(כה) וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר׃ (כו) וַיַּ֗רְא כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ ל֔וֹ וַיִּגַּ֖ע בְּכַף־יְרֵכ֑וֹ וַתֵּ֙קַע֙ כַּף־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּהֵאָֽבְק֖וֹ עִמּֽוֹ׃ (כז) וַיֹּ֣אמֶר שַׁלְּחֵ֔נִי כִּ֥י עָלָ֖ה הַשָּׁ֑חַר וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֲשַֽׁלֵּחֲךָ֔ כִּ֖י אִם־בֵּרַכְתָּֽנִי׃ (כח) וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו מַה־שְּׁמֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹֽב׃ (כט) וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א יַעֲקֹב֙ יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־שָׂרִ֧יתָ עִם־אֱלֹהִ֛ים וְעִם־אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל׃ (ל) וַיִּשְׁאַ֣ל יַעֲקֹ֗ב וַיֹּ֙אמֶר֙ הַגִּֽידָה־נָּ֣א שְׁמֶ֔ךָ וַיֹּ֕אמֶר לָ֥מָּה זֶּ֖ה תִּשְׁאַ֣ל לִשְׁמִ֑י וַיְבָ֥רֶךְ אֹת֖וֹ שָֽׁם׃ (לא) וַיִּקְרָ֧א יַעֲקֹ֛ב שֵׁ֥ם הַמָּק֖וֹם פְּנִיאֵ֑ל כִּֽי־רָאִ֤יתִי אֱלֹהִים֙ פָּנִ֣ים אֶל־פָּנִ֔ים וַתִּנָּצֵ֖ל נַפְשִֽׁי׃ (לב) וַיִּֽזְרַֽח־ל֣וֹ הַשֶּׁ֔מֶשׁ כַּאֲשֶׁ֥ר עָבַ֖ר אֶת־פְּנוּאֵ֑ל וְה֥וּא צֹלֵ֖עַ עַל־יְרֵכֽוֹ׃ (לג) עַל־כֵּ֡ן לֹֽא־יֹאכְל֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־גִּ֣יד הַנָּשֶׁ֗ה אֲשֶׁר֙ עַל־כַּ֣ף הַיָּרֵ֔ךְ עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֤י נָגַע֙ בְּכַף־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּגִ֖יד הַנָּשֶֽׁה׃
(25) Jacob was left alone. And a figure*figure Or “[divine] agent.” The expectation of divine intervention (see 28.15; 32.10–13) via a nearby agent (see 32.2–3) evokes this extended sense. Cf. 18.2; see further the Dictionary under ’ish; Agent. wrestled with him until the break of dawn. (26) When he saw that he had not prevailed against him, he wrenched Jacob’s hip at its socket, so that the socket of his hip was strained as he wrestled with him. (27) Then he said, “Let me go, for dawn is breaking.” But he answered, “I will not let you go, unless you bless me.” (28) Said the other, “What is your name?” He replied, “Jacob.” (29) Said he, “Your name shall no longer be Jacob, but Israel, for you have striven*striven Heb. saritha, connected with first part of “Israel.” with beings divine and human,*beings divine and human Or “God (Elohim, connected with second part of ‘Israel’) and human beings.” and have prevailed.” (30) Jacob asked, “Pray tell me your name.” But he said, “You must not ask my name!” And he took leave of him there. (31) So Jacob named the place Peniel,*Peniel Understood as “face of God.” meaning, “I have seen a divine being face to face, yet my life has been preserved.” (32) The sun rose upon him as he passed Penuel, limping on his hip. (33) That is why the children of Israel to this day do not eat the thigh muscle that is on the socket of the hip, since Jacob’s hip socket was wrenched at the thigh muscle.
מתני׳ גיד הנשה נוהג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין ובמוקדשין ונוהג בבהמה ובחיה בירך של ימין ובירך של שמאל ואינו נוהג בעוף מפני שאין לו כף ונוהג בשליל ר' יהודה אומר אינו נוהג בשליל וחלבו מותר ואין הטבחין נאמנין על גיד הנשה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים נאמנין עליו ועל החלב:
MISHNA: The prohibition of eating the sciatic nerve applies both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael, in the presence of, i.e., the time of, the Temple and not in the presence of the Temple, and with regard to non-sacred animals and with regard to sacrificial animals. And it applies to domesticated animals and to undomesticated animals, to the thigh of the right leg and to the thigh of the left leg. But it does not apply to a bird, due to the fact that the verse makes reference to the sciatic nerve as being “upon the spoon of the thigh” (Genesis 32:33), and a bird has no spoon of the thigh. And the prohibition applies to a late-term animal fetus [shalil] in the womb. Rabbi Yehuda says: It does not apply to a fetus; and similarly, its fat is permitted. And butchers are not deemed credible to say that the sciatic nerve was removed; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: They are deemed credible about the sciatic nerve and about the forbidden fat.
שולחן ערוך יו"ד סימן סה סעיף יג
מי שניקר והלך לו ואין אנו יודעים אם הוא בקי בניקור ואין כאן מי שהוא בקי בניקור להראות לו מותר: הגה ודוקא שיודעים שהשלים ניקורו ואם לאו הכי אסור שמא לא השלים הניקור (ר"ן בשם ריב"א) ואם אפשר להראות לבקי אין לסמוך על המנקר (ב"י ממשמעות הרא"ש) אם לא ידעינן אותו בקי בניקור ומוחזק בכשרות ואע"ג דרוב המצוין אצל ניקור מומחים הם מכל מקום טוב להחמיר (ב"י בשם הרשב"א) ועיין לעיל סימן א' גבי רוב מצוין אצל שחיטה וכו':
כרתי סימן סה ס"ק ט"ו
מ"מ טוב להחמיר וביותר יש להחמיר בזמן הזה דרבו החומרות מבעל עיטור וכדומה וכבד עליו טורח ואינם על הרוב בעלי תורה והם מחמירין ומקילין במקום שאסור. והנה בזמני היה מנקר אחד אפילו בעל תורה ומומחה למאוד ונשתבש בדעתו לומר על גיד אחר שהוא הגיד האמיתי ועד היום הזה טעינו נחנו ואבותינו בגיד שאינו גיד שאוסרה התורה והיה הולך ושב בכל ארץ אשכנז ומרעיש הבריות עד שבא לפראג והציע דבריו לפני ולפני חכמי העיר הגאונים. ואני חקרתי ובדקתי את הדבר ומצאתי שזה הגיד אינו רק בבהמות זכרים ולא בבהמות נקבות ואז הראתי לו סמ"ג שכתב דג"ה נוהג בזכרים ונקבות ועי"כ אשתקל מילולי' ועכ"פ אין לסמוך בניקור כי אם על בקי וירא ה' מרבים ומיום עמדי על דעתי שלמדתי הלכות ניקור להיות בקי בהן ובשמותיהן לא סמכתי על מנקר כי אם מה שהייתי מנקר בעצמי ויגיע כפי אכלתי:
שו"ת חת"ם סופר יו"ד סימן ס"ט
שוכ"ט לידידי הרב המפואר ומהולל כמ"וה אברהם נ"י:
ספרו כאן הגיעני ואשר הערני עליו בשני דברים הנני להשיב. ראשון תחלה מ"ש בכרתי ס"סי ס"ה שמנקר א' הרעיש העולם שגיד הנשה היא גיד א' שאינו נמצא אלא בבהמות זכרים ולא בנקבות ולא מצאו חכמי פראג מענה עד שהגאון בעל פלתי הראה לו בסמ"ג שכ' מצות ג"ה נוהג בזכרים ונקבות וא"כ ע"כ איננו אותו הגיד ורבים תמהו על שגגה גדולה שיצאה מהשליטים דסמ"ג מיירי שנוהג בזכרים ישראלים ונקבות כדרכו בכל המצות לכתוב כן אבל מהגיד לא מיירי אם הוא הנמצא בזכרים ונקבות אי לא וכיון שטעות נזרקה לפני הגאונים הנ"ל ודחה לזה בקנה נמצא דבריו קיימים ואין לאכול אחוריים אא"כ נקרו מהם שני הגידים: -
ואני אומר דברי חכמים קיימים דהרי יש לחקור כיון דקיי"ל בני ישראל ולא בנות ישראל וע"כ לא פליגי ר"י ור' יוסי אלא אי סומכות רשות או אסור לסמוך אבל כ"ע מודים דדרשי בני ולא בנות א"כ קשה ג"ה נמי אמאי לא נימא בני ישראל ולא בנות ישראל ולא ינהוג אי' ג"ה בנקבות ישראל ולכאורה יש ליישב דלא דרשי' כן אלא בקום ועשה אבל בל"ת השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה אך הא מצינו גם בל"ת אמור אל הכהנים בני אהרן ולא בנות אהרן שמטמאים למתים הרי אפילו בל"ת ממעטי' נשים וא"כ בג"ה נמי אמאי נוהג בזכרים ונקבות וצ"ל שאני גבי כהנים דהסבר' נוטה לחלק בין זכרים אפי' בעלי מומין ובין נקבות לענין קדושת כהונה משא"כ בשארי ל"ת השוה אשה לאיש ולא דרשינן בני ולא בנות כנ"ל: -
והשתא אס"ד דאותו הגיד הנשה ביעקב הוא גיד דלא נמצא בבע"ח נקבות א"כ שפיר הי' סברא לחלק בין בני ישראל לבנות ישראל ואיך כ' סמ"ג נוהג בזכרים ונקבות וכן במתני' ג"ה נוהג וכו' לא קאמר ואינו נוהג בנקבות אע"כ הגיד הוא הנמצא בין בזכרי' ובין בנקבות וע"כ נוהג איסורו ג"כ בכל ודברי חכמים קיימים:
דְּתַנְיָא: ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל סוֹמְכִין, וְאֵין בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל סוֹמְכוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: נָשִׁים סוֹמְכוֹת — רְשׁוּת.
As it is taught in a baraita: “Speak to the children of Israel…and he shall place his hands upon the head of the burnt-offering” (Leviticus 1:2–4). The phrase “children of Israel” literally means sons of Israel, and this teaches that the sons of Israel place their hands upon offerings, but the daughters of Israel do not place their hands upon offerings; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei and Rabbi Shimon say: It is optional for women to place their hands on the head of an offering before it is slaughtered, although they are not obligated to do so. Apparently, according to the opinion of Rabbi Yosei and Rabbi Shimon, if a woman wishes to perform any mitzva that is not obligatory for her, she is permitted to do so. Here too, one does not prevent a woman from sounding the shofar.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, וְכֵן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, אָמַר קְרָא: ״אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכׇּל חַטֹּאת״ – הִשְׁוָה הַכָּתוּב אִשָּׁה לְאִישׁ לְכׇל עוֹנָשִׁין שֶׁבַּתּוֹרָה.
The Gemara presents three sources for this halakha. Rav Yehuda says that Rav says, and similarly, the school of Rabbi Yishmael taught: The verse states with regard to the liability of one who takes a false oath that he had not stolen: “When a man or woman shall commit any of the sins of a person” (Numbers 5:6). The verse equates a woman with a man with regard to all punishments in the Torah.
חוּץ מִ״בַּל תַּקִּיף״ וּ״בַל תַּשְׁחִית״ כּוּ׳. בִּשְׁלָמָא ״בַּל תִּטַּמֵּא לְמֵתִים״, דִּכְתִיב: ״אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן״ – בְּנֵי אַהֲרֹן, וְלֹא בְּנוֹת אַהֲרֹן. אֶלָּא ״בַּל תַּקִּיף״ וּ״בַל תַּשְׁחִית״ מְנָלַן?
§ The mishna teaches that women are obligated in all prohibitions except for the prohibitions of: Do not round the corners of one’s head, and: Do not destroy the corners of your beard, and: Do not contract ritual impurity from a corpse. The Gemara asks: Granted, a woman of priestly lineage is not obligated in the mitzva of: Do not contract ritual impurity from a corpse, as it is written: “Speak to the priests, the sons of Aaron, and say to them: None shall become impure for the dead among his people” (Leviticus 21:1). This verse teaches that the prohibition applies to the sons of Aaron, but not the daughters of Aaron. But from where do we derive the prohibitions of: Do not round the corners of one’s head, and: Do not destroy the corners of your beard?
(יא) בְּנוֹת אַהֲרֹן לֹא הֻזְהֲרוּ עַל טֻמְאַת מֵת שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כא א) "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן" וְלֹא בְּנוֹת אַהֲרֹן. וְכֵן הַחֲלָלִים מֻתָּרִין לְהִטַּמֵּא שֶׁנֶּאֱמַר בְּנֵי אַהֲרֹן עַד שֶׁיִּהְיוּ בְּכִהוּנָם:
(11) The daughters of Aaron were not warned to avoid the ritual impurity imparted by a corpse. This derived from Leviticus 21:1: "Say to the priests, the sons of Aaron...." Implied is "the sons of Aaron," and not "the daughters of Aaron."
Similarly, challalim are permitted to become impure. This is also derived from the words, "the priests, the sons of Aaron," i.e., to be included in the prohibition, their priesthood must be intact.