(20) Moses and Aaron did just as the LORD commanded: he lifted up the rod and struck the water in the Nile in the sight of Pharaoh and his courtiers, and all the water in the Nile was turned into blood (21) and the fish in the Nile died. The Nile stank so that the Egyptians could not drink water from the Nile; and there was blood throughout the land of Egypt. (22) But when the Egyptian magicians did the same with their spells, Pharaoh’s heart stiffened and he did not heed them—as the LORD had spoken. (23) Pharaoh turned and went into his palace, paying no regard even to this.
שמות ב ה ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור [ונערתיה הלכת על יד היאר; ותרא את התבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחה];
'ותרא את התיבה בתוך הסוף' - כיון דחזו דקא בעו לאצולי למשה - אמרו לה: "גבירתנו מנהגו של עולם מלך בשר ודם גוזר גזירה אם כל העולם כולו אין מקיימין אותה בניו ובני ביתו מקיימין אותה ואת עוברת על גזירת אביך!?" - בא גבריאל וחבטן בקרקע.
Talmud Bavli, Sotah 12b
And the daughter of Pharaoh came down to bathe at the river. And she saw the ark among the reeds. When [the maidens] saw that she wished to rescue Moses, they said to her, 'Mistress, it is the custom of the world that when a human king makes a decree, though everybody else does not obey it, at least his children and the members of his household obey it; but thou dost transgress thy father's decree!' Gabriel came and beat them to the ground.
במדבר רבה 16:11
אמרו: ונהי בעינינו כחגבים. אמר הקדוש ברוך הוא: ויתרתי עליהם, אלא וכן היינו בעיניהם, יודעים הייתם מה עשיתי אתכם לעיניהם?! מי יאמר שלא הייתם בעיניהם כמלאכים?!
Numbers Rabbah 16:11
“And there we saw Nephilim, Anakites of the Nephilim. And we were like grasshoppers in our eyes, and so we were in their eyes.” “They said, “And we were like grasshoppers in our eyes, and so we were in their eyes.” (Num 13:33) The Holy One said, ‘I forgive them.’ But then they said, ‘And so we were in their eyes,’ [ibid]; and God said, ‘Do you know what I made you like in their eyes? Who can say that you were not like angels in their eyes?’”
בראשית רבה 76:2
ב) דבר אחר: ויירא יעקב מאד ויצר לו אמר ר' יהודה בר' עילאי: לא היא יראה, לא היא צרה? אלא ויירא, שלא יהרוג. ויצר לו, שלא יהרג. אמר: אם הוא מתגבר עלי הורגני, ואם אני מתגבר עליו, אני הורגו. הדא הוא: ויירא, שלא יהרוג. ויצר לו, שלא יהרג. אמר: כל השנים הללו יושב בארץ ישראל, תאמר: שהוא בא עלי מכח ישיבת א"י? כל השנים הללו הוא יושב ומכבד את הוריו, תאמר: שהוא בא עלי מכח כיבוד אב ואם? שהרי כך אמר: יקרבו ימי אבל אבי. תאמר: שמת אותו זקן ובא עלי להרגני? אמר רבי יהודה בר' סימון: כך אמר לו הקב"ה (בראשית לא): שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך, תאמר עד כאן היו התנאים 'ושמרני בדרך הזה', ולא יותר? אמר רבי יודן: אמר לו המקום שוב אל ארץ אבותיך. אף על פי כן ויירא יעקב מאד! אלא מכאן, שאין הבטחה לצדיק בעולם הזה.
Genesis Rabbah 76:2
Then Jacob was greatly afraid and distressed. [Genesis 32:8] Rabbi Yehuda bar Ilai said: If he is afraid, is he not distressed? The meaning, however, is that he was afraid lest he should kill, and he was distressed lest he should be killed.He said: All these years Esau has lived in the Land of Israel. Will he not come to me with the power (of the merit) of having lived in the Land of Israel?
All these years he has lived and honored his parents. Will he not approach me with the power (of the merit) of honoring father and mother? The end of the mourning period will come and will he not say that the old man has died and he has come to kill me?
Rabbi Yehuda son of Simon said: So said the Holy Blessed One: Return to the land of your ancestors and of your birth (Genesis 31) Perhaps this means that (only) until here I will protect you on your journey and no more? Rabbi Yudan said: God said, all the way to the land of your ancestors. Even though God assured him, Jacob was very afraid! From this we learn that there is no assurance for a righteous person in this world.
שמות רבה 23:8
ר' יהודה אומר: מי אמר קלוס להקדוש ברוך הוא, התנוקות, אותן שהיה פרעה מבקש להשליך ליאור, שהם מכירין להקדוש ברוך הוא, כיצד, כשהיו ישראל במצרים והיתה אשה מבנות ישראל מבקשת לילד והיתה יוצאת לשדה ויולדת שם, וכיון שהיתה יולדת, עוזבת הנער ומוסרת אותו להקדוש ברוך הוא ואומרת: רבון העולם, אני עשיתי את שלי ואתה עשה את שלך, אמר ר' יוחנן: מיד היה יורד הקדוש ברוך הוא בכבודו כביכול וחותך טבורן ומרחיצן וסכן . . . וכיון שבאו ישראל לים היו אותן התנוקות שם, והם ראו להקדוש ברוך הוא בים, התחילו אומרים לאבותיהם: זהו אותו שהיה עשה לנו כל אותן הדברים כשהיינו במצרים, שנאמר: 'זה אלי ואנוהו.'
Exodus Rabbah 23:8
R. Judah said: It was those babies whom Pharaoh had sought to cast into the Nile that sang praises to the Holy One, blessed be He, whom they recognized at the Sea. Why was this? Because when Israel were in Egypt and a Hebrew woman was about to give birth, she would go to a field and be delivered there; and as soon as the child was born, she would forsake him and entrust him into the hands of God, saying, “Lord of the Universe! I have done my part; now do Thine.” R. Johanan said, Immediately, God would descend in His glory – can one say thus! – cut their navel, and wash and anoint them . . . When the Israelites came to the Sea, and their children with them, and the latter beheld God at the Sea, they said to their parents: “This is the one who did all those things for us when we were in Egypt,” as it says, “This is my God, and I will glorify Him”. (Exodus 15:2)