וְדִבְרֵי֙ דָּוִ֣יד הַמֶּ֔לֶךְ הָרִאשֹׁנִ֖ים וְהָאֲחרֹנִ֑ים הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־דִּבְרֵי֙ שְׁמוּאֵ֣ל הָרֹאֶ֔ה וְעַל־דִּבְרֵי֙ נָתָ֣ן הַנָּבִ֔יא וְעַל־דִּבְרֵ֖י גָּ֥ד הַחֹזֶֽה׃
וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֔ם צֹפֶ֥ה נְתַתִּ֖יךָ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְשָׁמַעְתָּ֤ מִפִּי֙ דָּבָ֔ר וְהִזְהַרְתָּ֥ אֹתָ֖ם מִמֶּֽנִּי׃
הנביא ניחן בחוש ראיה עדין ומפותח שמאפשר לו לדעת מה יקרה בעתיד. גם היום כשאין לנו אורים ותומים ואין לנו נביא, יצר הסקרנות והניסיון להשיג הרגשת שליטה וודאות, דוחפים את התרבות האנושית לנבא מי ינצח בבחירות, לחזות את מזג האויר, לפרסם תחזית כלכלית, להערך לצפי בגידול מספר העולים החדשים וכד'.
מפתיע אם כן, שכשרבן יוחנן בן זכאי מורה לתלמידיו לצאת ולראות איך כדאי לחיות, ר' שמעון רואה בראיית הנולד דרך ישרה, דרך חיים שכדאי לדבוק בה, תכונה שרצוי לאמץ:
אָמַר לָהֶם, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן טוֹבָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר טוֹב. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן טוֹב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב טוֹב. אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלָל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם. אָמַר לָהֶם צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ רָעָה שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן רָעָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר רָע. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן רָע. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַלֹּוֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם. אֶחָד הַלֹּוֶה מִן הָאָדָם, כְּלֹוֶה מִן הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לז) לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם, וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב רָע. אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלָל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם:
נדייק בלשון המשנה: למה לא כתוב הרואה את אשר יוולד? נעיין בשני הקטעים הבאים:
ור' שמעון אומר הרואה את הנולד לפי שהיה ירא חטא בחר בהרואה את הנולד ובזה לעולם יהיה ירא חטא ומעולם לא יחטא לפי שאע"פ שהחטא בתחלתו טעמו כצפיחית בדבש אחריתו כנחש ישוך וכמש"ה יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות והרואה את הנולד בודאי שלא יחטא לפי שרואה העונש הגדול אשר הוא כרוך בעקבו של חטא ולא יחטא ויהיה לעולם ירא חטא...
...והר"י לירמא ז"ל פירש כי לזה כשאמר רבי שמעון אח"כ שלשה דברים חדא מנייהו היא הוי זהיר בק"ש ופרשה שניה של שמע רובה זה הענין כי מקיום המצות יתהוה ויולד שכר טוב שנא' והיה אם שמוע תשמעו וכו' ומן העבירות יתהוה ויולד לך עונש שנאמר השמרו לכם וגו' עכ"ל:
אנחנו מסתובבים בעולם ומפזרים ללא הפסקה זרעים של מצוות ושל עבירות, של מחשבות, דיבורים ומעשים מכל הסוגים, והרבה פעמים אחרי תקופה אנחנו מופתעים מאיך שגן החיים שלנו נראה.
האם ברמה הלאומית אנחנו רואים את הנולד? ניקח לדוגמה את הטבח הנורא שעשו לנו הערבים בשמחת תורה. האם היינו מופתעים ממנו? אני משער שרובינו כן. האם הוא היה בלתי צפוי? לא. היה המון מידע וסימנים שמכל מיני סיבות בחרנו שלא ללכת בדרך הישרה של לראות את הנולד. שאלה שיכולה לעזור לנו לחדד את התכונה, היא: מה ההפך מלראות את הנולד?
האם לראות את הנולד זה מסובך? זה קשה? עד כמה זה ישים?
רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם. וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת. וֶהֱוֵי מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. וְהִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה, דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ, עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַסֵּפֶר נִכְתָּבִין:
אם זו דרך פשוטה, למה האפשרות השניה נשמעת יותר מציאותית? כי היצר הרע מנסה להסתיר מהאדם את הכאב שהוא יחווה אם הוא יעשה עברה, ואת ההנאה, הסיפוק והשכר אם הוא יעשה מצווה או יהיה גיבור ויכבוש את יצרו. וזאת בדיוק הדרך להילחם בו. לחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. להבין דבר מתוך דבר לאן זה מוביל, לדמיין מה התוצאה של מה שאני עומד לעשות כרגע. לא צריך בשביל זה תואר במדעי ההתנהגות. מספיק בשביל זה להשתמש בשכל הבריא שיש לכולנו ובחוש הראיה. העבודה היא לדבוק בדרך הזו ולעשות אותה שוב ושוב, עד שהיא תהפוך לתכונה שלנו: לראות את הנולד. לא לחינם אותו ר' שמעון אומר להקפיד בקריאת שמע בה אנחנו קוראים פעמיים ביום את פרשת והיה אם שמוע שמזכירה לנו את העובדות הבסיסיות האלה:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הֱוֵי זָהִיר בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבַתְּפִלָּה. וּכְשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל, אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע, אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב) כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה. וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמְךָ: