תּוֹרָ֥ה צִוָּה־לָ֖נוּ מֹשֶׁ֑ה מוֹרָשָׁ֖ה קְהִלַּ֥ת יַעֲקֹֽב׃
When Moses charged us with the Teaching
As the heritage of the congregation of Jacob.
דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי: שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְוֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ לָאוִין כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה עֲשֵׂה כְּנֶגֶד אֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם. אָמַר רַב הַמְנוּנָא: מַאי קְרָא – ״תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה״, ״תּוֹרָה״ בְּגִימַטְרִיָּא שֵׁית מְאָה וְחַד סְרֵי הָוֵי, ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״ – מִפִּי הַגְּבוּרָה שְׁמַעְנוּם.
§ Rabbi Simlai taught: There were 613 mitzvot stated to Moses in the Torah, consisting of 365 prohibitions corresponding to the number of days in the solar year, and 248 positive mitzvot corresponding to the number of a person’s limbs. Rav Hamnuna said: What is the verse that alludes to this? It is written: “Moses commanded to us the Torah, an inheritance of the congregation of Jacob” (Deuteronomy 33:4). The word Torah, in terms of its numerical value [gimatriyya],is 611, the number of mitzvot that were received and taught by Moses our teacher. In addition, there are two mitzvot: “I am the Lord your God” and: “You shall have no other gods” (Exodus 20:2, 3), the first two of the Ten Commandments, that we heard from the mouth of the Almighty, for a total of 613.
1. למה שס"ה (365) מצוות לא תעשה הם דווקא כנגד ימות החמה?
2. למה רמ"ח (248) מצוות עשה הם דווקא כנגד אברי האדם?
1. שס"ה (365) מצות לא תעשה הם דווקא כנגד ימות החמה משום שבכל יום מזהירים עליו שלא לעבור (איסור).
2. רמ"ח (248) מצוות עשה הם דווקא כנגד אברי האדם משום שכל איבר ואיבר אומר לו עשה מצוה.
הקשה המבי"ט בקרית ספר [בהקדמה], שלשון נצטוו ישראל משמע שהחובה על כל ישראל לקיים תרי"ג מצות, וכן מוכח מלשון המדרש [תנחומא פ' כי תצא] שכל אבר וכל יום אומרים לו לאדם שיעשה בו מה שמגיע לחלקו, או שלא יעשה בו מה שהוא בחלקו, וקשה שהרי יש הרבה מצות שאינן על היחיד אלא על הציבור, וכן יש הרבה מצות שתלויות בפעולה מסויימת, ואפשר שלא יגיע האדם לקיומם, בהעדר הפעולה ההיא, וכמו המצוות שנצטוינו בעבד עברי ועבד כנעני וארבעה שומרים, והעשים והלא תעשים שבנזיר ומצורע, ומצות הכהנים וטמאים, וזולתם אלו, הרבה מצות שאין האדם בא לחיובן. ותירץ, שהיות וישראל נעשו ערבים זה לזה, והם נענשים ונתפשים זה בעון זה, אם כן נמצא שכל אדם יכול לקיים כל המצוות, אותן שהם בגופו יקיימו, ואותן התלויות בפעולה מן הפעולות, ימחה באחרים אם לא יקיימום או יסייע להם בעשיית המצות וייחשב לו כאילו הוא עצמו עשאם. ועוד תירץ, שכשיקבל האדם לעשות כל מה שנצטווה מפי הגבורה הרי הוא כאילו עשאן, והקבלה תיחשב כמעשה.
רמ"ח מצות עשה - דכל אבר ואבר אומר לו עשה מצוה: שס"ה [מצות] לא תעשה - שבכל יום מזהירים עליו שלא לעבור: מפי משה:
248 positive commandments - For each and every limb says to him, "do a mitzvah." 365 negative commandments - For every day, they warn him to not transgress.
1. שס"ה (365) מצות עשה הם דווקא כנגד ימות החמה משום שמזהירין כל יום שיעשה המצות.
2. רמ"ח (248) מצוות לא תעשה הם דווקא כנגד אברי האדם משום שמזהירים כל איבריו של אדם שלא יעבור לא תעשה.
(יג) לשונו בח"א למכות כג: [ד, ו:]: "אבל קשה למה אין מצות לא תעשה כמספר איבריו של אדם שלא יעשה עבירה בכל איבריו. ועוד, כמה אברים הם באדם דלא שייך בהם עשייה כלל".
המצוות מחולקות לשתי מערכות (המהר"ל סובר שאנו לא יודעים מה הם טעמי המצוות אבל אנחנו יכולים לדעת מה תפקיד המצוות באופן כללי), מצוות לא תעשה ומצוות עשה. מצוות לא תעשה מטרתם היא שמירת הסדר (יציבות), והרעיון הוא לשמר את הקשר הקיים של האדם אם אלוהים. ומצוות עשה מטרתם לשדרג את הקשר הקיים אם אלוהים.
(א) הדרכים והפעולות אשר הם מביאים אל ההצלחה, הם מצות התורה, שבשזולתם היה נשאר בכח, כמו שיתבאר עוד. והם הם כמו החבל שמעלין את האדם מבור התחתיות, הוא העולם השפל, אל עולם העליון, להושיב אותו עם המלך יהוה צבאות, עין בעין, וכמו שיתבאר ענין זה. כי המצות הם צירוף האדם מן הגשמי, עד שאין האדם טבעי חמרי בעל הויה והפסד, כמו שהם הדברים הטבעים החומרים. כי כל המצות מחייב אותם השכל שכך וכך יעשה. וכאשר האדם עושה המצוה שהשכל מחייב, הרי בזה יוצאה נפשו מן הטבע החמרית, ודבקה בשכלי, כי השכל האלהי מחייב המצוה. וזהו צירוף וזיכוך נפשיי, כמו שיתבאר.
(ב) ומספר המצות שבהם נפשו יוצאה מאפילה לאורה, כמו שאמרו ז"ל בסוף מכות (כג:), דרש רבי שמלאי, שש מאות ושלש עשרה מצות נתנו לו למשה, שס"ה לא תעשה* כמנין ימות החמה, רמ"ח עשה* כמנין אבריו של אדם. אמר רב המנונא מאי קרא, (דברים לג, ד) "תורה צוה לנו משה מורשה", 'תורה' בגימטריא הכי הוי, 'תורה' שית מאה וחד סרי הוי, "אנכי" (שמות כ, ב) ו"לא יהיה לך" (שם שם ג) מפי הגבורה שמענום, עד כאן. ואין ספק שאין מספרם ומנינם של* המצות האלקיות היו* במקרה, כי אין מקרה לכמו דברים אלו האלקיים. ועוד, שלא תלה המספר במקרה קרה, רק שאמר על מצות לא תעשה שהם כמנין ימות החמה, ומספר מצות עשה כמספר איבריו של אדם, ומה ענינם לדברים אלו. ואם נאמר כי מספר מצות לא תעשה שס"ה, שמזהירין את האדם בכל יום שלא לעבור לא תעשה, ומצות עשה רמ"ח, שמזהירים את האדם שבכל איבריו יעשה המצות, אם כן גם היה אפשר שיהיה בהפך זה; מצות לא תעשה רמ"ח, שמזהירים כל איבריו של אדם שלא יעבור לא תעשה. ומצות עשה שס"ה, שמזהירין כל יום שיעשה המצות. ומכל שכן שלא יהיה דבר זה רק רמז, ואין ראוי בדברים האלקיים, שנמצאים כך לעצמם. ולכך המאמר הזה מן המאמרים העמוקים.
(ג) דע כאשר רצה השם יתברך לזכות את האדם שיקנה הנצחיות על ידי מצות האלקיות, אי אפשר שיקנה אותו רק על ידי שני מיני מצות; החלק האחד - שלא יהיה משנה את מציאותו אשר נברא עליו. כי אם משנה את מציאותו אשר נברא עליו, הרי יש לו שנוי מה שהוא ראוי למציאות האדם, ויבא הפסד למציאותו. ואלו הם מצות לא תעשה, שכל אלו המצות הם שלא יצא האדם מן מה שהוא ראוי אל מציאותו; כבעילת איסור, וגזל גניבה, וכיוצא בהם מן המצות. אף כי אנחנו לא נדע טעם המצות, מכל מקום נדע בהם שכל מצות לא תעשה הם יציאה מן היושר המציאות מה שהשכל מחייב, והיציאה מן היושר המציאות הוא הפסד ואבוד אליו. החלק השני - הם מצות עשה. שכבר אמרנו (פרקים ב, ג) כי אין האדם במדריגתו האחרונה האלקית, וכאילו הוא בכח בלבד, וצריך שיקנה השלימות בפעל על ידי המצות האלקיות. וכמו שהתבאר לך למעלה בפרקים הקודמים (שם), שאף אם האדם קונה העולם הזה הטבעי החמרי, לא קנה עולם הבא - שאינו גשמי - כי אם על ידי הפעולות האלקיות, ועל ידם יזכה לעולם הנבדל.
(ד) וכאשר תתבונן במציאות עולם הזה, נחלק לב' חלקים, כוללים כל המציאות; האחד - הוא המציאות התחתון, והוא בכללו מסודר תחת השמש, והשמש כולל אותו. כי השמש מלך עולם הטבע, ועולם הטבע מסודר תחתיו. וכמו שתמצא מבואר מן הכתוב, שכאשר ירצה להזכיר כל העולם יאמר "תחת השמש", וכדכתיב (קהלת א, ג) "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש". "וראיתי כל אשר נעשה תחת השמש" (קהלת א, יד), וכן תמיד. והשמש היא שמירת סדר עולם הטבע במהלכה ובתנועתה, במה שהיא מושלת בעולם הטבע. וכמו המלך שהוא השומר את הסדר לבלתי יצא אחד מן הסדר הראוי, כך השמש שהוא המושל על עולם הזה, וכדכתיב (תהלים קלו, ח) "את השמש לממשלת ביום", והוא השומר סדר העולם לבלתי יחליף וימיר את סדר הראוי, ויעמוד על עמדו. ודבר זה ידוע מאד ואין ספק בזה. זהו חלק האחד.
(ה) החלק השני הוא האדם בלבד, שהוא חלק שני נגד כל המציאות. שהוא בפני עצמו, אינו נכלל עם שאר הנמצאים, שהרי בשביל האדם נברא הכל, ואיך יהיה נכלל העבד עם אדוניו, דבר זה לא יתכן כלל, ולפיכך הוא חלק בפני עצמו. והוא גם כן נחלק מן חלק המציאות הראשון, אשר לא ישנו סדרם אשר נברא עליו, אבל לא יקנו גם כן דבר מעלה נוסף על עצמם, רק הם נשארים בהווייתם כמו שנבראו, וכמו שנתבאר בפרק ג'. והאדם הזה, שהוא החלק השני, אפשר שיצא מן הסדר הראוי, אבל האדם הוא קונה מעלה יותר ממה שהיה לו. וכמו שהשמש הוא מלך, גם כן האדם הוא מלך, שהרי הכל נתון תחתיו. ומלכות האדם היא* שהוא מוליך שלימות אל כל התחתונים, כי הכל נברא לעבוד האדם ולשמשו, ובזה הוא צורה אל כל התחתונים. ומוליך שלימות אל הכל, כמו המלך שהוא המשלים את הכל. והאדם הפך הנמצאים ; שכל הנמצאים תחת השמש אינם קונים מעלה על מה שנבראו, אבל לא יצאו גם כן מסדר הראוי. והאדם קונה מעלה יותר ממה שהיה, אבל הוא יוצא מן הסדר.
(ו) וכאשר הנביאים היו מוכיחין את ישראל, היו מוכיחים אותם בדברים הטבעים, כמו שאמר הנביא ישעיה (ישעיה א, ג) "ידע שור קונהו וגו'". ומשה אדון כל הנביאים אמר (דברים לב, א) "האזינו השמים". ואמרו בספרי (דברים ל, יט) על זה, אמר להם, הסתכלו בשמים ובארץ* וכל אשר בם אשר בראתי לשמש אתכם, ואין להם שכר ועונש, והם לא שנו מדתם. ראיתם השמש הולך למזרח, או שמא זרעתם את האדמה חטים, והיא העלתה שעורים. ואם אתם מקיימים תקבלו שכר, ואם לאו תקבלו עונש, על אחת כמה וכמה. אמנם מעלתו על ידי המעשים האלקיים, וכמו שהתבאר למעלה (פרק ב) ממעשה ידיו של אדם, שהם יותר נאים ומשובחים ממעשה הטבע, שהם מעשה* אלוקיים, ודבר זה מיוחד באדם.
(ז) וכאשר רצה השם יתברך לזכות את ישראל בב' מיני מצות, שהם לא תעשה ועשה*. שהמצות לא תעשה הם שישמור הסדר, שלא יהיה לאדם יציאה מן הסדר, נתן לישראל מנין* המצות כמספר ימות החמה. כי כבר אמרנו (ד"ה וכאשר תתבונן) כי החמה היא שמירת סדר הנמצאים, וימיה הם שס"ה. ואלו שס"ה ימים הם משלימים* אמיתת מלכות החמה, כמו האברים לאדם. כי על ידי [ימות] החמה, שהם שס"ה, גומרת ממשלתה. עד שמספר זה, שהוא שס"ה, מסוגל בעצמו לשמירת הסדר, ובלתי יציאה מן סדר המציאות. ולפיכך כאשר נתן השם יתברך תורה לישראל, אשר ישראל נחשבו כל המציאות, כמו שהחמה והאדם הם כל המציאות. נתן להם שס"ה מצות לא תעשה, כמספר ימות החמה, שהיא שמירת סדר המציאות. כי מאחר שסדר המציאות בכללו הוא על ידי מספר שס"ה, שהם מספר ימות החמה, נתן לישראל גם כן מספר שס"ה לא תעשה, ועל ידם שמירת הסדר. ובשמירת מצות לא תעשה אין יציאה מן הסדר.
(ח) ונתן להם עוד רמ"ח מצות עשה, שהם קנין מעשה, שעל ידם קונה מעלה ושלימות, כנגד חלק המציאות השני, שהוא האדם. שנמצא באדם קנין מעלה, שלא תמצא בחלק הראשון, שאין בו קנין כלל, רק נשאר על מה שנברא עליו. והאדם בלבד יש בו קנין מעלה. והאברים של אדם הם שלימות צורת האדם. כי אל תחשוב כמו שחשבו קצת בני אדם, והם הרופאים, כי האברים של אדם הם טבעיים כמו שאר בעלי חיים. כי אין הדבר כך כלל, כי רופאי אליל המה, לא ידעו באמת תאר האדם ואיבריו, שכולו אלהי. ולפיכך האיברים שלו הם שלימות האדם, ועל ידי אבריו - שהם רמ"ח - נברא בצלם האלהים, ומצד הזה הוא מלך בתחתונים, שנאמר (בראשית א, כו) "נעשה אדם בצלמנו וגו' וירדו בדגת הים ובעוף השמים". ולפיכך מספר המצות - שהם שלימות האדם - כמספר אבריו, שהם גם כן שלימות ומעלת האדם, עד שהוא בצלם אלהים על ידי רמ"ח אבריו. ושלימות ומעלת המצות נמשך אחר השלימות הזה מה שהאדם נברא בצלם אלהים, שעל ידי זה האדם הוא שלימות כל התחתונים.
(ט) ותעמיק יותר בענין זה ותדע ותבין, שהשמש והאדם שני מלכים. כי השמש הוא מושל בעולם, כמו שאמר הכתוב (בראשית א, טז) "לממשלת היום". והאדם מושל בנמצאים גם כן, כדכתיב (בראשית א, כו) "וירדו בדגת הים ובעוף השמים", ודבר זה מבואר. והמושל האחד הוא מושל הגשמי, כי השמש היא גשמית. והמושל השני הוא נבדל, כי האדם אינו גשמי גמור, הן* בנשמתו האלהית, שיש לו נשמה קדושה, והן מצד שנאמר בו (בראשית ט, ו) "כי בצלם אלהים עשה את האדם". כי יש בצורתו ענין אלהי, למי שיודע ברזי החכמה. מכל מקום על כל פנים יש האדם ענין נבדל. הרי כי אלו שני דברים מחולקים; האחד - הוא המושל, ויש לו חשיבת גוף. והשני - יש לו ענין בלתי גשמי, והוא נבדל. יהיה הפירוש* מה שיהיה בלשון "צלם אלהים", סוף סוף יש באדם דבר אלהי נבדל.
(י) והנה השמש והאדם היותר עליון בעולם הזה. כי העולם הזה יש בו חומר וצורה נבדלת. והחומר היותר עליון הוא לשמש, כי יש לו חומר זך. ומעלת הצורה הנבדלת לאדם. ולכך אלו שנים הם נחשבים מלכים, מצד שהם עליונים בנמצאים בעולם הזה. והאדם נחשב צורה אל הנמצאים כלם, אף אל השמש. וידוע כי החטא הוא מצד החומר, לא מצד הצורה. ולפיכך מצות לא תעשה, שלא יעשה חטא, הוא כנגד ימות החמה, שאין בה יציאה מן הסדר, אף כי היא גשמית. ודבר זה יתבאר עוד בפרק י"ג, עיין שם.
(יא) ולפיכך כל מצות לא תעשה מחויבים בהם הנשים גם כן, כמו האנשים (קידושין כט.), אף כי מדריגתם חמרי. כי מצות לא תעשה מצד החומר גם כן, ובדבר זה הארכנו במקום אחר. ואלו מצות עשה שהזמן גרמא פטורין מהם הנשים (שם), כי מצות עשה המצוה היא מצד הצורה, כי הצורה היא שלימות האדם, והשלמתו היא מצד מצות עשה.
(יב) ולא יהיה לך ספק, כי מספר ימות החמה, שהם שס"ה, מתיחסים מספר ימיה אל החמה כפי מה שהוא. וכן מה שמספר אברי האדם הם רמ"ח, מתיחסים מספר אבריו של אדם כפי מה שהוא אדם, ואין בזה ספק.
(יג) וכבר אמרנו, כי אלו שנים - השמש והאדם - הם ביותר עליון בעולם הזה, והם בלבד נחשבים מלכים ומושלים בעולם; השמש הוא מושל ומלך ושומר הסדר שלא ישתנה, כמו שהוא ענין המלך. והאדם גם כן מלך*, המשלים את העם, כך האדם משלים את המציאות.
(יד) אמנם אשר הוא עוד יותר עליון, אשר "בה מלכים ימלכו" (ר' משלי ח, טו), היא התורה, שהיא עוד יותר עליון בעולם, ובה מלכים ימלכו. ולפיכך התורה מתיחסת אל אלו שני מיני מלכים, אשר האחד ענינו בלתי יציאה מן הסדר במדרגת* לא תעשה, והשני* ענין השלמות, שהוא משלים המציאות במצות עשה*. כי דבר זה ראוי לתורה שיהיו בה מצות לא תעשה, אשר שומרים את הסדר שלא יהיה עובר החוק*, כמו שראוי למלך שהוא שומר העם שלא יצא מן הסדר. וגם יש בה מצות עשה, המשלימים את העם*, כמו המלך שהוא השלמת העם. ואלו שני דברים מתיחסים אל החומר והצורה. והדברים ברורים כשמש למי שמבין, והארכנו במקום אחר בפירוש זה. כלל הדבר, כי השם יתברך נתן לאדם התורה, שיהיה לאדם המעלה היותר עליונה שהיא בעולם; אם שיהיה בו המעלה היותר עליונה שלא יסור מן אשר נברא* עליו אל הרע ואל הפחיתות. ואם שיקנה השלמות היותר עליון על ידי מצות עשה.
(טו) ובמדרש (זוה"ק ח"א קע:) אמרו, כי רמ"ח מצות עשה נתן השם יתברך לישראל נגד אבריו של אדם, ושס"ה מצות לא תעשה נגד שס"ה גידין שבאדם*. וגם המדרש הזה פירושו כך. רק המדרש הזה נותן הכל באדם. כי האדם הזה יש בו דבר נבדל אלהי, ודבר שהוא בלתי נבדל, הוא הגוף. ולפיכך אמר שנתן רמ"ח מצות עשה - המשלימים את האדם - נגד אבריו של אדם, כי האברים הם צורתו, שצורתו צלם אלהים נבדל, כמו שהתבאר למעלה. וכנגד זה נתן לו רמ"ח מצות עשה, המשלימים האדם. ונתן לו שס"ה מצות לא תעשה נגד גידין שלו, שהגידין אינן צורתו של אדם, אבל הם נותנים קיום לגוף האדם, עד שהוא מקוים מבלי שינוי*. ולפיכך הם שס"ה מצות לא תעשה, שלא יצא האדם מצד גופו מן הסדר הראוי, ואין זה שלימות האדם.
(טז) ואין חלוק בין רבי שמלאי ובין זה המדרש. רק כי לדעת רבי שמלאי כל המציאות נחשב אחד, וכל העולם נחשב כמו החומר אל אדם, והאדם הוא שלמות וצורת כל המציאות. ולפיכך התורה היא נגד השמש והאדם. ולדעת המדרש האדם מציאות נבדל לעצמו, שקול נגד הכל. ולכך שס"ה לא תעשה ורמ"ח עשה, הכל נגד האדם.
(יז) וראוי להבין דברים אלו, שהם דברים גדולים מאד, כי אי אפשר לכתוב יותר, ועם שהם* יותר עמוקים. אבל הדברים האלו אין ספק בהם למי שידע להבין דברי אמת ויושר. והתבארו עוד במקום אחר, והכל שורש אחד אמת, וגזע צדק, יוצא מפרדס החכמה. ועוד יתבאר.