Un peu de hamets

ByJosh Weiner

Pesach

שאלות ותשובות מן השמים ע׳

(א) ועוד שאלתי על חמץ בפסח אם הלכה כדברי האומרים במשהו:

(ב) והשיבו מצות חמץ הרי היא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל כולם וקיבלוה עליהם באהבה ובחיבה ובריעות והחמירו בכלליה ופרטי' הלא תראה שהחמיר בה הכתוב בבל יראה ובל ימצא משא"כ בשארי אסורים שבתורה חוץ מע"ז שכתוב בה לא תביא תועבה אל ביתך, וכל המאריך בדקדוקיהם מאריכין לו ימיו ושנותיו:

Shut min haShamayim 70

J'ai également posé une question [dans mon rêve] concernant le hamets à Pessah. Est-ce que la halakha suit ceux qui disent que même une infime quantité de hamets dans un mélange ne peut jamais être annulée ?

Ils ont répondu : les commandements concernant le hamets ont été les premiers donnés aux enfants d'Israël ; ils ont été acceptés avec amour, chaleur et joie, et ils ont été gardés strictement jusqu'aux détails les plus infimes. On voit que la Tora a été stricte au point d'interdire même de le voir et de le posséder. Ce n'est le cas d'aucune autre interdiction, à l'exception de l'idolâtrie, pour laquelle il est écrit "N'introduisez pas dans votre maison une chose détestable" (Deutéronome 7:26). Tous ceux qui augmentent leur pratique méticuleuse verront les jours et les années de leur vie augmenter également.

פסחים כ״ט ב:ו׳-י׳

אָמַר רַב: חָמֵץ בִּזְמַנּוֹ, בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ — אָסוּר. שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ, בְּמִינוֹ — אָסוּר, שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ — מוּתָּר. בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא בְּנוֹתֵן טַעַם, שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ מוּתָּר? הָא יְהֵיב טַעְמָא! אֶלָּא בְּמַשֶּׁהוּ. חָמֵץ בִּזְמַנּוֹ, בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ אָסוּר, רַב לְטַעְמֵיהּ, דְּרַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה, בְּמִינוֹ — בְּמַשֶּׁהוּ, שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ — בְּנוֹתֵן טַעַם. רַב גָּזַר חָמֵץ בִּזְמַנּוֹ שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ אַטּוּ מִינוֹ. וְשֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ בְּמִינוֹ — אָסוּר, כְּרַבִּי יְהוּדָה. וְשֶׁלֹּא בְּמִינוֹ — מוּתָּר, דְּשֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ וְשֶׁלֹּא בְּמִינוֹ אַטּוּ מִינוֹ — כּוּלֵּי הַאי לָא גָּזְרִינַן.

Pesachim 29b:6-10

Rav said: With regard to leavened bread that becomes mixed with permitted food, the following distinction applies. During its time of prohibition, i.e., during the seven days of Passover, leavened bread is forbidden whether it is mixed with its own type, for example, when leavened flour is mixed with matza flour or when unleavened matza is mixed with leavened matza, or it is mixed with another type of substance. Not during its time of prohibition, but rather after Passover, if it is mixed with its own type of substance, then it is prohibited. However, if it is mixed with another type of substance, then it is permitted. The Gemara asks: With what are we dealing? If you say that there is enough leavened bread such that it gives flavor to the mixture, i.e., at least one part in sixty, then if it is not during its time and mixed with another type of substance, why is it permitted? Doesn’t it give flavor to the mixture, and, as one who eats this mixture will distinguish the forbidden flavor, the entire mixture is forbidden? Rather, this case is dealing with any amount, a minimal quantity of leavened bread that has been mixed with a large quantity of matza. The halakha in this case is that leavened bread during its time of prohibition is forbidden, whether it is mixed with its own type of substance or with another type of substance. This statement of Rav conforms to his line of reasoning as follows: As it is Rav and Shmuel who both say: With regard to any foods forbidden by the Torah that become mixed with permitted foods, if the permitted food is of its own type, such that it is impossible to distinguish one from another, then even any amount of the prohibited substance renders the entire mixture prohibited. However, if the forbidden food was mixed with another type of substance, then the mixture becomes prohibited only when there is enough of the forbidden item to give flavor to the mixture. Rav rendered an additional decree prohibiting leavened bread during its time of prohibition, when that leavened bread is mixed with another type of food even when only a small bit of it is mixed in, due to the prohibition against consuming a comparable mixture with its own type of substance. Owing to the severity of the prohibition against consuming leavened bread during Passover, Rav thought it necessary to render this additional decree. Rav’s statement that leavened bread is forbidden not during its time, when it is mixed with its own type of substance, is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says that according to the Torah, leavened bread is forbidden even after Passover, and thus even a mixture of it is prohibited. But if it is mixed with another type of substance it is permitted, because there is no need to go so far as to render a decree with regard to a mixture with another type of substance not during its time, due to the prohibition of a mixture with the same type of substance. Rav maintains that when any prohibited item falls into a mixture of a different type of substance, it is nullified, unless it gives flavor to the new mixture. Therefore, the same principle should apply to leavened bread after Passover, and a small amount should be nullified once the more serious prohibition no longer applies to it.

פסחים כ״ט ב:י״א-ל׳ א:א׳

שְׁמוּאֵל אָמַר: חָמֵץ בִּזְמַנּוֹ, בְּמִינוֹ — אָסוּר, שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ — מוּתָּר. שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ, בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ — מוּתָּר. חָמֵץ בִּזְמַנּוֹ, בְּמִינוֹ — אָסוּר, שְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ — דְּרַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה, בְּמִינוֹ — אֲסוּרִין בְּמַשֶּׁהוּ, שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ — בְּנוֹתֵן טַעַם. שֶׁלֹּא בְּמִינָן אַטּוּ מִינָן לָא גָּזַר. שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ, בֵּין בְּמִינָן בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינָן — מוּתָּרִין, כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.

וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: חָמֵץ בִּזְמַנּוֹ, בֵּין בְּמִינוֹ וּבֵין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ — אָסוּר בְּנוֹתֵן טַעַם. שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ, בֵּין בְּמִינָן בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינָן — מוּתָּר. חָמֵץ בִּזְמַנּוֹ, בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם — רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ, דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה, בֵּין בְּמִינָן בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינָן — בְּנוֹתֵן טַעַם. שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ, בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ מוּתָּרִין, כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.

אָמַר רָבָא: הִלְכְתָא חָמֵץ בִּזְמַנּוֹ, בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ — אָסוּר בְּמַשֶּׁהוּ, כְּרַב. שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ, בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ — מוּתָּר, כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.

Pesachim 29b:11-30a:1

In contrast, Shmuel said that if leavened bread becomes mixed with permitted food during its time of prohibition, then the following distinction applies: If it becomes mixed with its own type of food it is forbidden, but if it becomes mixed with another type of food it is permitted. If it becomes mixed together not during its time of prohibition, but after Passover, then regardless of whether it becomes mixed with its own type or with another type of substance, it is permitted. With regard to the statement that leavened bread mixed with the same type of substance during its time of prohibition is forbidden, Shmuel conforms to his line of reasoning below: As it is Rav and Shmuel who both say: With regard to any foods prohibited by the Torah that become mixed with permitted foods, if the permitted food is of its own type, such that it is impossible to distinguish one from another, then even any amount of the prohibited substance renders the entire mixture prohibited. However, if the prohibited food is mixed with another type of substance, then the mixture becomes prohibited only when there is enough of the forbidden item to give flavor to the mixture. And Shmuel did not render a decree prohibiting a mixture with another type of substance, due to the prohibition against consuming a mixture with its same type. However, not during its time, but rather after Passover, the mixture is permitted, regardless of whether it was mixed with its own type or with another type. And this statement is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who states that after Passover one may derive benefit from leavened bread that was owned by a Jew during Passover. And Rabbi Yoḥanan said: With regard to leavened bread that falls into a mixture during its time of prohibition, whether it is mixed with its own type of substance or another type of substance, it becomes prohibited only when there is enough of the forbidden item to give flavor to the mixture. However, not during its time of prohibition, but rather after Passover, it is always permitted, regardless of whether it falls into a mixture of its own type of substance or whether it falls into a mixture of another type of substance. The Gemara explains this position: With regard to the statement that leavened bread that falls into a mixture during its time of prohibition, whether with its own type of food or with another type of food, then it is prohibited only when it gives flavor to the mixture, Rabbi Yoḥanan conforms to his line of reasoning below. As it is Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish who both say: With regard to any foods forbidden by the Torah that fall into a mixture, whether of its own type of food or another type of food, the mixture is prohibited when there is enough of the forbidden item to give flavor to the mixture. If less than this amount falls into the mixture, it is nullified by the large majority of permitted food. Rabbi Yoḥanan’s statement that not during its time of prohibition, but rather after Passover, it is permitted, regardless of whether it falls into a mixture of its own type of food or into a mixture of another type of food, is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who maintains that leavened bread owned by a Jew during Passover is not prohibited afterward. Rava said: The halakha is that with regard to the prohibition against eating a mixture of leavened bread during its time of prohibition, i.e., during Passover, regardless of whether it is mixed with its own type or with another type, it is forbidden, even if any amount becomes mixed in, in accordance with the opinion of Rav. Not during its time of prohibition, but rather after the conclusion of Passover, regardless of whether the leavened bread was mixed with its own type or with another type, it is permitted, even when it gives flavor to the mixture. This is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who states that leavened bread owned by a Jew during Passover is permitted after Passover.

רש"י על פסחים ל׳ א:א׳:א׳

אמר רבא הלכתא כו' - ש"מ דפסק רבא הלכתא דכל איסורין שבתורה במינן במשהו ולא שני לן בין חמץ לשאר איסורי אלא בהא מילתא דגזר שלא במינן אטו מינן שמעינן מינה חלב שנפל לקדירה אוסר במשהו וכן הלכה והא דקי"ל כל איסורין שבתורה בששים בשלא במינן הוא:

Rashi on Pesachim 30a:1:1

...

רי"ף פסחים ז׳ ב:ב׳

אמר רבא הלכתא חמץ בזמנו בין במינו ובין שלא במינו אסור. ומדלא קא יהיב שיעורא למלתיה, שמע מינה במשהו (כרב) ושלא בזמנו בין במינו ובין שלא במינו מותר כר' שמעון.

Rif Pesachim 7b:2

...

המאור הקטן על פסחים ז׳ ב:ב׳

וכתב הרי"ף ז"ל מדלא קא יהיב שיעורא למילתיה שמע מינה במשהו כרב. ומדבריו אתה למד שמה שנמצא כתוב בכל ספרי הגמ' שלנו "במשהו כרב" אינו מעיקר הגמ' אלא תלויה היתה מפירושי הראשונים והכניסוה הסופרים בספרים, ועיקר הגירסא הוא כמו שכתבנו. וכן נמצא בנוסחאות מדוקדקות וישנות. וחכמי צרפת וחכמי נרבונה עמודי עולם ז"ל פירשוה לשמעתיה דרבא כולה כר' יוחנן...וכן נמצא בכתב ידי מר יוסף בר יושת"ו ממדינת גייא"ן שהעיד על רבו הרי"ף ז"ל שחזר בו בסוף ימיו ממה שכתב בסוף מסכת ע"ז ופסק הלכתא כרב ושמואל מדאביי ורבא וחזר לפסוק הלכה כרבי יוחנן וריש לקיש וכן דעתנו נוטה לדברים הללו כחזרו של הרי"ף וכדעת חכמי צרפת וחכמי נרבונה אלא שאין אנו מודים כן בחמץ בפסח לפי שנהגו בו איסור:

HaMaor HaKatan on Pesachim 7b:2

...

תוספות על פסחים ל׳ א:א׳:א׳

...ועוד אומר ר"ת דלא גרסי' "במשהו כרב"; וכן משמע בה"ג דלא גרס ליה, וסבר רבא גם בחמץ כר' יוחנן... ובחמץ בפסח לא עשה ר"ת מעשה אע"ג דבשאלתות דרב אחאי נמי איתא דרבא אית ליה גם בחמץ בנ"ט:

Tosafot on Pesachim 30a:1:1

...

https://bavli.genizah.org/