(א) ועוד שאלתי על חמץ בפסח אם הלכה כדברי האומרים במשהו:
(ב) והשיבו מצות חמץ הרי היא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל כולם וקיבלוה עליהם באהבה ובחיבה ובריעות והחמירו בכלליה ופרטי' הלא תראה שהחמיר בה הכתוב בבל יראה ובל ימצא משא"כ בשארי אסורים שבתורה חוץ מע"ז שכתוב בה לא תביא תועבה אל ביתך, וכל המאריך בדקדוקיהם מאריכין לו ימיו ושנותיו:
J'ai également posé une question [dans mon rêve] concernant le hamets à Pessah. Est-ce que la halakha suit ceux qui disent que même une infime quantité de hamets dans un mélange ne peut jamais être annulée ?
Ils ont répondu : les commandements concernant le hamets ont été les premiers donnés aux enfants d'Israël ; ils ont été acceptés avec amour, chaleur et joie, et ils ont été gardés strictement jusqu'aux détails les plus infimes. On voit que la Tora a été stricte au point d'interdire même de le voir et de le posséder. Ce n'est le cas d'aucune autre interdiction, à l'exception de l'idolâtrie, pour laquelle il est écrit "N'introduisez pas dans votre maison une chose détestable" (Deutéronome 7:26). Tous ceux qui augmentent leur pratique méticuleuse verront les jours et les années de leur vie augmenter également.
שְׁמוּאֵל אָמַר: חָמֵץ בִּזְמַנּוֹ, בְּמִינוֹ — אָסוּר, שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ — מוּתָּר. שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ, בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ — מוּתָּר. חָמֵץ בִּזְמַנּוֹ, בְּמִינוֹ — אָסוּר, שְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ — דְּרַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה, בְּמִינוֹ — אֲסוּרִין בְּמַשֶּׁהוּ, שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ — בְּנוֹתֵן טַעַם. שֶׁלֹּא בְּמִינָן אַטּוּ מִינָן לָא גָּזַר. שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ, בֵּין בְּמִינָן בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינָן — מוּתָּרִין, כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: חָמֵץ בִּזְמַנּוֹ, בֵּין בְּמִינוֹ וּבֵין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ — אָסוּר בְּנוֹתֵן טַעַם. שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ, בֵּין בְּמִינָן בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינָן — מוּתָּר. חָמֵץ בִּזְמַנּוֹ, בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם — רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ, דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה, בֵּין בְּמִינָן בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינָן — בְּנוֹתֵן טַעַם. שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ, בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ מוּתָּרִין, כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.
אָמַר רָבָא: הִלְכְתָא חָמֵץ בִּזְמַנּוֹ, בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ — אָסוּר בְּמַשֶּׁהוּ, כְּרַב. שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ, בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ — מוּתָּר, כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.
אמר רבא הלכתא חמץ בזמנו בין במינו ובין שלא במינו אסור. ומדלא קא יהיב שיעורא למלתיה, שמע מינה במשהו (כרב) ושלא בזמנו בין במינו ובין שלא במינו מותר כר' שמעון.
וכתב הרי"ף ז"ל מדלא קא יהיב שיעורא למילתיה שמע מינה במשהו כרב. ומדבריו אתה למד שמה שנמצא כתוב בכל ספרי הגמ' שלנו "במשהו כרב" אינו מעיקר הגמ' אלא תלויה היתה מפירושי הראשונים והכניסוה הסופרים בספרים, ועיקר הגירסא הוא כמו שכתבנו. וכן נמצא בנוסחאות מדוקדקות וישנות. וחכמי צרפת וחכמי נרבונה עמודי עולם ז"ל פירשוה לשמעתיה דרבא כולה כר' יוחנן...וכן נמצא בכתב ידי מר יוסף בר יושת"ו ממדינת גייא"ן שהעיד על רבו הרי"ף ז"ל שחזר בו בסוף ימיו ממה שכתב בסוף מסכת ע"ז ופסק הלכתא כרב ושמואל מדאביי ורבא וחזר לפסוק הלכה כרבי יוחנן וריש לקיש וכן דעתנו נוטה לדברים הללו כחזרו של הרי"ף וכדעת חכמי צרפת וחכמי נרבונה אלא שאין אנו מודים כן בחמץ בפסח לפי שנהגו בו איסור:
...ועוד אומר ר"ת דלא גרסי' "במשהו כרב"; וכן משמע בה"ג דלא גרס ליה, וסבר רבא גם בחמץ כר' יוחנן... ובחמץ בפסח לא עשה ר"ת מעשה אע"ג דבשאלתות דרב אחאי נמי איתא דרבא אית ליה גם בחמץ בנ"ט: