The nature of the days to make up the korban not offered on the first day of the holiday
עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא חָג — אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתוֹ, עַל זֶה נֶאֱמַר ״מְעֻוָּות לֹא יוּכַל לִתְקוֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת״.
If the pilgrimage Festival passed and one did not celebrate by bringing the Festival peace-offering, he is not obligated to pay restitution for it. Even if he consecrated an animal for this purpose and it was lost, once the Festival is over he has no obligation to replace it, as he has missed the opportunity for performing this mitzva. And about this it is stated: “That which is crooked cannot be made straight; and that which is wanting cannot be numbered” (Ecclesiastes 1:15).
וּמַאי תַּשְׁלוּמִין? רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: תַּשְׁלוּמִין לָרִאשׁוֹן, וְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא אָמַר: תַּשְׁלוּמִין זֶה לָזֶה. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר רַבִּי זֵירָא: חִיגֵּר בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְנִתְפַּשֵּׁט בְּיוֹם שֵׁנִי אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: תַּשְׁלוּמִין לָרִאשׁוֹן, כֵּיוָן דְּלָא חֲזֵי בָּרִאשׁוֹן — לָא חֲזֵי בַּשֵּׁנִי. וְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא אָמַר: תַּשְׁלוּמִין זֶה לָזֶה, אַף עַל גַּב דְּלָא חֲזֵי בָּרִאשׁוֹן — חֲזֵי בִּשְׁנֵי.
§ The Gemara asks: What is the meaning of the concept of redress mentioned in the baraita? The Gemara answers that Rabbi Yoḥanan said: The other days are redress for the first day. If one did not bring the Festival offering on the first day, he may still do so on the remaining days of the Festival. And Rabbi Oshaya said: The days are redress for one another. Each day can be considered the main day of obligation, i.e., if one did not bring the offering on the first available day he may do so on the remaining days. The Gemara asks: What is the practical difference between these two explanations? Rabbi Zeira said: The practical difference between them is in a case of one who was lame on the first day of the Festival and was healed on the second day. Rabbi Yoḥanan said that the other days are redress for the first day; since he was not fit, i.e., was not qualified to sacrifice his offerings on the first day, he is not fit to do so even on the second, as the second day is redress for the first. The second day is not for those who were completely exempt on the first, but for those who were obligated to sacrifice but neglected to do so. And Rabbi Oshaya said that the days are redress for one another. Consequently, even though he was not fit to bring the offering on the first day, he is fit to do so on the second. Since a separate obligation applies on each day, even if one was unfit to bring the offering on the first day he must do so when he becomes fit.
מגנזי הגר"ח עמוד מד
The status of Pesach Sheni
תָּנוּ רַבָּנַן: חַיָּיב כָּרֵת עַל הָרִאשׁוֹן, וְחַיָּיב כָּרֵת עַל הַשֵּׁנִי, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: חַיָּיב כָּרֵת עַל הָרִאשׁוֹן, וּפָטוּר עַל הַשֵּׁנִי. רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַבְיָא אוֹמֵר: אַף [עַל] הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ חַיָּיב כָּרֵת אֶלָּא אִם כֵּן לֹא עָשָׂה אֶת הַשֵּׁנִי. וְאָזְדוּ לְטַעְמַיְיהוּ. דְּתַנְיָא: גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר בֵּין שְׁנֵי פְסָחִים, וְכֵן קָטָן שֶׁהִגְדִּיל בֵּין שְׁנֵי פְסָחִים — חַיָּיב לַעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: כֹּל שֶׁזָּקוּק לָרִאשׁוֹן — זָקוּק לַשֵּׁנִי, כֹּל שֶׁאֵין זָקוּק לָרִאשׁוֹן — אֵין זָקוּק לַשֵּׁנִי. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? רַבִּי סָבַר: שֵׁנִי רֶגֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ הוּא. רַבִּי נָתָן סָבַר: שֵׁנִי תַּשְׁלוּמִין דְּרִאשׁוֹן הוּא. תַּקּוֹנֵי לָרִאשׁוֹן, לָא מְתַקֵּין לֵיהּ. וְרַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַבְיָא סָבַר: שֵׁנִי תַּקַּנְתָּא דְרִאשׁוֹן הוּא.
The Sages taught in the Tosefta: One is liable to receive karet for intentionally refraining from observing the first Pesaḥ; similarly, one who could not observe the first Pesaḥ is liable to receive karet if he intentionally refrained from observing the second Pesaḥ. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabbi Natan says: One is liable to receive karet for intentionally refraining from observing the first Pesaḥ; and one is exempt from karet for intentionally refraining from observing the second Pesaḥ even if he unwittingly failed to observe the first Pesaḥ, as the Torah does not specify a punishment of karet with regard to the second Pesaḥ. Rabbi Ḥananya ben Akavya says: Even for intentionally failing to observe the first Pesaḥ one is liable to receive karet only if he intentionally fails to observe the second Pesaḥ. The Gemara adds that Rabbi Yehuda HaNasi and Rabbi Natan follow their line of reasoning as demonstrated by another dispute between them, which is related to the dispute quoted above. As it was taught in a baraita: A convert who converted during the month between the offering of the two Paschal lambs on the first and second Pesaḥ, and similarly, a minor who grew up and became obligated in mitzvot during the month between the offering of the two Paschal lambs, is obligated to observe the second Pesaḥ; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabbi Natan says: Whoever needs to observe the first Pesaḥ needs to observe the second; whoever does not need to observe the first Pesaḥ, e.g., one who is a minor or is not yet Jewish, does not need to observe the second Pesaḥ either. The Gemara explains: With regard to what do they disagree? Rabbi Yehuda HaNasi holds that the second Pesaḥ is its own Festival, and anyone who did not participate in the first Pesaḥ is obligated to participate in the second even if he was not fit to bring the Paschal lamb on the first Pesaḥ. Conversely, Rabbi Natan holds that the second Pesaḥ is merely a redress for the first Pesaḥ, such that if one was obligated to bring the Paschal lamb on the first Pesaḥ and did not, he may do so on the second Pesaḥ; however, it does not repair the failure to bring the Paschal lamb on the first Pesaḥ. Therefore, one who intentionally refrained from bringing the Paschal lamb on the first Pesaḥ is liable to receive karet even if he brought the Paschal lamb on the second Pesaḥ. However, if one unwittingly failed to sacrifice the Paschal lamb on the first Pesaḥ, he is not liable to receive karet even if he intentionally refrained from observing the second Pesaḥ. And Rabbi Ḥananya ben Akavya held: The second Pesaḥ repairs the failure to offer the Paschal lamb on the first Pesaḥ. In other words, the Paschal lamb brought on the second Pesaḥ is not an independent obligation; rather, it allows a second chance to avoid the liability to receive karet.
Tashlumin for missed prayer service
וְכוּלֵּי עָלְמָא עַד חֲצוֹת וְתוּ לָא, וְהָאָמַר רַב מָרִי בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל עַרְבִית — מִתְפַּלֵּל בְּשַׁחֲרִית שְׁתַּיִם, שַׁחֲרִית — מִתְפַּלֵּל בְּמִנְחָה שְׁתַּיִם. כּוּלֵּי יוֹמָא מְצַלֵּי וְאָזֵיל, עַד חֲצוֹת, יָהֲבִי לֵיהּ שְׂכַר תְּפִלָּה בִּזְמַנָּהּ, מִכָּאן וְאֵילָךְ, שְׂכַר תְּפִלָּה — יָהֲבִי לֵיהּ, שְׂכַר תְּפִלָּה בִּזְמַנָּהּ — לָא יָהֲבִי לֵיהּ. אִיבַּעְיָא לְהוּ: טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה, מַהוּ שֶׁיִּתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם? אִם תִּמְצָא לוֹמַר, טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל עַרְבִית מִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית שְׁתַּיִם, מִשּׁוּם דְּחַד יוֹמָא הוּא, דִּכְתִיב: ״וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד״, אֲבָל הָכָא תְּפִלָּה בִּמְקוֹם קׇרְבָּן הִיא, וְכֵיוָן דְּעָבַר יוֹמוֹ בָּטַל קׇרְבָּנוֹ. אוֹ דִילְמָא כֵּיוָן דִּצְלוֹתָא רַחֲמֵי הִיא, כׇּל אֵימַת דְּבָעֵי מְצַלֵּי וְאָזֵיל. תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה — מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם, וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם דְּעָבַר יוֹמוֹ בָּטַל קׇרְבָּנוֹ. מֵיתִיבִי. ״מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת״: ״מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן״ — זֶה שֶׁבִּטֵּל קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית וּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית, אוֹ תְּפִלָּה שֶׁל עַרְבִית אוֹ תְּפִלָּה שֶׁל שַׁחֲרִית. ״וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת״ — זֶה שֶׁנִּמְנוּ חֲבֵירָיו לִדְבַר מִצְוָה, וְלֹא נִמְנָה עִמָּהֶם. אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — שֶׁבִּטֵּל בְּמֵזִיד. אָמַר רַב אָשֵׁי: דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי ״בִּטֵּל״, וְלָא קָתָנֵי ״טָעָה״, שְׁמַע מִינַּהּ.
The Gemara asks: Does everyone hold that one may recite the morning prayer only until noon and no later? Didn’t Rav Mari, son of Rav Huna, son of Rabbi Yirmeya bar Abba, say that Rabbi Yoḥanan said: One who erred and did not recite the evening prayer, prays in the morning prayer two Amida prayers; one who erred and did not recite the morning prayer, prays in the afternoon prayer two Amida prayers? Apparently, the morning prayer may be recited until the evening, at least in the event that he forgot to recite it in the morning. The Gemara answers: Indeed, one may continue praying for the entire day. However, if he prayed until noon, they give him a reward for reciting the prayer at its appointed time. If he prayed from there on, they give him a reward for reciting the prayer. They do not give him a reward for reciting the prayer at its appointed time. On the topic of one who forgot to pray and seeks to compensate for the prayer that he missed, a dilemma was raised before them in the study hall: One who erred and did not recite the afternoon prayer, what is the ruling? May he recite in the evening prayer two Amida prayers? The Gemara articulates the sides of the dilemma: If you say that one who erred and did not pray the evening prayer prays in the morning prayer two Amida prayers, perhaps that is because the evening and the morning are both part of one day, as it is written: “And there was evening and there was morning, one day” (Genesis 1:5); the evening and the following morning constitute a single unit. But here, in the case under discussion, perhaps prayer is in place of sacrifice. Since in the case of sacrifice we say, since its day passed, its sacrifice is invalid and there is no way to compensate for the missed opportunity, the same should be true for prayer. Or, perhaps, since prayer is supplication, any time that one wishes, he may continue to pray? Come and hear a resolution to this dilemma from that which Rav Huna bar Yehuda said that Rabbi Yitzḥak said that Rabbi Yoḥanan said: One who erred and did not recite the afternoon prayer, prays in the evening prayer two Amida prayers and there is no element of: Its day passed, its sacrifice is invalid. With regard to the possibility to compensate for a prayer that he failed to recite at its appointed time, the Gemara raises an objection based on what was taught in a baraita. The meaning of the verse: “That which is crooked cannot be made straight; and that which is wanting cannot be numbered” (Ecclesiastes 1:15), is as follows: That which is crooked cannot be made straight refers to one who omitted the evening Shema and the morning Shema, or the evening prayer, or the morning prayer. And that which is wanting cannot be numbered [lehimanot] refers to one whose friends reached a consensus [nimnu] to perform a mitzva and he was not part of their consensus [nimnu] and, consequently, he missed his opportunity to join them in performance of the mitzva. This baraita clearly states that there is no way to compensate for a missed prayer. To resolve this difficulty, Rabbi Yitzḥak said that Rabbi Yoḥanan said: With what are we dealing here in this baraita? We are dealing with a case where one intentionally failed to recite the prayer. Only then he has no remedy. However, one who failed to pray due to error can compensate for the missed prayer by reciting the next prayer twice. Rav Ashi said: The language of the baraita is also precise as it teaches omitted and did not teach erred. This indicates that the halakha is different in the case of error. The Gemara concludes: Indeed, learn from this.
See sicha 12 Sivan in Likutay Sichos volume 28
Kiddush the entirety of Shabbas and havdalah until Tuesday
בְּעָא מִינֵּיהּ רָבִינָא מֵרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מִי שֶׁלֹּא קִידֵּשׁ בְּעֶרֶב שַׁבָּת מַהוּ שֶׁיְּקַדֵּשׁ וְהוֹלֵךְ כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ? אֲמַר לֵיהּ: מִדְּאָמְרִי בְּנֵי רַבִּי חִיָּיא: מִי שֶׁלֹּא הִבְדִּיל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת — מַבְדִּיל וְהוֹלֵךְ כׇּל הַשַּׁבָּת כּוּלּוֹ, הָכָא נָמֵי: מִי שֶׁלֹּא קִידֵּשׁ בְּעֶרֶב שַׁבָּת — מְקַדֵּשׁ וְהוֹלֵךְ כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ. אֵיתִיבֵיהּ: לֵילֵי שַׁבָּת וְלֵילֵי יוֹם טוֹב יֵשׁ בָּהֶן קְדוּשָּׁה עַל הַכּוֹס וְיֵשׁ בָּהֶן הַזְכָּרָה בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב — אֵין בָּהֶם קְדוּשָּׁה עַל הַכּוֹס, וְיֵשׁ בָּהֶן הַזְכָּרָה בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מִי שֶׁלֹּא קִידֵּשׁ בְּעֶרֶב שַׁבָּת מְקַדֵּשׁ וְהוֹלֵךְ כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ, שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב נָמֵי מַשְׁכַּחַתְּ לְהוּ דְּיֵשׁ בָּהֶן קְדוּשָּׁה עַל הַכּוֹס, דְּאִי לָא קַדֵּישׁ מֵאוּרְתָּא מְקַדֵּשׁ לִמְחַר! אֲמַר לֵיהּ: ״דְּאִי״ לָא קָתָנֵי. אֵיתִיבֵיהּ: כְּבוֹד יוֹם וּכְבוֹד לַיְלָה כְּבוֹד יוֹם קוֹדֵם. וְאִם אֵין לוֹ אֶלָּא כּוֹס אֶחָד — אוֹמֵר עָלָיו
Ravina raised a dilemma before Rav Naḥman bar Yitzḥak: With regard to one who did not recite kiddush on Shabbat eve, i.e., on the night of Shabbat, what is the halakha with regard to his ability to recite kiddush at any time over the course of the entire day? May one recite kiddush later, or has he lost his opportunity by failing to recite kiddush at the proper time? Rav Naḥman bar Yitzḥak said to him: From the fact that the sons of Rabbi Ḥiyya say that one who did not recite havdala at the conclusion of Shabbat may recite havdala any time over the course of the entire week, it can be inferred that here too, one who did not recite kiddush on Shabbat eve may recite kiddush at any time over the course of the entire day. Ravina raised an objection to the opinion of Rav Naḥman bar Yitzḥak from the Tosefta: On the nights of Shabbat and the nights of a Festival there is a mitzva of kiddush over a cup. And there is a requirement to mention the sanctity of the day in Grace after Meals, i.e., the paragraph: May it please [retzei], on Shabbat and: May there rise and come [ya’aleh veyavo], on Festivals. On the day of Shabbat and Festivals, there is no mitzva of kiddush over a cup, but there is a requirement to mention the sanctity of the day in Grace after Meals. Ravina explains his objection: And if it could enter your mind to say that one who did not recite kiddush on Shabbat eve may recite kiddush any time over the course of the entire day, on Shabbat and a Festival too, it can be found that there is a mitzva of kiddush over a cup, for if one did not recite kiddush at night he may recite kiddush the following day. Rav Naḥman bar Yitzḥak said to him: The tanna does not teach cases of what if. In other words, the tanna does not take into consideration the uncommon circumstance of one who failed to recite kiddush on the night of Shabbat. Ravina raised an objection to the opinion of Rav Naḥman bar Yitzḥak from another source: If there is a choice between the honor of the day of Shabbat and the honor of the night, the honor of the day takes precedence. And if one has only one cup, he should recite over it
קִידּוּשׁ הַיּוֹם, מִפְּנֵי שֶׁקִּידּוּשׁ הַיּוֹם קוֹדֵם לִכְבוֹד יוֹם (וּכְבוֹד לַיְלָה). וְאִם אִיתָא — לִישְׁבְּקֵיהּ עַד לִמְחַר, וְלֶיעְבֵּיד בֵּיהּ תַּרְתֵּי! אֲמַר לֵיהּ: חֲבִיבָה מִצְוָה בִּשְׁעָתָהּ.
the sanctification of the day, i.e., kiddush at night, at the beginning of Shabbat, because the sanctification of the day takes precedence over the honor of the day and the honor of the night. And if it is so, that one who fails to recite kiddush at night may do so at any time during the day, let him leave over the cup of wine until the following day and use it for two mitzvot, as he can recite kiddush during the day and simultaneously honor the Shabbat day by drinking wine. Rav Naḥman bar Yitzḥak said to him: A mitzva is beloved in its proper time.
ואם הי' קטן בליל שבת שלא הביא ב"ש וביום שבת הביא ב"ש אם לא קידש בליל שבת חייב מן התורה לקדש ביום שבת כי קידוש היום לאו מתורת תשלומין הוא לאמר כיון דל"ח בל"ש כמו ראי' וחגיגה רק המצוה כ"ה כמש"ל אך אם קידש בליל שבת דאז הי' חייב מדרבנן דקטן שהגיע לחינוך חייב מד"ס אם מחויב לקדש ביום מן התורה זה תלוי לדעת המרדכי שהביא המג"א דמפלה"מ אף על פי שהוא מדרבנן מכל מקום פטור מקידוש בשבת כי דרבנן פוטר גם המצוה מן התורה אם כן גם כאן פטור אך המג"א הקשה ע"ז. ולדעת הר"מ שכתבנו אם כן אין הטעם מחמת החיוב דרבנן פוטר רק המצוה הוא כך מן התורה אם כן ל"מ בקטן כי אז הי' חיוב דרבנן ועתה נתחדש עליו חיוב דאוריית' והוי כמו שעשה המצוה בשעת הפטור דאינו פוטר החיוב ער"ה דכ"ח אילימא דכפאו שד כשהוא שוטה וכו' וע"ש בטו"א שפי' כן. אך הר"מ עצמו פ"ה מהק"פ כתב דאם קטן עשה פסח בראשון ונתגדל קודם פ"ש נפטר אף מפ"ש אף דלא הי' בפ"ר חייב מן התורה וע"ש בט"א בקו"א בס' אבני מילואים הקשה כן ועמש"ל בחיבורי וגם לקמן מ' ספירת העומר כ' בזה נראה דעכ"פ חיוב דרבנן פוטר חיוב דאוריית' והענין ארוך ואין כאן מקומו. ופשוט כשהי' שוטה בל"ש דפטור לגמרי ל"מ מה שקידש ואם נתפקח ביום ודאי חייב מן התורה לקדש כי זה נ"ל ברור דהחיוב של קידוש אינו רק בלילה וביום ה"ל תשלומין אלא המצוה על כל היום באיזה שעה מ"ה אם כן מחויב לקדש ביום ע"ש בט"א בקו"א בא"מ כנלענ"ד. שוב נתיישבתי בדבר ואפ"ל דקדוש היום הו"ל רק תשלומין כמו חגיגה דנפקא לן מוחגותם אותו וכו' דעיקר יום ראשון ושבעה תשלומין ע' חגיגה ד"ט ובפסחים מבואר דהיא אבעיא מי שלא קידש בלילה מהו שיקדש כ"ה ופשטינן לי' מהבדלה ע"ש ובדף ק"ו אמרינן זכור וכו' בכניסתו וע"ש ברש"י ואמרינן אדרבא עיקר קידושא בלילה הוא ומסקינן אין לי אלא בלילה ביום מנין ע"ש ובראב"ד פכ"ט אם כן אפשר דעיקר קידוש בלילה והיום הוא לתשלומין אם כן מי שלא חזי בלילה כגון שוטה או קטן בלילה מן התורה א"צ לקדש ביום כיון דהוא לתשלומין והו"ל כמו חיגר ביום ראשון ונתפשט בשני דפסקינן דפטור.
והנה לכאור' לפי המבואר בש"ס דפשטינן האבעיא הנ"ל דמי שלא קידש וכו' מבני ר"ח דאמרי דמי שלא הבדיל במ"ש מבדיל והולך כל השבת ה"נ וכו' ובמ"ש מי שהי' פטור מהבדלה היא פלוגתא דר"י והר"מ דר"י פוסק מי שהי' אונן במ"ש אינו מבדיל למחר והרא"ש סובר כר"י דהוי כחיגר ביום ראשון וכו' והר"מ סובר דמבדיל עד ד' בשבת הובא דברים אלו ברא"ש ברכות פ' מי שמתו וכו' ע"כ הפלוגת' לד' ר"י הנ"ל גבי הבדלה תשלומין אם כן אם הוא פטור א"צ להשלים ולדעת הר"מ ל"ה תשלומין אלא תחלת החיוב הוא עד ד' בשבת ועיו"ד סי' שמ"א פסקינן כהר"מ דמבדיל ועט"ז סי' שצ"ו באריכות וכ' ג"כ דעת הר"מ דאין זה תשלומין רק דמתחלה הדין כך דזמן הבדלה נמשך עד ד' בשבת אם כן כיון דד"ז דקידוש נפשט מהבדלה בש"ס דילן אם כן תלוי בשיטות הנ"ל דלר"י כמו דהבדל' אינו [רק] תשלומין והפטור במ"ש נפטר לגמרי ה"נ בקידוש אם הוא פטור בל"ש פטור ביום אבל להר"מ אם כן זמן קידוש נמשך כ"ה כמו הבדלה ולא בתורת תשלומין. ואפ"ל דאף למאן דסובר דהבדלה לאו בתורת תשלומין זה דוקא בהבדלה דרבנן דאפילו למ"ד הבדלה דאוריית' מכל מקום על הכוס דרבנן אם כן הם תקנו עד יום ד' אבל לענין מ"ע דאוריית' אם נאמר הבדל' דאוריית' אני מסופק דאפשר דוקא ביציאתו הוא מ"ע מן התורה אבל אח"ז עבר זמנו ולא מקיים מצות התורה כלל ואף תשלומין ל"ש בהבדלה מן התורה דאין לנו קרא ע"ז דיהי' לו תשלומין וגם האיבעיא דקידוש כגון בקידוש דרבנן דיצא בדברים רק בקידוש על הכוס ע"כ פשיט מהבדלה אבל לענין קידוש של תורה אפ"ל דהוא מתורת תשלומין או דאין לה תשלומין כלל. ומ"ש קידוש ביום מנ"ל ונפקא לן מאת יום היינו קידוש דיום דהוא אסמכת' מדרבנן אם כן צ"ע גם בד"ז דאפשר דקידוש דאוריית' הוא רק בלילה ואם עבר זמנו אין מצוה מן התורה כלל רק דרבנן כמו הבדלה והפירוש בש"ס דקידוש ביום מאת יום היינו קידוש דיממא ע' ברש"י ורשב"ם והשגות הראב"ד ויש לפלפל בזה ישמע חכם וכו' אך על כל פנים כל הלילה הוי זמנה ולא מתורת תשלומין עש"ס אם כן אם נתפקח באמצע הלילה חייב לקדש כמו במצה ע"ש בס' ט"א. מ"ש המג"א על המרדכי איך דרבנן מוציא דאוריית' מ"ש מקטן ע' רמב"ן במגלה כ' דקטן שהגיע לחינוך א"ח מדרבנן רק אביו חייב לחנכו ע"ש בסוגיא דהכל כשרין לקרות המגלה:
פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה. אמרו שפעם אחת היה ר"י ז"ל אונן ואכל בלא הבדלה. א"ל תלמידיו ונבדיל לפניך. אמר להם האמרינן בירושלמי אם ברכו אין עונה אחריהם אמן. ולמחרתו כשבא מבית הקברות אמרו לו למה אינך עושה הבדלה האמרינן טעם מבדיל והשיב להם מאחר שהייתי פטור אמש בשעת חיוב הבדלה משום שהייתי אונן גם עתה פטור אני. שכן מצינו בפרק קמא דחגיגה דף ט. חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני כיון שנדחה ביום ראשון שוב אינו חייב ביום שני. וה"ר מאיר ז"ל דנורנבערג כתב בהלכות שמחות שלו מי שיש לו מת בשבת ולא נקבר עד למחר ולא הבדיל במוצאי שבת נ"ל שמותר לאכול בלא הבדלה. דאמרינן בפ' מי שמתו מי שמתו מוטל לפניו פטור מכל מצות שבתורה. ואמרינן עלה בירושלמי כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט. וביום המחרת לאחר שנקבר מתו אסור לאכול עד שיבדיל דהא קי"ל בערבי פסחים דף קו: וקז. טעם מבדיל. ואמרי' נמי מי שלא הבדיל במ"ש מבדיל והולך כל השבת כולה. והא דאמרינן בפרק מי שמתו נושאי המטה וחילופיהן וכו' עד אלו ואלו פטורין מן התפלה ופירש"י וזה לשונו פטורין מן התפלה דלאו דאורייתא היא ורבותינו פירשו לפי שיש להן עוד שהות ול"נ שאין זה לשון פטורין. ואין להקשות על דברי מפרש"י דמשמע כיון שפטורין ההיא שעתא פטורין עולמית. דהא ודאי ליתא דמי לא מודה רש"י דאם קברו את המת ויש שהות ביום שיוכלו להתפלל שמתפללין ועד כאן ס"א על כרחך לא פליגי רבותיו והוא אלא שלפי רבותיו אם הגיע זמן התפלה ויכול לעסוק ועדיין יש להן שהות להתפלל יעסקו בו ואם לאו לא יבטלו מתפלה. ולפירש"י אפי' אם יעבור זמן התפלה יתעסקו בו. וא"כ בנדון זה כיון דזמן ההבדלה כל יום המחרת וכל השבת כולה אע"פ שלא היה יכול להבדיל קודם שנקבר מתו יבדיל לאחר שנקבר מתו כדפרישית. ואין לומר כיון שאין יכול להבדיל לא יאכל. דהא אמרינן דאינו מברך ואינו מזמן אפילו הכי אוכל ואפילו אם שמע מאחרים שהבדילו במ"ש אינו עולה לו כיון דבההיא שעתא לאו בר חיובא הוא וצריך למחר לחזור לברך ולהבדיל מיהו אינו מברך על הבשמים ועל המאור. שמעתי שיש גדולים שאומרים לאחר להבדיל ובזה נפטר האבל. ואין נראה לי כלל אלא כדפרישית. ושוב הגיד לי הר"ז הלוי ז"ל משפיר"א בשם ה"ר יקותיאל משפיר"א שמצא גדול אחד שכ' כדברי ואת שמו לא הגיד לי ע"כ לשון ר"מ ז"ל. ונ"ל כדברי ר' יהודה דהא דאמרינן בע"פ מי שלא הבדיל במ"ש מבדיל והולך כל השבת כולה. היינו כשלא היה לו יין במ"ש או שאירעו אונס אחר שלא היה יכול להבדיל. אבל אונן דבשעה שחל עליו חיוב הבדלה היה פטור נפטר לגמרי ותו לא מיחייב. ודמיא לגמרי לההיא דחיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני:
The Rosh is Taanis discusses if one must do havdalah when motzei Shabbas is 9 Av
כתב בה"ג והשתא דקיי"ל ברכות (דף כז:) מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס היכא דמיקלע ט' באב בחד בשבת דמיתבעי לאופסוקי ממאכל ומשתה מבעוד יום מהו לאבדולי. כיון דאמר מר בשאר שבתות מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס הכא נמי אומרים הבדלה מבעוד יום. או דלמא כיון דאילו מבדיל קבליה לט' באב עליה כדרב (עירובין דף מ.) דאמר בדילנא ואחייב ליה בעינוי דשוויה חול דהא אמר (מר) המבדיל בין קודש לחול ואיתסר ליה בשתיה דהא אמר גבי יוה"כ ליקדיש על הכוס ולימא זמן ולשתייה כיון דקבליה איתסר ליה עילויה הלכך לא מבדיל עד דנפיק חד בשבתא ומבדיל כדשרי בתעניתא מיקמי דליטעום. ואע"ג דאמר מר (פסחים דף קז.) מבדיל והולך כל היום כולו כל היום כולו אין טפי לא ה"מ היכא דהוי שרי למיכל אבל הכא דלא שרי למיכל חד בשבא מבדיל לאורתא דתרין בשבא. וכן שליח דציבורא מבדיל בבי כנישתא אבל אנורא לא לבריך אלו דברי בעל ההלכות. ואלו דברי הרמב"ן ז"ל. ואנו לפי עניות דעתנו לא חזינן לה להך סברא דכיון דלא חזי לאבדון אלא במוצ"ש ויומו כי אסור למיכל בהני ליבדיל מכאן ואילך ואדרבה איפכא מסתברא דכי אסור למיכל באפוקי שבתא ולא חזי לאבדולי בחד בשבא לא מבדיל בתרי בשבא דהא לא חזי בשעתיה לאבדולי וטפי (בטפי) איכא למימר דאפילו למאן דאמר מבדיל והולך כל השבת כולה הני מילי היכא דמוצאי שבת תזיא לאבדולי אבל היכא דמוצאי שבת לא חזי ליה לא מבדיל בלא זמניה משום כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו. ומכל מקום למאן דאמר מבדיל והולך כל היום כולו משום דכולא יומא של מוצאי שבת הוא מילתא מחוורתא היא דכי אסור למיכל ולמשתי למוצאי שבת דהוי לילה ויום שוב אינו מבדיל. וכיון שראינו לרבינו הגדול שהסכים לפסוק הלכה מבדיל כל היום כולו אין לנו הבדלה של כוס בט' באב שחל להיות באחד בשבת ואיכא מאן דאמר מבדיל על הכוס ומטעימין ליה לינוקא. ואף על גב דגבי זמן דיום הכפורים קאמר (עירובין מ:) דלית הלכה כרב אחא בר יעקב משום דאתי למיסרך התם משום דיום הכפורים איסור כרת חששו ועוד דקאתי בכל יוה"כ אבל ט' באב דאיסורא דרבנן הוא לא דחינן סדר הבדלות דלית לתו תקנתא בלא כוס ומשום גזרה דמדרבנן לא גזרינן. ועוד כיון דלא את. בכל שתא לא אתי למיסרך. ולאו מילתא היא דהתם אמר בפרק תולין (שבת דף קלט.) גבי מיזרע כשותא בכרמא וליתב ליה לתינוק ישראל אתי למיסרך ואע"ג דלאו איסור כרת הוא ולא שכיחא כולי האי. והיא היא פירכא דרב אחא בר יעקב דאיהו אקשי וליתב ליה לתינוק ישראל ומינה קא אמר (עירובין שם) ביום הכפורים לית הלכתא כרב אחא בר יעקב משום דאתי למיסרך. וכן פר"ח ז"ל בעירובין. וש"מ דאפי' באיסורי דרבנן ולא קביע נמי חיישינן לסירכא ומסתברא דמוצאי שבת שחל להיות בו תשעה באב לא תקינו בו הבדלה על הכוס. תדע שהרי אמרו (ברכות דף לג.) בתחלה קבעוה בתפלה העשירו קבעוה על הכוס חזרו והענו וכו' וט' באב שחל להיות במוצאי שבת כל ישראל עניים מרודים וכי האי גוונא לא התקינו על הכוס כלל. ולא אמרי' המבדיל בתפלה צריך שהבדיל על הכוס אלא בשעה שיש כוס אבל בשעה שאין כוס בעולם אין צריך להבדיל. ע"כ דברי הרמב"ן ז"ל וכיוצא בזה מצאתי כתוב שפעם אחת היה רבינו יהודה אונן ואכל בלא הבדלה ולמחרתו כשבא מבית הקברות אמרו לו תלמידיו למה אינך עושה הבדלה הא אמרי' (פסחים קז.) טעם מבדיל. והשיב להם מאחר שהיה פטור אמש בשעת הבדלה משום שהיה אונן גם עתה נמי פטור. שכן מצינו בפ"ק דחגיגה (דף ט.) חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני דכיון שנדחה ביום ראשון שוב אינו חייב בשני. ולא דמי כולי האי דהתם גופיה הוי דחוי דאונן פטור מכל המצות ודמי לחגר. אבל הכא גופיה מיחייב והזמן גורם שאין יכול להבדיל וכשיעבור הזמן יבדיל וכן נהגו העם כדברי ה"ג:
ומ"ש ואם שכח וטעם כו' בפ' ע"פ ריש (ד' קז) אסיקנא הילכתא טעם מקדש וכתב רבי' ואם שכח וטעם משום דלכ"ע בשכח ודאי מקדש ואח"כ אמר דר"ע כתב אם לא קידש בלילה מחמת שכחה או אונס יקדש למחר משמע מלשונו דוקא בשכח או נאנס אבל לא בהזיד וטעמו מידי דהוי אמי ששכח להתפלל דאין לו תשלומין אלא בשכח ונאנס אבל לא בהזיד כדלעיל בסי' ק"ח אבל דעת הרמב"ם דלא דמי לתפלה דעבר זמנה ובא להשלים אותה בזמן תפלה שלאחריה ומדין תשלומין הוא הילכך דוקא בשכח או נאנס אבל קידוש זמנה כל השבת אלא דעיקר המצוה לקדש מיד כשקידש היום מדכתיב זכור את יום השבת לקדשו אבל אם עבר ולא קידש משקידש היום אפי' עבר במזיד יקדש למחר דלאו מתורת תשלומין נגעו בה אלא דעדיין לא עבר זמן קידוש.
אם לא קידש בלילה בין בשוגג בין במזיד יש לו תשלומין למחר כל היום: הגה ואומר כל הקידוש של לילה (ב"י) מלבד ויכלו (אורח חיים בשם תוס'):
8. If one did not make Kiddush at night - whether it was unintentional or intentional, he must make up for it the next day. RAMA: And he should say all of the text of Kiddush of the night (Beis Yosef) except for "Vayechulu" (Orach Chayim in the name of Tosefos)
שכח ולא הבדיל במוצאי שבת מבדיל עד סוף יום ג' וי"א שאינו מבדיל אלא כל יום ראשון ולא יותר ודוקא בפה"ג ומבדיל בין קודש לחול אבל על נר ובשמים אינו מברך אלא במוצאי שבת ויש מי שאומר דהא דקי"ל טעם מבדיל ה"מ היכא דהבדיל בליל מו"ש אבל אם לא הבדיל בלילה כיון שטעם שוב אינו מבדיל: הגה והעיקר כסברא הראשונה ומי שמתענה ג' ימים וג' לילות ישמע הבדלה מאחרים ואם אין אחרים אצלו יכול להבדיל בשבת מבעוד יום ולשתות ולקבל אח"כ התענית עליו. [ת"ה סי' קנ"ט] עיין סי' תקנ"ג:
6. If one forgot and did not make havdalah on Saturday night can make havdalah until the end of Tuesday. There are those who say that we do not make havdalah except for all day Sunday and no further. And specifically Boreh Pri HaGafen, and מבדיל בין קודש לחול. However, over a candle and spices we do not make a blessing except on Saturday night. There is one who says that this reason, which we fulfill, applies only to havdalah at night on Saturday night. However if one does not make havdalah at night because of this reason, it is not havdalah. RAMA: The essence is like the first opinion. And one who fasts three days and three nights hears havdalah from others. And if there are no others near him, he can make havdalah in Shabbat during the day, then drink and then afterwards accept the fast upon him. See Siman 553.
וק' לך בתרתי א' אם יש לחלק בין קידוש להבדלה בזה איך פשוט ש"ס פ' ע"פ ק"ה ע"א וא"כ מנ"ל שוב לחלק ביניהם ותו קשי' לך הרי הרדב"ז פסיק בי"ד דאונן במו"ש מבדיל ביום א' וכ' ט"ז סי' שצ"ו דס"ל דאיננו מטעם תשלומין אלא חיוב בעצמו של יום וא"כ לדבריו הבדלה וקידוש שווים ומ"ש בקידוש אפילו הזיד וקדש למחר ובהבדלה דוקא שכח:
יפה נתעוררת על ט"ז ודבריו מאוד תמוהים מסברא ג"כ לומר שהבדלה בשאר ימי השבוע הוא חיוב לעצמו ובתחילה אבאר בעזה"י סברת הב"ח לחלק בין קידוש להבדלה ולסלק קושייתך מפ' ע"פ והוא בשלמא קידוש אע"ג דלכאורה זכור בכניסתו משמע מ"מ כיון דהקדושה מוספת הולכת וכבוד יום עדיף מכבוד לילה והיה ראוי לקדש ביום על תוספת קדושתם ונהי אי קדיש בכניסתו סגי לכל מה שמוסיף והולך ומ"מ מדרבנן תיקנו עכ"פ קדושא רבא לתוספת קדושת היום ויש מאנשי מעשה מדקדקי' לברך על הכוס גם בסעודה ג' משום תוספת קדושה ונהי דלא חייבתו תורה בכל אלו מ"מ מי שלא קידש בלילה ומקדש ביום איננו רק תשלומי' כי על שינוי קדושה הנכנסת עתה ג"כ מברך:
כל זה בקדושת היום משא"כ בהבדלה דלא שייך אלא ברגע פרידת שבת מהחול ועל אותה רגע מברך ושוב כל ימי החול שוים ואם מבדיל אח"כ אינו כמו פורע חובו שהרי חייב לברך בזמנו ואיננו אלא תשלומי' ע"כ בהזיד ולא הבדיל אין לתשלומי' וממילא לק"מ מפע"פ דבעל האיבעי' הי' מסופק אי אפילו יש תשלומי' לקידוש משום דלא עלה על דעתו שיהי' תוספת קדושה וחיוב היום בעצמו ועיקר זכור בכניסתו והי' מסופק אי עבר זמנו אם יש לו תשלומי' ופשיט מהבדלה דלכה"פ לא גרע מהבדלה אבל לבתר דמייתי ברייתא דכבוד יום עדיף עד דמסיק דמי שאין לו אלא כוס א' הי' ראוי' להניח ליום לקדש עליו אלא חביבה מצוה בשעתה ונ"ל קצת כעין מ"ש רדב"ז בתשו' וח"צ דלזרוזי עדיף מלעשות מצוה מן המובחר וה"נ אע"ג דכבוד יום עדיף מ"מ חביבא מצוה בשעתה לקדש בליל' ולזרוזי עדיף מ"מ לפי המסקנא אין הקידוש ביום רק תשלומין אלא חובת עצמו ואפילו הזיד חייב: