשין

מצוה שלישית שאמרה תורה בפירות שביעית (ר"פ בהר) והיתה שבת הארץ לכם לאכלה ודרשולאכלה ולא לסחורה. וזה דבר תורה הוא כמו שאמרו באחרון שלע"ז (סב א) נמצא פורע חובו בפירותשביעית והתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה. וכן במקומות רבים מן התלמוד (בכורות יב ב, ועי' סוכהמ א, וש"נ) בא כלשון הזה. ונכפלה זאת המצוה באמרו ית' (משפטי' כג) ואכלו אביוני עמך. שלא אמרלאביוני עמך תעזוב אותם כמו שאמר (ר"פ קדושים) לעני ולגר תעזוב אותם בלקט ושכחה אבל לשוןאכילה מזכיר בהם הכתוב בכל מקום (שם ופ' בהר ב"פ). והנה העושה סחורה בהם עובר בעשה:

(א) כְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ בַּשְּׁבִיעִית. כָּל הַמְיֻחָד לְמַאֲכַל אָדָם, אֵין עוֹשִׂין מִמֶּנּוּ מְלֻגְמָא לָאָדָם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לַבְּהֵמָה. וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לְמַאֲכַל אָדָם, עוֹשִׂין מִמֶּנּוּ מְלֻגְמָא לָאָדָם, אֲבָל לֹא לַבְּהֵמָה. וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לֹא לְמַאֲכַל אָדָם וְלֹא לְמַאֲכַל בְּהֵמָה, חִשַּׁב עָלָיו לְמַאֲכַל אָדָם וּלְמַאֲכַל בְּהֵמָה, נוֹתְנִין עָלָיו חֻמְרֵי אָדָם וְחֻמְרֵי בְהֵמָה. חִשַּׁב עָלָיו לָעֵצִים, הֲרֵי הוּא כָעֵצִים, כְּגוֹן הַסִּיאָה וְהָאֵזוֹב וְהַקֻּרְנִית: (ב) שְׁבִיעִית, נִתְּנָה לַאֲכִילָה וְלִשְׁתִיָּה וּלְסִיכָה, לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל, וְלָסוּךְ דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לָסוּךְ. לֹא יָסוּךְ יַיִן וְחֹמֶץ, אֲבָל סָךְ הוּא אֶת הַשֶּׁמֶן. וְכֵן בַּתְּרוּמָה וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. קַל מֵהֶם, שְׁבִיעִית, שֶׁנִתְּנָה לְהַדְלָקַת הַנֵּר:
(1) An important rule that they [the Sages] said regarding the Sabbatical year: anything that is specifically [considered] human food cannot be made into a plaster for humans, and it need not be said [that it cannot be made into a plaster] for animals. And anything that is not specifically [considered] human food can be made into a plaster for people but not for animals. And anything that is neither specifically [considered] human food nor animal food: [if] he intended it [at the time of picking] to be both human food and animal food, it takes on the stringencies of human food and the stringencies of animal food. [If] he intended it for wood, it is considered wood [and can therefore only be used to feed fire]. For example, Satureia Thymbra, hyssop, and thyme [can all be used either as food or as wood]. (2) [Produce grown during] the Sabbatical year may be used for eating or for drinking or for anointing; for eating that which is normally eaten, and for anointing that which is normally used to smear. He may not anoint with wine or vinegar, but he may anoint with oil. And so too in [produce that is] Terumah [produce consecrated for priestly consumption] or Ma'aser Sheni [second tithe, which must be eaten in Jerusalem]. The [law of the] Sabbatical year is more lenient than them in that it[s produce] may be used to light a candle.

מאי שכרן שביעית אילימא דיהבינן להו שכר מפירות שביעית נמצא זה פורע חובו מפירות שביעית והתורה אמרה (ויקרא כה, ו) לאכלה ולא לסחורה

איבעיא להו מהו לפדות בבהמת שביעית ודאי לא תיבעי לך לאכילה אמר רחמנא ולא לסחורה כי תיבעי לך ספק

(ח) אֵין לוֹקְחִים עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵאָה מִדְּמֵי שְׁבִיעִית. וְאִם לָקַח, יֹאכַל כְּנֶגְדָּן. אֵין מְבִיאִין קִנֵּי זָבִים וְקִנֵּי זָבוֹת וְקִנֵּי יוֹלְדוֹת מִדְּמֵי שְׁבְיעִית. וְאִם הֵבִיא, יֹאכַל כְּנֶגְדָּן. אֵין סָכִין כֵּלִים בְּשֶׁמֶן שֶׁלַשְׁבִיעִית. וְאִם סָךְ, יֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ:
(8) One may not buy slaves or land or impure animals with money [received in exchange for] Sabbatical [produce]. And if he bought [them], he must eat a corresponding amount [of other food as if it were Sabbatical produce]. One may not bring the bird sacrifices of Zavim [men who have an abnormal seminal discharge] or bird sacrifices of Zavot [women who have an abnormal vaginal discharge] or bird sacrifices of women who gave birth from money [received in exchange for] Sabbatical [produce]. And if he brought [them], he must eat a corresponding amount. One may not anoint vessels with oil [grown during] the Sabbatical year. And if he anointed, he must eat a corresponding amount.

חידושי הרמב"ן מסכת עבודה זרה דף סב עמוד א

נמצא זה פורע חובו בפירות שביעית ורחמנא אמר לאכלה. פי' רחמנא אמר בפירות שביעית דלאכילהניתנו ולא לדבר אחר, לפיכך אסור ליקח בפירות שביעית מן התורה כל דבר שאינו נאכל, כדתנן במס'שביעית (פ"ח) אין לוקחין עבדים וקרקעות ובהמה טמאה מדמי שביעית אם לקח יאכל כנגדן. וכ"שבפירות שביעית עצמן דאין לוקחין בהם עבדים וקרקעות וה"ה לחלוק וטלית וכל דבר שאינו ראוילאכילה. והכי תניא בתוספתא (שביעית פ"ו) היה בידו סלע של שביעית ובקש ליקח בו חלוק הולךאצל חנוני ואומר לו תן לי מן הפירות ונותן לו והלה אומר הרי פירות הללו נתונין לך במתנה וכו'.והתם תניא פירות שביעית אין לוקחין בהם מים ומלח וכו'. אבל דבר הראוי לאכילה ודאי לוקחין ביןבפירות שביעית בין בדמיהן, ומוכרין אותם במעות ע"מ ליקח בהן פירות וכל דבר הנתפס בקדושתשביעית, והיינו סלע של שביעית. וה"נ מוכח בפ' לולב וערבה (מ"א א'), אלא שאסרו למכרן כדרךסחורה דתנן (שביעית פ"ח) אין מוכרין פירות שביעית לא במדה ולא במשקל וכו'. ותני בתוספתא לאימלא את החבית ומוכרה כמות שהיא אלא אומר חבית זו אני מוכר בדינר כלכלה זו אני מוכרבטריסית, וה"נ איתא בפ' זה בורר בתרא (כ"ו א') וכן פירש שם רש"י ז"ל.
וטעמא דמילתא דדבר הראוי לאכילה הואיל ונתפס בקדושת שביעית ואפשר לנהוג בו קדושתשביעית מותר, אבל דמים שאי אפשר לנהוג בהם קדושת שביעית כגון חלוק אסור דמפקע להומקדושתייהו ולא קרינא בהו לאכלה. ולפרוע חובו בפירות שביעית נמי משום האי טעמא אסור, דכיוןדדמי הפירות נשארין בידו ואינן נתפסין הויא לה סחורה. והא דתנן במס' קידושין (נ"ב א') וש"מהמקדש בפירות שביעית מקודשת, דיעבד קאמר והיינו ש"מ דאע"ג דאסור מקודשת היא. וכך אמרובירושלמי מה בין הקונה אשה לקונה שפחה וכו'.

המקדש בפירות שביעית מקודשת

המקדש בפירות שביעית מקודשת - ולא אמרינן לאו ממונו דזוכה בהן נינהו אלא כיון דזכה בהן ממונו הוא לכל דבר אי נמי דלא תימא לאכלה אמר רחמנא (ויקרא כה) ולא לדבר אחר:
(א) אין עושין סחורה בפירות שביעית ואם רצה למכור מעט מפירות שביעית מוכר ואותן הדמים הרי הן כפירות שביעית וילקח בהן מאכל ויאכל בקדושת שביעית ואותו הפרי הנמכר הרי הוא בקדושתו כשהיה.

אמר ר' אלעזר אין שביעית מתחללת אלא דרך מקח ורבי יוחנן אמר בין דרך מקח בין דרך חילול