כַּד נָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, לָא הֲוֵי יַדְעֵי עִקָרָא וְרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, יִטְעֲמוּן יִשְׂרָאֵל אַסְוָותָא, וְעַד דְּיֵיכְלוּן אַסְוָותָא דָּא, לָא אִתְחָזֵי לְהוֹן מֵיכְלָא אַחֲרָא. כֵּיוָן דְּאָכְלוּ מַצָּה, דְּאִיהִי אַסְוָותָא לְמֵיעַל וּלְמִנְדַּע בְּרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִכָּאן וּלְהָלְאָה אִתְחָזֵי לוֹן חָמֵץ, וְיֵיכְלוּן לֵיהּ, דְּהָא לָא יָכִיל לְנַזְקָא לוֹן. וְכָּל שֶׁכֵּן דִּבְיוֹמָא דְּשָׁבוּעוֹת, אִזְדָּמַן נַהֲמָא עִלָּאָה, דְּאִיהוּ אַסְוָותָא בְּכֹלָּא.
When the Jewish people left Egypt, they had no concept of emunah, so Hashem said, let them taste the remedy (i.e. matzah), and while they are eating it, they should not eat anything else (i.e. chametz). Once they ate matzah, they were healed and discovered emunah, and after that they were allowed to eat chametz.
שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן
A child does not know how to call his father and mother until he tastes the taste of grain.
() לפני אכילת לחם נוטל את ידיו ואומר:
בָּרוּךְ אַתָּה יְ‑יָ אֱ‑לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדָים:
() על הלחם מברך:
בָּרוּךְ אַתָּה יְ‑יָ אֱ‑לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ:
() על תבשיל מחמשת מיני דגן ועל מיני מאפה מברך:
בָּרוּךְ אַתָּה יְ‑יָ אֱ‑לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת:
() על היין מברך:
בָּרוּךְ אַתָּה יְ‑יָ אֱ‑לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן:
() על כל פרי העץ מברך:
בָּרוּךְ אַתָּה יְ‑יָ אֱ‑לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ:
() על פרי האדמה מברך:
בָּרוּךְ אַתָּה יְ‑יָ אֱ‑לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה:
() על בשר ודגים. חלב וביצה וגבינה. כמהין ופטריות וכדומה. גם על המשקים חוץ מיין אומר:
בָּרוּךְ אַתָּה יְ‑יָ אֱ‑לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ:
(ב) משרשי המצוה. לזכר נסי מצרים כמו שכתבנו באחרות. וגם זה גזע מן השרש הנזכר, שאין כבוד לבני מלכים ויועצי ארץ לגרר העצמות ולשברם ככלבים, לא יאות לעשות ככה, כי אם לעניי העם הרעבים. ועל כן בתחלת בואנו להיות סגלת כל העמים ממלכת כהנים וגוי קדוש (שם יט ו), ובכל שנה ושנה באותו הזמן, ראוי לנו לעשות מעשים המראים בנו המעלה הגדולה שעלינו בה באותה שעה. ומתוך המעשה והדמיון שאנחנו עושין, נקבע בנפשותינו הדבר לעולם. ואל תחשב בני לתפש על דברי ולומר ולמה יצוה אותנו השם יתברך לעשות כל אלה לזכרון אותו הנס, והלא בזכרון אחד יעלה הדבר במחשבתנו ולא ישכח מפי זרענו? דע, כי לא מחכמה תתפשני על זה, ומחשבת הנער ישיאך לדבר כן. ועתה בני, אם בינה שמעה זאת, והטה אזנך ושמע (משלי כב יז), אלמדך להועיל בתורה ובמצות. דע, כי האדם נפעל כפי פעלותיו, ולבו וכל מחשבתיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם אם טוב ואם רע, ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצות, ואפילו שלא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב, ומתוך שלא לשמה בא לשמה, ובכח מעשיו ימית היצר הרע, כי אחרי הפעלות נמשכים הלבבות. ואפילו אם יהיה אדם צדיק גמור ולבבו ישר ותמים, חפץ בתורה ובמצות, אם יעסק תמיד בדברים של דפי, כאלו תאמר דרך משל שהכריחו המלך ומנהו באמנות רעה, באמת אם כל עסקו תמיד כל היום באותו אמנות, ישוב לזמן מן הזמנים מצדקת לבו להיות רשע גמור, כי ידוע הדבר ואמת שכל האדם נפעל כפי פעלותיו, כמו שאמרנו. ועל כן אמרו חכמים ז''ל (מכות כג, ב) רצה הקב''ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, כדי להתפיס בהן כל מחשבותינו ולהיות בהן כל עסקינו להטיב לנו באחריתנו. כי מתוך הפעלות הטובות אנחנו נפעלים להיות טובים וזוכים לחיי עד. ורמזו ז''ל על זה (מנחות מג, ב), באמרם כל מי שיש לו מזוזה בפתחו וציצית בבגדו ותפלין בראשו, מבטח לו שלא יחטא, לפי שאלו מצות תמידיות, ונפעל בהן תמיד.
(2) Among the roots of this commandment: To remember the miracles of Egypt, as we have written elsewhere. And this is also a trunk from this root, for it is not honorable for the sons of kings and the highests advisors of the land to drag the bones and break them as dogs do, and it is an ugly thing, left only to the impoverished and starving. And therefore, as we began to become the chosen of all nations, a kingdom of priests and a holy nation (Ibid. 19:6), and in each and every year at that time, it is proper for us to do acts that show in us the great virtue which we acheived at that hour. And in the act and reenactment that we do, this great virtue is placed in our souls for eternity. My son, do not pounce upon my words and say why would the Name (i.e. God) command us to do all of these commandments to commemorate that miracle, would we not remember it with one commemoration and thusly, our offspring shall never forget this? You must know, that wisdom would not seize upon this, and your youthful thoughts leads you to this. And now, my son, "If thou has understanding" (Job 34, 16), "incline thine ear and hear" (Proverbs 22, 17), and I will teach you to benefit from Torah and Mitzvot. You must know, that Man is as acted upon according to his actions, and his heart and all his thoughts always follow after the actions that he does, whether good or bad, and even he who in his heart is a complete sinner and all the desires of his heart are for only evil, if his spirit shall be enlightened and he will put his efforts and actions to persist in Torah and Mitzvot, even if not for the sake of heaven, he shall immediately incline towards Good, and from that which is not for its own sake comes that which is for its own sake [as opposed to personal gain], for the hearts are drawn after the actions. And even if a man is perfectly righteous and his heart is straight and innocent, desiring of Torah and Mitzvot, if he shall constantly deal with improper things; you could compare it to someone who was forced by the king to to work a wicked craft, if he constantly works in that wicked craft, eventually from his righteousness he shall have become completely evil, for it is known and true that every man is acted upon according to his actions, as we havve said. And the Sages of blessed memory said about this: (Makkot 23b) "God wanted to grant merits to Israel, therefore he gave them many laws and commandments", to occupy all of our thoughts and all our deeds, to benefit us at our end [i.e. in the world to come]. Because from the good actions we are acted upon to be good and we merit eternal life. And the Sages hinted at this (Menahot 43b), with their statement that everyone who has a Mezuzah on his door, Tzitzis on his garment and Tefillin on his head, he is promised that he shall not sin, for these are constant Mitzvot, and he is constantly acted upon by them.