(ח) חטאת ואשם ודאי מכפרין. מיתה ויום הכפורים מכפרין עם התשובה. התשובה מכפרת על עברות קלות על עשה ועל לא תעשה. ועל החמורות היא תולה עד שיבוא יום הכפורים ויכפר. (ט) האומר, אחטא ואשוב, אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה. אחטא ויום הכפורים מכפר, אין יום הכפורים מכפר. עברות שבין אדם למקום, יום הכפורים מכפר. עברות שבין אדם לחברו, אין יום הכפורים מכפר, עד שירצה את חברו. את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה, [ויקרא טז:ל] "מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו," עברות שבין אדם למקום, יום הכפורים מכפר; עברות שבין אדם לחברו, אין יום הכפורים מכפר, עד שירצה את חברו. אמר רבי עקיבא, אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרין, ומי מטהר אתכם, אביכם שבשמים, שנאמר, [יחזקאל לו:כה] "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם." ואומר, [ירמיה יז:יג] "מקוה ישראל ה'", מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל.
(8) The sin-offering and guilt-offering atone [for sin]. Death and Yom Kippur atone with repentance. Repentance atones for minor transgressions of positive or negative commandments; for grave transgressions, it obtains a respite until Yom Kippur completes the atonement. (9) One who says, "I will sin, and then repent, I will sin [again], and then repent," will not receive an opportunity to repent; [for one who says] "I will sin, and Yom Kipur will atone," Yom Kippur will not atone. Yom Kippur atones for transgressions between a person and God, but for a transgression against one's neighbor, Yom Kipur cannot atone, until he appeases his neighbor. Thus R. Eleazar ben Azariah expounds the text, "From all your sins before the Lord shall ye be clean": For transgressions between a person and God, Yom Kippur atones, for transgressions against one's neighbor, Yom Kippur cannot atone, until he appeases his neighbor. R. Akiva says, Happy are you, Israel! Before whom are you purified, and who purifies you [of your transgressions]? Your Father Who is in heaven. For it is said, "Then will I sprinkle clean water upon you, and ye shall be clean"; and it is also said, "The ritual bath of Israel is the Lord"; even as a ritual bath purifies the unclean, so does the Holy One, Blessed be He, purify Israel.
(א) א,א כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, בֵּין עֲשֵׂה בֵּין לֹא תַעֲשֶׂה--אִם עָבַר אָדָם עַל אַחַת מֵהֶן, בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה--כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיָשׁוּב מֵחֶטְאוֹ, חַיָּב לְהִתְוַדּוֹת לִפְנֵי הָאֵל בָּרוּךְ הוּא: שֶׁנֶּאֱמָר "אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל-חַטֹּאת הָאָדָם . . . וְהִתְוַדּוּ, אֶת-חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ" (במדבר ה,ו-ז), זֶה וִדּוּי דְּבָרִים. וּוִדּוּי זֶה מִצְוַת עֲשֵׂה.
(1) All of the commandments in the Torah: whether they be the positive commandments, or the negative commandments; if a person transgressed any of them, whether he did so intentionally, whether he did so unintentionally, when he repents and returns from sinning - he is obligated to confess before God, as it says, (Numbers 5:6-7) "When a man or a women does any of the sins of man...and he shall confess his sin that he committed..." - this refers to a verbal confession. And confession, that is a positive commandment.
(ב) א,ב כֵּיצַד מִתְוַדֶּה--אוֹמֵר אָנָּא ה' חָטָאתִי עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ, וְעָשִׂיתִי כָּךְ וְכָּךְ, וַהֲרֵי נִחַמְתִּי וּבֹשְׁתִּי בְּמַעֲשַׂי, וּלְעוֹלָם אֵינִי חוֹזֵר לְדָבָר זֶה. זֶה הוּא עִיקָרוֹ שֶׁלַּוִּדּוּי; וְכָל הַמַּרְבֶּה לְהִתְוַדּוֹת וּלְהַאֲרִיךְ בְּעִנְיָן זֶה, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.
(2) How does he confess? He says, "Please God, I have sinned, I have erred, I have [willfully but unrebelliously] transgressed, I have done such-and-such [specific sins], I am regretful, and ashamed for my actions, and I will never again return to my old ways." This is the essence of the confession, and anyone who wants to lengthen [his confession], this is praiseworthy.
(ט) א,ט [ד] אַף עַל פִּי שֶׁהַתְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת עַל הַכֹּל, וְעַצְמוֹ שֶׁלְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר--יֵשׁ עֲבֵרוֹת שְׁהֶן מִתְכַּפְּרִין בְּשָׁעָתָן, וְיֵשׁ עֲבֵרוֹת שְׁאֵין מִתְכַּפְּרִין אֵלָא לְאַחַר זְמָן. כֵּיצַד: עָבַר אָדָם עַל מִצְוַת עֲשֵׂה שְׁאֵין בָּהּ כָּרֵת, וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה--אֵינוּ זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ מִיָּד, וּבְאֵלּוּ נֶאֱמָר "שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים, אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם" (ירמיהו ג,כב).
(9) Even though teshuvah atones for all, and the day of Yom Kippur itself atones - there are some sins that can be atoned for in their time, and some sins which are only atoned after time has passed. What case is that? If a person violated a positive commandment for which the punishment is not karet and did teshuvah - before he can even move he is forgiven, and regarding such people it is said, Return, backsliding children; I will heal your backslidings (Jeremiah 3:22).
(א) ב,א אֵיזוֹ הִיא תְּשׁוּבָה גְּמוּרָה--זֶה שֶׁבָּא לְיָדוֹ דָּבָר שֶׁעָבַר בּוֹ, וְאִפְשָׁר בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת, וּפֵרַשׁ וְלֹא עָשָׂה מִפְּנֵי הַתְּשׁוּבָה, לֹא מִיִּרְאָה וְלֹא מִכִּשְׁלוֹן כּוֹחַ. כֵּיצַד: הֲרֵי שֶׁבָּא עַל אִשָּׁה בַּעֲבֵרָה, וּלְאַחַר זְמָן נִתְיַחַד עִמָּהּ וְהוּא עוֹמֵד בְּאַהֲבָתוֹ בָּהּ וּבְכוֹחַ גּוּפוֹ, וּבַמְּדִינָה שֶׁעָבַר בָּהּ, וּפֵרַשׁ וְלֹא עָבַר--זֶה הוּא בַּעַל תְּשׁוּבָה גְּמוּרָה. הוּא שֶׁשְּׁלֹמֹה אוֹמֵר "וּזְכֹר, אֶת-בּוֹרְאֶיךָ, בִּימֵי, בְּחוּרֹתֶיךָ" (קוהלת יב,א).
(1) What is complete teshuvah? When a person has the opportunity to commit the same sin, and he possess the ability to do it, but he separates and does not do it because of teshuvah and not out of fear or lack of strength. What is an example? A person who had illicit sex with a woman, and after some time he is alone with her, and he still loves her and possesses his physical power and is in the same country where he committed the sin, but he separates and does not sin – that person is a complete ba’al teshuvah, about whom [King] Solomon said, Remember your Creator in the days of your youth (Ecclesiastes 12:1).
(ג) ב,ג [ב] וּמַה הִיא הַתְּשׁוּבָה--הוּא שֶׁיַּעֲזֹב הַחוֹטֶא חֶטְאוֹ, וִיסִירֶנּוּ מִמַּחְשַׁבְתּוֹ וְיִגְמֹר בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂהוּ עוֹד, שֶׁנֶּאֱמָר "יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ, וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו" (ישעיהו נה,ז). וְכֵן יִתְנַחַם עַל שֶׁעָבַר, שֶׁנֶּאֱמָר "כִּי-אַחֲרֵי שׁוּבִי, נִחַמְתִּי, וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי, סָפַקְתִּי עַל-יָרֵךְ" (ירמיהו לא,יח); וְיָעִיד עָלָיו יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת שֶׁלֹּא יָשׁוּב לְזֶה הַחֵטְא לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמָר "וְלֹא-נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ, לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ--אֲשֶׁר-בְּךָ, יְרֻחַם יָתוֹם" (הושע יד,ד). וְצָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת בִּשְׂפָתָיו, וְלוֹמַר עִנְיָנוֹת אֵלּוּ שֶׁגָּמַר בְּלִבּוֹ.
(3) What is teshuvah? It is when a person abandons the sin that he sinned and removes it from his thoughts and commits in his heart that he will not do it again, as it says, The wicked should abandon his path etc. (Isaiah 55:7). And also that he regrets sinning, as it says, After I returned I regretted (Jeremiah 31:18). And the One Who Knows Hidden Things testifies about him that he will never return to this sin, as it says, And we will no longer call the work of our hands “god” etc. (Hosea 14:4). And he must confess verbally and say these things that he has committed in his heart.
(ו) ב,ו [ה] וּשְׁבָח גָּדוֹל לַשָּׁב שֶׁיִּתְוַדֶּה בָּרַבִּים וְיוֹדִיעַ פְּשָׁעָיו לָהֶם, וּמְגַלֶּה עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵרוֹ לַאֲחֵרִים, וְאוֹמֵר לָהֶם אָמְנָם חָטָאתִי לִפְלוֹנִי וְעָשִׂיתִי לוֹ כָּךְ וְכָּךְ, וַהֲרֵינִי הַיּוֹם שָׁב וְנִחַם. וְכָל הַמִּתְגָּאֶה וְאֵינוּ מוֹדִיעַ, אֵלָא מְכַסֶּה פְּשָׁעָיו--אֵין תְּשׁוּבָתוֹ גְּמוּרָה, שֶׁנֶּאֱמָר "מְכַסֶּה פְשָׁעָיו, לֹא יַצְלִיחַ" (משלי כח,יג).
(6) It is very praiseworthy for the penitent to confess in public and disclose his sins to them, and reveal interpersonal sins to others and tell them: “I surely sinned against so-and-so and did such-and-such to him; but today, behold, I return and regret.” But anyone who is prideful and does not disclose, but rather hides his sins – his teshuvah is not complete, as it says, One who covers his transgressions shall not prosper (Proverbs 28:13).
(ז) ב,ז בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בַּעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. אֲבָל שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין הַמָּקוֹם--אֵינוּ צָרִיךְ לְפַרְסַם עַצְמוֹ, וְעַזּוּת פָּנִים הִיא לוֹ אִם גִּלָּם: אֵלָא שָׁב לִפְנֵי הָאֵל בָּרוּךְ הוּא, וּפוֹרֵט חֲטָאָיו לְפָנָיו, וּמִתְוַדֶּה עֲלֵיהֶן בִּפְנֵי רַבִּים, סְתָם. וְטוֹבָה הִיא לוֹ שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה עֲווֹנוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר "אַשְׁרֵי נְשׂוּי-פֶּשַׁע; כְּסוּי חֲטָאָה" (תהילים לב,א).
(7) What situation are we talking about? Interpersonal sins. But with regard to sins between a person and the Omnipresent, one need not expose oneself; and it is arrogance if one reveals them. Instead, one should return before God, blessed is He, specify his sins before Him, and confess them in public only generally. And it is better for him that his sins are not revealed, as it says, Happy is he whose transgression is forgiven, whose sin is covered (Psalms 32:1).