בהר סיני לאמר. דכל פרשיות שבת״כ היו הדברות באהל מועד. ואע״ג שבסיני נאמרו ג״כ למשה בכ״ז לא נדברו הפרשיות שיאמרו אותם לישראל עד בואו לא״מ. אבל פרשה זו עד סוף פ׳ בחקתי דמסיים בהר סיני נאמר ונדבר בסיני לאמר לישראל. וגם משה אמרן לישראל אז וכמש״כ שם כ״ד ג׳ בשם המכילתא. ובמס׳ סוטה דל״ז ידוע אשר ברכות וקללות נאמרו בסיני:
ואת כל המשפטים. לפרש״י קאי על דינין שניתנו מכבר והכי מפורש במכילתא יתרו פ״ג על ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם והרמב״ן מיאן ע״פ הפשט לפרש שקרא לפניהם מה שכבר למד עמהם. ולדעתי היינו כל פ׳ ואלה המשפטים שכולה נאמרה למשה בימים אלו של הר סיני :
אולם עוד תני במכילתא ר׳ ישמעאל אמר בתחלת הענין מהו אומר ושבתה הארץ כו׳. שמטים ויובלות ברכות וקללות בסוף הענין מהו אומר אלה החקים והמשפטים והתורות אמרו מקבלים אנו עלינו מפרש דאותה פ׳ שמפורש בה וידבר ה׳ אל משה בהר סיני לאמר הכונה שנאמר עוד לפני מ״ת בחמשה ימים הללו. וזה הפ׳ קרא משה לפני ישראל והיא הברית של בו״ק. וכ״ה בסוטה דף ל״ז. ובאשר דשם ג״כ כתיב והמשפטים שוב ל״ק לשון ואת כל המשפטים. וגם שם אין הפי׳ משפטים ד״מ. אלא במשמעות משפטים שם חקירות של תורה שבע״פ כמש״כ כ״פ במקום שכתוב חקים ומשפטים ועיקרו בס׳ ויקרא י״ח ה׳. וקרא לפניהם הפ׳ שבכתב ודינין שעל הפרשיות הללו. שא״א בלעדן לעשות דבר ה׳: