(יז) בְּיוֹם־שְׁלוֹשָׁ֥ה עָשָׂ֖ר לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֑ר וְנ֗וֹחַ בְּאַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ בּ֔וֹ וְעָשֹׂ֣ה אֹת֔וֹ י֖וֹם מִשְׁתֶּ֥ה וְשִׂמְחָֽה׃ (יח) (והיהודיים) [וְהַיְּהוּדִ֣ים] אֲשֶׁר־בְּשׁוּשָׁ֗ן נִקְהֲלוּ֙ בִּשְׁלוֹשָׁ֤ה עָשָׂר֙ בּ֔וֹ וּבְאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר בּ֑וֹ וְנ֗וֹחַ בַּחֲמִשָּׁ֤ה עָשָׂר֙ בּ֔וֹ וְעָשֹׂ֣ה אֹת֔וֹ י֖וֹם מִשְׁתֶּ֥ה וְשִׂמְחָֽה׃ (יט) עַל־כֵּ֞ן הַיְּהוּדִ֣ים (הפרוזים) [הַפְּרָזִ֗ים] הַיֹּשְׁבִים֮ בְּעָרֵ֣י הַפְּרָזוֹת֒ עֹשִׂ֗ים אֵ֠ת י֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר שִׂמְחָ֥ה וּמִשְׁתֶּ֖ה וְי֣וֹם ט֑וֹב וּמִשְׁלֹ֥חַ מָנ֖וֹת אִ֥ישׁ לְרֵעֵֽהוּ׃ {ס}
(17) That was on the thirteenth day of the month of Adar; and they rested on the fourteenth day and made it a day of feasting and merrymaking. ( (18) But the Jews in Shushan mustered on both the thirteenth and fourteenth days, and so rested on the fifteenth, and made it a day of feasting and merrymaking.) (19) That is why village Jews, who live in unwalled towns, observe the fourteenth day of the month of Adar and make it a day of merrymaking and feasting, and as a holiday and an occasion for sending gifts to one another.
(כא) לְקַיֵּם֮ עֲלֵיהֶם֒ לִהְי֣וֹת עֹשִׂ֗ים אֵ֠ת י֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר וְאֵ֛ת יוֹם־חֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר בּ֑וֹ בְּכׇל־שָׁנָ֖ה וְשָׁנָֽה׃ (כב) כַּיָּמִ֗ים אֲשֶׁר־נָ֨חוּ בָהֶ֤ם הַיְּהוּדִים֙ מֵאֹ֣יְבֵיהֶ֔ם וְהַחֹ֗דֶשׁ אֲשֶׁר֩ נֶהְפַּ֨ךְ לָהֶ֤ם מִיָּגוֹן֙ לְשִׂמְחָ֔ה וּמֵאֵ֖בֶל לְי֣וֹם ט֑וֹב לַעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֗ם יְמֵי֙ מִשְׁתֶּ֣ה וְשִׂמְחָ֔ה וּמִשְׁלֹ֤חַ מָנוֹת֙ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֔הוּ וּמַתָּנ֖וֹת לָֽאֶבְיֹנִֽים׃ (כג) וְקִבֵּל֙ הַיְּהוּדִ֔ים אֵ֥ת אֲשֶׁר־הֵחֵ֖לּוּ לַעֲשׂ֑וֹת וְאֵ֛ת אֲשֶׁר־כָּתַ֥ב מׇרְדֳּכַ֖י אֲלֵיהֶֽם׃
(21) charging them to observe the fourteenth and fifteenth days of Adar, every year— (22) the same days on which the Jews enjoyed relief from their foes and the same month which had been transformed for them from one of grief and mourning to one of festive joy. They were to observe them as days of feasting and merrymaking, and as an occasion for sending gifts to one another and presents to the poor. (23) The Jews accordingly assumed as an obligation that which they had begun to practice and which Mordecai prescribed for them.
(כז) קִיְּמ֣וּ (וקבל) [וְקִבְּל֣וּ] הַיְּהוּדִים֩ ׀ עֲלֵיהֶ֨ם ׀ וְעַל־זַרְעָ֜ם וְעַ֨ל כׇּל־הַנִּלְוִ֤ים עֲלֵיהֶם֙ וְלֹ֣א יַעֲב֔וֹר לִהְי֣וֹת עֹשִׂ֗ים אֵ֣ת שְׁנֵ֤י הַיָּמִים֙ הָאֵ֔לֶּה כִּכְתָבָ֖ם וְכִזְמַנָּ֑ם בְּכׇל־שָׁנָ֖ה וְשָׁנָֽה׃ (כח) וְהַיָּמִ֣ים הָ֠אֵ֠לֶּה נִזְכָּרִ֨ים וְנַעֲשִׂ֜ים בְּכׇל־דּ֣וֹר וָד֗וֹר מִשְׁפָּחָה֙ וּמִשְׁפָּחָ֔ה מְדִינָ֥ה וּמְדִינָ֖ה וְעִ֣יר וָעִ֑יר וִימֵ֞י הַפּוּרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה לֹ֤א יַֽעַבְרוּ֙ מִתּ֣וֹךְ הַיְּהוּדִ֔ים וְזִכְרָ֖ם לֹא־יָס֥וּף מִזַּרְעָֽם׃ {ס} (כט) וַ֠תִּכְתֹּ֠ב אֶסְתֵּ֨ר הַמַּלְכָּ֧ה בַת־אֲבִיחַ֛יִל וּמׇרְדֳּכַ֥י הַיְּהוּדִ֖י אֶת־כׇּל־תֹּ֑קֶף לְקַיֵּ֗ם אֵ֣ת אִגֶּ֧רֶת הַפֻּרִ֛ים הַזֹּ֖את הַשֵּׁנִֽית׃
(27) the Jews undertook and irrevocably obligated themselves and their descendants, and all who might join them, to observe these two days in the manner prescribed and at the proper time each year. (28) Consequently, these days are recalled and observed in every generation: by every family, every province, and every city. And these days of Purim shall never cease among the Jews, and the memory of them shall never perish among their descendants. (29) Then Queen Esther daughter of Abihail wrote a second letter of Purim for the purpose of confirming with full authority the aforementioned one of Mordecai the Jew.
יש אומרים שפרשת זכור ופ' פרה אדומה חייבים לקרותה מדאורייתא לפיכך בני הישובים שאין להם מנין צריכים לבא למקום שיש מנין בשבתו' הללו כדי לשמוע פרשיות אלו שהם מדאורייתא: הגה ואם א"א להם לבא מ"מ יזהרו לקרותם בנגינתם ובטעמם [מצא כתוב]:
7. There are those who say that the Portion of Remembrance and the Portion of the Red Heifer are Biblically obligated to be read. Therefore, residents of settlements which do not have a [prayer] quorum need to come to a place where there is a quorum on those Sabbaths, in order to hear these portions, which are Biblically [mandated]. Rema: If it is not possible for them to come, in any case they should take care to read them with their tune and cantillation (found written [in manuscripts]).
דיני חיוב קריאת המגילה ובו ב סעיפים
חייב אדם לקרו' המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום ושל לילה זמנה כל הלילה ושל יום זמנה כל היום מהנץ החמה עד סוף היום ואם קראה משעלה עמוד השחר יצא:
חייב אדם לקרו' המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום ושל לילה זמנה כל הלילה ושל יום זמנה כל היום מהנץ החמה עד סוף היום ואם קראה משעלה עמוד השחר יצא:
1. One is obligated to read the megillah at night and return and repeat it during the day. And for [the reading] at night - its time is all night, and for [the reading] during the day - its time is all day, from sunrise until the end of the day; and if one read it from daybreak, he has fulfilled [his obligation.]
שהכל חייבים בקריאת מגילה ובו ו סעיפים
הכל חייבים בקריאתה אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררים ומחנכים את הקטנים לקרותה:
הכל חייבים בקריאתה אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררים ומחנכים את הקטנים לקרותה:
1. All are obligated in reading [the megillah]: men, women, converts, and freed slaves. We teach the children to read.
צריך לקרותה כולה ומתוך הכתב ואם קראה על פה לא יצא וצריך שתהא כתובה כולה לפניו לכתחלה אבל בדיעבד אם השמיט הסופר באמצעה תיבות אפי' עד חציה וקראם הקורא על פה יצא: הגה אבל אם השמיט תחילתה או סופה אפי' מיעוטא לא יצא [ר"ן] ואפי' באמצע' דוקא דלא השמיט ענין שלם [ב"י בשם א"ח] אבל ביותר מחציה אפי' הן כתובות אלא שהן מטושטשות ואין רישומן ניכר פסולה:
3. You need to read the Megillah entirely and from a scroll; and if you read it by heart you do not fulfill your obligation. You need to have the whole scroll in front of you in the first place, but if the Sofer left out in the middle some letters even until half of it (the Megillah) and you read it, then the one who read it by heart fulfills his obligation. RAMA: even if (the Sofer) left out letters from the beginning or the end, even if he left out just a little, one does not fulfill one's obligation (if you read from it by heart) [the R"an]. And even in the middle, specifically, where an entire topic is not left out [Beis Yosef]. However, if more than half (was left out), (or) even if the letters were written but they were unclear/blurry and their writing was not recognizable, it is pasul.
קראה סירוגין דהיינו שפסק בה ושהה ואח"כ חזר למקום שפסק אפי' שהה כדי לגמור את כולה יצא: הגה ואפי' סח בנתיים מיהו גוערין במי שסח בנתיים כדלקמן סי' תרצ"ב סעיף ב' [הרשב"א סי' רמ"ד]:
5. If one reads it in a grating manner (סירוגין), in other words, one stops and tarries and then afterwards goes back to the place that he stopped - even if one tarried in order to finish it all - he has fulfilled his obligation. RAMA: And even if one speaks in the midst of it. But, we rebuke one who speaks in the midst of it, as like [the law is] below Siman 692, Seif 2 [the Rashba].
הלועז ששמע את המגילה הכתובה בלשון הקודש ובכתבי הקודש אע"פ שאינו יודע מה הם אומרים יצא ידי חובתו:
8. One who speaks a different language (other than Hebrew) who hears the Megillah which was written in the Holy Language (Hebrew) fulfills his obligation even if he does not know what they are saying.
היתה כתובה תרגום או בלשון אחרת מלשונו' העכו"ם לא יצא ידי חובתו בקריאתה אלא המכיר אותו הלשון בלבד אבל אם היתה כתובה בכתב עברי וקראה ארמי' לארמי לא יצא שנמצא זה קורא ע"פ וכיון שלא יצא הקורא ידי חובתו לא יצא השומע ממנו: הגה אבל אין לחוש באיזה כתב כתובה [ב"י]:
9. If there is a writing of a translation, or [the Megillah] is written in another of the languages of the Non-Jews, one does not fulfill his obligation by reading it [in that language] unless he is familiar with the language itself. However, if [the Megillah] was written in Hebrew and one reads it in Aramaic, one does not fulfill his obligation, because this is like reading it by heart. Just like the reader does not fulfill his obligation in this manner, so to one who hears it from him. RAMA: However we are not concerned about which language it was written in. [Beis Yosef]
הקורא את המגילה צריך שיכוין להוציא השומע וצריך [שיכוין] השומע לצאת ואם הקורא שליח צבור מסתמא דעתו על כל השומעים אפי' הם אחורי בית הכנס' אין מדקדקין בטעיותיה וי"א דוקא בטעו' שהלשון והענין אחד כההוא עובדא דתרי תלמידי דהוו יתבי קמי' דרב חד קרי יהודים וחד קרי יהודיים ולא אהדר חד מינייהו אבל טעות אחר לא:
14. One who reads the Megillah must intend to fulfill the obligations of those who hear it from him, and the one who hears must intend to fulfill his obligation through hearing it. And if the reader is the chazan he likely intends to fulfill the obligation of all who hear from him, even those in the back of the shul. We are not precise in correcting reading errors. And there are those who say [that we are not so precise] specifically with errors which don't change the meaning such as the two students that were sitting with Rav, and where one read it as Yehudim and another reads it as Yehudiim, and neither were corrected. But [according to this second opinion] regarding other errors [which do change the meaning] he does not fulfill their obligation [if he is not precise in the language].
צריך לומר עשרת בני המן ועשרת הכל בנשימה אחת להודיע שכולם נהרגו ונתלו כאחד: הגה ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד אם הפסיק ביניהם יצא [תוס' ספ"ק דמגילה ואבודרהם ומהרי"ל] ולכתחלה נוהגין לומר בנשימה אחת מתחלת חמש מאות איש ואת פרשנדתא כו' עד עשרת [מהרי"ל בשם רוקח]:
15. One must say the names of the ten sons of Haman in one breath, so that we may know that all of them were killed and hung as one. RAMA: And specifically initially. However, after the fact, if one paused between them he has fulfilled his obligation. [Tosefos; Avudraham; Mahar"il] Initially, it is our custom to say everything in one breath from "500 men, and Parshandata, et" until the word "aseret". [Mahar"il in the name of the Rokeach]
צריך שיאמר ארור המן ברוך מרדכי ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים כל עובדי אלילים ברוכים כל ישראל וצריך שיאמר וגם חרבונה זכור לטוב:
16. One must say "cursed is Haman", "Blessed is Mordechai", "cursed is Zeresh", "Blessed is Esther", "cursed are all those who worship idols", "Blessed are all Israel". And one must say "and Charvonah, may he be remembered for good".
מנהג כל ישראל שהקורא קורא ופושטה כאיגרת להראו' הנס וכשיגמור חוזר וכורכה כולה ומברך: הגה יש שכתבו שנוהגין לומר ד' פסוקים של גאולה בקול רם דהיינו איש יהודי וגו' ומרדכי יצא וגו' ליהודים היתה אורה וגו' כי מרדכי היהודי וגו' וכן נוהגין במדינות אלו [הגהות מיימוני פ"א וכל בו ואבודרהם] והחזן חוזר וקורא אותן. עוד כתבו שנהגו התינוקות לצור צורת המן על עצים ואבנים או לכתוב שם המן עליהם ולהכותן זה על זה כדי שימחה שמו על דרך מחה תמחה את זכר עמלק ושם רשעים ירקב ומזה נשתרבב המנהג שמכים המן כשקורים את המגילה בב"ה [אבודרהם] ואין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו כי לא לחנם הוקבע [ב"י בשם א"ח]:
17. It is a custom of all Jews that the reader reads and spreads out [the Megillah] like a letter in order to make the miracle seen. And when one finishes, one goes back and wraps it all up and makes a blessing. RAMA: There is what is written that we say four verses of redemption in a loud voice, [the verses are] "A Jewish Man", "And Mordechai went out", "The Jews had light", "Because Mordechai the Jew" and such is the custom in our lands. [Hagahos Maimoni; Kol Bo; Avudraham]. And then the reader goes back and reads these verses. It is also written that the young children are accustomed to draw pictures of Haman on trees or stones or to write the name of Haman on themselves and to strike one against the other in order to blot out his name according to "The name of Amalek shall surely be erased" (Devarim 25:19) and "But the fame of the wicked rots". (Proverbs 10:7). From this is derived the custom that we strike Haman wen we read the Megillah in the synagogue [Avudraham]. We must not nullify any custom nor should we ridicule [any custom] because "לא לחנם הוקבע". [Beis Yosef]
דין מעות פורים לעניים ובו ד סעיפים
חייב כל אדם ליתן לפחות שתי מתנות לשני עניים: הגה יש אומרים שיש ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן זכר למחצית השקל שהיו נותנין באדר ומאחר ששלשה פעמים כתיב תרומה בפרשה יש ליתן שלשה (מרדכי ריש פ"ק דיומא) ויש ליתנו בליל פורים קודם שמתפללים מנחה (מהרי"ל) וכן נוהגין בכל מדינות אלו ויש ליתן ג' חצאי גדולים במדינות אלו כי אין מטבע ששם מחצית עליה מלבד זו ובמדינות אוסטרייך יתנו ג' חצי ווינ"ר שנקראו ג"כ מחצית וכן לכל מדינה ומדינה ואין חייב ליתנו רק מי שהוא מבן עשרים ולמעלה וי"א שנותנים מחצית השקל לצדקה מלבד ג' מחצית אלו ואין נוהגים כן:
חייב כל אדם ליתן לפחות שתי מתנות לשני עניים: הגה יש אומרים שיש ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן זכר למחצית השקל שהיו נותנין באדר ומאחר ששלשה פעמים כתיב תרומה בפרשה יש ליתן שלשה (מרדכי ריש פ"ק דיומא) ויש ליתנו בליל פורים קודם שמתפללים מנחה (מהרי"ל) וכן נוהגין בכל מדינות אלו ויש ליתן ג' חצאי גדולים במדינות אלו כי אין מטבע ששם מחצית עליה מלבד זו ובמדינות אוסטרייך יתנו ג' חצי ווינ"ר שנקראו ג"כ מחצית וכן לכל מדינה ומדינה ואין חייב ליתנו רק מי שהוא מבן עשרים ולמעלה וי"א שנותנים מחצית השקל לצדקה מלבד ג' מחצית אלו ואין נוהגים כן:
1. The law as regards Purim money for the poor, 4 Seifim: All people must give at least two gifts to two poor people. RAMA: Some say that there is [support] to give prior to Purim a half-coin that is established in that place and in that time as a memorial to the Shekel half-coin that they would give in Adar. And since "terumah [tithe]" is written three times in that portion, there is [support] to give three [half-coins] (Mordechai, beginning of the first chapter of Yoma). And there is [support] to give on the night of Purim prior to praying the Mincha prayer (Maharil), and such is the custom in all these provinces. And there is [support] to give 3 half-coins of the bigger [coins] in these provinces, for there is no coin that is only half beside for [the bigger coin], and in Austria, they would give 3 half-coins of Vienners, which were also called "halfs". And so it is for each province. And only someone who is 20 or older is obligated to give. And some say that one should give the half-shekel to charity in addition to these three halves, but that is not the custom.
דיני סעודת פורים ובו ד סעיפים:
הגה מצוה להרבות בסעודת פורים (טור) ובסעודה אחת יוצאים (מרדכי ספ"ק) : סעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו: הגה ומ"מ גם בלילה ישמח וירבה קצת בסעודה (תשו' מהרי"ו):
הגה מצוה להרבות בסעודת פורים (טור) ובסעודה אחת יוצאים (מרדכי ספ"ק) : סעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו: הגה ומ"מ גם בלילה ישמח וירבה קצת בסעודה (תשו' מהרי"ו):
1. RAMA: It is a mitzvah to many feasts during Purim (Tur), but one fulfills his obligation with only one feast (Mordechai) One who does the Purim meal at night does not fulfill his obligation. RAMA: Nevertheless, one should be happy and add more during his meal even at night (Teshuvat Mahariv).
חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי: הגה וי"א דא"צ להשתכר כל כך אלא שישתה יותר מלימודו (כל בו) ויישן ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי (מהרי"ל) ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים ואין להתענות בפורים מלבד תענית חלום וע' לעיל סי' תקס"ח וסי' תק"ע. יש נהגו ללבוש בגדי שבת ויום טוב בפורים וכן נכון (מהרי"ל) ונוהגים לעשות סעודת פורים לאחר מנחה וערבית יתפלל בלילה ומתפללים מנחה תחלה בעוד היום גדול ורוב הסעודה צריך להיות ביום (מנהגים) ולא כמו שנוהגין להתחיל סמוך לערב ועיקר הסעודה היא ליל ט"ו וכשחל פורים ביום ששי יעשו הסעודה בשחרית משום כבוד שבת (מנהגים) ומי שרוצה לעשותה תמיד בשחרית הרשות בידו (ת"ה) יש אומרים שיש לאכול מאכל זרעונים בפורים זכר לזרעונים שאכל דניאל וחביריו בבבל (כל בו) . טוב לעסוק מעט בתורה קודם שיתחיל הסעודה וסמך לדבר ליהודים היתה אורה ושמחה ודרשינן אורה זו תורה (מהרי"ב) וחייב במשתה ושמחה קצת בשני ימים בי"ד וט"ו (מנהגים) וכן נהגו ויש אומרים דאם הזיק אחד את חבירו מכח שמחת פורים פטור מלשלם (ת"ה סי' ק"י) וע' בח"מ בדיני נזיקין :
2. One is obligated to be intoxicated on Purim to the point where he does not know [the difference] between "accursed is Haman" and "blessed is Mordechai". RAMA: Some say it is not necessary to become drunk so much, but rather to drink more than he is used to (Kol Bo), and to fall asleep, and while he sleeps he does not know [the difference] between "accursed is Haman" and "blessed is Mordechai" (Maharil). [There is no difference on Purim] between one who has more and one who has less, as long as his heart is directed to heaven. One should not fast on Purim, except for a fast for a [bad] dream, and see earlier Siman 568 and Siman 570. There are those who have the custom to dress in Shabbat/Yom Tov clothes on Purim, and that is correct (Maharil). We have the custom to make the Purim meal after the afternoon prayer, and pray the evening prayer at night. We pray the afternoon prayer while most of the day remains, and most of the meal needs to be during the day (Minhagim). And it should not be like those who have the custom to start close to evening, and most of the meal happens during the night of the 15th. When Purim falls out on Friday, they should have the meal in the morning because of honor for the Sabbath (Minhagim). And one who wants to [have his meal] every [Purim] in the morning is allowed to (T"H). Some say that there is [significance] to eating seeds on Purim as a remembrance for the seeds that Daniel and his friends ate in Babylonia (Kol Bo). It is good to delve a bit in Torah before one begins the meal, and a support for that is (Esther 8:16) "The Jews had light and happiness...", which we learn out "radiance" - that's Torah (Mahariv). One is obligated to drink a little and be a little happy on two days, the 14th and the 15th (Minhagim), and so is the custom. And some say that if one causes damage to his fellow through his happiness on Purim, he is exempt from restitution (Terumat HaDeshen, Part I 110). And see Terumat HaDeshen Laws of Damages.
אומר על הנסים בברכת המזון בברכת הארץ ואם התחיל סעודתו ביום ומשכה עד הלילה אומר על הנסים דבתר תחלת סעודה אזלינן ויש מי שאומר שאין לאומרו (ונוהגין כסברא ראשונה):
One says "Al hanisim" in the Grace After Meals during the blessing of the land ["Nodeh"]. And if one started his meal during the day, and extended it into the night, he [still] says "al hanisim", for we follow the [status of] the beginning of the meal. And some say one should not say it. (And we have the custom like the first opinion).
חייב לשלוח לחבירו שתי מנות בשר או של מיני אוכלים שנאמר ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד וכל המרבה לשלוח לריעים משובח ואם אין לו מחליף עם חבירו זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו כדי לקיים ומשלוח מנות איש לרעהו: הגה ויש לשלוח מנות ביום ולא בלילה (מדברי הרא"ש פ"ק דמגילה) ואם שולח מנות לרעהו והוא אינו רוצה לקבלם או מוחל לו יצא ואשה חייבת במתנות לאביונים ומשלוח מנות כאיש. ואשה תשלח לאשה ואיש לאיש אבל לא בהיפך שלא יבא איש לשלוח לאלמנה ויבואו לידי ספק קידושין אבל במתנות לאביונים אין לחוש:
One must send to his fellow two portions of meat, or foodstuffs, as it says (Esther 9:19) "And send portions, man to his fellow." Two portions to one man [is the obligation]. And anyone who send more to his fellows is praiseworthy. If he has none, he can trade with his fellow, this one sending to that one his meal, and this one sending to that one his meal, so that they can fulfill "And send portions, man to his fellow." RAMA: And some send the portions during the day and not at night (from the Rosh, first chapter of [Bavli] Megilla). And if one sends portions to his fellow, but he doesn't want to accept them, or he forgives him [his obligation], he fulfills [his obligation nonetheless]. And a woman is obligated in [sending] portions to the destitute and sending portions [to one's fellows] like a man is. A woman sends to a woman, a man to a man. But not the other way, so that a man does not come to send it to a widow, and it will come to a possibility of kiddushin [having been enacted]. But portions to the destitute one should not worry [about this possibility].
דיני הספד ותענית ועשיית מלאכה בפורים ובו ח סעיפים:
פורים מותר בעשיית מלאכה ובמקום שנהגו שלא לעשות אין עושין (והאידנא נהגו בכל מקום שלא לעשות) (כל בו) והעושה אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה לעולם אלא אם הוא בנין של שמחה כגון בית חתנות לבנו או אבורקני של מלכים דשרי: הגה ומותר לעשות כל מלאכת מצוה כגון לכתוב פסקי הלכות וכן מותר לעשות אפילו מלאכות גמורות לצורך פורים (ת"ה סי' קי"ב):
פורים מותר בעשיית מלאכה ובמקום שנהגו שלא לעשות אין עושין (והאידנא נהגו בכל מקום שלא לעשות) (כל בו) והעושה אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה לעולם אלא אם הוא בנין של שמחה כגון בית חתנות לבנו או אבורקני של מלכים דשרי: הגה ומותר לעשות כל מלאכת מצוה כגון לכתוב פסקי הלכות וכן מותר לעשות אפילו מלאכות גמורות לצורך פורים (ת"ה סי' קי"ב):
1. The laws concerning bewailing, fasting and the performance of Shabbos labor on Purim, 8 Seifim: One may do work [which is forbidden on the Sabbath] on Purim, but places that have the custom not to should not, (And today, all places have the custom not to) (Kol Bo), and anyone who does [work] will never see blessing from that work, unless it is a joyful building, such as a house for a newly-married son, or an arbor for kings and officers. RAMA: And it is permitted to do work for a mitzva, such as writing Torah law decisions. And similarly it is permitted to do even work in the fullest sense for the needs of Purim (T"H Siman 112).
יש מי שאומר שהאבל חייב לשלוח מנות: הגה אבל אין שולחין לאבל כל י"ב חדש (מהרי"ל) וכמו שיתבאר בי"ד סי' שפ"ה ע"ש ואם אין בעיר אלא האבל עם אחר חייב לשלוח לאבל כדי לקיים משלוח מנות אלא אם כן מחל האבל על מנתו (מהריב"ש):
One says that a mourner is still obligated in sending gifts on Purim. (Rema: One should not send gifts to a mourner during their 12 months of mourning. If one though is in a city where the only person is a mourner one is obligated to send to the mourner to fulfill the obligation of sending gifts on Purim, unless the mourner declines the gift.)
- ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות פורים [י]
א. אמר רבא חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.
ופירש"י לבסומי כלומר להשתכר.
ב. ושאלתי את פי מהר"י סג"ל אם כן צריך להשתכר ביותר, והשיב אלי דהכי פי' דברוך מרדכי וארור המן הם עולין בגימ' בשוה. ובקל ישתכר אדם דטועה לכוון מניינם, ואמר שכן הוא בספר אגודה.
Sefer Maharil, Laws of Purim 10
One must become drunk on Purim until he cannot distinguish between blessed is Mordecai and cursed is Haman.
And I asked Mahari Segal if one needs to become really drunk. And he responded that this is the explanation: Barukh Mordecai and Arur Haman have the same gematria. And one can easily get drunk enough to make a mistake in the count.
נכון לכוון בברכת 'שהחיינו' שלפני קריאת המגילה על כל שאר מצוות היום – משלוח מנות, מתנות לאביונים וסעודה. הספרדים מכוונים לכך בלילה, ואשכנזים ביום (משנה ברורה תרצב, א).
When reciting She-heḥeyanu before the Megilla reading, it is proper to have in mind that the berakha also applies to the other mitzvot of the day: mishlo’aḥ manot, matanot la-evyonim, and the festive meal. Sephardim have these mitzvot in mind at night, while Ashkenazim do so during the day (MB 692:1).
אסור לאכול או לישון קודם קריאת המגילה של לילה. אבל ללמוד תורה מותר. מי שקשה לו להמשיך בצום תענית אסתר עד אחר קריאת המגילה, רשאי לשתות לפני קריאת המגילה, ובתנאי שלא ישתה שתייה משכרת. וכן מותר למי שרעב לאכול אכילת ארעי לפני קריאת המגילה, היינו פירות בלא גבול, ומזונות עד שיעור כביצה (שו"ע או"ח רלב, ג; משנה ברורה רלב, לה. רמ"א תרצב, ד, מ"א ז, משנה ברורה יד-טו).
One may not eat or sleep before reading the Megilla at night. Studying Torah, however, is permissible. One who finds it difficult to extend Ta’anit Esther until after the Megilla reading may drink beforehand, on condition that he avoids intoxicating drinks. Similarly, one who is very hungry may eat a snack before Megilla reading. That is, he may eat as much fruit as he wants and up to an egg’s volume (kebeitza) of grain-based (mezonot) foods (SA 232:3, MB ad loc. 35; Rema 692:4, MA ad loc. 7, MB ad loc. 14-15).
וכן הדין לפני קריאת מגילה של יום. אלא שהואיל וזמנה סמוך לתפילת שחרית, ממילא צריך להיזהר בכל האיסורים שלפני שחרית, שהם חמורים יותר. ומכל מקום, מי שכבר התפלל שחרית ועדיין לא קרא את המגילה, לא יאכל לפני שיקיים את המצווה. ובשעת הדחק, מותר לו לאכול אכילת ארעי לפני שישמע את המגילה. גם לאשה אסור לאכול לפני שתשמע את קריאת המגילה. ואם היא רעבה, מותר לה לאכול אכילת ארעי אבל לא אכילת קבע (משנה ברורה תרצב, טו-טז. במקום שיש צורך גדול מאוד, תוכל לבקש ממישהו שיזכיר לה, ותוכל לאכול סעודת קבע לפני קריאת המגילה).
The same laws apply to the daytime reading. However, since this reading takes place immediately after Shaḥarit, one must also be careful about all the prohibitions that apply prior to Shaḥarit, which are more stringent. Nonetheless, one who already prayed Shaḥarit and has yet to hear the Megilla should not eat before fulfilling the mitzva. Under pressing circumstances, however, one may eat a snack before hearing the Megilla. Likewise, a woman may not eat before hearing the Megilla. If she is very hungry, she may eat a snack, but not a full meal (MB 692:15-16; in a time of very great need, she may ask someone to remind her to hear the Megilla, and then she may eat a full meal before the reading).
מוּטָב לָאָדָם לְהַרְבּוֹת בְּמַתְּנוֹת אֶבְיוֹנִים מִלְּהַרְבּוֹת בִּסְעֻדָּתוֹ וּבְשִׁלּוּחַ מָנוֹת לְרֵעָיו. שֶׁאֵין שָׁם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וּמְפֹאָרָה אֶלָּא לְשַׂמֵּחַ לֵב עֲנִיִּים וִיתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת וְגֵרִים. שֶׁהַמְשַׂמֵּחַ לֵב הָאֻמְלָלִים הָאֵלּוּ דּוֹמֶה לַשְּׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נז טו) "לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים":
One should rather spend more money on gifts to the poor than on their Purim banquet and presents to their friends. No joy is greater and more glorious than the joy of gladdening the hearts of the poor, the orphans, the widows, and the strangers. They who gladden the heart of these unhappy people imitates Shekhina, as it is written: "I am to revive the spirit of the humiliated, and to put heart into the crushed" (Isaiah 57:15).
(ו)...וְלַפָּחוֹת יִשְׁתֶּה יוֹתֵר מֵהֶרְגֵּלוֹ, כְּדֵי לִזְכֹּר אֶת הַנֵּס הַגָּדוֹל, וְיִישָׁן. וּמִתּוֹךְ שֶׁיָשֵׁן, אֵינוֹ יוֹדֵעַ בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדְּכָי. וְאוּלָם מִי שֶׁהוּא חָלוּשׁ בְּטִבְעוֹ, וְכֵן מִי שֶיוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁעַל יְדֵי כֵן יְזַלְזֵל חַס וְשָלוֹם בְּאֵיזוֹ מִצְוָה, בִּבְרָכָה, אוֹ בִּתְפִלָּה, אוֹ שֶׁיָבוֹא חַס וְשָׁלוֹם לְקַלּוּת רֹאשׁ, מוּטָב שֶׁלֹּא יִשְׁתַּכֵּר, וְכָל מַעֲשָׂיו יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם.
(6)...At least you should drink more than you usually do, to recall the great miracle, until you fall asleep; and once you are asleep, you can no longer tell the difference between "Cursed is Haman" and "Blessed is Mordechai." However, if a person is physically frail, and similarly, if you know that as a result of [drinking] you will, God forbid, ignore a mitzvah, a berachah, or a prayer, or that it would lead to lightheaded exuberance, it is better not to become drunk. All your deeds should be for the sake of Heaven.
Summary of drinking: Yes, there is a mitzvah to drink on Purim. HOWEVER, our Rabbis were very clear: if drinking poses a danger to you, don't do it at all. You should avoid getting so drunk that you can't daven, say a blessing, or do a mitzvah. If you are going to drink, it may be preferable to only drink a little more than you usually do (if you normally would have one glass of wine, have two, etc) and then take a nap. You should not get so drunk that you embarrass yourself or others. There is not a single Rabbi that I am aware of who would tell you anything other than getting so drunk you endanger yourself or someone else is not only a bad idea, it is an enormous sin. Anyone who claims to take the mitzvah of drinking on Purim seriously and then drinks in excess does not take the mitzvah seriously. Every year people go to the hospital because of this. Please be careful. Maybe buy a little less booze and give more to the poor. - Alex Freidman
Thank you to the Source sheets of Rabbi Dr. Josh Kulp and Alex Friedman and the Halachic guide of the Hebrew Institute of Riverdale for being helpful resources in making this source sheet