רבא אמר אפילו תימא רבנן אבות אסר רחמנא תולדות לא אסר רחמנא דכתיב (ויקרא כה, ד) ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שדך לא תזרע וגו' מכדי זמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה למאי הלכתא כתבינהו רחמנא למימרא דאהני תולדות מיחייב אאחרנייתא לא מיחייב
(ד) ...בחריש ובקציר תשבת, אין צריך לומר חריש וקציר של שביעית, אלא חריש של ערב שביעית שהוא נכנס בשביעית, וקציר של שביעית שהוא יוצא למוצאי שביעית. רבי ישמעאל אומר, מה חריש רשות, אף קציר רשות, יצא קציר העמר.
(4) ..."From the plowing and the reaping you shall rest"; [this verse] is not needed to discuss the plowing and reaping of the Sabbatical year, rather the plowing of the pre-Sabbatical year that enters the Sabbatical year, and the reaping of the post-Sabbatical year that leaves the Sabbatical year. Rabbi Yishmael says, [this verse is needed to say that] just as [the prohibition extends only to] optional plowing, so too to optional reaping, excluding reaping the Omer [barley offering].
איתמר החורש בשביעית ר' יוחנן ור' אלעזר חד אמר לוקה וחד אמר אינו לוקה לימא בדר' אבין אמר רבי אילעא קמיפלגי דאמר רבי אבין אמר ר' אילעא כל מקום שנאמר כלל בעשה ופרט בלא תעשה אין דנין אותו בכלל ופרט וכלל מאן דאמר לוקה לית ליה דרבי אבין אמר רבי אילעא ומאן דאמר אינו לוקה אית ליה דר' אבין לא דכולי עלמא לית ליה דרבי אבין אמר ר' אילעא מאן דאמר לוקה שפיר ומאן דאמר אינו לוקה אמר לך מכדי זמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה למאי הלכתא כתבינהו רחמנא למימר דאהני תולדות הוא דמיחייב אתולדה אחרינא לא מיחייב
דאמר ר' אסי אמר ר' יוחנן משום ר' נחוניא איש בקעת בית חורתן עשר נטיעות ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני
יש חורש תלם א' וחייב עליו משום שמונה לאוין החורש בשור וחמור והן מוקדשין וכלאים בכרם ובשביעית ויום טוב וכהן ונזיר בבית הטומאה
תנן משקין בית השלחין במועד ובשביעית בשלמא מועד משום טירחא הוא ובמקום פסידא שרו רבנן אלא שביעית בין למאן דאמר משום זורע ובין למאן דאמר משום חורש זריעה וחרישה בשביעית מי שרי
ריטב"א מו״ק ב: ד"ה חרישה וזריעה בשביעית
חרישה וזריעה בשביעית מי שרי. פי' מדאורייתא ואפי' למ"ד החורש בשביעית אינו לוקה, מודה שאפי' בערב שביעית שלשים יום איכא איסור תורה או מהלכה או מקראי כדאיתא לקמן, וכ"ש בשביעית עצמה דאתי בק"ו.
רש"י מסכת ראש השנה דף ב עמוד א
לשמיטין וליובלות - משנכנס תשרי אסור לחרוש ולזרוע מן התורה.
תוספות מסכת עבודה זרה דף נ עמוד ב
דדוקא מלאכות של חרישה וזריעה הוו דאורייתא אבל שאר מלאכות אינן אלא מדרבנן
רמב"ן שמות פרק כג פסוק יא
כי לא הוזהרנו מן התורה אלא על חרישה וזריעה
מאירי מו״ק ג. ד"ה אעפ"י שביארנו
אע"פ שביארנו שהחרישה אינו לוקה עליה בשביעית מ"מ איסור עשה מן התורה יש בה כדכתי' בחריש ובקציר תשבות ואע"פ שהוא נאמר בשבת בסוגיא זו פירשנוהו על השביעית ויש צדדין שהוא לוקה על החרישה והוא אם חרש לחפות זריעותיו בחרישתו ולא משום חרישה אלא משום זריעה שהחיפוי בכלל זריעה הוא כמו שביארנו בכלאים א"כ מה שאמרו באחרון של מכות כ"א ב' יש חורש תלם אחד וחייב עליו שמנה לאוין ומפרש לה שחורש בשור ובחמור מוקדשין וכלאים בכרם ושביעית ונמצא שלוקה על חרישת שביעית וכן על חרישה בכלאים וכאן כתבנו בשניהם שאינו לוקה בחרישה על כל פנים אתה צריך לפרשה במחפה את זריעותיו והוא תולדת זריעה.
שו"ת הרדב"ז (ללשונות הרמב"ם) הלכות שמיטה ויובל פרק א
[שאלת ממני אודיעך דעתי במה שכתב הרמב"ם ז"ל מצות עשה לשבות מעבודת הארץ ועבודת האילן בשנה שביעית שנאמר ושבתה הארץ שבת לה' בחריש ובקציר תשבות. משמע דאיכא מצות עשה מיהת בחרישה בשביעית והוא ז"ל כתב באותו פרק אין אסור מן התורה אלא אותם שני אבות ושתי תולדות היינו זריעה ותולדתה שהיא זמירה קצירה ותולדתה שהיא בצירה.
תשובה הנכון בדברי הרב ז"ל דשלשה מיני חרישה יש חרישה לתקן את הקרקע לא נאסרה מן התורה כלל וזו היא שכתב הרב ז"ל באותו פרק כיצד החורש או החופר לצורך הקרקע וכו' ב' חרישה לחפות את הזרעים וזו זריעה ממש היא והשתא נימא דזריעה וקצירה תרווייהו כתיב בעשה ולא תעשה שנאמר בחריש ובקציר תשבות והיינו עשה ובלא תעשה שנאמר שדך לא תזרע את ספיח קצירך לא תקצור. עוד יש חרישה שלישית שהיא לגדל האילנות שהיא בכלל זריעה כמו שהזמירה היא תולדה דזריעה שהיא לגדל האילן ולהצמיחו כן החרישה לצורך האילנות הוי בכלל זריעה שע"י חרישה זו גדל האילן כמו שע"י חרישה מגדל הזרע והוי בכלל זריעה נמצאת למד דחרישת האילנות בשביעית אסורה מן התורה ולכן דקדק הרב ז"ל בלשונו החופר או החורש לצורך הקרקע דוקא לצורך הקרקע הוי איסורו מדרבנן אבל לצורך הזרעים או לצורך האילנות הוי איסורו מן התורה. לאקשויי מה שהקשו היכי מחמרינן בתוספת שביעית טפי משביעית.
פאת השלחן שביעית פ"כ אות א
ונ"ל דרבינו פוסק דאינו עובר אפילו בעשה על חרישה ומקורו ברוך מירושלמי רפ"ח דכלאים פלוגתא דר' יוסי ור"א ושם כתב ר' יוסי אומר אין לוקין ורא"א לוקין ומסיק ור' יוסי אמר אפילו עשה אין בו ליידה מילה כתב ושבתה הארץ לה' לעניין לא תעשה שבו ר"ל דגלי קרא דאינו עובר אעשה אלא על זמירה ובצירה דווקא....ולכן נקט רבינו תחילה קרא ושבתה הארץ דהוא עבודת הארץ ואח"כ קרא דבחריש ובקציר דס"ל לרבינו דר' ישמעאל ס"ל ג"כ דקרא דבחריש וכ"ו איירי בשביעית וקמ"ל דמותר לקצור העומר בשביעית הגם דקצירה בשביעית בעשה ולא תעשה, דרש דלא כתבה תורה בחריש אלא ידמויי ליה לקציר, כמו דחריש רשות הינו דאין שום חריש מצוה דמצא חרוש אינו חורש ה"נ קציר דקרא מיירי בכה"ג דהוא רשות אבל קציר דמצווה הינו דקצירת העומר דאם מצא קצור קוצר דחי שביעית
חזו"א
סימן י"ז אות א
חרישה אסורה מהתורה בין לרבי ישמעאל ובין לרבי עקיבה ...אבל אין לוקין עליה שאין כאן לאו
סימן י"ח אות ג
והעיקר דחרישה מהתורה לכו"ע ....ומה שדקדקו בלשון הרמב"ם פ"א הל"י שלא הזכיר חרישה ,אין זה דקדוק ,שאין זה עיקר מקומו ,ולא בא אלא לשלול איסור שאר עבודות.