(א) וַיְדַבֵּ֣ר יי אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃ (ב) זֹ֚את חֻקַּ֣ת הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יי לֵאמֹ֑ר דַּבֵּ֣ר ׀ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֣וּ אֵלֶיךָ֩ פָרָ֨ה אֲדֻמָּ֜ה תְּמִימָ֗ה אֲשֶׁ֤ר אֵֽין־בָּהּ֙ מ֔וּם אֲשֶׁ֛ר לֹא־עָלָ֥ה עָלֶ֖יהָ עֹֽל׃ (ג) וּנְתַתֶּ֣ם אֹתָ֔הּ אֶל־אֶלְעָזָ֖ר הַכֹּהֵ֑ן וְהוֹצִ֤יא אֹתָהּ֙ אֶל־מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֔ה וְשָׁחַ֥ט אֹתָ֖הּ לְפָנָֽיו׃ (ד) וְלָקַ֞ח אֶלְעָזָ֧ר הַכֹּהֵ֛ן מִדָּמָ֖הּ בְּאֶצְבָּע֑וֹ וְהִזָּ֞ה אֶל־נֹ֨כַח פְּנֵ֧י אֹֽהֶל־מוֹעֵ֛ד מִדָּמָ֖הּ שֶׁ֥בַע פְּעָמִֽים׃ (ה) וְשָׂרַ֥ף אֶת־הַפָּרָ֖ה לְעֵינָ֑יו אֶת־עֹרָ֤הּ וְאֶת־בְּשָׂרָהּ֙ וְאֶת־דָּמָ֔הּ עַל־פִּרְשָׁ֖הּ יִשְׂרֹֽף׃ (ו) וְלָקַ֣ח הַכֹּהֵ֗ן עֵ֥ץ אֶ֛רֶז וְאֵז֖וֹב וּשְׁנִ֣י תוֹלָ֑עַת וְהִשְׁלִ֕יךְ אֶל־תּ֖וֹךְ שְׂרֵפַ֥ת הַפָּרָֽה׃ (ז) וְכִבֶּ֨ס בְּגָדָ֜יו הַכֹּהֵ֗ן וְרָחַ֤ץ בְּשָׂרוֹ֙ בַּמַּ֔יִם וְאַחַ֖ר יָב֣וֹא אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וְטָמֵ֥א הַכֹּהֵ֖ן עַד־הָעָֽרֶב׃ (ח) וְהַשֹּׂרֵ֣ף אֹתָ֔הּ יְכַבֵּ֤ס בְּגָדָיו֙ בַּמַּ֔יִם וְרָחַ֥ץ בְּשָׂר֖וֹ בַּמָּ֑יִם וְטָמֵ֖א עַד־הָעָֽרֶב׃ (ט) וְאָסַ֣ף ׀ אִ֣ישׁ טָה֗וֹר אֵ֚ת אֵ֣פֶר הַפָּרָ֔ה וְהִנִּ֛יחַ מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה בְּמָק֣וֹם טָה֑וֹר וְ֠הָיְתָה לַעֲדַ֨ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל לְמִשְׁמֶ֛רֶת לְמֵ֥י נִדָּ֖ה חַטָּ֥את הִֽוא׃ (י) וְ֠כִבֶּס הָאֹסֵ֨ף אֶת־אֵ֤פֶר הַפָּרָה֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וְטָמֵ֖א עַד־הָעָ֑רֶב וְֽהָיְתָ֞ה לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְלַגֵּ֛ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכָ֖ם לְחֻקַּ֥ת עוֹלָֽם׃ (יא) הַנֹּגֵ֥עַ בְּמֵ֖ת לְכָל־נֶ֣פֶשׁ אָדָ֑ם וְטָמֵ֖א שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ (יב) ה֣וּא יִתְחַטָּא־ב֞וֹ בַּיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י יִטְהָ֑ר וְאִם־לֹ֨א יִתְחַטָּ֜א בַּיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י לֹ֥א יִטְהָֽר׃ (יג) כָּֽל־הַנֹּגֵ֡עַ בְּמֵ֣ת בְּנֶפֶשׁ֩ הָאָדָ֨ם אֲשֶׁר־יָמ֜וּת וְלֹ֣א יִתְחַטָּ֗א אֶת־מִשְׁכַּ֤ן יי טִמֵּ֔א וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִיִּשְׂרָאֵ֑ל כִּי֩ מֵ֨י נִדָּ֜ה לֹא־זֹרַ֤ק עָלָיו֙ טָמֵ֣א יִהְיֶ֔ה ע֖וֹד טֻמְאָת֥וֹ בֽוֹ׃ (יד) זֹ֚את הַתּוֹרָ֔ה אָדָ֖ם כִּֽי־יָמ֣וּת בְּאֹ֑הֶל כָּל־הַבָּ֤א אֶל־הָאֹ֙הֶל֙ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר בָּאֹ֔הֶל יִטְמָ֖א שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ (טו) וְכֹל֙ כְּלִ֣י פָת֔וּחַ אֲשֶׁ֛ר אֵין־צָמִ֥יד פָּתִ֖יל עָלָ֑יו טָמֵ֖א הֽוּא׃ (טז) וְכֹ֨ל אֲשֶׁר־יִגַּ֜ע עַל־פְּנֵ֣י הַשָּׂדֶ֗ה בַּֽחֲלַל־חֶ֙רֶב֙ א֣וֹ בְמֵ֔ת אֽוֹ־בְעֶ֥צֶם אָדָ֖ם א֣וֹ בְקָ֑בֶר יִטְמָ֖א שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ (יז) וְלָֽקְחוּ֙ לַטָּמֵ֔א מֵעֲפַ֖ר שְׂרֵפַ֣ת הַֽחַטָּ֑את וְנָתַ֥ן עָלָ֛יו מַ֥יִם חַיִּ֖ים אֶל־כֶּֽלִי׃ (יח) וְלָקַ֨ח אֵז֜וֹב וְטָבַ֣ל בַּמַּיִם֮ אִ֣ישׁ טָהוֹר֒ וְהִזָּ֤ה עַל־הָאֹ֙הֶל֙ וְעַל־כָּל־הַכֵּלִ֔ים וְעַל־הַנְּפָשׁ֖וֹת אֲשֶׁ֣ר הָֽיוּ־שָׁ֑ם וְעַל־הַנֹּגֵ֗עַ בַּעֶ֙צֶם֙ א֣וֹ בֶֽחָלָ֔ל א֥וֹ בַמֵּ֖ת א֥וֹ בַקָּֽבֶר׃ (יט) וְהִזָּ֤ה הַטָּהֹר֙ עַל־הַטָּמֵ֔א בַּיּ֥וֹם הַשְּׁלִישִׁ֖י וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י וְחִטְּאוֹ֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וְכִבֶּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָהֵ֥ר בָּעָֽרֶב׃ (כ) וְאִ֤ישׁ אֲשֶׁר־יִטְמָא֙ וְלֹ֣א יִתְחַטָּ֔א וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִתּ֣וֹךְ הַקָּהָ֑ל כִּי֩ אֶת־מִקְדַּ֨שׁ יי טִמֵּ֗א מֵ֥י נִדָּ֛ה לֹא־זֹרַ֥ק עָלָ֖יו טָמֵ֥א הֽוּא׃ (כא) וְהָיְתָ֥ה לָּהֶ֖ם לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם וּמַזֵּ֤ה מֵֽי־הַנִּדָּה֙ יְכַבֵּ֣ס בְּגָדָ֔יו וְהַנֹּגֵ֙עַ֙ בְּמֵ֣י הַנִּדָּ֔ה יִטְמָ֖א עַד־הָעָֽרֶב׃ (כב) וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־יִגַּע־בּ֥וֹ הַטָּמֵ֖א יִטְמָ֑א וְהַנֶּ֥פֶשׁ הַנֹּגַ֖עַת תִּטְמָ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃ (פ)
(1) The LORD spoke to Moses and Aaron, saying: (2) This is the ritual law that the LORD has commanded: Instruct the Israelite people to bring you a red cow without blemish, in which there is no defect and on which no yoke has been laid. (3) You shall give it to Eleazar the priest. It shall be taken outside the camp and slaughtered in his presence. (4) Eleazar the priest shall take some of its blood with his finger and sprinkle it seven times toward the front of the Tent of Meeting. (5) The cow shall be burned in his sight—its hide, flesh, and blood shall be burned, its dung included— (6) and the priest shall take cedar wood, hyssop, and crimson stuff, and throw them into the fire consuming the cow. (7) The priest shall wash his garments and bathe his body in water; after that the priest may reenter the camp, but he shall be unclean until evening. (8) He who performed the burning shall also wash his garments in water, bathe his body in water, and be unclean until evening. (9) A man who is clean shall gather up the ashes of the cow and deposit them outside the camp in a clean place, to be kept for water of lustration for the Israelite community. It is for cleansing. (10) He who gathers up the ashes of the cow shall also wash his clothes and be unclean until evening. This shall be a permanent law for the Israelites and for the strangers who reside among you. (11) He who touches the corpse of any human being shall be unclean for seven days. (12) He shall cleanse himself with it on the third day and on the seventh day, and then be clean; if he fails to cleanse himself on the third and seventh days, he shall not be clean. (13) Whoever touches a corpse, the body of a person who has died, and does not cleanse himself, defiles the LORD’s Tabernacle; that person shall be cut off from Israel. Since the water of lustration was not dashed on him, he remains unclean; his uncleanness is still upon him. (14) This is the ritual: When a person dies in a tent, whoever enters the tent and whoever is in the tent shall be unclean seven days; (15) and every open vessel, with no lid fastened down, shall be unclean. (16) And in the open, anyone who touches a person who was killed or who died naturally, or human bone, or a grave, shall be unclean seven days. (17) Some of the ashes from the fire of cleansing shall be taken for the unclean person, and fresh water shall be added to them in a vessel. (18) A person who is clean shall take hyssop, dip it in the water, and sprinkle on the tent and on all the vessels and people who were there, or on him who touched the bones or the person who was killed or died naturally or the grave. (19) The clean person shall sprinkle it upon the unclean person on the third day and on the seventh day, thus cleansing him by the seventh day. He shall then wash his clothes and bathe in water, and at nightfall he shall be clean. (20) If anyone who has become unclean fails to cleanse himself, that person shall be cut off from the congregation, for he has defiled the LORD’s sanctuary. The water of lustration was not dashed on him: he is unclean. (21) That shall be for them a law for all time. Further, he who sprinkled the water of lustration shall wash his clothes; and whoever touches the water of lustration shall be unclean until evening. (22) Whatever that unclean person touches shall be unclean; and the person who touches him shall be unclean until evening.
(טז) וַיְהִ֥י דְבַר־יי אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
(16) The word of the LORD came to me:
(יז) בֶּן־אָדָ֗ם בֵּ֤ית יִשְׂרָאֵל֙ יֹשְׁבִ֣ים עַל־אַדְמָתָ֔ם וַיְטַמְּא֣וּ אוֹתָ֔הּ בְּדַרְכָּ֖ם וּבַעֲלִֽילוֹתָ֑ם כְּטֻמְאַת֙ הַנִּדָּ֔ה הָיְתָ֥ה דַרְכָּ֖ם לְפָנָֽי׃
(17) O mortal, when the House of Israel dwelt on their own soil, they defiled it with their ways and their deeds; their ways were in My sight like the uncleanness of a menstruating woman.
(יז) בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם וגו' . כטומאת הנדה המשילה הכתוב לנדה שבעלה מצפה מתי תטהר ותאב לשוב אליה :
The Torah compares them to the impurity of a menstruating woman, whose husband is yearning for when she will be pure once again and be able to reunite (physically) with her.
(So, too, God, always yearns for the Jewish people to return from their evil ways and come back to him)
(יח) וָאֶשְׁפֹּ֤ךְ חֲמָתִי֙ עֲלֵיהֶ֔ם עַל־הַדָּ֖ם אֲשֶׁר־שָׁפְכ֣וּ עַל־הָאָ֑רֶץ וּבְגִלּוּלֵיהֶ֖ם טִמְּאֽוּהָ׃
(18) So I poured out My wrath on them for the blood which they shed upon their land, and for the fetishes with which they defiled it.
וְלֹא־תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל־עִיר מִקְלָטוֹ לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד־מוֹת הַכֹּהֵן׃
Nor may you accept ransom in lieu of flight to a city of refuge, enabling one to return to live on his land before the death of the priest.
ולא־תקיא הארץ אתכם בטמאכם אתה כאשר קאה את־הגוי אשר לפניכם
So let not the land spew you out for defiling it, as it spewed out the nation that came before you.
(כח) ולא תקיא הארץ אתכם. מָשָׁל לְבֶן מֶלֶךְ שֶׁהֶאֱכִילוּהוּ דָּבָר מָאוּס, שֶׁאֵין עוֹמֵד בְּמֵעָיו אֶלָּא מְקִיאוֹ, כַּךְ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ מְקַיֶּמֶת עוֹבְרֵי עֲבֵירָה (ספרא סוף קדושים), וְתַרְגּוּמוֹ וְלָא תְרוֹקֵן, לְשׁוֹן רֵיקוּן — מְרִיקָה עַצְמָהּ מֵהֶם:
(28) ולא תקיא הארץ אתכם THAT THE LAND VOMIT NOT YOU OUT — A parable! This may be compared to the case of a prince (i. e. a sensitive, refined person) to whom one gives a disgusting thing to eat which he cannot retain on his stomach but vomits it out thus Eretz-Yisrael is unable to retain sinners on its soil (Sifra, Kedoshim, Chapter 12 14). The Targum renders it by: ולא תרוקן a term for ״emptying out״ — it (the earth) empties itself of them.
(יט) וָאָפִ֤יץ אֹתָם֙ בַּגּוֹיִ֔ם וַיִּזָּר֖וּ בָּאֲרָצ֑וֹת כְּדַרְכָּ֥ם וְכַעֲלִילוֹתָ֖ם שְׁפַטְתִּֽים׃
(19) I scattered them among the nations, and they were dispersed through the countries: I punished them in accordance with their ways and their deeds.
(יט) ואפיץ אותם בגוים, ומן הגוים זורו בארצות ובכ''ז לא היה זה דרך כליה או הסתרת פנים כאילו סלקתי השגחתי מהם ונתתים להיות הפקר כי בהפך היה עונש השגחיי כמדת עונותיהם, וז''ש
I scattered them among the nations: And from those nations I dispersed them among the lands. And despite this, it was not done in a way in which I was totally hiding from them, because I was still watching over them
(כ) וַיָּב֗וֹא אֶל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁר־בָּ֣אוּ שָׁ֔ם וַֽיְחַלְּל֖וּ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֑י בֶּאֱמֹ֤ר לָהֶם֙ עַם־יי אֵ֔לֶּה וּמֵאַרְצ֖וֹ יָצָֽאוּ׃
(20) But when they came to those nations, they caused My holy name to be profaned, in that it was said of them, “These are the people of the LORD, yet they had to leave His land.”
(כ) ויבוא . לפי שאמר בית ישראל בראש הפרשה קרא כל הפרשה בלשון יחיד ומדרש אגדה הקב"ה בא עמהם בגולה והטה אוזן מה היו אומרים השבאין הרי אלו עם יי ולא היה לו יכולת להצילן במדרש איכה רבתי :
But when they came: Since he refers to the "House of Israel" in the beginning of the chapter, he refers to them in the singular for the rest of it. And the Midrash says that it refers to God (singular) who traveled with them in exiled and bent his ear to listen to what they (the captors) were saying, which was "look, this is the nation of G-d," and he could not save them.
(כא) וָאֶחְמֹ֖ל עַל־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֑י אֲשֶׁ֤ר חִלְּל֙וּהוּ֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל בַּגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁר־בָּ֥אוּ שָֽׁמָּה׃ (ס)
(21) Therefore I am concerned for My holy name, which the House of Israel have caused to be profaned among the nations to which they have come.
(כב) לָכֵ֞ן אֱמֹ֣ר לְבֵֽית־יִשְׂרָאֵ֗ל כֹּ֤ה אָמַר֙ אדושם יי לֹ֧א לְמַעַנְכֶ֛ם אֲנִ֥י עֹשֶׂ֖ה בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֤י אִם־לְשֵׁם־קָדְשִׁי֙ אֲשֶׁ֣ר חִלַּלְתֶּ֔ם בַּגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁר־בָּ֥אתֶם שָֽׁם׃
(22) Say to the House of Israel: Thus said the Lord GOD: Not for your sake will I act, O House of Israel, but for My holy name, which you have caused to be profaned among the nations to which you have come.
(כב) לא למענכם, שאם הייתי עושה למענכם הדבר תלוי בזכות וחובה וכשיחטאו עוד יוסיף להגלותם, אבל אחר שאיני עושה למענכם רק בשביל
Not for your sake: Because if it was for your sake, it would depend on your merits and transgressions, and if you transgress more, you would be exiled for longer. But since I'm not doing all this for you but only for....
(כג) וְקִדַּשְׁתִּ֞י אֶת־שְׁמִ֣י הַגָּד֗וֹל הַֽמְחֻלָּל֙ בַּגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֥ר חִלַּלְתֶּ֖ם בְּתוֹכָ֑ם וְיָדְע֨וּ הַגּוֹיִ֜ם כִּי־אֲנִ֣י יי נְאֻם֙ אדושם יי בְּהִקָּדְשִׁ֥י בָכֶ֖ם לְעֵינֵיהֶֽם׃
(23) I will sanctify My great name which has been profaned among the nations—among whom you have caused it to be profaned. And the nations shall know that I am the LORD—declares the Lord GOD—when I manifest My holiness before their eyes through you.
(כג) וקדשתי את שמי . ומה הוא הקידוש ולקחתי אתכם מן הגוים :
And what is the sanctification? the fact that I will take you out from among the nations in the next verse...
(כד) וְלָקַחְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ מִן־הַגּוֹיִ֔ם וְקִבַּצְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מִכָּל־הָאֲרָצ֑וֹת וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַתְכֶֽם׃
(24) I will take you from among the nations and gather you from all the countries, and I will bring you back to your own land.
(כה) וְזָרַקְתִּ֧י עֲלֵיכֶ֛ם מַ֥יִם טְהוֹרִ֖ים וּטְהַרְתֶּ֑ם מִכֹּ֧ל טֻמְאוֹתֵיכֶ֛ם וּמִכָּל־גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם אֲטַהֵ֥ר אֶתְכֶֽם׃
(25) I will sprinkle clean water upon you, and you shall be clean: I will cleanse you from all your uncleanness and from all your fetishes.
The verse that probably clinched that it would be the Haftarah for Parshat Parah,
(כו) וְנָתַתִּ֤י לָכֶם֙ לֵ֣ב חָדָ֔שׁ וְר֥וּחַ חֲדָשָׁ֖ה אֶתֵּ֣ן בְּקִרְבְּכֶ֑ם וַהֲסִ֨רֹתִ֜י אֶת־לֵ֤ב הָאֶ֙בֶן֙ מִבְּשַׂרְכֶ֔ם וְנָתַתִּ֥י לָכֶ֖ם לֵ֥ב בָּשָֽׂר׃
(26) And I will give you a new heart and put a new spirit into you: I will remove the heart of stone from your body and give you a heart of flesh;
(כו) לב חדש . יצר שנתחדש לטובה :
(כו) אתן לכם לב חדש שיהיה נוטה רק אל הטוב וכן הציורים שיעלו ברוח יהיו רק טובים, וכן עד עתה היה הלב קשה מלקבל המוסר והתוכחה כמו האבן שקשה לחקוק בו
(כו) אסיר לב האבן ואתן לכם לב בשר שמקבל בקל ציורים טובים של יראת יי ואהבתו :
(ה) רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר חֻקִּים שֶׁהֵם חֲקוּקִים עַל יֵצֶר הָרָע, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה י, א): הוֹי הַחֹקְקִים חִקְקֵי אָוֶן, אָמַר רַבִּי לֵוִי מָשָׁל לִמְקוֹם אַדְרִימוֹן שֶׁהוּא מְשֻׁבָּשׁ בִּגְיָסוֹת, מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ הוֹשִׁיב בּוֹ קוֹסְטְרַיְנוֹס בִּשְׁבִיל לְשָׁמְרוֹ, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹרָה קְרוּיָה אֶבֶן וְיֵצֶר הָרָע קָרוּי אֶבֶן, תּוֹרָה קְרוּיָה אֶבֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד, יב): אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה. יֵצֶר הָרָע קָרוּי אֶבֶן, דִּכְתִיב (יחזקאל לו, כו): וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם. תּוֹרָה אֶבֶן, יֵצֶר הָרָע אֶבֶן, הָאֶבֶן תִּשְׁמֹר אֶת הָאָבֶן.
(כז) וְאֶת־רוּחִ֖י אֶתֵּ֣ן בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְעָשִׂ֗יתִי אֵ֤ת אֲשֶׁר־בְּחֻקַּי֙ תֵּלֵ֔כוּ וּמִשְׁפָּטַ֥י תִּשְׁמְר֖וּ וַעֲשִׂיתֶֽם׃
(27) and I will put My spirit into you. Thus I will cause you to follow My laws and faithfully to observe My rules.
(כז) ואת רוחי אתן בקרבכם הוא רוח הקדש, שע''י הנסים והנפלאות שאתמיד ביניכם וע''י השראת השכינה ורוה''ק תקבלו טבע אחרת נוטה אל הקדושה והטהרה, ובזה
(כז) ועשיתי את אשר בחקי תלכו ולא תעשו עוד רע, ועי''כ
(כח) וִישַׁבְתֶּ֣ם בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לַאֲבֹֽתֵיכֶ֑ם וִהְיִ֤יתֶם לִי֙ לְעָ֔ם וְאָ֣נֹכִ֔י אֶהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם לֵאלֹקִֽים׃
(28) Then you shall dwell in the land which I gave to your fathers, and you shall be My people and I will be your God.
(כח) והייתם לי לעם שמעתה יהיה הכל ע''י אתערותא דלתתא אחר שאתם תהיו נכונים רק אל הקדושה תקדימו תמיד להיות לי לעם, ועי''ז
(כח) אנכי אהיה לכם לאלקים שהגם שבתחלה יהיה ע''י אתערותא דלעילא כמ''ש וזרקתי עליכם מים טהורים וכו' שיי יהיה המתחיל לטהרם, אח''כ יהיו הם המתחילים ויעשו מע''ט מצד טבעם הטוב :
(כט) וְהוֹשַׁעְתִּ֣י אֶתְכֶ֔ם מִכֹּ֖ל טֻמְאֽוֹתֵיכֶ֑ם וְקָרָ֤אתִי אֶל־הַדָּגָן֙ וְהִרְבֵּיתִ֣י אֹת֔וֹ וְלֹא־אֶתֵּ֥ן עֲלֵיכֶ֖ם רָעָֽב׃
(29) And when I have delivered you from all your uncleanness, I will summon the grain and make it abundant, and I will not bring famine upon you.
(ל) וְהִרְבֵּיתִי֙ אֶת־פְּרִ֣י הָעֵ֔ץ וּתְנוּבַ֖ת הַשָּׂדֶ֑ה לְמַ֗עַן אֲ֠שֶׁר לֹ֣א תִקְח֥וּ ע֛וֹד חֶרְפַּ֥ת רָעָ֖ב בַּגּוֹיִֽם׃
(30) I will make the fruit of your trees and the crops of your fields abundant, so that you shall never again be humiliated before the nations because of famine.
(לא) וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־דַּרְכֵיכֶ֣ם הָרָעִ֔ים וּמַעַלְלֵיכֶ֖ם אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־טוֹבִ֑ים וּנְקֹֽטֹתֶם֙ בִּפְנֵיכֶ֔ם עַ֚ל עֲוֺנֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל תּוֹעֲבֽוֹתֵיכֶֽם׃
(31) Then you shall recall your evil ways and your base conduct, and you shall loathe yourselves for your iniquities and your abhorrent practices.
(לב) לֹ֧א לְמַעַנְכֶ֣ם אֲנִֽי־עֹשֶׂ֗ה נְאֻם֙ אדושם יי יִוָּדַ֖ע לָכֶ֑ם בּ֧וֹשׁוּ וְהִכָּלְמ֛וּ מִדַּרְכֵיכֶ֖ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
(32) Not for your sake will I act—declares the Lord GOD—take good note! Be ashamed and humiliated because of your ways, O House of Israel!
(לג) כֹּ֤ה אָמַר֙ אדושם יי בְּיוֹם֙ טַהֲרִ֣י אֶתְכֶ֔ם מִכֹּ֖ל עֲוֺנֽוֹתֵיכֶ֑ם וְהֽוֹשַׁבְתִּי֙ אֶת־הֶ֣עָרִ֔ים וְנִבְנ֖וּ הֶחֳרָבֽוֹת׃
(33) Thus said the Lord GOD: When I have cleansed you of all your iniquities, I will people your settlements, and the ruined places shall be rebuilt;
(לג) כה אמר יי ביום טהרי, מודיע להם כי אחרי התשובה הגמורה וטהרת העונות עד שלא ישאר רושם מהם כלל, כן לא ישאר שום רושם מחורבן הארץ כי זה תלוי בזה, ואז
Thus said the Lord GOD: When I have cleansed you: I am notifying you that after you repent entirely and purify your sins, where
(לד) וְהָאָ֥רֶץ הַנְּשַׁמָּ֖ה תֵּֽעָבֵ֑ד תַּ֚חַת אֲשֶׁ֣ר הָיְתָ֣ה שְׁמָמָ֔ה לְעֵינֵ֖י כָּל־עוֹבֵֽר׃
(34) and the desolate land, after lying waste in the sight of every passerby, shall again be tilled.
(לה) וְאָמְר֗וּ הָאָ֤רֶץ הַלֵּ֙זוּ֙ הַנְּשַׁמָּ֔ה הָיְתָ֖ה כְּגַן־עֵ֑דֶן וְהֶעָרִ֧ים הֶחֳרֵב֛וֹת וְהַֽנְשַׁמּ֥וֹת וְהַנֶּהֱרָס֖וֹת בְּצוּר֥וֹת יָשָֽׁבוּ׃
(35) And men shall say, “That land, once desolate, has become like the garden of Eden; and the cities, once ruined, desolate, and ravaged, are now populated and fortified.”
(לו) וְיָדְע֣וּ הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֣ר יִֽשָּׁאֲרוּ֮ סְבִיבוֹתֵיכֶם֒ כִּ֣י ׀ אֲנִ֣י יי בָּנִ֙יתִי֙ הַנֶּ֣הֱרָס֔וֹת נָטַ֖עְתִּי הַנְּשַׁמָּ֑ה אֲנִ֥י יי דִּבַּ֥רְתִּי וְעָשִֽׂיתִי׃ (ס)
(36) And the nations that are left around you shall know that I the LORD have rebuilt the ravaged places and replanted the desolate land. I the LORD have spoken and will act.
(לז) כֹּ֤ה אָמַר֙ אדושם יי ע֗וֹד זֹ֛את אִדָּרֵ֥שׁ לְבֵֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל לַעֲשׂ֣וֹת לָהֶ֑ם אַרְבֶּ֥ה אֹתָ֛ם כַּצֹּ֖אן אָדָֽם׃
(37) Thus said the Lord GOD: Moreover, in this I will respond to the House of Israel and act for their sake: I will multiply their people like sheep.