Part 1 - Multiple Partners in Tanach
וַתֵּ֨רֶא שָׂרָ֜ה אֶֽת־בֶּן־הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה לְאַבְרָהָ֖ם מְצַחֵֽק׃ וַתֹּ֙אמֶר֙ לְאַבְרָהָ֔ם גָּרֵ֛שׁ הָאָמָ֥ה הַזֹּ֖את וְאֶת־בְּנָ֑הּ כִּ֣י לֹ֤א יִירַשׁ֙ בֶּן־הָאָמָ֣ה הַזֹּ֔את עִם־בְּנִ֖י עִם־יִצְחָֽק׃
Sarah saw the son whom Hagar the Egyptian had borne to Abraham playing. She said to Abraham, “Cast out that slave-woman and her son, for the son of that slave shall not share in the inheritance with my son Isaac.”
וַתֵּ֣רֶא רָחֵ֗ל כִּ֣י לֹ֤א יָֽלְדָה֙ לְיַעֲקֹ֔ב וַתְּקַנֵּ֥א רָחֵ֖ל בַּאֲחֹתָ֑הּ וַתֹּ֤אמֶר אֶֽל־יַעֲקֹב֙ הָֽבָה־לִּ֣י בָנִ֔ים וְאִם־אַ֖יִן מֵתָ֥ה אָנֹֽכִי׃
When Rachel saw that she had borne Jacob no children, she became envious of her sister; and Rachel said to Jacob, “Give me children, or I shall die.”
(א) וְהַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֗ה אָהַ֞ב נָשִׁ֧ים נָכְרִיּ֛וֹת רַבּ֖וֹת וְאֶת־בַּת־פַּרְעֹ֑ה מוֹאֲבִיּ֤וֹת עַמֳּנִיּוֹת֙ אֲדֹ֣מִיֹּ֔ת צֵדְנִיֹּ֖ת חִתִּיֹּֽת׃ (ב) מִן־הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֣ר אָֽמַר־ה' אֶל־בְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל לֹֽא־תָבֹ֣אוּ בָהֶ֗ם וְהֵם֙ לֹא־יָבֹ֣אוּ בָכֶ֔ם אָכֵן֙ יַטּ֣וּ אֶת־לְבַבְכֶ֔ם אַחֲרֵ֖י אֱלֹהֵיהֶ֑ם בָּהֶ֛ם דָּבַ֥ק שְׁלֹמֹ֖ה לְאַהֲבָֽה׃ (ג) וַיְהִי־ל֣וֹ נָשִׁ֗ים שָׂרוֹת֙ שְׁבַ֣ע מֵא֔וֹת וּפִֽלַגְשִׁ֖ים שְׁלֹ֣שׁ מֵא֑וֹת וַיַּטּ֥וּ נָשָׁ֖יו אֶת־לִבּֽוֹ׃
(1) King Solomon loved many foreign women in addition to Pharaoh’s daughter—Moabite, Ammonite, Edomite, Phoenician, and Hittite women, (2) from the nations of which the LORD had said to the Israelites, “None of you shall join them and none of them shall join you, lest they turn your heart away to follow their gods.” Such Solomon clung to and loved. (3) He had seven hundred royal wives and three hundred concubines; and his wives turned his heart away.
וְהֶחֱזִ֩יקוּ֩ שֶׁ֨בַע נָשִׁ֜ים בְּאִ֣ישׁ אֶחָ֗ד בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ לֵאמֹ֔ר לַחְמֵ֣נוּ נֹאכֵ֔ל וְשִׂמְלָתֵ֖נוּ נִלְבָּ֑שׁ רַ֗ק יִקָּרֵ֤א שִׁמְךָ֙ עָלֵ֔ינוּ אֱסֹ֖ף חֶרְפָּתֵֽנוּ׃ {ס}
In that day, seven women shall take hold of one man, saying,
“We will eat our own food
And wear our own clothes;
Only let us be called by your name—
Take away our disgrace!”
Part 2 - Pre-Takana
Talmudic Discussion
(י) אִם־אַחֶ֖רֶת יִֽקַּֽח־ל֑וֹ שְׁאֵרָ֛הּ כְּסוּתָ֥הּ וְעֹנָתָ֖הּ לֹ֥א יִגְרָֽע׃
(10) If he take him another wife, her food, her raiment, and her conjugal rights, shall he not diminish.
הוּא אָמַר מִינַּהּ, וְהִיא אָמְרָה מִינֵּיהּ, אֲמַר רַבִּי אַמֵּי: דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ — נֶאֱמֶנֶת, וְטַעְמָא מַאי? הִיא (קַיְימָא) [קִים] לַהּ בְּיוֹרֶה כְּחֵץ, הוּא לָא קִים לֵיהּ בְּיוֹרֶה כְּחֵץ. אֲמַר אִיהוּ: אֵיזִיל אִינְּסִיב אִיתְּתָא וְאֶיבְדּוֹק נַפְשַׁאי. אָמַר רַבִּי אַמֵּי: אַף בָּזוֹ יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: כׇּל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה עַל אִשְׁתּוֹ — יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. רָבָא אָמַר: נוֹשֵׂא אָדָם כַּמָּה נָשִׁים עַל אִשְׁתּוֹ, וְהוּא דְּאִית לֵיהּ לְמֵיזַיְינִינְהִי.
If he said [that the cause for their failure to have children is] from her, and she said it is from him, Rabbi Ami said: With regard to such matters between him and her, she is believed. What is the reason [for this ruling]? She is certain [whether his semen] shoots like an arrow, whereas he is not certain whether it shoots like an arrow. If he says: I will go and marry a [different] woman and examine myself [to see if I am indeed the cause], Rabbi Ami said: Even in this case he must divorce [his first wife] and give [her the payment for her] marriage contract, as I say that whoever marries a woman in addition to his [first] wife must divorce [his first wife] and give [her the payment for her] marriage contract. [Conversely,] Rava said that a man may marry several women in addition to his first wife, and [there is nothing wrong with this practice] as long as he has enough to support them.
אמר איזיל ואינסיב אתתא אבדיק ...והיינו דאמר ר' אמי אף בזו יוציא ויתן כתובה כלומר שיכולה לעכב ומטעמו של ר' אמי אתה למד כן דקאמר כל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה והא לא מתמרא ודאי אלא כשהוא שלא ברצון אשתו יוציא ויתן כתובה ועל הא אתא רבא לומר נושא אדם כמה נשים אפי' שלא ברצון אשתו והוא דיכול למוקים בסיפוקייהו והלכתא כרבא.
R' Yom Tov ben Abraham (1260-1320)
...and this is as R' Ami says, also in this case one divorces and gives her the ketubah, meaning that she can object. And from the reasoning of R' Ami you can learn this, for he says that all who marry multiple women divorce and give the ketubah [to the first]. And this was not said as a matter of certainty, rather in a case where it is not done with the approval of the [first] wife, he divorces and gives her the ketubah. And regarding this, Rava says a man can marry multiple women, [meaning] even not with the approval of [the earlier] wife, and that is where he can support them. And the halacha is like Rava.
לָא צְרִיכָא, דְּאֶפְשָׁר לֵיהּ. אִי הָכִי, אֲפִילּוּ טוּבָא נָמֵי! עֵצָה טוֹבָה קָא מַשְׁמַע לַן: אַרְבַּע — אִין, טְפֵי — לָא, כִּי הֵיכִי דְּנִמְטְיֵיהּ עוֹנָה בְּחֹדֶשׁ.
The Gemara qualifies the mishna’s case: No, it is necessary to teach that he has permission to consummate the levirate marriage with all of his yevamot in the case where it is possible for him to provide for all four women. The Gemara asks: If so, then the same should be true even if there are many more women as well; why does the mishna specifically discuss a case of four women? The Gemara explains: The mishna teaches us good advice; in a case of up to four women, yes, if he can provide for them then it is acceptable to marry all of them. But if there are any more than that, no, he should not, in order that he will be able to meet the conjugal rights of each woman at least once in each month. A Torah scholar is expected to provide conjugal relations once a week. If he marries no more than four women, then that will ensure that each of his wives will receive their conjugal rights at least once a month.
Talmudic Practice
R' Yaakov Elman, "Babylonian Echoes in a Late Rabbinic Legend," Journal of the Ancient Near East Society 4 (January 1972): p. 15
In 212 C.E. the Jews had been made Roman citizens, thus becoming subject to Roman family law, which forbade bigamy. Diocletian formally prohibited bigamy to former colonial subjects in 285. Moreover, R. Ami, a prominent third-century Palestinian Amora, had declared that, in his opinion, it was forbidden for a man to take a second wife without divorcing his first. Thus, pressures from several directions operating over the span of three generations worked to eliminate polygamy from Palestinian Jewry. Indeed, no case of bigamy is known to us from R. Judah's time...
(Footnote 11:)
Conditions in Babylon, however, were different, and there is ample evidence that polygamy continued to be practised there, cf. BT Pesahim 113a, Baba Qama 60b and Yebamoth 65a and 81b.
(וַאֲמַר לֵיהּ) רַב לְרַב אַסִּי: לָא תְּדוּר בְּמָתָא דְּלָא צָנֵיף בַּהּ סוּסְיָא וְלָא נָבַח בַּהּ כַּלְבָּא. וְאַל תָּדוּר בְּעִיר דְּרֵישׁ מָתָא אָסְיָא, וְלָא תִּנְסֵיב תַּרְתֵּי. אִי נָסְבַתְּ תַּרְתֵּי — נְסֵיב תְּלָת.
And [Rav] said to Rav Asi: Do not live in a city where horses do not neigh and where dogs do not bark. And do not live in a city where the mayor is a doctor. And do not marry two [women]. [And] if you do marry two, marry a third.
ולא תינסב תרי - נשים שמא תתיעצנה עליך רעה: נסיב תלת - שאם תתיעצנה השלישית מגלה לך:
R' Shlomo Yitzchaki (1040-1105)
And do not marry two - [Two] women in case they conspire to do evil to you
Marry a third - So if they conspire the third will reveal [their conspiracy] to you
Geonic Rulings
שערי צדק, ד.ד.ס
וששאלתם אדם שיש לו אשה אחת והלך ונטל אשה אחרת עליה, אם רצתה אשתו ראשונה בכך מוטב, ואם לאו גובה כתובתה ממנו ומעשין אותו שיתן לה גט בעל כרחו, וכן הלכה.
Anonymous in Shaarei Tzedek, 4.4.60 (Jerusalem, 1966, p. 150)
You asked: When a married man takes another wife, if the first agrees, fine; if not, she collects her ketuba money from him, and he is coerced to give her a bill of divorce, against his will. So is the law.
(Quoted in Mordechai A. Friedman, Polygyny in Jewish Tradition and Practice: New Sources from the Cairo Geniza, p.45)
ר' שרירא גאון
אבל הדיוט...אין בזה...קצבה, ובלבד שיוכל לקיים כל אחת ואחת בשאר וכסות.
R' Sherira Gaon (c. 906-1006)
Every man [may marry wives] according to his ability; there is no limit. For when the Merciful One wrote "And he shall not have many wives" and we learned "only eighteen", this is in reference to the king, for the kingdom requires his leadership, and if "his heart go astray" to another thing, this would be detrimental. But an ordinary man whose leadership is not needed by the public has no limit, as long as he can maintain them."
(Quoted in Mordechai A. Friedman, Polygyny in Jewish Tradition and Practice: New Sources from the Cairo Geniza, p.45)
Rishonim - Psak & Practice
וקיימא לן כרבא:
R' Yitzchak Alfasi (1013-1103)
And we establish [the halacha] like Rava.
נוֹשֵׂא אָדָם כַּמָּה נָשִׁים אֲפִלּוּ מֵאָה בֵּין בְּבַת אַחַת בֵּין בָּזוֹ אַחַר זוֹ וְאֵין אִשְׁתּוֹ יְכוֹלָה לְעַכֵּב. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה יָכוֹל לִתֵּן שְׁאֵר כְּסוּת וְעוֹנָה כָּרָאוּי לְכָל אַחַת וְאַחַת. וְאֵינוֹ יָכוֹל לָכוֹף אוֹתָן לִשְׁכֹּן בְּחָצֵר אַחַת. אֶלָּא כָּל אַחַת וְאַחַת לְעַצְמָהּ:
R' Moshe ben Maimon (1138-1204)
A man [has the prerogative of] marrying several wives - even 100, whether at one time or one after the other. His wife may not object to this, provided he has the means to provide each [wife] with her subsistence, clothing and conjugal rights as befits her. He may not, however, compel his wives to live in the same courtyard. Instead, each one is entitled to her own household.
Mordechai A. Friedman, Genizah Fragments, The Newsletter of Cambridge University's
Taylor-Schechter Genizah Research Unit at Cambridge University Library, No. 12 October 1986
Recent research by my lamented mentor, Professor S. D. Goitein, and myself has identified tens of cases of polygamy among the Genizah documents...Special undertakings not to marry a second wife begin to appear in Egypt in the late eleventh century...Documents containing agreements with second wives show that women who entered a polygamous marriage were frequently of a lower social class or for some other reason had no choice but to accept the arrangement. The rough draft of a kethubbah of a woman raped and taken captive when the Mamluks conquered Akko from the Crusaders in 1291 is a good example...: “The groom’s first wife permitted him to marry any one of three women that he wants to take. This is the first, and he still has the right to marry two other women.”
Mordechai A. Friedman, Polygyny in Jewish Tradition and Practice: New Sources from the Cairo Geniza, p. 61
The standard Aramaic monogamy-anti slave girl stipulation began to be written in marriage contracts on a more regular basis during the years when the Palestinian Gaon Masliah was the head of Egyptian Jewry (1127-1139). From approximately the same time we read of a monogamy clause used in Jewish marriage contracts in the Maghreb...The Egyptian ketubba stipulation became widespread by the mid-twelfth century and came to be known as one of al-shurut al-ma'luma bi-misr "The well-known stipulations of Fustat" or shurut benot yisrael al-ma'luma "the famous conditions for Jewish girls."
Part 3 - Takana
ראב"ן כתובות
...אבל דורותינו שאין אדם נושא אשה על אשה...
Raavan Ketubot
R' Eliezer ben Natan (1090-1170)
But in our generations when a man does not marry multiple women...
שו"ת הרא"ש כלל מג סימן ח
דוגמא לדבר: חכם אחד היה בארצנו, והיה שמו רבינו גרשום, תיקן תקנות טובות בענין גירושין, והיה בימי הגאונים ז"ל, ותקנותיו וגזרותיו קבועות ותקועות כאלו נתנו מסיני, בשביל שקבלום עליהם ומסרום לדור דור.
Responsa of the Rosh, 43:8
R' Asher ben Yechiel (c. 1250-1327)
There was a scholar in our land and his name was Rabbenu Gershom. He lived during the time of the Ge’onim and instituted good decrees in the matter of divorce. His decrees are established as if they were given from Sinai because [the people] accepted them upon themselves and transmitted them generation after generation.
R' Gil Student, Polygamy: A Bad Idea
...we have very different reports of which prohibitions were included in the Cherem. Avraham Grossman, in his seminal work Chakhmei Ashkenaz Ha-Rishonim, throughly covers all of the scholarly theories on this issue until the time of his writing. As he describes it, theories range from the decrees actually preceding Rabbenu Gershom and he only giving his added approval, to his leading a gathering of united communities in agreeing to these decrees (possibly in stages), to some being from his time and others being of later origin, etc. Grossman gives substantial evidence that the decrees were from Rabbenu Gershom’s time or before (that he renewed) and that shortly afterwards even leading French rabbis were agreeing with the decrees.
נושא אדם כמה נשים דאמר רבא נושא אדם כמה נשים והוא דאפשר למיקם בסיפוקייהו ומ"מ נתנו חכמים עצה טובה שלא ישא אדם יותר מד' נשים כדי שיגיע לכל אחת עונה בחדש ובמקום שיש תקנה שלא ישא אלא אשה אחת הולכין אחר המנהג.
R' Yaakov ben Asher (1269-1343)
A man can marry a number of wives for Rava said a man can marry many wives and this is as long as he is able to provide for them nevertheless our Sages gave good advice not to marry more than four wives so that each one can spend "time" [together with her husband] once / month. In a place where there is an edict not to marry more than one wife we follow that custom.
נושא אדם כמה נשים והוא דאפשר למיקם בסיפוקייהו ומ"מ נתנו חכמים עצה טובה שלא ישא אדם יותר מד' נשים כדי שיגיע לכל אחת עונה בחודש ובמקום שנהגו שלא לישא אלא אשה א' אינו רשאי לישא אשה אחרת על אשתו: (וע"ל ס"ס ב' דאסור לישא שני נשים בשני מקומות) ר"ג החרים על הנושא על אשתו אבל ביבמה לא החרים וכן בארוסה: הגה אם אינו רוצה לכנוס אלא לפטור (מהרי"ק שורש ק"א) וה"ה בכל מקום שיש דיחוי מצוה כגון ששהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה (מרדכי פרק החולץ רשב"א סימן ר"ף ומהר"ם פדוואה סי' י"ט) אמנם יש חולקים וס"ל דחרם ר"ג נוהג אפי' במקום מצוה ואפי' במקום יבום וצריך לחלוץ (הגהות מרדכי דיבמות והגהות מרדכי דכתובות וכ"כ נ"י פ' החולץ) ובמקום שאין הראשונה בת גירושין כגון שנשתטית או שהוא מן הדין לגרשה ואינה רוצה ליקח גט ממנו יש להקל להתיר לו לישא אחרת (כן משמע בתשובת הרשב"א) וכ"ש אם היא ארוסה ואינה רוצה להנשא לו או לפטור ממנו.
R' Yosef Caro (1488-1575) & R' Moshe Isserles (1530-1572)
A man may marry a number of women provided that he has the means to sustain them, and what we find is that the sages gave worthy suggestion that a man marry no more than four women so that he may fulfill his sexual obligation once a month. In a place where they are accustomed to only marry one woman they are not permitted to marry another woman. Note: it is forbidden to marry two women in two places. RABBEINU GERSHOM DECREED CHEREM for one who marries [another] in addition to his wife, but in regards to a Leverite marriage, he did not decree cherem, and such is also the case with a betrothed woman. Rema: If he doesn't want to marry another, but rather to release her, and this is the rule in any place that a mitzvah would be delayed -- for instance, if he was married to his wife for ten years and she didn't give birth (Mordechai, Perek 'Hacholetz' Rashba siman 280 and Maharam Padua Siman 19). However there are those who disagree and say that Rabbeinu Gershom's cherem applies even in a case in which a mitzvah is involved, and even in the case of a Levirite marriage, and one must do Chalitza (see Hagahot Mordechai in Yebamot and Ketubot). And in the case where the first wife is not easily divorceable, e.g. she became mentally infirmed, or the husband is legally allowed to divorce her but she won't accept a Get from him, one should be more lenient and allow him to marry another (see Rashb"a). And this case if she is betrothed and neither wants to marry him nor to be released from the betrothal.
Part 4 - Rationale
שו"ת הרשב"א החדשות סימן קנז
...שלא עשה אלא לגדור בפני הפריצים וההוללים המתעללים בנשים [לגרש] שלא כראוי...
Shu't Rashba 157
R' Shlomo ibn Aderet (1235-1310)
...[the enactment] was only made because of the immoral people of debauchery who abuse women improperly...
מרדכי כתובות רצא
שלא גזר הגאון אלא משום קטטה ולא משום דררא דאורייתא.
Mordechai, Ketubot 291
Mordechai ben Hillel Hakohen (c.1250-1298)
The reason for the enactment is because of quarreling, and not because of any concern for a Torah prohibition.
שו”ת מהר”ם פדוואה סוף סימן י”ד ד”ה אמנם
עוד נכון לומר שתקנת [רבינו גרשום] שלא לישא שתי נשים...כי חששו ושקדו על בנות ישראל בהיותינו בגולה אשר ירבה לו נשים וילד בנים הרבה ולא יוכל להספיקן כי אפילו לרבא דהלכתא כוותיה דאמר בפרק הבא על יבמתו נושא אדם כמה נשים הא מסיים והוא דאית ליה למוזיינינ’ ועל אלה חששו קדמונינו בהיותינו בגולה טרודים וכעניים…
Maharam Padua 14:
R' Meir ben Isaac Katzenellenbogen (1482-1565)
It is further correct to say that the enactment [of Rabbeinu Gershom] not to marry two wives...is because of the concern for the daughters of Israel in exile, for where one has multiple wives and they have many children, he will not be able to sustain them. For even according to Rava, whom the halacha follows, who says in Perek Haba Al Yevamto that a man can marry multiple women, he concludes that is [only] where he can sustain them, and regarding this our predecessors were concerned that the troubles of the exile will leave a person destitute...
דר"ג הרי תיקן ב' תקנות א' שלא לגרש בע"כ והיא עיקרת וכוללת ונתקבלה בכל מקום ...ואידך שלא לישא ב' נשים ואותה לא נתפשטה כ"כ ...ונ"ל דהשני' תלי' בראשונה אחר שגזר שלא לגרש בע"כ ולפעמים ע"כ שלא לרצונו ידור עם נחש בכפיפה א' עי"ז ישא אשה על אשתו ויתרבו קטטות בבתי ישראל ועניות מחזירות על הפתחים דלא מצי למיקם בספוקייהו נמצא תקנתו שלא לגרש בע"כ קלקלה היא, ע"כ חזר ותיקן שלא לישא ב' נשים.
Chatam Sofer
R' Moshe Sofer (1762-1839)
For Rabbeinu Gershom enacted two enactments, one that [a man] cannot divorce [his wife] against her will, and this is the fundamental [decree] and was accepted in every locale...and the other was that one cannot marry two women, and this did not spread to the same extent...and it seems to me that the second depends on the first. After he decreed that one cannot divorce against her will, sometimes [it would happen] that a person does not want to reside in a basket with a snake, so he will marry another woman and it will increase quarrels in the house of Israel and poverty will return to the doorways for he will not be able to support them and one will find that the decree not to divorce against her will is a curse, so [Rabbeinu Gershom] returned and decreed that one not marry two women.
משכנות יעקב, אבן העזר א
ויש למצוא בזה קצת טעם לפי מה דקיי"ל כראב"י דאסור לאדם שישא אשה במדינה זו וילך וישא אחרת במדינה אחרת והוא אוסור תורה כדדרשינן מקרא...ועתה בוע"ה זמן הגלות ואנחנו נעים ונדים ומטולטלים ממקום למקום וממדינה למדינה...
Mishkenot Yaakov, Even Haezer 1
R' Yaakov ben Aaron (d. 1855)
And one can find in this a slight rationale according to what we established, like R' Eliezer ben Yaakov to prohibit a person from marrying a woman in one country and going to marry another in a different country, and this is a Torah prohibition as we derive from the verse...and now in our many sins in the time of exile we move between places and countries...
R' Gavin Michal's translation of R' Shimon Eppenstein
...[to prevent] the daughters of Germany’s monogamous society from becoming second wives to Sefardic Jews.
Part 5 - Objections to Takana
Objection 1 - Localised
שו"ת הרשב"א חלק ג סימן תמו
עיקר תקנתו לא ידעתי, אך מן הדומה: הרב לא תיקן בכל מקום; שאם כן אפילו נשים שאדם מחוייב לגרשן בפני מומין, וכופין את הבעל לגרש...ומ"מ, בין תקן בין לא תקן, אותה תקנה לא פשטה בכל גבולותינו, ואף לא בגבולות פרובינצה הסמוכים לצרפת לא שמענו שפשטה; ומעשים במקומינו בתלמידי חכמים ואנשי מעשה שנשאו אשה על נשיהם, ואחרים רבים, ולא חשש שום אדם בדבר זה מעולם.
Shu't Rashba, 3:446
R' Shlomo ibn Aderet (1235-1310)
I do not know the crux of the decree, but the Rav did not decree in every case, for if so then even where a man is obligated to divorce a woman because of some blemish and we compel the husband to divorce [the decree would prevent him from forcibly divorcing her]. And nevertheless, whether it was decreed or not, that decree did not spread to all our lands, and we did not even hear that it spread within the lands of Provence which are next to France. And it has happened in our lands that talmidei chachamim and good men married multiple women, and many others [did likewise], and no-one ever raised a concern with this.
ולא פשטה תקנתו בכל הארצות: הגה ודוקא במקום שידוע שלא פשטה תקנתו אבל מן הסתם נוהג בכל מקום (תשובת ר"י מינץ סי' ק"י) ועיין בי"ד סי' רכ"ח אם הלך ממקום שנהגו להחמיר למקום שנהגו להקל
R' Yosef Caro (1488-1575) & R' Moshe Isserles (1530-1572)
And his decree was not unilaterally accepted in all the lands.
Rema: Particularly in a place where it is known that his decree wasn't unilaterally accepted, but unless otherwise specified it applies everywhere. See Section 14 Siman 228 for what one should do if he moved from a place where they are stringent on this ruling to a place where they are more lenient.
שו"ת יביע אומר חלק ח – אה"ע סימן ב ד"ה ג) ואגב
...בשומעי כי יש בתי דין שפוסקים להחמיר גם על הספרדים ועדות המזרח בענין זה, בהחילם חדר"ג גם על עדות המזרח בפסקיהם, ושגגה היא בידם, שכבר כתב מהרשד"ם (בחיו"ד סי' קמ), שחרם רגמ"ה לא נתפשט אלא בין האשכנזים. ע"ש. גם הרדב"ז בתשובה שהובאה בשו"ת מהר"י בי רב (סוף סי' סא) כתב, שבירושלים ובכל המקומות האלה לא נתפשטה גזרת רגמ"ה, ונהגו לישא כמה נשים ואין פוצה פה...ואין ספק שהחומרא בזה בזמנינו גורמת לתקלות רבות, שאם הבעל לא דתי, הולך ולוקח לו פילגש הידועה בצבור, ומה הועילו חכמים בתקנתם, ואם הוא דתי בודאי שלא ניצול מהרהורי עבירה הקשים מעבירה, ואולי גם מעשה ח"ו. ...והנה אע"פ שלא יצאה לפועל מחשבתו הטובה של רבינו הגאון מוילנא, מכל מקום הבו דלא להוסיף עלה, להחמיר חומרת החדר"ג גם על הספרדים ועדות המזרח, אשר לא קבלוה מעולם ועד עתה...ואף למנהג העדות שנשבעים על זה תחת החופה, אין שבועה זו אלא מדרבנן, כיון שהיא בלי שם ובלי כינוי...
Yabia Omer 8:2:3
R' Ovadiah Yosef (1920-2013)
I heard that there are courts of law which have ruled stringently also for Sefardim and Eidut Hamizrach in this matter, regarding also the applicability of Rabbeinu Gershom's enactment to eastern communities. And they are mistaken, for the MHRSD"M [R' Shmuel de Medina] has already written that the cherem of Rabbeinu Gershom only spread among Ashkenazim. Also the Radbaz in a responsum brought in Shu't Mahar'i bei Rav writes that in Jerusalem and all these places the enactment of Rabbeinu Gershom has not spread and the practice is to marry multiple women and there is no issue. [R' Ovadiah then brings another 11 sources saying similarly.]...And there is no doubt that the stringency in our times leads to many errors, for if the husband is not religious, he goes and takes a pilegesh known in the community, and [then] what have the sages achieved with their enactment, and if he is religious he will definitely not be saved from thoughts of sin and maybe action too God forbid...and even though the good thoughts of our Rabbi the Vilna Gaon [see source below] have not been enacted in practice, nevertheless it should not be added to by applying the stringency of the enactment of Rabbeinu Gershom to Sefardim and Eidut Hamizrach, who have not accepted it ever or now...And even the communal practice to swear on this matter under the chuppah, this is only a rabbinic oath, since it is done without [God's] name or synonym...
Bat-Zion Eraqi Klorman "Polygamy Practices among Yemeni Jews in Palestine and Early Israel," Parts of Chapter 6 in: Traditional Society in Transition: The Yemeni Jewish Experience, Leiden & Boston: Brill, 2014, pp. 12-13
In January 27, 1939 [Avraham] Tabib [in his capacity as deputy chair of the Yemeni Union in Palestine] and Rabbi Refael Alsheikh, head of the Religious Council of Yemeni Jews (which was attached to the Yemeni Union), wrote to Chief Rabbi Isaac Herzog in Jerusalem, protesting his suggestion to the government to prohibit plural marriage by state law. They said that this prohibition went against Jewish law as explicated in the Torah, the Mishna, the Gemara and Poskim, and against the centuries' old tradition of the Yemeni Jewish community. They added that they did not wish to contest customs accepted by various communities, but they would not keep silent "in face of compulsions which are to be imposed on us." Therefore, their letter continues, "we ask your Eminence to limit the suggestion of the decree only to the communities who are accustomed to this prohibition, excluding those communities who have not accepted this prohibition up to the present date."
...
The old guards' attempts to combat the legal prohibition of polygamy and to preserve it at least in their own community were unsuccessful. Furthermore, during the 1930s and 1940s polygamy became less acceptable to greater sectors of the Yemeni Jewish community, and less tolerable to the none-Yemeni public. Yet, the custom did not disappear and newcomers from Yemen constantly gave it new validation. Following the establishment of the State of Israel and the great immigration of 1949-1950, polygamous families arrived in Israel, and there occurred a number of new such marriages. As long as some Yemeni rabbis were willing to contest the state law against bigamy, sporadic plural marriages happened even as late as the 1970s and the 1980s. Nowadays there are still a number of polygamous families living in Jewish Israel, most of which were formed in Yemen. It appears that since the mid 1980s there have been no new cases of plural marriages. But, during the 1990s a few hundreds of the last Jews of Yemen immigrated to Israel and some were maintaining a polygamous lifestyle. Joining a society that had already rejected polygamy, and being few in number, their arrival did not promote new plural marriages among the veteran Yemeni Jews.
Objection 2 - Expired
שו"ת הרשב"א חלק ג סימן תמו
ואפילו היתה אותה תקנה עולמית, כל שכן ששמענו שלא גזר אלא לזמן ידוע, והוא לסוף האלף החמשית.
Shu't Rashba, 3:446
R' Shlomo ibn Aderet (1235-1310)
And even if it were a universal enactment, all the more so we have heard that it was only decreed for a known period of time, namely until the end of the fifth millennium.
בית יוסף בתשובה דיני כתובות סימן יד
מתשוב' הר"ן שהיה אחר האלף החמישי אין ראיה לסתור מה שכתב הרשב"א ששמע שלא גזר ר"ג אלא עד סוף האלף החמישי שודאי לא ראה תשוב' הרשב"א ז"ל הנז' וגם לא שמע מה ששמע הרשב"א לא שמעתי אינה ראי' שאין אומרים למי שלא ראה את החדש יבא ויעיד אלא למי שרא' ואין ספק שאילו הר"ן היה רואה תשוב' הרשב"א ז"ל...היה סומך על שמועתו.
Beit Yosef in Teshuva, Dinei Ketubot, 14
R' Yosef Caro (1488-1575)
From the responsum of the Ran which was after the fifth millennium there is no proof which contradicts what the Rashba wrote, [namely] that he heard that Rabbeinu Gershom only decreed until the end of the fifth millennium. For it is certain that he did not see the aforementioned responsum of the Rashba and did not hear what the Rashba heard, [but we have the principle that if one] did not hear, that is not a proof [that it did not happen], for we do not say to one who did not see the [new] month that they should come and testify, rather [we take testimony] from those who did see. And there is no doubt that if the Ran had seen the responsum of the Rashba...he would have relied on [what the Rashba] heard.
משכנות יעקב, אבן העזר א
והנה אמרתי לתת לב בשמועה זו שכ' הרשב"א ז"ל שלא גזר ר"ג רק עד סוף אלף החמישי ולחפש ולמצוא טעם לדבר מי הכריחם לתת זמן לגזירה זו הא כל גזירות חכמים נופלות לעולם עד שיעמוד ב"ד הגדול בחכמה ומנין כידוע. ומה נשתנית תקנה זו. ונלע"ד דטעמא דמלתא דכל גזירות חכמים צריכין שיהי' בהן סייג ומשמרת לאיסור תורה כדאי' ביבמות...שאין לחדש שום דבר וגזירה כ"א לעשות סייג לתורה...א"כ בהכרח כל גזירות ותקנות חז"ל יש בהן משום סייג לאסור של תורה...רק זאת יש לב"ד רשות לצורך שעה לפי ענין הדור והנהגתו לתקן תקנה למגדר מלתא ליישר הדורים. ודווקא לצורך שעה ואף לאבור על איזה דבר אם השעה צריכה לכך...ועפ"י הדברים האלה יש לפרש שבעלי השמועה היו סוברים שר"ג ז"ל שתיקן התקנה לא תיקן זאת משום סייג שלא מצאו בזה שום ענין שיהא בזה משום סייג שלא לבא לידי איסור תורה...וע"כ שהי' טעמו משום שראה בזה תקנת הדור לפי השעה הצריכה. וע"כ נתנו בעלי השמועה גבול וזמן לדבר הזה שלא תהא תקנה קבועה לדורות ולא יהיה בזה הוספה ע"ד תורה...ויש למצוא בזה קצת טעם לפי מה דקיי"ל כראב"י דאסור לאדם שישא אשה במדינה זו וילך וישא אחרת במדינה אחרת והוא אוסור תורה כדדרשינן מקרא...ועתה בוע"ה זמן הגלות ואנחנו נעים ונדים ומטולטלים ממקום למקום וממדינה למדינה...
Mishkenot Yaakov, Even Haezer 1
R' Yaakov ben Aaron (d. 1855)
And I said I would suggest a reason for the statement that the Rashba writes about, [namely] that the decree of Rabbeinu Gershom was only made until the end of the fifth millennium, and to seek and find a reason for this matter of why he was forced to give a time limit for this decree. [On the contrary,] all sages' decrees apply forever until a beit din greater in number and wisdom comes, as is known. And what is different about this decree? And it seems in my humble opinion that the rationale is that all sages' decrees need to be applying a protection to a Torah prohibition, as it says in Yevamot...for one cannot introduce anything novel and a decree must provide a protection for the Torah...Accordingly, it has to be the case that all decrees and enactments of our sages provided protection for a Torah prohibition...A beit din only has the power to [decree] for the needs of the hour according to the matter of their generation, to introduce an enactment for the good of their generations. On this basis, some explain that those who [repeated] the statement [regarding the decree's time limit] held that Rabbeinu Gershom fixed the decree not as a fence [for Torah law], for we do not find here any thing that would require a fence to protect a Torah prohibition...[rather], the reason was because he saw [the need] for a decree for the generation according to the needs of the hour. [Therefore] those who heard the statement gave a physical and time limit for this matter so it would not be a decree fixed for the generations and would not become an addition to the Torah...And one can find in this a slight rationale according to what we established, like R' Eliezer ben Yaakov to prohibit a person from marrying a woman in one country and going to marry another in a different country, and this is a Torah prohibition as we derive from the verse...and now in our many sins in the time of exile we move between places and countries...
ים של שלמה יבמות ו:מא
ומ"ש הרשב"א ששמע שר"ג לא גזר אלא לסוף אלף החמישי ומהרי"ק הביאו בשורש ק"א מ"מ האי מילתא לית לא עיקר גבן...היא נדחת חדא דהא לפי טעם שכתב ר' אביגדור כ"ץ בפ' החולץ במרדכי ארוך בתשובה אחת המתחלת אלכה לי אל הגדולים על מה תיקן ר"ג כו' האי תעמ' שייכת האידנא כמו מקדם ואין חילוק בין אלף חמישי לאלף ששי ועוד שכל הגאונים כגון הא"ז ביבמות והמרדכי בשם ר' אביגדור כ"ץ בפ' החולץ וכן הסמ"ק...ואותן הגאונים כולן באלף הששי היו כאשר ידוע ועוד דברוב נוסח התקנות לא הזכיר זמן ואדרבה כתב גבי תקנה בשתי נשים שאין להתיר אלא בק' חכמים מג' קהילו' ומג' ארצות כו' ואעפ"כ לא יתירו עד שיראו טעם טוב בדבר עכ"ל וא"כ איזה טעם טוב המשתנה לעילוי אדרבה בעי"ה הדורות פוחתים ומשתנים לגריעות מידי יום ביום ואף את"ל שלא תיקן אלא לסוף אלף החמישי וג"כ היה טעם לתקנו שלא שייכא אלא עד סוף אלף החמישי ס"ס מאן שרינן הלא צריך ב"ד גדול אחר' במנין ובחכמה כוותיה להתירו וראיי' משובו לכם לאהליכם שאף ישראל לא נאסרו אלא לזמן קצוב וטעם למילייהו היה אפ"ה צריך ב"ד אחרת להתיר כדאיתא פ"ק דביצה...
Yam Shel Shlomo, Yevamot 6:41
R' Shlomo Luria (1510-1573)
And regarding that which the Rashba writes, that he heard that Rabbeinu Gershom only only decreed it until the end of the fifth millennium, and the Maharik brings this in Shoresh 101. However, this matter has no basis...it has been dismissed. [1] Firstly, the reasoning written by R' Avigdor Katz in Perek Hacholetz in the Mordechai at length in a responsum begins: I went to the gedolim [to ask] why Rabbeinu Gershom made his enactment etc. That reasoning is relevant today as in past times and there is no distinction between the fifth and sixth millennium. [2] And furthermore, all the geniuses like the Or Zarua in Yevamot and the Mordechai in the name of R' Avigdor Katz in Perek Hacholetz and likewise the Smak...these geniuses were all in the sixth millennium as is known. [3] And furthermore in most versions of the enactments there is no time mentioned, and on the contrary it is written regarding the enactment of [marrying] two women that it "can only be allowed where there are 100 sages from three communities and three lands etc. and even then it is not allowed unless they see good reasoning in the matter". And accordingly what good reason is there for lifting it, on the contrary in our many sins the [present] generations are diminishing and changing for the worse day by day. And even if one says it was only established until the end of the fifth millennium, and that the reasoning for the enactment was only relevant until the end of the fifth millennium, still ultimately who has permitted it? Surely one needs a beit din that is greater in number and wisdom like it to allow it. And there is a proof [for this] from "return to your tents", where even though Israel was only prohibited [from engaging in that activity] for a fixed time and a reasoning was given for the ruling, even so they needed a later beit din to allow it, as we see in the first chapter of Beitzah...
ולא החרים אלא עד סוף האלף החמישי: הגה ומ"מ בכל מדינות אלו התקנה והמנהג במקומו עומד ואין נושאין ב' נשים וכופין בחרמות ונדויין מי שעובר ונושא ב' נשים לגרש אחת מהן וי"א דבזמן הזה אין לכוף מי שעבר חרם ר"ג (ב"י בסי' ע"ו) מאחר שכבר נשלם אלף החמישי (שם בשם מהרי"ק) ואין נוהגין כן י"א מי שהמירה אשתו מזכה לה גט ע"י אחר ונושא אחרת וכן נוהגין בקצת מקומות (פסקי מהרא"י סי' רנ"ו) ובמקום שאין מנהג אין להחמיר ומותר לישא אחרת בלא גירושי הראשונה (שם מנהגי רינ"וס): טוב לעשות תקנה בחרמות ונידויים על מי שישא אשה על אשתו:
R' Yosef Caro (1488-1575) & R' Moshe Isserles (1530-1572)
Shulchan Aruch: And he only extended the cherem until the end of elef hachamishi.
Rema: In any case, in all of these lands, the decree and the custom stand in their place, and we don't marry two women, and this is a punishable offense, and we force someone who did marry two wives to divorce one of them. And there are those who say that in this day and age, we shouldn't punish one who disobeys this decree because the fifth century [since it was declared] has already passed [and so it is expired], but this is not our custom
Shulchan Aruch:...It is good to make an enactment in relation to forbidding and to excommunicate a person who takes more than one wife.
Objection 3 & 4 - Chukat Goyim & Bal Tosif
והנה לראשונה הנוגע לגזרת רגמ"ה. מלבד שלא נתפשטה גזרתו בכל הארצות. ולא נתקבלה בכל ישראל. דבארצות המערב והמזרח לא חלה כלל. רק במדינת אשכנז לבדה. וזה מפני חמת המציק ודת הערלים. שאינן מתירין לאדם לקחת יותר משתי נשים...לפיכך לא לחנם התירתן תורה. וגם כדי להרבות זרע ישראל. ובדין שיאסרו האומות עליהן יותר מאחת. שבלא"ה הם רבים. וא"צ אלא לישוב המדינה. ומהראוי היה למנוע מלאסור ליהודי שתי נשים. משום איסור דבחוקותיהם לא תלכו. רק משום שהוא בשב ואל תעשה. וגם מחמת הסכנה. ליהודים השוכנים בין הערלים. כשנושאים שתי נשים...כי לא בא לידי תקנה זו אלא מפני סכנת הערלים. משא"כ במקום שאין האומות מקפידין. ודאי לא גזר. להוסיף על ד"ת מה שאין בו סייג ולא גדר לתורה. אלא ההפך ובטול מצוה ומעוט זרע הקדוש חלילה.
R' Yaakov Emden (1697-1776)
In regards to the first [question] regarding the decree of Rabbeinu Gershom, aside from the fact that his decree was not accepted in all lands, nor by all Jewish communities for it never applied at all to the communities of the east or the west, only in the Germanic empire alone, and moreover it was influenced by the prevailing morals of the [Christians] who forbade a man from having more than one wife...So it is not for nothing that the Torah allowed [polygamy, rather] in order to increase the offspring of Israel. And the reasoning behind the law that the nations have instituted against polygamy is because without such a law, each country would become populated beyond what that country can accommodate for its existence. And it would be appropriate to remove the prohibition of polygamy on the basis of "And in their ways you shall not walk". But it was only [acceptable] because it was a case of being passive [as opposed to actively following non-Jewish ways]. And also because of the danger to Jews living among non-Jews when they would marry two women...for the enactment only came about because of the danger [from] the non-Jews. By contrast, in a place where the nations are not demanding [on this point, Rabbeinu Gershom] certainly would not decree, adding to the words of the Torah without an appropriate premise such as a safeguard to the Torah herself. On the contrary, it is a detriment, contributing to the neglect of bringing children into the world and the minimisation of sacred seed.
...וקרוב בעיני שלא התיר הרמב"ם ז"ל לישא נשים הרבה בזמן הזה אלא לפי מנהג ארץ הישמעלי' שנוהגים בכך:
...and it seems that Rambam only allowed marrying multiple women in our times in accordance with the common practice in the land of the Yishmaelim who do this.
תשובות הרשב"א/חלק ד/שיד
כי אף בכשרות החרים רבינו גרשום ז"ל שלא ישא אדם אשה על אשה, אלא שהרמב"ם ז"ל מראה פנים להיתר שישא נשים רבות, כמנהג הישמעאלים שעושין כן.
Teshuvot HaRashba, 4:314
R' Shlomo ibn Aderet (1235-1310)
For even when [the second marriage is] kosher, Rabbeinu Gershom decreed that a man should not marry multiple wives. But Rambam indicates his permit to marry multiple women, as is the practice of the Yishmaelim who do this.
Objection 5 - Prevents Redemption...
כתב שכתב הרה"ג רבי שמואל העליר מצפת ביום י"ד טבת תרל"ו, תולדות הגר"א, רבי בצלאל לנדא (עמוד קז)
והנני מעיד עלי שמים וארץ, כי כמה פעמים שמעתי מהגאון החסיד רבי ישראל משקלוב זצ"ל מחבר ספר פאת השלחן, ששמע מפי הגאון האמיתי החסיד רבינו אליהו מוילנא זיע"א, כי אילו היה עולה הדבר בידו היה מבטל תורה ותפלה ומסבב מעיר לעיר וממדינה למדינה לבטל החרם דר' גרשום בענין איסור לשאת שתי נשים, כי ע"י ביטול החרם תהיה התקרבות הגאולה, וגם להשפיע שהכהנים ישאו כפיהם לברך ברכת כהנים בכל יום.
Letter written by R' Shmuel Haalir from France in Toldot Hagra, authored by R' Betzalel Landau
I swear on heavens and earth that many times I heard from the genius the chassid R' Yisrael of Shklov, author of the Peat Hashulchan, that he heard from the mouth of the true genius, the chassid our Rabbi Eliyahu from Vilna, that if he had had the opportunity he would have neglected Torah and prayer and gone round from city to city and country to country to cancel the cherem of Rabbeinu Gershom regarding the prohibition of marrying two women, for cancelling the cherem would bring closer the redemption, and also that Kohanim raise their hands to do Birkat Kohanim every day.
And Finally:
...אנשי צרפת היא פרנצ''ה...
על הרוב יקח שתי נשים עד שלא יהיה קבע מחשבתם אלא בתשמיש ובאכילה ובשתייה ובשאר הנאות הגוף...
R' Moshe ben Maimon (1138-1204)
...men of France...
...most of them take two wives, so that their minds are always on sex, food and drink, and other bodily pleasures."
Mordechai A. Friedman, Polygyny in Jewish Tradition and Practice: New Sources from the Cairo Geniza, p. 53
Scholars have shown that this letter is probably spurious.