(ג) מעשה שהיה באדם אחד בירושלים שעשה סעודה אמר לבן ביתו: לך והבא לי קמצא. רחמי אזל ואייתי ליה בר קמצא שנאיה. עאל וישב בין האורחים. עאל אשכחיה ביני אריסטייא. אמר לו: את שנאי ואת יתיב בגו ביתאי? קום פוק לך מיגו ביתאי! אמר לו: אל תביישני! ואנא יהיב לך דמי דסעודתא. אמר לו: לית את מסובה! אמר לו: אל תביישני! ואנא יתיב ולית אנא אכיל ושתי. אמר לו: לית את מסובה! אמר ליה: אנא יהיב דמי כל הדין סעודתא! אמר ליה: קום לך! והיה שם ר' זכריה בן אבקולס, והיתה ספק בידו למחות ולא מיחה. מיד נפיק ליה. אמר בנפשיה: אילין מסביין יתבין בשלוותהון, אנא איכול קרצהון מה עבד הלך אצל השלטון. אמר לו: אילין קורבנייא דאת משלח ליהודאי, למקרבינהו אינון אכלין להון, ומקרבין אוחרנים בחילופייהו. נזף ביה, אזל לגביה תוב. אמר ליה: כל אילין קורבניא דאת משלח ליהודאי, למקרבינהו אינון אכלין להון, ומקרבין אוחרין בחילופייהו. ואם לא תאמין לי, שלח עמי חד איפרכו וקורבנייא, ואת ידע מיד שאיני שקרן. עד דאתייא באורחא, דמך איפרכו, קם הוא בליליא ועשאן כולן בעלי מומין בסתר. כיון שראה אותן הכהן, הקריב אוחרנין תחתיהון. אמר ההוא שליחא דמלכא: למה לית את מקריב אילין קורבניא? אמר ליה: למחר. אתא יום תליתאה ולא קרבהון. שלח ואמר למלכא: ההוא מילתא דיהודאה קאמר - קושטא קאמר. מיד סליק למקדשה והחריבו. הדא דבריאתא אמרין: בין קמצא ובין בן קמצא חרב מקדשא. אמר ר' יוסי: ענותנותו של ר' זכריה בן אבקולס, שרפה את ההיכל. דבר אחר: מה היתה יקרותן? לא היה אחד מהן מוליד חסר ובעל מום.
It happened that a Jerusalemite once gave a dinner and instructed one of his household: Go and bring me my friend Kamza; but he went and invited Bar Kamza who was his enemy. The latter entered and sat among the invited. When the host came in and found him among the guests, he said to him, "You are my enemy, and yet you sit in my house! Get up and leave my house!" He answered, "Do not put me to shame, and I will pay you the cost of what I eat." He said to him, "You will not recline at the meal!" He said to him, "Do not put me to shame and I will sit without eating or drinking anything," but he replied, "You will not recline at the meal!" He pleaded, "I will pay the cost of the whole meal," but the host said, "Go away!" R. Zechariah b. Eucolus who was present could have prevented the host from treating the man in this manner but did not intervene. Bar Kamza at once left to the house and said to himself, "They feast and sit in luxury; I will go and inform against them." What did he do? He went to the governor and said, "The sacrifices which you send to the Jews to offer in the Temple they eat themselves and substitute inferior animals on the altar." He reprimanded him, but he went to him a second time and said, "All the sacrifices which you send to the Jews to offer they eat themselves and substitute inferior animals on the altar; if you do not believe me, send an officer and some sacrificial animals with me, and you will immediately know that I am not a liar." While they were on the journey the officer fell asleep, and in the night Bar Kamza secretly made all the animals blemished. When the priest saw that they were blemished, he substituted others for them. The king's messenger asked him, "Why did you not offer these animals which I brought?" He answered, "I will do so tomorrow." He came on the third day but the priest had not offered them. He sent a message to the king, "What the Jew told you is true." The king forthwith came up against the Temple and destroyed it. Hence the popular saying: "Because of the difference between the names Kamza and Bar Kamza was the Temple destroyed." R. Jose said: The meekness of Zechariah b. Eucolus burnt the Temple.
Another explanation of their precious character: Not one of them begat a child who was defective in limb or blemished in body.