(יא) מי שנדר נזירות מרובה. והשלים נזירותו. ואחר כך בא לארץ. בית שמאי אומרים נזיר שלשים יום. ובית הלל אומרים נזיר בתחלה. מי שהיו שתי כתי עדים מעידות אותו. אלו מעידים שנדר שתים. ואלו מעידים שנדר חמש. בית שמאי אומרים נחלקה העדות. ואין כאן נזירות ובית הלל אומרים יש בכלל חמש. שתים שיהיה נזיר שתים:
(יב) אדם שהוא נתון תחת הסדק. בית שמאי אומרים אינו מביא את הטומאה. ובית הלל אומרים אדם חלול הוא. והצד העליון מביא את הטומאה:
(11) One who makes a nazarite vow [for] longer [than thirty days outside of the land of Israel] and he completes his nazarite [days], and afterward comes to the land [of Israel, where he must redo his nazarite vow], Beit Shammai says: he must be a nazarite for thirty days. And Beit Hillel says: He must be a nazarite [for the amount of time he vowed] in the beginning. If someone had two sets of witnesses testify about him, [one set] testifying he vowed two [nazarite vows, each thirty days], and [the other set] testifying he vowed five [nazarite vows, each thirty days], Beit Shammai says: The testimony is divided, and [thus] there is no nazarite [obligation] here. And Beit Hillel says: Included in the [claim of] five [vows] are two [vows], so he must be a nazarite twice.
(12) A [dead] person who is set under the crack [of a portico], Beit Shammai says: He does not [act as a bridge to] bring the ritual impurity [into the area which is beyond the crack]. And Beit Hillel says: a person is hollow [and it is as if all he has is a head, empty space, and then feet. This results in his head being considered a bridge between the two sides of the crack], and the upper side [i.e. the person's head] brings the ritual impurity [to everything under the portico].
(א) רבי יהודה אומר ששה דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל. דם נבלות. בית שמאי מטהרין. ובית הלל מטמאין. ביצת הנבלה אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק. מותרת. ואם לאו. אסורה. כדברי בית שמאי. בית הלל אוסרין. ומודים בביצת טרפה שהיא אסורה. מפני שגדילה באיסור. דם נכרית. ודם טהרה של מצורעת. בית שמאי מטהרין. ובית הלל אומרים כרוקה וכמימי רגליה. אוכלין פירות שביעית בטובה. ושלא בטובה. כדברי בית שמאי. ובית הלל אומרים אין אוכלים אלא בטובה. החמת. בית שמאי אומרים צרורה עומדת. ובית הלל אומרים אף על פי שאינה צרורה:
(1) Rabbi Yehudah says: There are six things about whichBeit Shammai is more lenient, and Beit Hillel is more stringent. The blood of an [improperly slaughtered] carcass: Beit Shammai declares ritually pure, and Beit Hillel declares ritually impure. The egg of [an improperly slaughtered bird's] carcass: if its like would be sold in the marketplace, it is permitted to eat. If not, it is forbidden, such are the words of Beit Shammai. And Beit Hillel forbids it [unequivocally]. They [both] agree that the egg of a treifah [an animal with a wound or illness that will cause it to die within twelve months] is forbidden, because it was grown in a forbidden [animal]. The blood of a gentile woman's [menstruation], and the blood of purity [i.e. blood that flows during the first forty (for a boy) or eighty (for a girl) days following childbirth] of a leprous [Jewish] woman:Beit Shammai declared pure. And Beit Hillel says: It is like their spit and urine [and is therefore impure]. One may eat seventh-year fruits whether with [giving] gratitude [to the owner] or without [giving] gratitude, such are the words of the House of Shammai. And the House of Hillel says: One may not eat them without [giving] gratitude [to the owner]. [Alternatively, the text is "One may only eat them without giving gratitude to the owner" since God made the food ownerless, and one should thank Him, not the owner]. A waterskin, Beit Shammai says: [It can become impure] if it is tied up and upright [so it can retain water]. And Beit Hillel says: [It can become impure] even if it is not tied up [as long as it is upright].