Summary article courtesy of the Jewish Physicians Network
חגיגה י״ד ב:י׳
שאלו את בן זומא מהו לסרוסי כלבא אמר להם (ויקרא כב, כד) ובארצכם לא תעשו כל שבארצכם לא תעשו שאלו את בן זומא בתולה שעיברה מהו לכ"ג מי חיישינן לדשמואל דאמר שמואל יכול אני לבעול כמה בעילות בלא דם או דלמא דשמואל לא שכיחא אמר להו דשמואל לא שכיח וחיישינן
שמא באמבטי עיברה
חלקת מחוקק א׳:ח׳. Chelkat Mechokek 1:8
היה הבן ממזר וכו'. יש להסתפק אשה שנתעברה באמבטי אם קיים האב פ"ו ואם מקרי בנו לכל דבר ובלקוטי מהרי"ל נמצא שבן סירא היה בנו של ירמיה שרחץ באמבטי כי סירא בגי' ירמי"הו וע' בס' עבודת הקודש להרב איש האלהי מוהרר"מ קורדאווי"רו זצ"ל בחלק התכלית פרק י"ז (וז"ל ס' יצירה מזמן אברהם אבינו ע"ה נמצא בין אומתו הקדושה וירמיה ע"ה בזמן בית הראשון היה מתעסק בו כמו שנמצא בס' הבטחון שעשה ר"י בן בתירא ע"ה הביאו רב חמאי גאון ז"ל בס' היחוד וגם הביאו הקדוש קנה ז"ל בספר הפליאה שירמיה הנביא ע"ה היה מתעסק בספר יצירה בינו לבין עצמו יצתה בת קול ואמרה קנה לך חבר הלך אצל סירא בנו ונתעסקו בס' יצירה שלשה שנים לקיים הכתוב אז נדברו יראי יהוה וגו' עכ"ל):
...
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה קצ״ה:ז׳ Turei Zahav on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 195:7
לא יסתכל כו'. והעונש על זה בגמ' דהויין ליה בנים שאינם מהוגני': מצאתי בהג"ה סמ"ק ישן בשם מהר"ר פרץ אשה נדה יכולה לשכוב אסדיני בעלה ונזהרות מסדינים ששכב עליהם איש אחר פן תתעבר משכבת זרע של אחר ואמאי אינה חוששת פן תתעבר בנדותה משכבת זרע של בעלה ויהא הולד בן הנדה והשיב כיון דאין כאן ביאת איסור הולד כשר לגמרי אפילו תתעבר משכבת זרע של אחר כי הלא בן סירא כשר היה אלא דמשכבת זרע של אחר קפדינן אהבחנה וגזירה שמא ישא אחותו מאביו כדאיתא ביבמות עכ"ל הועתק מספר מו"ח ז"ל:
...
ב"ח, יורה דעה קצ״ה:ז׳:א׳ Bach, Yoreh De'ah 195:7:1
ולא ישב במטה וכו' כך היתה נוסחאת ב"י ותימה מנ"ל לרבינו דלא ישב דהרא"ש בפרק התינוקת לא כתב ע"ש הראב"ד אלא שלא ישן וכ"כ רבינו לעיל ס"ס קצ"ג ונ"ל דט"ס הוא וצ"ל ולא ישן ובס"א כתוב ולא ישכב והיא הגירסא הנכונה וכ"כ בת"ה דדוקא לישכב שם ולישן כשפושט בגדיו הוא דאסור אבל ישיבה בעלמא כשהוא לבוש בגדיו אין בו איסור שלא בפניה כנ"ל ודלא כמ"ש בש"ע לא ישב במטה וכו': מצאתי בהגהת סמ"ק ישן מהר"ר פרץ שכתב אשה נדה יכולה לשכב אסדיני בעלה ונזהרות מסדינים ששכב עליהן איש אחר פן תתעבר מש"ז של אחר ואמאי אינה חוששת פן תתעבר בנדותה מש"ז של בעלה ויהא הולד בן הנדה והשיב כיון דאין כאן ביאת איסור הולד כשר לגמרי אפילו תתעבר מש"ז של אחר כי הלא בן סירא כשר היה אלא דמש"ז של איש אחר קפדינן אהבחנה גזירה שמא ישא אחותו מאביו כדאיתא ביבמות עכ"ל:
...
בית שמואל א׳:י׳
והניח א' מיהוה וכו'. ואם היו לו ב' זכרים והם הניחו זכר ונקבה לא קיים פריה ורביה ד"מ כי לפי המסקנא בש"ס לא אמרינן בני בנים משלימים, ואם הבן קיים והבת מתה והניחה בת קיים פריה ורביה, ואם הבן קיים ולא הוליד עדיין והבת מתה והניחה בן נראה דלא קיים פ"ו, כתב בח"מ יש להסתפק אשה שנתעברה באמבטי אם האב קיים פ"ו ואם נקר' בנו לכל דבר, ויש להביא ראיה מ"ש בהגהת סמ"ק והב"ח הביא בי"ד סי' קצ"ה אשה מוזהרת שאל תשכב על סדין ששכב עליהן איש אחר פן תתעבר מש"ז של אחר גזירה שמא ישא אחותו מאביו נשמע דהוי בנו לכל דבר: ...
(א) (לאה"ע ה' סימן ו')
(ב) הריון מלאכותי
(ג) ב"ה תמוז התרצ"ה
(ד) לכבוד ידידי הנעלה גבר חכם בעוז
(ה) הרה"ג כמוהר"ר ד"ר א.י.
(ו) שאל ממני להודיעו חו"ד ע"ד ההמצאה האחרונה להוליד ולד ע"י אופן מלאכותי: זריקת ש"ז לתוך הרחם. השאלה מסתעפת להרבה ספקות:
(ז) א. אם אשה זו נאסרה לכהן משום זונה.
(ח) ב. אם האשה שנזרק ברחמה ש"ז היא אשת איש אם נאסרת לבעלה.
(ט) ג. אם האיש שממנו לקחו הש"ז הוא ערוה לה מחייבי כריתות ומיתות בי"ד, אם הולד הנולד עי"ז הוא ממזר ואסור לבוא בקהל.
(י) ד. אם ולד זה נחשב כבנו של אותו האיש שהוציא ש"ז לתוך אמבטי או המזרקה.
(יא) ה. אם אשה זו אסורה להנשא משום מעוברת או מינקת חבירו.
(יב) ואען ואומר בס"ד:
(יג) א. אשה שקלטה ש"ז ע"י אמבטי או מזרקה אם נאסרה לכהן ולבעלה
(יד) דבר זה שנראה כתגלית והמצאה חדשה יש לו עיקר בתלמודין. דהנה גרסינן בגמרא: שאלו את בן זומא בתולה שעיברה מהו לכ"ג, מי חיישינן לדשמואל וכו' ומסיק לדשמואל לא שכיח וחיישינן שמא באבמטי עיברה (חגיגה ט"ו) מכאן אנו למדים: שהריון זה אינו פוסל את האשה משום ביאה אסורה שאם לא תאמר כן תהיה אשה זו אסורה אפילו לכהן הדיוט משום שמא נבעלה לפסול לה, וכמו דקי"ל שהנבעלת לאחד מאיסורי לאוין השוין בכל, ואינה מיוחדת לכהנים או מאיסורי עשה ואין צריך לומר למי שהיא אסורה לו משום ערוה או לעכו"ם ועבד, הואיל והיא אסורה לו משום ערוה או לעכו"ם ועבד, הואיל והיא אסורה לינשא לו הרי היא זונה (אה"ע סי' ו' סעיף ח').
(טו) ואין לומר שמה שאשה זו מותרת לכ"ג הוא, משום דאזלינן בתר רובא ורוב כשרים אצלה, זה אינו. שהרי לענין יוחסין לא מתכשרא אלא בתרי רובי: רוב העיר ורוב סיעה, ובנדון דידן אע"ג דאיכא רוב העיר אם היא עיר שרובה ישראל הרי כאין כאן רוב סיעה שהרי נבעלה בעיר ואין כאן אלא רוב העיר גרידא (עיין בב"ש סי' ו' ס"ק ל"ד).
(טז) קושטא הוא דברוב אחד אם נשאת לא תצא (שם ס"ק י"ז) ולפ"ז אפשר לפרש בעית הגמ' לענין שיהיה מותר לקיימה אבל דבר זה אי אפשר לאומרו אלא לפירוש רש"י בתרא, שמפרש בעית הגמ' שנשאה הכהן ולא ידע שהיא מעוברת ומצא לה בתולים ואח"כ נודע שהיא מעוברת, אבל לישנא דגמרא דבתולה שעיברה לא משמע הכי, ולפירוש קמא דרש"י דפירש והיא אומרת שהיא בתולה וכן לפירוש התוס' (שם) דמיירי שבדקוה ע"י חבית, בעית הגמ' היא: אם מותר לישאנה לכתחלה וזה ודאי שאינו מותר כל דליכא תרי רובי.
(יז) ועוד נלע"ד דבנדון דידן אין אפילו רוב אחד, שהרי אמרינן בגמ': שאם אזלה היא לגביהו הוה ליה לקבוע וכמחצה על מחצה דמי, והכא נמי בשעה שהרופא בא להוציא ממנו ש"ז הרי האיש נח במקומו וכלוקח מן הקבוע דמי.
(יח) ועל כל פנים הדבר ברור שאין כאן תרי רובי להכשיר אשה זו לכהן, ולפ"ז מה הועלנו במאי דחיישינן שמא באבמטי עיברה, להתיר נשואיה לכתחלה לפירש"י קמא ולפירוש התוס', אדרבא חששה זו מכניסה אותנו בספק אסור אפילו לגבי כהן הדיוט. ומכאן מוכח דהריון כזה אינו נחשב כביאה אסורה לפסול את האשה לכהונה. שמא תאמר שלא נאסרה אשה זו לכהן היינו משום שלא כוונה לביאה אסורה. גם זה אינו, שהרי קי"ל: כל הנבעלת לאדם שעושה אותה זונה בין באונס בין ברצון וכו' משהערה בה נפסלה משום זונה. (אה"ע סעיף ט').
(יט) ועדיין יש מקום לומר שמה שנאסרה בביאת אונס הוא: משום שנהנית מאיסור ביאת גבר, שהרי גם באונס נהנית האשה מביאת אסור, משא"כ כשנתעברה באמבטי הואיל ולא נהנית מביאה זו לא נעשית זונה. הא לאו מילתא היא דהא קי"ל הנאה הבאה לו לאדם בעל כרחו ואי אפשר לו להבדל ממנה מותרת (עיין פסחים כ"ה), ואנוסה אע"ג שהיא מתכוונת ליהנות בסופה נחשב: כלא אפשר ולא קא מכוין, הואיל דיצרה אלבשה. ומטעם זה, באשת ישראל שנאנסה, אפילו אם אומרת: הניחו לו, שאלמלא נזקק לה היא שוכרתו, מותרת לבעלה. מאי טעמא יצרה אלבשה (כתובות נ"א וב"ש סי' קט"ו כ"ו). הא למדת שאסור זונה לכהן, אינו משום שכוונה או שנהנית מאסור אלא גזרת הכתוב היא דביאה אסורה פוסלת, ואם איתא שגם שאיפת ש"ז ע"י אמבטי דינה כביאה אסורה, הדין נותן לאסור אשה זו לכהן מספק זונה; אלא ודאי שאין זו חשובה ביאה כלל, והוא הדין לזריקת ש"ז על ידי משאבה אינה ביאה לאסור את האשה מדין זונה, מינה נלמוד שאין אשת איש נאסרת לבעלה ע"י מעשה זה דשאיבה באמבטי או זריקת ש"ז לתוך הרחם דלא אסרה תורה לבעל ולבועל אלא בגלוי עריות ולא באופן שאין בו גלוי ערוה, והעראה זאת אומרת נשיקת אבר חי, וכ"כ הב"ח משם הגהת סמ"ק דנתעברה מאמבטי או מסדינים שיש בהם ש"ז, הולד כשר לגמרי הואיל ואין כאן ביאת אסור (יו"ד סי' קצ"ה), והמל"מ למד מזה שאין ספק שלא נאסרה אשה זו לבעלה משום דאין כאן ביאת איסור (מל"מ ה' אישות פ' ט"ו ה' ד').
(כ) ב. נאמנות האשה לומר שמאמבטי נתעברה
(כא) אחרי שהוכחנו בסעיף דלעיל דאין אשה נאסרת על בעלה כשנתעברה מאמבטי אפילו אם כוונה לכך כגון שידעה שיש ש"ז באמבטי ונכנסה בו או שהכניסה ש"ז לתוך רחמה ע"י מזרקה, מתעוררת השאלה אם נאמנת האשה לומר שמאמבטי נתעברה. ונראה לע"ד שאין האשה נאמנת בכך שלא אמרו בגמ' חיישינן שמא נתעברה ע"י אמבטי, אלא בבתולה שעיברה, דעינינו הרואות שאין פתחה פתוח כגון שנבדקה ע"י חבית או ע"י רופא ולא חיישינן שמא נתעברה מביאת איש ע"י הטיה, וכדשמואל דאמר: יכול אני לבעול כמה בעילות בלא דם, משום דזה לא שכיח (חגיגה ט"ו), הלכך ע"כ לומר שנתעברה ע"י אמבטי אבל באשה בעולה לא חיישינן לאמבטי להתירה לבעלה. אבל כל שראינוה מעוברת וליכא למתלי בבעל נאסרת לבעלה.
(כב) תדע, שהרי אשה שהיה בעלה במדינת הים ושהה שם יותר מי"ב חדש, וילדה אחרי י"ב חדש הולד ממזר, שאין הולד שוהה במעי אמו יותר מי"ב חדש (אה"ע סי' ד' סעיף י"ד) ואף למ"ד שאינו בחזקת ממזר, היינו משום דחיישינן שמא בא בעלה ע"י שם, (שם), אבל ליכא מאן דאמר דחיישינן שמא נתעברה ע"י אמבטי, משום שזה הוא דבר דלא שכיח ומעוט שאינו מצוי, ומכאן אנו למדים שאין האשה נאמנת בכך ואין צריך לומר שאם אינה טוענת כך שאנן לא טענינן לזה והאשה נאסרת לבעלה ובנה הוא ספק ממזר. ואל תשיבני מדין היא אומרת מוכת עץ אני שהיא נאמנת, דמוכת עץ שכיח טפי מאמבטי (אה"ע סי' ס"א סעיף ט').
(כג) אולם עדין יש להסתפק בזה לפי מ"ש התוס' דכל שהיא בכלל האסור נאמנת (חגיגה יד. תד"ה בתולה) יש מקום לומר, שתהיה נאמנת בטענת אמבטי, ומכל מקום אני אומר שטענה דלא שכיחא כזאת אינה מתקבלת אלא לענין הולד להוציאו מודאי ממזר אבל לענין אסורה על בעלה נאסרה מספק ובנה הוא ספק ממזר, וז"פ.
(כד) ג. הנולד מש"ז שנלקט ע"י אמבטי או כדומה אם נחשב כבנו
(כה) הח"מ נסתפק בזה ומסיק שבן הנולד מש"ז של אדם אחד ששפך את זרעו באמבטי וכדומה, הרי הוא כבנו לכל דבר. ונסתייע לזה ממ"ש בלקוטי מהרי"ל: שבן סירא היה בנו של ירמיהו שרחץ באמבטי (ח"מ סי' א' ס"ק ח') והב"ש מסכים לזה ונסתייע ממ"ש בהגהות סמ"ק (הבי"ד הב"ח ביו"ד סי' קצ"ה) אשה מוזהרת שלא תשכב על סדין ששכב עליו איש אחר, פן תתעבר מש"ז של אחר גזרה שמא ישא אחותו מאביו. משמע מזה דהוי בנו לכל דבר, וכ"כ המל"מ (ה' אישות פ"ט ה"ד) ולע"ד ראיות אלו אינן מכריעות, דמ"ש בלקוטי מהרי"ל אינו אלא אגדה מקובלת וקי"ל שאין למדים מן האגדות (ירושלמי פאה פ"ב ה"ד וחגיגה פ"א ה"ח) ועוד שאם נסמך על האגדה הלא יש אגדה אחרת: שבתו של ירמיהו נכנסה באמבטי שרחץ בה ירמיהו ונתעברה ממנו (עיין פחד יצחק אות בן בתו של אדם) ואפשר שמשום זה קראוהו בנו להיותו בן בתו, ובני הבת קרויים בנים. וכדילפינן בגמ' מדכתיב ואחר בא חצרון אל בת מכיר אבי גלעד ותלד לו את שגוב וכתב מני מכיר ירדו מחוקקים וכתיב יהודה מחוקקי (יבמות ס"ב ופירש"י ד"ה מני מכיר). וראיית הב"ש גם היא אינה מכריעה. וכמ"ש הטו"ז: דשמא לחומרא אמרינן הוא בנו אבל לא לקולא (טו"ז שם ס"ק ח') ועד שמרן החיד"א העתיק הגהה זו ממקורה בספר ישן נושן, וזה נוסחה ומה שנהגו הנשים שלא לשכב על סדין ששכב איש אחר, דין זה אינו אלא להבחין של מי יהיה הולד דהא אהבחנה קפידנן, כדאיתא ביבמות: גזרה שמא ישא, ולפי"ז יוצא שלא חשש הר' פרץ אלא משום הבחנה, זאת אומרת שלא ניחס בן זה לבעלה של אשה זו, אבל אין ללמוד מזה שהוא כבנו לכל דבר (ברכי יוסף אה"ע סי' א' סעיף י"ג). על כל פנים מדברי הרב פרץ למדנו שגם במעוברת ע"י אמבטי שצריכה הבחנה אין זה משום חשש אסור עריות אלא משום יחוס אבות לעניני ירושה ומצות האב על בניו וכן מצות הבן על האב. ולפי"ז צ"ל דמה שהתירו לכ"ג לישא בתולה שעיברה ע"י אמבטי היינו אחרי שהוכר עוברה, ובהוכר עוברה תו ליכא למיחש להבחנה אלא היא נכנסת בגדר מעוברת ומינקת חברו שיתבאר בסעיף דלקמן.
(כו) מהאמור נמצאנו למדים כי הולד הנוצר מש"ז של איש שלא על ידי העראה בנשיקת אבר, אלא על ידי אמבטי או זריקת ש"ז לתוך הרחם, אינו נחשב כבנו של המוציא ש"ז לתוך האמבטי או המזרקה לא לענין זה שיחשב כאלו קיים מצות פו"ר, ולא לענין פטור אשתו מזיקת יבום וחליצה וכן אם הוא מחייבי כריתות או ממזר אין הולד הנוצר מש"ז אסור לבוא בקהל הואיל ולא נוצר ע"י ביאת אסור. וכמ"ש הב"ח משם הרב פרץ ז"ל, וכגירסתו הנכונה של מרן החיד"א בדברי הגהות הסמ"ק, ואף להח"מ וב"ש והמל"מ דסוברים דבנו הוא לכל דבר, מודו שאינו נקרא ממזר אם אביו הוא ערוה מחייבי כריתות ומיתות בי"ד או אם המתעברת היא אשת איש הואיל ואין כאן ביאת אסור, ודוקא לענין פו"ר ואסור עריות הוא שאמרו שולד זה הוא כבנו שהרי נולד מזרעו אבל לענין אסור אשה על בעלה מודו שאינה נאסרת אלא ע"י ביאה אסורה. אולם אם זה שהוציא ממנו ש"ז באמבטי וכדומה הוא ממזר, לדעת הח"מ ודעמיה בנו נמי הוי ממזר ולפי מה שהוכחנו מהגמ' והגהות סמ"ק הואיל ואינו כבנו לכל דבר ממילא יוצא שהוא כשר לבוא בקהל בכל ענין.
(כז) ד. אם מותר להוציא ש"ז לשם הריון ע"י אמבטי וכדומה. ואם מוציא ש"ז בכגון זה ונולד ולד מזרעו אם קיים מצות פו"ר
(כח) לפי מה שהוכחנו בסעיף הקודם דולד הנולד ע"י אמבטי אינו נחשב כבנו ממילא יוצא שאסור להוציא ש"ז לשם זה ושאין אדם מקיים פו"ר בזה, אבל לדעת הב"ש וח"מ ודעמיה דסוברים דולד זה הוא בנו לכל דבר ושהולד הנולד מזרעו חשוב כבנו לענין קיום מצות פו"ר לכאורה נראה שמותר להוציא ש"ז באבמטי וכדומה אם הוא מכוין להריון.
(כט) אולם אחרי התבוננות נראה שגם הח"מ ודעמיה מודו דאסור להוציא ש"ז באופן זה משום דלא ימלט שלא תהיינה טפות לבטלה, ולא הותרה הוצאת ש"ז אלא בדרך מנהגו של עולם. ואל תשיבני שא"כ הדין נותן שלא קיים מצות פו"ר כיון שנעשה באיסור. אין זו תשובה. שהרי פסק רמ"א שגם מי שהוליד ממזר קיים המצוה (אה"ע סי"ח סעיף ו') ואף למאי דכתב בספר חסידים דלא קיים מצות פו"ר היינו משום דממזר אינו חי אבל אם ידוע שהוא ממזר הואיל והוא חי, קיים מצות פו"ר (ב"ש שם ס"ק י"א). ולכן נלענ"ד דמוציא ש"ז באמבטי וכדומה ונולד ממנו ולד, הואיל ואינו כבנו, וכמו שהוכחנו לעיל, לא קיים מצות פו"ר, וממילא יוצא שהוא נלכד באיסור מוציא ש"ז לבטלה וכן ראוי להורות.
(ל) ה. מעוברת ע"י אמבטי אם אסורה להנשא עד אחרי זמן ההנקה מדין מעוברת ומינקת חברו
(לא) מרן החיד"א נסתפק באשה שנתעברה ע"י אמבטי אי שריא להנשא כשהיא מעוברת, ופשיט לה מסוגין דחגיגה שהתירו בתולה שעיברה לכהן גדול, משום דחיישינן שמא נתעברה באמבטי. (חגיגה שם), וקשה שהרי עדיין אסורה משם מעוברת חברו, ואין לומר שלא התירו אלא לאחר שילדה ועבר זמן ההנקה. שא"כ הרי נאסרת לו אחר שילדה משום שאינה בתולה. ומכאן יוצא שמעוברת ע"י אמבטי הואיל והוא דבר דלא שכיח לא גזרו רבנן, או שנאמר שבעית הגמרא ופשיטותא בבתולה שעיברה ע"י אמבטי היינו רק מדין תורה (ברכי יוסף אה"ע סי' י"ג סעיף י"ד) ולע"ד נראה פשוט דמעוברת ע"י אמבטי אסורה להנשא, דזיל בתר טעמא הוא: שהרי אסור מעוברת הוא: משום תקנת הילד שמא יזיק הולד בשעת תשמיש שאינו מקפיד על בן חברו (הרמב"ם ה' גירושין פי"א ה' כ"ה) או משום דסתם מעוברת למניקה קיימא דילמא אעברה ומעבר חלבה וקטלה ליה (יבמות מ"ב) ובספר בית מאיר הוסיף לבאר הלכה זו בטוב טעם ודעת: שתקנה זו אינה איסורא לחוד אלא שגם דינא הוא ומטעם פיסוק חיותיה של העובר דלא גרע מפריסת מצודה, (עי' פ"ת סי' י"ג ס"ק י"ח ד"ה ועיין) וכיון שכן אין שום סברא להתיר המעוברת ע"י אמבטי ומסוגין דחגיגה אין ראיה, דאיכא למימר: דבעיין היא לענין שיהיה מותר לקיימה אחרי כלות זמן ההנקה וכדפירש רש"י (חגיגה שם) שנשאה ולא ידע שהיא מעוברת ומצא לה בתולים ואח"כ נודע שהיתה מעוברת. והלכה פסוקה היא זאת: כהן גדול שנשא בוגרת או מוכת עץ ה"ז יקיים (הרמב"ם ה' איסורי ביאה פי"ז ה' ט"ו) אולם לפי התוס' (חגיגה שם) דמפרשים בעית הגמ' היכא שבדקנוה על ידי חבית והיינו קודם שכנסה קיימה שפיר ראית מרן החיד"א ז"ל, דבכגון זה שהוא דבר דלא שכיח לא גזרו רבנן אסור הבחנה. ומכל מקום מכיון שלרש"י אין ראיה מסוגיא זו להתיר מעוברת ומינקת חברו שע"י אמבטי; והואיל והסברה נותנת לאסור נשואי מעוברת ומינקת שע"י אמבטי משום דפסיק לחיותו של הולד; הכי נקטינן לאסור נשואי מעוברת ע"י אמבטי עד כלות זמן ההנקה וכן ראוי להורות.
(לב) מסקנא דמילתא:
(לג) א. אשה שנתעברה על ידי אמבטי או מזרקה אינה נעשית זונה ולא נאסרה על בעלה אם היא אשת איש הואיל ואין כאן ביאת אסור.
(לד) ב. ומטעם זה אם ש"ז שממנו נתעברה היה מחייבי כריתות ומיתות בית דין או ממי שהוא ממזר אין הולד נעשה ממזר עי"כ (סעיף א-ג).
(לה) ג. אין אשה נאמנת לומר שנתעברה מאמבטי להתיר עצמה לבעלה או להתיר את בנה, על ידי אמבטי הוא דבר דלא שכיח. אבל נאמנת בטענה זו להוציא את בנה מודאי ממזר ולעשותו לספק ממזר. (סעיף ב').
(לו) ד. ולד הנוצר ע"י אמבטי אינו נחשב כבנו של אותו האיש ששפך זרעו לתוך אמבטי לא לענין ירושה ולא לענין פטור אשתו מחליצה ויבום.
(לז) ולדעת המל"מ והח"מ הוא כבנו לכל דבר, ואם המוציא ש"ז לתוך האמבטי היה ממזר גם בנו נגרר אחריו ואסור לבא בקהל (סעיף ג).
(לח) ה. אשה שנתעברה ע"י אמבטי או מזרקה אסורה להנשא עד כלות זמן ההנקה מדין מעוברת ומינקת חברו דחיישינן דילמא מעכר חלבא וקטלא ליה ופסקא לחיותיה דולדה (סעיף ד').
(לט) דברים אלה כתבתי לקוצר השגתי לברורה של הלכה זו. ולמעשה הלכה זו בכללה היא בגדר ההלכות שאמרו עליהם הלכה ואין מורין כן (ערובין ז. ביצה כח: ואו"ח סי' תק"ט סעיף ב').
(מ) והנלע"ד כתבתי.
שו"ת ישכיל עבדי חלק ה - אבן העזר סימן י
ב"ה כ"ד מרחשון תשי"ז
הזרעה מלאכותית
תשובתי על הקונטריס שנתקבל ממכון "תורה שלימה" ירושלים.
פרק א' האם מותר לבעל להוציא זרע לשם מטרה זו?
א) הביאו בזה ד' האוסרים וד' המתירים, ולא הכריעו, הנה רוב הס' שציינו, אינם נמצאים במחיצתי, ואלה הנמצאים אצלי שלדעתם הם מהמתירים, עיינתי בהם, וראיתי שהיתרם לא כ"כ ברור, והזקן אהרן סי' צ"ז שציינו, מצא לו מציאות אחרת, שאין בה כ"כ שז"ל, אלא באין ברירה כ' להשתמש בזה, ע"ש, וכן נראה גם ד' שאר המתירים, שלא התירו בשופי, רק באין ברירה עי' בדבריהם.
ב) ומצאתי להחלקת יעקב סי' כ"ד, שכ' בתחי"ד בלשון זה, כמובן שמצד דתינו האיסור ברור ומבורר, שלא לעשות דברים כעורים ומכוערים כאלו הדומים למעשה ארץ כנען ותועבותיהם, רק השאלה בנ"ד, אם נתהווה מעשה כזה אצל אשה ישראלית, וכו' ע"ש.
ג) ואשר מצאו להם סמוכות המתירים, ממה שהתירו הרבה מחברים להוציא ז"ל בכדי לבדוק את הסיבה לאי הולדת הזוג, עי' בדברינו ישכיל עבדי ח"ב אה"ע סי' ו' שכלפי לייא, ששם הבאתי ד' הפוסקים דדעתם לאסור אף במקום סכנה, ויהוה פלאג'י ז"ל בס' ויען אברהם אה"ע סי' ז' לא מלאו לבו להקל, אפי' במקום צורך גדול ע"פ פקודת הרופאים לדעת אם הוא ראוי להוליד או לא, גם הזקן אהרן שם, כ' דמי שנפח כריסו ע"י חסרון תשמיש וחלה ונפל למשכב טרח מאוד הפנ"י להתיר, וע"ע בדברינו בישכ"ע ח"ד או"ח סי' ו' סעיף ב' שנשאלתי בשאלה זו, אם יש להכריחו להבדק, שהבאתי עוד דברי השד"ח מע' אישות אות ג"ל, ובחלק ח"י במע' אישות סי' י"ג, שהביא מגאון א' שכ' דמה שסומכים על הרופאים להאכיל לחולה ביוה"כ, הוא משום ס' נפשות להקל, אבל בענין אחר אין לסמוך על הרופאים, והבי"ד רבינו בחיי פ' משפטים, בפ' ורפא ירפא דלא נתנה תורה רשות רק באיזה מכה שבחוץ, ולא בחולאים פנימיים, ובס' בני אהובה בסופו תשו' להגרעק"א ז"ל הרא' בענין היתר מנקת שחלבה ארסי כ' שהגאון מהר"א ברודא ז"ל התאמץ נגד הרבנים שרצו להתירה והיה לפלא בעיני הדור ואח"כ נודע ששקר היה בפי הרופאים, וכו' וכמו"כ בנ"ד אם הרופאים יראו שאין חסרון בזרעו, אז לחינם היה למפרע, וכו' אך י"ל טעם הרופאים שצריך להם להבחין מקום הזרע מאיזה מין הוא הקלקול וכו' אלא דמ"מ אין מקום לומר לו חטוא במעשה הרע בעיני יהוה בשביל שתזכה לבנים, שהרי עדין אינו מוכרע אם עי"ז יתרפא, שהרופאים וכו' אינם אומרים שודאי יוכלו לרפאתו, אלא אומרים לנסות ולהבחין, וא"כ איך נניח הודאי השחתת הזרע רח"ל, ונתפוס הס' וכו', ועוד לו שם בסי' א' ד"ה גם אשור וכו' כ' ויש לדון ג"כ לענין מה שדורשים הרופאים מחשוכי בנים להראות להם זרעם וכו' אבל אחרי שהש"ס בנדה י"ג והזוהר במקומות רבים מפליגים בעונש עון זה רח"ל, והוקש לש"ד, חלילה לחפש קולות בענין זה וגם כפי הנודע לי אותם שלא מלכו בח' והראו זרעם לרופאים לא מצאו תועלת ולא אתמחו הרופאים לדב"ז וכו' ע"כ, הרי לך כמה חרד חרדה גדולה להתיר להראות הזרע, גם במקום מצוה לפו"ר וכ' דחלילה לחפש קולות, וא"כ מכיון שכל הגאונים הנ"ל דרב גוברייהו ורב חילייהו, לא מלאם לבם להתיר, איך ניקום אנן ונסמוך על המתירים, להתיר בנדונינו זה, ומי יבוא אחרי המלכים האדירים האלה.
ד) גם לעצם הדבר שאלה המתירים, מבינים כאילו איסור השחתת הזרע תלוי בהולדה, וע"כ מכיון, שהזרע הנזרק בשפופרת, שוב נזרק ברחם האשה, ואינו הולך לבטלה, אין בו שום איסור, זה מוטעה מיסודו, דכבר הבאתי שם בח"ב הנ"ל, אות ד' מהגאון בנין ציון ז"ל, שכ' וז"ל דאטו השחתת זרע תלוי בעיבור, דא"כ עקר וסריס שאינו ראוי להוליד, יהיה מותר להשחית זרעו וכו' וכן מי שקיים פו"ר יהא מותר להשחית זרעו, וח"ו לומר כן, אלא איסור השחתת זרע, הוא איסור לעצמו, וכו' ע"ש, והרב פעלים ח"ג אה"ע סי' ב' (שהבאתי שם) כ' ע"ד הבנין ציון הנ"ל, כי כן יסד המלך מלכו של עולם, שלא יטיל הזכר זרעו אלא במקום המיוחד לכך, אפי' באשתו וכו' עש"ב, יוצא מזה שכל שלא מטיל אותו במקום שייסד המלך מלכו של עולם, אף שאינו בבחי' לבטלה, הרי הוא נכשל באיסור שז"ל החמור, ועונו ישא, ובפרט כפי שכתבנו, שאין לסמוך על הרופאים בזה, ויכול להיות שלא יוכלו להפעיל הזרע ברחם האשה, או בנתים יתקלקל הזרע ולא יועיל להולדה, ואף במקרה שיועיל, הרי לפי"ה, דכל שלא מטיל אותו במקום המיוחד לכך, נלקה באיסור של השחתת ז"ל, הרי האיסור נעשה טרם עשיית המצוה של פו"ר, והרי קי"ל אין עשה דוחה ל"ת, אלא בעידנה, וכאן לא הוי בעידנה.
ה) ועוד אני אומר, אם נבוא לפתוח איזה ניצוץ פתח של היתר, אז יבואו לפתוח לעצמם כמה היתרים כפתחו של אולם, וכמה תקלות חמורות יצאו מזה, דלפעמים יקרה, דהרופאים יווכחו, דזרע האיש לא יצלח למאומה, והאשה שרוצה להקים זרע, תבקש מהרופאים, (שלצערינו רובם ככולם, חפשים ועבריינים בשאט בנפש) למצוא לה איזה תרופה שתוכל להקים זרע, ע"י שיזרקו לתוך רחמה, זרע גם מאיש אחר, בידוע, או אינו ידוע, פסול או כשר, ואז כמה קלקולים ומכשולים יצא מזה, כי הזרע הזה אינו מתייחס לשם בעלה, אלא לבעל הזרע, ונפיק מיניה חורבא, אח ישא אחותו, או דודתו, חייבי כריתות או חייבי לאוין, וכדומה, ואף שנניח דידוע בעל הזרע, עתה, אך הלא יעברו ימים ושנים והדבר ישתכח, ולא ימלטו מידי מכשול, ומכ"ש דעצם הדבר להכניס זרע של איש אחר ברחמה, הרי הוא מכוער באין גבול, ובפרט אם בעל הזרע ידע שזרעו הזרימו אותו לתוך אשה פלונית, אשת פלוני אלמוני, יתקיפו היצר שיבוא לידי התקרבות אליה, ומי יפיס שלא יבואו לידי עבירה, רח"ל, ומי הגורם העיקרי לזה הוא ענין הטלת זרעו לתוך רחמה, והרי בזה מרבים הכיעור והזנות בארץ כבזמן המבול ח"ו (ושו"ר מה שהאריך בזה בס' מערכי לב סי' ע"ג בדברי טוטו"ד והוכחות ברורות לאיסור).
ו) ועוד יותר אני אומר, אם יתפשט היתר זה בעולם, אז רבים יקפצו, לתרום מזרעם אצל הרופאים ובבתי החולים, בחושבם שלמצוה רבה יחשב, להרבות הישוב בעולם, דוגמת מה שתורמים דמם לחולים, עד כדי כך שנאצר בבתי חולים דמים הרבה מהתרומות, שנקרא בנק הדם, וכן יהיה גם בזרע, שירבו לתרום ואז כל אשה שתבוא להתאונן על בעלה שאינו מוליד יזרקו לה ברחמה, איזה זרע שיהיה, (כמו ששו"ר בס' מערכי לב הנ"ל שכ' שכן עושים בבית התרופה הברלני ע"ש) ולפעמים יהיה גם מאלה הפסולים לבוא בקהל, והרי בזה מרבים הממזרים ח"ו בישראל, ואין לך קלקול והרס וחורבן בטהרת ישראל יותר מזה, והקולר תלוי רק באלה שמחפשים היתרים בענינים כאלה, לא יהא חלקי עמהם, חז"ל אמרו איזהו ח' זה הרואה את הנולד, וע"ז וכיוצא נאמר הוו מתונים בדין, ודי בזה לח' ומבין מדעתו, באשר יהוה אתו.
עתה נבוא לפרק השני, באם נתהווה מעשה כזה אצל אשה ישראלית, כפי שביטא הרב חלקת יעקב הנ"ל.
פרק ב, אם הולד מתייחס אחרי בעל הזרע?
א) בתחי"ד כ' כי הס' נותנת לומר, שבודאי צריך הנולד להתייחס אחרי בעל הזרע, שהרי כחו ואונו הוא, אלא שיתכן לומר כמו שהסביר בשו"ת דברי מלכיאל ח"ד סי' ק"ז, שרק אם נזרע כדרך כל הארץ, שחמימות הזרע היא רק על ידו, אבל בהזרעה מלאכותית, שהחמימות היא רק ע"י מלאכת הרופא ואומנותו, בכגון זה אינו כבנו לכל דבר, ע"כ.
ב) הנה ס' בדומה לזה בנתעברה באמבטי הובא בח"מ אה"ע סי' א' סק"ח, והב"ש שם סק"י פשט לה ממ"ש בהגהות סמ"ק שהביא הב"ח ביו"ד סי' קצ"ה אשה מוזהרת שלא תשכב על סדין ששכב עליה איש אחר גזירה שמא ישא אחותו מאביו, משמע דהוי בנו לכל דבר, ע"ש, ושוב מצאתי בס' משפטים ישרים ברדוגו ז"ל ח"א סי' שצ"ו שגם הוא נסתפק בזה, ועוד הוסיף להסתפק בס' ממזרים וכ' שיש לפשוט מבן סירא שאינו ממזר, ושוב כ' וכ"ז צ"ע עד יבוא מורה צדק ע"ש. (עי' בסי' הקודם לזה),
ג) והנה ס' דברי מלכיאל, אינו נמצא במחיצתי, ולכאורה איני מבין חילוקו בזה, דהרי לפי"ד הב"ש הנ"ל ודעימיה, בנתעברה באמבטי, הרי הוא כבנו לכל דבר, הרי שם לא היה חמימות הזרע ע"י מטיל הזרע, ובכל זאת חשיב ליה כבנו של ירמיה, גם מבואר משם, כי מאין צורך לשום חמימות ע"י מי שהוא ברחם האשה, כי הרי בבן סירא לא הוטל הזרע רק ע"י בת ירמיה עצמה, ולא היה שום חימום מלאכותי, ומזה נראה שחימום הזרע בתוך בית הרחם עצמו, מספיק ליצור הולד, וא"צ חימום אחר.
ד) איברא דעינינו הרואות להגאון המש"ל ז"ל, בפט"ו מיהוה אישות ה"ד, הבי"ד לעיל (סי' ט') שהוכיח מכ"מ דאין הל' כבן זומא בחגיגה י"ד שאמר חיישינן שמא באמבטי נתעברה, שא"א שתתעבר באמבטי, משום שאין האשה מתעברת אלא בגמר ביאה, ובתשו' הנ"ל הוכחתי כדברי המש"ל ז"ל מדברי הגמ' בכתובות ט"ז א' הרי כריסה בין שיניה, ופירש"י ואינה יכולה לומר לא נבעלתי, ואם כדברי בן זומא, הרי יכולה לומר נתעברתי באמבטי, ואין מקום לומר דהיא מילתא דל"ש, והוי כמגו במקום עדים, דהרי שם בחגיגה אמר בן זומא דשמואל לא שכיחא, וחיישינן שמא באמבטי נתעברה, מבו' מזה דנתעברה באמבטי לא הוי מילתא דלא שכיחא, ולא הוי כמגו במקום עדים, ותמהתי על המש"ל ז"ל דנהירין ליה כל דברי הש"ס, איך לא אסתייע מסוגיא זו, והכרחתי, דלפנינו היתה דבר השמיטה מהכ"י כמ"ש המגיה שם, ולפי"ד המש"ל ז"ל צ"ל דההיא דבן סירא אינה בר סמכא והיא רק אגדה מס' חיצונים ואין לסמוך עליה, ושוב הבאתי דברי הברכ"י ז"ל באה"ע סי' א' אוי"ב שדחה דברי המש"ל ז"ל, ושם בסי' י"ג אות י' כ' דאף דלגבי הטיה דשמואל שכיחא אבל לגבי עלמא ודאי לא שכיחא, ועין רואה ואוזן שומעת, הרי בבל ימצא ע"ש, ובזה יישבתי דברי המש"ל ז"ל שמ"ש שא"א במציאות שמתעברות היינו רובא דרובא, אבל המצא ימצא מיעוטא שמתעברות, אבל ההיא דשמואל ל"ש כלל כיון דהיא תליא בבקיאות ורק שמואל הוא יחיד ומיוחד בבקיאותו, ובזה נדחה הראיה מכתובות, דכיון דל"ש ברובא דרובא, הוי מגו במקום עדים, ולא מהימנן לה, ועוד הארכתי בזה, ואין כאן המקום.
ה) עכ"פ יוצא לנו מזה, דלאותו המיעוט דשכיח, לא בעינן חימום ע"י מי שהוא, וע"כ לומר, דזה שמתחמם הזרע ברחם האשה יש בו די סיפוק, לעבר האשה ודלא כדברי מלכיאל הנ"ל.
ו) מה שהביא עוד מס' עמק הלכה. מבנו מן השפחה שאין הולד מתייחס אחריו, וכן בעכו"ם שרחמנא אפקריה לזרעיה, וכן בנ"ד הוא עצמו הפקיר זרעו להוציא שלא במקום הראוי להוליד וכו', לפע"ד אין מכ"ז ראיה לנ"ד, דעכו"ם ושפחה שאני, דמקרא מלא דיבר הכתוב, וזרמת סוסים זרמתם, דהרי הם משולים לחמור, והרי זה כהטיח זרעו בבהמה, שנתחלל זרעו זרע קודש ע"י תערובת זרע טמא, ולכן אם בא על השפחה הנמשלת לחמור, אינו מתייחס אחריו, דהרי הוא כאילו בא על חמורה, והולידה, דאין לאותו הולד שום יחס, לא כן בנ"ד שאין כאן תערובת חול מין בשאינו מינו, וגם הוא לא כוין לשם הפקרת זרעו, דהרי הוא זרקו לתוך כלי, לשם הזרעה בגוף האשה, מהיכא תיתי, דהרי הוא מופקר, ואינו מתייחס אחריו, דוגמא לזה מצינו, בהפקעת קידושין דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש, זה נאמר דוקא על הכסף, אבל אם קידש בביאה לא נאמר בזה אפקיענהו רבנן לזרעו, ורק אמרו, עשו לבעילתו בעילת זנות, אבל ודאי דבניו מתייחסים אחריו גם שהם מבעילת זנות, עי' מה שהארכנו בזה בישכיל עבדי ח"ג אה"ע סי' ו' סעיף ב' אות י"ט ע"ש ומשם בארה.
ז) עוד יש להביא ראיה לזה, ממה שידוע מדברי המקובלים, שהבנים לא יצאו אחרי מטת אביהם, מפני דאותם טיפות הזרע שאינם ראוים להוליד, היוצאים מן האדם אחר התשמיש, נולד מהם משחיתים, כמו שמצינו באדם הראשון באותם הק"ל שנים שפרש מאשתו דאמרו רז"ל שהיה מוליד רוחין ולילין מאותם הטיפות שיצאו ממנו לבטלה, ולכן אם הבנים יוצאים אחר מטת אביהם, ומייללין על אביהם בשם אבא, אז גם אותם המשחיתים שנולדו מטיפות אביהם, יוצאים אחר מטתו וצועקים אבא, וגורמים צער למת, הרי דאפי' אותם הטיפין שיצאו לבטלה באונס או ברצון, מתייחסים אחריו, וע"כ תיקן האר"י ז"ל לכוין בק"ש על המטה להרוג כל אותם המשחיתים ע"י הק"ש, ולפי"ד דהוא הורג כמה מאות ואלפים ע"י הק"ש, שלא יצערוהו אחרי מותו, דזרע ישראל הוא זרע קודש וא"א להפקירו בקל, ומכ"ש דאין מקום לייחס עליו בזה, שהוא הפקיר זרעו בעצמו, ורק הרי הוא נלקה באיסור החמור שלא הטיל אותו במקום שהותר לו, כפי שכתבנו למעלה בפרק א'.
ח) אולם עם שהוא מתייחס לבנו, אך אין ז"א להחליט מזה, שבזה קיים פו"ר, גם אם ההטלה תהיה מבעל עצמו לאשתו, דהרי גם בנתעברה באמבטי, שכ' הב"ש דהוי בנו לכל דבר, אם נשים שימת עין קצת בדבריו, נראה דגם הוא מספק"ל בזה, כמו שהסתפק הח"מ ז"ל, דהנה הח"מ ז"ל שם הסתפק תרי ספיקי, א. אם קיים פו"ר, ב. אם הוא בנו לכל דבר, והב"ש ז"ל בהביאו הראיה מהגהות הסמ"ק ז"ל, שהדגיש שמא ישא אחותו מאביו, סיים וכ' נשמע דהוי בנו לכל דבר, הרי דלא פשט רק הס' השני, שהוא בנו לכל דבר, אך הס' הראשון אם קיים פו"ר, לא חיוה שום דיעה, והדבר פשוט, משום שאין זה כדרך כל הארץ, והוא גרוע מבן ממזר או חש"ו שכ' רמ"א בסי' א' ס"ו דקיים המצוה, דשם סו"ס היה כדרך כל הארץ, חיבור זכר ונקבה, דיש הנאה נפשית בין הזוג, והרי זה דומה, לענין חיוב ברכת הנהנין שחייב אדם לברך לפני אכילתו, האם יעלה על הדעת, שאם יתנו לו אוכל ע"י זריקה כמו שנותנים לפעמים לחולים שאינם יכולים לאכול, שחייב לברך לפני הזריקה, הלא לא מרגיש שום הנאה בזה, והרי אפי' בשותה מים שלא לצמאו פטור מלברך, מפני שאינו מרגיש הנאה מזה, כמו"כ מצינו בפסחים (כ"ד כ"ה) שאמרו כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן ע"ש, וגם החיבור זכר עם נקבה מצינו בתורה שכינה אותו בשם לחם, כי אם את הלחם אשר הוא אוכל (בראשית פ' ו') ויאכל לחם (שמות פ' י"א) ודרשו רז"ל כי המכוון הוא על האשה עי' בדבריהם, ובכן מכיון שהיא מתייחסת ביחס לחם, הרי בעינן שתהיה המצוה באופן שיש הנאה נפשית להזוג, דאף דממדת חסידות אסור לו לאדם להתכוין בשעת הזיווג לשם הנאתו, הרי בעינן שיתכוין לקיום מצות עונה להנאת אשתו, מבחי' ועונתה לא תגרע, דמניעתה גורם עינוי לאשה, כמ"ש אם תענה את בנותי, וכל דבר שכזה ע"י אמבטי, או ע"י זריקה, אין שום שמץ הנאה מזה לא לאיש ולא לאשה, ובודאי דאין שום יחס של מצוה בזה, וגם אם בדרך זו יביא בנים ובנות לרוב, לא קיים בזה מצות פו"ר שצויתה תורה.
ט) שו"ר ליהוה בגדי שש ז"ל אה"ע סי' א' אות י"א שהבי"ד הב"ש הנ"ל. ודחה אותם משום דקי"ל מצות צריכות כוונה, וכאן לא נתכון לביאה אע"פ שהוא בנו ממש, ע"ש, נר' מזה שהבין בכוו' הב"ש ז"ל בראיתו מהסמ"ק שקיים מצות פו"ר ואחרי המחי"ר, לא כן אנכי עמדי בכוו' הב"ש ז"ל, דאף הוא לא היה מתכוין רק, לענין שיקרא בנו לכל דבר, שהוא ספיקו השני של הח"מ ז"ל, היינו לענין איסור ערוה, לפטור את אמו מן היבום, משום וזרע אין לו, והרי זה יש לו זרע, (אף דאדרבה יש מהפוס' שהביאו ראיה מזה דאינו בנו, משום שהש"ס לא מצא רק זרע זרעו, כמ"ש עיין עליו, ולא אמרו כגון דנתעברה באמבטי, הרי כבר תירצו, דכיון דהיא מילתא דלא שכיחא, לא אמרו כן ע"ע), אבל לענין קיום מצות פו"ר, לא חיוה שום דיעה בזה הב"ש, ואימא לך דגם הוא ספוקי מספק"ל כנ"ל.
י) ראיתי לו עוד דמזה דחה, גם דברי מהר"י זיין ז"ל שכ' דכמו חש"ו קיים את המצוה ה"נ באמבטי דחש"ו שאני דכוונתו להוליד, ושוב הביא דברי הגמ' בפ' הבא על יבמתו (ס"ב) הי"ל בנים בגיותו רי"א קיים פו"ר וכ' התוס' אע"ג דב"נ לא מפקדי אפו"ר לאו חיוב פו"ר קאמר אלא כלומר שבניהם נק' על שמם, הרי אע"ג דלא היתה כוונתו לשם פו"ר לד' ר"י קיים פו"ר, ודחה דשאני התם הרי דעתו להוליד, משא"כ באמבטי וממזר דאינו מתייחס אחר אביו, ומה"ט נראה שהשמיטו הרי"ף והר"א הירושלמי משום דאין ממזר מתייחס אחר אביו, ע"ש, הנה מבואר מדבריו ז"ל דאם היה מציאות של עיבור באמבטי, דמתכוין להוליד, היינו שזרה במתכוין. ביודעו שאחריו תכנס אשה לאמבטי, ותקלוט הזרע, או כהא דנ"ד, דהבעל מתכוין במיוחד, להטיל הזרע בשפופרת, שיזרקו אותה בתוך רחמה של אשתו, הרי בזה מקיים מצות פו"ר, כיון שמתכוין להוליד, ואחרי המחי"ר, לפע"ד, כל שאין הזווג כדרך כל הארץ, שיש בו הנאה לשני הצדדין, אינו מתייחס בשם מצוה, שהרי הוא שלא כדרך הנאתו, ואין יחס של מצות קיום עונה בזה שהוא כולל גם הפגת עינויה של האשה, כאמור והוא פשוט וברור.
יא) גם אם אל סודו תדרוש, הרי ענין הזיווג, הוא בבחי' זוגי מדות העליונות, יחוד קוב"ה ושכינתא שילוב הויה אדנות כידוע, גופא בגופא, ורוחא ברוחא, וכל שהוא בבחי' פירוד, הרי הוא כמקצץ בנטיעות ח"ו, ומלבד שאין כאן אפי' ריח של מצוה, אלא שגדול עונו מנשוא ועונו ישא בזה ובבא רח"ל.
פרק ג' אם מותר להזריק בעת נדתה, ומה דין הולד אם יש לו שם פגום?
א) הנה לפי"ה בדברינו למעלה, שאין שום היתר כלל וכלל, מובן דגם ספק זה הוא רק במקרה של דיעבד, שהזריקו לה בימי נדתה, מה יהיה דין הולד, אם הוא פגום לכהונה?
ב) לפע"ד הדבר ברור כד' האוסרים, בפרט לד' הזוה"ק פ' מצורע, שטומאה הרובצת על האשה בעת הזאת, נמשכה על הולד, ומכ"ש לפי דברינו, שהדבר נעשה בעבירה, הרי חומר העבירה עצמה, רבוצה בזרע הזה, ובודאי דהחיצונים מתאחזים בזה, והרי הולד שיווצר מזה, הרי הוא מלובש בחיצוניותו ופנימיותו, בטומאה רצוצה, שקשה לחולצו ממנה, ואין לך פגום ומכוער יותר מזה, אלא שאם האשה טוהרה מטומאתה, הרי אותה הקדושה עצמה, שקיבלה ע"י טהרתה במקוה כשר יש בה כדאי להתגבר, על אותם החיצונים, שהתדבקו באותו הזרע, עד כדי כך, שיהיו מוכרחים לברוח משם, וזה דוקא אם תהיה האשה מתנהגת בקדושה וטהרה בכל דרכיה ועניניה, דוגמת מה שעשת בתו של ירמיה, שקלטה זרע של אביה שהיה מכח אונסו ברחמה ויצא ממנה בן סירא, שהיה איש קדוש ועליון.
ג) ואמנם בכל זאת, אין להביא ראיה מבתו של ירמיה, ששם היה הדבר באונס גדול, (לפי מ"ש במדרש) דאנשי דורו שהיה מוכיחם על מעשים מתועבות כאלה, גברו עליו והכריחוהו לעשות כמעשיהם, ועשה זה ברתת וזיע בחרדה וחלחלה, ובקש מבתו לקלוט את זה מהאמבטי, וזה ברור שזרע זה הוא קדוש וטהור ולא חלו בו ידי המשחיתים חלילה, ואין בו שום פגם ח"ו, לא כן בהמון העם בפרט בזמנינו זה, דמי זה יכול לומר זיכיתי לבי, טיהרתי עצמי ניקיתי כפי מעון זה רח"ל, והז"ל היוצא ממנו, לאונסו או שלא לאונסו, באמבטי, או שלא באמבטי, הרי הוא מהרהורי עצמו, דלא כולם כיוסף הצדיק או כיעקב אע"ה, שאמר על ראובן כחי וראשית אוני, ומכ"ש זה שמוציא בכוונה, בשפפורת, הרי ברור דהזרע הזה לא נקי מעון, מום בו, פגום ומופגם הוא, לא ירצה, וכל החרד על נפשו ועל זרעו, רחוק ירחק מן הכיעור ומן הדומה לו, ומכ"ש כהני עם קודש, דודאי דראוי להם לקדש עצמם וזרעם ביתר שאת, שלא יתערב חול בקודש,
פרק ד' אם קיים הבעל ע"י כך מצות פרו"ר?
כבר חוינו דעתינו על זה, למעלה בפרק ב', שלדעתינו לא קיים מצות פו"ר, ולפי כל האמור בדברינו הנ"ל, מובן מאליו, שאין כל ראיה מכל המחברים שהביא בשמם כאלו מודים בכגון זה שקיים מצות פו"ר, דיש לדחות כפי שכתבנו, וא"צ לכפול הדברים ופשוט.
פרק יהוה אם מותר לעשות ההזרקה מאיש אחר, או לא, ומה האיסור?
א) עם שכבר בפרק א', הארכתי להסביר, חומר האיסור, אפי' מבעלה של האשה עצמה, ומכ"ש ההזרקה מאיש אחר, ומאין צורך לכפול הדברים עוד הפעם, בכל זאת, לא אמנע עצמי, מלהשתעשע קצת, בדברי המחברים שהביא כת"ר, שדיברו בזה.
ב) הוכיח כת"ר מהגהות הסמ"ק הנ"ל, דאין כאן ביאת איסור וכו' וא"כ קבלת ש"ז של אחר לבד, בלא מעשה ביאה אינה בכלל ערוה, ומה מאוד אני תמה על ראיה זו, דהרי בדברי הגהות הסמ"ק, נאמר במפורש, באזהרה חמורה, בלשון זה, האשה מוזהרת שאל תשכב על סדין ששכב עליהן איש אחר פן תתעבר מש"ז של אחר, גזירה שמא ישא אחותו מאביו, ע"כ, הרי אפי' על סדין ששכב עליו איש אחר אוסר, משום גזירה שמא ישא אחותו מאביו, וא"כ מכ"ש בלהזרים לכתחילה, זרע מאיש אחר, דודאי דאוסר, כי אף דאינו בכלל ערוה, הלא איתיה באיסור, וא"כ איך כת"ר לומד מזה להתיר להזרים בלכתחילה, שהוא עיקר ספיקו, גם מה שהביא מבני אהובה דהוכיח מגמ' חגיגה ט"ו דבתולה שעיברה כשרה לכה"ג, שם בשעיברה, ר"ל במקרה שקרה כך, שלא במתכוין, אך לעשות כן בלכתחילה מי זאת אמר ותהי להתיר, לפי"ה אין עוד כל ראיה ממה שהביא עוד מס' אחרים, דכולם הם המדברים לענין דיעבד אם יש לאסור אשה על בעלה משום זה, אך אין שום מקום ללמוד מזה גם בלכתחילה, והאריכות בזה הוא אך למותר.
ג) לעצם הדבר אם האיסור הוא מן התורה או מדרבנן, הביא כת"ר דעות חלוקות בזה, ולפע"ד לפי מה שהסברנו בדברינו למעלה בפרק א' נראה דנ"ד יש בו איסור גם מן התורה, ואינו ענין למ"ש בהגהות הסמ"ק בשוכבת על כר ששכב עליו איש, ששם אין כאן מעשה איסור לא לכתחילה ולא דיעבד, דהאיש השוכב, והאשה השוכבת לתומם הם, לא כן בנ"ד שהוא עושה מעשה ער ואונן בלכתחילה עם שאינו כמעשה ער ואונן ממש, שהוא מזריעו בתוך השפפורת, ולא הולך לבטלה, הרי מלבד שלא יבצר דכמה טיפות הולכות לבטלה, אלא גם גוף הדבר עצמו, שלא מזריעו כדרך כל הארץ שהתירה תורה, לפי מה שקבע מלכו של עולם, הרי זה בבחי' עובר על התורה, מלבד התקלות והמכשולים והחרבן וההרס בטהרת משפחות ישראל, שבחר בנו הקב"ה כעם סגולה ועם קדוש.
פרק ו' האם האשה נאסרת על בעלה?
א) הביא בזה דברי המש"ל ז"ל שלמד מהגהות הסמ"ק שכ' מכיון שאין כאן ביאת איסור הולד כשר לגמרי, ומזה רצה ללמוד גם בנ"ד שאין כאן ביאת איסור ואינה נאסרת על בעלה, לפע"ד, אין ללמוד כלל מההיא דהגהת הסמ"ק לנ"ד, שהרי גם בביאת איסור מצינו חילוק בין אונס לרצון, חוץ לכהן דאפי' באונס נאסרת לבעלה הכהן, ובכן אין שום דמיון מזה שנתעברה באמבטי, לנ"ד, דזה שנתעברה באמבטי, או ששכבה על סדין ששכב עליו איש אחר, הוא בבחי' אונס, דבין האיש בעל הזרע ובין האשה שקיבלה הזרע, מעולם לא התכוונו, לשם זנות ח"ו, ולכך הולד כשר, והאשה לא נאסרת לבעלה, לא כן בנ"ד, שהזרע מאיש אחר היה במתכוין לשם זה, והאשה קיבלה את הזרע ג"כ, בכוונה לשם הולדה, ובפרט לפי מה שהסברנו חומר האיסור, אפשר דגם נאסרת לבעלה, משום זה, והרי זה בכלל לא תתן שכבתך לזרע לטמאה בה, ז"א דנתינת הזרע מאיש אחר לאשה זרה אשת עמיתך, הוא מטמאה, ועיקר הקפידא בזה, הוא ענין הטומאה, של האשה שנטמאת ע"י זרע אחר שאינו מבעלה, כשהוא ברצון ובכוונה, ולכן אף דלא היה בדרך שכיבה ממש, הרי גוף הזרע עצמו שניתן בה מאיש אחר, מטמאה, וכל שנטמאה משום זה, הרי היא נאסרת לבעלה.
פרק ז' מה דין הולד הנולד מזרע אחר, אם יש בו חשש ממזרות?
א) לפי מה שהעלינו בפרק הקודם, דכיון שהוא בכוונה וברצון נאסרת לבעלה, הרי מזה ימשך שגם הולד הרי הוא בבחי' ממזר, דתי' "ממזר" משמעה הפשוט הוא מום זר, ז"א דהוא נולד מזרע זר, שאינו מבעלה, ולכן כל שהאשה נטמאת ממנו, מסיבת שהוא זרע זר, הרי חל על הולד יחס מום זר, ורק אם יש כאן ענין של רוב בעילות אחרי הבעל, אין לייחסו, ביחס ממזר, ודעתי מסכמת לאותם הפוסקים שהביא כת"ר, המייחסים אותו ביחס ממזר. מטוב טעם כל האמור, ויהוה לא יביא בני ישראל ובנות ישראל לידי כך
נאם עבדיה בכמהר"ש הדאיה
https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1597&pgnum=109