וְכִֽי־יִנָּצ֣וּ אֲנָשִׁ֗ים וְנָ֨גְפ֜וּ אִשָּׁ֤ה הָרָה֙ וְיָצְא֣וּ יְלָדֶ֔יהָ וְלֹ֥א יִהְיֶ֖ה אָס֑וֹן עָנ֣וֹשׁ יֵעָנֵ֗שׁ כַּֽאֲשֶׁ֨ר יָשִׁ֤ית עָלָיו֙ בַּ֣עַל הָֽאִשָּׁ֔ה וְנָתַ֖ן בִּפְלִלִֽים׃ וְאִם־אָס֖וֹן יִהְיֶ֑ה וְנָתַתָּ֥ה נֶ֖פֶשׁ תַּ֥חַת נָֽפֶשׁ׃ עַ֚יִן תַּ֣חַת עַ֔יִן שֵׁ֖ן תַּ֣חַת שֵׁ֑ן יָ֚ד תַּ֣חַת יָ֔ד רֶ֖גֶל תַּ֥חַת רָֽגֶל׃ כְּוִיָּה֙ תַּ֣חַת כְּוִיָּ֔ה פֶּ֖צַע תַּ֣חַת פָּ֑צַע חַבּוּרָ֕ה תַּ֖חַת חַבּוּרָֽה׃ {ס}
When [two or more] parties fight, and one of them pushes a pregnant woman and a miscarriage results, but no other damage ensues, the one responsible shall be fined according as the woman’s husband may exact, the payment to be based on reckoning. But if other damage ensues, the penalty shall be life for life, eye for eye, tooth for tooth, hand for hand, foot for foot, burn for burn, wound for wound, bruise for bruise.
משום רבי ישמעאל אמרו אף על העוברין מאי טעמיה דרבי ישמעאל דכתיב (בראשית ט, ו) שופך דם האדם באדם דמו ישפך איזהו אדם שהוא באדם הוי אומר זה עובר שבמעי אמו
The Sages said in the name of Rabbi Yishmael: [A descendant of Noah is executed] even for [killing] fetuses. What is Rabbi Yishmael's reasoning? [It is derived from] that which is written: “One who sheds the blood of a person, by a person [ba’adam] his blood shall be shed” (Genesis 9:6). [The word ba’adam literally means: In a person, and is interpreted homiletically]: What is a person that is in a person? You must say: This is a fetus that is in its mother’s womb.
...ליכא מידעם דלישראל שרי ולעובד כוכבים אסור...
...There is nothing that is permitted to a Jew and forbidden to a gentile...
מתני׳ תנוקת בת יום אחד...וההורגו חייב...
MISHNA: A baby boy who is one day old...one who kills him is liable...
ואצטריך למיכתב מכה איש ואיצטריך למכתב כל מכה נפש דאי כתב רחמנא מכה איש ומת הוה אמינא איש דבר מצוה אין קטן לא כתב רחמנא כל מכה נפש ואי כתב רחמנא כל מכה נפש הוה אמינא אפילו נפלים אפילו בן שמונה צריכי
And it was necessary [for the Torah] to write: “One who strikes a man,” and it was necessary to write: “Anyone who kills a soul, [the murderer shall be slain on the basis of witnesses]” (Numbers 35:30). Since if the Merciful One wrote [only]: “One who strikes a man and he dies,” I would say [that one is executed where they strike] a man, who is obligated in the mitzvot, [but one who kills] a minor is not [executed]. [Therefore], the Merciful One writes: “Anyone who kills a soul.” And if the Merciful One wrote only: “Anyone who kills a soul,” I would say [that one is executed] even [if he killed] a non-viable newborn, or even [a child] born after [a gestation period] of eight [months, who, in talmudic times, was also considered non-viable. Consequently, both verses] are necessary.
מתני׳ האשה שיצאה ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד האשה שישבה על המשבר ממתינין לה עד שתלד האשה:גמ׳ פשיטא גופה היא איצטריך ס"ד אמינא הואיל וכתיב (שמות כא, כב) כאשר ישית עליו בעל האשה ממונא דבעל הוא ולא ליפסדיה מיניה קמ"ל
...ישבה על המשבר וכו': מ"ט כיון דעקר גופא אחרינא הוא:אמר רב יהודה אמר שמואל האשה היוצאה ליהרג מכין אותה כנגד בית הריון כדי שימות הוולד תחילה כדי שלא תבא לידי ניוול
MISHNA: [In the case of a pregnant] woman who is taken to be executed, [the court] does not wait until she gives birth. [But with regard to] a woman [taken to be executed] who sat on the travailing chair [in the throes of labor, the court] waits until she gives birth.
GEMARA: Isn’t it obvious [that the court executes the pregnant woman rather than waiting? After all,] it is part of her body. It was necessary [for the mishna to teach this, as it might] enter your mind to say that since it is written: “[And if men strive together, and hurt a woman with child, so that her offspring depart…he shall be fined], as the woman’s husband shall place upon him” (Exodus 21:22), [the fetus is considered to be the] property of the husband [and the court should wait until she gives birth before executing her,] and not cause him to lose [the fetus. Consequently, the mishna] teaches us [that the court does not take this factor into account].
...What is the reason [for waiting when she is in the throes of labour]? Once [the fetus] uproots [from its place], it is considered an independent body.Rav Yehuda says that Shmuel says: [In the case of a pregnant] woman who is taken to be executed, one strikes her opposite the womb so that the fetus dies first and so that she not suffer disgrace [as a result of publicly bleeding from labor].
זוֹ הֲלָכָה שְׁנוּיָה – אִם הָיְתָה עוּבָּרָה, זָכְתָה לוֹ!...חַד אָמַר: הָא מַנִּי? רַבִּי הִיא, דְּאָמַר: הַמְשַׁחְרֵר חֲצִי עַבְדּוֹ – קָנָה; וְחַד אָמַר: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי בְּהָא? קָסָבַר: עוּבָּר יֶרֶךְ אִמּוֹ הוּא, וְנַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁהִקְנָה לָהּ אֶחָד מֵאֵבָרֶיהָ.
...a halakha was taught: If a [maidservant] was pregnant, then she acquired [freedom] for [the unborn child]......one said: [In accordance with] whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi [Yehuda HaNasi], who says: With regard to one who emancipates half of his slave, [the slave] acquires [freedom for half of himself], and one said: What is Rabbi [Yehuda HaNasi's] reasoning? He holds: A fetus is its mother’s thigh and it is as though [the master] transferred [ownership of] one of her limbs to her.
...כרבי יוחנן דאמר אם שיירו משוייר דעובר לאו ירך אמו הוא...
Rabbi Yoḥanan said [with regard to one who consecrates a pregnant animal for a specific purpose], that if he left it out, it is left out. [The reason is] that a fetus is not considered the thigh of its mother...
א"ר נחמן אמר שמואל האשה שישבה על המשבר ומתה בשבת מביאין סכין ומקרעים את כריסה ומוציאין את הוולד פשיטא מאי עביד מחתך בבשר הוא אמר רבה לא נצרכה להביא סכין דרך רשות הרבים ומאי קמשמע לן דמספיקא מחללינן שבתא תנינא מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק כנעני ספק ישראל מפקחין עליו את הגל מהו דתימא התם הוא דהוה ליה חזקה דחיותא אבל הכא דלא הוה ליה חזקה דחיותא מעיקרא אימא לא קמ"ל:
§ Rav Naḥman says that Shmuel says: In the case of a woman who sat on the travailing chair [in the throes of labor], and died on Shabbat, one brings a knife, and tears open her abdomen, and removes the fetus. [But isn’t it] obvious [that this is permitted? After all,] what is [the person who cuts her abdomen] doing? It is [merely] cutting flesh. Rabba said: No, it is necessary [only to teach that it is permitted] to bring a knife by way of the public thoroughfare [for that purpose, despite the fact that this constitutes a prohibited labor by Torah law]. And what does this teach us? [Does it teach] that [even in a case] of uncertainty we desecrate Shabbat [for the chance of saving a life]? But we already learned this in a mishna (Yoma 83a): With regard to one upon whom a rockslide fell, and there is uncertainty as to whether he is there [under the debris or whether] he is not there, [and there is also] uncertainty [as to whether he is still] alive [or whether he is] dead, [and finally there is] uncertainty [as to whether the person under the debris is] a gentile or a Jew, one clears the pile from atop him [on Shabbat]. [It is necessary to teach that one may bring a knife in the case of a woman,] lest you say that it is specifically there [that one may desecrate Shabbat, as the person who was buried under the rockslide] had a presumptive status of being alive [and therefore he is assumed to still be alive]. But here, where the child had no prior presumptive status of being alive, [as he was not yet born, you might] say that one may not [desecrate Shabbat in order to save his life]. [Therefore, it is necessary for Shmuel to] teach us that even here one may desecrate Shabbat for the possibility of saving the fetus’s life].
איהו מיית ברישא. והא דתנן בפ' בהמה המקשה (חולין דף עד.) השוחט את הבהמה ומצא בה בן ט' חי יש חילוק בין מתה לנהרגה כדאמר בערכין (דף ז.) והא דאמר נמי בהשוחט במתה אמה והדר ילידתיה היינו נמי כשנהרגה אי נמי כגון דמתה אמו מחמת לידה דכיון דעקר הולד לצאת אז לא מיית כדאמר שמואל שילהי פ"ק דערכין (דף ז.) ישבה על המשבר ומתה מחתכין אותה בשבת ומוציאין הולד וא"ת אם כן עובר נוחל ומנחיל בישבה על המשבר ומתה תחלה י"ל דאין הכי נמי ונקט בן יום אחד משום דפסיקא ליה דנוחל ומנחיל אבל עובר לא פסיקא ליה ומיהא בן יום אחד ההורגו חייב דקתני אבל עובר לא היינו אפילו נהרגה או ישבה על המשבר עד שיצא ראשו כדתנן במסכת אהלות פ"ז (משנה ו) ומייתי לה בפרק בן סורר ומורה (סנהדרין דף עב:) אשה המקשה חותך אבר יצא ראשו אין דוחין נפש מפני נפש ומיהו אפשר דדוקא היכא דאמו חיה לא מיחייב ההורגו עד שיצא ראשו שתלוי קצת בחיות אמו אבל היכא דמתה חייב משום דכמונח בקופסא דמי וא"ת אם תמצי לומר דמותר להורגו בבטן אפי' מתה אמו ולא הוי כמונח בקופסא אמאי מחללין עליו את השבת שמביאין סכין דרך ר"ה לקרוע האם כדמוכח בפ' קמא דערכין (דף ז:) וי"ל דמכל מקום משום פקוח נפש מחללין עליו את השבת אף ע"ג דמותר להרגו דהא גוסס בידי אדם ההורגו פטור כדאמר פרק הנשרפין (סנהדרין עח.) דרוב גוססים למיתה ומחללין את השבת עליו כדאמר פרק בתרא דיומא (ד' פד:) דאין מהלכין בפקוח נפש אחר הרוב:
Multiple Authors (1100-1328)
"It dies first." But we have learned in Perek "Behemah Hamaksheh" (Hullin 74a) that in the case of one who slaughters an animal and finds a live 9-month old, there is a distinction between 'died' and 'killed,' as it says in Arachin 7a: "But it also said ...
If you say : if so, the embryo should inherit and cause to inherit, in the situation of a woman who started to give birth and died first
One could respond: Yes, indeed! And it specifies a one day old because it rules that it inherits and causes to inherit, but an embryo it does not rule this way.
However, one who kills "a one day old" is liable since it is taught, but not an embryo. That is, even if she was killed or started to give birth until the head came out, as is taught in Ohalot 7:6. And it brings in "Ben Sorer UMoreh" (Sanhedrin 72b): "A woman who is having difficulty giving birth, one cuts the embryo. Once the head has emerged, we do not set aside one life for another."
But it is possible that specifically when the mother is alive that the one who kills it is not liable until the head emerges, since it depends on the mother's life. But when she has died, one is liable, because it is like it is placed in a cup.
And if you say: If you say it is permissible to kill it in utero even if the mother died, and it is not like it is placed in a cup,
Then [I would ask]: why do we desecrate the Shabbat for it, that we can bring a knife through public property, to cut the mother, as is proved in Arachin 7b.
One could reply: nevertheless for saving a life we desecrate Shabbat, even though it is permitted to kill it, since "dying at the hands of a person" (e.g. condemned to death by a court) one who kills him is exempt (Sanhedrin 78a) since most dying people are [going] to death. And we desecrate Shabbat for him (Yoma 84b) since with saving a life, we don't follow the rule of "majority".
ובהלכות גדולות נמי אשה עוברה דידעינן דאי לא אכלה מתעקר ולדה, אף על גב דאמרינן ספק בן קיימא הוא ספק נפל, שפיר דמי למיתן לה. ורב יצחק בן גיאות אמר לאו בידיעה דידן תליא מלתא אלא בידיעה דידה, ובדעתה תליא מלתא, דמשהריחה נותנין לה וכחולה דמיא. ומסתברא כבעל הלכות, שאם אמרה צריכה אני פשיטא דמאכילין אותה, אלא אפילו דראו אותה מתאוה לאותו הריח ופניה מוריקות מאכילין אותה, חוששין לעיקור. ודקאמר נמי משום סכנת ולד שמע מינה אפי' ליכא למיחש מחללין. והיינו דגרסינן בשלהי פרק קמא דערכין: אמר רב נחמן אמר שמואל האשה שישבה על המשבר ומתה בשבת מביאין סכין ומקרעין את כרסה ומוציאין את הולד. פשיטא, מאי עביד מחתך בבשר הוא. אמר רבא לא נצרכה אלא להביא סכין דרך רשות הרבים. מאי קא משמע לן דספיקא מחללינן שבתא, תנינא ספק חי ספק מת ספק עכומ"ז ספק ישראל מפקחינן. מהו דתימא התם הוא דהוה ליה חזקה דהיותא אבל הכא דלא הוי ליה חזקה דחיותא מעיקרא אימא לא קא משמע לן. ואע"ג דתנן אהלות פרק ז האשה המקשה לילד מביאין סכין ומחתכין אותו אבר אבר, יצא ראשו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש. אלמא דמעיקרא דלית ביה משום הצלת נפשות, ותנן נמי גבי תינוק בן יום אחד ההורגו חייב. ודוקא בן יום אחד אבל עובר לא, וקרא נמי כתיב דמשלם דמי ולדות. אפילו הכי לענין שמירת מצות מחללין עליו. אמרה תורה חלל עליו שבת אחת שמא ישמור שבתות הרבה.הלכך אפי' בהצלת עובר פחות מבן ארבעים יום שאין לו חיות כלל, מחללין עליו, כדעת בעל הלכות. ואיכא דסבירא ליה שאין מחללים משום נפלים אלא עוברה שהריחה חששא דמיתה דידה היא, שכל המפלת בחזקת סכנה. וטעמא דיושבת על המשבר שמתה, טעמא אחרינא הוא דכיון שמתה הרי הוא כילוד, לאו ירך אמו הוא, ולאו בדידה תליא אלא חי הוא ודלת ננעלת בפניו, ליכא אלא דלא הוי ליה חזקה דחיותא, וספק נפשות להקל.
Ramban (1194-1270)
Also from Halakhot Gedolot:
It is right to feed a pregnant woman if we know that fasting would cause her to abort, even though we are not sure whether the foetus is viable. Furthermore, Rav Yitzhak ben Giat said that this depends on the woman's judgment of her condition, not on ours, so when she smells the food she becomes like a sick patient and we give her the food to eat.(loc. cit.)
It appears reasonable to rule with the author of the Halakhot Gedolot that if the pregnant woman says she needs to eat, obviously we give her something to eat, but even if we merely see her craving for that smell and her face changing colour, we give her something to eat for fear of an abortion. Since he also refers here to the danger to the foetus, we may infer that even where there is no danger to the mother we override the law. We have a text near the end of the first chapter of Arakhin:
Rav Nahman said in Shmuel's name: If a woman dies in childbirth on Shabbat we fetch a knife, open her belly and extract the foetus. Is that not obvious – all he is doing is cutting into flesh? Rava said that the point is that we fetch the knife through the public thoroughfare. We derive from here that we override the Shabbat laws in case of doubt. The Mishnah states: if we do not know whether the injured person is alive or dead, whether an idolator or a Jew, we continue with rescue operations. That is understandable, because the default position is that the injured person is alive, whereas in the case of death in childbirth, there is no such default assumption concerning the foetus. Nonetheless the doubt is sufficient to override the Shabbat.(BT Arakhin 7a) However, chapter 7 of Mishnah Ohalot has:
If a woman is in obstructed labour we fetch a knife and dismember the fetus, but if the head has already been delivered we do not touch the baby, for we do not sacrifice one life to save another. (Mishnah Ohalot 7:6)
from which we see that in principle we do not have to save the life [of the foetus]. We also have another tannaitic source that killing a baby on its first day of life is murder (BT Niddah 44a) - that is, specifically after birth but not as a foetus. The Torah says that killing a foetus [only] entails paying damages (Exodus 21:22). Nonetheless, when what is at stake is the law, we do desecrate Shabbat to try and save a foetus. As the Torah says "desecrate this one Shabbat to give him a chance of observing many [in the future]."Therefore, even where the foetus is less than 40 days gestational age and still non-viable, we desecrate Shabbat to save it, as the Halakhot Gedolot author holds. There are some opinions that we do not desecrate Yom Kippur in the case of the craving mother in order to prevent a stillbirth, but rather to save the life of the pregnant mother herself, for any aborting mother is in danger. The reasoning in the case of the mother who dies in childbirth is different, for as soon as she dies, the foetus is considered as already born, since it is no longer a constituent limb of its mother and it is no longer dependent on her, but it is a living being who is trapped behind a closed door. Albeit there is no default assumption of it being alive, but when in doubt we are lenient with the law in order to save life.
...ותנן בפ' שביעי דאהלות האשה שהיא מקשה לילד מחתכין את הוולד במעיה ומוציאין אותו אברים אברים מפני שחייה קודמין לחייו...וקשה טעמא משום דחייה קודמין לחייו הא אם לא היה לה סכנת נפשות יש בחיי הוולד בית מיחוש והיכי אמרינן בערכין דהורגין את הוולד בידים מפנ' ניול האם. ועוד קשה דמייתי בההיא שמעתא גופה דערכין האשה שישבה על המשבר ומתה בשבת מביאין סכין ומקרעין את כרסה ומוציאין את הוולד ומפרשינן לה דלא נצרכה אלא להביא סכין דרך רשות הרבים דאף על גב דספק נפשות דוחה את השבת מ"ד התם הוא דהוה ליה חזקת חיותא הכא דלא הו"ל חזקת חיותא מעיקרא אימא לא קמ"ל אלמא דספק נפשות חשיב כיון דדוח' את השבת ועוד דבפרק ד' מיתות אמרי' דבן נח נהרג על העוברין...והתם לקמן בהך פרקא אמרינן ליכא מדעם דלישראל שרי ולגוי אסור...ויש לתרץ ההיא דיוצאה ליהרג שאני הואיל וסופו ליהרג עם אמו דעובר ירך אמו הוא...אי נמי איכא למימר דלעולם עובר לאו כילוד דמי דכירך אמו הוא ואשה שמתה שאני שהוא חי ומתה אמו הרי הוא כילוד דלא חשיב אדם שהוא באדם אלא כמי שיצא לאויר העולם וכנגדו בבהמה טעון שחיטה. ובפרק בתרא דיומא גבי ההיא דעוברה שהריחה הביאו משם הרמב"ן ואיכא מרבוותא דאמרי דמשום סכנת וולד לחודיה מחללין ואיכא מאן דאמר שאין מחללין משום נפלים ועוברה שהריחה משום חשש מיתה דידה הוא וטעמא דיושבת על המשבר שמתה טעמא אחרינא הוא דהרי הוא כילוד דתו לאו ירך אמו הוא דלאו בדידה תליא אלא חי הוא ודלת נעולה בפניו...מכל מקום להתעסק עמהם שיפילום קעבר על לפני עור לא תתן מכשול לפי שהם מוזהרים על הנפלים ונהרגים עליהן ואמרינן בפרק קמא דעבודה זרה מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבן נח תלמוד לומר ולפני עור לא תתן מכשול...
R' Yosef Trani (1568–1639)
...and it is taught in the seventh chapter of Ohalot that in the case of a woman who is in difficult labour, they cut up the offspring in her womb and take it out limb by limb because her life comes before its life...and the rationale of 'her life comes before its life' is difficult [to understand], for [it implies] that if it were not for the threat to her life there is enough in the life of the offspring to be concerned [for an abortion]. But then how can we say in Arachin that we abort the offspring with hands because of the embarrassment to the mother. And there is a further difficulty as there it cites the statement in Arachin that a woman who is sitting on the travailing chair and died on Shabbat, one brings a knife and tears her abdomen and removes the foetus. And it explains that it only needs [to say this to teach that] one can bring a knife via the public domain, for although a doubt regarding life overrides Shabbat, according to the view there that that is because of the presumption of life, one could say this is not [applicable here], so it comes to teach otherwise. So it is considered a case of doubtful life since one overrides Shabbat. And furthermore in the chapter of Dalet Mitot they say that a ben Noach is killed for [aborting] foetuses...and there below in that chapter they say that there is nothing that is permitted for a Jew and prohibited for a non-Jew...and some answer that where she is going to be executed it is different since ultimately it will be killed with the mother because the foetus is [like] a mother's thigh...alternatively, one could say that generally the foetus is not like a child when it is in the mother's womb but it is different where the mother has died, [for] where it is alive and the mother has died it is like a child for it is not considered to be a person within a person but rather as if it has emerged into the world and correspondingly an animal [in such a situation] requires ritual slaughter [before it can be eaten]. And in the final chapter of Yoma regarding a pregnant woman who smells [non-kosher food on Yom Kippur], the Ramban brings from there. And there are those who say that because of the danger to the foetus alone one would desecrate [halacha]. And there are those who say that one would not desecrate because of the foetus and in the case of a pregnant woman who smells [non-kosher food, the permit] is because of the concern for her life. And the reason where she dies on the travailing chair is that she is dead. Another reason is that it is like a child because [once the mother is dead] it is not like her thigh because it does not depend on her, rather it is alive and a closed door is before it...Nevertheless, one who is involved with abortions for them transgresses [the commandment of] "do not place a stumbling block before the blind" because they are warned against [aborting] foetuses and killed for it. And it says in the first chapter of Avodah Zarah, what is the source that one cannot extend a cup of wine to a nazir or a limb from a live animal to a ben Noach, the verse says "do not place a stumbling block before the blind"...
הָאִשָּׁה שֶׁהִיא מַקְשָׁה לֵילֵד, מְחַתְּכִין אֶת הַוָּלָד בְּמֵעֶיהָ וּמוֹצִיאִין אוֹתוֹ אֵבָרִים אֵבָרִים, מִפְּנֵי שֶׁחַיֶּיהָ קוֹדְמִין לְחַיָּיו. יָצָא רֻבּוֹ, אֵין נוֹגְעִין בּוֹ, שֶׁאֵין דּוֹחִין נֶפֶשׁ מִפְּנֵי נָפֶשׁ:
If a woman is having trouble giving birth, they cut up the child in her womb and brings it forth limb by limb, because her life comes before the life of [the child]. But if the greater part has come out, one may not touch it, for one may not set aside one person's life for that of another.
איתיביה רב חסדא לרב הונא יצא ראשו אין נוגעין בו לפי שאין דוחין נפש מפני נפש ואמאי רודף הוא שאני התם דמשמיא קא רדפי לה
Rav Ḥisda raised an objection to Rav Huna from a baraita: Once his head has emerged, he may not be harmed, because one life may not be pushed aside to [save another] life. Why is this so? [The fetus] is a pursuer [who is endangering his mother’s life]. It is different there since she is being pursued by Heaven.
יצא ראשו - באשה המקשה לילד ומסוכנת וקתני רישא החיה פושטת ידה וחותכתו ומוציאתו לאברים דכל זמן שלא יצא לאויר העולם לאו נפש הוא וניתן להורגו ולהציל את אמו אבל יצא ראשו אין נוגעים בו להורגו דהוה ליה כילוד ואין דוחין נפש מפני נפש
R' Shlomo Yitzchaki (1040-1105)
[In the case of] a pregnant woman [who is in mortal danger during childbirth, she may] extend her hand and cut up [her fetus] and remove it limb by limb, for as long as it has not emerged to the world, it is not a nefesh [soul] and one can kill it and to save its mother. But if its head has emerged, one may not touch it to kill it, for it is as living offspring, and one does not set aside one nefesh for another.
(ט) אַף זוֹ מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁלֹּא לָחוּס עַל נֶפֶשׁ הָרוֹדֵף. לְפִיכָךְ הוֹרוּ חֲכָמִים שֶׁהָעֻבָּרָה שֶׁהִיא מַקְשָׁה לֵילֵד מֻתָּר לַחְתֹּךְ הָעֵבָּר בְּמֵעֶיהָ בֵּין בְּסַם בֵּין בְּיָד מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּרוֹדֵף אַחֲרֶיהָ לְהָרְגָהּ. וְאִם מִשֶּׁהוֹצִיא רֹאשׁוֹ אֵין נוֹגְעִין בּוֹ שֶׁאֵין דּוֹחִין נֶפֶשׁ מִפְּנֵי נֶפֶשׁ וְזֶהוּ טִבְעוֹ שֶׁל עוֹלָם:
Rambam (1138-1204)(9) This, indeed, is one of the negative mitzvot - not to take pity on the life of a rodef.
Therefore a pregnant woman who is having difficulty giving birth, it is permitted to abort the foetus in her womb whether with a knife or with drugs because [the foetus] is like a pursuer after her to kill her. But if the head emerges, it should not be touched because one life should not be sacrificed for another and this is the nature of the world.
...ועל העוברים דעובד כוכבים חייב וישראל פטור אע"ג דפטור מ"מ לא שרי מיהו קשה דאמרינן בפרק בן סורר ומורה (לקמן סנהדרין דף עב:) יצא ראשו אין נוגעין בו דאין דוחין נפש מפני נפש אבל קודם שיצא ראשו החי' פושטת ידה וחתכתו לאברים ומוציאה כדי להציל את אמו וכה"ג בעובד כוכבים אסור כיון שהוזהרו על העוברים וי"ל דהא נמי בישראל מצוה כדי להציל ואפשר דאפילו בעובד כוכבים שרי:
Multiple Authors (1100-1328)
A gentile is culpable for the death of a foetus, while a Jew is exempt. Even though he is exempt, nevertheless it is not permitted. What of their statement that when a woman in labour is having dificulty, if its head emerges one does not touch it for one nefesh is not set aside for another, but prior to the head emerging one dismembers the embryo within her to save her life, even though this is forbidden to a gentile? There are those who say that here likewise a Jew is commanded to save her, and it is possible that a gentile is also permitted to save her.
...ואע"ג דבן נח נהרג על העוברים כדאמר התם וישראל אינו נהרג נהי דפטור מ"מ לא שרי
Multiple Authors (1100-1328)
...and although a ben Noach is killed for [aborting] foetuses as it says there and a Jew is not killed [for that], granted he is exempt [from punishment], nevertheless it is not permitted...
שו"ת שרידי אש ח"ג סי' קכז
איננו יודעים מה הוא' אך ודאי אסור
Seridei Eish, 3:127R' Yechiel Yaakov Weinberg (1884-1966)
We don't know what [prohibition] it is but it is definitely prohibited.
אִיסֵי בֶן עֲקִיבָה אוֹמֵר: קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, הָיִינוּ מֻזְהָרִין עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה, לְאַחַר שֶׁהָחְמָרוּ, הוּקַלּוּ. בֶּאֱמֶת אָמָרוּ: פָּטוּר מִדִּינֵי בָשָׂר וָדָם, וְדִינוֹ מָסוּר בִּידֵי שָׁמַיִם. "לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה", לְהוֹצִיא חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, שֶׁאֵינָן מְעָרְמִין.
Issi b. Akiva says: Before the giving of the Torah, we were exhorted against the spilling of blood. After the giving of the Torah, instead of being more stringent, shall we be more lenient? In truth, they said: He is exempt from the laws of flesh and blood, but his judgment is relegated to Heaven.
שו”ת אגרות משהחושן משפט ב:סטבענין הפלת עובר לברר שאסור אף בשביל צער האםהנה בדבר הריגת עובר במעי אמו בישראל מפורש בתוס' סנהדרין דף נ"ט ע"א ד"ה ליכא דאסור בפשיטות באיסור רציחה משום דליכא מידעם דלישראל שרי ולעכו"ם אסור, וכל כך פשיטא להו דהוא אסור ובאיסור רציחה, עד שהקשו לפי מה שהיו סבורים בקושיתם ובתירוץ ראשון דבעכו"ם אסור להרוג את העובר להציל את אמו איך מותר זה בישראל והוצרכו לתרץ דהוא משום דבישראל איכא מצוה להרוג כדי להציל האם...
וברמב”ם פ”א מהלכות רוצח ה”ט מפורש עוד יותר דהריגת עובר הוא רציחה ממש, שהרי כתב טעם על מה שבמקשה לילד מותר לחתוך העובר שבמעיה כדי להציל את האם מפני שהוא כרודף אחריה להורגה...הרי דסובר דאף שפטור הוא עכ"פ לענין האיסור כרציחה ממש שלכן היה אסור להורגו אלא מחיוב הצלה...
Igrot Moshe, Choshen Mishpat, 2:69R' Moshe Feinstein (1895-1986)Regarding aborting a foetus, to explain that it is prohibited even in the case of a mother's sufferingRegarding killing a foetus in its mother's womb in the case of a Jew, it is clear in Tosfot to Sanhedrin 49a, at the paragraph starting 'there is not', that it is clearly prohibited under the prohibition of murder. This is because there is nothing that is permitted to a Jew but forbidden to a non-Jew. And it was very obvious to him that it was prohibited within the prohibition of murder, to the extent that he challenged according to the logic of the first challenge and answer that since it is prohibited for a non-Jew to kill the foetus to save the mother, how is it permitted for a Jew. And he needed to answer that that is because for a Jew there is a mitzvah to kill to save the mother...
And in Rambam in the first chapter of the laws of murder, law 9, it is additionally [even] more clear that killing a foetus is literally murder, for he writes that the reason that when one is in difficult labour it is permitted to cut the foetus in the womb to save the mother is because it is like a rodef after her to kill her...for he holds that although one is exempt nevertheless it is [within] the prohibition of literal murder and therefore it would be prohibited to kill but one is obligated to save...
שו"ת שרידי אש, חו"מ סימן קסב
בודאי לא נכלל בלאו לא תרצח, דאי נימא דיש בהמתת עובר משום רציחה לא היתה המשנה בפ"ז דאהלות מתירה להמית את הוולד כדי להציל את האם, דבשלוש עבירות של ג"ע שפ"ד וע"ז אין מתרפאים בהן אפילו בחולי שיש בו סכנה...
Seridei Eish, Choshen Mishpat 162R' Yechiel Yaakov Weinberg (1884-1966)
It is certainly not within the prohibition of 'do not murder', for if one says that aborting a foetus is murder, the Mishna in the seventh chapter of Ohalot would not allow one to kill the child to save the mother, for with three sins of immoral relations, murder and idolatry, one cannot use them for therapeutic purposes even in a case of illness where there is danger [to life]...
הרב איסר יהודה אונטרמן בעניין פיקוח נפש של עובר, נעום ו, עמ א-יא
בעניין שלפנינו בודאי שאסור לעשות הפלה בשביל חשש שמא תפגע מחלת האדמת בוולד, מפני שאין להתיר איסור שהוא מעין רציחה מפני חששות...
R' Issar Yehuda Unterman Regarding Pikuach Nefesh for a Foetus, Noam 6, pp. 1-11R' Isser Yehuda Unterman (1886-1976)
Regarding the case before us it is certain that it is prohibited to abort because of a concern that it might be harmed by rubella, because one cannot permit a prohibition that is like murder because of a concern...
כ"ש שלא נגרום מיתתו דודאי אסור לכתחילה דלא עדיף מנחמים באלים שוחטי הילדים והפליגו באיסור הוצאת ש"ז לבטלה והטעם משום שראוי להיות נוצר מכל טיפה זרע קודש. ואין לומר דטעמא דכולהו משום גירוי יצה"ר דא"כ לא היו צריכים לראי' מן הפסוקים...ובפ"ק דיבמות...כתבו התוס' דגם לנשים יש איסור השחתת זרע שלא הותר רק לג' נשים...דגם דעת רש”י כך דבשאר נשים מצד האיש שמשחית זרעו אסור וא”כ מצד קלקול הזרע אחר קליטה אין איסור מ”מ אף שאנו מדמין לא נעשה מעשה להתיר לאשה כ”ש אחר שנקלט הזרע...
R' Yair Bacharach (1639-1702)The reason for this is that to do so is no better than those who “inflame themselves under every leafy tree and slaughter (or ‘squeeze out’ children” (Niddah 13a based on Isa. 57:5), and the [Rabbis spoke in extreme terms regarding the prohibition to waste semen], and the reason is because it is possible that a holy seed will be created from every drop. One cannot say that the reason for all this is because of provoking the evil inclination, for if that were the case, there would be no need to bring a proof from the verses... And in the first chapter of Yevamot...Tosfot write that this prohibition of wasting semen applies also to women (to destroy the man’s semen in their body), and is only permitted in three special cases of women…We see that it is also Rashi’s opinion that regarding other women (not the special cases), the problem is only regarding the man to waste his seed, and it is not a problem for the women, thus there is no inherent problem to destroy the semen after it has been “absorbed” (i.e., possibly caused conception). Nevertheless, just because we can make an argument does not mean that we can make a ruling tht is should be allowed for a woman (to destroy the semen in her body), and how much more so after the semen has been “absorbed”...
...ובמה שהתעסק הרב ז"ל בתשו' הנז' להראות פנים לאיסור. ללמדו מעון הוצאת ש"ז לבטלה. יש לדחות דאיכא למימר דלאו היינו טעמא. אלא משום דמערה לאשפה ומוסיף בכחות הטומאה ומכחיש בפמליא של מעלה. כידוע מטעם חכמי האמת בעלי הקבלה. שעל כרחנו אנו צריכין לדבריהם בענין עון זה. ותדע משלש נשים המשמשות במוך...אלא ודאי לא מיקרי לבטלה כי אם כששחת ארצה ומטעם הנז'...וכן להשחית זרע שנקלט במעי אשה אע"פ שעדיין לא נתעברה ממנו. ודאי אסור שלא לצורך. כדמוכח מדלא שרי לשמש במוך. אלא לג' נשים דווקא. ואיברא לצורך. אף להוציא זרע לבטלה להשחיתו על הארץ שרי. כדאשכחן לענין בדיקת הניקב בגובתא דש"ז דמותבינן ליה אבי פוקרי. ש"מ דאיסור חמור זה הותר מכללו אצל צורך מצוה. כמ"ש במ"א בס"ד ואין להאריך:
R' Yaakov Emden (1697-1776)
...Now, regarding the author’s attempt to demonstrate in that responsum that there was there was an element of violation based on the sin of wasting of seed. This can be rejected, for one can say that this (wasting potential life) is not the reason for the prohibition, but rather because one “spills into the dung heap” and gives power to the demonic powers and weakens the supernal forces, as is known from the masters of Kabbalah. For by compulsion we need their words regarding this sin. And one knows this from the three women who cohabit with a cloth… One can thus see that it is not considered to be “for waste” except when it is wasted on the ground, based on the reason given above…
And similarly [it is prohibited] to destroy semen that has been absorbed into a woman’s body, although she has not yet conceived as a result. All of this is definitely forbidden without a reason, as is clear from the discussion that women who may not use a mokh, save for three special cases. In truth, however, for a (legitimate) purpose it is permissible, even to “waste seed” and to spill it on the ground, as we see in the case of the testing of the genitals (Yevamot 76a). From this we see that this serious prohibition is permitted in the case of the mitzvah need, as I have written elsewhere, and there is no need to write at more length.
שו"ת שרידי אש, חו"מ סימן קסב
והנה אם נחזיק בסברת החוו"י, שיסוד האיסור של הריגת עובר הוא משום השחתת זרע, יצא שאשה מותרת להרוג את העובר, כיון שאינא מצווה על פו"ר, לשיטת ר"ת דאיסור השחתת זרע הוא משום פו"ר ואשה אינה מוזהרת על השחתת זרע, כמש"כ התוס' ביבמות י"ב, ב ד"ה שלוש נשים. ועי' בחוו"י שנגע בזה, אלא שבחר לדון עפמ"ש התוס' דאשה מצווה על לשבת יצרה, כמ"ש התוס' ביגיטין מ"א, ב לו תוהו. ועכ"פ זה שייך רק בזרע דידי, אבל לא בזרע של אחר, וא"כ יהא מותר להרוג עובר של אחר? ודבר זה לא עלה על דעת שום פוסק, ואף החוו"י לא הוציא דין זה על יסוד סברתו הנ"ל.
Seridei Eish, Choshen Mishpat, Section 162R' Yechiel Yaakov Weinberg (1884-1966)
And if we hold by the logic of the Chavot Yair, that the foundation of the prohibition of abortion is because of destroying seed, it emerges that a woman can abort for she is not commanded in 'be fruitful and multiply' according to the opinion of Rabbeinu Tam that the prohibition of destroying seed is because of 'be fruitful and multiply', and a woman is not warned regarding destroying seed, as is written in Tosfot in Yevamot 12b, at the paragraph starting 'three women'. And see the Chavot Yair who touches on this point, but he chooses to decide based on what Tosfot writes that a woman is commanded in '[the world] was formed to be settled', as Tosfot writes in Gittin 41b 'lo tohu'. And in any case this only applies to his seed but not that of another, so would it be permitted to abort another person's foetus? And this has not occurred to any decisor, and even the Chavyot Yair does not produce this ruling on the basis of his logic.
תְּלָתָא אִינּוּן דְּדַחְיָין שְׁכִינְתָּא מֵעָלְמָא, וְגַרְמִין, דְּדִיוּרֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא הֲוֵי בְּעָלְמָא, וּבְנִי נָשָׁא צַוְוחִין וְלָא אִשְׁתְּמַע קַלֵּיהוֹן. וְאִלֵּין אִינּוּן:...
(ו) מַאן דְּקָטִיל בְּנוֹי, הַהוּא עוֹבָּרָא דְּמִתְעַבְּרָא אִתְּתֵיהּ, וְגָרִים לְקַטָלָא לֵיהּ בִּמְעָהָא, דְּסָתִיר בִּנְיָינָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאוּמָנוּתָא דִּילֵיהּ.
There are three [persons] who drive away the Shekhinah from the world, making it impossible for the Holy One, blessed be He, to fix His abode in the universe and causing prayer to be unanswered…. [The third is] he who murders his child, meaning, one whose wife becomes pregnant with a child, and he causes the child to die in the womb; he is thereby destroying the edifice of the Holy One Blessed Be He, who constructed it with His own handiwork.
(א)ששאלת אם יש איסור לקלקל עובר בבטן אמו שזינתה. בין פנויה בין א"א.
(ב)תשובה בס' חות יאיר (אחר סי' ל"א) מצאתי שנשאל הרב בעל הס' על אשת איש הרה לזנונים: ואחר המעשה נתחרטה כו' אם רשאה לגמוע דבר מאבקת רוכל לשלשל זרע המקולל אשר בקרבה...
אמנם נדון השואל בא"א שזינתה שאלה הגונה היא. וקרוב בעיני להתירה אם הייתי כדאי. כי נ"ל שיש מקום להקל כיון שניאפה זאת ודם בידיה. מעתה בת קטלא היא מדין תורה. אף שאין דמה מסור בידינו להורגה. מכל מקום חייבת מיתה בדין שמים. אע"ג דממזר כשיצא לאויר העולם דינו ככשר שחייבין על הריגתו מיהת השתא דירך אמו הוא. ואילו היה דינה מסור בידינו. היינו ממיתים אותה ואת פרי בטנה. דדמי ממש להאי דערכין דאין ממתינין לה. ועדיף מינה. דהתם אפי' בוולד כשר מיירי. והכא הוולד נוצר באיסור. שעליו נגמר דינה למיתה. פשיטא דאין חוששין לו. ונהרג על ידי אמו:
(ה)על כן היה נ"ל פשוט שאין איסור גם כן בהשחתתו. אע"פ שאימא קיימת... ואינה נענשת אם המיתה ואיבדה עצמה לדעת. שעל כיוצא בזה אמרו בספרי יכול כשאול. ואדרבא נראה שזכות הוא לה. וכמה מעשיות בש"ס ומדרשות יוכיחו...וכל שכן הולד שבקרבה שדמו מותר ואינו נדרש ממנה...וא"כ לפ"ז פשיטא דבנ"ד מותר לכתחלה ואפשר מצוה קעבדה...אין משם ראיה דהתם משום דעובר ירך אמו הוא. ויש לו חלק בחטא. כדאמרינן דכוותה בבהמה שנגחה היא וולדה נגחו...אלא משום דמערה לאשפה ומוסיף בכחות הטומאה ומכחיש בפמליא של מעלה. כידוע מטעם חכמי האמת בעלי הקבלה. שעל כרחנו אנו צריכין לדבריהם בענין עון זה...וא"כ בעובר כיון דלאו ולד הוא. וספק אם יבוא לכלל ולד גמור כנז'. עדיין הספק במקומו עומד. וגם בעובר כשר היה צד להקל לצורך גדול. כל כמה דלא עקר. אפי' אינו משום פקוח נפש אמו. אלא להציל לה מרעתו. שגורם לה כאב גדול וצ"ע. אמנם דעת לנבון נקל שעכ"פ יש איסור לכתחלה בהשחתתו מפשטא דתלמודא אף שאינו חייב על העוברין...
(ח)לבד ראה זה מצאתי ריש זוהר שמות דמוכח בהדיא שדבר זה אסור הוא לישראל אף לאחר מתן תורה יעוין שם. וא"כ לדברינו ודאי בעלמא (ר"ל בעובר כשר) איסורא איכא להשחית עובר...ולכן אין מקום לחלק עדיין בין זנתה עם ישראל או עם הגוי. שאע"פ שנכרי הבא על בת ישראל הולד כשר. מ"מ מאחר שהיא חייבת מיתה כשהיא א"א. אין כח העובר יפה מאמו וכנז'. כך נלע"ד...
R' Yaakov Emden (1697-1776)
Question: Regarding what you asked – is there a violation to destroy a fetus in the womb of a mother who is pregnant due to fornication, both in the case of a single woman and the case of a married woman.
Response: In the book Havot Yair (following responsum 31) I have found that the author was asked about a married woman who became pregnant due to adultery, and after the act she had regret, etc., if she is allowed to swallow some medicine that will cause her to abort (lit., destroy the corrupt seed within her)…
However the question regarding an adulterous woman is a good question. And I am close to allowing it if I am worthy of it. For it would seem to me that there is reason to be lenient since she has committed adultery and there is blood on her hands. Therefore, she is now deserving of death according to the Torah. Although her life is not in our hands to execute her, nevertheless, by law of Heaven she is deserving of death…Although a mamzer once he is born has the status of a “kosher” person, for whom it would be murder to kill, nevertheless, now, that he is still a limb of his mother, and if her life were in our hands we would execute her with her unborn child, for this is precisely similar to the case in Arachin where we do not wait for her and it is more than that for there it is even regarding kosher offspring whereas here the offspring was created in prohibition for death has been decreed on it, [therefore] it is obvious to me that there is no concern for it and it can be killed via its mother. Therefore it seems obvious to me that there is also no prohibition in its destruction even where the mother is alive...and she is not punished if she intentionally kills herself. For in such a situation they said in Sifrei that one could, like Shaul. And on the contrary it appears that it is a merit for her. And a number of incidents in Shas and Midrashot demonstrate this...and all the more so for the offspring within her whose blood is permitted and one does not refrain on its account...and so according it is obvious that in our case it is permitted initially and it is possible one is doing a mitzvah...
[And] there is no proof from [Ohalot] because the foetus is the mother's thigh and it has a stake in the sin, as we say regarding an animal that gored, it and its offspring gored.
...rather [the prohibition is] because one “spills into the dung heap” and gives power to the demonic powers and weakens the supernal forces, as is known from the masters of Kabbalah. For by compulsion we need their words for this sin…Thus, regarding a fetus, since it is not a life it is a doubt if it will ever become a full life, as discussed, the matter is still doubtful. Thus even for a “kosher” fetus (not the result of adultery) there would be reason to be lenient for a great need, until the point when it has “become uprooted” (childbirth has begun). Even when the mother’s life is not at risk, but it is just to save the fetus from the evil that will befall it, that it will cause significant pain to the mother. And this requires further investigation.
Knowledge is easy to he who understands it, that there is nevertheless a prohibition at the outset to destroy a fetus based on the simple sense of the Talmud, although one is not liable for murder regarding fetuses...
Aside from this I found in the beginning of the Zohar on Shemot that it is explicitly clear that this matter is prohibited for a Jew even after the giving of the Torah, see there. And so according to our words certainly in general (meaning with a kosher foetus) there is a prohibition against destroying the foetus...therefore there is no place to distinguish between cases where she was adulterous with a Jew or gentile. For even where it was a gentile who slept with a Jewish girl, the offspring is kosher. Nevertheless, since she is libable to death where it is adultery, the foetus does not have a greater power than its mother as above. Thus seems in my humble opinion...
(ב) ובפ"ב דחולין...וכתב שם התוספות נהי דפטור על הנפלי' אבל לא שרי וכו' דהא דאסור מדין חבלה הוא
R' Yosef Trani (1568–1639)
In the second chapter of Chullin...Tosfot write there that granted one is exempt for [aborting] a foetus but it is not permitted etc.
It is prohibited under the law of assault.
אָמַר לוֹ:...הַחוֹבֵל בְּעַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי – פָּטוּר...
[Rabbi Akiva] said to him:...One who injures himself, although it is not permitted for him [to do so, he is nevertheless] exempt...
שו"ת שרידי אש, חו"מ סימן קסב
ודבר זה צ"ע, דלפי"ז נצטרך לומר דהאשה עצמה מותרת מה"ת להפיל את ולדה לפי שיטת הרמ"ה שסובר דאדם רשאי לחבל בעצמו. וגם לפי שיטת המאירי בב"ק צ"א, ב ,שהאיסור לחבל בעצמו אינו אלא מדברי סופרים ודרשת הקרא בב"ק צ"א, ב, אינו אלא אסמכתא בעלמא.
Seridei Eish Choshen Mishpat Section 162R' Yechiel Yaakov Weinberg (1884-1966)
And this matter requires investigation, for according to this one has to say that a woman herself by Torah law would be permitted to abort the foetus according to the opinion of the Remah who holds that a person is permitted to harm themselves. And also according to the opinion of the Meiri in Bava Kamma 91b that the prohibition of harming oneself is only rabbinic and the exposition of the verse in Bava Kamma 91b is only an asmachta.
נשמת אברהם, חושן משפט תכה:ב:א:1
כתב לי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל: גם נלענ"ד דכמו שאסור לגזול ממונו של עובר כ"ש שאסור לגזול ממנו את חייו, והרי דעת התוס' במס' ב"ב קמב ע"א בד"ה בן, דעובר זוכה בירושה גם בשעה שהוא עובר אף אם סופו להיות נפל, עכ"ל.
Nishmat Avraham, Choshen Mishpat 425:2:1:1R' Shlomo Zalman Auerbach (1910-1995)
The gaon R' Shlomo Zalman Auerbach wrote to me: "It also seems in my humble opinion that just as it is prohibited to steal the property of a foetus, all the more so it is prohibited to steal its life. And it is the opinion of Tosfot in Bava Batra 142a that a foetus has a stake in the inheritance when it is a foetus even if its fate is ultimately to be stillborn.
(ב)לפיכך העוברת שהיא מקשה לילד מותר לחתוך העובר במעיה בין בסם בין ביד מפני שהוא כרודף אחריה להרגה ואם הוציא ראשו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש וזהו טבעו של עולם:
R' Yosef Karo (1488-1575)
Therefore a pregnant woman who is having difficulty giving birth, it is permitted to abort the foetus in her womb whether with a knife or with drugs because [the foetus] is like a pursuer after her to kill her. But if the head emerges, it should not be touched because one life should not be sacrificed for another and this is the nature of the world.
אָמַר רַב חִסְדָּא: טוֹבֶלֶת וְאוֹכֶלֶת עַד אַרְבָּעִים, דְּאִי לָא מִיעַבְּרָא — הָא לָא מִיעַבְּרָא, וְאִי מִיעַבְּרָא — עַד אַרְבָּעִים מַיָּא בְּעָלְמָא הִיא.
Rav Ḥisda said: She immerses and partakes [of teruma only] until forty [days after her husband’s death, when there is still no reason for concern], as if she is not pregnant then she is not pregnant. And if she is pregnant, until forty [days from conception the fetus] is merely water.
וא"ל אנטונינוס לרבי נשמה מאימתי ניתנה באדם משעת פקידה או משעת יצירה א"ל משעת יצירה א"ל אפשר חתיכה של בשר עומדת שלשה ימים בלא מלח ואינה מסרחת אלא משעת פקידה אמר רבי דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו שנאמר (איוב י, יב) ופקודתך שמרה רוחי
And Antoninos said to Rabbi Yehuda HaNasi: From when is the soul placed in a person? Is it from the moment of conception or from the moment of the formation [of the embryo, forty days after conception]? [Rabbi Yehuda HaNasi] said to him: It is from the moment of the formation of the embryo. Antoninos said to him: That is inconceivable. Is it possible that a piece of meat could stand for even three days without salt [as a preservative] and would not rot? Rather, it is from the moment of conception. Rabbi [Yehuda HaNasi] said: Antoninos taught me this matter, and there is a verse that supports him, as it is stated: “And Your Providence [pekudatekha] has preserved my spirit” (Job 10:12)[ indicating that it is from the moment of conception [pekida] that the soul is preserved within a person].
וְעוֹד שָׁאַל אַנְטוֹנִינוֹס אֶת רַבֵּנוּ, אָמַר לוֹ מֵאֵימָתַי נְשָׁמָה נִתְּנָה בָּאָדָם מִשֶּׁיָּצָא מִמְּעֵי אִמּוֹ אוֹ עַד שֶׁלֹא יָצָא מִמְּעֵי אִמּוֹ, אָמַר לוֹ מִשֶּׁיָּצָא מִמְּעֵי אִמּוֹ, אָמַר לוֹ לָאו, מָשָׁל אִם תַּנִּיחַ בָּשָׂר שְׁלשָׁה יָמִים בְּלֹא מֶלַח מִיָּד הוּא מַסְרִיחַ. וְהוֹדָה לוֹ רַבִּי, שֶׁהִשְׁוָה דַּעְתּוֹ לְדַעַת הַמִּקְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב י, יב): חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי וּפְקֻדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי, מֵאֵימָתַי נָתַתָּ בִּי אֶת הַנְּשָׁמָה מִשֶּׁהִפְקַדְתַּנִּי.
Antoninos also asked our Rabbi, saying to him: ‘From when is the spirit of life embedded in a person? From the moment he emerges from his mother’s womb, or even before he emerges from his mother’s womb?’ He said to him: ‘After he emerges from his mother’s womb.’ He said to him: ‘No. This is analogous to a piece of meat, if one were to leave it without salting it for three days, it putrefies.’ Rabbi conceded to him, as he was in agreement with the opinion of the Biblical verse, as it is stated: ”You granted me life and kindness, and Your command [ufkudatekha] preserved my spirit” (Job 10:12) – from when did you place the soul in me? It is from when You deposited me.
מעוברת משיודע עוברה וכמה הכרת העובר סומכוס אומר משום רבי מאיר שלשה חדשים ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר (בראשית לח, כד) ויהי כמשלש חדשים וגומר
The time of a pregnant woman [is sufficient] from [the point in her pregnancy when the existence of] her fetus is known. And how much [time must pass for] the fetus to be known? Sumkhos says in the name of Rabbi Meir: Three months. And although there is no explicit proof for the matter, there is an allusion to the matter, as it is stated: “And it came to pass about three months [after, that it was told to Judah, saying: Tamar your daughter-in-law has played the harlot].” (Genesis 38:24).
ועל דבר שאלתך אשת איש שהרה לזנונים...ושאלו לו אם רשאית לגמוע דבר מאבקת רוכל לשלשל זרע המקולל אשר בקרבה...ובזה היה אפשר לחלק כמה חילוקים אם כבר עברו ארבעים יום דמקמי הכי מיא בעלמא ננהו כמבואר בפ' המפלת ובפ"ק דכריתות או אם כבר עברו על הריונה ג' חדשים שהוא זמן הכרת העובר וזמן הבחנה או אם הרגישה בבטנה תנועת העובר המאוחר קצת אחר ג' חדשים ובפרט בנקיבה מ"מ אין זה מבוקשינו לדון מדעת מטה וסברת הכרס רק ע"פ דין תורה...לכן כל המתעסק בזה והגורם את זה חוששני לו מחטאת...לכן אע"ג דמותר לה לשתות כוס עיקרין...מ"מ לעשות מעשה לא שרינן. ותו לא מידי ונא אחי אל תטריחני עוד בשאלות כאלה כי בקושי השבתי לך זאת הפעם.
R' Yair Bacharach (1639-1702)
Regarding your question of a married woman who became pregnant through adultery… and the question is whether she is permit to swallow some medicine that will cause her to abort…
Now, it would be possible to make a number of distinctions, such as whether 40 days have passed – for before this time it is “mere water”, as is stated in Yevamot and Kritot – or whether three months have passed which is the time when the pregnancy is visible, or if she sensed in her womb the movement of the infant, which occurs a brief time after the 3 months, nevertheless it is not our interest to decide based on how we would be inclined to think or the “logic of the gut”, but only according to Torah law...Thus, anyone who is involved in this act, or who causes it, I fear that he may be deserving a sin offering… therefore although it is [theroetically] permitted for her to drink a cup of ikarin...nevertheless we cannot permit the act. And no more needs to be said about this. Now, please, my brother, do not burden me any more with questions such as these, for it is only with difficulty that I answered you this time.
(א) שאלה וששאלתם אם מותר להתעסק עם גויה א' להתעבר או שתפיל אם יש בדבר איסור מחמת איבוד נפשות שהן גוים.
(ב) תשובה...וזכורני שראיתי להרשב"א ז"ל בתשובה שהעיד על הרמב"ן ז"ל שנתעסק עם גויה אחת שתתעבר בשכר ולהתעסק עמה שתפיל פרי בטנה איבוד נפשות אין כאן דאפילו בישראל נפלים לאו נפש הוא וממון הוא דחייב רחמנא דמי וולדות לבעל דכתיב כאשר ישית עליו בעל האשה...ובסוף פרק קמא דערכין תנן האשה שהיא יוצאה ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד ופרכינן פשיטא גופה היא סד"א הואיל וכתיב אשר ישית עליו בעל האשה ממונא דבעל הוא ולא לפסדיה מיניה קמשמע לן ומדפריך פשיטא משמע דמחמת איבוד נפשות אין נדנוד כלל ולא אתא לאשמועינן אלא משום פסידא דבעל ואמרינן התם האשה שהיא יוצאה ליהרג מכין אותה כנגד בית הריון שלה כדי שימות הולד תחילה שלא תבא לידי ניול אלמא בשביל ניול האם הורגים הולד בידים ולא חשו משום איבוד נפשות הילכך בישראלית מפני צורך אמו נראה שמותר להתעסק עמהם שתפילנה כיון דרפואת אמו היא.
R' Yosef Trani (1568–1639)
Question: And you asked if it is permitted to involve oneself with a gentile who wishes to remove or abort, whether there is a prohibition involved in this relating to the destruction of souls for gentiles.
Answer: ...and I remember I saw that the Rashba in a responsum testified that Ramban was employed by a gentile woman who had conceived and he was involved in aborting the fruit of her womb. [And] there is no [issue of] destroying souls for even with a Jew aborted foetuses are not considered to be a nefesh and God [only] obligated one for a monetary [penalty]. [Specifically,] the value of the foetus goes to the husband, as in the verse, "according as the woman’s husband may exact". [Then cites Sanhedrin 84b and Niddah 43b.] And at the end of the first chapter of Arachin the Mishna teaches that in the case of a woman who goes out to be executed, we do not wait for her to have her child. And the Gemara challenges that this is obvious since it is her body. And [the Gemara answers] that since the verse says "according as the woman's husband may exact", one might have thought that it is the husband's property and he should not be deprived of it, but it is not so. And since it challenges that [not waiting for the foetus to be born] is obvious, that implies that the concern of destroying souls is not considered at all and it only comes to tell us that [the concern is] because of the loss to the husband. And it says there that with a woman taken to be executed, we hit opposite the place of her womb so that the foetus dies first and she is not embarrassed. So [we see] we kill the foetus for the sake of [avoiding] embarrassment to the mother and we are not concerned for destroying souls. Therefore for a Jew because of the needs of the mother it appears that it is permitted to assist with the abortion since it is for the health of the mother.
לבושי מרדכי, חו"מ קמא, סימן לט
והנה בנדון זה אם טירוף דעת הוה מכלל סכנת נפשות, איתא בתשו' פרי הארץ חיו"ד סי' ב', דברי לו דהוה בסכנת נפשות, דיפיל עצמו בשגיונו או יסכן אחרים. ופסק שם על דבר השאלה אם מותר לו לשתות מרק של תרנגולת נבלה אשר בדוק שזה רפואתו, ופסק להתיר...
Levushei Mordekhai, Hoshen Mishpat 39 (1913)R' Mordechai Winkler (1845-1932)
And here in our case as to whether mental distress is in the category of danger to life, there is a responsum of the Pri Haaretz 14:2 [R' Israel Meir Mizrachi (c.1690-1752)], where it was apparent to him that it is a danger to life, for they could kill themselves or hurt others. And he rules there regarding the question of if it is permitted to drink non-kosher chicken soup where she believes it will heal her, and he rules it is permitted...
...וא"כ בעובר כיון דלאו ולד הוא. וספק אם יבוא לכלל ולד גמור כנז'. עדיין הספק במקומו עומד. וגם בעובר כשר היה צד להקל לצורך גדול. כל כמה דלא עקר. אפי' אינו משום פקוח נפש אמו. אלא להציל לה מרעתו. שגורם לה כאב גדול וצ"ע.
R' Yaakov Emden (1697-1776)
Thus, regarding a fetus, since it is not a life it is a doubt if it will ever become a full life, as discussed, the matter is still doubtful. Thus even for a “kosher” fetus (not the result of adultery) there would be reason to be lenient for a great need, until the point when it has “become uprooted” (childbirth has begun). Even when the mother’s life is not at risk, but it is just to save from evil, that it will cause significant pain to the mother. And this requires further investigation.
אור גדול, סימן לא
חשבתי להביא ראי" דאשה איננה מצווה מיבמות (דף ל"ה) וכתובות (דף ל"ז) דאמרינן בטעמא דר" יוסי דאשה מזנה מתהפכת...וע"כ מוכרח דמותרת לגמרי.
Or Gadol, Section 31R' Yehuda Perilman (d. 1896)
I thought to bring a proof that a woman is not commanded from Yevamot and Ketubot where we say that the reason of R' Yossi is that a woman who has illicit relations turns over [to avoid becoming pregnant]...and so it is clear that it is completely permitted.
שו”ת אגרות משהחושן משפט ב:סטולכן לדינא… איכא איסור רציחה מלא תרצח גם על עובר ורק שפטור ההורגו ממיתה, … ומטעם זה הוריתי שאף שהרופאים אומרים שיש חשש שמא תמות האם כשלא יהרגו את העובר, אף שלענין חלול שבת וכל האיסורין היו מחללין והיו עוברין במדת חשש שאמרו דהא גם בשביל ספק קטן וס”ס מחללין, מ”מ להרוג את העובר יהיה אסור עד שתהיה האומדנא להרופאים גדולה קרוב לודאי שתמות האם….
וגם לענין אונס אם רשאי הרופא לעבור ולא ליהרג… שא”כ יש לו להיות בדין יהרג ואל יעבור…ולכן צ”ע לדינא אם איכא בזה דיהרג ולא יעבור או לא…
Igrot Moshe, Choshen Mishpat, 2:69R' Moshe Feinstein (1895-1986)Therefore, regarding the law, it is prohibited under the prohibition of “Thou shalt not murder” to abort a fetus, with the single exception that one who kills it is exempt from the death penalty… And because of this I ruled that even if the doctors are saying that there is a possibility that the mother may die if the fetus is not killed – although for desecrating Shabbat and violating other commandments one would do so in such a case, even for a small concern of life – nevertheless, to kill a fetus it would be forbidden until the doctors assess that the likelihood of her death is almost definite…
And even if the doctor is being forced by threat of death to perform an abortion, it would appear that he must give up his life rather than do so [although an argument could be made to the contrary]… Therefore, this ruling requires greater thought, whether one must give up his life rather than perform an abortion…
[If abortion is an appurtenance to murder then] it is clear that saving a life is not the only sanction for permitting an abortion. This is evident from the Talmudic passage that permits a nursing mother to cohabitate using a mokh (a barrier of cotton or wool) to prevent pregnancy… Since this prohibition is waived to facilitate normal family relations (which is why the emission in this context is not “wasteful”), it would follow that other ethical and humane factors may also be taken into account. It would seem to me that issues such as kevod ha-beriyot (dignity of persons), shalom bayit (domestic peace) and tza’ar (pain), which all carry significant halakhic weight in other contexts, should be considered in making these decisions...
On this basis, it seems to me that at least after the forty-day mark, when the critical determinants in my opinion, namely serah retziha and habbala, are applicable (either biblically or rabbinically), there is little latitude to permit abortions for psychological-social reasons...
שו"ת שרידי אש, חו"מ סימן קסב
אשה שחלתה בשעת הריונה במחלת אדמת (בלע"ז: Roteln), אשר לפי דעת הרופאים, הילדים הנולדים מהריון שכזה הם רובא דרובא חרשים או שוטים גמורים או סומים, ועפ"י החוק השורה באנגליה מחוייבים הרופאים להפיל את העובר אחרי עבור שלושה חדשים להריון, בזמן זה מתברר טיב אותה המחלה. והשאלה היא, אם מותר לרופא ישראל לעסוק בהפלת הולד אם המעוברת היא ישראלית או אף אם היא נכרית, ואם מותר לו להודיע לממשלה על מחלת המעוברתר...
היוצא מכל השו"ט להלכה, באשה שחלתה בשעת הריונה מבחלת אדמת, שלפי"ד הרופאים עלול הולד ההיות מחוסר אבר או מחוסר דעת - קודם מ' יום להריונה מותר להפיל את העובר, שקודם מ' יום הוא מיא בעלמא, כמפורש ביבמות ס"ט, ואינו חשוב עובר כלל. וכן תפסו כל גדולי האחרונים...ולאחר מ' יום הנה בשו"ת מהרי"ט סי" צ"ז כתב שיסוד האיסור של הריגת עובר לישראל הוא משום איסור חבלה, בודאי לא שייך בעובר קודם מ' יום איסור חבלה. ולאחר מ' יום, הנה בשו"ת שאילת יעב"ז סי" מ"ג מיקל באם הולד גורם לאם צער או חולי, עי"ש שכתב דגם בעובר כשר יש צד להקל לצורך גדול כל כמה דלא עקר אפילו אינו משום פק"נ של האם אלא להציל לה מרעתה שגורם לה כאב גדול...וכמה אחרונים תפסו לעיקר דקודם מ' יום מותר להפיל את העובר...ועלי להדגיש, שכל מה שכתבנו בהיתר הפלת העובר כדי להציל את האשה מחולי, הוא רק לשיטת הראשונים, שסוברים דהיתר המשנה במקשה לילד הוא משום דעובר אינו נקרא נפש. אולם לשיטת מרן הגרח"ה, שהרמב"ם לא התיר חיתוך הולד במעי אמו רק משום שהוא רודף אבל באינו רודף אסור וכדעתו סוברים גם הנו"ב וגם הגרי"פ וגם בעל חוו"י, אין להתיר אלא כשהולד הוא בגדר רודף. אלא מכיון שרוב הראשונים חולקים על הרמב"ם, כמו שהבאנו למעלה, אושר שיש להתיר ולסמוך על בעל שאילת יעב"ץ, כנ"ל. ובפרט שיש חולקים על מרן הגרח"ה בהבנת דברי הרמב"ם. עי" בשו"ת אחיעזר ח"ג סי' ע"ב אות ג' בסופו. וכבר הראתי לעיל, שגם הרדב"ז ח"ש סי" תרצ"ה מקיל מאוד בהריגת עובר במעי אמו, עי"ש.
Seridei Eish Choshen Mishpat, Section 162R' Yechiel Yaakov Weinberg (1884-1966)
Regarding a woman who is ill at the time of pregnancy with German measles, where the doctors believe that in the vast majority of cases the children born from such a pregnancy will be deaf or completely without faculties or blind, and according to English law the doctors are obligated to abort the foetus after three months of pregnancy, at the point when the illness is clear. And the question is, if it is permitted for a Jewish doctor to engage in the abortion of the foetus where the woman is Jewish or even if she is not Jewish, and if it is permitted to tell the government about the foetus' illness...it emerges from all the back and forth of the halacha that for a woman who is ill at the time of pregnancy with German measles, where according to the doctors the child will lack a limb or mental faculties - before day 40 of the pregnancy it is mere water, as explained in Yevamot 69, and is not considered a foetus at all. And this is the view of all the great acharonim...and after day 40 in the responsa of the Maharit section 97 he writes that the foundation of the prohibition of aborting a Jew is the prohibition of assault, which is certainly not applicable where it is prior to day 40. And after day 40, in the responsa of the Sheilat Yavetz Section 43 he is lenient with the mother where the foetus will cause a mother suffering or illness, see there where he writes that also for a kosher foetus there are grounds for leniency for a great need as long as it has not detached even if there is no consideration of pikuach nefesh for the mother but only to save her from bad which will cause her great suffering...and a number of acharonim have the view that fundamentally before day 40 it is permitted to abort the foetus...and it falls to me to emphasise that everything we have written to permit aborting the foetus to save the mother from illness is only according to the opinion of the rishonim, who held that the permit of the Mishna in the case of dificult labour is because a foetus is not called a nefesh. However, according to the opinion of our master the genius R' Chaim Halevi [Soloveitchik], that the Rambam only allows aborting the foetus in its mother's womb because it is a rodef but it is prohibited where it is not a rodef, and this is also the view of the Nodeh Beyehuda and R' Yerucham Fishel Perle and the Chavot Yair, one can only allow it when the child is in the category of a rodef. But since most rishonim disagree with Rambam, as we brought above, one can permit and rely on the Sheilat Yavetz, so it appears to me. And particularly [as] there are those who disagree with our master R' Chaim Halevi [Soloveitchik] in his understanding of the words of the Rambam. See Shu"t Achiezer Pt. 3 Section 72, Sub-Section 3 at its conclusion. And I have already shown above that the Radbaz in Section 695 is also very lenient regarding aborting a foetus in its mother's womb.
שו"ת יביע אומר חלק ד - אבן העזר סימן א
ואת"ל דהוי מה"ת, שמא בפחות מג' חדשים אינו אלא מדרבנן, וא"כ יש להתיר גם במקום חולי שאין בו סכנה כלל. ולפחות נסמוך בזה ע"ד הרופאים כשהם שנים זה שלא בפני זה.
Yabia Omer Part 4, Even Haezer Section 1R' Ovadia Yosef (1920-2013)
And if one says it is Torah level, perhaps at less than three months it is only rabbinic, and so one can allow [abortion] also in a case of illness which is not life threatening at all. And at least we can rely on this on the basis of two doctors who are not in front of each other.
שו”ת ציץ אליעזר י”ג:ק”ב
השאלה היא, אודות הפסקת הריון בגלל המחלה הנקראת תיי – סקס.. הטכניקה בה ניתן כיום לבצע בדיקות מעבדה אלה, אינה נותנת תוצאות לפני תום שלשה חדשי הריון. לזאת נפשו בשאלתו, אם: האם לראות במחלה זו אשר תוצאותה כה חמורות וכה וודאיות, מספיק חמור בכדי לאפשר הפסקת הריון גם אחרי שלשה חדשים, או האם התקופה הזו של שלשה חדשים היא אבסולוטית ואין שום סיבה פרט לסיבה של פקוח נפש ישיר באם, אשר מאפשר הפסקת הריון אחר ג’ חדשי עיבור, ע”כ.
והנה אחרי העיון בדבר בכובד ראש בכל צדדי הנתונים שבבעיה האמורה, נלפענ”ד על יסוד הבירורים הנרחבים שכתבתי בדבר הפסקת הריון בספרי שו”ת צ”א חלק ט’ סי’ נ”א שער ג’… כי שבמקרה המיוחד הזה אשר תוצאות כה חמורות בכנפיו עם המשכת ההריון והלידה, אפשר להתיר הפסקת הריון עד שבעה חדשים, ובאופן שבביצוע הפסקת ההריון לא יהא כרוך בשום סכנה לאם. משבעה חדשים והלאה הדבר כבר יותר חמור, (והחומרא בזה אז כבר הוא יותר מדעת נוטה ומסברת הכרס כביטויו של החו”י להלן באות ד’). מכיון שבמלאות ז’ חדשים בא כבר הולדבהרבה מקרים לידי גמרו.
ברור ופשוט הדבר בהלכה, דישראל אינו נהרג על העוברין, ומלבד דעה יחידית סוברים הפוסקים שאיסור מיהא ישנו, אבל דעת הרבה מהפוסקים שהאיסור אינו אלא מדרבנן, או הוא רק משום גדר בנינו של עולם, אבל מחמת איבוד נפשות אין נדנוד כלל, ומשום כך מתיר בשו”ת מהרי”ט ח”ט סי’ צ”ז – צ”ט לסדר בישראלית הפלת ולד בכל היכא שהדבר נחוץ משום רפואת אמו, אפילו באין סיבה של פקו”נ לאם…
ובכזאת, ויותר מזאת, צידד להתיר בהדיא בשו”ת שאילת יעב”ץ ח”א סי’ מ”ג… וא”כ הגע בעצמך האם יש צורך, צער וכאב, יותר גדול מזה של נידוננו, אשר יגרם לאם בהולד לה יצור כזה, שכולו אומר יסורים ומכאובים ומיתתו בטוח במשך מספר שנים, ועיני ההורים רואות וכלות באין לאל ידם להושיע?… נראה שזהו המקרה הקלאסי ביותר שיש להתיר. ולא משנה באיזה צורה מתבטאים הכאבים והיסורים, גופיים, או נפשיים. ויסורים וכאבים נפשיים המה במדה מרובה הרבה יותר גדולים ויותר מכאיבים מיסורים גופיים…
(ב) וזאת לדעת, כי בדבריהם של המהרי”ט והיעב”ץ לא נזכר כלל שישנו כאלו הפרש בזה בין תוך ג’ חדשים לבין לאחר ג’ חדשים, וההגבלה הסתמית בזה היא רק שיש חילוק בין עקר לצאת לבין לא עקר לצאת, ואדרבה היעב”ץ כותב בהדיא בלשון: כל כמה דלא עקר, ומינה דהא כל כמה דלא עקר אין חילוק באיזה חודש שהיא נמצאת…
(ד) גם בשו”ת חוות יאיר סי’ ל”א שהעלה והזכיר בתשובתו שם מדבר זה שניתן לחלק בין קודם מ’ יום לבין אחר מ’ יום, או בין קודם ג’ חדשים לבין אחר ג’ חדשים, הביע כלאחר יד את הסתייגותו מחילוקים כאלה, וכותב בלשון: – מכל מקום אין מבוקשנו לדון מדעת נוטה וסברת הכרס יעו”ש.
(ו) באשר על כן כאשר גיליתי דעתי מראש, נלפענ”ד דיש להתיר לכגון נידוננו לסדר הפסקת הריון מיד עם הוודע המבחן הברור והוודאי שאכן יולד ילוד כזה, אפילו עד שבעה חדשים להריונה. ובאופן שסידור הפסקת ההריון תתבצע בצורה כזאת שלא יהא כרוך בה כל סכנה לאם…
(ז) אוסיף לומר לרווחא דמילתא, שמה טוב יהא אם אפשר הדבר לסדר שאשה רופאה תבצע את הפסקת ההריון, דבאופן כזה יתווסף עוד דבר המקיל בזה, וזאת לפי דעתם של החו”י והיעב”ץ בתשובותיהם שם. ועוד, שס”ל שהאיסור בישראל בהריגת עובר הוא משום השחתת זרע יעו”ש, ונשים הא אינן מצוות על כך לדעת רוב הפוסקים.
Tzitz Eliezer 13:102R' Eliezer Waldenberg (1915-2006)
The question is regarding terminating a pregnancy because of the Tay-Sachs disease… The technology today which allows testing for this disease cannot give reliable results prior to three months into the pregnancy. Thus his question is if one can view such a disease with such severe and certain consequences, sufficient severity to allow for a termination of the pregnancy even after three months, or if the period of three months is absolute, and there is no justification, short of direct risk to the life to the mother, that would allow for a termination of pregnancy after three months.
Behold after investigation into the matter with great seriousness, and with consideration of all the relevant circumstances, it seems in my humble opinion, on the basis of the analysis that I wrote in my responsa, 9:51.3… that in a case such as this, in which the consequences are so grave if the pregnancy and childbirth are allowed to continue, it is permissible to terminate the pregnancy until 7 months have elapsed, and in a way in which no danger will befall the mother. Beyond 7 months the issue is more serious (and the stringency here is more based on how the matter seems and the “knowledge of the gut”, to use the phrase of the Havot Yair) since at the end of 7 months the fetus is often fully developed.
It is clear that capital punishment is not prescribed for abortion, and with the exception of a single opinion, the decisors conclude that there is nevertheless some form of a prohibition. But the opinion of most rabbis is that the prohibition is only of Rabbinic origin, or that it is in the category of the well-being of the world, but that there is not even the slightest element of destroying a life. Therefore, Maharit, in his responsum, permitted abortion for a Jewish woman whenever the matter was necessary for her health even when her life was not at stake.
Like this, and even to a greater degree, was it argued to be permissible in Sheilat Yavetz, 1:43…And therefore ask yourself where is there a great need regarding pain and suffering greater than the woman in our case which will be inflicted upon her if she gives birth to such a creature whose very being is one of pain and suffering and his death is certain within a few years… and added to that is the pain and suffering of the infant. This would seem to be the classic case in which abortion may be permitted, and it doesn’t matter what type of pain and suffering is endured, physical or emotional, as emotional pain and suffering is to a large extent much greater than physical pain and suffering…
(2) And you should know that in the words of Maharit and Yavetz, there is not mentioned at all that there should be a distinction between within 3 months and after 3 months. And the clear distinction given is only regarding once it has been “uprooted to emerge” and beforehand. To the contrary, Yavetz writes thusly: “As long as it has not uprooted to emerge,” and from this we can infer that as long as this is not the case, there is no distinction regarding what month it is in…
(4) Also in Responsa Havot Yair, 31, where he raises the possibility of distinguishing between before and after 40 days, or before and after 3 months, he expresses in passing his reservations about such distinctions, and he writes thusly: “Nevertheless, it is not our desire to make a decision based on what seems, and a knowledge of the gut”…
(6) Thus, as I have indicated at the outset, it would seem in my humble opinion that one can allow in a case such as ours to arrange for a termination of the pregnancy immediately once the test results are definitive that the child has this disease, even up to 7 months of pregnancy, provided that there is no risk to the mother…
(7) I will add that, to do it in the best possible way, it would be ideal if the operation could be performed by a woman doctor, for in such a case there would be another aspect of leniency, according to Havot Yair and Yavetz in their responsa. For they are of the opinion that the prohibition for a Jew to kill a fetus is because of wasting of seed, see there, and women are not prohibited in doing such according to most decisors.
שו”ת ציץ אליעזר י”ד:ק”א
והנה כפי שכבו’ בעצמו מרגיש ומדגיש במכתבו: אין להשוות את הילוד עם מחלה זו לילד עם טיי – סקס שלבטח ימות, וכן כי ילד הסובל ממונגלודיזם שונה בתכלית מילד הסובל מטיי – סקס.
על כן נראה דאין לקבוע בזה הוראת היתר כללי מפורש לביצוע הפסק – הריון בהתגלות מקרה של מונגולודיזם, אלא בהודע תוצאות הבדיקה צריך הרופא לשלוח את האשה (והנהלת בית החולים צריכה להוציא צו בקשר לכך) אל רב מורה הוראה עם נתינת נתונים על תוצאות הבדיקה, והרב מורה ההוראה יתחקה היטב על המצב הנפשי של הזוג בקשר לכך, ויחליט בשיקוליו ההלכתיים אם להתיר הפסקת הריון
Tzitz Eliezer 14:101R' Eliezer Waldenberg (1915-2006)
Now, as his honor himself senses and emphasizes in his letter, one cannot compare the case of a child with this disease to a child with Tay-Sachs who will definitely die.
Similarly, a child who suffers from Down’s syndrome is very different from one who suffers from Tay-Sachs.
Therefore, it would seem that we cannot issue a general permission to terminate a pregnancy in a case of Down’s syndrome. However, when the results of the examination are known, the doctor must send the woman (and the hospital administration must issue an order in this regard) to a posek, providing the specifics of the results of the test, and the rabbi who is a posek will pay close attention to the emotional state of the couple in regards to this, and will decide with his halakhic judgment whether to allow the termination of the pregnancy.
שו”ת אגרות משהחושן משפט ב:סט
...ואין לטעות מלשון התוס' נדה דף מ"ד ע"א ד"ה איהו שכתבו שני פעמים לשון מותר להרגו...דפשוט וברור שהוא טעות סופר וצריך לגרוס את"ל דפטור ההורגו בבטן...ואח"כ בתירוצם צריך לגרוס אע"ג דפטור ההורגו, והוא טעות סופר הניכר דהא מסקי להביא ראיה מגוסס בידי אדם דההורגו פטור ומחללין עליו את השבת...ואיך שייך להביא ראיה מגוסס שהוא אסור באיסור רציחה לעובר אם נימא שהוא מותר...
ועיינתי במהרי"ט שאיכא שתי תשובות הסותרות בחלק א', דבסימן צ"ז אוסר כשליכא סכנה להאם...ובסימן צ"ט כתב דאף בישראלית מחמת אבוד נפשות אין נדנוד כלל...וגם איך לא הזכיר כלל דברי הרמב"ם שרק מדין רודף הוא ההיתר לחתוך העובר במקשה לילד וגם לא שיטת התוס' שאוסרין מטעם מי איכא מידי, שלכן פשוט שאין להשגיח על תשובה זו כלל כי ודאי תשובה מזויפת הוא מאיזה תלמיד טועה וכתבה בשמו, ובכל אופן כיון שאיכא סתירה בדבריו מתשובה לתשובה אף אם היו שקולין לנו היה לנו לומר לאיסור...דברור שתשובה מזויפת היא מאיזה טעוה ומטעה, שלכן מה שהביא שם מתשובות הרשב"א שהרמב"ן התעסק עם נכרית אחת להפיל עוברה, ניחא מה שאנחנו אין מוצאין אותה בתשובות הרשב"א...כתבתי כל זה לענין הפרצה הגדולה בעולם שהמלכיות דהרבה מדינות התירו להרוג עוברים ובתוכם גם ראשי המדינה במדינת ישראל וכבר נהרגו עוברים לאין מספר שבזה”ז הא עוד יש צורך לעשות סיג לתורה, וכ”ש שלא לעשות קולות באיסור רציחה החמור ביותר, שלכן נשתוממתי בראותי תשובה מחכם אחד בא”י הנכתב למנהל ביה”ח שערי צדק ונדפס בחוברת אסיא י”ג המתיר הולדות שע”י בחינות הרופאים כשהוא עובר יותר מג”ח שהעובר הוא במחלת תיי – סקס להפילו, ומצד זה הקדים שעצם הריגת העוברים הוא להרבה פוסקים רק מדרבנן… וברור ופשוט כדכתבתי הלכה הברורה ע”פ רבותינו הראשונים המפרשים והפוסקים ממש שאסור בדין רציחה ממש כל עובר בין כשר בין ממזר בין סתם עוברים ובין הידועים לחולי תיי – סקס שכולן אסורין מדינא ממש, ואין לטעות ולסמוך על תשובת חכם זה...
Igrot Moshe, Choshen Mishpat, 2:69R' Moshe Feinstein (1895-1986)
...and do not make an error from the language of Tosfot to Niddah 44a, the paragraph starting 'ihu', where he writes twice with the language of 'it is permitted to kill'...for it is obvious and clear that is a scribal error and should read 'one who kills in the womb is exempt'. And after in his answer it should read 'even though one is exempt for killing', and this is a clear scribal error for he concludes by bringing a proof from a goses that one who kills him is exempt and we desecrate Shabbat for him...and how is it appropriate to bring a proof from a goses where [one who kills him violates] a prohibition within the prohibition of murder to the case of a foetus if one says that it is permitted [to abort]...
And I studied in the Maharit where there are two contradictory responsa in the first section, for in responsum 97 he prohibits [abortion] where there is no danger to the mother ...but in responsum 99 he writes that even for a Jew there is no consideration of destroying lives...and [aside from the contradiction] how does he not mention at all the words of Rambam that the permit to abort the foetus in the case of difficult labour only derives from the law of rodef, and he does not mention the opinion of Tosfot who prohibits based on the reasoning of 'is there anything [that is prohibited to a gentile but permitted to a Jew]. Therefore it is clear that one should not concern themselves with this responsum at all for it is certainly a fraudulent responsum from an erroneous student who wrote it in his name. And in any case, since there is a contradiction between the responsa, even if they were equal to us [in their validity], we would say that it is prohibited...for it is clear that it is a corrupted responsum from some errors, for when he brings there from the responsa of the Rashba that Ramban was involved with an abortion for a gentile woman, it makes sense that we have not found this among the responsa of the Rashba...
I have written all this because of the great calamity in the world that many governments have allowed the killing of fetuses, among them political leaders in the State of Israel, and countless of fetuses have already been killed, and in these days the greatest need is to make a fence around the Torah, how much more so not to make leniencies regarding the prohibition of murder that is so severe. Thus, I was appalled by the responsa of a learned man in Israel written to the director of Shaarei Tzedek Hospital who permits the abortion of a Tay-Sachs fetus even beyond 3 months. And he ruled such by prefacing that the prohibition was, according to many decisors, only rabbinic… It is clear and simple as I wrote, the law which is made clear by the early rabbis and the decisors of Jew law, that abortion is prohibited as it is considered actual murder, whether the fetus is legitimate or illegitimate, regular fetuses or those which are suffering from Tay-Sachs. It is strictly prohibited, and do not err and rely on the responsum of that learned man…
שו”ת ציץ אליעזר חלק יד סימן ק
והנה עם כל הכבוד, לא אדוני, לא זו הדרך, וחיים אנו עפ"ד גאוני הדורות, והמה טרחו כל אחד ואחד לפי דרכו לבאר ולהעמיד כבבנת דברי התוס" בנדה וליישבם, ואף אחד מהם לא עלה על דעתו הדרך הקלה והפשוטה ביותר לומר שיש ט"ס בדברי התוס" ובמקום מותר צריך להיות אסור...
Tzitz Eliezer, 14:100R' Eliezer Waldenberg (1915-2006)
With all respect, no sir. This is not the way. We live by the words of the great sages of the generations, each of whom has toiled in his own way to clarify and to reconcile the intent of the words of Tosafot Niddah. And not one of them ever though to take the easy way out and say there is a scribal error in the Tosafot, that in place of mutar it ought to read asur.
שו”ת ציץ אליעזר חלק ט סימן נא – קונ’ רפואה במשפחה פרק ג
סיכום היוצא לנו להלכה מכל האמור בשער זה.
א’ בן נח נהרג על העוברין. ויש דעה שאינו נהרג.
ב’ ישראל אינו נהרג על העוברין.
ג’ כשיש צורך והדין נותן שמותר לסדר לאשה הפלה יש להעדיף לבצע זאת על ידי רופא ישראל.
ד’ יש להחמיר בסידור הפלה לעכו”ם מלישראל באשר המה מצווין גם על העוברין ועוברים על לפ”ע כשאין אחרים בלעדו שמוכנים ג”כ לבצע זאת… וכמו כן כשיש מן הצורך לסדר הפלה לעכו”ם יש לחזר שיעשה זה רופא ישראל.
ה’ יש סוברים שאף על פי שישראל אינו נהרג על העוברין מכל מקום יש עליו איסור תורה מעשות זאת.
ו’ ויש סוברים שגם איסור תורה ליכא ויש רק איסור מדרבנן.
ז’ וישנם גם הסוברים שגם מדרבנן האיסור שיש בזה הוא קלוש.
ח’ ע”פ תורת הנסתר האיסור בהפלת עובר חמור עד מאד.
ט’ כשנשקפת סכנה לאשה בהמשכת ההריון יש להתיר הפלת העובר בשופי.
י’ גם כשמצב בריאותה של האשה רופף מאד ולשם רפואתה או השקטת מכאוביה הגדולים דרוש לבצע הפלת העובר, אע”פ שאין סכנה ממשית, גם כן יש מקום להתיר לעשות זאת, וכפי ראות עיני המורה המצב שלפניו.
י”א כן יש להתיר כנ”ז כשהאשה מינקת.
י”ב אשת איש שזנתה או נאנסה ונתעברה ואפילו מעכו”ם שאין הולד ממזר וחזרה בתשובה, מצדדים כמה מגדולי הפוס’ להתיר לסדר הפלה אי משום בזיונה ואי משום חלול השם ופגם ובזיון המשפחה [ואי משום נימוקים אחרים הנזכרים בפנים].
י”ג לסדר הפלה קודם שנמלאו ארבעים יום מהריונה וגם לרבות קודם ג’ חדשים מהריונה הוא קיל בהרבה מלסדר לאחר מיכן ויש על כן לצדד להתיר לסדר הפלה קודם שנמלאו לה כנ”ל והעובר איננו עוד בתנועה גם כשיש חשש מבוסס שהעובר שיולד יצא בעל מום ובעל יסורים.
י”ד מאידך להמית הולד כשהאשה יושבת כבר על המשבר והולד כבר נעקר לצאת הוא חמור בהרבה מלפני שנעקר ואין להתיר בכגון זה כי אם במקום סכנה של ממש לאשה.
ט”ו גם במקום שהדין נותן להתיר הפלה מכל מקום יש לקבל על כך גם הסכמת הבעל כי ממונו הוא.
ט”ז כן יש לחזר לסדר ההפלה ע”י שתיית רפואה מעשיית מעשה בידים.
י”ז אשה שחולה במחלה מסוכנת שעומדת למות ממנה וההריון שהרה בו אם תמשיך בו יקרב מיתתה והאשה מתחננת שלא לסדר לה הפלה ולא איכפת לה אם זה יקרב מימתה /מיתתה/ ובלבד שישאר אחריה זכר, יש מקום להתיר להיות בזה שב ואל תעשה.
י”ח כל בני ישראל מוזהרים באזהרה חמורה לא לנהוג קלות ראש בהפסקת ההריון, ואחריות גדולה מוטלת בזה הן על השואל והן על הנשאל. מלבד מה שיש בזה משום גידור פרצת הפרוצות והזונים אחריהם שגם אומות העולם גדרו עצמם בזה ותיקנו תקנות ועונשים חמורים על העוברים והמסייעים, וישראל קדושים המה
Tzitz Eliezer 9:51R' Eliezer Waldenberg (1915-2006)
1. A Noahide is executed for aborting a fetus. There is an opinion that he is not executed.
2. A Jew is not executed for aborting a fetus.
3. When there is a need, and the law determines that it is allowed to arrange for an abortion, it is preferable to have it done by a Jewish doctor.
4. One should be stricter regarding arranging an abortion for non-Jews than for Jews, since they are prohibited regarding aborting a fetus and one would transgress putting a stumbling block before the blind if there is no one else to do the abortion… Similarly, when there is a need to arrange for an abortion for a non-Jew, one should attempt to have a Jewish doctor perform it.
5. Some are of the opinion that even though a Jew is not executed for aborting a fetus, there is nevertheless a Biblical prohibition against him doing such.
6. Others hold that there is no Biblical prohibition, only a Rabbinic one.
7. Still others hold that even Rabbinically, the prohibition is a weak one.
8. Kabalistically, the prohibition regarding aborting a fetus is very severe.
9. When there is a danger to the mother in continuing the pregnancy, one can allow an abortion easily.
10. Even when there is no danger, but the mother’s health is very delicate, and for the sake of her health or to relieve her of severe pain, it is advised to perform an abortion, even though there is no real risk of life, even here one can allow this, according to the judgment of the decisor, as he sees the case.
11. One can also allow, as above, when the woman is nursing.
12. A married woman who committed adultery or was raped and became pregnant, even from a non-Jew, where the child would not be a mamzer, and she has now repented (in the case of adultery), a number of great decisors are inclined to allow for an abortion, either because of her shame or because of desecration of the divine name, and the shame and stigma to the family [and other reasons, as mentioned above].
13. To have an abortion before 40 days from conception, and also before 3 months from conception, is much more lenient than to do so after these periods. It is thus preferable to arrange for the abortion prior to these periods, while the fetus has not begun to stir, when there is a well-based concern that the fetus that will be born deformed and beset by afflictions.
14. At the other extreme, to kill a fetus once the woman is in the process of giving birth and the fetus has already been “uprooted to emerge”, it is much stricter than before this moment, and one cannot allow in such a case, save when there is a direct threat to the mother’s life.
15. Even in cases where the law would allow for an abortion, nevertheless, one should get the husband’s permission, since it is his property.
16. It is also preferable to have an abortion by drinking a medicine than by direct surgical means.
17. A woman who has a terminal illness, and if she continues her pregnancy continues it will hasten her death, and the woman is beseeching not to have the abortion, and she does not care that the pregnancy will hasten her death, as long as she leaves behind a child, one can allow such a pregnancy to continue, on the basis of “sit and be passive.”
18. All Jews are commanded with a strict decree not to deal lightly regarding ending a pregnancy, and there is a great responsibility in such a case, both on the one asking to have the abortion and on the decisor being asked. Not to mention that there is in such decisions the fencing in of the breaches made by the wanton women and those who would fornicate after them , that even the nations of the world have fenced themselves regarding this, and established laws and strict punishments on the violators and those who assist them, and behold Israel are a holy people.