(א) בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. (ב) וַיִּמָּצֵא כָתוּב אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי עַל בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.
(ב) להביא את ספר הזכרנות . דרך המלכים כששנתן נודדת אומרים לפניהם משלים ושיחות עד ששנתם חוזרת עליהם , ורבותינו אמרו מתוך שנתן לבו על המן ואסתר אמר אי אפשר שלא ידע אדם עצתם שהוא אוהבי ויגלה לי וחזר ואמר שמא עשה לי אדם טובה ולא גמלתיו ואין חוששין עוד לי , לפיכך ויאמר להביא את ספר הזכרונות :
(ב) בלילה, אין ספק כי המלך בראותו את כל החרדה שחרדה אסתר לבא אליו, ידע כי בקשה גדולה יש לה לבקש, כי בעבור זה אמר עד חצי המלכות, ויען שכפלה בדבריה אם מצאתי חן, ואם על המלך טוב, הבין שהשאלה שתבקש הוא דבר הטוב לפני המלך בעצמו, והראוי אליו מצד ישרו באשר הוא מושל עמים והוכן בחסד כסאו, ובזה עלה בלבו כי אין ספק נתחייב לשלם איזה גמול למטיב עמו, ולא שלם פעלו, וע''כ צוה להביא ספר הזכרונות והנה המפרשים כתבו כי דברי הימים היה הד''ה הגדול שבו כתוב הכל באורך, והיה עוד לוח המפתחות שהיה כתוב בו ראשי דברים וע''י היו מחפשים בד''ה הגדול. ולי נראה כי היו שני דברי הימים, א. דברי הימים שנכתב לזכרון לדור אחרון קורות המלך ומעשיו ועלילותיו הן טוב והן רע, וד''ה הזה לא היה ביד המלך רק ביד המשנה, ב. דברי הימים שנכתב לפני המלך שיהיה לזכרון אל המלך עצמו, וזה נקרא
ויהיו נקראים מלמד שנקראים מאיליהן וימצא כתוב כתב מבעי ליה ששמשי מוחק וגבריאל כותב
Maharsha Megillah 15b
ויהיו נקראים מלמד שנקראים כו'. דה"ל למכתב ויהיו קורין וכ"ה בילקוט
Targum Sheini ad loc. (Artscroll Masechet Megillah 15b4)
The scribe charged with reading of the royal records did not wish to read the section concerning Mordechai's reportage of Bigsan and Seresh's plot against the king. He deliberately turned the pages to avoid that section. However, God turned the pages back, and the words were read of themselves.
כתוב - משמע שהיה כתוב מחדש כתב משמע מעיקרא וימצא כתוב בספר זכרון לפניו אשר הגיד מרדכי:
שמשי - סופר המלך שונא ישראל היה ומימות כורש היה כמו שנאמר בספר עזרא (פרק ד) שכתב שטנה על בנין הבית עד שבא כורש וביטלו ואף בימי אחשורוש עשה כן שנאמר (שם) ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתב שטנה:
אלשיך אסתר פרק ו
והנה דרך מלכים גדולים כמוהו ליכתב ספר דברי הימים לפניו מכל אשר יקרנו יום יום. והנה למלך
גדול שגדלו ורבו קורותיו יגדל ספר דברי הימים אשר לו עד גדר יעף ויגע איש עד אשר ימצא אחד מהפרטים אשר בו בקרב רבים מאד אשר שם, ומה גם אם מעט וקצר ענין מבוקשו שנשמט בין רבי הכמות מעיני הקורא בו, ועל כן דרך המלך לעשות ספר קצר שהוא מפתחות לספר דברי הימים, וההוא יקרא ספר הזכרונות של דברי הימים, והיה כל מבקש דבר קטן או גדול יקרא מעל ספר הזכרונות ולא יבצר ממנו ממצא חפצו כמו רגע, וממנו יראה איה מקום כבודו בספר דברי הימים. והנה הדבר הלז הנכתב בספר דברי הימים כנזכר למעלה באורך מעשה שהיה כאשר היה, אך בספר הזכרונות של דברי הימים למען יאונה לידו קל מהר זכרון טוב כל הנעשה, קנצי למלין למען ירוץ קורא בו, על כן אמר להביא את ספר הזכרונות למען ימצא בו טוב מבוקשו בנקלה. ואחשוב כי למה שספר דברי הימים בעצמו מצוי לפני המלך יום יום למען הכתיב בו כל אשר יקרה דבר יום ביומו, כמאמר הכתוב למעלה ויכתב בספר דברי הימים לפני המלך, שיורה כי שם נכתב ושם היה, ועל כן לבל נקשה ונאמר מה זה אומר להביא את ספר וכו', והלא ספר דברי הימים הוא לפני המלך, על כן אמר כי מה שאמר להביא הוא את ספר הזכרונות של דברי הימים - הוא ספר המפתחות וזהו את ספר הזכרונות של דברי הימים - הטעם כי הלא דברי הימים הזה שהזכרתי ויהיו כבר נקראים לפני המלך ולא נמצא כתוב בו דבר כי נשמט מהקורא בקרב ענינים אין מספר כי ספר גדול הוא, ומה גם לרבותינו ז"ל (מגילה טו ב) שהיה סופר המלך משמיט הדבר כי ילידי המן היו (אסתר רבה פתיחתא ה), על כן הוצרך להביא את ספר הזכרונות הקצר כי שם לא ישמט ממנו ועל ידי כן וימצא כתוב, מה שאין כן בספר דברי הימים הארוך הנזכר שהיה נשמט ולא נמצא: