(שמות כ״ג:כ׳) הִנֵּה אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ וְגוֹ'. רַבִּי יִצְחָק פָּתַח, (שיר השירים א׳:ב׳) יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ וְגוֹ' אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ. מַאי טַעֲמָא יִשָּׁקֵנִי, יֶאֱהָבֵנִי מִבָּעֵי לֵיהּ, אֲמַאי יִשָּׁקֵנִי.
אֶלָּא הָכִי תָּנֵינָן, מַאי נְשִׁיקוֹת אַדְבְּקוּתָא דְּרוּחָא בְּרוּחָא. דִּבְגִינִי כַּךְ נְשִׁיקָה בַּפֶּה, דְּהָא פּוּמָא אַפְקוּתָא וּמְקוֹרָא דְּרוּחָא הוּא.
וְעַל דָּא נְשִׁיקִין בְּפוּמָא, בַּחֲבִיבוּתָא, וְדַבְקִין רוּחָא בְּרוּחָא, דְּלָא מִתְפָּרְשָׁן דָּא מִן דָּא.
וְעַל דָּא מַאן דְּנָפִיק נִשְׁמָתֵיהּ בִּנְשִׁיקָה, מִתְדְּבַּק בְּרוּחָא אַחֲרָא. בְּרוּחָא דְּלָא מִתְפְּרַשׁ מִנֵּיהּ. וְהַיְינוּ אִקְרֵי נְשִׁיקָה.
וְעַל דָּא אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, לְאַדְבְּקָא רוּחָא בְּרוּחָא, דְּלָא יִתְפְּרִישׁ דָּא מִן דָּא.
"Here: I am sending messengers before you..." Rabbi Yitzchak opened with, "May he kiss me with kisses of his mouth, etc." The congregation of Israel says, may he kiss me with the kisses of his mouth. What is the reason for "kiss me", shouldn't it be "love me"? Why "kiss me"?
But this is what was taught: aren't kisses the devotion of one rucha to another rucha? This is why "kiss of the mouth", as this mouth is the thing that branches off and encounters the rucha.
And this is why we kiss with our mouths in love, so that one rucha attaches to the other rucha, so as never to separate one from the other.
So, whoever sends out their soul with a kiss, attaches their soul to someone else's. There is no separation between their rucha. This is the central idea of the kiss.
And this is why the congregation of Israel says, may he kiss me with the kisses of his mouth, to attach one rucha to another rucha, and not to separate one from the other.
רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא וְרַבָּנִין אָמְרִין לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה מְחַלֵּק אַפְסִינִיּוֹת לְלִגְיוֹנוֹתָיו עַל יְדֵי דֻּכָּסִין וְאִיפַּרְכִין וְאִיסְטְרַטְלִין, כֵּיוָן שֶׁבָּא בְּנוֹ נָתַן לוֹ מִיַּד לְיָד. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה אוֹכֵל אִיפַסְטַלִין, כֵּיוָן שֶׁבָּא בְּנוֹ נָתַן לוֹ מִיַּד לְיָד. רַבָּנָן אָמְרֵי לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה אוֹכֵל חֲתִיכוֹת, כֵּיוָן שֶׁבָּא בְּנוֹ נָתַן לוֹ מִיַּד לְיָד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמְּנָעָהּ מִפִּיו וְנָתַן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ב, ו): כִּי יהוה יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה....
וְרַבָּנָן אָמְרִין עֲתִידִין נַפְשֵׁיהוֹן שֶׁל אֵלּוּ לִנָּטֵל בִּנְשִׁיקָה. אָמַר רַבִּי עֲזַרְיָה מָצָאנוּ שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אַהֲרֹן לֹא נִטְּלָה אֶלָּא בִּנְשִׁיקָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר לג, לח): וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי יהוה וַיָּמָת שָׁם. וְנַפְשׁוֹ שֶׁל משֶׁה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד, ה): וַיָּמָת שָׁם משֶׁה עֶבֶד יהוה עַל פִּי יהוה. מִרְיָם מִנַּיִן, דִּכְתִיב (במדבר כ, א): וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם, מַה שָּׁם שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן עַל פִּי יהוה, אַף כָּאן כֵּן, אֶלָּא שֶׁגְּנַאי לְפָרְשׁוֹ. וּשְׁאָר כָּל הַצַּדִּיקִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, אִם עָסַקְתָּ בְּדִבְרֵי תוֹרָה שֶׁשְֹּׂפָתֶיךָ מְנֻשָּׁקוֹת, סוֹף שֶׁהַכֹּל מְנַשְׁקִין לְךָ עַל פִּיךָ.
דָּבָר אַחֵר, יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת, יְזַיְּנֵנִי, יְטַהֲרֵנִי, יְדַבְּקֵנִי, יִשָּׁקֵנִי, יְזַיְּנֵנִי, מִדִּכְתִיב (דברי הימים א יב, ב): נשְׁקֵי קֶשֶׁת מַיְמִינִים וּמַשְׂמִאלִים, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר נַחְמָן מָשְׁלוּ דִּבְרֵי תוֹרָה כְּזַיִּן, מָה הַזַּיִּן הַזֶּה מִתְקַיֵּם לִבְעָלָיו בִּשְׁעַת מִלְחָמָה, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת עִם מִי שֶׁעָמֵל בָּהֶן כָּל צָרְכָּן. רַבִּי חָנָא בַּר אַחָא מַיְיתֵי לָהּ מֵהָכָא (תהלים קמט, ו): רוֹמְמוֹת אֵל וגו', מָה הַחֶרֶב שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת מִשְּׁנֵי צְדָדִים, כָּךְ תּוֹרָה נוֹתֶנֶת חַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה וְחַיִּים לָעוֹלָם הַבָּא. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בְּפֶה אַחַת נֶאֶמְרָה בְּפִיּוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר שְׁתֵּי תּוֹרוֹת נֶאֶמְרוּ, אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בִּכְתָב. וְרַבָּנִין אָמְרִין שֶׁהֵן גּוֹזְרִין עַל הָעֶלְיוֹנִים וְעוֹשִׂין, עַל הַתַּחְתּוֹנִים וְעוֹשִׂין. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִיכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר טַעֲמוֹן דְּרַבָּנָן דִּכְתִיב (דברי הימים א כד, ה): כִּי הָיוּ שָׂרֵי קֹדֶשׁ וְשָׂרֵי הָאֱלֹהִים, שָׂרֵי קֹדֶשׁ אֵלּוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, (ישעיה מג, כח): וַאֲחַלֵּל שָׂרֵי קֹדֶשׁ. שָׂרֵי הָאֱלֹהִים, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב בְּהוֹן (תהלים פב, ו): אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם, שֶׁהֵן גּוֹזְרִין עַל הָעֶלְיוֹנִים וְעוֹשִׂין, עַל הַתַּחְתּוֹנִים וְעוֹשִׂין, כְּשֶׁהֵן עוֹשִׂין בְּטָהֳרָה.
דָּבָר אַחֵר, יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, יְטַהֲרֵנִי כְּאָדָם שֶׁהוּא מַשִּׁיק שְׁנֵי גֵבִין זֶה אֶל זֶה וְהוּא מַדְבִּיקָן, כְּמָה דְתֵימָא (ישעיה לג, ד): כְּמַשַּׁק גֵּבִים שֹׁקֵק בּוֹ.
דָּבָר אַחֵר, יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ. יִשָּׁקֵנִי, יַדְבִּיקֵנִי, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (יחזקאל ג, יג): וְקוֹל כַּנְפֵי הַחַיּוֹת מַשִּׁיקוֹת אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ. דָּבָר אַחֵר, יִשָּׁקֵנִי, יוֹצִיא לִי קוֹל נְשִׁיקוֹת מִתּוֹךְ פִּיהוּ.
Rabbi Yosei ben Rabbi Ḥanina and the Rabbis say: This is analogous to a king who would distribute provisions to his troops by means of dukes, governors, and commanders. When his son came, he gave it to him directly. Rabbi Yitzḥak says: This is analogous to a king who was partaking of fine pastry; when his son came, he gave it to him directly. The Rabbis say: This is analogous to a king who was partaking of slices [of food]; when his son came, he gave it to him directly. Some say that he took it from his mouth and gave it to him, as it is stated: “For the Lord grants wisdom; from His mouth are knowledge and understanding” (Proverbs 2:6).... The Rabbis say: The souls of these are destined to be taken with a kiss. Rabbi Azarya said: We find that the soul of Aaron was taken only with a kiss; that is what is written: “Aaron the priest ascended Mount Hor at the command of [al pi] God and he died there” (Numbers 33:38). From where is it derived that the soul of Moses [also departed with a kiss]? As it is stated: “Moses, servant of the Lord, died there…at the command of [al pi] God” (Deuteronomy 34:5). From where is it derived that [the soul of] Miriam [departed with a kiss]? As it is written: “Miriam died there” (Numbers 20:1). Just as “there” that is written below, was with the mouth of God, so, too, here, it is the same, but it is improper to state it explicitly. The rest of the righteous, from where is it derived? It is as it is stated: “Let him kiss me from the kisses of his mouth.” If you engaged in matters of Torah that kiss your lips, ultimately, everyone will kiss you on the mouth. Another matter, “let him kiss me [yishakeni] with the kisses”—He will arm me, He will purify me, He will cleave to me.Yishakeni, He will arm me, from what is written: “Armed [noshekei] with bows, right-handed and left-handed” (I Chronicles 12:2). Rabbi Shimon bar Naḥman said: Matters of Torah were likened to weapons. Just as these weapons serve their owners in times of war, so, too, matters of Torah serve one who exerts sufficient effort in their study. Rabbi Ḥana bar Aḥa cites it from here: “Exaltation of God [is in their throats, and a double-edged [pifiyot] sword is in their hand]” (Psalms 149:6); just as this sword cuts with both its edges, so too, Torah provides life in this world and life in the World to Come. Rabbi Yehuda, Rabbi Neḥemya, and the Rabbis. Rabbi Yehuda says: The Torah that was stated by one mouth [peh] is stated by many mouths [piyot]. Rabbi Neḥemya said: Two Torahs were stated, one oral and one written. The Rabbis say: They decree on the supernal, and they perform, on the earthly, and they perform. Rabbi Yehoshua of Sikhnin said in the name of Rabbi Levi: The reason of the Rabbis is as it is written: “As there were princes of sanctity and princes of God” (I Chronicles 24:5). “Princes of sanctity,” these are the ministering angels, as it is written: “I profaned the princes of sanctity” (Isaiah 43:28). “Princes of God, these are Israel, as it is written in their regard: “I said: You are divine” (Psalms 82:6), as they decree on the heavenly, and they perform, on the earthly, and they perform, when they conduct themselves in purity.
Another matter, “let him kiss me [yishakeni] with the kisses of his mouth”—let him purify me, like a person who causes two pools to meet [mashik] each other and unites them, as it is stated: “Like the meeting [mashak] of cascading pools he joins it” (Isaiah 33:4). Another matter, “let him kiss me [yishakeni] with the kisses of his mouth”—yishakeni, He will cleave to me, as it is stated: “The sound of the wings of the creatures would touch [mashikot] one another” (Ezekiel 3:13). Alternatively, “let him kiss me with the kisses of his mouth,” He will put forth for me the sound of kisses from His mouth.
דָּבָר אַחֵר יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, מַאי קָא חָמָא שְׁלֹמֹה מַלְכָּא, דְּאִיהוּ אָעִיל מִלֵּי דִּרְחִימוּ בֵּין עָלְמָא עִלָּאָה לְעָלְמָא תַּתָּאָה, וְשֵׁירוּתָא דְּתוּשְׁבַּחְתָּא דִּרְחִימוּ דְּאָעִיל בֵּינַיְיהוּ, יִשָּׁקֵנִי אִיהוּ.
אֶלָּא הָא אוּקְמוּהָ (קכ"ד ע"ב) וְהָכִי אִיהוּ, דְּלֵית רְחִימוּ דִּדְבֵיקוּת דְּרוּחָא בְּרוּחָא, בַּר (רנ"ו ע"ב) נְשִׁיקָה. וּנְשִׁיקָה בְּפוּמָא, דְּאִיהִי מַבּוּעָא דְּרוּחָא, וּמַפְקָנוּ דִּילֵיהּ. וְכַד נַשְׁקִין דָּא לְדָא, מִתְדַּבְּקָן רוּחִין אִלֵּין בְּאִלֵּין, וַהֲווּ חַד, וּכְדֵין אִיהוּ רְחִימוּ חַד.
Another thing. "May he kiss me with the kisses of his mouth," what does King Shlomo see? That he is bringing words of compassion from the upper world to the lower world, and bringing a song of praise between them, which is a kiss.
But this establishes something, which is this: that there is no compassion between one rucha and another, except kissing. And mouth-kissing, because this is the inhalation of the rucha, from their mouths. And when one kisses another, their ruchin attach one to the other, and they become one, and it is as if they are one compassion.
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, כְּתִיב, (בראשית כ״ט:י״א) וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וְיִשָּׂא אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְ, אֲמַאי קָא בָּכָה. אֶלָּא בְּאִתְדַּבְּקוּתָא דְּרוּחָא בָּהּ, לָא יָכִיל לִבָּא לְמִסְבַּל, וּבָכָה. וְאִי תֵּימָא, הָא כְּתִיב, (בראשית ל״ג:ד׳) וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ. תָּנֵינָן, אֲמַאי נָקוּד וַיִּשָּׁקֵהוּ, אֶלָּא דְּלָא אִתְדָּבַּק בֵּיהּ רוּחָא כְּלָל, וְעַל דָּא כְּתִיב, (משלי כ״ז:ו׳) וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא. מַאי וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא. אֶלָּא מַאן דְּנָשִׁיק בַּחֲבִיבוּתָא, מִתְדָּבַק רוּחֵיהּ בְּרוּחֵיהּ, בִּדְבֵיקוּתָא דַּחֲבִיבוּתָא וּמַאן דְּלָא נָשִׁיק בַּחֲבִיבוּתָא, לָאו בִּדְבֵיקוּתָא הוּא, אֶלָּא וְנַעְתָּרוֹת. מַאי נַעְתָּרוֹת. גַּסּוּתָא, דְּלָא דָּבִיק רוּחֵיהּ בְּהַהוּא נְשִׁיקָה. וְלָא אִתְדָּבַּק בֵּיהּ כְּלָל. וּבְגִינֵי כַּךְ כְּתִיב, יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, דְּהוּא דְּבֵקוּתָא רוּחָא בְּרוּחָא.
Rabbi Yehudah said: it is written "Yaakov kissed Rachel and raised his voice and cried" (Gen. 29:11) Why did he cry? It was only due to his spirit clinging to her, his heart could not stand it, and he cried. Here it is written "and he kissed him and they cried" (Gen. 33:4). We were taught: why is "and he kissed" dotted? Because his spirit did not cling to him at all, and therefore it is written "And the kisses of enemies are profuse" (Prov. 27:6). What does "the kisses of enemies are profuse" mean? Rather, when there are kisses with love, there is the spirit [of one person] clinging to the spirit [of the other], a love clinging, and whoever does kiss without love has no clinging, rather, it is na'tarot [profuse]. And what is na'tarot? Haughtiness, that does not cling the spirit on that kiss. And does not cling oneself at all. And similarly this is written "let Him kiss me with the kisses of His mouth" (Songs 1:2) - this is the clinging of a spirit to another spirit.
(שמות כ״ג:כ׳) הִנֵּה אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ וְגוֹ'. רַבִּי יִצְחָק פָּתַח, (שיר השירים א׳:ב׳) יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ וְגוֹ' אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ. מַאי טַעֲמָא יִשָּׁקֵנִי, יֶאֱהָבֵנִי מִבָּעֵי לֵיהּ, אֲמַאי יִשָּׁקֵנִי. אֶלָּא הָכִי תָּנֵינָן, מַאי נְשִׁיקוֹת אַדְבְּקוּתָא דְּרוּחָא בְּרוּחָא. דִּבְגִינִי כַּךְ נְשִׁיקָה בַּפֶּה, דְּהָא פּוּמָא אַפְקוּתָא וּמְקוֹרָא דְּרוּחָא הוּא, וְעַל דָּא נְשִׁיקִין בְּפוּמָא, בַּחֲבִיבוּתָא, וְדַבְקִין רוּחָא בְּרוּחָא, דְּלָא מִתְפָּרְשָׁן דָּא מִן דָּא.
אחת דיבר אלהים, שתים זו שמעתי (תהלים סב יב). מקרא אחד יוצא לכמה טעמים, וסוף דבר אין לך מקרא יוצא מידי פשוטו ומשמעו. ואף על פי שדיברו הנביאים דבריהם בדוגמא, צריך ליישב הדוגמא על אופניה ועל סדרה, כמו שהמקראות סדורים זה אחר זה.
“God has spoken once, twice I have heard this” (Psalms 62:12). From one verse, emerge several explanations. [However] in conclusion, a verse does not depart from its literal sense and meaning. Although the Prophets have employed metaphors, let each metaphor be explained simply, each statement fitting its context.
כִּי טוֹבִים. לִי דוֹדֶיךָ מִכָּל מִשְׁתֵּה יַיִן וּמִכָּל עֹנֶג וְשִׂמְחָה. וְלָשׁוֹן עִבְרִי הוּא לִהְיוֹת כָּל סְעֻדַּת עֹנֶג וְשִׂמְחָה נִקְרֵאת עַל שֵׁם הַיַּיִן, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "אֶל בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן", "בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן", "וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם". זֶהוּ בֵאוּר מַשְׁמָעוֹ. וְנֶאֱמַר דֻּגְמָא שֶׁלּוֹ עַל שֵׁם שֶׁנָּתַן לָהֶם תּוֹרָתוֹ וְדִבֵּר עִמָּהֶם פָּנִים אֶל פָּנִים. וְאוֹתָם דּוֹדִים עוֹדָם עֲרֵבִים עֲלֵיהֶם מִכָּל שַׁעֲשׁוּעַ. וּמֻבְטָחִים מֵאִתּוֹ לְהוֹפִיעַ עוֹד עֲלֵיהֶם לְבָאֵר לָהֶם סוֹד טְעָמֶיהָ וּמִסְתַּר צְפוּנוֹתֶיהָ, וּמְחַלִּים פָּנָיו לְקַיֵּם דְּבָרוֹ. וְזֶהוּ: "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ":
For ... is dearer. Your love [is dearer] to me than any banquet of wine or than any pleasure and joy. In the Hebrew language, every feast of pleasure and joy is called after the wine, as the matter is stated, “to the house of the wine feast,” [and as in,] “They shall not drink wine with song,” [and as in,] “And there were harp and lute, tambourine and flute, and wine at their drinking parties.” This is the explanation of its apparent meaning. And according to its allegorical meaning: It was said in reference to when He gave them His Torah and spoke to them face to face. And that love is still more pleasant to them than any pleasure, and they are assured by Him that He will appear to them again to explain to them the secret of its reasons and its hidden mysteries, and they beseech Him to fulfill His word. This is [the meaning of], “Let Him kiss me with the kisses of His mouth.”
(יב) לְכָ֤ה דוֹדִי֙ נֵצֵ֣א הַשָּׂדֶ֔ה נָלִ֖ינָה בַּכְּפָרִֽים׃
(12) Come, my beloved, let us go forth into the field; let us lodge in the villages.
רבי חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא אמר בואו ונצא לקראת שבת המלכה רבי ינאי לביש מאניה מעלי שבת ואמר בואי כלה בואי כלה
R. Hanina would cover himself [in a cloak] and stand towards the beginning of Shabbat and say: Come, let us go out to greet the Sabbath queen. R. Yannai would wear a [special] garment on Sabbath eve and say Come, bride; come, bride.
רבי חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא אמר בואו ונצא לקראת שבת המלכה רבי ינאי לביש מאניה מעלי שבת ואמר בואי כלה בואי כלה
R. Hanina would cover himself [in a cloak] and stand towards the beginning of Shabbat and say: Come, let us go out to greet the Sabbath queen. R. Yannai would wear a [special] garment on Sabbath eve and say Come, bride; come, bride.
(ח) ד"א למה ברכו, ר' ברכיה ורבי דוסתאי ורבי שמואל בר נחמן, רבי דוסתאי אומרים שאין לו בן זוג, חד בשבתא, תרי, תלתא, ארבעתא, חמשא, ערובתא, שבתא לית לה בן זוג...תני ר"ש בן יוחאי: אמרה שבת לפני הקב"ה "רבש"ע לכולן יש בן זוג, ולי אין בן זוג", א"ל הקב"ה "כנסת ישראל היא בן זוגך",וכיון שעמדו ישראל לפני הר סיני אמר להם הקב"ה זכרו הדבר שאמרתי לשבת כנסת ישראל היא בן זוגך היינו דבור (שמות כ) "זכור את יום השבת לקדשו".
(8) Why did God bless Shabbat? Rabbi Berekiah says: "Because it has no partner. The first day of the week has the second, the third has the fourth, the fifth has the sixth, but Shabbat has no partner... Rabbi Shimon bar Yochai taught: Shabbat pleaded with the Holy One, Blessed be He saying: "Everyone else has a partner, but I have none!" God answered saying: "The community of Israel will be your partner." God continued: "And when thy stood before Sinai, God said to the Israelites: "Remember what I said to Shabbat, that the community of Israel is your partner, "Remember the Shabbat day lekadsho" (Exodus 20:8)...
(ח) ד"א למה ברכו, ר' ברכיה ורבי דוסתאי ורבי שמואל בר נחמן, רבי דוסתאי אומרים שאין לו בן זוג, חד בשבתא, תרי, תלתא, ארבעתא, חמשא, ערובתא, שבתא לית לה בן זוג...תני ר"ש בן יוחאי: אמרה שבת לפני הקב"ה "רבש"ע לכולן יש בן זוג, ולי אין בן זוג", א"ל הקב"ה "כנסת ישראל היא בן זוגך",וכיון שעמדו ישראל לפני הר סיני אמר להם הקב"ה זכרו הדבר שאמרתי לשבת כנסת ישראל היא בן זוגך היינו דבור (שמות כ) "זכור את יום השבת לקדשו".
(8) Why did God bless Shabbat? Rabbi Berekiah says: "Because it has no partner. The first day of the week has the second, the third has the fourth, the fifth has the sixth, but Shabbat has no partner... Rabbi Shimon bar Yochai taught: Shabbat pleaded with the Holy One, Blessed be He saying: "Everyone else has a partner, but I have none!" God answered saying: "The community of Israel will be your partner." God continued: "And when thy stood before Sinai, God said to the Israelites: "Remember what I said to Shabbat, that the community of Israel is your partner, "Remember the Shabbat day lekadsho" (Exodus 20:8)...
(ט) גניבא אמר: משל למלך שעשה לו חופה וציירה וכיירה ומה היתה חסרה? כלה שתכנס לתוכה. כך מה היה העולם חסר? שבת!
Geniva said: This is comparable to a king who prepared a wedding chamber, but was missing a bride. Similarly, the world was missing Shabbat.