(1) בארץ מצרים לאמר, seeing that this is a paragraph containing a great deal of legislation, it was important to state that this legislation was legislated when the Israelites were still in Egypt. The other commandments of the Torah were communicated to Moses/people either at Mount Sinai, the Tabernacle, or in the wilderness of Moav, shortly before Moses’ death. [there were also some at Marah, on the way to Mount Sinai. Ed.]
(א) החודש הזה לכם. הפסוק משולש ויש בו ג''פ חודש וכן בין כל א' ואחד ג' תיבות לומר באחד בניסן ר''ה למלכים ולרגלים ולחדשים...
The sentence is in triplicates, and it is written three times chodesh, and between each time are three words... Nisan is Rosh Chodesh for Kings, Festivals and Months...
(1) החודש הזה לכם ראש חדשים, from now on these months will be yours, to do with as you like. [you have My authority to organise your own calendar. Ed.] This is by way of contrast to the years when you were enslaved when you had no control over your time or timetable at all. [Freedom, i.e. means being able to formulate one’s own timetable. Ed.] While you were enslaved, your days, hours, minutes even, were always at the beck and call of your taskmasters. Therefore, this is the first of the months of the year, since this begins your time of freedom.
(א) החדש הזה לכם ראש חדשים זו מצוה ראשונה שצוה הקב''ה את ישראל על ידי משה, ולכן אמר בארץ מצרים, כי שאר מצות שבתורה היו בהר סיני, או שבא לומר בארץ מצרים, לא בעיר מצרים, כמו שאמרו רבותינו (מכילתא כאן) חוץ לכרך. והיה ראוי שיאמר תחלה דברו אל כל עדת ישראל לאמר החדש הזה לכם וגומר הפרשה, אבל משה ואהרן הם במקום ישראל, ואמר לכם כנגד ישראל לדורותם, וחזר ואמר דברו אל כל עדת ישראל, שיצום במצות שעה לקחת פסח מצרים מבעשור:
ולפי מדרשו לכם לומר שקדוש החדש צריך בית דין מומחין (ר''ה כה:) ולכך לא נאמר בתחלה ''דברו אל כל עדת ישראל'', שאין בקדוש החדש אלא משה ואהרן וכיוצא בהם. וטעם החדש הזה לכם ראש חדשים, שימנו אותו ישראל חדש הראשון, וממנו ימנו כל החדשים שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חדש, כדי שיהיה זה זכרון בנס הגדול, כי בכל עת שנזכיר החדשים יהיה הנס נזכר, ועל כן אין לחדשים שם בתורה, אלא יאמר בחדש השלישי (להלן יט א), ואומר ויהי בשנה השנית בחדש השני נעלה הענן (במדבר י יא), ובחדש השביעי באחד לחודש וגו' (שם כט א), וכן כלם:
וכמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנותינו ממנו אחד בשבת ושני בשבת, כאשר אפרש (להלן כ ח), כך הזכירה ביציאת מצרים במנותינו החדש הראשון והחדש השני והשלישי לגאולתינו, שאין המנין הזה לשנה, שהרי תחלת שנותינו מתשרי, דכתיב (להלן לד כב) וחג האסיף תקופת השנה, וכתיב (שם כג טז) בצאת השנה, אם כן כשנקרא לחדש ניסן ראשון ולתשרי שביעי, פתרונו ראשון לגאולה ושביעי אליה וזה טעם ראשון הוא לכם, שאיננו ראשון בשנה, אבל הוא ראשון לכם, שנקרא לו לזכרון גאולתינו:
וכבר הזכירו רבותינו זה הענין, ואמרו שמות חדשים עלו עמנו מבבל (ירושלמי ר''ה א ב, ב''ר מח ט), כי מתחלה לא היו להם שמות אצלנו, והסבה בזה, כי מתחלה היה מניינם זכר ליציאת מצרים, אבל כאשר עלינו מבבל ונתקיים מה שאמר הכתוב (ירמיה טז יד~טו) ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון, חזרנו לקרא החדשים בשם שנקראים בארץ בבל, להזכיר כי שם עמדנו ומשם העלנו הש''י כי אלה השמות ניסן אייר וזולתם שמות פרסיים, ולא ימצא רק בספרי נביאי בבל (זכריה א ז, עזרא ו טו, נחמיה א א) ובמגילת אסתר (ג ז). ולכן אמר הכתוב בחדש הראשון הוא חדש ניסן, כמו הפיל פור הוא הגורל (שם). ועוד היום הגוים בארצות פרס ומדי כך הם קוראים אותם ניסן ותשרי וכלם כמונו. והנה נזכיר בחדשים הגאולה השנית כאשר עשינו עד הנה בראשונה:
This is the first mitzvah that Hakadosh Baruch Hu commands Israel (the Jewish people) through Moshe, that is why it was said in Egypt, since the other mitzvot in the torah are at Mt. Sinai, or were to be said in the Lang of Egypt, but not the cities of Egypt, as was explained by our Rabbis. And it was fitting that the first of his words to the entire nation of Israel are "Hachodesh hazeh." However, Moshe and Aaron are representative of Israel, and it says l'chem, to correspond to Israel for generations to come. Then the sentence goes back and Hashem address all Nation of Israel, and commands them with a timely commandment to take the Passover offering...
And according to the Midrash, [my commentary on Ramban starts here Ed.] Lachem, that is to say, that sanctifying the month needs Beit Din of experts, therefor it doesn't say at the onset to say this to all of Israel, because no one but Moshe and Aaron are really qualified to be experts at this point. And the reason for this phrase, that all of Israel will count this the first month, and from this they will count the second and third months, until the completion of the year in 12 months, that it should be a zikaron (a remembrance ) for this great miracle, and that whenever the months are recalled, the miracle will be rememberered, and in this is the reason the names of the months are not written in the Torah, only it says the 3rd month (as it says later )and it says later in Bamidbar too [referring to the number of the month and not the name]. And like we count, remember, the days of the week according to Shabbos as much as possible, here the remembrance of the exodus of egypt will be in each counting.........